התנסות מוועידת הפא לשיתוף התנסויות במערב ארה"ב בשנת 2009

ברכות למורה!

ברכות לעמיתי המתרגלים! כשאני חושבת על כמעט עשר שנות הטיפוח שלי עם ילדיי, אני חושבת שיש עדיין שפע של מקום לשיפור, אף על פי שאני חשה גם מידה מסוימת של סיפוק.

בתי הגדולה נולדה בשנת 1999, כשהרוע רק החל לרדוף את הדאפא. השקרים הנוראיים שברו את שלוות משפחתי ההרמונית. בעלי, שפחד שבתי תושפע ממני ותתעניין בטיפוח בפאלון גונג, לקח אותה לבית אמו. הרגשתי הקלה שנבעה מאנוכיות וחשבתי שזה ייתן לי זמן לעשות את המוטל עליי.

באותו הלילה קיבלתי רמז בחלום שחלמתי, ממנו הבנתי שעלי לשמור היטב על בתי ושאסור לי לתת לה ללכת לסביבה בה חיים רק אנשים רגילים. זמן קצר לאחר שהוארתי לכך בעלי טס לחו"ל.

בתי הקשיבה כל יום לפא והייתה שמחה מאוד כשתרגלתי את התרגילים לידה. אושרה נגע ללבי וללב משפחתי, מה שנתן לי את הביטחון לטפל בה היטב.

יום אחד מתרגלת עמיתה ביקרה בביתי והציעה שאצא עם בתי החוצה לאמת את הפא. אף על פי שבתי הייתה צעירה מידי לנסוע לבייג'ינג, הצלחנו לארגן משהו מקומי. המתרגלת העמיתה הציעה שביום הראשון של השנה הסינית החדשה, נוכל ללכת לכיכר גדולה ולתרגל את התרגילים. הסכמתי לכך.

הזיקוקים בערב ראש השנה הסינית החדשה הרעישו בקול רם והפחידו את בתי. כדי להרגיע אותה כיסיתי את אוזניה ותהיתי בלבי: "האם נהיה בסדר בערב המחרת?"

ביום השני יצאתי החוצה עם בתי. היא הייתה אז רק בת חודשיים. להפתעתי היא הייתה רגועה מאוד והזיקוקים לא הפריעו לה כלל לאורך הדרך. הבנתי שעלי לעשות זאת, לצאת החוצה ולספר לאנשים שהפאלון גונג הוא טוב. לקחנו מונית. כשהגענו למקום שוטרים חשאים רבים המתינו לנו. נשלחנו למרכז גמילה מסמים. מתרגלים עמיתים רבים כבר היו שם. לא הבאתי עמי דבר, אפילו לא חיתול, מה יכולתי לעשות? היה שם תינוק בן שנה וחצי בערך שבכה. כשראה אותנו הוא חייך. הוא נתן לי אגס שאכל. חשבתי בלבי שהמורה מעודד אותי בעזרת פניו התמימות המחייכות. הוקל לי במידה רבה.

לאחר שנרשמנו נאמר לנו לגשת לקומה החמישית. בתי החלה לפתע לבכות ולצרוח וקולה נגע לליבם של כל הנוכחים בלובי. ילדים יודעים הרבה יותר ממבוגרים – למעשה היא הביעה מחאה על המעצר הבלתי חוקי הזה. מדוע אנשים טובים נעצרים, וביניהם תינוקת בת חודשיים? אבל באותו זמן מתרגלים רבים לא הבינו את זה והם חשבו שלהיות במעצר הוא חלק מהטיפוח שלהם. הייתי נחושה שעלי לחזור הביתה. למה אני צריכה להישאר במרכז הגמילה?

היינו שם במשך כל היום. בתי הייתה שקטה מאוד במשך שאר היום. היא רק הסתכלה עלי בשלווה. כיוון שלא היה ברשותי חיתול, מכנסיה והשמיכה שהייתה עטופה בה היו רטובים. אך בסופו של דבר נשלחנו הביתה בשעות הלילה.

