שיתוף התנסות מוועידת פאלון דאפא השישית לשיתוף התנסויות בישראל

ברכות למורה הנכבד ולתלמידים,

יכולתי לקרוא על התקריות בפלאשינג באתר קלירוויסדום, אך זה מקבל משמעות אחרת כשנמצאים בפלאשינג. בפרט כשחווים את הרדיפה שקיימת שם בכל רגע ורגע. אני מבקשת לשתף על נסיעתי לוועידה בניו יורק ועל מה שחוויתי בפלאשינג בחודש מאי השנה.

פלאשינג נמצאת ברובע קווינס שבניו יורק, והיא מקום משכנו של המרכז להתנערות מהמפלגה הקומוניסטית. הרוע שם לא פסח על כלום והכול נגוע בו: אנשים ילדים, שוטרים, האוויר שנושמים ומזג אוויר. רק העמידה האלוהית והמחשבות הנכונות של תלמידי דאפא מול רוע כזה מפוררת אותו מיד.

מתוך ההרצאה "לימוד הפא בוועידת ניו יורק 2008":

"לאחרונה שכירים של המפלגה המרושעת תקפו תלמידי דאפא במרכז לפרישה מהמפלגה בפלאשינג, ניו יורק. תקריות דומות התרחשו גם במקומות אחרים, כפי שאולי ראיתם, למרות שהן לא היו כה חמורות. נראה שכוונת האנשים הרעים הייתה לארגן עליכם התקפה בתקווה לפזר אתכם ולמנוע מכם לארגן פעילויות לפרישה מהמפלגה. הם מפחדים משום [שהמרכז] הוא מטרד מתמשך בשבילם. הנוכחות הציבורית של "מרכז לפרישה מהמפלגה", או "מרכז לפרישה מהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) המרושעת", היא מקור לא אכזב של עצבים וזעם עבורם. למעשה, זהו מקום בעל עוצמה לחיסול רוע, וזו הסיבה שהם מפחדים ממנו. אז אם תסתכלו על זה מנקודת מבט חיובית מהו מרכז לפרישה מהמפלגה? האם זה לא מקום להצלת יצורים חיים? אין שום דבר מפחיד ברוע."

בהיותי עדה לרוע כזה לא ידעתי כיצד אתמודד, האם לבי יישאר שקט? אני אמורה לאמת את הפא ולהציל יצורים חיים. החזקה של חשש בלב נחשפה, שמא האיפוק והסבלנות לא יעמדו לי. כאן ניתנה לי ההזדמנות לבחון את עצמי. הבהרת אמת והצעת הצלה ליצורים חיים בפלאשינג פירושה עמידה איתנה אינסופית. זה להיות בתוך סיטואציה של רדיפה כשהמחשבה הנכונה חזקה מאוד ולא מרפים, ולהבין כל הזמן שאני כאן למען המטרה היחידה שהיא הצעת הצלה ליצורים חיים, זו מהות הטיפוח. בכל פעם זו חדירה לרבדים יותר ויותר עמוקים.

אני זוכרת שבכל פעם בסוף היום, כשעזבנו את פלאשינג, הרגשתי שהאווירה והאוויר שנשמנו שם נעשו נקיים יותר, ואני עצמי הרגשתי שונה והרגשתי את הניקוי בגופי.

עמדנו בתוך מתחם שגודר על ידי גדרות משטרתיות. התחלקנו לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה ישבנו וקראנו את הלון-יו שלוש פעמים ולאחר מכן שלחנו מחשבות נכונות שלוש פעמים. קבוצה שנייה עמדה לאורך הגדרות והחזיקה שלטים תוך כדי שליחת מחשבות נכונות. כך היינו מתחלפים בינינו.

מול המתחם שלנו, מעבר לכביש, בכל יום עמדה קבוצה של סינים, נשים וגברים, עם שלטים שגינו וגידפו את הדאפא ואת המורה. בכל יום חזיתי ברדיפת הרוע את תלמידי הדאפא, כל זאת במדינה הנחשבת כמובילה במתן חופש וזכויות אדם.

האווירה בתוך המתחם שבו עמדנו הייתה אלוהית, שדה של אמת חמלה סובלנות. אני זוכרת שבפעם הראשונה כשנכנסתי למתחם, המטפחים קראו את הלון-יו עם חמלה כה אדירה ששררה שם. זה כמו לצעוד לתוך ממד אחר, ממד של חמלה אלוהית.

