מהו תלמיד דאפא

הוראת הפא בוועידת הפא של 2011 בניו יורק

לי הונג-ג'י, 29 באוגוסט 2011

 

(המורה נכנס לאולם, כל האולם קם ומוחא כפיים בהתלהבות).

בוקר טוב. עבדתם קשה. (התלמידים עונים: "המאסטר עבד קשה"). אתם עבדתם קשה, לא המאסטר (כולם צוחקים). שבו בבקשה.

תלמידי הדאפא ללא ספק עבדו קשה. וזה מפני שמה שהאחריות ההיסטורית הטילה עליכם הוא משימה אדירה כל כך, והמשימה ההיסטורית שלכם גורמת לכך שברגע הקריטי הזה אתם חייבים לשאת על כתפיכם את האחריות ההיסטורית הזו. תלמידי הדאפא הגיעו בדיוק בשלב האחרון של מחזור היצירה-התייצבות-התנוונות-הרס של היקום. כלומר, בין אם זה ישויות חיות או חומרים, זה הזמן שבו כל דבר הגיע לנקודה הסופית ביותר והגרועה ביותר, וההתבטאות של הדברים היא המסובכת ביותר, וזה הכי קשה להבדיל בין טוב לרע, בין צדק לעוול. בזמן הזה כשתלמידי הדאפא באים לשאת את המשימה שההיסטוריה הפקידה בידיהם, זה באמת קשה כל כך. כשאני אומר שתלמידי הדאפא הם יוצאים מן הכלל, זה מכיוון שבתקופת זמן כזאת הם באו להציל את הישויות החיות, לעזור למאסטר לתקן את הפא, ולהשלים את המשימה שכל אחד צריך להשלים בעצמו – וזה מה שבאמת יוצא מן הכלל. אף עידן בהיסטוריה לא יכול להשתוות לזה.

אמרתי בעבר ששקיאמוני, ישוע, לאו דזה וכו', כמו גם כמה הוגים גדולים, אנשים קדושים ואלוהויות גדולות של זמנים עוד יותר מוקדמים שירדו לעולם, כולם רק הקימו את התרבות של המין האנושי במהלך ההיסטוריה. כל מה שהם לימדו, ההצלה שהם נתנו והדברים שהם עשו היו פשוט במטרה להשאיר לתרבות של המין האנושי את מה שהיא צריכה. האנשים היחידים שהם באמת לקחו איתם היו הישויות האלה שהם שלחו למטה כדי שיעזרו להם להעביר את התרבות הזאת, ואפילו לגבי אלה זה היה רק הפו-יואן-שן של האנשים, אשר אף פעם לא נכנס לעולם. היחידים שבאמת יכלו להשיג דבר כזה – ברגע הקריטי והסופי הזה שבהיסטוריה – הם תלמידי הדאפא. החל מהמקור של תלמידי הדאפא ועד לתהליך הביסוס של המוסריות האדירה שבמהלך ההיסטוריה, מה שתלמידי הדאפא נשאו על כתפיהם היה גדול יותר ממה שנשאו האנשים הקדושים של העבר. הסיבה היא שהרגע הסופי הזה הוא הזמן שבו הדברים האמיתיים נעשים. מזמנים עתיקים ועד היום, מההתחלה של היקום ועד לזמן של לפני שישים ומשהו שנה, במשך הזמן של הקבוצה האחרונה של המין האנושי, הכול שימש כל הזמן במטרה להקים את הבסיס שתיקון הפא יצטרך, ואנשים צברו ניסיון, ונוצרו תהליכי המחשבה וההתנהגות של ישויות שישתתפו בשלב הסופי של ההיסטוריה. זהו תהליך ההיסטוריה של המין האנושי. אז בין אם מדובר בתלמידי הדאפא או בישויות כלשהן שיש להן קשר אליהם – כולם שירתו את המטרה הזאת, בתהליך ההתגלגלות מחדש שלהם הם ניסו דברים וייסדו את מה שכל אחד מהם יצטרך. מספר אפילו גדול יותר לאין ערוך ולאין שיעור של ישויות חיות שביקום שאין להן כל קשר ישיר לתיקון הפא נחשבות לישויות שצריכות להינצל, הן לא משתתפות [בתיקון הפא]. אלה שתיארתי הן אלה המשתתפות שיש להן קשר לתיקון הפא.

כפי שאתם יודעים, אמרתי בעבר שהאנשים בעולם הזה – כולל הישויות החיות שיש להן קשר לתיקון הפא – כולם אינם פשוטים. כולם הגיעו למען תיקון הפא, נוצרו למען תיקון הפא, וחושלו למען תיקון הפא. שום דבר אינו במקרה, ובעתיד אתם תראו את זה. בתוך האשליה של החברה של המין האנושי, אנשים עברו במהלך ההיסטוריה צורות שונות של מיני מינים וסוגים של צורות של חברה אנושית, והם חשבו שזה פשוט תהליך התפתחות טבעי. אבל אין זה כך. לכל תקופה בהיסטוריה יש סיבה. כפי שאתם יודעים, לימדתי שכשהאלוהויות יצרו לראשונה את האדם בעבר, לחשיבה של האדם לא הייתה היכולת להגיב לטבע או לחברה, והיו להם כישורי הישרדות גרועים מאוד. מכיוון שהאדם לא הבין שום דבר כשהוא רק נוצר, קולו של רעם היה מפחיד אותו עד כדי כך שהוא היה נכנס לתוך מערה, וכשהגיעו סופות גשמים הוא לא ידע לתפוס מחסה ואפילו לא הבין בכלל מה קורה. אז במשך הזמן האדם למד בהדרגה איך להגיב לסביבה הטבעית. לאחר מכן אלוהויות העבירו למין האנושי ללא הרף תרבויות מכל מיני סוגים, והאלוהויות הסתכלו במהלך הדרך כדי לראות איזה סוג של אנשים תרבויות כאלה יִצרו. במילים אחרות, זה היה תהליך מתמשך של ניסוי וטעייה והוצאה לפועל של דברים, ובסופו של דבר הדברים קובעו בנקודה מסוימת. אחרי שדברים התקבעו במשך שנים ארוכות מאוד, נבחרה תרבות המתאימה לייסד את צורת המחשבה וההתנהגות שצריך בשלב האחרון, ונבחרו הדברים הטובים ביותר של המין האנושי. הדברים האלה הוצגו במשך חמשת אלפים השנים של המין האנושי הסופי ושׂוחקו על ידי האנשים, ואלה בדיוק חמשת אלפי שנות התרבות הסינית אשר נוסדו ותומצתו במשך התהליך ההיסטורי הממושך הזה. מטרתו של התהליך הייתה ללמד את האנשים באילו צורות חשיבה להשתמש, אילו מבני חשיבה ליצור, איך לחשוב על דברים שהם נתקלים בהם, ובאילו דרכי חשיבה להשתמש כדי לחשוב על דברים.

החשיבה של האדם מניעה ישירות את ההתנהגות שלו. למשל, אתם יודעים על ממלכות "ווֵיי", "שוּ" ו"ווּ" מהתקופה של "שלוש הממלכות" של סין. איזה מאפיין תרבותי ביססה ההיסטוריה של שלוש הממלכות? "יִי" [1] האנשים של התקופה ההיא של ההיסטוריה ידעו מה זה "יי", איך "יי" מתבטא, ומהן המשמעויות העמוקות יותר של "יי". וכפי שאתם יודעים, מה ביסס יוּאֶה פֵיי מתקופת שושלת סונג הדרומית? את ה"ג'ונג" [2] – למה הכוונה ב"ג'ונג", מה מכיל המושג של "ג'ונג", איך הוא מוצג ואיך להתייחס אליו. מהלך ההיסטוריה היה בדיוק תהליך של ללמד אנשים איך להיות אנושיים. כל מהלך חמשת אלפי השנים של ההיסטוריה האנושית היה תהליך בלתי פוסק של ייסוד דברים שהאנשים יצטרכו. כשהפרק האחרון הגיע, תהליך המחשבה של האדם הגיע למצב שהוא מספיק שלם ונכון, כך שהאלוהויות היו מרוצות ממנו ואפשר היה להשתמש בו כדי להציג את סצנת השיא ברגע ההיסטורי הסופי הזה. אבל עדיין נשאלת שאלה. איזו שאלה? כפי שאתם יודעים, מה שתיארתי הם אנשים מתרבות חצי אלוהית, אנשים שנוצרו ישירות על ידי אלוהויות. זאת אומרת שהאלמנטים החיוביים שמרכיבים אדם כזה, או את התרבות של האדם, גדולים יותר מהאלמנטים השליליים. בני אדם מכילים גם את האלמנטים החיוביים וגם את האלמנטים השליליים מהיקום, בכל החומר שבשלושת העולמות יש גם אלמנטים טובים וגם אלמנטים רעים, וכשהאלוהויות משתמשות בחומר משלושת העולמות כדי ליצור את בני האדם, באופן טבעי יימָצאו בו גם אלמנטים טובים וגם רעים. כשאדם לא רציונלי או מאבד את מזגו, זה ביסודו של דבר הטבע הדמוני שמתבטא; וכשאדם הוא טוב ורציונלי ומתייחס בטוּב לכל מה שקורה מסביבו ולכל מה שמתרחש, אלה האלמנטים הטובים שלו שמתבטאים, שזה טבע הבודהא. אז באנשים יש שני סוגי האלמנטים האלה, אבל זה כשלעצמו עדיין לא מספיק.