במהלך הנסיעה בניידת המשטרה, הסברתי לשוטרים על היתרונות שהפקתי מתרגול פאלון גונג. בסופו של דבר הם לא התווכחו יותר והקשיבו לי בשקט. אחד השוטרים אפילו הסיר את מעילו כדי לכסות את התינוקת שלי. הודיתי לו מאוד. היה קר מאוד בחוץ ובתי קפאה ממש במכנסיים ובשמיכה רטובים.

לאחר שהגענו הביתה הבנתי שבתי נמצאת כאן כדי להשיג את הפא וכדי לעזור לי. היא לא גרמה לי לבעיות. מדוע הלכתי בעקבות כולם לקומה החמישית וגרמתי לה לסבול ביחד אתי במשך יום שלם?  משמעות הטיפוח אינה ללכת בעקבות התכנונים הלא נכונים.

ככל שגדלה המשיכה בתי להקשיב לפא . היא גם עברה אירועים רבים של סילוק קארמה וכל אחד מהם היה גם מבחן עבורי. דאגתי כשזה הפך לחמור מדי, מה שלמעשה האריך את התהליך. לאחר ששחררתי בסופו של דבר את ההחזקה, היא התגברה על הבעיה במהירות. פעם אחת היה לה חום גבוה שנמשך שלושה ימים בהם היא לא אכלה ולא שתתה. הייתי מודאגת מאוד והבאתי לה אוכל מזין, אבל היא לא רצתה דבר. לאחר מכן היא התגלגלה במיטתה ואמרה: "מה אני יכולה לעשות, מה אני יכולה לעשות?" ניחמתי אותה ואמרתי: "זה בסדר. המורה יעזור לך ותהיי בסדר במהרה". היא נרגעה בהדרגה וביקשה ממני להקשיב לפא. היא נרדמה וכשהתעוררה היא שבה לאיתנה.

כשבתי למדה ללכת וכשיכלה לראות את המורה, הייתה מושכת לפעמים  בידיי, אבל אני לא יכולתי לראותו.

לאחר שלמדה לשלוח מחשבות נכונות חזקות, לפעמים היא הייתה באה אלי ואומרת לפתע: "הרוע נמצא כאן, שלחי מחשבות נכונות חזקות". היא למדה לדבר בגיל מוקדם מאוד והייתה מסוגלת לצטט את השירים בהונג יין לאחר ששמעה אותם שלוש פעמים.

כשהייתי תולה כרזות של הדאפא תמיד לקחתי אותה. בכל פעם שהיינו תולות כרזה היא הייתה אומרת: "פאלון דאפא זה טוב". היא תמיד גררה אותי למקום בו התקהלו אנשים רבים. היא הייתה מאושרת בכל פעם שתלינו כרזות.

עזבנו את סין לפני הגיעה לגיל שלוש. היא עזרה להעביר עלונים ותמיד עודדה אותי לקרוא לה את הפא. כשקראתי על יופיים של ממדים אחרים היא לא רצתה שאפסיק: "אמא, המשיכי לקרוא, אל תפסיקי". כשאמרתי לה שעלי לבשל היא השיבה: "אל תבשלי המשיכי לקרוא. את יודעת שכשאת קוראת המורה מניח זהב במוחי? אחרי שאת מסיימת לקרוא, הספר נמצא במוחי ואני יכולה לפתוח אותו לפעמים כדי לקרוא".

כשהייתה בת ארבע, היא יכלה לקרוא את שני ספרי "הונג יין". היא הייתה קוראת מההתחלה ועד הסוף ללא הפסקה והיא סיפרה לי שכשהיא קוראת זאת השדים הופכים לעשן.

