לאחרונה, כשהייתי בביתי באחד הימים בשעות אחר הצהריים הרגשתי לפתע שאני נכנסת לתוך גן עדן שמיימי של אנשים מערביים (אישית אני לא מכירה את תרבות המערב ונתקלתי בה רק בעזרת מעט סרטים). אני רוצה לתעד כאן את מה שאני זוכרת מההתנסות הזו.

ראיתי שני תינוקות מלאכים שהדריכו אותי לעולמם. היה להם שיער זהוב מתולתל, עיניים בצבע כחול ירקרק, הם היו מעט שמנמנים ועל גבם היו להם זוג כנפיים קטנות. מעל ראשם הייתה הילה. הם חייכו וצחקו אלי. התמימות והחינניות שלהם היו מעבר לכל תיאור. בזמן שהם חגו מעלי, שלחתי את ידי לשחק עמם אבל הם התחמקו כשניסיתי לגעת בהם. בסופו של דבר הם עפו משם.

על פי הדרכתם, נכנסתי לגן העדן. לאורך כל המסע שלי ראיתי מלאכים מערביים רבים, גברים ונשים כאחד. הם לבשו גלימות לבנות. כולם חייכו אלי וברכו אותי בדרכם המיוחדת והרשמית (מעין קידה מלאת חן). בתגובה ברכתי אותם כשאני מניחה את כף ידי בצורה אנכית לפני החזה שלי. משני צידי הדרך צמחו פרחים ועשבים בלתי רגילים, כולם זהרו ונצצו בשלל צבעים. לא הרחק משם ראיתי לעתים קרובות ובחטף גם חיות שונות שאיני מכירה את שמן. במרחק ראיתי נחל נוצץ וצבעוני.

לעתים קרובות ראיתי משני צידי הדרך שולחנות וכסאות מאבנים לבנות, עמוסים בצלחות של פירות ובקנקנים מלאים משקאות (שנראו כמו מיצי פירות). חלק מהמלאכים ניגשו לבחור מעט פירות מהשולחן, אבל נראה שאספקת המזון על השולחן לעולם לא הסתיימה.

העולם כולו נראה כמו גן פורח גדול. הכול, אפילו עלי הדשא, נראו עדינים וקורנים. הרגשתי שהעולם השמימי הזה היה מרהיב למדי ובכל זאת, הרגשתי שמשהו שם לא בסדר – כאילו משהו חסר.

מאוחר יותר הגעתי למרגלותיו של הר לבן קטן (לא כמו הצבע הלבן בעולם החומרי שלנו). כל ההר הקרין אנרגיה מבהיקה. שני המלאכים הקטנים עזבו אותי שם ואיני מכירה דבר. על ראש ההר היו שלושה מבנים, האמצעי מביניהם היה גדול במיוחד וכל אחד מהם נבנה בצורה אחרת. טיפסתי על ההר ומהמבנה הימני נשמע קול אז הלכתי אליו להעיף מבט.

בתוך הבניין עמד שולחן חצי עגול וסביבו מלאכים רבים – חלקם עומדים וחלקם יושבים. מול הדלת ישבו שני מלאכים עם עיטורים רבים על גלימותיהם הלבנות. עמדתי בפתח הדלת והקשבתי. מלאך אחד שעמד הסביר משהו למלאך אחר שעמד גם הוא והייתה לי הרגשה שהוא ביצע מעשה רע והסביר את עצמו.

הרגשתי שזה עניין פרטי הנוגע לבני הבית ושזו תהיה גסות רוח להקשיב אז הלכתי לבניין האמצעי. הבניין הזה היה ענק ונהדר. בחזית הייתה שורה של עמודים גבוהים ורחבים ומשני צדי הבניין היו שורות ובהן כעשרים עמודים, אף על פי שלא ספרתי את המספר המדויק. מאחורי העמודים שבחזית היה מעבר מקביל שהוביל לדלת גדולה. כשנכנסים דרך הדלת ומסתכלים מולה רואים כיסא גבוה וגדול עם מושבים בולטים קטנים משני צידיו. על קירות החדר היו קישוטים וציורי קיר יפים רבים שלא יכולתי לומר בבירור אם הם מצוירים או חרוטים.

