משמאל– פאנג נאנגיי (האחות הצעירה), מימין – יאנג שיניו (הכותבת)

מאחור משמאל – גברת פאנג ג'ינג (האם)

מאחור מימין – מר יאנג ג'ואו (האב)

ה-11 בדצמבר 2003

סבתות, סבים, דודים, דודות, אחים גדולים ואחיות יקרים (הערת העורכים: בסינית זה נפוץ להשתמש בביטוים אלה לא רק בפניה אל בני משפחה אלא גם כדי להראות כבוד וידידות)

מה שלומכם? שמי הוא יאנג שיניו, ואני בת 11. אני תלמידה בכיתה ה' בבית ספר יסודי. אחותי הקטנה היא פאנג נאנגיי. היא בת 9 ובכיתה ג'. אנו חיים בלונגג'ואו אזור #4 בניין #3 יחידה #2 דירה #1, דרך לונגג'ואנשיאן, מחוז ג'ינגג'יאנג, העיר צ'נגדו, פרובנציית סיצ'ואן. שתינו הולכות לבית הספר היסודי לונגג'ואולו בעיר צ'נגדו.

פעם היתה לנו משפחה מאושרת בת חמש נפשות – סבא, אבא, אמא, אחותי ואני. שני הורי עבדו ללא מנוחה. בריאותה של אמי היתה בכי רע, והיו לה מחלות כרוניות רבות. לאבי היה שיתוק ילדים, כך שהוא לא יכל לפעול או לחשוב מאוד מהר. במטרה לתמוך במשפחה, הורי השכימו מוקדם בבוקר ועבדו שעות ארוכות מדי יום. הם הביאו ירקות טריים מדי בוקר מהסיטונאי למכירה בשכונתנו. מחירי הירקות היו נמוכים והם הרוויחו רק כמה מאות יואנים מדיי חודש [500 יואן היא משכורת ממוצעת של עובד עירוני בסין] במשך שנים כל יום היה זהה. בחורף העור על ידיהם נסדק, כוסה בשלפוחיות ויבלות ודימם באופן מתמשך. הם סבלו רבות. בקיץ זיעתם נספגה בחולצות רבות. בכדי לתמוך במשפחה, הורי עבדו קשה מאוד ונשאו לחץ רב.

ב-1995, אימי החלה להיות מאושרת יותר. היא החלה לחייך ומחלותיה נעלמו כמעט בין לילה. היא דיברה בצורה כה שלווה ורגועה. היא אמרה לנו שהיא כה מאושרת כיוון שהיא החלה לתרגל פאלון דאפא. ושזה כאילו כל חייה היו רק בכדי לקבל את הדאפא. היא גם סיפרה לנו שהמורה אמר שליקום יש תכונה של "אמת-חמלה-סובלנות", שהיא הקריטריון היחיד לקבוע טוב ורע. המורה גם אמר לנו להסתכל פנימה בכל מצב כאשר מתמודדים עם עימותים, לא להחזיר מלחמה כאשר מכים או מקללים אותנו, ותמיד להתחשב ראשית באחרים. כך כל בני משפחתנו הפכו למתרגלי פאלון דאפא.

הורי תמיד התייחסו לשכנינו ולאנשים מבוגרים מאוד יפה. למרות שהם היו מאוד עסוקים, אבא, אמא וסבא הקדישו תשומת לב ללימודים שלי ושל אחותי. בסבלנות הם לימדו אותנו ציור, צביעה, כתיבה, ורישום קליגרפיה. אם היה משהו שלא הבנו, הורי עזרו לנו לחשוב על זה יחד. אני אוהבת משפחה מאושרת זאת של חמישה. אני אוהבת את אמא ואבא שלי.

