3.  ביקור בבתי התלמידים

א. אישה קשישה שנהגה לתרגל צ'-יגונג של הטאואיזם רצתה ללמוד ממורה ברמה גבוהה יותר כדי שתוכל להיות מאסטר של צ'י-גונג בעצמה. הבנתה בצ'י-גונג הייתה מוגבלת לנושא של ריפוי מחלות. כשהקשיבה להרצאותיו של המורה היא חשבה שמילותיו ברמה כה גבוהה, מעבר לכל דמיון. באותו זמן ליבה לא היה מסוגל לקלוט את כל עקרונות הפא, בגלל שהיא לא לגמרי נפטרה מהתיאוריות הטאואיסטיות שלמדה בעבר. לאחר ההרצאה היא ניגשה למורה ואמרה לו "הייה צנוע! אתה מתפאר, יש ישויות ברמות גבוהות שמקשיבות לך!". המורה חייך ולא אמר דבר. היא שפטה את המורה עם עקרונות טיפוח צ'י-גונג מרמות נמוכות, בעוד שטיפוח הפאלון דאפא שם לו למטרה את כל המושגים האנושיים – המפתח הוא לסלק את כל ההחזקות. היא הזמינה את המורה לביתה ושוב אמרה לו את אותם הדברים. המורה חייך שוב ולא אמר דבר. עם חלוף הזמן, בהדרגה היא היתה ברורה יותר לגבי הרצאותיו של המורה.

המורה ביקר בביתה של המתרגלת הזו פעמים רבות והטיל עליה מספר משימות חשובות. הוא שם לב לבעיותיה וכשעזב בפעם הראשונה את מחוז גואן הוא ארגן שתי מתרגלות שיעזרו לה.

ב. בחזית ביתו של המתרגל מר רווי (שוטר) גדל עץ. המורה טפח על העץ שלוש פעמים ואמר,

"העץ מחייך".

כשרווי בצע בשעות הלילה את תרגיל המדיטציה הוא ראה את העץ שטוף אור. לפני זמן מה, בגלל סיבות שונות, רווי נאלץ לעקור את העץ. לילה אחד כשאעלה (הדליק) קטורת לפני תמונתו של המורה, הוא סיפר על כך למורה במחשבותיו. באותו לילה בחלומו הוא ראה כבשה לבנה רצה לכיוון דרום-מזרח.

ג. יש שער קטן בצידו המערבי של בית-הדפוס של מחוז גואן. בבוקר ה-19 בנובמבר 1992 המורה הלך לשם עם המתרגל לי כדי לבצע עבודה כלשהי. מתרגל אחד שבעבר תרגל באסכולת תרגול אחרת ורדף אחר יכולות על טבעיות, הראה למורה תמונה של אישה. המורה חייך, אך הבעת פניו השתנתה מיד כשראה את התמונה. המורה אמר לו,

"תניח אותה בצד!"

התברר שלאישה שבתמונה היו כמה יכולות על טבעיות שוליות, אך היא נשלטה על-ידי חיות. מתרגל הדאפא שהיה בעל התמונה נשלט גם הוא על-ידי חיות. המורה ניקה את הרוחות הרעות. כשהמתרגל ליווה את המורה כשעזב, המורה התרחק קצת מחוץ לשער הראשי, חזר ואמר למתרגל,

"ניקיתי את כל החצר הזו".

המורה נתן למתרגל זה דברים רבים והשגיח עליו בעת שטיפח. אף על פי שלפעמים מתרגל זה לא פעל היטב ואפילו אכזב את המורה לאחר ה-20 ביולי 1999, המורה עדיין נתן לו הזדמנויות, בגלל שראה שמתרגל זה בוודאות יהיה למתרגל דאפא אמיתי.

ד. בבוקר ה-18 בנובמבר 1992 בני זוג בגיל העמידה הזמינו את המורה לארוחה בביתם כדי להודות לו על שהציל את חייהם. הם שכרו את ביתם ולבעל הבית היה כלב גדול ושחור. כשהמורה בלוויית כמה מתרגלים נכנס לחצר, הכלב נבח על כולם מלבד על המורה. כשהכלב ראה את המורה הוא השתטח על הארץ ולא הוציא קול.

