כל מתרגלי הדאפא יודעים שהאנשים כיום נסחפים בזרם חבית הצביעה בחברה המודרנית, הסטנדרט של חשיבתם סטה מהסטנדרט שהאלוהויות הקימו עבור בני האדם לפני זמן רב. לכן, אם אדם רוצה לטפח, המאסטר צריך ראשית לסלק את שמו מהגיהינום. לאחר זאת האדם יכול להתחיל להתנהג בצורה הגונה ומכובדת המבוססת על קנה המידה שהאלוהויות הקימו עבור בני האדם. ואז, בצעד אחר צעד, האדם הזה ייעשה לאדם טוב בין האנשים, עד שהוא ייעשה אדם אפילו טוב יותר, עד שיהיה מסוגל להתעלות לחלוטין מעל האנושיות וייעשה לבודהא, טאו או אלוהות של תחומים גבוהים.

עברו 12 שנה מאז שהדאפא החל להיות מופץ בעולם האנושי, ותיקון הפא הגיע לשלב הסיום שבשלב הסופי. יש עדיין מתרגלים בודדים שכשזה מגיע לקשר של יחסים עם בן או בת המין השני, הם במשך זמן ארוך עדיין ממשיכים להתנהל, במחשבתם ובמעשיהם, לפי הסטנדרטים המעוותים והמנוונים באופן קיצוני של האנשים כיום, והם עדיין קוראים לעצמם תלמידי דאפא. אם אנשים אלו לא יתעוררו ויעשו הכול לפצות על טעויותיהם, הם יפסידו את ההזדמנות הגורלית שלהם.

באפריל 2003, ב"הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי", המאסטר נתן בפעם הראשונה תשובה בנושא של קיום פרשיית אהבים בין גבר לאישה. בעיה כזו חייבת להיות נושא שאדם צריך לפתור עם עצמו בשעה שהוא מחליט להתחיל בטיפוח, ולא משהו שאמור להתקיים בין מטפחי דאפא כקבוצה. בעבר בקהילת המטפחים, בין אם זה באסכולת הבודהא, באסכולת הטאו או בשיטת התרגול של הצ'י-מן, לא הרשו שבעיה כזו תתקיים. אם מישהו היה מנסה להפר את הכלל הזה הוא היה נחשב כעלוב ונקלה, והיה מושעה לחלוטין מאסכולת התרגול. למרות זאת בשנה שעברה ב"וועידת הפא באזור ניו יורק רבתי" בעת שהמאסטר נזף קשות באנשים אלו שעדיין עשו את הטעויות הקשורות ליחסיהם עם המין השני,

ו"שהדברים שהם עושים לא ראויים אפילו לתואר של "תלמיד דאפא"! הם אפילו לא ראויים למילה "בנאדם" והם עדיין אומרים שהם "תלמידי דאפא"?!" “(הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי” 20 באפריל 2003 )

– המאסטר עדיין חזר שוב ושוב על תקוותו שאנשים אלו יחתרו להשתפר ולא יאלצו את המאסטר לוותר עליהם.

חמלתו של המאסטר בהצלת כל הישויות החיות נגעה עמוקות בכולם. באותה עת, האנשים שהיו להם בעיות אלו זועזעו בחוזקה והיו נחושים בדעתם לתקן את דרכיהם. אבל עברה כמעט שנה, ועדיין יש כמה אנשים שאין להם הדחף לתקן את דרכיהם לחלוטין, אחדים נאבקים עם עצמם ומתנדנדים מפה לשם וחזרה, ואחדים מנסים למצוא תירוצים לעצמם. אנשים כאלו שאינם מכירים במשמעות האמיתית של כבוד עצמי וערך עצמי חיים בתוך ומחוץ לסין. למרות שיש מעטים מהם, הם עדיין ממיטים קלון על המוניטין של הדאפא ויש להם השפעה רעה. למעשה, למעשה כשזה נוגע לעשיית טעויות שקשורות ליחסים עם בני המין השני, אפילו בחברה האנושית שבה המוסר אנשים רגילים המנהלים את דרכם היטב ומתעקשים לנהוג בדרך ישרה בזים למעשים האלו. תלמידי דאפא אמיתיים יטו פחות למחול לעצמם על מחשבות ומעשים מלוכלכים כאלו. הכוחות הישנים לא יניחו לאנשים שיש להם הבעיה הזו משום שהם מצאו את התירוץ הגדול ביותר "לבחון" אותם.

