שיתוף התנסויות מוועידת הפא בקנדה בשנת 2009

ברכות למורה, ברכות לעמיתיי המתרגלים

במוחי עלתה המחשבה לכתוב מאמר עבור וועידת פאלון דאפא לשיתוף ההתנסויות בטורונטו. כשהתחלתי לכתוב, הבנתי פתאום שאני יכולה לזכור בכמה פרויקטים של דאפא הייתי מעורבת בתקופה זו, ולא השתחררתי מכמה החזקות. לא הייתי בטוחה אם באמת טיפחתי. זה באמת נושא רציני. על כן נושא השיתוף שלי היום נקרא עשיית דברים דרך טיפוח.

התחלתי לתרגל בתחילת שנת 2003. מאחר וקיבלתי את הפא מאוחר, ממש בהתחלה, פחדתי שלא אוכל להתקדם ולהשיג את מה שהחסרתי מההתחלה. בנוסף הייתי המטפחת היחידה בעיר הקטנה בה התגוררתי. לכן, הייתה חסרה לי סביבת טיפוח טובה. אולי זאת הדרך שהמורה סלל עבורי, מתרגלת חדשה. לא היו כל כך הרבה פעילויות. כך שרוב הזמן למדתי את הפא ותרגלתי על בסיס יומי. אבל היו לי הזדמנויות רבות להבהיר את האמת לתלמידי הכיתה שלי, לפרופסורים, לחברי הפרלמנט המקומיים, אודות התועלת שפאלון דאפא הביאה לי ועל הרדיפה שמתרחשת כעת בסין.

"אני רוצה לומר לכם: תלמידי הדאפא הם התקווה היחידה שהישויות בכל אזור ובכל אומה יינצלו. להוקיר את מה שהם עושים הוא שווה ערך להוקרת עצמכם!" ("תודותיי לישויות החיות ששלחו ברכות" 1 בינואר 2007)

עם הבנת הנקודה הזאת הקמתי מועדון פאלון דאפא ולימדתי אנשים מערביים את התרגילים. בעידוד המורה, תוך שנה מעל ל-300 אנשים הצטרפו למועדון וקרוב ל-10 אנשים תרגלו באופן סדיר. יש הרבה סיפורים הנוגעים ללב. סטודנט קנדי אחד נסע לסין ללמד אנגלית כשפה שנייה ,בתחילת הרדיפה. הוא היה אמור ללמד בעיר גדולה כבייג'ינג, אבל הסוכן בסין רימה אותו והוא הוצב בעיר קטנה. הוא לא התלונן על כך. שום דבר אינו צירוף מקרים. הוא פגש שם מתרגל, והפך לתלמיד דאפא. הוא תרגל עם המתרגל ושיתף התנסויות טיפוח. מתרגל זה נעצר שלא כחוק והקשר ביניהם אבד. הסטודנט חזר לקנדה. בפעם הראשונה שראה באנר פאלון דאפא תלוי בקמפוס של האוניברסיטה, התרגש מאד. הוא ניגש אלי ושיתף אותי בהתנסות שלו. שמחתי לשמוע שקיבל את הפא. כעמדתי לסיים את התואר, יותר ויותר אנשים התחילו לבוא וללמוד את התרגילים, והתחלתי לדאוג בקשר להמשכיות המועדון. זה קרה כאשר הסטודנט הצעיר שסיפרתי עליו הופיע. אני יודעת שכל דבר מסתדר לפי הסידור של המורה. כיום, מועדון פאלון דאפא זה עדיין קיים ופועל באוניברסיטה הזאת, וחבריו מפיצים את האמת לגבי התרגול לאנשים.

לאחר קבלת התואר, מצאתי עבודה בטורונטו. סביבת הטיפוח שלי השתנתה מעצמאית לשיתוף פעולה עם אנשים רבים . בהיזכרי בטיפוח שלי באוניברסיטה התעוררתי עם גוף קל, חשתי רעננה ומלאת אנרגיה. אבל מאחר והייתי רק בקשר עם אנשים שאינם מתרגלים, לא עמדתי בפני מבחני שין שינג. לכן, הושארו בי הרבה החזקות מוסתרות. כשהגעתי לטורונטו, בגלל מעורבותי בהרבה פרויקטים, ובנוסף זה שלא תרגלתי על בסיס יומי, תמיד חשתי מאד עייפה וחסרת אנרגיה. תמיד הרגשתי שאני מתרגלת צעירה ושעלי להיות מעורבת בפרויקטים נוספים. וככה נחשפו הרבה החזקות.

