ביוני 2000 החלטנו אני ושתי מתרגלות נוספות להתעמת ישירות עם הרדיפה. נסענו לכיכר טיאננמן בבייג'ינג והחזקנו גבוה ובגלוי שלט שעליו נכתב: "אמת-חמלה-סובלנות". זעקנו בכל כוחנו: "פאלון דאפא הוא טוב! טהרו את שמו של המאסטר, טהרו את שם הפאלון דאפא!"

מתרגלת א' גם צעקה: "אנחנו מגִנינות הפא בעולם האנושי". המילים האלה הקפיצו אותי משום שעד לאותו רגע לא חשבתי על עצמי כמגינה על הפא.

מיד מיהרו אלינו שוטרים מכל רחבי הכיכר, וגם מכונית משטרה הגיעה.

החזקנו יחד בשלט. השוטרים נגשו ומשכו את השלט, משכו את מתרגלת א' הצידה ודחפו אותי ואת המתרגלת השנייה לתוך מכונית המשטרה. מתרגלת א' צעקה לעברם שבאנו כולנו יחד.

כשהגענו לתחנת משטרת צ'יאן-מן, סירבנו להזדהות ולמסור את הכתובות שלנו. לאחר זמן קצר שוחררנו וחזרנו הביתה באופן מעורר כבוד.

באמצעות לימוד הפא למדתי שלפני ה-20 ביולי 1999, המאסטר דחף את התלמידים למעמד הגבוה ביותר שלהם בעולמות האחרים. להבנתי, כשמתרגלת א' צעקה: "אנו מגִני הפא בעולם האנושי" היא הייתה במצב של אלוהות.

המאסטר אמר:

"מה אנשים רגילים מסוגלים לעשות לאלוהויות? אם לא היו אלמנטים חיצוניים, מה אנשים מעזים לעשות לאלוהויות?" ("יסודות להתקדמות במרץ חלק III" "במהלך תיקון הפא צריך מחשבה נכונה, לא צריך לב אנושי").

בוקר אחד כשיצאתי מביתי תקפו אותי שמונה – תשעה סוכני ביטחון בלבוש אזרחי, לקחו ממני את המפתחות ופרצו לביתי. הם החרימו לי את המחשב, מדפסת, ספרי פאלון דאפא וחומרים אחרים. כשהתעמתו איתי לגבי החומרים ושאלו מה זה, עניתי שזהו רכושי הפרטי.

כשהם ניסו לעצור אותי אמרתי להם: "אני מטפחת פאלון דאפא ואני נוהגת לפי "אמת-חמלה-סובלנות". לא ביצעתי כל פשע ואיני הולכת לשום מקום". הם גררו אותי לחצר כשאני ממשיכה לצעוק שוב ושוב: "פאלון דאפא הוא טוב! פאלון דאפא הוא טוב!"

מכונית הגיעה למקום והסוכנים הרימו אותי ודחפו אותי פנימה. הם לקחו אותי לתחנת משטרה. סירבתי לשתף עימם פעולה וסירבתי לצאת מהמכונית ואמרתי "לא בצעתי כל פשע, לא אצא מהמכונית. אני אלך הביתה". השוטרים גררו אותי מחוץ למכונית ואני המשכתי לצעוק במלוא ריאותיי: "פאלון דאפא הוא טוב! פאלון דאפא הוא טוב!".

הם גררו אותי לחדר קטן, כפתו את ידיי לכיסא ברזל והחלו לחקור אותי. סירבתי לענות לשאלות כלשהן. במקום זאת הבהרתי להם את העובדות לגבי הפאלון דאפא ולגבי הרדיפה.

המשכתי לשלוח מחשבות נכונות חזקות וחזרתי שוב ושוב על דברי המורה:

,Imprisoned as you are"
don’t be sorrowful or sad
,Carry on with righteous thoughts and actions
and the Fa is with you
Calmly reflect on the attachments you have
Remove your human thoughts
and evil will naturally die out

(Don't Be Sad” from Hong Yin Vol. I)

כשחיפשתי פנימה לראות מדוע רודפים אותי, גיליתי שיש לי שתי החזקות בולטות: קנאה ותאווה.

קנאה: כעסתי על מתרגל עמית בגלל מעשיו. לא חיפשתי פנימה ורק ראיתי את החסרונות שלו. יום אחד לא שמרתי על השין-שינג שלי והאשמתי אותו. כשסוף סוף חיפשתי פנימה, הבנתי שהמתרגל רצה לפעול היטב ואף שקל את פעולותיו על בסיס הפא ועל בסיס הצרכים של הקבוצה המקומית שלנו. הבנתי שקינאתי על שהיה כה ישר. כשאני אומדת את עצמי לפי הסטנדרט של הדאפא, הבחנתי בחסרונותיי. הייתה לי נטייה לקנאה. כשהיא התלקחה, לא התחשבתי ולא התייחסתי לאחרים בחמלה. לפעמים אני פוגעת באחרים. הרגשתי מלאת בושה.

תאווה: לאחרונה, צפיתי בסדרת טלוויזיה. ידעתי שזה לא טוב לצפות בטלוויזיה אבל לא אזרתי את כוח הרצון לעצור את עצמי. התכנית הכילה סצנות מיניות רבות. כשישבתי במדיטציה לאחר מכן, סצנות ממה שראיתי מנעו ממני להיכנס למצב של דינג.

הטיפוח הוא רציני וקנאה ותאווה הן טאבו למטפח. הכוחות הישנים ניצלו את החסרונות שלי והשתמשו בהם כתירוץ לרדוף אותי.