בסין, היכן שהרדיפה עדיין ממשיכה, הבודדים הנמצאים במצב שהוגדר לעיל גרמו לנזק חמור מאוד למצב במקומות שלהם. לדוגמה, כשאחדים מהם ממקום מסוים בפרובינציית ליאו-נינג פִיתְחו מצב זה, האנשים שהיו מעורבים והאחרים שסביבם לא יכלו להגיע להבנה ברורה על הנושא הזה בעיתוי הנכון מנקודת המבט של טיפוח בתקופת תיקון הפא, ופִיתְחו קונפליקטים רבים שגרמו לנזקים שונים בפעילויות הבהרת האמת המקומיות. לאנשים שהיו שייכים לצוות מסוים בעיר סמוכה היו גם כן בעיות עם אנשים שניהלו פרשיות אהבים, דבר שגרם לקונפליקטים מתמשכים של שין-שינג. הקונפליקטים נעשו חריפים מאוד, עד לנקודה שבה עמיתים לצוות נעצרו על ידי המשטרה. אנשים שרדפו את הדאפא השתמשו בזאת גם כתירוץ להשמיץ את הדאפא. מצבים דומים התרחשו גם באזור סביב בן-שִי, וזה גרם לרוב הגדול של המתרגלים להיאסר. זה לקח כמה חודשים עד שהמתרגלים בבן-שי היו מסוגלים להתחיל מחדש את פעילויותיהם בייצור חומרי הברת אמת ולהמשיך את עבודתם בהבהרת האמת. בנוסף, בגלל שהשין-שינג שלהם לא עמד בסטנדרט של מטפח, לאנשים האלה שיש להם בעיות של יחסים עם המין השני בדרך כלל יש גם החזקות לתהילה ולרווח אישי, והם נוטים להיות מרוכזים בעצמם. כשמדובר בכסף או משאבים הם לעתים קרובות אנוכיים ובזבזניים.

קיימים גם בסין כמה בודדים כאלה שאינם שייכים לאתרי הפקת חומר הבהרת אמת. יש גם הנמצאים מחוץ לסין. אף על פי שהם לא גרמו נזק ישיר לתלמידי דאפא רבים ולאנשי העולם כפי שאלו מאתרי הייצור גורמים, טבע התנהגותם הוא אותו הדבר. הם כולם צוברים כמות עצומה של קארמה. בה בעת הם מכתימים את המוניטין של תלמידי הדאפא ומעשיהם הם עלבון לדאפא. אף על פי שהם מציבים את עצמם בין תלמידי דאפא, הם לא יהיו מסוגלים למלא תפקיד באימות הפא כמו שתלמידי הדאפא מאמתים. הם מתמודדים עם הסוגייה של האם הם מסוגלים להיות אחראים על החיים של עצמם.

טיפוח נעשה מתוך רצון. לאלו שאינם רוצים לתקן את דרכם או שאומרים שהם רוצים לתקן את דרכם אך עדיין מחפשים תירוצים כדי לא לתקן את דרכם, איננו רוצים לומר להם כאן שום דבר נוסף. היינו רוצים לומר כמה מילים נוספות לאלו שיש להם רצון אמיתי לתקן את דרכם אך הם נתקלים במכשולים חזקים ביותר.

ראשית, כל אדם הרוצה לתקן את דרכו מחליט לעשות זאת נוכח האזהרה הרצינית של המאסטר והחמלה האין-סופית שלו. אך כדי באמת לפתור את הבעיה על האדם לדעת לא רק שאלו דרישות המאסטר – האדם צריך גם לזכור כל מה שהמאסטר לימד בנושא, לקחת אותם ללבו, ולהבין באמת מנקודת המבט של הפא מדוע המאסטר החליט על דרישות אלו. רק אז אדם כזה יכול לתקן את עצמו בשלמות. כשזה חיוני, על האדם גם לשלוח מחשבות נכונות לעתים קרובות יותר כדי לנקות את עצמו, ולהתרכז בחיסול המושגים המעוותים וקארמת המחשבה.

שנית, צריך ללמוד את הכתבים הרלוונטיים של המאסטר, כיצד על אדם להתנהג ומהו קנה המידה למטפח.

ב"הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003" המאסטר אמר לנו:

"למעשה האנושות של היום הייתה מושמדת מזמן אם לא בזכות תיקון הפא. הסטנדרט של המחשבה של האנושות כבר ברמה נמוכה יותר מהגיהינום”.

מדוע המאסטר אומר ש:

"הסטנדרטים של המחשבה של האנושות כבר מתחת לגיהינום"?