כיצד פועל הרוע

לרוע יש שיטה, הם שולחים אדם אחד לצעוק על מתרגלי פאלון דאפא כדי שתיווצר מהומה, כדי להביא להתקהלות, ואז ארבעה חמישה אנשים נוספים מצטרפים לצעקות. הם יוצאים מתוך הכוכים שלהם, וזה כמו שריפה בשדה קוצים. זו השיטה וזה התכנון שלהם.

כשעמדתי שם חזיתי במראות של הרוע תוקף את המטפחים: יריקות על המתרגלים, קללות, מילים בוטות, דחיפות, חטיפת העיתונים מידיהם של המטפחים ורמיסתם ברגלים, קריעה של עיתונים מול עיניהם של המטפחים. יום אחד, לאחר שסיימנו לעמוד בפלאשינג, ירדנו לכוון צומת גדול שהיה שם. עמדתי בקצה הרחוב כאשר סיני החל לצעוק לעבר המתרגל שעמד וחילק את העיתונים. החלה התגודדות ואנשים סינים נוספים החלו לצעוק על המתרגל. משהו בתוכי אמר לי לעמוד בין המתרגל לבין האנשים שהחלו את המהומה. עמדתי ביניהם כשגבי מופנה לסינים שצעקו ופני אל המתרגל. בכל פעם שהם זזו, זזתי יחד איתם. הרגשתי שאני יוצרת חומה אדירה, הבנתי שיש לפורר את זה מיד. ברגע שחשבתי על זה הופיע שוטר והחל לצעוק על התוקפים. הוא אמר: "היום הוא Memorial Day, יום הזיכרון לחללים, כולכם לפנות מיד את המדרכה. אם לא תעשו כך אני עוצר אתכם מיד". צעקת השוטר הייתה כל כך חזקה שהיא הדהדה בכל הרחוב. כל התוקפים נעשו מבוהלים. תוך שנייה לא היה שם איש. רק המתרגל שהותקף נשאר לעמוד והמשיך לחלק את העיתונים.

כל יום חילקנו עיתונים בפינות הרחוב ולאחר מכן היינו עומדים במתחם עם שלטים.

יום אחד עמדתי ליד מטפחת סינית מבוגרת. לידה על הרצפה הייתה חבילת עיתונים, שממנה תמיד לקחנו לנו לחלוקה. לפתע הופיעה אישה מבוגרת סינית בקולות צעקניים ובעטה בחבילת העיתונים. כל העיתונים התפזרו מסביב. אישה זו לא הסתפקה בזה אלא רצה לכיוון המטפחת עם ידיה לפנים בכוונה לתקוף אותה. הצלחתי להגיע אל אותה אישה שטופת הרוע ונעמדתי מולה לפני שהספיקה להגיע אל המטפחת. עמדתי כל כך קרוב אליה שהרגשתי את נשימותיה על פני, כל אותה עת שלחתי מחשבות נכונות. אותה אישה  הסתובבה והפנתה לי את גבה, תוך כדי שהיא משלבת ידיים. הסתובבתי ונעמדתי מולה, הסתכלתי לה בעיניים. הם ירקו רוע ושנאה תהומיים. שוב היא הפנתה לי את גבה וכבר לא צעקה, היא פשוט עמדה שם עם ידיים שלובות בשקט. בכל פעם שהפנתה לי את גבה נעמדתי מולה, כך זה היה שלוש פעמים. בפעם השלישית היא פשוט עזבה את המקום בשקט. באותן שניות הכול מסביבי כאילו נעצר והיה שקט מאוד. הרגשתי אנרגיה חזקה מאוד בגופי, הרגשתי גם הגנה גדולה, ומאוד מחוברת לצד האלוהי שלי. הרגשתי איך דרך הצד האלוהי שלי כל האנשים שהיו בסביבה יכלו לראות את האמת על פאלון דאפא. דרכי הם ראו את הקדושה של הפאלון דאפא, יכלו להבין מה טוב ומה רע. ניתנה להם זכות לבחור, ניתנה להם הזדמנות של רגעי חמלה אמיתית. זה להוביל אותם למקום שהם אפילו לא חלמו עליו. להבנתי זה מה שקורה בכל פעילות הבהרת אמת שתלמידי דאפא מקיימים.

מתוך ההרצאה "לימוד הפא בוועידת ניו יורק 2008":

"התקופה הזו בהיסטוריה תוכננה כדי שתלמידי הדאפא יצילו יצורים חיים, אז למה לא לקחתם את התפקיד הראשי? למה לתת עדיפות עליונה למילים של אנשים רגילים שחונכו על תרבות המפלגה המרושעת? למה נתתם כל-כך הרבה תשומת לב לרדיפה של הרוע? חשוב לחשוב על כך ברצינות. מאסטר לא היה אומר את הדברים האלו לפני שהרדיפה החלה ב-1999, אבל היום אתם תלמידי דאפא שעברו את זה, ואתם תלמידי דאפא שבקרוב ישיגו את השלמות המלאה."