כשהמורה והמתרגלים נכנסו לבית, החדר כבר היה מלא באנשים שבאו לראות את המורה. אדם אחד שאל את המורה על תכונת ההארה של עצמו והמורה ענה

"יש לך תכונת הארה טובה; טפח ותרגל בחריצות!.

אדם אחר רצה לשאול משהו אך עצר בעצמו. המורה הציץ לעבר המתרגלים ואמר:

"כשאדם עליון שומע את הטאו, הוא מתרגל אותו בחריצות" (הרצאה תשיעית, ג'ואן פאלון).

הגיעה שעת הסעודה והארוחה הייתה מפוארת. מישהו שאל את המורה מה דעתו על האוכל, והמורה ענה שעבורו לכל דבר יש אותו טעם. כשהרים את האוכל בעזרת מקלות אכילה בידו הימנית, בעזרת ידו השמאלית הוא תפס כל פרור שנפל. הבנו שהמורה מלמד את הפא באמצעות דוגמאות.

אנחנו רוצים להזכיר דבר אחד נוסף: כשהמורה הגיע למחוז גואן הוא לבש סוודר עם טלאים. הוא קנה שוברי ארוחה באשראי הנותן למחזיקו אפשרות לאכול בקפיטריה, והלך לקפיטריה הגדולה לכל שלוש ארוחות. המתרגלת גב' ליו דאגה לשוברי הארוחה עבור המורה. זו הייתה הפעם הראשונה בה ליוותה את המורה בנסיעתו ללמד את הפא. היא ראתה שהמורה חי חיים פשוטים ובחיסכון רב. בוקר אחד היא יצאה וקנתה למורה מאכל מקומי מיוחד. הוא לא היה מאושר מכך ונתן לגב' ליו הרצאה בנושא. המורה השאיר את שוברי הארוחות שנשארו כשעזב את מחוז גואן, כולל את השוברים לארוחות בוקר וצהריים.

לאחר הארוחה המורה הצטלם אתנו. הוא הסכים לכל בקשותינו, בין אם בקשנו להצטלם בקבוצה או בתמונת יחיד עם המורה. ליבותנו עולים על גדותיהם בחום ובשמחה כל אימת שאנחנו נזכרים ברגעים היקרים האלו.

4. ביקור בעיר שיאו-צ'נג

ביום שישי בבוקר, ה-20 בנובמבר 1992, שכרו המתרגלים טנדר והסיעו את המורה לעיר שיאו-צ'נג. בדרכו לשיאו-צ'נג עבר המורה במסלול הבא: הדרך הכפרית הזו ממוקמת בחלקו הצפון-מערבי של מחוז גואן והיא עוברת בעיירה וואן-שאן. במהלך הנסיעה בדרך הזו חווינו טלטולים רבים ובמהלכה המתרגלים ספרו למורה על המנהגים המקומיים והציגו לו את האגדות המקומיות המפורסמות. הגב' ליו ספרה: " משני צידי הדרך יש דגלים מתנופפים. היצורים החיים והאלוהויות המקומיות בממדים אחרים מתאספים לאורך הרחוב כדי לקדם את פני המורה!" אחדים מהמתרגלים שאלו מדוע המורה מגיע למקום כה קטן כמו מחוז גואן והגב' ליו ענתה: "יש כאן אנשים שהמורה רוצה להציל". להלן פרטים היסטוריים ועדכניים על המקום הזה:

שיאו-צ'נג ממוקמת בגדה המזרחית של הנהר ווי, כ-2.7 ק"מ מדרום-מזרח לעיירה ביי-טאו שבמחוז גואן. זהו מבצר צבאי שמור היטב הנקרא על שם מלכת ליאו. לפי הספרים "דברי הימים של שושלת סונג" ו"דברי הימים של שושלת ליאו" וגם לפי המצבות הממוקמות בחזית קברו של יאנג שי-ג'נג. יאנג שי-ג'נג היה שופט רשמי בפרובינציית שאן-שי בעת שלטונו של לונג-צ'ינג בתקופת שושלת מינג. המלכה שיאו יאן-יאן משושלת ליאו הקימה את המבצר הזה כחלק מהכנותיה למלחמה נגד אנשי שושלת סונג. המבצר נקרא שיאו-צ'נג (וגם "מבצר למנוחת סוסים"). על אף שהוא לא מאוד מוכר, בגלל שאינו ממוקם על הרים גבוהים, אין בו ארמונות גדולים וההיסטוריה שלו לא יכולה להשתוות לזו של צ'אנג-אן בירת שושלת טאנג, או לביאו ליאנג בירת שושלת סונג, הוא היה אתר משמעותי בהיסטוריה הסינית. הברית המפורסמת של צ'אן-יואן נחתמה באתר לאחר שנערכה באזור מלחמה.

בחורף של שנת 1004 לספירה, במהלך קרב צ'אנג-יואן, המלכה שיאו "מומחית בנושאי צבא" ישבה במרכבה הקיסרית וניהלה את הצבא. הם השתמשו בשיאו-צ'נג – מקום ממנו יכלו גם לתקוף וגם להגן על עצמם, והיא פלשה למחוזות צ'ינג-הֵה ו-וווי, מה שהדהים את אנשי שושלת סונג.

קוֹאוּ ג'ון, קצין צבא בשושלת סונג ניסה כמיטב יכולתו במהלך ויכוח להפריך את דבריהם של הפקידים הרשמיים וואנג צ'ין-רוּאוֹ וצ'ן ראו-סוֹאו שטענו כי התכנית הטובה ביותר היא לסגת כדי למנוע ממלחמה. קוֹאוּ ג'ון ביקש מהקיסר ג'ן-זונג שיאפשר לו להנהיג את הקרב בעצמו. כשהמצב היה חסר תקווה הקיסר הופיע בחוסר רצון במקום בו מוקמה באותם ימים העיר בייג'ינג, כיום בחלקו הצפון מזרחי של מחוז דא-מינג שבפרובינציית הֵה-ביי. יאנג יאן-ג'או יעץ לקיסר, "הקיטאנים (קבוצה אתנית שהרכיבה את שושלת ליאו) הפולשים כעת לצ'אן-יואן הנם במרחק של למעלה מ-1,000 לי (יחידת מרחק סינית השווה לחצי ק"מ) מארצם והם בוזזים במהלך רכיבתם על סוסיהם. החיילים והסוסים כבר עייפים כולם. אף על פי שהם רבים, יהיה קל להביס אותם". קוֹאוּ ג'ון גם פיקד על דיביזיית הנמרים העילית שחיסלה בירית חץ את דא-לאן, אחיה הצעיר של המלכה שיאו, מה שפגע במורל הקיטאנים. קוֹאוּ צ'ון וחייליו רדפו אחרי הקיטאנים וזכו בניצחון גדול במחוז גואן. בסופו של דבר הם תקפו את שיאו-צנג והמלכה שיאו נאלצה לשלוח שליח כדי לחתום על חוזה שלום בצ'אן-יואן הממוקמת בדרום מערב פו-יאנג, בפרובינציית הֵה-האן. ההסכם מוכר בשמו ההיסטורי חוזה צ'אן-יואן.

המורה כתב פואמה אודות יאנג יאן-ג'או:

עולֶה רגלית אל יֵן-מֶן-גוּאָן,

לבי מִטַלְטֵל קלות.

הדרך בת אלפי השנים עוד פה,

אבל העשן העתיק לא נמצא עוד במעבר.

יֵן-גָ'אוֹ* עזב, מדהיר את סוסו,

אלף שנים של רוחות ועננים חלפו.

מרים את עיניי, מביט מטה אל המעבר,

החוק הגדול כבר בג'וֹנְג-יוּאֵן*.

("טיול במעבר יֵן-מֶן", מתוך הונג-ין)

כשטיפסנו לשיאו-צ'נג, מבצר צבאי שגובהו כ-13 מטר, התבוננו סביבנו וניסינו לדמיין את צהלות הסוסים ואת החיצים המעופפים, חשנו כאילו חזרנו בזמן, לבושים בשריוני מתכת המשקפים את אור הירח הצונן.