אמרתי עכשיו שהתהליך של יצירת האדם הוא תהליך חיובי. אנשים הם טובים במקור והם רציונליים. אז בתיקון הפא כשהייתי מעביר את הדאפא, חישבו על זה כולכם: ברגע שהדאפא היה מתחיל להיות מופץ, אנשים כאלה, מאה אחוז מהם, ללא יוצא מן הכלל, היו רוצים לקבל את הפא. וזה במיוחד היה כך לגבי האנשים הסינים, שאולי כולם היו באים ללמוד ולטפח בדאפא. כמעט שלא הייתי צריך להגיד כלום, ובמהרה הוא היה מופץ לכל מקום. אבל כפי שאתם יודעים היקום הגיע למצב נורא, והחיים שבעידן הזה צריכים היו להסתיים, אבל החיים שבעולם הזה גודלו במכוון באופן הזה. ומאחורי האנשים האלה שמשתתפים בעניין הזה יש קבוצות ענקיות של ישויות. כל ישות, כל אדם, אינם פשוטים. מאחוריהם יש קבוצה ענקית של ישויות ביקום שהם מייצגים. כשאדם מקבל הצלה, הוא מייצג את כל הישויות מאחוריו שיקבלו הצלה בעתיד. כי הרוב הגדול של האנשים שבעולם הזה, האנשים של היום, הם מלכים שמימיים שירדו לעולם, שהתגלגלו כאן כבני אדם. אז אם כל החיים האלה היו מגיעים ללמוד את הדאפא, כולם היו ניצלים, כולל כל הישויות החיות שהם מייצגים. זה היה דבר טוב, כמובן, כל ישות ביקום הייתה חושבת כך – כולל אין-ספור המלכים האדירים. אבל הבורא הסופי לא רואה את זה כך. כשמשהו נהיה רע צריך לפורר אותו. עבורו, ליצור משהו חדש זה קל כמו להרוס משהו רע. וכפי שאתם יודעים. יש עיקרון ביקום. איזה עיקרון? לטוב ולרע יש גמול. זה אומר שמי שעושה משהו רע צריך לשלם על זה. למעשים טובים יש גמול טוב, ולמעשים רעים יש גמול רע. המטרה היא ליישב דברים. אבל במהלך ההיסטוריה הממושכת הישויות לא רק צברו חובות קארמתיים לישויות אחרות במהלך היחסים ההדדיים שלהם, אלא שחיים רבים שיתפו פעולה עם ההתדרדרות שבהיסטוריה של היקום ותרמו לה, כמעט לכל ישות היה חלק בכך. לכל אחד יש חלק במה שרע. כולם מבינים שדברים נהיים יותר ויותר לא ישרים, ובכל זאת לאף אחד אין היכולת להחזיר את הגלגל. כולם מתדרדרים למטה כחלק מהתהליך הזה. במילים אחרות, לפי החוק של "יצירה-התייצבות-התנוונות-הרס" כולם אמורים להתקדם לעבר הרס. זה החוק של היקום. אין לזה קשר לחמלה. זה פשוט חוק.

כפי שאתם יודעים, לימדתי שהחומר לא נכחד ושישויות מתגלגלות מחדש. וזה נכון לא רק לגבי בני אדם, אלא גם לגבי היכן שהאלוהויות נמצאות. האדם נמצא באשליה, אז הוא לא יכול לראות את זה, וחושב שהמוות שמחכה בעתיד הוא מפחיד. כמובן, כתלמידי דאפא אתם מבינים את הדברים האלה. המולקולות שמרכיבות את התאים המולקולריים של האדם מורכבות מאטומים, והאטומים מורכבים מחלקיקים אפילו יותר מיקרוסקופיים, והאנרגיה של החלקיקים גדולה יותר ככל שהם מיקרוסקופיים יותר. אנחנו יודעים שכשהגוף האנושי נקבר באדמה, התאים שלו, שהם השכבה החיצונית המורכבת ממולקולות, יכולים להירקב. אבל מולקולות אינן יכולות להירקב, נכון? ואטומים עוד יותר לא יכולים, נכון? אז לאן הלך החלק הזה שלך? אם כל המחשבות של האדם היו פשוט תוצר של החשיבה של האדם שבשכבה השטחית, אז איך אפשר להסביר את הדברים הבלתי צפויים שאנשים אומרים לפעמים? זה לא תמיד כך שמה שאתם אומרים מגיע רק לאחר שיקול דעת מעמיק; אלא שלפעמים ה"אתה" שברמות השונות פועל, החל מהחלקיקים שבשכבה החיצונית ועד לאלה שמרכיבים אותך ברמה המיקרוסקופית העמוקה. הישות שלך כמכלול מורכבת באותו הזמן מהחלקיקים המיקרוסקופיים ביותר ועד לאלה שעל פני השטח, אז הישות שלך אינה רק השכבה החיצונית הפשוטה ביותר הזאת של התאים. אז מבחינת הישות של האדם, לאבד את החלק הזה שעל פני השטח הוא רק לאבד עור חיצוני. כשהוא מתגלגל מחדש הוא יקבל עור חיצוני חדש. ה"אתה" האמיתי לא יכול להירקב כשקוברים אותו באדמה. האדמה לא יכולה לפרק את האטומים או אפילו את המולקולות. הכוח של פיצוץ אטומי שבטווח של הגוף האנושי יהיה מספיק כדי להרוס עיר. האין זה כך? אז לאן אתה הולך? תלמידי דאפא יודעים את התשובה. כלומר, בתוך האשליה של העולם הזה אנשים לא יודעים מה יקרה להם אחרי שהם ימותו. אבל אלוהויות יודעות טוב מאוד מה יקרה, ואלוהויות ברמות גבוהות עוד יותר יודעות אפילו טוב יותר. הן מתייחסות לכל זה כמשהו די טבעי. חיים חדשים נוצרים כשישות מגיעה לשלב האחרון במהלך החיים שלה. הן לחלוטין מודעות לתהליך הזה. אז בכל היקום יש התהליך המחזורי הזה שאני מדבר עליו.

מה שתיארתי הוא תהליך היסטורי של היקומים הגדולים שלפני הסוף, התהליך של אין-ספור רמות של ישויות שבתוכם, תהליך מתמשך של החלפה, ממש בדומה לתהליך המטבולי. אבל אם היקום הסופי – כלומר, הישות הזאת כמכלול – היה גמור, מיועד לפירור, אם זה נגמר כחלק מהתהליך של היצירה-התייצבות-התנוונות-הרס, אז חישבו על זה כולכם: ישויות של כל רמה שבתוך זה לא יוכלו להתגלגל מחדש עוד, ההיסטוריה שלהם תחדל מלהתקיים, לא יהיו להם חיים עוד, לא יהיה להם כלום. עבור אלוהויות, לא משנה כמה גבוהות הן, זה משהו מפחיד כל כך! זה מה שבאמת מפחיד ביותר – זו השמדה מוחלטת! כל כך הרבה פאר נמצא ביקום כתוצאה מהתהליך ההיסטורי של היקום הגדול יותר! אפילו כוכב הלכת הקטנטן הזה של המין האנושי הוא כך, אז באין-ספור כוכבי הלכת שביקום המורכבים מחלקיקים בגדלים שונים שיש בהם אין-סוף ואין-ספור ישויות חיות – אפילו אלוהויות אינן יכולות לדעת כמה ישויות חיות יש בהן וכמה פאר הן יצרו שם! כל אדם הוא כמו ספר היסטוריה. וכל אדם הוא כמו סיפור היסטורי ארוך וחי. זה מעניין מאוד להסתכל על כל הדברים שמישהו עשה במהלך הגלגולים הרבים שלו. היקום ענק כל כך והישויות החיות שבו רבות כל כך, זה יהיה כל כך חבל אם כל זה ייהרס.