אם אדם הרוצה לתקן את עצמו אינו יכול לענות על השאלה הזאת, עליו לפצות על כך בכך שילמד את הסטנדרט המוסרי לגבי בן אדם. זה משום שטיפוח מתחיל בלהיות אדם טוב בקֶרֶב אנשים רגילים. אבל "להיות אדם טוב" אינו נקבע על ידי סטנדרטים מוסריים של המין האנושי המודרני. זה נקבע על ידי סטנדרט שקבעו האלוהויות. אם אדם ממשיך להתייחס לסטנדרט שהוא נמוך יותר מזה של בני אדם אז הוא יישאר בתחום הנמוך יותר מזה של בני האדם. אם אדם יתעורר בזמן "החשיפה הגדולה של האמת" זה יהיה כבר מאוחר מדי.

אנשים אלה המפֵרים את הכללים כשזה נוגע ליחסים בין שני בני המין חושבים לעתים קרובות שאנשים בחברה של היום "מתנהגים כך כולם", ושבהשוואה לאנשים רבים הם מתנהלים די טוב. האין זה דומה למה שהמאסטר ציין בספר "ג'ואן פאלון" בהרצאה הראשונה:

"יש אנשים העושים מעשים רעים. הוא לא יאמין לך אם תגיד לו שהוא מבצע מעשה רע. הוא ממש לא יודע שהוא עושה משהו רע. יש אנשים שאפילו אומדים את עצמם לפי קנה המידה המדורדר של המוסר וחושבים שהם טובים יותר מאחרים. זה מפני שאפילו קנה המידה השתנה".

בנקודה זאת המאסטר מציין על כך בבירור ב"ג'ואן פאלון"- (הרצאה ראשונה):

"לא משנה כמה משתנה אַמת המידה של המוסר של המין האנושי, התכונה הזאת של היקום לא תשתנה. היא הקריטריון היחיד לאומדן אנשים טובים ורעים. לכן, בתור מטפח, אדם צריך לפעול לפי התכונה הזאת של היקום, ולא לפי קנה המידה של האנשים הרגילים. אם אתה רוצה לחזור למקור ולשוב לאמת ולהתקדם בטיפוח-תרגול, עליך לפעול לפי הקריטריון הזה".

טיפוח תלוי במאמצים של האדם עצמו. אם אדם באמת רוצה לטפח עליו לנקוט ביוזמה לבקש מעצמו לעשות דברים בהתאם למה שהמאסטר מלמד ולהיטמע בדאפא.

הסטנדרט המוסרי של האנושות המודרנית התנוון בצורה קיצונית. האנשים המתדרדרים ביחד עם האנושות המודרנית אינם מודעים לכך משום שהם כל הזמן רואים זאת מסביבם. למעשה אם אדם עושה השוואה אפילו שטחית ביותר לְמה שהיה בעבר, הוא יראה כמה התדרדרו הסטנדרטים המוסריים. הדברים שבעבר אנשים ראו בהם פשעים ומעשים מבישים ומחפירים ביותר, נחשבים כיום לדברים מענגים ואופנתיים מאוד. לדוגמה, כשזה נוגע לבני המין השני, האנשים המודרניים שמים בדרך כלל דגש על המראה ועל המשיכה המינית, ומתייחסים בקלות דעת לאופי ולריסון המוסרי. הם מתייחסים ליחסים עם בני המין השני כלאחר יד, כמו לאכול ארוחה או לשתות מים. הם מתנהגים בצורה חסרת בושה כדי לספק את תאוותם, ויש אפילו כאלה המתעסקים בפעילות הומוסקסואלית. אבל בעבר, כשזה נגע לבני המין השני, באיזה סטנדרט מוסרי השתמשו האנשים? הסינים הקדמונים שמו דגש על כך ששני בני המין לא יגעו אחד בשני. הם חשבו שאלה שניסו להשתמש במשיכה מינית כדי למשוך תשומת לב לעצמם הם קלי דעת וחסרי מעצורים. אפילו בעל ואישה צריכים "לכבד אחד את השני כמו אורחי כבוד ולהתייחס אחד לשני כחברים". הם הסתכלו על "משחקי מין" כ"בושה לבעל ולאישה". אלו הן רק מספר דוגמאות.