קנאה

כשהייתי ילדה קטנה, הייתי ילדה מאד קנאית. קינאתי אם מישהו קיבל ציון גבוה ממני, או אם קיבלו דבר שאני לא קיבלתי. תמיד קינאתי. לפני שהתחלתי לטפח, הרגשתי תמיד שהחיים לא הוגנים, והתעייפתי מלחיות. לא ידעתי למה זה היה כך.

המורה אמר:

"אדם רגיל לא יכול לראות את הנקודה הזאת ותמיד חושב שהוא צריך לעשות את מה שעליו לעשות. לכן הוא מתחרה ונלחם בכל חייו. לבו נורא נפגע והוא מרגיש מר מאוד, עייף ותמיד לא מאוזן בלב." ("ג'ואן פאלון", הקנאה)

עם הידע בטיפוח, הבנתי שיש לי החזקה חזקה של קנאה. התאמצתי להיפטר ממנה, אבל עדיין לא עקרתי אותה מהשורש. לבסוף הבנתי את חומרת ההחזקה הרעה הזו כשעבדתי בקידום מופע ה-Shen Yun.

בעת קידום ה-Shen Yun, היינו שתי מתרגלות האחראיות לקבלת רישיונות למכירת כרטיסים בבנייני המשרדים במרכז המסחרי בטורונטו. המתרגלת השנייה הצליחה להשיג רישיון עבור כמה בניינים . אני ניגשתי לכמה מהם, ולא הצלחתי להשיג את האישור עבורם. היא הצליחה לקבל את האישור, ואני קנאתי מאד. למעשה, זה דבר גדול לקבל יותר רישיונות וכך היו לנו יותר הזדמנויות לקדם את הגאלה. המורה אמר:

"זה יכול לגרום לקנאה, כי אם מישהו מצליח, במקום להיות שמח יחד איתו מרגישים לא מאוזן בלב. הבעיה הזאת יכולה לקרות." ("ג'ואן פאלון", הקנאה)

בתקופת קידום השן יון, נחשפתי שוב להחזקה של קנאה. קנאתי כשכתבים בעלי ניסיון ראיינו אנשים חשובים מאד, והראיונות שקבעו לי היו עם אנשים פשוטים. חשתי קנאה חזקה. חשבתי שאני משהי מיוחדת. המורה אמר:"

"הוא חשב לעצמו: "אני מסוגל להיות ראש המפעל, או המנהל או משהו יותר גבוה. אני חושב שאני יכול אפילו להיות ראש הממשלה." ("ג'ואן פאלון", הקנאה)

הבנתי שהקנאה היא החזקה חמורה מאד. זה יכול לעורר הרבה החזקות אחרות. המורה אמר :

"אם הקנאה לא מסולקת, כל מה שהאדם טיפח הופך להיות מאוד פגיע. יש כזה כלל: אם הקנאה לא מסולקת במהלך הטיפוח-תרגול, אדם לא יכול להשיג את הפרי האמיתי," ("ג'ואן פאלון", הקנאה)

אני מקווה שעל ידי חשיפת ההחזקה הנוראה של הקנאה, אצליח להיפטר ממנה. האדם חייב לטפח באמת על מנת לעקור מהשורש את ההחזקות.

עשיית דברים בגלל רגשות אנושיים

הייתי סטודנטית טובה וכשהתבגרתי קבלתי הרבה שבחים. אנשים רגילים נהנים כשמשבחים אותם, והם מחפשים את זה. בתור תלמיד דאפא, אם אתה מקבל הרבה שבחים, זה יוצר לך קשיים. העקרונות בשלושת העולמות הפוכים. המורה אומר:

"כמטפח כל התסכולים שתיתקל בהם בקרב אנשים רגילים הם מבחנים, כל המחמאות שתקבל הן ניסיונות" ("יסודות להתקדמות במרץ", "המטפח נמצא בתוך זה באופן טבעי")

מאחר ואני מחפשת מחמאות ממתרגלים ומאנשים רגילים, אני לא רוצה לדחות או לפגוע באף אחד. כשמתרגלים מבקשים ממני עזרה, אני פעם לא מסרבת. פעמים רבות אין לי אפילו זמן ללמוד את הפא ולתרגל. ולמרות זאת, אני ממשיכה להבטיח לעזור. חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון על ידי עזרה לאחרים.

