התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1994. מעת לעת מעדתי, אך עם הגנתו של המאסטר התגברתי  על כך וחוויתי חוויות מופלאות. אחת מההתנסויות שלי הייתה בשיתוף פעולה של מתרגלים כגוף אחד לסלק קארמת מחלה אשלייתית. אנא ציינו כל דבר בלתי הולם בשיתוף שלי.

בספטמבר 2011 מצאו את המתרגל שיאו-מינג – קרוב משפחה שלי – ישן שינה עמוקה על הרצפה. מסביבו על הרצפה היו פזורים כל מיני דברים,  כאילו נתקל בהם. כששמעתי על כך מיהרתי למקום. סיפרו לי ששיאו-מינג אמר באותו לילה שוב ושוב שהיה עייף, כך שהוא למד את הפא ושלח מחשבות במשך זמן קצר בלבד. לאחר מכן כנראה נפל על הרצפה ונרדם.

אני ועוד שני מתרגלים התחלנו לשלוח מיד מחשבות נכונות והמשכנו כך כל הלילה. לקראת עלות השחר שיאו-מינג התעורר. הוא לא זכר כיצד נפל או מדוע שכב על הרצפה. הוא גם לא זכר  הרבה על הלימוד המשותף עם מתרגלים שלמדו איתו את הפא ושלחו איתו מחשבות נכונות באותו ערב.

דנו בעניין והחלטנו ששיאו-מינג יבוא לשהות איתי במשך זמן מה, ומתרגלים הגרים בשכנות יבואו בתורנות לביתי ללמוד את הפא, לשלוח מחשבות נכונות ולשתף בהבנות שלהם.

מצבו של שיאו-מינג השתפר במהלך הימים הראשונים, אולם שבועיים לאחר מכן הוא החל לרעוד מדי פעם ולהזיע . בגדיו היו ספוגים בזיעה. הוא הפך חלש יותר ויותר והיינו מודאגים מאוד לגביו.

הכנו לוח תורנויות כך שמתרגלים שהו בביתי סביב השעון כדי לשלוח מחשבות נכונות. כשהוא היה בהכרה יכולנו לשנן אתו בקול שירים מ"הונג יין" ולעזור לו לחפש פנימה. היו גם מתרגלים שהציעו שכולנו נחפש פנימה.

מתרגלים במצוקה זקוקים לעידוד

בנוסף לשליחה אינטנסיבית של מחשבות נכונות, בתחילה המתרגלים רצו מאוד לעזור לו לחפש פנימה. ישבנו סביבו וניסינו לסייע לו בכך.

אם הוא לא יכול היה למצוא  שום דבר, היינו שואלים אותו שאלות כמו: "האם אתה חושב שיש לך עדיין את ההחזקה הזאת? האם אתה יכול לראות אם עדיין יש לך פרצות באיזה מקום? האם יש משהו שעשית לא כהלכה?  האם אתה זוכר אם עשית משהו לא בסדר?"

שיאו-מינג הפך ממש מבולבל וחשב שיש הרבה דברים שלא עשה נכון. עקב הפרעות ורדיפה של הכוחות הישנים הוא הפך חלש מאוד. כשמתרגלים "כפו" עליו לחפש פנימה הוא נחלש אף יותר והמחשבות הנכונות שלו הלכו ופחתו.

הבעיה הופכת לרצינית יותר ככל שיותר מתרגלים מגיעים לעזור

כמה ימים לאחר מכן מצבו של שיאו-מינג הפך קריטי, ומתרגלים נוספים הגיעו לשלוח מחשבות נכונות. אולם מצבו הפך גרוע אף יותר. הרעידות הבלתי נשלטות של ידו הפכו תכופות יותר ולפני שהספיק להתגבר על התקף אחד החל כבר התקף נוסף.

דנתי על כך עם מתאם נוסף בשם שיאו-ליאנג והחלטנו ליידע את משפחתו במצבו, במיוחד לאור העובדה  שבני משפחתו עדיין הסתייגו מלדעת את העובדות לגבי הפאלון גונג.

אחת המתרגלות הזכירה לי לחפש פנימה וגיליתי שאני בעצמי הפכתי לקצת לא יציבה. החלטתי להתייחס לכך כאל מבחן שעלי לעבור בעצמי. החלטתי שאני אמשיך לשמור על מחשבות נכונות חזקות ללא כל ספק בהן.