כמובן, לא נדבר על החוקים האלה של היקום, אומַר שחמלה היא מאפיין של אלוהות נכונה. זה לא אומר שאם פשוט רוצים לעשות משהו טוב זה נחשב כחמלה. כשעושים משהו מתוך גחמה, זה לא נחשב לחמלה, זה משהו הנובע ממה שאוהבים. אם לומר זאת יותר בפשטות, זה מתוך החזקה. בחמלה אמיתית אין שום אנוכיות, מתייחסים לכל אחד, או לישויות חיות באופן כללי, מתוך הסתכלות של מחשבות נכונות ובאהבה רחומה. אז אלוהויות רבות, מלכים רבים של רמות שונות של גבהים גבוהים ביותר שביקום, ראו את הסוף של היקום, ורצו להציל את הישויות החיות של היקום. איך הם יצילו אותם? התחדשות באמצעות תיקון הפא חייבת להתחיל מהרמה הנמוכה ביותר של היקום ולתקן מלמטה כלפי מעלה. מספר רב מאוד של ישויות מייצגות שביקום נשלחו להתגלגל כבני אדם. אבל ישויות שיכולות להיות בתפקיד מייצג הן בהחלט לא ישויות רגילות. הן בהחלט מלכים של יקומים שונים שמייצגים את העולמות שלהם, את היקומים שלהם, או את הגופים הקוסמיים שלהם. אבל ליקום שישות כזאת מייצגת יש מערכת. לגוף קוסמי יש מחזוריות, החל מהיקומים הנמוכים יותר שלו ועד לגבוהים יותר, והמערכת שלו קשורה למערכות של רמות אפילו גבוהות יותר, ויש מלכים אפילו גבוהים יותר שנמצאים גבוה יותר. ומעל המערכות שברמות הגבוהות אפילו עוד יותר יש עוד מערכות ומלכים. אבל לא משנה מה הגובה, כולם שייכים לאותה מערכת. אבל זה שבנקודה הגבוהה ביותר אולי לא יבוא לכאן. אז מה לעשות? הוא ישלח נציג מתאים יחסית שייצג את אין-ספור הישויות החיות שבמערכת האדירה הזאת שלו, שיתגלגל כבן-אדם.

כשאני מתאר לכם את זה, אולי תחשבו: "אבל ממה שרואים, האנשים של העולם הם לא משהו. רואים אנשים בכל מיני צורות ברחוב, וכמה מהם מרושלים מאוד. יש אנשים באזורים הכפריים שחיים חיים קשים מאוד, בזמן שיש אנשים בעיר שהם סנובים ומתנהגים בחוסר טעם, ויש הרבה צעירים שמנסים להיראות 'מגניבים'". החברה האנושית היא פשוט כך. לא כולם יכולים לעבוד בחברות גדולות או להיות מנהלים, אז יש אנשים שצריכים לעשות דברים אחרים. יש רק מספר קטן של אנשים שיכולים להפוך לאמנים או לכוכבים. זה אותו הדבר בכל דבר אחר. זה שיש מעמדות חברתיים שונים זו צורה של החברה האנושית, אבל אלה לא המעמדות של הישויות האלה. אז אף ישות חיה אינה פשוטה, למרות המראה החיצוני שלהן. אולי אתה רואה מישהו שאוסף זבל, אבל אם תסתכל לאחור [על הגלגולים הקודמים], הוא היה בעבר אלוהות גדולה ביקום, והיא נעשתה אבודה לחלוטין בתוך האשליה כאן ובמהלך ההתגלגלות מחדש – אבודה עד כדי כך שהיא לא זוכרת כלום. ואפילו עד לכך שישויות רבות במהלך ההתגלגלות מחדש ממורמרות על הצרות שלהן, והן אינן יודעות שום דבר על המשימה שהביאה אותן לכאן.

וזו רק דוגמה אחת. האנשים בעולם היום, כולל רוב אלה שבמעמדות חברתיים שונים, לא יודעים מדוע הם הגיעו לעולם, הם עסוקים במאבקים למען הקריירה שלהם. זה במיוחד כך לגבי אלה שטעמו הצלחה. הם כל כך מרוצים מעצמם, שוכחים מי הם. והם חושבים שהם באמת טובים בדברים מסוימים, הם נסחפים לחלוטין; ואם הם מרגישים שהחיים שלהם לא כל כך נהדרים, הם מתמלאים בכעס ובתרעומת כלפי העולם. אבל זה למעשה לא מה שהישות שלך צריכה. אין עליך לייחס חשיבות רבה לדברים האלה. מה שחשוב הוא שתמצא בחזרה את האני האמיתי שלך. בתוך מהלך ההיסטוריה הגדול יותר, להתבטאויות שבתקופת הזמן הזאת יש יחס של סיבה ותוצאה. ליתר דיוק, מה שמתרחש בחיים שלך היום הוא גמול קארמתי של כל הדברים הטובים והרעים שעשית בחייך הקודמים. כפי שאמרתי עכשיו, כך עובד היקום. לא משנה לאיזו שכבה של החברה אתה שייך ולא משנה מה העיסוק שלך – לטוב יש גמול טוב, ולרוע יש גמול רע. החוק הזה נמצא בכל שלושת העולמות, לא משנה באיזו רמה. כשזה הגיע לשלב הסופי, לזמן הזה, ובמיוחד כשהחברה האנושית נמצאת בשלב האחרון של מחזור היצירה-התייצבות-התנוונות-הרס, החשיבה של האדם נעשתה מסובכת יותר. כך, בזמן הזה צריך את תלמידי הדאפא שיעוררו את אנשי העולם בתוך הסביבה המסובכת הזאת ויצילו אותם.

מה שעוד יותר מקשה הוא שעכשיו נמצא בסין המשטר של המק"ס המרושעת שהוא המרושע ביותר. מדוע הופיע משטר כזה בחברה האנושית, ועוד משטר כזה שהוא מעוות? כל אחד ביקום, מלמעלה ועד למטה, מתנגד לו. וכולם חושבים שהוא מפלצתי. ההיגיון של חברי המפלגה המרושעת אינו נורמלי. מדוע זה כך? שום דבר אינו פשוט כמו שהוא נראה. גם זה משהו שהכוחות הישנים של היקום תכננו במכוון, אמרתי מקודם שהתרבות האנושית היא משהו שתוכנן על ידי אלוהויות, והיא תוצר של תהליך הגידול של בני האדם. ואחרי שתרבות אמיתית וקלאסית נוצרה, החשיבה של האנשים תהיה כולה נכונה, ויהיה להם טבע טוב מהיסוד, וכולם יתחשבו באחרים בפעולותיהם. ברגע שאנשים כאלה מגיעים לשלב הסופי של ההיסטוריה, כולם היו עושים את הבחירה החיובית. כולם היו מקבלים את הפא. אבל הכוחות הישנים של היקום חושבים שזה היה קל מדי כך לאנשים לקבל את הפא ולישויות החיות להינצל. יש בשלושת העולמות עיקרון של "לטוב ולרע יש גמול", אז יש אלוהויות שלא יכלו לשאת בלבן את האפשרות הזאת ולכן הן יישמו את העיקרון הזה באופן קיצוני. הן חשבו ש"היקום לא טוב עוד, איך אפשר שכל החיים יורשו להשיג הצלה כל כך בקלות? איך אפשר שכל כך הרבה ישויות חיות יורשו להיכנס לעתיד?" מגוון רחב וגדול של גורמים מנע מהישויות החיות להינצל. זה שהכוחות הישנים חושבים כך מראה שעקרונות הפא של היקום הישן הגיעו לשלב של ההתנוונות וההרס. הכוחות הישנים החליטו שבמהלך התהליך הסופי, החיים יצטרכו לעשות בחירה, בחירה שיהיה קשה מאוד לעשות, כי הכול אמור להסתיים, ובנוסף, המוסריות של העולם נעשתה מבולגנת. אז איך האנשים אמורים לעשות את הבחירה אם הם רוצים להיכנס לעתיד? זה קשה ביותר. המכשול הונח גבוה מאוד.

