בכל פעם שאני מדקלמת את המאמר:

"הניחו את הלב האנושי, הצילו את אנשי העולם",

אני מרגישה השראה חסרת גבולות. זהו המאמר שהנחה אותי בדרכי להגיע לאלפי בתים כדי להציע לתושביהם את הצלתו של המורה. זהו המאמר שנתן לי את האומץ להציל יצורים חיים עד הסוף. זהו המאמר שהעניק לי השראה להתגבר על קשיים ולפתור בעיות.

1. מתרגלי הפאלון גונג הם תקוותם היחידה של היצורים החיים

יום אחד מתרגלת עמיתה, שאתייחס אליה כאן כאמי (שם בדוי), הלכה איתי לכפר סמוך כדי למכור גרביים ולשכנע כפריים להתנער מהמפלגה הקומוניסטית הסיני (מק"ס) ומהארגונים המסונפים לה. כשנכנסנו לאחד הבתים מצאנו בו רק ילד הלומד בחטיבת ביניים.

אמי אמרה: "ילד, אנחנו מוכרות גרביים". הילד אמר: "אני לא מעוניין לקנות גרביים". בידו היה שלט רחוק של טלוויזיה והוא לא טרח אפילו להביט בנו.

אמי הסתובבה ועזבה. עקבתי אחריה ושאלתי: "למה לא הבהרת לו את האמת"? אמי ענתה: "איבדתי עניין כשראיתי איך הוא הגיב". אמרתי: "האם זה לא יהיה חבל אם נאבד את ההזדמנות להבהיר לו את האמת"? אמי לא הגיבה לזמן מה ולבסוף אמרה: "הגעתי כדי להציל אנשים. למה איבדתי עניין"? חזרנו ביחד לביתו.

היה זה מקרי שחבר מביה"ס התקשר אליו ורצה שישחקו יחדיו. אמי התקרבה אליהם ושכנעה אותם לפרוש מהליגה הצעירה של המק"ס. עוד שתי נפשות ניצלו. זה נכון באמת, רק מחשבה אחת יכולה לקבוע את עתידו של יצור חי.

המורה אמר:

"תלמידי דאפא, אין לפספס את האחריות האדירה שהוענקה לכם במהלך תיקון הפא, ועל אחת כמה וכמה אין לאכזב את היצורים החיים האלה. אתם כבר התקווה היחידה ליכולתם או חוסר יכולתם להיכנס לעתיד". ("הניחו את הלב האנושי, הצילו את אנשי העולם")

עכשיו אני באמת מבינה את תפקידם של מתרגלי הפאלון גונג בהצלת יצורים חיים. אני מרגישה שאנחנו באמת לחוצים בזמן ושאנחנו נושאים על כתפינו אחריות חשובה.

2. לשפר את עצמנו בשעה שמצילים יצורים חיים

יום אחד מתרגלת עמיתה שאכנה בריאנה (שם בדוי) נסעה איתי על קטנוע לכפר במרחק 30 קילומטרים כדי להבהיר את האמת. בריאנה ואני ביקרנו במשקי בית בזה אחר זה ושכנענו כפרי אחד אחרי השני לפרוש מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה.

כשנכנסנו לבית משפחת "שיה", מר שיה שכב במיטתו. מהמבט על פניו שפטתי אותו בזריזות כאדם ערמומי ורשע. ממש לא התלהבתי מלהבהיר לו את האמת. אבל בריאנה דיברה איתו, ולי לא הייתה ברירה מלבד לשלוח מחשבות נכונות. הוא המשיך להקשיב ולבסוף התיישב. הוא הסכים בשמחה לפרוש מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה. הוא אפילו אישר לבריאנה להוריד מהקיר את תמונתו של מאו צה-טונג.

התרשמתי למדי ממחשבותיה הנכונות החזקות, מלשונה הצחה, מסבלנותה ומחמלתה. נזכרתי בקונפליקט שהיה לי בעבר עם מתרגלת אחרת, סיציליה (שם בדוי), כשעבדנו יחדיו כדי להבהיר את האמת. אם הייתי מבהירה את האמת באותו הזמן עם אותה מנטאליות כמו שהייתה לבריאנה, הקונפליקט כנראה לא היה מתעורר. למה אני תמיד משחקת את תפקיד העוזרת כל הזמן? איזה סוג של מושג אנושי גרם לי להימנע מהבהרת האמת? הבנתי שזה היה הצד הלא מטופח שלי שהייתה לו השפעה שלילית על הצלת היצורים החיים. פחדתי שאני עלולה להפחיד יצורים חיים בגלל שלא חשבתי שאני יכולה להבהיר היטב את האמת. החזקתי ברגשות שלי. מדוע לא חיפשתי פנימה? למה הייתה לי ההחזקה לזהות מי צודק? מדוע אני תמיד רואה את טעויותיהם של מתרגלים עמיתים? למה אני לא מצליחה לסבול מתרגלים עמיתים? איך אוכל לפורר את היצורים הרעים מממדים אחרים או להציל יצורים חיים בזמן שאני שומרת בליבי אנוכיות ופחד? המורה אמר:

"יש לכם תפקיד רק להציל אנשים". ("הרצאת הפא בעיר שיקגו")

אין עלינו לתת למאפיינים השליליים של האדם למנוע מאתנו להצילו. אנחנו מצילים חיי אדם. המושגים והמשרות שהם רכשו לא חשובים לנו.

3. החלטיות

בחורף בצפון מזרח סין הקור חודר לעצמות, אבל הזכרתי לעצמי שיש כל כך הרבה יצורים חיים שמחכים להצלתו של המורה. יום אחד אמי ואני נסענו שוב על הקטנוע כדי להבהיר את האמת. הרוח הקרה צרבה בעורנו. זה היה כל כך בלתי נסבל עד שנאלצנו לעצור וללכת עם הקטנוע למשך כמה זמן. שלחנו מחשבות נכונות בשעה שהלכנו לעבר הכפר כדי שכל תושבי הכפר עם קשר גורלי שנקבע מראש ינצלו. בכל פעם לאחר שלימדנו כפרי כלשהו את האמת, הוא ליווה אותנו לפרידה בחוסר רצון. הרגשתי את חמלתו האדירה של המורה ואת החגיגיות והקדושה רבות העוצמה של הפא. לפתע כל המכשולים הוסרו. שכחתי לגמרי מהטמפרטורה שמתחת לאפס, מהדרכים החלקלקות ומהזמן. במקום זאת, הרגשתי נפלא וקדושה.

אני מבינה שהסיבה לשמה המורה הגיע לעולם האנושי היא כדי לתקן את היקום ומה שהמתרגלים עושים הוא למען הצלת יצורים חיים. לכן, אני חייבת לשמור על יצורים חיים בליבי.