בשער המערבי, המורה יצא מהמכונית, וצילמנו אותו עומד ליד מצבת הזיכרון של הקרב על שיאו-צ'נג. הוא פסע לכיוון דרום לאורך חומת המבצר עד שהגיע לנקודה הגבוהה ביותר, שם עצר והתבונן סביבו. בעזרת יכולותיו העל טבעיות המורה פתח את שער הזמן וראה את אוהליו של צבא ליאו וכן המוני קברים בהם שבויי מלחמה נקברו חיים.

המורה גם שהה בג'ונג-ג'יה. המקומיים ספרו לנו שבשנות ה-50 וה-60 הם היו רואים לאור יום נערות שמימיות.

המורה ניגש לבימת הגנרלים הממוקמת בצידו הצפון מערבי של הכפר ונישאת לגובה של כשבעה מטרים מעל פני הקרקע. בעזרת יכולותיו העל טבעיות המורה ראה את מפקדת הצבא, המלכה שיאו, כשהיא נעולה במגפי עור לובשת חצאית לוחמות וחובשת כובע עשוי נוצות פסיון (סוג של עוף, המת'), בשעה שהיא סוקרת את צבא ליאו ממרומי בימת הגנרלים. המורה המשיך לשוחח עם גב' ליו שיכלה גם היא לראות דברים מסוימים עם עינה השלישית. הוא צעד לאיטו על פני הבמה המוקפת בעצי אורן וברוש והצטלם עם המתרגלים במרומי הבמה.

לאחר שירד מהדוכן המורה צעד לאורך החומה הצפונית. השעה הייתה עדין מוקדמת. המתרגלים שאלו את המורה באם יסכים לנסוע לדא-מינג לסעוד שם. המורה ענה בחיוב.

תחילת הביקור בעיר דא-מינג

נסענו לכיוון הכביש המהיר 106 הממוקם בחלקה המערבי של העיירה דונג-גו. עברנו את גשר באן-ג'ואנג ואת העיירה ג'ין-טאן שנקראה בתקופת שושלת סונג ג'ין-שא-טאן. לפי סיפורי האגדה יאנג דא לאנג (הבכור מבני יאנג, גנרלים מפורסמים ששרתו את המדינה בנאמנות עד יום מותם), יאנג אר לאנג (הבן השני) ויאנג סאן לאנג (הבן השלישי) מתו כאן במהלך הקרבות. זו גם הייתה תחנתה האחרונה של מוּ גווי-ינג (גנראלית) ב-108 ניצחונותיה נגד הקיטאנים (שבטים נוודים מאזור מונגוליה וצפון מזרח סין). מצאנו כאן את דרך יאנג-גיאה.

לעיר דא-מינג יש היסטוריה ארוכה. היא שימשה כמרכז מדיני, כלכלי, תרבותי ודתי עבור האזור הדרומי של פרובינציית הֵה-ביי. נהר ווי, נהר ג'אנג ונהר מא-ג'יאה זורמים לרוחבה. אזור גואן היה מחולק לתת אזורים במהלך חמש השושלות, שושלת סונג, ושושלת ג'ין. מסופר שראש הממשלה ווי ג'נג מתקופת שושלת טאנג היה כאן נזיר טאואיסטי. בספר "ההיסטוריה של שושלת טאנג" נכתב כי ווי ג'נג נולד בצוי-צ'נג שבווי-ג'וּאוֹ. יש אנשים הטוענים שהוא נולד במחוז טאו. אבותיו הקדומים של וואנג מאנג שתפס בכוח את השלטון בתקופת שושלת האן, הגיע במקור מיואן-צ'נג, הנקראת כיום באו-טאו בכפר וּו, בעיירה הואנג-ג'ין-די. האחים יאנג גם הציבו כאן חיל משמר. העיר דא-מינג זינקה לתהילה מדינית כאשר נקראה בייג'ינג, והיא שימשה כעיר מגן צפונית נגד בני שבט הקיטאן.