יש אנשים שחושבים: "האם האלוהויות והבודהות אינם רחומים כלפי בני האדם?" כשהמין האנושי הגיע לנקודה הזאת, אי אפשר להשתמש בחשיבה אנושית כדי לאמוד עניינים כאלה. האלוהויות של הכוחות הישנים בהחלט לא חושבות כך. אם אתם רוצים להינצל, להשיג גאולה, אתם חייבים בתוך הפיתויים של החברה הנוכחית שמתמקדת ב"כאן ועכשיו" לעשות את הבחירה הנכונה, רק אז תוכלו להצליח. ואם לא תעברו את זה, אז לא תוכלו להינצל. הושאר פתח ברשת [3], כפי שאתם יודעים, זה משפט שאני אומר לעתים קרובות. אם אנשים רוצים לעבור את המבחן בעצמם איך הם יכולים לעשות זאת? המאסטר ידע מזמן שהכוחות הישנים יעשו את זה, אז ארגנתי שתלמידי הדאפא יצילו ישויות חיות. הכוחות הישנים יצרו בעולם הזה את המשטר של המפלגה המרושעת, כשהכוונה הייתה להקשות על הישויות החיות. בנוסף, הם בישלו מספר רב של תיאוריות מבולגנות כמו גם רעיונות מודרניים ודברים מהסוג הזה, וגרמו לעולם להיות מסובך עד מאוד, כשיש בו גם אלמנטים חיוביים וגם אלמנטים שליליים. באותו הזמן, הם הוסיפו פנימה גורמים מעוותים כמו גם ביוטכנולוגיה חייזרית, כדי לבלבל את החשיבה המסורתית והנכונה של האדם. בחברה המערבית זה בעיקרון הספיק להם רק להביא כמה דברים רעים ומרושעים שיתפקדו. אבל בסין זה לא הספיק להם. הם לקחו את זה צעד קדימה והפכו את הישר לרע, ואת הרע לטוב, כשהכוונה הייתה שבנסיבות קשות כל כך האדם יצטרך לעשות את הבחירה שקובעת אם יינצל או לא. אז מדוע דברים נעשו קשים כל כך בסין? סיפרתי לכם בעבר שהמלכים של רמות אפילו גבוהות יותר, המלכים של כל מוצא אתני של המין האנושי במהלך ההיסטוריה, אלה שהיו ברמות גבוהות ביקום, כל אלה התגלגלו בסין. היא נעשתה לנקודת המוקד. וזו הסיבה שהוגברה רמת הקושי לעשות את הבחירה שם. זה משום שהכוחות הישנים ראו שברגע שאנשים כאלה מוצלים, קרוב לוודאי שהקבוצות האתניות שהם מייצגים יוצלו, או אפילו, בחלק מהמקרים, הקבוצה השלמה של הישויות של היקום האדיר שהם מייצגים. חישבו איזה דבר אדיר זה יהיה. אז הכוחות הישנים גרמו למצוקות שהאנשים האלה צריכים להתמודד איתן להיות הגדולות מכל. מאיך שנראים האנשים הסינים, בזמנים האחרונים הם נפגעו ונהרסו עד לנקודה שהם נראים פשוט נורא, כשאפילו הצורה החיצונית שלהם נמוכה וקטנה יותר, והם נעשו די לא נעימים למראה. בזמן שהאנשים שבהיסטוריה תמיד היו בעלי ארשת פנים של חיוניות והתנהלו בזקיפות. הם נראו טוב מאוד. זוהי התוצאה מהקושי שהוגבר בסין בזמנים האחרונים ומהדברים הרעים שהוחדרו לאנשים. מה שמוכנס לתוך מחשבתו של האדם בטוח ישפיע על המראה החיצוני שלו. למשל, אם תשים משהו מרובע בתוך שק אפשר יהיה להבחין בכך מהמראה החיצוני שלו; אם תשים משהו עגול בפנים, אפשר יהיה להבחין בכך מהמראה החיצוני. כלומר, לא משנה איזו מחשבה מוכנסת לתוך אדם, אפשר יהיה לראות אותה מהמראה החיצוני. כשמישהו נמצא מולי, ולא רק מולי – החברה האנושית אינה כל כך פשוטה ויש אנשים רבים שיש להם יכולות – רק מבט אחד נדרש ואפשר יהיה לדעת איזה סוג של מחשבה והתנהגות שולט בו, ומה הוא אוהב, כי כל זה תלוי לו על הפנים – וזה אפילו נמצא בצורה הגופנית שלו.

אז אם אתם רוצים שאנשים ישיגו הצלה כשהנסיבות קשות כל כך, אז מה לעשות? הם לא מסוגלים להבחין בין טוב לרע, ונוסף לכך יש כלי תקשורת רבים שמפרסמים את הטרנדים של החברה אף על פי שהטרנדים האלה לא בהכרח טובים. זה רק שכשכולם עושים אותו הדבר, כלי התקשורת נמצאים שם כדי לדחוף קדימה את הדברים האלה. אז חישבו על זה, איך אנשים יכולים להבחין בין טוב לרע? אין יותר מקומץ אנשים בכל המין האנושי שבאמת יש להם מחשבות טובות ואדיבות במחשבתם, שנאחזים חזק ולא מושפעים מכל זה. אז האם לא הכול גמור? והאין זה כך שכל הדברים שתוכננו לפני זמן רב היו לריק? אבל שלושת העולמות נוצרו בדיוק למען העניין הזה. אז מה לעשות?

מה שאמרתי עכשיו אומר שאף אחד לא יכול להגיד שלתת לאנשים פתח החוצה היה שגוי. אז איך נותנים לאנשים פתח החוצה? אם רוצים להשתחרר מההפרעה של הכוחות הישנים, צריכים אנשים שיוכלו לרענן את זכרונו של האדם, שיוכלו להצביע לו על דברים ולגרום לו להבין, שיוכלו לעורר אותו, ושיוכלו להסביר לו את האמת לגבי העולם של העבר ושל היום. זה למעשה קשה מאוד לעשות משהו בחברה האנושית, כי כל מהלך מה[אלמנטים] החיוביים מניע את האלמנטים הישנים, השליליים והרעים. וכמובן, להיפך, כל מהלך מהאלמנטים השליליים מניע את האלמנטים החיוביים. טוב ורע מאוזנים אצל המין האנושי, וזה למעשה קשה לאדם לעשות דברים בעולם. יש הרבה ישויות על-טבעיות כאן בעולם האנושי, וכל אחת מהן יכולה לפתור נושאים שקשורים למין האנושי. אז מכיוון שאפילו ישות על-טבעית אחת יכולה לעשות דבר כזה, מדוע אינן עושות זאת? הן יודעות, והן רואות בבירור, שלכל דבר יש תכנון, ושלא משנה כמה טוב יכול להיות דבר מסוים שהן עושות, הוא ישפיע על משהו אחר, והדבר האחר הזה ישפיע באופן עקיף – כמו הענפים שמסתעפים מעץ – על טווח רחב של דברים. זה יפר את התכנונים של האלוהויות הגבוהות יותר, וזה אפילו ישמש לשנות את מה שתוכנן עבור ההיסטוריה של המין האנושי – משהו שאף אחד לא מעז לשנות לפי רצונו.

אז זה בזמן הזה שתלמידי הדאפא הגיעו. אבל האנשים המודרניים צברו חובות קארמתיים גדולים במהלך הגלגולים שלהם בהיסטוריה, אז אם אתם רוצים להציל אנשים ולהבהיר את האמת, אם אתם רוצים להציל את האדם ההוא, יש מספר גדול של ישויות חיות מאחוריו שלא יתנו לו להינצל. זה משום שהישויות האלה שונאות אותו, כי בעבר, או בגלגול אחר, הוא ניצל אותם, הרג אותם, או פגע בהם, והנזק שנעשה אולי גרם להם לסבל אדיר. אנשים אינם יודעים שום דבר ברגע הזה על הדברים שהם עשו מתוך בורות במהלך הגלגולים שלהם, כשהם אבודים באשליה או בתשוקה. למעשה, במשך מהלך ההיסטוריה הארוכה, לכל אחד ואחד הגוף כולו היה עטוף בחוב קארמתי, וכולם נמצאים באשליה. ברגע שמישהו באמת רוצה להציל אדם כזה ובאמת רוצה להציל את האדם מהישות, הישויות שנפגעו על ידי אותו האדם לא יסכימו לכך. לכן, יהיו הפרעות ויהיו כל מיני מכשולים שיצוצו כשאתם הולכים להציל את אנשי העולם ולפני שתוכלו לגרום להם להבין את האמת. מכשולים מכל סוג אפשרי יחסמו את האנשים. ואם אתם רוצים להציל הרבה אנשים, או אם מה שאתם מנסים לעשות הוא בהיקף משמעותי, כל הסביבה האנושית תושפע על ידי תופעה כזאת.