החלטנו להודיע למתרגלים המעורבים לבוא לביתי כדי לשתף בהבנות שלהם וכדי לשפר את שיתןף הפעולה בינינו  ולשלוח מחשבות נכונות ביחד במשך  לילה אחד נוסף. בינתיים החלטנו לעזוב כל דבר אחר עד למחרת היום. לא נודיע למשפחתו ולא ניקח אותו לבית החולים.

ככל שהגיעו עוד ועוד מתרגלים, ניסיתי לארגן את כולם לשלוח מחשבות נכונות בחדר אחר, כך שנוכל להתחיל לשתף הבנות כשכולם נוכחים. אבל כולם רצו לראות מה שלומו של שיאו-מינג והחלו לנסות בדרכים משלהם ועל-פי ההבנות שלהם לעזור לו להתגבר על הבעיה  במהירות.

כמה מתרגלות בכו כשראו את שיאו-מינג רועד מכאב. המצב  היה ממש כאוטי. הרגשתי חסרת אונים וכמעט איבדתי את התקווה לשיתוף פעולה רציונלי והגיוני.

אחד המתרגלים, רופא במקצועו הגיע ואמר ששיאו-מינג יוכל להחזיק מעמד עד למחרת אף על-פי שכמה מאבריו  כבר כמעט אינם מתפקדים . הרעידות שלו הפכו תכופות יותר ויותר. רוב הזמן הוא היה חסר הכרה. כמה מתרגלים הציעו שאם אנו שוקלים לקחת אותו לבית החולים, מוטב לעשות זאת עכשיו מאשר להמתין עד למחרת.

צלצלתי לאמבולנס כשאני ממתינה לשיאו-לינג, המתאם הנוסף. הוא הגיע באותו הזמן שהגיע האמבולנס. אמרתי לו שמוטב שניקח את שיאו-מינג עכשיו לבית החולים. שיאו-לינג לא התרגש ולא הראה סימן כלשהו להאשמה כלפינו. הוא לא שאל אפילו שאלות כלשהן או ציפה ממני להסבר (מאחר שסיכמנו מוקדם יותר להביא מתרגלים לשלוח מחשבות נכונות). הוא פשוט אמר: "בואו וניסע ביחד" והתחיל לארגן כמה מתרגלים שיסעו לבית החולים.

הצוות הרפואי שהגיע באמבולנס הרים את שיאו-מינג על אלונקה, איבטח אותו שלא ייפול ונשא אותו במורד המדרגות. הצטרפנו אליו באמבולנס. לא הייתי מודאגת ועודדתי את המתרגלים המודאגים, שהוא יהיה בסדר ויחזור תוך כמה ימים.

מתרגלים במצוקה זקוקים  להבנה, עידוד וחמלה. הדרך בה ניהל שיאו-ליאג את המצב גרמה לי להרגיש את החום  והכוח של הגוף האחד. זה גם עזר לי לחזק את מחשבותיי הנכונות.  עקב המצוקה הזאת, באותו הזמן הייתי תחת לחץ כבד מאוד .

מצבו של שיאו-מינג מתדרדר בבית החולים

לרוע המזל, מצבו של שיאו-מינג הפך חמור יותר לאחר שהבאנו אותו לבית החולים. בבית הוא היה מסוגל ללכת בעצמו לשירותים, ידיו ורגליו תפקדו באופן תקין. אבל כשהרופאים בבית החולים בדקו אותו, לא הייתה לו תחושה בזרוע וברגל השמאליים. הוא היה חסר הכרה במשך זמן מה, לאחר מכן החל לרעוד ושוב התעלף.

מאחר שאני קרובת משפחה שלו, החלו הרופאים להאשים אותי בכך שלא הבאתי אותו קודם לכן לבית החולים. כמה מהדברים שאמרו היו ממש כואבים. הם גם רצו שאשלם עוד כסף והורו לי לחתום על טפסי הסכמה שהוא נמצא במצב קריטי. הדרישות האלה היו כמו סטירה בפרצוף. לא נתנו לי רגע לעצמי והייתי תחת לחץ רב.

שיאו-לינג וכמה מתרגלים נוספים נשארו עם שיאו-מינג ואיתי לאורך כל הזמן ונוכחותם עזרה לי לשמור  על רמת השין שינג שלי . למרות הדרישות החוזרות ונשנות של הרופאים להכריז על מצב קריטי, שום דבר לא הזיז את לבי.

סירבתי לשלם עוד כסף, לא משנה כמה לחץ השקיעו כשניסו לאלץ אותי לכך, מפני שידעתי שבית החולים אינו מחזיר בדרך כלל סכומי כסף גדולים ששולמו מראש. הם מחזיקים בחולה בבית החולים עד שנעשה שימוש שווה ערך בכל הכסף ששולם.

