שיתוף התנסות מוועידת פאלון דאפא השישית לשיתוף התנסויות בישראל

נכנסתי לשער הדאפא בנובמבר 2006. באותו הזמן לא היה לי מושג נכון לגבי הדאפא, ובאתי ללמוד את הפא עם כוונה.

ביולי 2007 נעצרתי על ידי משטרת ההגירה הישראלית והוכנסתי לכלא בגלל שאשרת השהות שלי פגה. מאותו רגע והלאה תרגלתי את התרגילים, למדתי את הפא והבהרתי את האמת.

כאשר כתבתי את שיתוף ההתנסויות הראשון שלי בשנה שעברה, חשתי שזה קל לכתיבה. באותם ימים חשבתי שלהיות תלמיד דאפא שמטפח באמת זה דבר קל – כל שעליך לעשות הוא להיות אדם טוב לפי "אמת-חמלה-סובלנות".

ההבנה שלי אז לגבי הדאפא הייתה רחוקה למדי מהפא. במהלך השנה הזאת בבית המעצר המשכתי לתרגל, ללמוד את הפא ולהבהיר את האמת, ונראה היה שאני משתפר כל הזמן. מאסטר אמר שכאשר אתה קורא את הספר פעם אחת זה כך, וכשאתה קורא אותו פעם שנייה זה אחרת. באמת הרגשתי את זה.

אולם, בתקופה מסוימת, היו דברים שהטרידו אותי והלב שלי נע מפעם לפעם. לא יכולתי להבחין מדוע זה ומאוחר יותר חשבתי על כך. מאסטר אמר בהרצאה תשיעית בספר "ג'ואן פאלון":

"אולי בעתיד יסטרו בלחיים שלך ואתה תבויש לפני מישהו שאתה רוצה הכי פחות שיראה את זה. זה כדי לראות איך אתה מסתדר עם העניין הזה ואם אתה יכול לסבול את זה. אם אתה יכול להתאפק אבל עדיין מחזיק את זה בלב, זה לא מספיק טוב."

זה דבר שקשה להשיג, בגלל שבכלא, בזמן שהבהרתי את האמת, נתקלתי באנשים עם סוגי מנטאליות שונים. במיוחד קשה להבהיר את האמת לאנשים הסינים, כי ראשם מלא בדברים מהמפלגה הקומוניסטית הסינית והם לא מצליחים להבדיל בין טוב לרע.

אחר כך התחלתי להשתמש בסיפור כדי להבהיר להם את האמת: שני אנשים הלכו ברחוב ומישהו מכר שתילים של עצי פרי. המוכר אמר שהשתילים טובים מאד ושהפירות שהם יפיקו יהיו נפלאים. כששני האנשים התקרבו לשתילים כדי להסתכל, אחד מהם לא האמין לדברי המוכר ואילו השני האמין, ולקח הביתה כמה שתילים במחשבה לנסות את זה.

כעבור מספר שנים עצי הפרי באמת נתנו פירות מיוחדים במינם והם היו נפלאים. אז שותל העצים החל למכור אותם גם כן. השמועה עשתה לה כנפיים והאדם שלא שתל את עצי הפירות בא לראות גם הוא. הוא שאל: "מאיפה השגת את השתילים?" המוכר הזכיר לו כיצד מספר שנים קודם לכן שניהם היו ליד דוכן הפירות והוא קנה את השתילים בעוד רעהו לא האמין. כשהאדם השני שמע את זה הוא התחרט על כך, אבל זה היה מאוחר מדי.

יש אמרה בסינית: "אין עליך להחמיץ אף הזדמנות, כי ברגע שהיא חולפת היא לא תחזור".

אז כשאני מספר את הסיפור, נראה שחלק מהאנשים מבינים למה אני מתכוון. כמובן, הדרך שבה אני מתנהג לכל אדם בכלא היא גם קריטית מאוד. ברגע שהשרת שאל אותי: "האם כל אנשי הפאלון גונג כמוך?" אמרתי: "כמובן, כל מתרגלי הפאלון גונג הם כאלה". מאוחר יותר חשבתי, שבאמצעות כל מילה, פעולה או מחשבה שלנו, תלמידי דאפא יכולים לאפשר לאנשים רגילים לראות את המוסריות האדירה של תלמיד דאפא.

פעם אחת הועברתי לכלא אחר כשאני נתון באזיקים ובשלשלאות על הרגליים. דמעות החלו לזלוג מעיניי ולבי עמד להתפוצץ. חשבתי: "לא עשיתי כל רע, למה אתם מתייחסים אליי כך?" אחר כך חשבתי לעצמי, "אולי הקארמה שלי יותר מדי עצומה". המאסטר אמר: (מילים לא מדויקות)

שזה לא דבר קל לאדם לטפח. הוא ייתקל בכל מיני קשיים והקשיים של כל אדם הם שונים. מאוחר יותר היו לי תחושות בגוף, זה הסתובב בכל מקום,

אבל לא נתתי לזה תשומת לב מיוחדת. הבנתי שכל זה טוב.

עם זאת, לעיתים קרובות רציתי לחזור הביתה. כתוצאה מהפרעות מצד המשפחה והחברים לא יכולתי להרגיע את לבי. אבל ההבנה שלי את הפא לא הייתה מספקת, או אולי זה היה בגלל הסביבה בכלא והריחות החזקים של שותפיי לתא המעצר, שאותם היה לי קשה לשאת. לא יכולתי להתגבר על זה יום אחרי יום.

אבל הלכתי דרך כל זה למרות הכל. זה דבר מאוד בר מזל להיות תלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא. אני חושב שאם עליי להישאר בישראל או לחזור לביתי – זה יהיה תלוי במאסטר לארגן את זה בשבילי, ואני אלך עם זה באופן טבעי.

החלטתי בנחישות להיעשות תלמיד דאפא. באשר לאיך עליי לנהוג – בכל פעולה עלי להתייחס לעצמי כאל תלמיד דאפא, ואין עלי להזיק למוניטין של הדאפא. הגעתי להבנה שלהיות תלמיד דאפא שמטפח באמת זהו הדבר האדיר ויוצא הדופן ביותר, בגלל שעליך לנטוש את כל ההחזקות של אדם רגיל. זוהי הסיבה שטיפוח הוא קשה. אבל לא משנה בין אם פעלנו טוב או רע בעבר, בתקופת תיקון הפא הזאת מאסטר מתבונן בנו תלמידי הדאפא, כדי לראות איך נמשיך להתקדם בצעדים הלאה ואיך נעשה את שעלינו לעשות.

בטיפוח דאפא, כמה שתקריב, את אותה הכמות תקבל.

אני מקווה שהמטפחים העמיתים התקדמו יחדיו במרץ. משום שרמת ההשכלה שלי מוגבלת, אנא סלחו לי על כל דבר בלתי יאה.