התנסות מהוועידה הסינית השישית לשיתוף התנסויות באתר מינג-הווי

שלום למורה הנכבד, שלום למתרגלים העמיתים ברחבי העולם

למשפחתי יש עסק שנמצא בבעלותה. קיימת אמרה האומרת: "תשעה מתוך עשרה סוחרים הם רמאים". זו תקופת מסוימת שהסביבה בה אני חייה יצאה לי מהאף. בעבר חשתי מרירה ומוטרדת, בגלל שלא למדתי את הפא היטב, ונטיתי להסתכל על דברים עם חשיבה אנושית. ככל שלמדתי את הפא יותר כך שיפרתי את השין שינג שלי, הבנתי שכל הסביבה נועדה לטיפוח תלמידי דאפא, וכל אחד יכול לטפח יותר טוב בסביבה הספציפית שלו או שלה. תהליך טיפוח זה הינו טיפוח שבמהלכו הופכים מיצור אנושי ליצור אלוהי. המפתח הוא איך להתקדם היטב בנתיב הטיפוח ללא הצורה, לאמת את הפא, להציל יצורים חיים, ולהגשים את הנדרים הגדולים והבטחות שהבטחנו במשך ההיסטוריה.

לימוד הפא ושיפור השין שינג בסביבה המיוחדת שלי

המורה אמר :

"כל המקצועות בחברה האנושית צריכים להתקיים. זה הלב האנושי שאינו הגון, בלי קשר למקצוע. הייתה אמרה בעבר: "תשעה מתוך עשרה סוחרים הם רמאים". זוהי אמרה שנעשתה על-ידי אנשים רגילים. אני אומר שזה עניין של הלב האנושי." ("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית)

כתלמידי דאפא, הטיפוח שלנו וחיינו האישיים מתמזגים. כסוחרים, דבר אחד שאנחנו צריכים לעמוד בו, הם הרווחים החומריים. כאן טמונה הסוגיה האם נוכל לקחת את האינטרס שלנו בקלילות או להרפות ממנו. אנשים רגילים חיים בשביל הכסף, אך לא המטפחים. כשאחרים ביישנים, אנחנו לא. כשאחרים רוצים להונות ולהלחם עבור כסף, אנחנו לא. אנחנו רק נוהגים לפי דרך היקום. להסתגל ולהיות תלמיד דאפא בחיים האלה, אין עלינו רק לתקן את עצמנו, אלא גם לפעול ולנהוג היטב, ולשמש דמות מופת לדורות העתיד. בימינו, אנשים רגילים צוברים יותר ויותר קארמה, למרות שהם כבר רוויים בקארמה עצומה. אחריות תלמידי הדאפא לא מוגבלת לטיפוח האישי בלבד, אלא גם כוללת פעילות והתנהגות בדרך הנכונה, כדוגמה עבור אנשי העתיד.

עזרתי למשפחתי בעבודות החנות שבבעלותה, וטיפחתי בסביבה הזאת. אנשים חושבים שלמכור סחורות אמיתיות ואמינות הוא דבר שאינו משתלם רווחית, לעומת מכירת מצרכים מזויפים,  ולקוחות לא יבואו לקנות משהו בלי לקבל שוחד כלשהו. כמטפחים, עלינו לנהוג לפי הדרכת המורה:

"אלוהויות ובודהות מהלכים על פני האדמה
בלב הרוע צומחת חרדה
לעולם הכאוטי דאפא הוא הפתרון
עוצר את התדרדרות המין האנושי"

("הארה אוניברסלית" – "הונג יין" מהדורה II) (תרגום זמני, לא רשמי)

אנחנו צריכים לשמור על היושר ועל המוסריות. בעסקים, עלינו להיות הוגנים ואף פעם לא לרמות את הלקוחות. אני יכולה להסתדר עם לקוחותינו, עם העובדים, ועם הסוחרים העמיתים. אמרתי לבעלי שאינו מתרגל, "מה ששייך לך לא תאבד וגם לא תוכל להשיג את מה שלא שייך לך". הוא חשב שזו אמירה יפה. מאחר ואנחנו מתאימים לתכונות היקום "אמת-חמלה-סובלנות", העסק שלנו שאינו גדול, משגשג יותר ויותר, זו באמת ברכה של הדאפא.