סירבתי שיעבירו את שיאו-מינג לטיפול נמרץ, לא משנה כמה דחקו בי. האמנתי בנחישות ובצורה איתנה במאסטר ובפא וסירבתי להיכנע למצבו של שיאו-מינג. האמנתי שהוא יתגבר על המצוקה.

בסופו של דבר הרופאים הסכימו לעשות קודם כל בדיקת CT של המוח. המשכנו לשלוח מחשבות נכונות מחוץ לחדר, כדי לסלק את הרדיפה המרושעת נגד שיאו-מינג. הזכרנו אחד לשני שהוא בסדר. תוצאות הבדיקה הראו רק פגיעות קודמות   ומינוריות של שבץ, כך שהרופאים הפסיקו לנסות לשכנע אותנו להעביר אותו ליחידת טיפול נמרץ.

שיאו-מינג היה בתרדמת עמוקה והיה מחובר לנוזלים. הרופאים חיברו אותו למכשיר כלשהו ולצינורות ואמרו לנו לפקח על המכשיר מפני ששיאו-מינג  יכול להפסיק לנשום בכל רגע.

האווירה הייתה כל כך מתוחה במחלקה שחולה לב אחר באותו חדר דרש שיעבירו אותו למחלקה אחרת. התחלקנו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נותרה אתי ועם שיאו-מינג, בזמן שהקבוצה השנייה עם שיאו-ליאנג חזרו לביתי להמשיך לשלוח מחשבות נכונות עם עוד מתרגלים.

למחרת, שיאו-מינג התעורר. הוא נראה מופתע מאוד. הוא שאל את אחד המתרגלים שהכיר היטב מיהו, היכן הוא נמצא ולמה. השמעתי לו את הרצאות הפא של המאסטר, אבל הוא לא הראה תגובה כלשהי.

התקרבתי לאוזנו ושאלתי אותו אם הוא יודע שהוא מתרגל דאפא. הוא חשב על כך ואמר שהוא מרגיש שהוא נמצא רחוק מאוד. הוא איבד את כל התחושות  בצד השמאלי של הגוף ולא יכול היה לטפל בעצמו. הרופאים קבעו שהוא עדיין בסכנה. הם לא מצאו את הסיבה לבעיה שלו ואמרו שהוא עלול לחזור למצבו הקודם ולשקוע שוב בתרדמת.

המושגים של הקבוצה שלנו החמירו את מצבו של שיאו-מינג

שיאו-ליאנג חזר לביתו למחרת. כששלח מחשבות נכונות בצהריים, הוא הרגיש עצוב מאוד ושאל  בליבו את המאסטר: "מאסטר: מדוע מצבו של שיאו-מינג הולך ומתדרדר בזמן שכל כך הרבה מתרגלים שולחים מחשבות נכונות לעזור לו? מדוע הרוע ממשיך עדיין לרדוף את עמיתנו המתרגל ללא כל נקיפות מצפון? איפה אנחנו טועים?"

לפתע ראה הר גדול אפור. הוא היה גבוה כל כך שלא יכול היה לראות את קצהו ורחב כל כך שלא יכול היה לראות סביב לו. שני תווים  סיניים מוזהבים הופיעו על ההר ויצרו ביחד את המילה "מושגים". קרן אור מוזהבת מהתווים  נשלחה היישר אל חזהו ומיד ראה שלושה מהמושגים שלו לגבי שיאו-מינג: הוא לא משתף פעולה עם מתרגלים אחרים ;    יש  לו יכולת אבל הוא לא משתמש ביכולת שלו כראוי; יש  לו מזג רע.

שיאו-ליאנג הבין מיד שכאן טמונה הבעיה.

הוא הבין שזה לא רק עניין של טיפוח עבור המתרגל הנמצא במצוקה, אלא גם עניין של כל המתרגלים המעורבים בכך, שצריכים לשנות את המושגים שלהם.

על פני השטח, כולנו ניסינו לעזור למתרגל לסלק את הרדיפה המרושעת וקיווינו שהוא יהיה בסדר, אבל בתוך הלב שלנו היו קיימים כל מיני מושגים שליליים לגביו. האשמנו אותו שלא פעל מספיק טוב ונטרנו לו טינה. כל זה יצר הר ענק ואפור בממדים אחרים, המפריד את המתרגל  מהגוף האחד של המתרגלים, ובכך מאפשר לגורמים המרושעים מקום להתקיים ולרדוף את המתרגל.