המורה אמר:

"אם אתם לא לומדים היטב את כרך החוק הגדול הזה, ההגעה לשלמות של עצמך לא יכולה להיות מובטחת. חוץ מזה כל הדברים הנכונים של הדאפא שאתה עושה יהיו כמו אדם רגיל שעושה אותם. תעשה אותם עם מחשבה של אדם רגיל, מנקודת מבט של אדם רגיל. אלה הם פשוט אנשים רגילים, לכל היותר אלו הם אנשים רגילים שעושים דברים טובים בשביל הדאפא". ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי, אפריל 2003)

האם אין זה נכון? שאם אני לא לומדת את הפא ולא מתרגלת, האם אני עדיין תלמידת דאפא? אנשים רגילים יכולים לעשות עבודות דאפא אבל הם רק יכולים לקבל מזל טוב ומוסריות. אין להם את המוסריות  האדירה של תלמידי הדאפא, לכן, הבנתי שלא אוכל לעשות דברים עקב רגשות אנושיים. כל אלה הן החזקות אנושיות, ואלו הדברים שעלינו לסלק. המורה אמר:

"רק אחרי שמוותרים על כל ההחזקות בלי שום החסרה אפשר יהיה לסיים את הטיפוח!" ("יסודות להתקדמות במרץ", "טיפוח תרגול אינו פוליטיקה")

עשיית דברים כדי להתפאר

הייתה תקופה מסוימת בה הטיפוח שלי כלל לא היה טוב. הייתי די לחוצה, והרבה דברים נערמו. נראה לי שלכל אחד יש בעיות. רציתי לכעוס על כל אחד בו פגשתי, וגם רציתי להתלונן על כל דבר. יום אחד, לא  יכולת לסבול יותר. נכנסתי להתקף של זעם והתלוננתי אצל עמיתים מתרגלים.

אחר מספר ימים נרגעתי. בחנתי את מצב הטיפוח שלי וגיליתי שלא שטיפחתי בדרך הנכונה, לא בדרך החוק הגדול של היקום, בדרך הפא. ראיתי את עצמי כאדם עם לב טהור, הייתי אחראית לפרויקט של הטלוויזיה שלנו וניסיתי לשפר את תכניות הטלוויזיה. רק כשתכניות הטלוויזיה טובות, אנשים רגילים יצפו בהן. זה נותן לנו את ההזדמנות להציל אותם. באופן הגיוני, אין כל פסול בזה. אז מדוע אף אחד לא תמך בי? מדוע ההתנגדות הייתה כה רבה?

כל מה שאנחנו עושים, כל עוד אנחנו עושים זאת לפי דרישות הפא, הדברים התנהלו בצורה טובה, ואנחנו נהיה מאד יעילים. כשמתרגלים אחרים חשבו שאנחנו לא מוכנים להמשיך עם דברים מסוימים שרציתי לעשות, לא יכולתי להקשיב להם. הייתי קשורה למחשבה שכדי לפתור בעיה, עלינו לדחוף דברים חזק יותר, לדחוף את עצמנו ולהזיז דברים הלאה. כשחיפשתי בתוכי, הבנתי שהשתמשתי בתירוץ של שיפור תכניות הטלוויזיה כדי לחפות על ההחזקות שלי לאמת את עצמי, להתפאר ולהאמין שיש ביכולתי ליישם דברים גדולים. כפי שהמורה אמר ב"לימוד הפא בוועידה של 2007 בניו יורק – שאלות ותשובות":

"בטיפוח, הסימן הבולט ביותר לכך שאדם מעגן בלבו החזקות אנושיות, הוא שהוא עושה דברים שאינם לאמת את הפא אלא לאמת את עצמו!"

עשיית דברים –חסרי הגינות

כשראיתי שלמתרגלים מובטלים יש הרבה זמן ללמוד את הפא ולתרגל בבית, וכששמתי לב לזה שמתרגלים אחרים עובדים על פרויקטים של הדאפא רק לאחר שסיימו את לימוד הפא וסיומו את התרגול, חשתי שהם מאוד אנוכיים. חשבתי שאני עסוקה מאד עם הפרויקטים של הדאפא ושלא היה לי את הזמן ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים. למה כמה מכם לא יכולים לעזור לי, להקל על העומס שלי, ולהוריד ממני חלק מהלחץ? הרגשתי שאני די טובה, ומסלקת הרבה מושגים, כולל את זמני ללימוד הפא ולתרגול. בעיניי, זו הייתה רמת הטיפוח הגבוהה ביותר. למעשה, זה באמת מייצג החזקה של חוסר הגינות וקינאה. מסלול הטיפוח של כל מתרגל מאורגן על ידי המורה כפי שהמורה אמר ב"הונג יין II": (תרגום זמני)