הרדיפה של המק"ס המרושעת נגד תלמידי הדאפא בשנים האלה אינה רק התוצאה של גורמים מהמק"ס המרושעת. למעשה, באופן יחסי הם קטנים עד לרמה ראויה לרחמים. כל האלמנטים הרעים שביקום נדחפו מטה לכאן, כל אחד מהם, ויש כל כך הרבה מהם בכל ממד, פשוט רבים מספור. אלוהויות רבות פשוט היו בהלם כשהן ראו את זה, וחשבו: "מה נעשה עם כל זה? מי יעז לגעת בזה?" הצלה של אדם אחד קשורה לטווח רחב של ישויות ביקום. ההשפעה של זה גדולה עד כדי כך. אז כמה גדול זה עבור 100 מיליון אנשים? כפי שאתם יודעים, כשישוע הציל אנשים בעבר, הוא הקדיש את עצמו להצלת אנשים – אבל מדוע הוא נצלב? וישוע רק הציל את האנשים שלו! האנשים שלו צברו חובות קארמתיים במשך הגלגולים, ולא היו לו האמצעים ליישב אותם. כיוון שהישויות של היקום שישוע התמודד אתן היו ישויות בגדלים אדירים, ורבות לאין-ספור, וישויות מגבהים אדירים, וגם ישויות מגבהים אפילו גדולים עוד יותר ובשיעור אין-סופי היו מעורבות – והן היו כל כך גדולות שאפילו אלוהות ממוצעת לא הייתה יכולה לדעת את הגבהים שלהן – ועם אלה, כשהן רבות מספור, אם הן רצו לגרום לו לשלם את החובות של האנשים ולא ויתרו איך הוא יכול היה להשתחרר מזה? אדם לעולם לא יכול לשחרר את עצמו מזה. בסוף חייו ישוע ביקש מיהוה: "האם אפשר להימנע מהצליבה?" אבל גם ליהוה לא היה מה לעשות. לישוע לא הייתה ברירה חוץ מאשר להשתמש בדם שלו, בחיים האנושיים שלו, ולשאת את הסבל כדי לשלם בחזרה. רק כך הוא יכול היה להשתחרר. זה היה קשה עד כדי כך. אם תלמידי הדאפא רוצים להציל את הישויות החיות של היקום שלהם, אם הם רוצים להציל את הישויות החיות שבסביבה המסובכת הזאת של החברה שבשלב האחרון, האם אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה קשה זה? אם יכולתם לראות את זה – לראות את זה באמת – זה היה פשוט מפחיד מדי. אבל כל עוד אתם הולכים לפי הדאפא, הולכים לפי מה שהמאסטר אמר לכם, יהיה לכם נתיב ללכת בו, וזה יהיה משהו שאף אחד לא יוכל לשנות. אבל הנתיב יהיה צר מאוד – צר כל כך שרק אם אתם ישרים מאוד הדברים יעבדו ותוכלו להצליח להציל אנשים. רק אם תוכלו לעשות דברים באופן ישר ביותר לא יהיו בעיות.

במהלך השנים האלה המאסטר השגיח עליכם כשהלכתם את הדרך הזאת. כתבתי לעתים קרובות מאמרים קצרים שאתם קוראים להם "ג'ינג-וון"*. תיקנתי אתכם ללא הרף בטיפוח שלכם, ואמרתי לכם מה לעשות. בהמשך, ידעתי שהגעתם בהדרגה לבשלות, אז כבר לא יכולתי לכתוב לעתים קרובות כל כך. אם הייתי כותב לכם לעתים קרובות יותר ממה שכתבתי, הכוחות הישנים לא היו מסכימים לכך. המאסטר לא מפחד מהם, זה רק שלא רציתי לראות אותם גורמים לדברים להיות עוד יותר מסובכים. הם חושבים שאם אני אלמד אתכם יותר זה יהיה שווה לכך שעשיתי דברים עבורכם, שנשאתי אתכם קדימה, שזה לא יעבוד, וכי אלה צריכים להיות אתם שהולכים את הדרך שלכם, ואתם שיוצאים מזה בעצמכם. הכוחות הישנים עשו כבר רשע עד להיקף שהם עשו, ואני רציתי שתלמידי הדאפא ינצלו את ההזדמנות לבסס את עצמם, כי זה יהיה פשוט מדהים אם הם יוכלו לצלוח מצוקה גדולה כל כך. זה יהיה פשוט אדיר אם תוכלו לפעול היטב בעניין הזה. אבל אם המשימה הזאת הייתה נגמרת וזה היה הסוף, זה לא יהיה הוגן עבור תלמידי הדאפא. כי הקבוצות של הישויות החיות שאתם מצילים אכן גדולות כל כך, אז מה העתיד יביא לתלמידי הדאפא? הוא יביא לקיום של ישות ברמה גבוהה אפילו יותר ובשיעור קומה אפילו אדיר יותר – אלוהות בשיעור קומה אפילו אדיר יותר, או אפילו הוד גדול עוד יותר. אם הכוחות הישנים היו רואים שישויות בגובה כזה נוצרות, אבל שכל זה היה בזכות המאסטר שנשא אתכם קדימה, האם הם יחשיבו זאת כהישג שלכם? הם יתעקשו שאתם תלכו את הדרך בעצמכם. לכן זה קשה עוד יותר להצליח ללכת את הדרך באופן נכון בשעה שנמצאים בתוך המצוקות שנכפות על ידי הכוחות הישנים. וזה אפילו עוד יותר כך לגבי תלמידי הדאפא בסין. עבורם, בתוך הרדיפה הקשה עד מאוד, כל מחשבה ורעיון הם קריטיים. אם פעלת היטב או לא, אם היית מושפע מהרדיפה או לא, אם טיפלת בדברים באופן נכון או לא, ועד לאיזו דרגה נרדפת – יש לזה קשר ישיר לדרך שאתה עצמך הולך ולאופן שבו חשבת על עניינים. הדברים קשים ביותר עבור תלמידי הדאפא, ומכיוון שזה בשלב האחרון של העולם, כשהסביבה היא המסובכת ביותר, תלמידי הדאפא עושים את דרכם החוצה, מטפחים את דרכם החוצה, ואפילו מצילים אחרים, אז תלמידי הדאפא יכולים לבסס את עצמם כישויות אדירות כל כך ברמות גבוהות כל כך. זה שהכוחות הישנים מפריעים עושה את העניין הזה לאדיר וגם לקשה כל כך.

אנשים רגילים רבים אינם מבינים מה עושים תלמידי הדאפא. זה לא משהו שאפשר להסביר בכמה מילים ברגע. אם אתם מספרים למישהו שהיקום הגיע לשלב האחרון של היצירה-התייצבות-התנוונות-הרס יש עוד פחות סיכוי שהם יאמינו לכם. אז אנחנו לא יכולים להגיד דברים כאלה. מה שאנחנו עושים הוא לעורר אנשים מזווית חיובית או טובה. אנחנו לא יכולים להתעקש להגיד לאדם באיזו דרך הוא צריך ללכת. אלא שאחרי שהוא מבין את האמת הוא יראה את שני הנתיבים שנמצאים מולו ויעשה את הבחירה. יש אנשים שהמחשבה שלהם נעשתה רעה מאוד, והם לא יכולים עוד לקבל דברים טובים. באופן טבעי, אנשים כאלה יבחרו במה שרע, מרושע, מודרני או מעוות, וילכו לאבדון יחד עם היקום הישן. רק אלה שיכולים להתעורר, אלה שיכולים להבין באיזה נתיב-חיים הם צריכים ללכת מעתה ואילך, ואלה שמבינים לשם מה הגיעו האנשים לעולם – רק אנשים כאלה יכולים להינצל באמת.