כשהייתה בת חמש היא יכלה לקרוא את "ג'ואן פאלון" בעצמה. היא הייתה קוראת את כל ההרצאה מבלי להפסיק. לא היה לי הזמן ללמד אותה את הסימניות. הדאפא פתח את החכמה שלה. היא הייתה מסוגלת גם לקרוא ספרים אחרים, אבל בעבר כשניסיתי ללמד אותה את האותיות בעזרת ספרים אחרים היא לא כל כך התקדמה.

אולם כשנולדה לנו בת נוספת והגדולה הלכה לבית הספר, העול המשפחתי הפך לכבד יותר ולא היה לנו זמן רב ללמוד את הפא. גם לא פעלנו היטב בשליחת מחשבות נכונות חזקות. היחסים עם בעלי הפכו למאתגרים ובגלל מצב הטיפוח העלוב שלי, בתי הצעירה תמיד בכתה, מה שגרם לי לעייפות פיזית ונפשית. לפעמים חשבתי שהיא באה כדי להפריע לי. לא התבוננתי פנימה.

השאלתי כמה סרטי די.וי.די כדי שהבנות יוכלו לצפות בהם מתוך תקווה שזה ירגיע אותן. במקום זאת התכניות המעוותות האלה דחפו אותן הלאה, הרחק מהפא. במשך זמן מה הן סרבו להקשיב לפא ולעתים קרובות הן הפריעו לי בלימוד, בתרגול ובהבהרת האמת. ההתנהגות שלהן הדהימה אותי. אני הרסתי אותן. הן גם היו חולות בקביעות. זה גרם לי אפילו עייפות נוספת ובקושי יכולתי לעשות את שלושת הדברים.

המורה אומר:
"אדם הוא כמו מיכל והוא מה שהוא מכיל. כל מה שהאדם רואה בעיניו, שומע באוזניו הם: אלימות, פורנוגרפיה, תככים של כוח שנמצאים בעבודות ספרות ואמנות או במאבקים למען אינטרסים אישיים, סגידה לכסף וביטויים אחרים של הטבע הדמוני וכו' שבחברה הפרקטית. אם הראש שלו מלא בדברים כאלה, אדם כזה הוא באמת אדם רע, לא משנה איך הוא מתנהג. ההתנהגות של אדם מוכתבת על-ידי המחשבה שלו. עם ראש מלא דברים כאלה, אילו דברים הוא יכול לעשות"? ("להתמוסס בתוך הפא"- "יסודות להתקדמות במרץ")

כשהתבוננתי פנימה וניסיתי להתאים את לוח הזמנים שלי, ניסיתי ללמוד את הפא עם בנותיי כשאני מאפשרת להן להקשיב לפא בשקט וגם לקחתי אותן לחלק עיתונים בשדה התעופה. לפעמים הרשיתי להן לצפות בתכניות הנפשה ולהאזין לתכניות רדיו שהוכנו על-ידי תלמידי דאפא. הן אהבו זאת.

יום אחד בתי הצעירה האזינה לתכניות כשלפתע הבינה משהו. היא שאלה אותי: "מה זה להבהיר את האמת? האם לחלק עלונים זה להבהיר את האמת? " עניתי לה: "אכן כן", אז היא רצתה לחלק עלונים. היא לקחה עלונים על פשעי קצירת האיברים וחילקה אותם בזה אחר זה. היא הייתה אז רק בת שנתיים וחצי. הן גם עזרו לי לחלק עלונים של מופע הגאלה. התמימות הילדותית שלהן נגעה בלבבות האנשים. רוב האנשים לקחו מידיהן עלונים ואמרו "תודה רבה".

לפיכך, אני רוצה להודות לאלה שהכינו את תכניות ההנפשה ואת תכניות רדיו לתלמידי הדאפא הצעירים. הילדים הצעירים שלנו מפיקים מהם תועלת רבה. שתי בנותיי מבינות את המשמעויות הפנימיות של טיפוח בעזרת תכניות אלה, כמו למשל את הסובלנות הרבה של האן שין, חזרה אל הטבע האמיתי, הבהרת האמת, להציל אנשים מאסון וכו'. יום אחד בתי הצעירה אמרה לי: "אמא, אני מבינה מהי סובלנות. כשאחותי הגדולה תכה אותי לא אבכה ולא אלחם חזרה. פשוט אצחק מזה".