הרוע לא פסח גם על מזג האוויר. בתחילה, כשהגענו לפלאשינג הייתי זקוקה למעיל. מספר ימים לאחר מכן היה חם בצורה קיצונית שאי אפשר להסביר.

יום לפני שעזבנו את ניו יורק היה מזג אוויר נוח כשעמדנו במתחם, ובצמוד למתחם ניגנה התזמורת השמימית. לפתע החל לרדת גשם שוטף. עמדנו בגשם עם השלטים, חלקנו עם בגדים קצרים קלילים. מאחורי עמד מטפח שהחזיק שלט. הסתכלתי עליו וראיתי אלוהות. הוא עמד שם ולא זז. לאחר כעשר דקות של גשם שוטף יצאה שמש. התזמורת השמימית חזרה לנגן. על הכביש עליו עמדנו ראיתי איך התפזרו אין ספור פאלונים.

באחד הימים שהייתי שם אף חוויתי את השמיעה השמימית. כשהרוע צעק וגידף את הדאפא ואת המורה, יכולתי לשמוע שהקולות שבוקעים מגרונם של המגדפים הם לא קולות של אנשים רגילים. אלו היו קולות שבאים מהגיהינום, קולות של יצורים מיוסרים, קולות של יצורים שבוכים תוך כדי צעקות של כאב וסבל אין סופיים. זה מחריד!! לא יכולתי להבין למה הם ממשיכים לקלל את הדאפא. איך עם כל הסבל והכאב הם עדיין ממשיכים לעשות את מה שהם עושים. אבל הרוע זה כמו מנגנון מרושע שגורם להם לסבל ולייסורים. הוא מפעיל אותם כמו שמפעילים מכונה, והם כבר לא יכולים להפסיק. אני שומעת את הקולות שלהם עד היום.

מחזה נוסף היה כשעמדנו שם ושלחנו מחשבות נכונות. יכולתי לראות בממד אחר את הרוע כשהוא מופיע כידיות של חרבות. היו שם רק ידיים שחורות, ללא חרב, ללא יד שאוחזת בהן. הן היו מפוזרות כמו חיילים בצבע של שחור פיח.

בהיותי עדה לרדיפה כזו, אני מרגישה יותר את הכאב והסבל האכזריים שתלמידי הדאפא חווים בסין.

כפי שכולכם יודעים, לאחר שחזרנו מניו יורק אחד המטפחים שלנו פתח את המרכז להתנערות מהמפלגה הקומוניסטית בתחנה המרכזית בתל אביב. כל שבת אנחנו מבהירים שם את האמת. כמה זה חשוב להבהיר את האמת לתת הצלה ליצורים חיים. כולנו יודעים כי הרוע מונע מיצורים חיים הזדמנות להינצל. השינוי המבורך הזה בתחנה המרכזית, לו אנו מייחלים, חשוב לגוף הכולל ולנו כמטפחים במדינת ישראל. אם שכבה גדולה של רוע מחוסלת, זה פותח כזו הזדמנות אדירה לעוד אינספור יצורים חיים. בתחילה היו לי הפרעות בלהגיע לתחנה המרכזית. התעוררו בי החסרות כמו החזקה לנוחיות ועצלות. שלחתי מחשבות נכונות באופן קבוע כדי לסלק את ההפרעות שניסו למנוע ממני לפעול.

כמה זה חשוב להשמיד את הרוע בתחנה המרכזית: שבת אחת נכנסתי לאחת החנויות לקנות. כשניסיתי להבהיר את האמת לבעל החנות, שהוא ישראלי, לתדהמתי גיליתי שהעובד שלו הסיני כל כך שטף לו את המוח שהוא כבר לא מדבר על פאלון דאפא באופן רציונלי. הוא אמר לי "אני לא רוצה לשמוע על הפאלון דאפא, למה את רוצה להחתים אותי ולמה את רוצה להחתים אותו, את יודעת מה קורה לו בסין? שוחטים אותו, את מבינה? שוחטים את הבן אדם, אז למה לו לחתום ולמה שאני אחתום?" העובד הסיני שלו אמר לי בעברית "עכשיו תצאי מהחנות, לכי מכאן עכשיו, לכי מכאן". כל שבת אני נכנסת לחנות ומבהירה את האמת שם, ואני עדיין נתקלת ברוע שחוסם את דרכי. מקרה נוסף היה כשעמדתי עם שלט, נעמד מולי סיני שיצר בידו צורת אקדח, כיוון אלי ו"ירה" בי.