כשנעשיתי מודעת להחזקות האלה, תיקנתי מיד את המחשבה שלי ושלחתי את המחשבה הנכונה הזאת: "אני שוללת לחלוטין את התכנונים של הכוחות הישנים".

הוספתי גם את מה שהמאסטר לימד אותנו:

"אני תלמיד של לי הונג-ג'י, אני לא רוצה שום תכנונים אחרים ולא מכיר בהם." ("ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב")

שמרתי מחשבות אלה במוחי: "אני מתרגלת דאפא בתקופת תיקון הפא. אפילו אם יש לי החסרות בטיפוח, אני אתקן אותם בהתאם לפא. אין רוע המוסמך לבחון אותי. השליחות שלי היא להציל אנשים. על השוטרים לשחרר אותי ללא כל תנאי. ספרי הדאפא שבבעלותי מכילים את הפא העליון. המחשב, המדפסת וחומרי הבהרת האמת משמשים להצלת אנשים. אלה הם הדברים הנכונים ביותר, הדברים הטובים ביותר ובהחלט אינם יכולים לשמש כראיות׳ לרדוף אותי. רדיפת מתרגלי פאלון דאפא היא פשע ואילו אמונה בדאפא אינה פשע. עליהם לשחרר אותי ללא תנאים כלשהם".

החוקר אמר לי: "לא למדת לימודים מתקדמים. את עקרת בית ויצרת כל כך הרבה חומרים יפים. איני יכול שלא להעריץ אותך. אני רוצה לשחרר אותך, אבל הביטי בכל החומרים האלה שהוצאו מביתך. איך אני יכול לשחררך?"

עניתי לו "אלה הם הדברים הנכונים והטובים ביותר המשמשים להצלת אנשים. אלו אינן ׳ראיות׳ כביכול, ועלי ללכת הביתה".

הוא אמר: "אני חושש שלא תוכלי לחזור הביתה".

עניתי לו: "דבריו של המאסטר שלי הם שנחשבים ולא שלך. עלי לחזור הביתה".

הבטתי ישירות לתוך עיניו. ידעתי שלא מדובר באדם הרודף אדם אחר. אמרתי לישות המרושעת בממד האחר: "מתרגלי דאפא מסכנים את חייהם כדי להפיץ חומרי הבהרת אמת. הם מקווים שאנשים ילמדו את האמת, כך שאם כשיגיע אסון, הם יידעו כיצד להציל את עצמם. פאלון דאפא הוא פא הבודהא ומתרגלי הדאפא הם כאן כדי להציל אנשים. אם תעצור מתרגלי דאפא ותמנע מהם להציל חיים, חטאך יהיה עצום. מתרגלי דאפא נמצאים מעבר לשלושת העולמות. הם אינם בתוך תחום הסמכות שלכם."

הוא שאל לאיזה תחום שיפוט אתם שייכים. עניתי לו: "לזה של המאסטר שלי". הוא עזב את החדר.

בסביבות השעה 17:00 נכנס לחדר מנהל מחלקת ביטחון הפנים ושאל "לא הפסקת לצעוק פאלון דאפא הוא טוב! למה?".

אמרתי "יש לי מטרה אחת בלבד: לאפשר לאנשים עם יחסים גורליים לשמוע על פא הבודהא ולהינצל וזה כולל גם אותך".

הוא אמר ״אם תחתמי את שמך תוכלי להשתחרר״. סירבתי.

לאחר מכן אמר לי: אינך צריכה לחתום על מסמך החקירה אבל עליך לחתום על הפריטים האישיים שלקחנו מביתך".

עניתי לו: "אני לא מתכוונת לחתום על שום דבר מפני שאני חפה מפשע. עליכם להחזיר לי את כל הפריטים".

הוא הגיב "אם לא תחתמי לא תוכלי להשתחרר".

חשבתי "מוטב שאחתום ואעזוב מיד. אם לא אלך, הם עלולים להגביר את הרדיפה". מיד הבנתי שזוהי מחשבה לא נכונה. הכול בידי המאסטר.

המאסטר אמר לנו:

"לא משנה מה המצב, אל תשתף פעולה עם הדרישה, ההוראה, או הפקודה של הרוע." (יסודות להתקדמות במרץ II", "המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא הן בעלות עוצמה חזקה")

זהו פא ועליי לנהוג לפי הפא. שחררתי את הלב האנושי שלי וסירבתי לחתום את שמי.

השוטר אמר לי: "רצית ללכת ועכשיו כשאנחנו מאפשרים לך ללכת את מסרבת?"

עניתי לו: "אני אלך". זמן קצר לאחר מכן, כשנוכחו לדעת שאיני מתכוונת לחתום את שמי, הם שחררו אותי. וכך שוב הצטרפתי לשטף תיקון הפא.

במבט לאחור, במהלך השיחה עם השוטר, כשאמרתי שמתרגלי הדאפא נמצאים מעבר לשלושת העולמות ואינם בתוך תחום השיפוט שלכם אני חושבת שזה היה כמו מצב של אלוהות.

המאסטר אמר:

"מה אנשים רגילים מסוגלים לעשות לאלוהויות? אם לא היו אלמנטים חיצוניים, מה אנשים מעזים לעשות לאלוהויות?" ("יסודות להתקדמות במרץ III", "במהלך תיקון הפא צריך מחשבה נכונה, לא צריך לב אנושי".)