באותו זמן שמעתי מישהו מברך אותי. כשהפניתי את ראשי ראיתי מלאך שמחייך אלי. הוא נראה כמו אחד המלאכים שראיתי במבנה הימני, כשהוא יושב ופניו מופנות לכניסה. ברכנו זה את זו בתנועת ברכה. על-אף שמעולם לא נפגשנו, הרגשתי שיש בינינו דברים משותפים. הוא אמר בנימוס רב: "ארצנו מברכת את הגעתך". סיפרתי לו שאני מטפחת פאלון דאפא מהעולם האנושי ושהגעתי לשם בצורה בלתי צפויה. הוא חייך אלי בהבנה. כשהבטתי בו בזהירות, הבחנתי שהוא יותר גבוה מהמלאכים האחרים שראיתי ושההילה שלו הייתה גבוהה יותר. כנפיו היו שמוטות כשהן אסופות מאחורי גבו. גופו נראה כמו עשוי מג'ייד שקוף למחצה (זו הדרך היחידה שאני יכולה לתאר זאת) ומסביב לכול גופו הייתה קרינה זוהרת. גם הוא לבש גלימה לבנה, אולם מסביב לצווארו ולמותניו הוא לבש תכשיטי זהב והחזיק בידו אלה קצרה ומקושטת זהב.

פסענו במורד הגבעה ובדרך הוא הציג בפני את ממלכתם. אני זוכרת שהוא אמר ששמו של המלך שלהם הוא מורס. הוא גם סיפר לי את שמו אך איני יכולה לזכור מהו – זה היה משהו שקשה לבטא. הוא סיפר שהממלכה שלהם קיימת כבר זמן מאוד ממושך. בממלכה יש שישה מלאכים (והוא ביניהם) שהם בעלי יכולות מיוחדות, והם מתלווים למלך שלהם. היו גם ממלכות שמימיות אחרות בעולמם והם היו מקושרות ביניהן. המלכים והמלאכים של ממלכות שונות היו מארחים זה את זה ולמלכים של ממלכות שמימיות שונות היו כוחות שמימיים שונים. הכוח השמימי של מורס התבטא בכך שבמהלך התפילה שלו, הפרח הקדוש ביותר בעולמם היה מתחיל לפרוח (אני חושבת שזו הייתה כנראה התגלמות מיוחדת של עקרונות הפא של היקום אליהם הואר המלך שלהם). במחשבתו, תנאי המחייה שלהם היו יופי ושמחה נצחיים. אולם, לאחרונה, הפרחים הקדושים שלהם הפסיקו לפרוח ומספר תופעות מקודשות חדלו להתגלות.

ממלכות אחרות היו באותו מצב, מלכיהם הפסיקו לשמוח. גם המלאכים שאלו את מורס מדוע זה קרה. הוא השיב שהעולם שלהם כבר אינו תקין ויציב לנצח. כמה ימים לאחר מכן מורס החל להתפלל כל יום, לבדו, עד שיום אחד הוא קרא לכולם ביחד ואמר ש"אביו" סיפר לו שכול הממלכות השמימיות שמעליהם איבדו את הנצחיות שלהן. "הבורא הגדול" (אני חושבת שזה שמו של המאסטר הגדול של המערכת השמימית הזו) ירד לכדור הארץ כדי להחזיר את הנצחיות לכול העולמות שלהם. "אביו" אמור היה ללכת לכדור הארץ בעקבות "הבורא הגדול", למצוא אותו ולחדש את ממלכתו.

באותו הזמן מלכים רבים בעולמם הוארו בצורה דומה והתאספו ביחד כדי לדון בנושא. לבסוף הם החליטו לבחור מביניהם מספר מלכים שיהיו שליחים (כך הם קראו להם) שיירדו לכדור הארץ וימצאו דרך לתקן את הנצחיות של עולמם עבור "הבורא הגדול". מורס היה בין הנבחרים האלה.

כשמורס עזב, כל המלאכים בממלכתם באו ללוות אותו עם דמעות בעיניהם. מורס הפציר בהם ואמר : "בשום פנים אינכם יכולים ללכת אתי. אם תלכו, אתם עלולים להיאבד. הבורא הגדול יעזור לנו בוודאי לייצב את עולמנו ויחזיר אותי לכאן. חכו לי כאן". לאחר מכן מורס ומלכים נבחרים אחרים ירדו לכדור הארץ והמלאכים חשבו לעתים קרובות על המלכים שלהם, אבל כל מה שיכלו לעשות היה להתפלל ולצפות בגעגועים לחזרתם המהירה.