לאחר שחצינו את נהר השיאו-ין נכנסנו עם רכבנו לעיר דא-מינג. בין השעות 14:00-13:00 חנינו בחזית מסעדה שהייתה חדשה באותם ימים (כיום היא לא קיימת יותר) ליד תחנת האוטובוס של דא-מינג. המתרגלים נכנסו פנימה והושבו בקומה השנייה. המלצר הגיש את התפריט. המתרגלים רצו לבקש מהמורה לבחור מה הוא מזמין כמנה ראשונה, אך לא הצליחו למצוא אותו כשירדו לקומה הראשונה. כעבור זמן מה המורה הגיע עם תרנגולת צלויה. המתרגלים דנו בינם לבין עצמם כשהם אומרים "איך אנו יכולים לתת למורה לקנות משהו עבורנו"?

המורה אמר: "קניתי את זה עבור הנהג". כששכרנו את הרכב אמרנו לנהג שיעדנו הוא שיאו-צ'נג. לא הזכרנו כלל את דא-מינג, כך שהנהג נסע מרחק נוסף עבורנו. המורה קנה לנהג תרנגולת צלויה כדי להודות לו. הוא גם נתן לנהג סמל פאלון ואמר גם כמה מילות נימוס כדי להודות לו. התלמידים יזכרו לעד את המקרה הזה.

לאחר ארוחת הצהריים יצאנו לרחוב מחוץ לעיר דא-מינג העתיקה. המורה עמד שם והסתכל על השער והרחוב. המורה והגב' ליו ראו חיל פרשים וחיל רגלים יוצאים מהעיר. המורה נכנס לרחוב העתיק דרך השער וצילם תמונה. הוא פסע מרחק מה לכיוון דרום וחזר. הוא עצר לזמן קצר ליד צידו הצפוני של השער ואמר כי השער היה בשימוש בתקופת שושלת מינג (1644-1368) ובתקופת שושלת צ'ינג (1912-1644), אך לא בתקופת שושלת סונג. המורה אמר לנו להיכנס לרכב ולנסוע לחפש את שרידי העיר דא-מינג מתקופת שושלת סונג. יותר מאוחר חיפשנו זאת ב"מילון ערי סין העתיקות" שם נכתב כי העיר דא-מינג המקורית הוקמה בשנה ה-22 לשלטונו של צ'יאן לונג בתקופת שושלת צ'ינג, מה שהתאים בהחלט לדברי המורה, אף על פי שלא ידענו אז דבר על הנושא.

המכונית עצרה על גשר נהר שיאו-ין. המורה הביא אתו סרט חדש, והכניס אותו למצלמתו של אחד המתרגלים. נהר שיאו-ין הנו פלג של נהר ג'אנג ונהר ווי והוא זורם מדרום לצפון בחלקה המזרחי של דא-מינג. נהר ג'אנג מגיע לדא-מינג לאחר שהוא עובר את לין-ג'אנג ואת יֵה. שי-מן באו ניהל את יֵה, הנקראת כיום צפון אן-יאנג. ספר לימוד של בית ספר יסודי מכיל קטע הנקרא "אל הנהר נשא אישה" ומתייחס לשי-מן באו שמשל ביֵה. המורה הציג במצלמה תמונות קדמוניות ונתן למתרגלים לראות סצנות עתיקות – דגלים, אנשים ותופים על הגדה המערבית של הנהר.