שאלו אותי: "בעתיד, אחרי שיסתיים העניין הזה של תיקון הפא, יהיה תיקון הפא של העולם האנושי. איך יהיה העתיד?" אני עניתי: "אנשים ירגישו קרובים לכל מי שהם ייתקלו בו". אז הם חשבו: "או, זה אומר שהערכים המוסריים ישתפרו, זה נהדר". כן, הם רק יכולים להבין זאת כך. לא משנה כמה המוסריות תעלה, כשאנשים יפגשו זה את זה מדוע שאנשים ירגישו בהכרח קרובים לכל מי שהם ייתקלו בו? זה יהיה כך מכיוון שבדרך כלל הם לא יראו בן אדם נוסף לאורך עשרות קילומטרים. אז הם ירגישו קרובים לכל מי שהם יראו. אני אומר לכם, הרבה נבואות, לא משנה מאיזו דת – בין אם זה נבואות בודהיסטיות, דאואיסטיות או נוצריות שאתם מכירים – ולא משנה מהן, כולן דיברו על איך יהיה העולם של היום. אבל יש אנשים שלא מתייחסים אליהן, וחושבים שמה שהנבואות האלה מתארות הוא עדיין רחוק מאוד. אולי. זה בסדר שהם יפעלו לפי מה שהם מאמינים. אבל תלמידי הדאפא מגשימים את הנדרים שלהם, וזה אומר שהם עושים את מה שהם יכולים כדי לעורר את האנשים.

כפי שאתם יודעים, המין האנושי מעולם לא היה בבלגן שכזה במהלך ההיסטוריה, ומעולם הוא לא היה מסובך עד כדי כך. בני האדם חושבים שהם [הגיעו לנקודה הזאת] בזכות התפתחות המדע והטכנולוגיה, ושזה תהליך טבעי שהחברה האנושית מתקדמת בו. אבל האם דבר מה יכול להיות מקרי? המדע והטכנולוגיה והמסורת האנושית הם שני מסלולים שונים שקיימים באותו הזמן בחברה האנושית. באיזה מסלול תבחר, באיזה מסלול תלך, זו בדיוק בחירה שניתנה לאדם. אמרתי עכשיו שטוב ורע הם משהו שכל אדם בוחר, ושני המסלולים האלה יושארו למין האנושי בעתיד. אנשים רבים שהושפעו מהחשיבה המודרנית רוצים להשתחרר מהאלוהויות, והם לא מכירים בכך שהאדם נוצר על ידי האלוהויות. אנשים יכולים לחשוב שהם עוצמתיים, אבל כפי שראיתם בדברים כמו ההוריקן של אתמול, האדם באמת חסר משמעות אל מול כוחות הטבע. אם האסון הקוסמי באמת היה מגיע –הוא היה גמור. בנוסף, אם המדע והטכנולוגיה של בני האדם יאבדו את מקור האנרגיה שלהם, החברה של היום מיד תיעשה משותקת, והמדע והטכנולוגיה המודרניים יתמוטטו מיד. אפילו צורות חיים של חיזרים, שהטכנולוגיה שלהם מתקדמת במיוחד, חייבים לחפש הצלה באמצעות תיקון הפא בתוך המחזור הקוסמי של היצירה-התייצבות-התנוונות-הרס.

אז זה מה שמונח בפני המין האנושי. אבל זה באמת פשוט קשה ביותר לתלמידי הדאפא בסביבה כזאת, בעולם מסובך כל כך, להציל אנשים. אולי אתם לפעמים עסוקים מדי מכדי לחשוב על דברים כאלה, אבל המאסטר רואה אותם באופן צלול מאוד. זאת הסיבה שאני חושב לעתים קרובות: "מה הוא תלמיד דאפא? מי ראוי להיות תלמיד דאפא?" אם אין לאדם את הקשר הגורלי הדרוש הוא באמת אינו יכול להיכנס, וזה כך גם לגבי אלה שנכנסו רק עכשיו. זה לא בגלל הרדיפה והשקרים של המק"ס המרושעת על תלמידי הדאפא שאנשים לא יכלו להיכנס במשך כל השנים האלה. זה לא המקרה. האם לא היו כל הזמן אנשים שנכנסו? אז זה לא המקרה. וחוץ מזה, כולם יודעים שהמק"ס המרושעת היא רעה. אנשים רבים אינם מאמינים לדבר ממה שהיא אומרת. הסיבה האמיתית היא שהאלוהויות האלה חסמו אנשים, ולא נתנו להם להפוך להיות תלמידי דאפא. הן בהחלט לא יתנו להיכנס לאף אחד שאינו ראוי, זה יתבטא בכך שאנשים עצמם יגידו שהם לא רוצים להיות חלק מזה, שהנסיבות שמסביבם מונעות מהם להיכנס, ושאנשים אומרים כך וכך ואומרים להם לא להיכנס. כשהם לא יכולים להניח את הדברים שמטרידים אותם; או שיש קושי כזה או אחר, משהו לא מסתדר להם, או שהם לא מסוגלים לוותר על משהו – כל אלה גורמים להם לא להיות מסוגלים להיכנס.

כן, האם אתם יודעים? אתם תלמידי דאפא, ואין-ספור ישויות בשמים, ישויות שהן פשוט לאין-ספור, מקנאות בכם. אם היום הייתי מציע לאלוהות מרמה גבוהה, לא משנה כמה גדולה היא, את ההזדמנות לבוא ולהיות תלמיד דאפא, היא תקפוץ על ההזדמנות בן רגע – ברגע שהמילים שלי היו מגיעות אליה היא הייתה קופצת למטה. היא הייתה פשוט מאושרת, כי כל מי שמודע יודע שבדרך זו הוא לא רק יוכל להציל את עצמו אלא גם את אין-ספור הישויות החיות של העולם שלו. זה פשוט הדבר הכי יוצא מן הכלל ביקום של העתיד (מחיאות כפיים). אבל זה לא אפשרי. תלמידי הדאפא הקימו את המוסריות האדירה הנדרשת במהלך הגלגולים שלהם בעולם הזה במשך ההיסטוריה. בהתחלה, אנשים רבים הגיעו לאתרי התרגול של תלמידי הדאפא. אבל אף אחד לא ידע מי היו חלק מהם, והם נעלמו ברגע לאחר שהתרגול הסתיים. אלוהויות רבות רוצות להיות תלמידי דאפא, אבל אינן יכולות.

תלמידי דאפא חיים את חייהם לצד האנשים הרגילים בתוך החברה האנושית האשלייתית, ובאמת קל להם להיסחף עם הזרם של החשיבה שלהם, לפחות בכמה היבטים. אם אינכם יכולים להצליח לנהל את עצמכם לפי הדאפא כשאתם עושים דברים, אם אינכם יכולים להצליח לחשוב על דברים באמצעות מחשבות נכונות, או שאתם לא בתוך הפא כשאתם מטפלים בבעיות, אז אתם אנשים רגילים. אז אין כל הבדל. המראה שלכם רגיל, הסביבה שבה אתם מנהלים את החיים שלכם היא רגילה, והעבודות שלכם הן עבודות של אנשים רגילים. אפילו אם אתם מעורבים בפרויקטים של תלמידי דאפא, בשמים אין דברים כאלה כמו תחנות טלוויזיה, ולאלוהויות אין עיתונים. אלה צורות שבחברה האנושית הרגילה. אם אינכם משתמשים במחשבות נכונות כדי להדריך את עצמכם, ואם אינכם מצליחים לנהל את עצמכם ולהסתכל על העולם ועל אחרים לפי הסטנדרטים של מטפח, כמו שתלמיד דאפא מסתכל, אז אתם אותו הדבר כמו אנשים רגילים.