המחשבות והמושגים השליליים שלנו דיכאו גם את הכוח של המחשבות הנכונות שלנו. כאשר מתרגל עמית סובל ממצוקה, עלינו לעזור לו ללא תנאי ובכנות. זה מה שכל תלמיד דאפא צריך  לעשות, ולעשות זאת היטב. זוהי האחריות שלנו.

עלינו לשחרר את האני שלנו ברגעים קריטיים, לא להחזיק בהחסרות של מתרגלים עמיתים, לא לנטור טינה, להיות עם ראש פתוח ולהיות נדיבים, להסתכל על דברים עם מחשבות נכונות ולפעול בצורה חיובית תחת כל הנסיבות למיניהן.

תוך שעה שיאו-מינג החלים

חמישה שישה מתרגלים ששיחקו תפקיד מפתח בטיפול בעניין התאספו בביתי למחרת בבוקר ושיתפנו בהבנות. שיאו-ליאנג סיפר את מה הוא ראה בממדים אחרים כשהמאסטר נתן לו רמז. הוא ציין שאכן היו לו שלושה מושגים לגבי שיאו-מינג. הוא חשף אותם וסילק אותם.

הוא ביקש מכולנו לחפש פנימה. חשבתי שהייתי די נחמדה כלפי שיאו-מינג. הוא היה קרוב משפחה וגם מתרגל עמית. חשבתי שהתייחסתי אליו נחמד יותר משאר לבני משפחתי.

אבל גם לי היו כמה מושגים לגביו, דומים לאלה  ששיאו-לינג חשף. ידעתי  שהוא נרדף והדברים לא היו קלים עבורו, לכן לא היה לי את הלב לציין בפניו את החסרים שלו.

כששיתפתי לגבי המושגים האלה, הרגשתי הרבה יותר נינוחה ורגועה כאילו משהו שלחץ לי בלב הוסר ממנו. סיפרתי לאחרים שהרגשתי כאילו עליתי על המסלול הנכון. גם האחרים שיתפו ומצאו מושגים משלהם ומחשבות שליליות על  שיאו-מינג.

הסכמנו על כך שעלינו לשתף בהבנות שלנו עם המתרגלים האחרים כשאנו נפגוש  איתם, כדי שנוכל להשתפר ביחד. אני מתכוונת לשתף עם המתרגלים האלה הנמצאים בבית החולים.

ביום השלישי ביקשתי משיאו-מינג להקשיב להרצאות הפא של המאסטר. הוא אמר שהקול נמוך מדי כדי שישמע בבירור. שמתי   אוזניות על אוזניי כדי לוודא שעוצמת הקול מספיקה ואז שמתי אותם על אוזניו  כדי שישמע יותר טוב . קראתי לשלושת המתרגלים לצאת החוצה מהחדר וסיפרתי להם על השיתוף שהיה לנו בלילה הקודם.

שניים מהם אמרו שהיו להם מושגים דומים לגבי שיאו-מינג. שיש לו מזג רע. הייתה לו יכולת, אך הוא לא אהב לשתף פעולה. המתרגלת השלישית לא הכירה את שיאו-מינג ובאה רק כדי לשלוח מחשבות נכונות כדי לתמוך בו. כולם הסכימו שעלינו לחפש פנימה במקום לחשוב מחשבות שליליות לגביו.

חזרנו למחלקה לאחר כ-7 או 8 דקות. שיאו-מינג אמר לפתע שהוא יכול לשמוע את ההקלטה בבירור. קראתי לאחד המתרגלים החוצה. הוא ישב עם שיאו-מינג במשך כל הלילה. סיפרתי לו בקיצור על השיתוף וחזרנו למחלקה. שיאו-מינג אמר שהוא יכול לראות אותנו בבירור.

כולנו שמחנו וחשבנו שגם זרועו ורגלו החלימו. ביקשתי אותו להרים את הרגל, אבל הוא לא רצה ואמר בייאוש: "אני משותק. אני גמור. עזבו אותי לבדי". הרמתי את השמיכה מעליו וביקשתי אותו להניע את אצבעות הרגלים וכולם עודדו אותו. ואכן בהונות הרגלים נעו.

לאחר מכן עודדתי אותו להרים את הרגל. הוא הרים אותה גבוה, אבל אמר בעצב שהוא איבד את זרועו. הבחנתי שזרועו הימנית התרוממה למעלה להחליק על שערו. תפסתי בה ואמרתי: "הזרוע שלך התרוממה למעלה אין לה שום דבר". כולם צחקו.

