אשתי ואני קידמנו בחנויות באזורנו את מופעי "הספקטקיולר הסיני" של להקת אמנויות הבמה השמימיות. הבחנתי שאשתי הגיעה לתוצאות יותר טובות ממני. לאחר התבוננות מסויימת גיליתי שההבדל ביננו הוא שכשהיא דיברה עם אנשים, לא היו בה הרבה מושגים אנושיים.

מה היה המושג שלי? תגובותיהם או ההתבטאויות של האנשים היו יותר מדי חשובות לי. כשהרגשתי שהם יותר מדי רדודים, הייתי אומר תודה ועוזב. אשתי נהגה אחרת. היא תמיד היתה נלהבת כשדברה עם אנשים על מופע הספקטקיולר. היא תמיד עברה איתם בסבלנות על כל אלבום התמונות של "ההוֹלידֵי וונדרס".

לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, הייתי גאה בעצמי מאחר שהייתי מסוגל להבחין במחשבות האנשים מתוך המילים וההבעות שלהם. עכשיו הבנתי שזה בעצם מושג רע. נהגתי לחשוב שזה טוב. הסיבה שבשבילה מנסים לזהות את מחשבותיהם של אנשים אחרים מתוך המילים וההבעות שלהם אינה להימנע מלפגוע באחרים. זה דווקא היה בשביל הגנה-עצמית כדי שלא אהיה נבוך או אעלב. ביסודו של דבר, זה הגיע מלב אנוכי.

מה שאנו עושים היום נראה שנעשה כדי לקדם את הספקטקיולר. המטרות שלנו נראות כמו לבקש מחנויות לאפשר לנו לתלות את הכרזות של מופע הספקטקיולר או שהם ירכשו כרטיסים, אבל למעשה, אנחנו מצילים אנשים. אם נפנה תשומת לב רבה מדי לתגובה השטחית, אנו עלולים לוותר על האנשים הללו כשהכוחות הישנים מפריעים להם. כל האנשים בעולם הזה באו למען הפא והם מחכים להינצל. במהלך חייהם, כמה הזדמנויות יהיו להם להיתקל במתרגלי הפאלון דאפא? לכמה מהם, זו אולי ההזדמנות היחידה שלהם כשאנו מדברים איתם על מופע הספקטקיולר. כמה חרטה אנחנו עלולים להרגיש מאוחר יותר אם נוותר על האנשים הללו פשוט בגלל שהיה לנו יותר מדי אכפת מהרגשות שלנו ושלא יכלנו לשחרר את המושגים שלנו?

כשאנחנו מדברים עם אנשים ואין לנו מושגים אנושיים רבים, האנשים הללו ירגישו את החמלה שלנו ויזיהו את היופי שבספקטקיולר. למעשה, כשאשתי דיברה איתם, הבחנתי שהם הנידו בראשם וחייכו בשעה שהאזינו. לגבי, חייכתי אליהם בגלל שרציתי להיות מנומס. לכן, גם הם החזירו לי חיוך מנומס. הגעתי להבנה שכאשר הצגנו את הספקטקיולר לאנשים בשעה שהיו לנו מעט מושגים וכשפשוט רצינו שהאנשים הללו ינצלו ויהיה להם עתיד טוב יותר, החמלה שלנו תרגש את האנשים האלו. נימוס שטחי לא ישנה אנשים בגלל שהם פשוט יקבלו אותנו כאנשי מכירות מצויים.

גיליתי שמאוד חשוב לדבר עם אנשים פנים אל פנים כשמציגים להם את הספקטקיולר. אם זה בכלל אפשרי, עלינו ללכת לדבר עם אנשים. כשאני אומר "אם זה בכלל אפשרי", אני מתכוון שכשאנשים אלו לא יהיו במצב שהם ממהרים ללכת. ההשפעה של חלוקת עלונים בלבד אינה כל כך טובה. כשאנחנו מדברים עם אנשים מתוך חמלה, מה שנגיד ישמיד לאנשים האלו את האלמנטים הרעים בממדים אחרים:

"תלמידי דאפא מספרים על המצב האמיתי חרבות חדות נפלטות מהפיות." (מתוך פואמה של המורה: "חושו וספרו")

כשה-"אני" האמיתי שלהם יתעורר, הם לא יוכלו לחכות לרכוש כרטיסים. אז הם ינצלו.

ברור שאנחנו לא יכולים ללכת לקיצוניות. אם הם ממהרים או שיש להם הרבה לקוחות שממתינים לעזרה, אין עלינו לנסות לגזול את זמנם. אנו צריכים להיות מנומסים ולעקוב אחר ההתנהגות והנימוס המקובלים בחברה. לכן, עלינו להבהיר את האמת עם חוכמה.

יש לי הבנה נוספת כשזה נוגע בלדבר עם אנשים כדי להבהיר להם את האמת: מספר מתרגלים אומרים שהם שקטים ולא אוהבים לדבר עם אנשים, במיוחד במקומות ציבוריים. אין להם רצון לדבר עם אנשים. אני חושב שמאפיין זה כנראה נוצר במהלך אלפי שנות גלגולי הנשמות, בגלל מגוון סיבות. זהו מושג. זה לא מתוך ה-"אני" האמיתי שלנו.

כיום במהלך תקופת תיקון הפא, זו האחריות שלנו להבהיר את האמת ולהפיץ את הפא כשהמפלגה הקומוניסטית הסינית המרושעת רודפת את הפאלון דאפא. אם אנחנו לא עושים זאת בגלל האישיות שלנו, עלינו לעשות פריצות דרך ולשנות את האישיות שלנו. יתכן מאוד שאישיות מסוג זה אורגנה על-ידי הכוחות הישנים ואיננו מודעים לכך. איך אנו מבחינים אם זה מבחן בשבילנו? אם הפא מבקש מאיתנו לעשות משהו אך אנו מרגישים שאנו לא מסוגלים לעשות זאת בגלל האישיות שלנו, זה חייב להיות משהו שאנו צריכים לשנות מבלי כל היסוס. יש פתגם סיני עתיק שאומר: "יותר קשה לשנות אישיות של אדם מאשר להזיז הר". אצל רוב האנשים, זה נכון. אבל לפא יש כוח עצום. מתרגלים רבים בטיוואן לא היו טובים בלדבר עם אנשים כשהם התקשרו לראשונה לאנשים בסין כדי להבהיר להם את האמת. אבל כדי להציל סינים יקרי ערך, הם התמידו בלהתקשר לסין במשך מספר שנים. עכשיו הם טובים מאוד בלהבהיר את האמת באמצעות הטלפון.

מה שלעיל זו ההבנה האישית שלי. אנא תקנו אותי אם אמרתי משהו לא הולם.