מהו מטפח? אנשים חשבו בעבר שהם יכלו להפוך לאלוהויות על ידי כך שהם יגלחו את ראשיהם וייכנסו למנזר. אבל האם זה כך? בהחלט לא. זה רק שמבחינת המראה החיצוני היה הבדל מאנשים רגילים או אנשים אחרים. ואנשים רגילים חשבו שהם שונים. לאחר מכן הם היו מטפחים את הלב שלהם, כי הלב שלהם היה למעשה כמו של אנשים רגילים, כי הם חיו בחברה, בין הדברים המזהמים ומה שנקרא "שבעת הרגשות ושש התשוקות" אבל האם זה מסתיים בזה בלבד? בחברה המודרנית זה לא רק שבעה רגשות ושש תשוקות, אלא יותר כמו שבעים רגשות ושישים תשוקות, נכון? יש תשוקות מכל סוג אפשרי. קחו לדוגמה את ההחזקות והרגשות שיש לאנשים כלפי מחשבים, טלפונים סלולריים ואייפודים – בהיסטוריה לא היו דברים כאלה, נכון?(הקהל צוחק) כך היא החברה היום, אז היא עוד יותר מסובכת. כל דרך טיפוח שהייתה לה צורה, הייתה זו רק צורה שטחית. הטיפוח של תלמידי הדאפא, הסביבה שלכם והמקומות שבהם אתם מטפחים ומתרגלים, ממוקמים בתוך החברה. כיוון שהחברה האנושית נוצרה ועוצבה לחלוטין למען תיקון הפא, חישבו על זה, האם הבעיות שהחברה מתמודדת איתן יכולות להיות פשוטות כמו שהן נראות? סיפרתי לכם בעבר שאדם יכול לטפח בכל עבודה ומקצוע. כן, הקונפליקטים והמתחים שאתם נתקלים בהם וכל דבר – כולם מכוונים לבחון את הלב שלך, ולראות: האם תוכל לטפל בזה באופן המתאים למטפח? האם איך שאתה פועל מתאים לתלמיד דאפא? האין זה בדיוק טיפוח-תרגול? האם אנשים רגילים יכולים לפעול כך, או להתייחס לדברים כך? כשאתם נתקלים בקונפליקט, זה לא משנה אם אתה צודק או טועה. עליך לשאול את עצמך: "מה אצלי לא נכון בסיטואציה הזאת? אולי באמת יש אצלי טעות?" כולכם צריכים לחשוב כך, והמחשבה הראשונה שלכם צריכה להיות לבחון את עצמכם ולנסות למצוא את הבעיה. מי שלא עושה כך אינו מטפח אמיתי של הדאפא. זה כלי קסם בטיפוח שלנו, וזה מאפיין של הטיפוח של תלמידי הדאפא שלנו. כל דבר שאתם נתקלים בו, המחשבה הראשונה צריכה להיות לבחון את עצמכם, וזה נקרא "לחפש פנימה". בבודהיזם למעשה נוקטים גם כן בגישה הזאת. האם הם לא מדברים על "טיפוח הלב"? או הסתכלות פנימה? האם הם לא דיברו על הדברים האלה גם כן? אף על פי שהם דיברו על זה מעט, ושהם לא הצביעו על הנושא המהותי, הם בכל זאת דיברו על זה כך.

כל מה שדיברתי עליו עכשיו היה למעשה כדי להגיד לכם שהאחריות המוטלת על תלמידי הדאפא היא אדירה. מה הוא "תלמיד דאפא"? לא עבר זמן רב מאז ועידת הפא האחרונה שלנו. בפעם הקודמת הצבעתי על כמה בעיות שיש לכמה תלמידים, אבל לפעול טוב או לא טוב כרוך בתהליך. כיוון שכך, לא נדבר על איך אנשים פעלו מאז ועידת הפא האחרונה. אני רק אומר שתלמידי הדאפא לא צריכים להתייחס להוראת הפא של המאסטר כמשהו חדש ומיוחד, ולהקשיב כדי לשמוע גילויים חדשים ודברים מעניינים מהמאסטר. כמובן, לא תחשבו על זה כך. אבל באמת, אחרי שהמאסטר מסיים לדבר אתם חייבים לחשוב על זה. כתלמיד דאפא אתה חייב להשקיע בכך מחשבה.

בזמן הנוכחי יש עדיין תלמידים שפועלים גרוע מאוד בהיבט של שיתוף הפעולה זה עם זה. ולא רק גרוע – זה אפילו מגיע לכך שמחבלים זה בזה. אני אומר לכם, לא משנה מה הלב, בכל פעם שאתם משמשים לחבל בפרויקט של תלמידי דאפא או במשהו שתלמידי הדאפא צריכים לעשות, אתם פועלים כמו שד. זה לא משנה אם אתם חושבים: "אני תלמיד דאפא, עשיתי הרבה". הכוחות הישנים בכל זאת רושמים עבורכם בספר חשבונות רישום אחר רישום.

האם אתם יודעים? תלמידי הדאפא שלי, למחשבות הנכונות יש השפעה. וההשפעה המשותפת שלכם ביחד היא עוצמתית מאין כמוה. הסיבה שאינכם יכולים להשיג השפעה גדולה כזאת היא שהאמונה שלכם לא מספיקה ושהמחשבות הנכונות שלכם לא חזקות מספיק. יש כל כך הרבה תלמידי דאפא מסביב לעולם ששולחים מחשבות נכונות באותו הזמן – יותר מ-100 מיליון תלמידי דאפא שולחים מחשבות נכונות באותו הזמן בכל העולם, האם זה לא יהיה מפחיד עבור הרוע ועבור הכוחות הישנים? עבור האלוהויות זה באמת מראה מרהיב. איזו עוצמה! אפילו תלמיד דאפא אחד, אם המחשבה הנכונה שלך חזקה, העוצמה שלה מספיקה כדי לבקע הר – אפילו מחשבה אחת תוכל לעשות את זה. בתוך האשליה כאן, אתם לא יכולים להרגיש את הכוח של עצמכם, אבל זה לא חשוב; כשאתם לא משתפים פעולה היטב זה עם זה, והמחשבות הנכונות שלכם אינן חזקות מספיק, זה גורם לכך שכשאתם שולחים מחשבות נכונות, כל מה שהמוח שלכם חושב עליו הוא החזקות שגורמות לכם להסתכל החוצה במקום פנימה בטיפוח, ואתם אפילו מתרעמים וכועסים בכל פעם שאתם חושבים על מישהו. אז תגידו לי, מה הטעם בשליחת המחשבות הנכונות שלכם? היא לא הולכת להשיג השפעה חיובית, ואתם מגלים את כל המחשבות שלכם, הדעות שלכם וההחזקות שלכם לאלוהויות של כל היקום. כשהמחשבה הזאת נשלחת, כל זה מובא לתצוגה לכל היקום שיראה – שכולם יראו איך אתם. אז חישבו על זה, אם הכוחות הישנים לא ירדפו אותך זה יהיה מוזר. אז כשהם רודפים אותך אין שום דבר שהמאסטר יכול לעשות, כי יש להם ידית להיתפס בה: "תראה את האדם הזה ותראה איך הוא. האם הוא תלמיד שלך? הוא גרוע כל כך. האם אנחנו לא צריכים ליישר אותו? אתה לא רוצה ליישר אותו, אבל הוא משפיע עלינו ומשפיע על אחרים, אז עדיף שניישר אותו מהר!" אז אני חושב: הנתיב היחידי שמונח לפניכם, תלמידי הדאפא, הוא רק הנתיב של הטיפוח האמיתי. אין נתיב אחר.

ראיתי לאחרונה שתלמידי הדאפא בסין נעשו יותר ויותר צלולים ובהירי מחשבה בתוך הרדיפה, והם פועלים טוב יותר ויותר. אבל תלמידי הדאפא ברחבי העולם הרפו עם השתפרות הנסיבות. יש אנשים שנראה שהם חסרי התלהבות במה שהם עושים, שלא לדבר על שיתוף הפעולה. הם לא משתפים פעולה, הם מתחרים זה בזה, הם לא מוכנים לקבל רעיונות של אחרים והם אפילו מאוד חסרי נימוס בדיבור ובהתנהגות שלהם. הם באמת בכלל לא כמו תלמידי דאפא. זה כואב למאסטר בלב לראות את זה. צלחתם את הרדיפה החמורה מכל הרדיפות, והאלוהויות מקנאות בכם, אבל אינכם יודעים להוקיר את זה. התהליך של מה שעברתם לא יתרחש שוב, כי הגענו לשלב הסופי של השלב הסופי. אמרתי לפני כמה רגעים שאנשים רבים רצו להפוך לתלמידי דאפא, אבל זה קשה ביותר להיכנס עכשיו. יש סיבה נוספת, הגדולה מכל, שהיא שהמבחן והרדיפה הקשים ביותר שכוונו לתלמידי הדאפא הם כבר בסופם. הלחץ והקושי שמקיפים את כל העולם וסוג המבחן שבוחן אם יש לכם האומץ לטפח ואם תוכלו לבחור בנתיב הנכון – הקטע הזה של ההיסטוריה כבר עבר ואיננו עוד. מי שרוצה לבוא ולהיות תלמיד דאפא ייחסם באופן רציני מאוד על ידי הכוחות הישנים. הם יעשו ככל יכולתם לא לאפשר לאנשים להיכנס. אתם צלחתם נסיבות קשות כל כך, והוכחתם שאתם יוצאים מהכלל. המוסריות האדירה שמגיעה לכם כבר שלכם; לוותר בנקודה הזאת ולתת לעצמכם להחליק מטה, זה משהו שבאמת לא צריך לקרות.