היו לי הרבה מאד החזקות שהייתי צריכה לוותר עליהן בתהליך הטיפוח שלי. לפעמים קורה שקשה מאד לעבור מבחן. יום אחד נראה לי שאני יכולה לוותר על ההחזקה, רק בשביל לגלות שלמחרת עדיין הייתי מוטרדת בגינה. כל אימת שהיה לי קושי לוותר על החזקה, שיננתי את הפסקה מהרצאת המורה :

"הידעתם שכדי להציל אתכם הבודהא היה פעם קבצן ובקש אוכל בין האנשים הרגילים? היום אני שוב פותח את השער הגדול ומלמד אתכם את הדאפא כדי להציל אתכם. לא הרגשתי שזה כואב מכל הסבל שקבלתי, מה יש לכם שאתם לא מסוגלים לוותר עליו? האם תוכלו לקחת לממלכה השמימית את הדברים בלבכם שאתם לא מסוגלים לוותר עליהם?" ("טיפוח אמיתי" יסודות להתקדמות במרץ)

לעיתים תכופות, דמעותיי זלגו בעת ששיננתי את הקטע זה. חשתי שלא היה דבר שלא יכולתי לוותר עליו בגלל שבחרתי לטפח, והמורה עזר לי לסלק את ההחזקות. למדתי את הפא כל יום, עברתי מבחן אחד אחרי השני וויתרתי על החזקה אחת אחר השנייה. עכשיו במבט לאחור, זה כה נכון שמצוקות אלה הן שום דבר.

הצלת יצורים חיים בסביבה הספציפית שלי

אני מבינה שכל מה שיש לי, כולל סביבת הטיפוח שלי, תוכנן עבורי מזמן. אני כבר לא מודאגת אם משהו תוכנן על ידי הכוחות הישנים. הגעתי להבנה שלא חשוב מי תכנן את הנתיב שלי, המפתח הוא לפסוע כראוי בנתיב הזה. אם הייתי אנוכית ואובססיבית עם עצמי, הייתי פוסעת בנתיב שתוכנן על ידי הכוחות הישנים. מאידך, אם אני פועלת בהרמוניה לפי דרישות המורה בכל דבר שאני עושה, אזי אני פוסעת בנתיב שנסלל עבורי על ידי המורה.

איך אוכל לנצל לטובה את הסביבה שלי כדי להציל יצורים חיים ולסייע למורה? אינני מסתכלת יותר על הלקוחות והאנשים שאני פוגשת כל יום, כמטרה להרוויח מהם כסף. היות וכל היצורים האלה הגיעו לקבל את הפא, אני יודעת שזה לא קל עבור כל אדם שגורלו נועד מראש, להיכנס לחנות שלי. המורה ארגן זאת כך, שהנציגים של הגופים השמימיים הענקיים יגיעו אליי. אינני יכולה להתעלם מהתכנונים שהמורה קבע – אני חייבת להציל את האנשים האלה. לאמיתו של דבר, המורה עושה הכל עבורנו. אנחנו רק ממשים את הבטחותינו ואת מה שבאחריותנו במהלך הטיפוח העצמי שלנו.

לכן כל ספק וכל לקוח הופך לאדם שאני חייבת להציל. זו חובתי לאחוז בכל הזדמנות כדי להבהיר להם את האמת ולסייע להם כל יום לפרוש משלושת הארגונים (פרישה מהמפלגה הקומוניסטית הסינית ומשני ארגוני הנוער הקומוניסטים הסינים). אני פותחת בשיחה המבוססת על יכולת הקליטה של האדם ויכולה לדבר מזוויות שונות. זה טוב אם אני מסוגלת לגרום לאדם להבין את האמת ולפרוש משלושת הארגונים בשיחה אחת בלבד. אם אינני יכולה, אני נותנת לאדם תקליטור DVD של מופע אמניות הבמה של ה-Shen Yun. כשיש לנו את ההזדמנות להיפגש שנית, אני ממשיכה בשיחה איתו או איתה. גיליתי שמופע של השן יון נוגע ללבם של הרבה אנשים, והגורמים המרושעים ששולטים בהם מסולקים על ידי האנרגיה שהמורה העניק למופעים. באופן טבעי, קל יותר לייעץ לאדם בפעם השנייה, לפרוש משלושת הארגונים.

