מושגים אנושיים יכולים למנוע מאתנו להבין את עקרונות הפא. היו לי מושגים אנושיים רבים, אך לאחר שהצלחתי להיפטר מהם, הסביבה שלי השתנתה. ברצוני לשתף אתכם בהתנסות שלי בתהליך סילוקם.

יום אחד כשהעברתי חומרי דאפא, האופנוע עליו רכבתי החליק ופגע במחסום הכביש ואני נפלתי בחוזקה על הקרקע. נפגעתי ודממתי בשלושה מקומות בפניי בעוד שהמתרגל שישב מאחוריי חש כמרחף בקלות כלפי הקרקע. האופנוע נחת כמה מטרים מאתנו והמוטור עדיין פעל. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי הייתה "זה איום ונורא!" לאחר שנפלתי כשפניי כלפי מטה חשבתי,

"פַא גֵ'נג צ'יאן קוּן, שיֵה אֵה צ'וּאן מיֵה." ("שתי תנוחות הידיים לשליחת מחשבות נכונות", "יסודות להתקדמות במרץ II")

נִראַה שכאילו יש לי מחשבות נכונות, אבל לאמיתו של דבר היה זה הפחד להיפגע.

המאסטר אמר:

"You may talk cultivation
But you have to discard the attachments
that you hold deep inside
What’s given up is not oneself
But instead the folly of delusion"

(Discarding Attachments” in Hong Yin Vol. II)

הגעתי להבנה שרק בהיטמעות בעקרונות הדאפא, סילוק המושגים האנושיים והרצון לנהוג לפי דברי המאסטר, הם המחשבות הנכונות של תלמידי הדאפא.

בעקבות השיפור האמיתי שחל בי, אשתי התחילה לתמוך בדאפא

עקב מחלה שסבלתי התחלתי לתרגל בדאפא. באותה עת הייתי בן 30 אבל התייסרתי  מהמחלה. הייתי חייב לנוח אחרי שהייתי עולה רק שלוש קומות. באמצע יוני בשנת 1997, במקרה נתקלתי בספר "ג'ואן פאלון". למדתי אותו וגופי השתקם למצב של אדם צעיר. חשתי באמת את ערכו הרב של הדאפא.

מאז, התחלתי ללמוד את הפא ולתרגל בבית. והמשכתי בכך לאחר שהרדיפה החלה. בשנת 2003 לאחר שמתרגל נתן לי את הכתבים האחרונים שהמאסטר הוציא ואת החדשות על הדאפא, התחלתי לצאת החוצה ולהיות בקשר עם מתרגלים אחרים.

באותה עת פחדיה של אשתי העצימו. היא הפעילה את כל הקשרים שלה כדי להפעיל עלי לחץ – מכות מצד הוריי ואחיי, וגם איומים מצידם שינתקו כל קשר איתי. הרגעתי את עצמי בלימוד הפא ובשליחת מחשבות נכונות חזקות כדי לשלול את כל גורמי הרדיפה שנכפו עלי. בהתחלה אשתי והחותנת שלי נידנדו לי. למרות שלמדתי את הפא, התרגזתי ומשהו בתוכי רצה שאתווכח איתם. מאוחר יותר הגעתי להבנה שכשאני לוקח זאת ללב (את הנידנודים) אשתי והחותנת שלי יתופעלו עוד יותר על ידי הכוחות הישנים.

המאסטר אמר,

"עם לב אחד יציב, ניתן לדחות עשרת אלפים הפרעות." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "לסלק את ההחזקה האחרונה")

נרגעתי ושמרתי על גישה מלאת חמלה בעת שהחלו עם נידנודיהן. השנאה שעינתה אותי נעלמה. כשנעשתי אדיש לנידנודיהן, הן הפסיקו. שתיהן לומדות עתה מהספר "ג'ואן פאלון" ואפילו בתי בת העשר לומדת לעיתים קרובות את הפא.

סיכסוך במקום העבודה יושב

לעבודתי התייחסתי ברצינות ובאחריות, אבל לעיתים קרובות רכלו עלי ואפילו התייחסו אלי שלא כהלכה. אני יודע שכמתרגל עלי להיות סובלני ולשאת זאת. ובכל אופן אינני מבין, איך עם כל מיומנות התקשורת שלי עם אנשים, גרמתי שיפגעו בי. אף על פי  שסבלתי את הקונפליקט, בסתר טיפחתי תרעומת.

יום אחד כשדיברתי על כך עם מתרגלים, הוארתי לכך שזו הייתה הפרעה כדי שאשפר את השין-שינג שלי. ליבי הפך שליו והתרעומת הפכה לאהדה ולבסוף לחמלה כלפי האנשים שהשמיצו אותי.