המשכנו מזרחה ופנינו צפונה. לאחר כ-2.5 ק"מ הגענו לכפר ג'יאו-שאן באזור העיירה דא-ג'יה. הכפר עתיק ומעורר תחושות היסטוריות. הוא ממוקם מחוץ לחומה המערבית של העיר העתיקה דא-מינג. נסענו במרכז הכפר לאורך הרחוב הצר ומיד הגענו לפרבר הצפוני. המשכנו מזרחה עוד קילומטר נוסף אך לא יכולנו להמשיך ולהתקדם עם הרכב, אז עצרנו בשביל צר בין שדות חיטה. המורה ירד מהרכב והרוח הקלילה נשבה בין שערותיו. המורה הסתכל מסביבו. העשן והערפל נראו כאופפים את כל מה שהתרחש בעבר: כמה עצים עתיקים נראו כחושפים מספר מסרים מהעבר. בצפון, ליד נהר גה, יכולנו לאתר במעומעם גבעה מכוסה בעצים נמוכים. זה היה הדבר היחיד שנשאר בפינה הצפון מערבית של העיר העתיקה דא-מינג (שנקראה בעבר בייג'ינג) מתקופת שושלת סונג (1279-960). המורה עמד בשדה החיטה והמשיך לדבר עם הגב' ליו: הוא ראה את רחובותיה ההומים של העיר דא-מינג הקדומה, את חומותיה המרשימות ואת האחים האמיצים יאנג כשהם מסיירים על חומות העיר. כשעמדנו לעזוב המורה אמר:

"אם לכל הארכיאולוגים היו רק מעט יכולות על טבעיות…."

ביקור בעיר דא-מינג

ברצוננו לציין בקצרה את סיפורו של אחד המתרגלים שהיה אתנו ברכב באותו יום. המתרגל הזה החל לעשן בגיל צעיר ולאחר שהתבגר הוא פיתח יכולות לריפוי מחלות מינוריות. הוא גם היה מכור לשתיית אלכוהול והרגיש בנוח רק אם היה שותה כל יום כמות גדולה של אלכוהול. המורה היה מלא חמלה כלפיו והשתמש בגונג חזק כדי לנקותו. בדרך כלל עישן יותר מחבילת סיגריות ביום, אך באותו יום שכח לעשן. הוא אפילו לא חשב על זה, אפילו כשראה את הנהג מעשן. בעזרתו של המורה הוא הפסיק לשתות ולעשן. עכשיו, כל אימת שהוא נזכר בחמלתו של המורה, במיוחד כשהוא שומע את השיר "תודה למורה", זולגות דמעותיו.

חזרנו באותו נתיב בו הגענו, נתיב צר בין שני שדות. עלינו על כביש אספלט לאחר שנסענו מרחק של קילומטר וחצי לכיוון דרום. למעשה, הכביש הזה, העובר ממזרח למערב היה בעבר הכביש הראשי של העיר דא-מינג הקדומה, כיום הוא נקרא רחוב דא. הוא מגיע לשער המזרחי העתיק על הגדה המערבית של נהר ווי. אורכה של הדרך כולה הוא מעל 5 ק"מ. זמן קצר לאחר מכן הגענו למצבת זיכרון מאבן שהייתה ממוקמת לפני אחוזת הקבר המשפחתית של די רן-ג'יה. אחוזת הקבר המשפחתית ממוקמת מצידו המערבי של הבר של מר די רן-ג'יה ומול תחנת משטרת העיירה דא-ג'יה. מצבת הזיכרון הייתה מקורית אך הביתן הוקם בשנת 1996. המורה ירד מהרכב וצעד לעבר מצבת זיכרון המוקפת בשדות חיטה.

די רן-ג'יה נולד בטאי-יואן, בינג-ג'וֹאוּ במאה השביעית לספירה בתקופת שושלת סווי (618-581) ונפטר בשנת 700 לספירה בתקופת שושלת טאנג (907-618 לספירה). שמו החלופי היה הואי-יינג. הוא התמנה למושל בשנים הראשונות לשלטונה של הקיסרית ווּ זה-טיאן. מאוחר יותר, בגלל שהושמץ על-ידי לאי-ג'יון, נכלא די רן-ג'יה והורד בדרגה לראש מחוז פנג-זה. בשנת 696 לאחר הספירה, כוחות קיטאנים כבשו את ג'י-ג'וֹאוּ שבפרובינציית הֵה-ביי והקיסרית ווּ מינתה את די רן-ג'יה לראש העיר של ווי-ג'וֹאוּ. לכששמעו אודות המינוי, הקיטאנים נסוגו. די רן-ג'יה היה אדם ישר וגלוי לב. נתיניו חיבבו וכיבדו אותו מאד, ומתוך הערכה כלפיו בנו עבורו בהתנדבות אחוזת קבר משפחתית ומצבת זיכרון עשויה אבן. אחוזת הקבר המשפחתית של די רן-ג'יה שרדה מלחמות וסערות מזג אוויר אך נפגעה קשות בתקופת המהפכה התרבותית הגדולה. כיום נותרה רק מצבת הזיכרון. המורה עמד שם זמן ממושך.

