אף על פי שעברו שלושה או ארבעה חודשים מאז באתי לכאן, רגע ההגעה שלי עדיין נשאר בזכרוני. בהתחלה חשבתי ששטיפת המוח בכפיה הוא מבחן שאפשר להתמודד עמו בקלות, אבל אחרי כמה זמן במחנה העבודה בכפיה בעיר צ'ינג-דאו, הבנתי שדברים אינם כפי שציפיתי. "עבודה בכפיה" ו"שטיפת מוח" הם דברים שונים לגמרי. הייתי מעדיף להיות נדון לשלוש שנים בבית סוהר מאשר שנה אחת במחנה עבודה. האכזריות במחנה העבודה היא מעבר ליכולת הדמיון שלי.

כשהגעתי למחנה העבודה בכפיה בעיר צ'ינג-דאו מינו אותי לתפקיד "מיוחד" בגלל גילי המבוגר. נעשיתי מפקח קשוח. התפקיד שלי היה לפקח על מתרגלי פאלון גונג. בזמן הזה לא חשבתי שמתרגלי פאלון גונג הם משהו מיוחד, לכן באמת הופתעתי כאשר שמעתי את המנהל ואת  מתרגלי הפאלון גונג האחרים מספרים על המתרגל שמינו אותי לפקח עליו. הוא היה בשביתת רעב יותר משנה וחצי, ועבר קשיים רבים, אך עדיין נשאר יציב באמונתו. הוא נחשב על ידי הרשויות של מחנה העבודה כ"עקשן מאוד". המנהלים של מחנה העבודה היו מודאגים ביותר לגבי המקרה שלו. פעם הם שלחו שבעה אנשים לפקח עליו. המחשבה הראשונה שלי היתה שלאדם הזה חייב להיות מבנה חזק עם מראה לא נעים. אבל כאשר ראיתי אותו, רחוק מעבר לציפיה שלי, מצאתי שהוא היה בן אדם מנומס ועדין שדיבר ברכות. הוא היה לגמרי שונה מאחרים בהקשר הזה. אבל באותו זמן עדיין, בלבי מאוד נזהרתי ממנו. לעיתים רחוקות דיברתי אליו. הפקידים במחנה העבודה אמרו לי לא לדבר איתו.

במרוצת הזמן, היה לי יותר קשר איתו, התחלתי להבין אותו יותר. מה שהוא עבר לא היה משהו שבן אדם רגיל היה מסוגל לשאת. זה בדיוק מציג את האכזריות של כל המערכה הפוליטית שהמפלגה הקומוניסטית הוציאה לפועל. הוא סבל מחסך שינה במשך חצי חודש, אבל הצליח לשאת את זה. אם הייתי במקומו, לא הייתי מסוגל לשאת את זה. כל יום, כמה פעמים ביום, הוא חושמל באלות חשמליות עם מתח גבוה, אבל הוא היה מסוגל לעבור את זה. אם הייתי במקומו, אני לא הייתי מסוגל לזה. כל יום, כמה פעמים ביום, קבוצה של אנשים חבטו בפניו לפי התור, אבל הוא נשא את זה. במקומו, אני לא הייתי יכול. בחורף הקר הפשיטו אותו והכריחו אותו לשכב על רצפת מלט רטובה. הוא היה מסוגל לשאת את זה. במקומו, אני לא יכולתי. הוא היה מסוגל להמשיך בשביתת רעב בשל אמונתו במשך שנה וחצי, אבל אם הייתי באותו מצב שלו, אני לא הייתי מסוגל. הילד שלו עוד לא בן שנה והוא מעולם לא ראה אותו בגלל המעצר הלא חוקי.

הקשיים שמתרגל הפאלון גונג הזה עבר גדולים יותר ממה שתיארתי זה עתה. בזמן שאני כותב את הסיפור הזה, הלב שלי מדמם. אני בקושי אוזר אומץ להמשיך לכתוב את סיפורו. אני כל כך מתבייש מהארץ שלנו. האם זו הצורה שהחברה שלנו מתייחסת לאנשים האלה שלא מוותרים על אמונתם? האמונה שלו היא ב"אמת-חמלה-סובלנות"! בעתיד אם יהיה לי זמן, אני אמסור הסבר מפורט באיזה אופן הוא ומתרגל פאלון גונג נוסף עונו, ולאפשר לעולם לדעת מה זה באמת הכביכול "סיוע וחינוך" במחנה העבודה תחת השלטון הקומוניסטי הסיני, ומהי באמת הכביכול "דמוקרטיה ושלטון החוק" שהם טוענים שיש להם. הייתי רוצה שלעולם תהיה ההזדמנות להגיב לעובדות האלו. השלטון הקומוניסטי הסיני מרמה את העם שמשלם להם מיסים ומאכיל אותם. האם התנהגותם ראויה לנאמנות האנשים?