הסיכסוך שארך כ-שישה חודשים יושב לאחר שסילקתי את מחשבותיי האנושיות.

עקרונות הפא נחשפו רמה אחר רמה

קבוצת לימוד הפא שלנו נפגשת פעמיים בשבוע בביתו של אחד המתרגלים. היות ולא יכולתי לשאת את החום, לעיתים קרובות הייתי נשאר בביתי הממוזג. בכל אופן אין מזגנים או מאווררים באתר הלימוד שלנו. והדלת בדרך כלל סגורה. כיצד יכול אני ללמוד את הפא כשאני מזיע ללא הרף? למרות שאני יודע שזה דבר טוב לשאת קשיים, בליבי, לא יכולתי לעצור את עצמי מלהאשים את המתרגל הזה. היות שאני הייתי היחידי שחש בחום בעת שיתר המתרגלים לא אמרו מילה, השתמשתי במחשבותיי האנושיות כדי לאמוד מתרגלים, וחשבתי שהם לא יצרו סביבה טובה ללימוד הפא.

המאסטר אמר,

"כמטפח אדם לא יכול לנהל את עצמו לפי הקריטריונים של אנשים רגילים." ("ג'ואן פאלון" הרצאה רביעית, "שיפור השין-שינג")

חשבתי לעצמי, מיזוג האוויר היא שיטה שאנשים רגילים משתמשים בה והרגשה של החום והחנק מכוונת אליהם. האם יש לדברים האלו השפעה על מטפח אמיתי? חשתי חום וחנק כשהייתי תקוע עם המנטליות של אנשים רגילים. כששיחררתי את ההחזקות האנושיות והפסקתי להתלונן ליבי נוקה וטוהר. חשתי בקרירות המטפסת מאחורי גבי, ולא חשתי יותר שהחום הוא בלתי נסבל. למעשה כשיצאתי מהתחושות האנושיות עברתי ממצב אנושי למצב ישות אלוהית. עקרונות בעולם האנושי אינן מכבידות על ישויות אלוהיות.

הכל רוחני

במקום עבודתי היו הרבה זבובים. לא יכולתי לסלק אותם והם כל הזמן זמזמו סביבי. בהתחלה הרגתי כמה מהם. זה היה די מוזר שהם מתו תוך שימוש בדפי נייר מקופלים ולא במחבט זבובים. האם הם חיפשו למות? לפתע חשבתי על הפא של המאסטר, שהכל רוחני,

"כל חומר ביקום, כולל כל החומרים הפזורים ביקום, הוא ישות תבונית עם מחשבה, וכולם הם צורות של קיום של פא היקום ברמות שונות." ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "מדוע הגונג לא גדל עם התרגול")

במחשבתי אמרתי לזבובים "להתעופף לפני תלמיד דאפא זהו הקשר הגורלי שלכם, זכרו 'פאלון דאפא הוא טוב' ו'אמת חמלה סובלנות טובים'. לא תחיו את חייכם לחינם אם תקבלו ברכה מהדאפא". לאחר שמחשבה זו עלתה במוחי, כל הזבובים ברחו ונעלמו.

התמלאתי בהשראה, וכשלמדתי את הפא מחוץ לבית אמרתי לזבובים "פאלון דאפא הוא טוב", למרות זאת הזבובים לא עפו מהמקום, ולשלוח מחשבות נכונות כדי לחסל את ההפרעה הייתה פעולה ללא תועלת. הם עקצו אותי כל הזמן וגרמו לגירויים בגופי עד כדי כך שלא יכולתי להירגע ולהיות שקט. לאחר שחיפשתי פנימה הבנתי שאי הנוחות מהגירויים קשורים לרגשות אנושיים. לישות שמיימית אין רגשות כאלה. לכן התמקדתי בלימוד הפא וסבלתי זאת. תוך זמן קצר הזבובים הפסיקו לעקוץ אותי – שדה המחשבות הנכונות של תלמיד דאפא יכולים לתקן כל דבר.

כשאנחנו חשים חסרי ישע, אבודים, וקשה לנו לשמור על טיפוח יציב, זהו הזמן לסלק את המחשבות האנושיות שלנו. כשיותר מחשבות אנושיות יסולקו, יותר עקרונות פא יחשפו לפנינו. כשתסולק שכבה אחת של מחשבות אנושיות, שכבה נוספת של עקרונות הפא תחשף לפנינו, ואנחנו נטמע בשכבה נוספת של הפא ונעלה ברמה אחת. אני מקווה שמתרגלים יוכלו לטפח ולסלק מחשבות אנושיות, יטמעו בפא בלי שיחסמו על ידי איזה שהן מחשבות, ויחזרו למחשבה הטהורה אִתה נולדו: לעזור למאסטר לתקן את הפא ולהציל ישויות חיות.