בשנים האחרונות, הגיעה קבוצת אנשים אחרי שלמדו את האמת. ואחרי זאת הגיעה עוד קבוצה. אני לא יודעת כמה אנשים למדו את האמת. ישנם שגם כאלה שהתחילו לטפח, ויש הרבה סיפורים נוגעים ללב.

פעם, הגיע ספק אחד, ממקום רחוק לחנות שלי. לאחר קבלת הסחורות, הגשתי לו כוס מים והתחלת להבהיר לו את האמת, מתקרית ההצתה עצמית המבוימת בכיכר טיאננמן ועד לפרישה משלושת הארגונים. כשדברתי, הקשיב בשקט אבל עד מהרה הוא הפך שוקק ואמר : "למה לא ספרת לי קודם על הדברים האלה? הגעתי לכאן בשנה שעברה. למה לא סיפרת לי אז ?" הוא סיפר לי שהוא היה יוצא צבא, והצטרף כחבר למפלגה בעת ששירת בצבא. שלושת אחיו היו גם חברי מפלגה. הוא ביקש ממני שאחתים אותו על הפרישה משלושת הארגונים עבור כולם והבטיח לדבר עם אחיו על זה מיד עם שובו. לפני שעזב, לקח אתו חומרי הבהרת אמת, ותקליטור של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית". הוא המשיך להודות לי ונופף בידו בעת שנסע משם. לאחר מקרה זה, הרהרתי לעצמי: יצור חי זה היה צריך להינצל כבר בשנה שעברה, ועדיין חיכיתי עד שנה זאת. ייצור חי זה חיכה עם כאב במשך שנה. אם זה לא היה בזכות סבלנותו של המורה, הוא היה מחמיץ הזדמנות זו. אפילו עכשיו, כשאני נזכרת במבטו השוקק, אני עדיין רוצה לבכות. מקרה זה המריץ אותי להיות לשקוד יותר ולא להחמיץ אפילו אדם אחד עם יחסי גורל שנקבעו מראש.

יש עוד דבר אחד שאני זוכרת בבירור. שני גברים חסונים שלמדו ממני בעבר על העובדות האמיתיות, הגיעו שוב לחנות שלי. כשראו אותי, הם הראו לי תיק גדול, "בבקשה תני לנו עוד" ידעתי מה שהם רצו. אחד מהם אמר, "כל דבר הולך, VCD חוברות, לא משנה, זה טוב. התקליטור שנתת לי בפעם אחרונה נחטף על ידי אחרים עוד לפני שהספקתי לצפות בכולו. כל אחד במפעל שלי רצה לצפות בו והיינו צריכים להתחלף בצפייה. הפעם הזאת, כשידעו שאני מגיעה לכאן, הם חזרו והזכירו לי להביא להם משהו." זה נגע מאד ללבי והרגשתי את דחיפות הזמן והלהיטות של יצורים חיים המשוועים להינצל. הגעתי להבנה עמוקה, שהיא האחריות של תלמידי הדאפא. לא היה תיק מלא של חומרי הבהרה אמת, אך נתתי מה כל מה שהיה אתי.

לעבור ולהצליח עם השגחת המורה

התחושה העמוקה ביותר שיש לי לאחר טיפוח של תריסר שנים היא, שללא תשומת לבו של המורה, לא הייתי האדם שאני כיום. מילים לא יכולות להביע את הכרת תודתי לחמלתו ולברכתו של המורה.

לאחר תחילת הרדיפה ביולי 1999 כל אחד היה חייב להצהיר על עמדתו נגד הפאלון גונג.

באותו לילה התרחשה סופת רעמים. בזמן המדיטציה, ראיתי בבירור חרב חדה נופלת מהשמיים עם אלומת אור ומשחררת בחתך אחד את החבל שבו הייתי קשורה. החבל הקרוע נפל והפך לחתיכות של נחש פיתון מת. הבנתי שהמורה ראה שהיה לי לב לטפח, לכן עזר לי לסלק את רשע במדים האחרים, דבר שעזר לי להמשיך ולהתמיד לאחר מכן. חשתי בלבי שבימים הקשים ביותר, המורה השגיח כל העת על תלמידיו, ולא עזב אותם לבד, אפילו לא לרגע.