להלן הדיווח שלי על חלק קטן מהעינויים שנשאו מתרגלי הפאלון גונג. זה רק קצה הקרחון. אבל מדיווח קטנטן זה אתם יכולים לדמיין מהי התמונה השלמה של הרדיפה.   שמו של מתרגל הפאלון גונג הזה הוא וואנג בינג-וון. וואנג הוא בוגר אוניברסיטה. לפני שלוש שנים הוא היה מנהל מחלקת מכבי האש של סניף לאו-שאן בלשכת הביטחון הציבורי של העיר צ'ינג-דאו. היתה לו גם משפחה מאושרת. הוא מצא את הפאלון דאפא במקרה. ידיד שלו הציג לו את הספר "ג'ואן פאלון". הוא קנה וקרא אותו, ומצא שהספר טוב מאוד ולא יכול היה להניח אותו. אחרי שהוא החליט להתחיל לתרגל פאלון גונג, הוא הפסיק לעשן ולשתות משקאות חריפים. הוא כבר לא לקח שוחד או ביצע מעילה, אבל בחברה שבה הלא נכון והנכון הפוכים והלבן יכול להפך לשחור, איך הוא יכול היה לשרוד לחיות חיים ישרים, ובמיוחד שהוא תרגל פאלון גונג? כך הוא הפך למטרה הראשונה להיות מפוטר מתפקידו ברגע שהרדיפה נגד הפאלון גונג התחילה (20 ביולי 1999 – המת').. לאחר מכן הוא החליף כמה מקומות עבודה. כל פעם הוא הוטרד והיה צריך להחליף עבודה. לבסוף הוא הפסיד את עבודתו ונלקח למחנה עבודה לשטיפת מוח.    השוטרים והפקידים במחנה העבודה חבטו בפניו על פי תור, כמה מאות פעמים כל יום. אבל הוא לא וויתר. אז הם השתמשו באלות הזעזוע החשמלי ואלות מעץ להכות אותו פעמיים ביום. זה גם לא השפיע עליו. אז הם השתמשו בשיטת מניעת השינה ממנו במשך חצי חודש עד שהוא היה כל כך מנומנם שהוא היה נרדם בעמידה או היה מדבר שטויות. אבל בכל זאת, הם עדיין לא הצליחו לגרום לו להשמיץ את המאסטר שלו. אז הם קשרו אותו למיטה במשך כל היום. הוא לא היה יכול לאכול לבד או ללכת בעצמו לשירותים. הם חשמלו אותו באמצעות מספר אלות חשמליות שהיו בטעינה כל הזמן. הם הכינו 20 קופסאות סיגריות, הדליקו את הסיגריות והכניסו אותם לתוך שני הנחיריים שלו עד ש-20 קופסאות נגמרו. העבריינים עדיין לא השיגו את מה שהם רצו ממנו. אז הם השתמשו בכל מיני שיטות עינויים אחרות, כולל את ספסל הנמר ומים עם פלפל חריף. אבל מתרגל לכאורה שביר זה היה בעל רצון פלדה וברזל. הוא מעולם לא וויתר.   עד לרגע שבו הועברתי למקום עבודה אחר, מחנה העבודה של העיר צ'ינג-דאו לא מצא דרך להתמודד עם המתרגל הזה. הם השתמשו בכל מיני שיטות עינויים בריוניות, אבל זה לא השפיע עליו. לבסוף הם היו צריכים לוותר עליו. המוסר הגבוה וההתמדה של אדון וואנג היו נערצים באופן לא ייאמן, אבל מי יודע האם הוא יהיה מסוגל לשרוד את הרדיפה הזאת עד הסוף?

היה מתרגל נוסף שאת שמו אינני יכול לזכור. הוא סיים תואר ראשון. הוא האמין מאד שהפאלון גונג מלמד את האמת של היקום, ושהפאלון גונג מאוד מדעי. לא משנה איך הפחידו או פיתו אותו באמצעות אינטרס אישי, זה לא הזיז לו בכלל. לאחר שנעצר בעיר צ'ינג-דאו במשך כמה חודשים, הוא נשלח לוואנג-צון, המחנה העבודה הידוע לשמצה ברדיפתו נגד הפאלון גונג. היו שם כל מיני מתקני עינויים, כולל את ה"שבעים ושניים כלי עינויים של וואנג-צון". מבצעי הרדיפה תחת השלטון הקומוניסטי הסיני עינו אותו באופן חמור וגרמו נזק למוח שלו. הוא הפך להיות חסר הגיון. יום אחד הוא נפל מלמעלה ישירות למטה, אל קומת הקרקע ונפטר. אשתו הייתה בטראומה קשה עקב מותו. היא הפכה להיות לא יציבה נפשית ונשלחה לבית החולים לחולי נפש.

דרך המעט הזה ממחנה העבודה של עיר צ'ינג-דאו, אנו יכולים לראות את המציאות האמיתית המתרחשת בכל רחבי המדינה. אני מקווה שאנשים בעלי מצפון יוכלו לחשוב ברצינות "עד מתי יכולה חברה כל כך פושעת ומושחתת להחזיק מעמד? האם היא צריכה להתקיים? אנחנו חייבים להבין שהחורף הגיע. האם האביב יכול להיות כל כך רחוק?" כולכם, אנא יהיו קצת סבלניים והמתינו עד אשר יעלה השחר.