לפני כשנה חלמתי חלום. בחלומי ישבתי בתוך חדר נקי. בחדר קירות גבוהים שלא הגיעו עד לרצפה, אלא רק כ-20 ס"מ מהרצפה. על הרצפה, היכן שהקירות לא הגיעו היו מים שחורים ומעופשים.

מבעד לחרכים יכולתי להבחין באור בוהק וחזק מאוד שנכנס פנימה דרכם. האור היה רמז לכל האור שנמצא מחוץ לחדר, ולא יכל להיכנס בגלל הקירות.

זכור לי כי ישבתי בחדר והייתי שאננה. בטיפוח יש להקפיד לטפח באופן יסודי ועמוק מבלי לטייח החזקות. צריך לגלות נחישות, ולא לתת לרפיון להשתלט עלי. בחלום זה לא היה כך. החלום היה שיקוף של כל מצב הטיפוח שלי. הטיפוח דורש כל הזמן עלייה בשין-שינג והקפדה על פרטים. זה כמובן לא מספיק שניקיתי רק מה שקרוב ונוח לי, כמו בחלום. אבל רחוק היו המים המעופשים, הם היו מצחינים אבל הצחנה לא הפריעה. שמרתי לי את ההחזקות. הקירות היו אשליה של הגנה, כשבעצם הם היוו מחיצה אחת גדולה ביני לבין האני האמיתי שלי, לבין החזרה שלי למקור. אופן הישיבה שלי בחדר רמז גם הוא באופן ברור על עצלנות ועל רפיון. המים המעופשים, שהן ההחזקות שלא הוסרו, הרימו קירות כל כך גבוהים מסביבי.

להבנתי, החלום יכול לקבל ביטוי בכל דבר שאנו עושים, בטיפוח שלנו ושל הגוף הכולל. אפשר גם לקשור את החלום לתחנה המרכזית בתל אביב.

חיכוך יום יומי עם מטפחים

החיכוך היום יומי עם מטפחים חשף לא מעט החסרות. החסרות כמו החזקה לכוחניות, התפארות, אגו, קנאה, כמו גם חוסר כבוד למטפחים אחרים וחוסר חמלה וסובלנות. כשישבתי ליד אחת המטפחות בוועידה בניו יורק היא נרדמה. ניסיתי להעיר אותה. בחלק מהמופע של הספקטקיולר היא נרדמה גם כן, וגם אז ניסיתי להעירה. בסוף המופע, כשפניתי אליה, דבריי היו מתוך כעס וחוסר כבוד. היו לי המון טענות אליה על שהיא לא מתחשבת בי, כי השדה שלה גרם לי לרצות להירדם. אותה מטפחת מאוד נפגעה מהתנהגותי. באותם רגעים אני מבחינתי עברתי על זה לסדר היום. אותה מטפחת כל כך נפגעה ממני שכאשר פנתה היא התפרצה בבכי נורא, ולא יכלה להפסיק את הבכי. אותי זה זעזע כשראיתי אותה בוכה, לא עמדתי בזה וגם אני התחלתי לבכות. חשבתי, איך יכולתי בכלל לגרום לה לכזה צער? איך יכול להיות שיש לי לב כזה? אותה מטפחת גרמה לראות שיש בי גם לב של חוסר חמלה, לב של יהירות, כוחניות ושתלטנות. יכולתי לראות את ההחסרה הזו שגורמת לרמיסה של כל דבר שלא מתאים לי או לקריטריונים שלי.

ברצוני לסיים עם דברי המורה מתוך ההרצאה "לימוד הפא בוועידת ניו יורק 2008":

"המאסטר מאשר את מה שתלמידי הדאפא עשו. כל עוד אתם עושים דברים מתוך שאיפה לאמת את הפא ולהציל יצורים חיים, אני אאשר את כל מה שתעשו. וכאשר אתם עושים את הדברים האלה, יהיו שם הפא-שנים שלי או אלוהויות להגביר זאת ולהפוך את מה שאתם עושים לעוד יותר מפואר ויוצא מן הכלל, והם יסייעו לכם. (מחיאות כפיים) פעמים רבות אתם לא מצליחים להסתכל על דברים בדרך זו וברגע שאתם נתקלים באתגרים אתם הולכים למאסטר. אבל כשהקושי הזה מגיע, זה בדיוק הזמן בשבילכם לשפר את עצמכם, להקים מוסריות אדירה ולהביא תהילה. זה הכל להיום."