אדם זקן הגיע וסיפר למורה: "השלטונות במחוז דא-מינג מתכננים לבנות מוזיאון ללוח ההקדשה במרחק 100 מטרים לכיוון צידה המזרחי של אחוזת הקבר של די רן-ג'יה. לפני זמן מה הם ניסו לחפור את לוח האבן ולהכניסו למוזיאון, אך מיד לאחר שהחלו לחפור, בוץ צהוב ועכור הגיח מכל צידי מצבת הזיכרון. ככל שהוסיפו לחפור, יותר בוץ פרץ החוצה. החופרים חפרו בתורות אך לא הצליחו להוציא את מצבת הזיכרון, על אף שעבדו גם בשעות הלילה המאוחרות. כשחזרו בבוקר המחרת הם ראו שהבוץ העכור הציף לגמרי את השטח בו עבדו. לא הייתה להם ברירה אלא להשאיר את לוח הזיכרון במקומו".

המשכנו לנסוע לכיוון מזרח כ-100 מטרים נוספים וראינו לוח אבן שגובהו 12.34 מטר והוא נקרא יד וואנג צ'יאנג. יש הטוענים שהוא הוקם להנצחת עבודתו המוסרית של הֵה ג'ין-טאו, מושל ווי-בו, בעוד אחרים טוענים שהוא הוקם להנצחת מאמרו של קיסר ווי-זונג משושלת סונג (1279-960). לאחר שקראנו את שמונה המילים הכתובות בחלקה העליון של מצבת הזיכרון אנו מאמינים שהטענה האחרונה היא הנכונה.

המורה התבונן בזהירות בהקדשה שעל מצבת הזיכרון ועל הצב הענק שבתחתיתה. שמענו את גב' ליו אומרת: "יש לוח קטן בתוך הלוח הגדול. כאשר מצבת הזיכרון הגדולה תישחק הלוח הקטן יתגלה. זו תעלומה שתישאר לנצח לבני האדם".

המורה הסכים להצטלם עם קבוצת המתרגלים בחזית מצבת הזיכרון. מתרגל אחד קפץ לגומה בחזית מצבת הזיכרון וצילם תמונה של המצבה. נסענו חזרה ובדרך עברנו את העיירות ג'ין-טאן, שיֵה-דיאן ונאן-פאן, היכן שהמלכה שיאו החנתה את צבאה. נסענו מזרחה דרך הכביש בצפון הכפר יי-שאן. כשהגענו לנאן-גואן פנינו צפונה ואחד המתרגלים סיפר למורה שבצידה הדרום מזרחי של העיר הייתה פעם באר שמימיה היו צלולים כבדולח, אך היא נאטמה. לאחר מכן אנשים בנו כבשן לבנים כדי למצוא את הבאר הזו.

המורה אמר:

"אני מבין, לאנשים אסור להשתמש בה עכשיו אך הם יוכלו להשתמש בה בעתיד".

המורה גם סיפר שרבים מתושבי מחוז גואן סובלים ממחלות רבות בגלל הנהר השחור שזורם לרוחבה של העיר. המורה ניקה דברים רעים בממדים אחרים ואמר שהדברים ישתפרו כשהנהר השחור ישנה את מסלולו ואז אדמות מחוז גואן יושקו במי בארות נקיים. המורה הזכיר את הטיול לדא-מינג בהרצאת הערב שנתן.

6. סיור במקדש לינג-יאן

המורה היה אמור לעזוב את מחוז גואן בבוקר ה-23 בנובמבר 1992. מספר מתרגלים הגיעו כדי לברכו ואחרים באו להפרד ממנו לשלום. המתרגל רווי נהג במכוניתו. המורה נכנס למכוניתו של רווי, ורווי שאל אותו אם הוא רוצה לבקר במקדש לינג-יאן. המורה ענה:

"אתה יכול לתכנן היום את המסלול".