המלאך הגדול גם סיפר לי על מצבו הנוכחי של מלכם ושל המלכים האחרים שהכירו. מורס ומלך נוסף היו ברוסיה. אחר היה בהולנד ואחר בדנמרק. בשלב זה, המלאך הגדול ליווה אותי כבר לכניסה הראשית של ממלכתם (שכחתי איך נכנסתי ושהיה שם שער רחב. רק עכשיו הבחנתי שהשער הלבן הגדול היה על גבול השמים די שונה מהשערים הגדולים של העולמות השמימיים המזרחיים). סובבתי את ראשי כדי להתבונן בפעם האחרונה בממלכה שלהם ושוב הייתה לי הרגשה שמשהו ממש לא בסדר, אבל לא יכולתי להצביע מה בדיוק זה היה. כאילו הוא קרא את מחשבותיי, המלאך הגדול אמר: "מה שאת מרגישה שחסר בממלכה שלנו היא שמחה. מאז שהמלך שלנו עזב, כולם, עד לעלי העשב אינם שמחים עוד".

באותו רגע גם אני קראתי את מחשבותיו: "מצאי את הבורא הגדול, רחמי על המלך שלנו, אל תאבדי בעולם האנושי, הביאי אותו חזרה". הרגשתי במחשבתו גם מעין ציפייה וגעגועים עצובים ומלאי כאב. לכן אמרתי לו: "המורה שלי נמצא כעת בעולם האנושי כשהוא מפיץ את הפא של היקום, כדי להציל את כול הגופים השמימיים ביקום. המורה שלי מלא חמלה כלפי כל הישויות החיות והוא מציל את כל היצורים החיים ובכללם גם את המלך שלך. יותר מכך, הדאפא כבר התפשט ברוסיה, בהולנד, בדנמרק ומקומות רבים אחרים. אל דאגה, חכה לו והוא יחזור". נפרדתי ממנו ועזבתי את ממלכתם. כשחזרתי זכרתי מספר דברים מהפא שהמורה לימד. בעודי חושבת, קרן אור נורתה מכתר ראשי. הרמתי את ראשי וראיתי שהשמים מעלי נראים כאילו נפתחים, חושפים רמה גבוהה יותר של עולמות שמימיים ועוד אחת מעליה ועוד אחת מעליה גם כן (זו הדרך היחידה שאני יכולה לתאר זאת). כל רמה גבוהה יותר הייתה גדולה יותר מזו שמתחתיה, יותר שקופה ויותר זוהרת. יכולתי לראות את הרמה שבדיוק מעלי די בבירור ומספר אלוהויות שם (מאחר וההופעה שלהם הייתה כל כך שונה מזו של המלאכים שראיתי זה עתה, יכולתי רק לחשוב לקרוא להם אלוהויות). הם התבוננו בתשומת לב רבה ברמות הנמוכות. נראה היה שגם הם הביטו בצפייה ובגעגועים – אני משערת שגם הם מחכים ומצפים לחזרתו של השליט או המלך שלהם. קרן האור נסוגה והרמות הגבוהות של השמיים נסגרו שוב כמו קודם. גם המחשבה שלי חזרה לפתע לעולם החומרי.

תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא! המשימה ההיסטורית שלנו והאחריות שלנו כבירות. מספר גדול של יצורים חיים בגופים שמימיים מרוחקים של קשת הרקיעים תולים בנו תקווה אין סופית…

כיצד נוכל לנמק אם איננו עושים היטב את שלושת הדברים. השאלה האם תלמידי דאפא מטפחים היטב קובעת האם קבוצות אלה של ישויות יוכלו להינצל או לא – אלה כמויות אינסופיות וחסרות גבול של יצורים חיים!

אנחנו כבר יודעים שחיים רבים על הארץ אינם חיים רגילים. הם שליטים, מלכים ואלים גדולים של גופים שמימיים המייצגים את הישויות הרבות החיות בעולמותיהם. אולם חלקם כבר איבדו את טבעם המקורי והפכו לאבודים בעולם האנושי הרגיל. עלינו תמיד להזהיר ולהזכיר זה לזה לא להפוך לאבודים בעולם הרגיל ולעזור זה לזה להפוך למודעים. תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא, בודהות, טאואים ואלוהויות של העתיד, איננו יכולים רק ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים בביתנו בכול יום, אף-על פי שזהו היבט אחד של הפא. יותר חשוב שנצא החוצה ונבהיר את האמת בבירור. עלינו ללכת לכל מקום בו נמצאים אנשים ולהציל את אותם מלכים ושליטים המייצגים גופים שמימיים ענקיים.