"ללא הפרעה"

"דרכי הטיפוח שונות, אבל אף אחת אינה מחוץ לחוק הגדול"

וגם כפי שהמורה אמר ב"ג'ואן פאלון" הרצאה 3 (בטיפוח-תרגול צריך להתמקד בדרך אחת):

"ללא טיפוח הלב אף אחד לא יכול לעלות למעלה"

בטיפוח אמיתי יש לדבוק בעקרונות השיטה שלנו. וזה לסלק בעת הטיפוח כל החזקה שיש לנו. בהרצאה הראשונה בספר "ג'ואן פאלון" המורה אמר:

"אספר לך על עיקרון אמיתי אחד: כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של ויתור על ההחזקות האנושיות"

לפעמים כשיש יותר מדי מטלות ברשימה שלי,חשתי שאני עושה דברים למען עשיתם, מבלי להבין  את המשמעות האמיתית של הטיפוח.

עשיית דברים – המטהרים את הלב

בזמן צילום תוכניות טלוויזיה, אם מצב הטיפוח שלי לא היה טוב, לפעמים הייתי חוזרת על מילים לא נכונות שוב ושוב, ואז סוללת המיקרופון עשויה להיות ריקה, תפקוד התאורה היה קלוקל, או גרוע מזה. פעם צילמנו במשך שעה. מכשיר ההקלטה התקלקל, הוקלט רק הקול ללא צילומי הוידיאו. המורה אמר:

"טיפוח זה לטפח את עצמך. לא משנה איזה סוג של מצב מופיע, אתה צריך לבחון את עצמך." ("לימוד הפא בועידת הפא בבירת ארצות הברית"  22 ביולי 2006)

פעם, הייתה לי השראה כשארחתי תוכנית במשותף עם מתרגל, דר' הו, רופא מאסכולת הרפואה הסינית, מטייוואן. בדרך כלל כשאני עושה דברים, אינני רגועה. לא התכוננתי טוב לפני התוכנית. בזמן הצילומים, שמתי לב רק לאיך שאני נראית מול המצלמה, ולא לאיך שאני מתקשרת עם האדם שאני מראיינת. לכן, דברתי מהר ועשיתי הרבה טעויות. כשדר' הו ראה אותי את מצבי, אמר רק משפט אחד. בואי נשנן את "לון יו" מהספר "ג'ואן פאלון". כמובן שלאחר ששננו את "לון יו", התחלתי להירגע.

דר' הו ציין שבטייוואן, לפני שמתחילים לצלם תוכנית טלוויזיה כלשהיא, הם שולחים תמיד מחשבות נכונות כדי לטהר את הסביבה, משננים את "לון יו" ואחר זאת מצלמים. כל פעם לפני הוא מצלם תוכנית טלוויזיה הוא שואל את עצמו שוב ושוב." למה אני עושה את זה?" זה לא בגלל שהוא רוצה לספר לאנשים רגילים את הדברים שהוא יודע, אלא להציל יצורים חיים. הוא אמר, "אם זה המקרה, אז כל מה שאני אומר זה רק מה המורה מבקש ממני, להציל יותר אנשים. זה נראה כאילו אנחנו מצלמים תוכנית טלוויזיה. בכל אופן, בגלל שאנחנו עושים תוכנית טלוויזיה עם לב טהור, אנחנו יכולים להציל יותר אנשים. המוטיבציה שונה משל אנשים רגילים המצלמים תוכנית טלוויזיה, ולכן התוצאה שונה.

כפי שהמורה אמר ב "הרצאת הפא בפגישה בנושא יצירת מוזיקה"  (21 ביולי, 2003 בוושינגטון)

"אמרתי שגם תחנת הטלוויזיה שהקמתם, גם העיתון והרדיו שהקמתם, בהיבטים רבים נראה שבאמת יש הרבה קשיים, והקשיים האלה ייפתרו בהדרגה. הדבר העיקרי ביותר הוא להעניק למין האנושי תרבות טובה. אתם תראו שבכל התחומים, אנשי העתיד יחקו את הדברים שתלמידי הדאפא עושים, והם יהפכו להיות הגוף העיקרי של תרבות המין האנושי העתידי. לכן העניין הקריטי הוא האם אתם היום יכולים להציג דברים טובים."