אולם מאז ה-20 ביולי 1999 , כמו עשרות אלפי מתרגלי פאלון דאפא אחרים, כל משפחתי אמרה לממשלה את המילים הכנות "פאלון דאפא טוב!" בהתבסס על אמונתם הנחושה בדאפא ובעקרון של להיות אחראי לאומה ולעם. מה שחיכה להם היה אזיקים, אלימות ובתי כלא אפלים. מה בדיוק קרה לממשלה בה בטחנו? אימי עמדה וסיפרה לרשויות על נסיונה והתועלת מתרגול הפאלון דאפא. הפקידים לא הקשיבו אלא ניסו לשכנע אותה להפסיק לתרגל. אימי היתה נחושה באמונתה והיתה עצורה במשך 15 ימים. אחרי ששוחרה, היא החלה לקדם את האמת אודות הדאפא. היא לא עשתה זאת עבור עצמה. היא קיוותה שכולם יהיו אנשים טובים ובריאים, ושהחברה במדינה כולה תפיק תועלת. היא רצתה שכולם יבינו שפאלון דאפא הוא טוב. אמא הוציאה את כל חסכונותיה על כרטיסי טיסה וטסה לבייג'ינג עם אחותי הקטנה. סבא ואבא נשארו בבית כיוון שהייתי אז רק בכיתה א' בבית הספר היסודי.

אמי בעלת החמלה והצדק הלכה אל כיכר טיאן-אן-מן והניפה דגל הקורא "פאלון דאפא טוב!" אז היא חזרה עם אחותי הקטנה הבייתה ברכבת. מייד אחרי כן, משטרה פרצה אל ביתנו ועצרה את אימי על שהלכה לכיכר טיאן-אן-מן. משפחתי היתה כה עצובה ומדוכאת. חודש לאחר מכן, קיבלנו הודעה שאמי תשלח אל מחנה עבודה בכפיה למשך שנה וחצי. אחותי ואני התחלנו לבכות כאשר ראינו את ההודעה. ביום שהיא נעצרה, אימי לא רצתה לשתף פעולה עם פעולותיה הבלתי חוקיות של המשטרה והחזיקה במעקה של מיטת ברזל. אולם ארבעה שוטרים גדולים משכו אותה בכוח, שמו עליה אזיקים ולקחו אותה משם.

בכל פעם שאני נזכרת בארוע, אני תמיד מתחרטת שלא תפסתי את אמי בידי ועצרתי את הפעולות המרושעות של המשטרה.

אמא עזבה אותנו. אז סבתא הגיעה מהכפר לטפל בי ובאחותי. אמי היתה עצורה במחנה העבודה בכפיה לנשים נאנמאסי בזיג'ונג, פרובנציית סיצ'ואן. תנאי המחיה במחנה העבודה היו אומללים. במטרה להכריח את המתרגלים לוותר על הטיפוח, מחנה העבודה הכריח את אמי ומתרגלים אחרים לשבת זקוף, בתנוחה קבועה, עם שתי הרגלים מהודקות יחד. אם מישהו זז אפילו קצת, השוטרים ופושעים אחרים בעטו, היכו והשפילו אותו. הם לא הורשו להתקלח והיו להם רק 5 דקות בלילה ובבוקר לצחצח שיניים ולשטיפה. המתרגלים הנחושים כולם חוו עינויים קשים וגופם עוות כתוצאה מכך, הפכו "אנשים שחורים". אולם אמי מעולם לא ויתרה על אמונתה.

אני זוכרת שזה היה עשרה ימים לפני התחלת הלימודים כאשר אמא עזבה את מחנה העבודה. היא הגיעה לכפר לאסוף את אחותי ואותי. כל המשפחה היתה כה מאושרת.

אחרי שהיא חזרה הביתה, אמא היתה עסוקה בפרנסה, לספר לאנשים מה קרה לה ולהשגיח על לימודינו. חופשת הקיץ הגיעה שוב. ביולי 2001, כל משפחתי לקחה רכבת לבייג'ינג להפיץ את הדאפא. זמן קצר אחרי שהנפנו שלט צהוב עם המילים "פאלון דאפא הוא דרך צודקת", קבוצה של שוטרים הגיעו. הם הכריחו את אבי להכנס אל רכב המשטרה. אז הם סבבו את השלט הצהוב פעמיים סביב צווארה של אימי ומשכו אותו בחוזקה. אימי כמעט לא יכלה לנשום, אולם היא לא ויתרה והמשטרה היתה צריכה להפסיק. אחותי ואני שוב הינו עדות להתנהגות האכזרית של המשטרה, אותו מקום מיוחד בכיכר טיאן-אן-מן לאור היום. לא יכולנו לעצור את דמעותינו. אמא, אולם המשיכה לנחם אותנו ואמרה לנו להקשיב למה שהמורה לימד, לא להתלונן או להפגע, להתייחס פחות לרווחים אישיים ולהפוך למתרגל אמיתי אשר לעולם לא מחזיר כאשר מכים או מקללים אותו. מעט מעט הפסקנו לבכות ועזבו את בייג'ינג עם אימנו. לפני שעזבנו, הצטלמנו ארבע תמונות ואכלנו אבטיח גדול בתחנת הרכבת. ברכבת עזרנו לאשה מבוגרת אשר לא היה לה כסף לשלם עבור הכרטיס. היא היתה מאוד מאושרת.