באשר להצלת הישויות החיות והבהרת האמת, הרבה אנשים לא עשו את זה לעומק. הם אומרים כמה מילים לאנשים, וחושבים "אם אתה מקשיב או לא מקשיב, תעשה מה שאתה רוצה. אם אתה לא רוצה להקשיב, אז בסדר!" ואז הם ימשיכו לאדם הבא. בכל מה שאתם עושים אתם צריכים לעשות אותו מהתחלה ועד הסוף, לעשות אותו היטב, ואם אתם מתכוונים להציל מישהו, אז גרמו לכך שהוא יינצל. כשמישהו נמצא מולכם אין לכם בחירה – כשמדובר בהצלת אנשים אתם טועים אם אתם בוחרים אנשים. כל עוד אתם נתקלים במישהו, אתם צריכים להציל אותו, לא משנה מה התפקיד שלו ומה הסטטוס החברתי שלו, בין אם הוא נשיא או קבצן. בעיני האלוהויות, הישויות הן שוות. סטטוס חברתי הוא רק הבחנה שנעשית בחברה האנושית. התקווה שלי היא שתלמידי הדאפא יוכלו להיות זה עם זה כפי שהם היו פעם, ושיתקדמו במרץ כמו בהתחלה כשקיבלתם את הפא. הייתה אמרה בודהיסטית, שהמשמעות שלה היא: אם אתם יכולים להיות כפי שהתחלתם כל הדרך מההתחלה עד הסוף, בטוח תגיעו לשלמות. (מחיאות כפיים)

אתם מטפחים בתוך החברה של האנשים הרגילים, ויש לכם ועידות פא, ואתם יכולים לשתף ולדבר על מחשבותיכם זה עם זה. אבל כפי שאתם יודעים, אלה שטיפחו במערות היו מתים שם אם הם היו נכשלים בטיפוח שלהם. לא היה להם עם מי להתייעץ על כל הדברים שהם עברו, לא היה להם אף אחד לדבר איתו. הם היו צריכים להצליח באמצעות הארה נכונה בעצמם. ואם הם לא היו מצליחים, הם היו גמורים. כמה קשה זה היה! המפחיד ביותר היה הבדידות הממושכת. ממה אנשים הכי מפחדים? מבדידות. בדידות יכולה לשגע בן אדם, בדידות יכולה להוביל אדם לשכוח את כל מה שהיה מקודם, ובדידות יכולה אפילו לגרום לאדם לשכוח איך לדבר. זו צורת הקושי המפחידה מכל. אנשים מדברים על זה וזה, שישב מול קיר במשך תשע שנים, או מישהו שישב למשך 13 שנים, ועל כאלה שישבו מעל מאה שנים. לכם אין את הסוג הזה של הבדידות. אתם רק צריכים לשמור מההתחלה ועד הסוף להיות כמו תלמידי דאפא.

המאסטר דיבר אליכם באופן קצת קשה היום. זה היה כדי לגרום לכם להיות מסוגלים לעמוד על המשמר. כשאתם מצילים את אנשי העולם אתם מנסים לגרום להם להתעורר, כך שתוכלו להציל אותם. אז גם אתם צריכים להיות צלולים, להתעורר. אם בגלל שאתם עושים יותר מדי דברים אתם שוכחים את הטיפוח-תרגול שלכם, אז זה לא בסדר. אתם מטפחים. אני לא מדבר על העבר שלכם, על מה שהייתם פעם, או על מה שאתם מציגים על פני השטח. אני מדבר על המהות שלכם ועל המשמעות של החיים שלכם, על האחריות שאתם נושאים ועל המשימה ההיסטורית שלכם. רק כך אתם תלמידי דאפא אמיתיים.

אני יודע שבהרבה פרוייקטים ובמה שאתם עושים כדי להציל אנשים חלקכם פעלתם טוב ביותר, ובאופן כולל פעלתם טוב מאוד והייתה לכם השפעה גדולה. אני מכיר בכך שעשיתם את מה שאתם אמורים לעשות כדי לעזור למאסטר לתקן את הפא. אני רק מקווה שאתם תצליחו לפעול אפילו טוב יותר. הנתיב שלנו צר. אם אתם סוטים אפילו קצת יהיו בעיות. אני לא רוצה שיופיעו אצלכם בעיות, ואני לא רוצה שאף אחד יחליק מטה בטיפוח שלו. ועוד יותר איני רוצה לראות אתכם מרפים את הטיפוח שלכם מכיוון שהנסיבות השתפרו. את כל זה אתם יצרתם, ויש לפניכם עוד הרבה עניינים – וזה יהיה כך כל הדרך עד היום שבו תגיעו לשלמות. כבר עברתם את המבחן הקשה ביותר. מה שנשאר לא יהיה קשה עד כדי כך. אתם רק צריכים לפעול אפילו טוב יותר בזה. ככל שהדברים נראים יותר חסרי תקווה, ייתכן שהתקווה היא ממש מול עיניכם. ככל שמרגישים משועממים, אולי אתם למעשה מקימים את המוסריות האדירה שלכם. אני מקווה שתוכלו להצליח לשתף פעולה היטב, שיהיו לכם מחשבות נכונות חזקות מספיק, שתסתכלו פנימה כשאתם נתקלים בדברים, ושתהיו עם התלהבות כמו בזמן שרק התחלתם את הטיפוח. אל תהיו כמו אנשים רגילים שההתלהבות החולפת שלהם דועכת אחרי כמה דקות ואז נעלמת לגמרי.

כשמופיעים חיכוכים בזמן שאתם עובדים ביחד זה בגלל הלב האנושי, זה מצב של מטפחים ותהליך של מטפחים, ובהחלט לא שמישהו מכם באמת לא טוב. כבר לא ניתן לראות את הצד הטוב ההוא, הוא הופרד כבר. הצד שאתם יכולים לראות הוא תמיד הצד ההוא שלא השלים את הטיפוח. אבל אתם לא צריכים שלא תהיה לכם חמלה, אתם לא צריכים להסתכל על אחרים באופן מקובע. אני כל הזמן אומר שאת הצד הטוב ההוא אתם לא יכולים לראות, הצד ההוא כבר טוב מאוד והגיע לאמת-המידה. למה הכוונה הגיע לאמת-המידה? לאמת-מידה של אלוהות. ואילו הצד ההוא הלא מטופח, ככל שהוא יוצא אל פני השטח כך הוא נראה עוד יותר גרוע, אבל האדם ההוא כבר טיפח טוב מאוד. אני מקווה שכולכם תוקירו את עצמכם, תוקירו את האחרים ותוקירו את הסביבה שלכם. להוקיר את הדרך שלכם זה להוקיר את עצמכם.

לא אומר יותר. אני מקווה שוועידת הפא שלכם תושלם בהצלחה. בוועידת הפא אנשים רבים מספרים על תהליך הטיפוח שלהם, על מצבי הטיפוח שלהם, ועל איך הם השתמשו במחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא כדי לטפל בעניינים שונים שהם נתקלו בהם. כשתקשיבו לזה אל תתייחסו לזה כאל סיפור. זו דרך שאנשים הלכו בטיפוח-תרגול שלהם, וזו גם הדרך שאתם הלכתם. אני רוצה לראות את כולכם מוצאים בחזרה את ההתלהבות שלכם, ואת מצב הטיפוח הטוב ביותר שלכם. זה כל מה שאומר, תודה לכולכם. (הקהל קם ומוחא כפיים בהתלהבות)

 


[1] יי (义): להיות מסור ואחראי כלפי אחרים בהתבסס על יחסים וקשרים אנושיים (כמו חברים, קרובים וכו'), במשמעות של צדק, יושר ואחריות.

[2] ג'ונג (忠): נאמנות (למדינה, למטרה, למלך או לרשויות גבוהות יותר) עם מסירות מוחלטת ומאמצים ללא לאות.

[3] "הושאר פתח ברשת" – תורגם גם כך: "ניתנה לאנשים דרך החוצה"


 

תאריך עדכון אחרון: 06/12/2013
עודכן בתאריך 30/9/2015