"הר טאי" מדורג בין חמשת ההרים העיקריים בסין. ההר הזה כבר מפורסם מימי קדם. הוא גם נחשב להר קדוש המביא מזל.

האנשים מאמינים שטיפוס על "הר טאי" זוהי סגידה להר. כשמגיעים לפסגתו, האדם ישכח באופן אוטומטי את הנושאים השטחיים של החיים. הסיניים הקדמונים אמרו: לאחר שאדם מעפיל לפסגת ההר, הוא יחוש שהעולם אפסי.

בתקופה שבה מייסד הפאלון דאפא מאסטר לי הונג-ג'י לימד את הפא והציל ישויות חיות, הוא הקדיש זמן לטפס על "הר טאי".

כדי שיוכלו לעלות לרמות יותר גבוהות, מאסטר לי השתמש במשלים ועשה מאמצים רבים כדי ללמד את המתרגלים את עקרונות הפאלון דאפא

קריאת הפואמה "לטפס על הר טאי" שפורסמה ב "הונג יין 1", מתארת למתרגלים בצורה יותר טובה וברורה את טבע הטיפוח. אנחנו באמת יכולים וצריכים להעריך את החמלה הבלתי יתוארת שיש למאסטר למתרגלים.

לימוד כוח סבל

יש אנשים הטוענים שאדם אינו יכול לטפס על "הר טאי" לא שיהיה לו לב אמיתי. באופן דומה אנחנו לא יכולים לטפח בפאלון דאפא ללא לב אמיתי. ללא התמדה, אומץ ונחישות, ואי פחד מכאבים אדם אינו יכול לטפס על הר טאי. באופן דומה, אנחנו לא מסוגלים להצליח בטיפוח שלנו ללא תכונות גבוהות אלו.

הוארתי לכך שהר טאי לא ינמיך את גובהו עבור אף אחד, ולא יתן לך להגיע לפסגה בצעד אחד. הטיפוח שלנו בדאפא הוא אף יותר רציני. הפא לעולם לא ישתנה. הוא לא יוריד את קנה המידה שלו כדי להתאים להחזקות שלך ולאפשר לך להגיע לשלמות עם החזקות.

אם נביא אתנו את בנינו או בנותינו או אם נישא את נכדינו ונכדותינו, או נקח אתנו ממון רב ודברי ערך בעודנו מטפסים על "הר טאי", איך נוכל להתחרות באלו הבאים עם ידים ריקות? כשהזמן יגיע, האנשים האחרים כבר הגיעו כולם לפסגה, אבל אתה תיהיה עדיין בהתחלת הטיפוס שלך.

עלינו לבחון את הטיפוח שלנו כדי לראות איזה החזקות עדיין יש לנו. כל החזקה כזו תעכב את ההתרוממות שלנו לרמה יותר גבוהה.

מתרגלים אחדים אינם יכולים לוותר על זה או על ההוא. הם דואגים האם בניהם או בנותיהם מצליחים בעסקים שלהם, האם נכדיהם ונכדותיהם פיקחים ומתנהגים כיאות, או האם נשותיהם חיות חיי רווחה. אם יש לנו החזקה לרדיפת חיים טובים ונוחים, נפסיד את ההזדמנות של פעם בחיים לטפח, ולבנו ישבר כשהזמן אזל.

רק אם נוותר על ההחזקות לדברים גשמיים ונטפח בשקדנות, נוכל לעלות לרמות יותר גבוהות.

"תלמידי דאפא – אלפים, מיליונים, משלימים את הטיפוח, מגיעים לשלמות במקומות גבוהים" ("לטפס על הר טאי", הונג יין 1")

זו היא הצפייה והתקווה הגדולה ביותר של המאסטר עבור המתרגלים שלו. לא נצליח בטיפוח שלנו אם לא נפעל בדיוק כאילו שאנחנו מטפסים על "הר טאי". נאכזב את המאסטר ונאבד את ההזדמנות החד פעמית של חיינו.

לבסוף הבה ונקרא את הפואמה "לטפס על הר טאי" ונעודד אחד את השני.

"לטפס על הר טאי" (תרגום זמני, לא רשמי)

"מטפס במדרגות הגבוהות, דרך בת אלפי מטרים,
מתפתלת, תלולה, אפילו להתחיל לצעוד בה קשה.
כשמסתכלים לאחור זה כמו טיפוח בפא אמיתי,
אם עוצרים באמצע הדרך – קשה להינצל.
היו נחושים, הרימו את כפות הרגליים, הרגליים כבדות כמו עשרת אלפים קילוגרמים,
שאו את הקשיים, התקדמו במרץ, סלקו את ההחזקות.
תלמידי דאפא – אלפים, מיליונים,
משלימים את הטיפוח, מגיעים לשלמות במקומות גבוהים."
(הונג יין 1)