המשטרה ואנשים מוועדת השכונה שלנו ראו את הורי מבצעים הבהרת האמת, כך שבתוך כמה חודשים הורי נעצרו שוב. סבתא היתה צריכה לבוא שוב מהכפר שלה לטפל בנו. במהלך ארבע השנים האלה, משפחתי חוותה הפרדויות כאלה מספר רב של פעמים. במהרה קיבלנו הודעה שהורי נשפטו. אמא נידונה באופן לא חוקי לשלוש שנים במחנה עבודה בכפיה, ואבא נידון לשנתיים. בריאותו של סבא התדרדרה מדי יום, מצער ומשנותיו המבוגרות, הוא נפטר בפברואר 2003. ברגע שהורי שמעו חדשות טרגיות אלו, הם היו כה עצובים. לא יכולנו להפסיק לבכות בצער. כולנו הינו בהלם עמוק. סבא אהב אותנו מאוד כאשר היה בחיים. כאשר היינו בקשיים הוא השתמש בהכנסה הזעומה שלו בכדי לתמוך במשפחה. לפני מותו היה לו עדיין הרבה מה לספר להורי.

אנשים טובי לב, אני מאמינה שיש עשרות אלפי אנשים טובים יותר מרעים. אני מבקשת בכנות מכל האנשים הטובים להושיט את ידיכם הצודקות בכדי לתמוך בדאפא. אני מקווה שהממשלות והרשויות יפסיקו את הרדיפה נגד מתרגלי הדאפא ויאפשרו לכל הילדים לגדול תחת השמש החמימה עם אהבת אביהם, אמם ומשפחתם.

במהלך כמה שנות הטיפוח האחרונות, חוויתי את האושר והשמחה שהדאפא הביא למשפחתי. הדאפא לימד אותנו להתאים ליסודות של להיות אדם – "אמת-חמלה-סובלנות". בחירתם של הורי אינה שגויה. הדאפא נתן לנו הכל. כך שאמונתם הנחושה של הורי בדאפא אינה ניתנת לערעור. גם אני השגתי רבות ממנו. אחותי ואני תמיד קיבלנו ציונים מצויינים בבית הספר. אם כולם היו יכולים להיות כמו הורינו, העולם היה יפה לתמיד. אני כה גאה שיש לי אבא ואמא שכאלה. אני גאה שהם הורי. אני אחכה בסבלנות לשובם הביתה.

אמא ואבא, אנא אל תדאגו לנו. אנו מסתדרים בסדר. אנא דאגו לעצמכם כאשר אתם עצורים. לשוטרים בכלא, אנא התייחסו להורי יפה. לאנשים הטובים היודעים על המקרה הזה, אנא עזרו לנו כך שיחד נוכל להציל את הורינו והם יוכלו לבוא הבייתה מוקדם.

בנותיכם האוהבות: יאנג שיניו (הכותבת)

פאנג נאנגיי

הערה

האב: יאנג ג'ואו עצור כעת במחנה העבודה בכפיה שינהואה בעיר מיאניאנג, פרובנציית סיצ'ואן.

האם: פאנג גינג עצורה כעת במחנה העבודה בכפיה בגזרה #42, בכפר דאבאו, העיר לואדייוונאן, מחוז לונגצ'יאני, העיר צ'נגדו, פרובנציית סיצ'ואן

מספרי טלפון רלוונטיים (הוסף את הקידומת 86 לפני החיוג)

Xinhua Forced Labor Camp in Mianyang City, Sichuan Province: 816-2274441 Administration Office: 816-2280410 Unit #1: 816-283008 Unit #5 of Group #4: (816) 2830117 (Zhao Yu) Head of Group #6: Zhu Huaizhong, 13035651945 (cell) Group #6: 816-2830597 Unit #3 of Group #6: 816-2830543 Wu Zhengjun: 13035665588 (cell) Huang Ming: 13808118055 (cell)