גם בתי הצעירה אוהבת להאזין לפא. אם אני עוצרת בזמן קריאת הפא היא אומרת: "אמא, אל תפסיקי". כשאני מחלקת עיתונים בשדה התעופה היא מקשיבה לפא לידי ושולחת מחשבות נכונות חזקות. יום אחד השן כאבה לי אבל הייתי צריכה לבשל עבורן. הרגשתי ממש רע. היא אמרה לי: "אמא, הרוע מפריע לך. אני אעזור לך לסלק אותו". לפתע הרגשתי הקלה והכאב נעלם. פעם אחת היא אמרה לי: "יש רוע שמונע מהדודה הזו לשלוח מחשבות נכונות חזקות. אעזור לה". היא אמרה "מיה" והרוע סולק.

כשאנחנו לומדות את הפא ומתרגלות היא רואה סצנות נהדרות מממדים אחרים. היא סיפרה לי שהרבה הרבה בודהות לומדים את הפא והיפהפיות השמימיות מפזרות פרחים. יש שם בתים גדולים ומוזהבים וגם לה יש בית בשמים. אימה השמימית מאוד טובת לב. "אמא, זה ממש אדיר".

כעת היא כבר יכולה לתרגל מדיטציה במשך שעה שלמה. כל פעם לאחר שהיא מסיימת את תרגיל הישיבה במדיטציה, היא עושה הא-שי, מרכינה את ראשה בהכרת תודה ואומרת: "תודה לך המורה!" אני יודעת שזה מגיע מעומק ליבה. אני באמת אסירת תודה למורה שאפשר לה להפוך לתלמידת דאפא. יום אחד היא הודיעה לאביה: "אני תלמידת דאפא. פאלון דאפא הוא טוב".

כיום בתי הבכורה מסוגלת לקרוא את הפא בעצמה והפכה להרבה יותר בשלה. אני ממשיכה ללמוד את הפא ולתרגל יחד איתן מדי יום, שלשתינו ביחד יוצרות קבוצת לימוד פא קטנה. אנחנו מתרגלות בבוקר ולומדות את הפא לאחר ארוחת הערב. בתי הצעירה כמעט בת ארבע. היא תמיד אומרת לי: "אמא, ללמוד את הפא ולתרגל זה כל כך נפלא".

כהורים, כולנו רוצים עתיד מזהיר לילדינו. המורה אמר:

"לא משנה מה אתה נותן לאחרים, זה לא טוב כמו לתת להם את הפא. לא משנה כמה טוב הוא מה שאתה נותן למישהו, או לא משנה כמה כסף אתה נותן לו, הוא שמח רק למשך מחזור חיים אחד או למשך רגע אחד. אבל אם אתה נותן לו את הפא, החיים שלו יהיו מאושרים לנצח. מה יכול להיות טוב יותר מהפא?" ("לימוד הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב"- לוס אנג'לס 1999 – תרגום זמני, לא רשמי)

הבנתי שכל ילדיהם של תלמידי הדאפא מגיעים לכאן בשביל הפא. בזאת אני מקווה שכל ילדיהם של תלמידי הדאפא מסוגלים להכיר את היופי בלימוד הפא ובביצוע התרגילים. אני מקווה שקבוצת השיתוף שלנו מסוגלת להביא תועלת לילדים שלנו ולעזור להכניס אותם לטיפוח ביחד עם הוריהם.

אלה הן הבנותי שאני משתפת עמכם. אנא העירו את הערותיכם כדי לעזור לי להשתפר!

תודה לך המורה,
תודה לכם עמיתיי המתרגלים