שיאו-מינג אכל הרבה אטריות בארוחת הצהריים. אחר הצהריים הוא היה מסוגל ללכת. הוא הצליח להשתמש בשירותים לבדו. בינתיים, הבהרנו את העובדות לגבי הפאלון גונג לחולים אחרים ולרופאים. גם הם היו עדים לכוח המופלא של הדאפא. שיאו-מינג שוחרר מבית החולים ביום הרביעי.

במשך שעה בלבד חזרו השמיעה והראייה לשיאו-מינג והתסמינים של השיתוק נעלמו כולם. הכוח של הדאפא כל כך מופלא, כל כך בלתי רגיל, כל כך נהדר. זה ממש בלתי ייאמן.

למעשה, כל מה שעשינו הוא לשוחח ברצינות ולהסתכל פנימה בלילה הקודם ואחר-כך למחרת בבוקר, לשתף בהבנות את המתרגלים בבית החולים. הבנו שעלינו לחפש באמת פנימה, לתקן את עצמנו, לשנות את המושגים שלנו ולשחרר את המחשבות השליליות לגבי המתרגל העמית שלנו. מלבד זאת לא עשינו שום דבר אחר.

הבנות

רכשתי כל כך הרבה הבנות בתהליך הזה. כל זה הוא הרדיפה של הרוע, בין אם זה מעצר בלתי חוקי, או הופעה מדומה של קארמת מחלה, בין אם זה מצוקה כלכלית או חוסר יכולת לצעוד על הנתיב שלך בצורה נכונה. הם שונים רק בצורה.

לגבי מתרגלים במצוקה, עליהם להאמין בנחישות במאסטר ובדאפא ולחזק את המחשבות הנכונות שלהם, להסתכל פנימה ולשפר את עצמם במקום להסתמך על אחרים. אם יש להם מחשבות נכונות חזקות הם כמובן יתגברו על כך בעצמם, או עם קצת עזרה ממתרגלים עמיתים.

אולם כשאנו מתייחסים לעניין כמשימה לגוף האחד – ובדרך כלל אנו עושים זאת כאשר המתרגל שמדובר בו אינו נמצא במצב טיפוח טוב, או שזה נסחב כבר זמן ארוך ומתרגלים אחרים ערבבו את המושגים שלהם פנימה, או שזה קשור למתרגלים סביבו קודם כל – עלינו לחפש פנימה.

נהגתי לחשוב שמתרגלים במצוקה צריכים קודם כל להשתפר בעצמם אחרת לא משנה כמה ננסה לעזור, לא תהיה לכך השפעה רבה. רמה נוספת של הפא התגלתה לפניי הפעם: כל עוד המתרגלים המעורבים מחפשים באמת פנימה ומטפחים את עצמם היטב ומתייחסים לבעיה כבעיה שלהם ומתמודדים איתה יחד, הטיפוח האיתן ייצור שדה אנרגיה נכון, מצב הטיפוח של המתרגל במצוקה ילך וישתפר  וכל המצוקות ייפתרו בצורה מופלאה.

מאוחר יותר, כדי להשתפר ביחד במקום רק להעסיק את עצמנו במשימות, התחלנו לשים לב לטיפוח יציב בעבודת התיאום שלנו. כולנו נרתמנו למצב במהלך השיתוף וחיפשנו באמת פנימה במקום רק לנסות לעזור למתרגלים אחרים במצוקה. בדרך זו השגנו תוצאות כפולות בחצי מאמץ ולפעמים התנסינו בניסים.

נוסף לכך, בטיפוח שלנו עלינו לשים לב ולשנות את המושגים האנושיים שלנו. מתרגלים סביבנו היו אצילי נפש מאוד ודאגו להגן על שיאו-מינג. הם החזיקו במעט מושגים לגביו ללא קונפליקטים משמעותיים או טינה כלפיו.

אולם בממדים אחרים, המושגים האלה עלולים ליצור הר ענק שיכול לגרום לרדיפת גופו של שיאו-מינג עד לסכנה לחייו. אפילו כשניסינו בכל כוחנו לשלוח מחשבות נכונות לפורר זאת, לא יכולנו לעשות זאת. כמה מפחיד זה היה.

המחשבות השליליות של מטפחים לא רק מפריעות להם עצמם, אלא יכולות גם לגרום נזק למתרגלים עמיתים. למעשה מאסטר אמר לנו כבר מה לעשות בזמן שליחת מחשבות נכונות.

"…ולחשוב על סילוק המחשבות הרעות, הקארמה, המושגים המוטעים וההפרעות הזרות." ("הרצאת פא בוועידת הפא הקנדית בשנת 2001")

עלינו לשים לב לסלק בצורה עקבית את המושגים הרעים שלנו עצמנו.