ב-2004 רקחה המשטרה קנוניה לעצור אותי, נמלטתי בזכות השגחת המורה. כמעט כל שוטרי תחנת המשטרה המקומית באו לביתי, בניסיון לעצור ולשלוח אותי למרכז המעצרים. בלי לחשוב הרבה אמרתי להם "מה שאתם אומרים לא נחשב!" הם היו המומים, " המילים של מי, כן נחשבות?" עניתי להם, "של המורה שלי". הם התקרבו אליי וניסו לגרור אותי לניידת המשטרה. לא היה בי פחד, הייתה לי רק מחשבה אחת. "המורה תומך בי, הכל יקבע על ידי המורה".

כתוצאה מכך, שני גברים צעירים לא היו מסוגלים להזיז אותי ממקומי, אישה מבוגרת הקרובה לגיל 60. רגליי נצמדו לקרקע בחוזקה ולא זזו כלל. ידעתי שהיה זה קרב בין הרשע והצדק בממדים אחרים. הבהרתי להם את האמת במשך שלוש שעות, תחת השגחת המורה. בהדרגתיות, חיים אלה השתנו. כשעזבו, לא היה להם יותר את המבט המרושע. ולכל אחד מהם היה חיוך על פניו. ניגשתי לדלת ללוות אותם החוצה והזכרתי להם שוב ש-"פאלון דאפא טוב, ואמת, חמלה וסובלנות טובים". ספרתי להם על העיקרון של גרימת רוע המביאה לעונש, ועשיית מעשים טובים מתוגמלת בטוב וביקשתי מהם לא לעולם, להשתתף שוב ברדיפה. הם הנידו בראשם ונסעו. ומאז, המשטרה המקומית לא הטרידה אותי יותר, ולא הטרידה מתרגלים מקומיים אחרים. הסביבה החיובית באזור שלי הינה תוצאה טבעית של תיקון הפא של המורה והעבודה הטובה של מתרגלים מקומיים באימות הפא.

לאחר מכן, בכל אימת שאני פוגשת במפקד תחנת המשטרה או בשוטרים, אני מברכת אותם באדיבות ובטוב לב. לפעמים שואלים אותי, "האם את עדיין מתרגלת פאלון גונג?" אחרי שאני עונה בחיוב, הם אומרים, "אז תתרגלי זאת היטב". כשתחנת המשטרה הזדקקה לעבודות שיפוץ, מפקד תחנת המשטרה היה אומר: "עדיף להעסיק את האנשים האלה ממשפחת המתרגלים הזאת כדי לבצע את העבודה". לאחר תקופה מסוימת, תחנת המשטרה קבלה מפקד תחנה חדש. כשהוא ראה את בעלי שאל, "האם אשתך עדיין מתרגלת "? בעלי השיב ללא היסוס "כן, כן למה לא לתרגל גונג כזה טוב". כשמפקד תחנת המשטרה החדש שאל אם בעלי גם מתרגל פאלון גונג, הוא ענה,"אני עוד מעט מתחיל!" לאמתו של דבר, בעלי החל לתרגל בשנה שעברה.

במשך כל השנים האלה, חוויתי אירועים רבים שמהם נמלטתי מסכנה בזכות ההשגחה וההגנה של המורה. ימים ספורים לא יספיקו לי כדי לכתוב את כל הסיפורים האלה. אני בטוחה של לכל מטפח אמיתי יש התנסויות דומות. כשאנחנו מתייחסים לעצמנו כחלקיקים של הדאפא ועושים את הדברים הכי מקודשים בזמנים הכי קשים, אנחנו באמת נטמעים בתוך הפא ואנחנו יכולים להרגיש שהמורה תמיד לצידנו ומגן עלינו. עוצמת וקדושת של הפא יתגלו לפנינו.

מה שלא אשכח לעולם הוא, שאפילו כשלא הייתי נחושה, המורה עדיין החזיק בידי והעיף אותי לשמיים. לא היו תוכחות או נזיפות, רק מבט החמלה על פניו של המורה. חלום זה מזכיר לי שעלי לזכור את ההצלה מלאת החמלה של המורה, ואת האחריות והנדרים שלי, ולהישאר שקדנית.