הבנתי שהתבונה תזרום ללא הפסק, רק למי שיש לב טהור, ואינו חושב רק על עצמנו. בתקופה זו כשמתרגלים משתתפים בהרבה פרויקטים של דאפא באמצעי התקשורת, יש להם הרבה משימות ואחריות גדולה. הם לא מראים רק את פניהם מול המצלמה ומתפארים בכישרונותיהם. אסור להם לקבל תסביך עליונות, כאילו הם יותר טובים מכל אחד אחר.

עשיית דברים – בחמלה

הקדשתי את רוב סופי השבוע שלי לצילום תוכניות טלוויזיה. יום אחד, הבנתי לפתע, שעברה כבר שנה מאז הבהרתי את האמת אודות הדאפא לאנשים רגילים. בתור כתבת חדשות טלוויזיה, יש לי לפעמים הזדמנויות לפגוש אנשים סינים. אבל כל פעם חשבתי רק איך לכתוב דיווח חדשות מרשים. שכחתי שהמשימה האמיתי שלי היא להבהיר את האמת לאנשים הסינים.

ואז, בשנה אחרונה, בעת התקרית בפלשינג, חשתי שמזמן כבר לא פגשתי כל כך הרבה אנשים סינים. על אף שהיינו בעמדה מנוגדת, לא חווינו שום שנאה. בליבנו, הייתה רק חמלה. הרגשתי שהם היו יצורים חיים נפלאים, ואולי פעם בגלגולים הקודמים, הם היו חברינו ובני משפחתנו.

אני נזכרת, לפני שקבלתי את הפא, אם זה לא היה בגלל מתרגלים שהבהירו לי את האמת, האם לא הייתי אחת מהסינים האלה שלא התעוררו, והייתי גם נגד הפאלון גונג, צוברת קארמה אפילו מבלי לדעת זאת? כשעמדתי ברחוב בפלשינג ושרתי את השיר "באתי בשבילכם", בכיתי. הרגשתי ברת מזל  ונחשבת על ששפר מזלי להיות מתרגלת דאפא. חשתי גם דיכאון ודאגה לאותם אנשים סינים, שעדיין אבודים ומוחותיהם וליבם מורעל.

כפי שהמורה אמר ב "הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב"  (28 בפברואר 2004)

"אמרתי לכם בעבר ש"שן" אינו משהו שניתן לזייף אותו, וגם לא מצב המתקיים על פני השטח. "שן" מגיע באמת מבפנים ואפשר להשיג אותו ולהביא אותו לידי ביטוי רק באמצעות טיפוח. כאשר אתה מול ישויות חיות, ברגע שהמילים יוצאות מפיך וברגע שמחשבותיך מגיחות, הן מסוגלות לפורר אלמנטים רעים ואת הדברים הרעים המרעילים את אנשי העולם והקיימים במוחם של האנשים. ואז אנשים יגיעו להבנה, ותהיה לך היכולת להציל אותם."

אולי לא דברתי עם אנשים סינים במשך זמן רב מדי. אולי החמלה מעומק לבי נגעה באמת לליבם של הסינים בהשקפת העולם הנגדית. ביום החמור ביותר שהתרחש בפלשינג, מחוץ לספריה של פלשינג, הבהרתי את האמת לאדם אחד. הוא פרש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית ורצה להתחיל לתרגל פאלון גונג. גם פגשתי הרבה סינים שחייכו לי. התחלתי להבין שאי אפשר להשתמש באמצעים של אנשים רגילים נגד הרוע. רק  שן (חמלה) המגיעה מטיפוח אמיתי יכולה לפורר את הגורמים המרושעים.

שש שנות טיפוח עברו . עדיין יש לי החזקות שאני חייבת לסלק. למרות שאני עדיין צעירה, והתחלתי לטפח מאוחר.  קריטריון הפא לגבי כל מתרגל הוא ללא שינוי. עלינו לטפח בשקדנות.

בטרם אסיים את התנסותי, הרשו לי להזכיר את אחד משירי המורה מ"הונג ין" "החזרה שנועדה מראש לקדושת ההגשמה" (תרגום זמני)

"הו, כמה שנים חיפשתם את המורה
לבסוף הגיע היום לפגוש אותו
טפחו וחזרו, הפא הושג
ולכו בעקבות המורה בחזרה לאחר הגשמתכם"

כל הכתוב הוא בהבנתי המוגבלת של הפא בהיותי יחסית מתרגלת חדשה. אנא תקנו כל דבר שאינו הולם

תודה למורה, תודה לעמיתיי המתרגלים