כשמדובר ביחסים של חיי הנישואין, אנשים מודרניים מתייחסים באופן כללי לרגשות שיש לבעל ולאישה אחד כלפי השני כמפתח לשמירה על נישואין. יש אנשים שחושבים שאין כל פסול בגירושין כשמישהו אחר מזדמן בדרכם. אך התנ"ך אמר לאנשים שהם נוצרו על ידי אלוהים וכשגבר ואישה מתאחדים הם הופכים לאחד; כשאלוהים מתכנן ששני אנשים יינשאו, הם לא יכולים להיפרד כל אחד לדרכו; גבר שמתגרש מאשתו ונישא למישהי אחרת נחשב לנואף ומאכזב את אשתו; אם אישה נוטשת את בעלה ונישאת למישהו אחר, גם היא נחשבת לנואפת. עיסוק בפעילות מינית מחוץ למסגרת הנישואין (כולל פעילות מינית לפני הנישואין) אסורים לחלוטין ונתעבים בעיני אלוהים. יהוה אמר לגברים שהם אינם יכולים לנטוש את נשותיהם אלא אם הן אינן נאמנות. התרבות המזרחית העתיקה שהוענקה על ידי האלוהויות רואה בנישואין לא מאושרים תוצאה מכך שלשני הצדדים יש קארמה. במקום למצוא תירוצים ולהתרחק אחד מהשני, על שני הצדדים לשלם את החוב הקארמתי שהם חייבים בעודם עוברים קונפליקטים בחיי הנישואין. מכך אנו יכולים לראות ש"חוסר התאמה רגשית" אינה תירוץ שהאלוהויות יסלחו עליו במקרה של גירושין.

בנוגע לטקס שצריך לערוך כדי לציין את הנישואין, המאסטר מציין ב"הוראת הפא בוועידת הפא במזרח ארה"ב" במארס 1999:

"בסין, כשאנשים התחתנו בעבר, הם היו צריכים לקבל את האישור גם של השמים וגם של הארץ, וזו הסיבה שהיו "משתחווים לשמים ולארץ". הם היו צריכים לקבל את אישור הוריהם, אז הם היו צריכים להשתחוות מול הוריהם. בחברות המערביות אנשים היו צריכים שאדונם, או אלוהיהם, יכיר בזה, וזו הסיבה שהם היו הולכים לכנסיה ונשבעו בפני אדונם, ואז אדונם, או האלוהים שלהם, היה העד שלהם והעיד על איחודם. בחברות המערביות של ימינו הדברים האלה נשברו, ואנשים [רבים] לא מקיימים שום טקס בכלל. שני אנשים פשוט חיים ביחד ללא שום הגבלות; כשהם שמחים ביחד הם נשארים ביחד, וכשהם לא, הם פשוט מוצאים בן זוג אחר. זה לא מתקבל. כמתרגלים של דאפא עליכם לפחות לדעת את העקרונות הבסיסיים האלה. ההפקרות במערב יצרה כמות עצומה של קארמה. נראה לי שהאנשים מהמזרח הם אפילו גרועים יותר. אתם צריכים להקדיש תשומת לב לדברים האלה. אנחנו אומרים שבני האדם התדרדרו, אבל כשמטפח מתנהג אפילו גרוע יותר מאדם רגיל, האם זאת לא בעיה? כמובן, אולי תחשבו: "למרות שלא הכנו את הניירת, במחשבה ובהתנהגות שלנו זה בדיוק כאילו שהיינו נשואים, ועכשיו שכבר נולדו לנו ילדים ביחד, פרידה בשלב הזה היא לא כל כך מעשית עבורנו". אבל לא עברתם את ההליכים המתאימים. אם אתם מרגישים שאתם יכולים להיות אחראים זה כלפי זו, הייתי אומר שזה די טוב, אבל מדוע לא לעבור את ההליכים? לכל הפחות אפשרו לחברה האנושית הרגילה להתייחס אליכם כבעל ואישה הנשואים כדין".

מתוך זה אתם יכולים לראות שטקס חגיגי מתחבר למשמעות העמוקה של הנישואין כמשהו שהוענק על ידי אלוהויות.

אנו רוצים להדגיש נקודה אחרונה נוספת. עבור אלה שעדיין במצב מבולגן כשזה נוגע ליחסיהם עם בני המין השני והם מבצעים פשעים כנגד האלוהויות, זוהי אזהרה רצינית: החמלה והכבוד של הדאפא קיימים זה לצד זה וכל אדם בוחר את העתיד שלו בעצמו. אם אתה עדיין לא מוקיר את חמלתו של המאסטר, אז בזמן החשיפה האדירה של האמת תאבד את ההזדמנות הגורלית שלך, ותמוקם במקום שבחרת לעצמך, רמה שהיא נמוכה יותר מזו של המין האנושי. מה שמחכה לך הוא חרטה נצחית ותשלום מתמשך של החוב. האם אתה באמת רוצה לאבד את העתיד הנצחי שלך ושל כל הישויות החיות שתלויות בך למען מעט מהכביכול "הנאה" המנוונת הזו המונחת מולך בעולם האנושי?