נסענו מעבר לנהר מא-ג'יאה והגענו לעיר העתיקה ליאו-צ'נג. פרויקט הרחבת כיכר העיר העתיקה הסתיים זמן לא רב קודם לכן, בחודש אוקטובר, והכיכר עדיין לא הייתה פתוחה לקהל, לכן המורה לא עלה. רק הסתובבנו סביב בניין גואנג-יוּה והמורה אמר כי למעלה יש פסל של בודהא.

כשעזבנו את ליאו-צ'נג המורה עשה תנוחת יד ולאחר מכן הופיע טאואיסט לבוש בגלימה בצבע ארגמן ונושא "וויסק" (כלי נשק שמימי של אסכולת הטאו). הטאואיסט, בעל זקן לבן וארוך הגולש לחזהו, ישב שלוב רגליים בצד הדרך. אחדים מהמתרגלים חשבו שהוא בא לברך את המורה לשלום. המורה אמר:

"הוא לא בא לכאן כדי לברך אותנו. אני הצלתי את המורה של ליי. המורה של ליי לא היה בקרחונים, כפי שליי טען, אלא בארמון קר".

באותו יום, ליי היה אחד המתרגלים במכוניתנו.

כל כך קשה להציל אנשים! המורה לא רק דלה אותנו מהגיהינום, אלא גם לא חסך במאמצים להפריד וליישב את כל התועלות והטינה שצברנו במשך תקופות חיים לאין ספור. אנחנו התלמידים לעולם לא נוכל לפרוע למורה על הנועם והחסד האין-סופיים של הבודהא. אנחנו יכולים רק לנהל את עצמנו בקפדנות לפי הפא, לעשות היטב את שלושת הדברים וללכת בעקבות המורה להגשמה.

מקדש לינג-יאן ממוקם בצידו הדרומי של הר פאנג בגבולות וואן-דה שבמחוז צ'אנג-צ'ינג, מצפון להר טאי. הר פאנג גם נקרא הר יו-פו. על-פי אגדה מסוימת, הנזיר המפורסם לאנג גונג הגיע לכאן כדי להעביר הרצאות פא בתקופת שושלת ג'ין המזרחית (420-265 לספירה) : "חיות פרא השתחוו לו והסלעים הנידו כלפיו בראשם" ולכן המקדש נקרא מקדש לינג-יאן (בתרגום מילולי "סלע מלא חיים"). המקדש נבנה בתקופת שושלת ווי הצפונית (584-386 לספירה) והגיע לשיא הפופולאריות שלו בימי שושלות טאנג וסונג. באותם ימים היו יותר מ-40 ביתנים וארמונות, יותר מ-500 חדרי מדיטציה ויותר מ-500 נזירים. בין כל המקדשים, מקדש לינג-יאן, מקדש גוּאוֹ-צ'ינג בטיאן-טאי, מקדש יו-צ'ואן בג'יאנג-לינג ומקדש צ'י-שיאה בנאן-ג'ינג נקראו ארבעת המקדשים הנדירים, ומקדש לינג-יאן היה המפורסם מביניהם. הרים גבוהים הקיפו את המקדש. יש שם עצי אורן, עצי ברוש וגם אתרים מפורסמים וביניהם: אנדרטת לאנג-גונג, מיטת קה-גונג, פגודת בי-ג'י, כיפת שמיים דקה, גשר דווי-סונג, חמש המדרגות ושלושת המעיינות, המעיין על אגם הראי, הצמחייה על הר פאנג ושלג זוהר דרך הנקב. הסופר הדגול סוּ דונג-פּוֹ כתב כאן את הפואמה "טיפוס באפילה על צלע הואנג-מאו".

בצהריים, לפני שעלינו על ההר, סעדנו ארוחה פשוטה מחוץ למקדש לינג-יאן. המתרגל רווי קנה כרטיסי כניסה וצעד לפני הקבוצה לצד המורה. המורה אמר לו

"מאחורינו 500 אנשים שהולכים בעקבותינו".

רווי פנה לאחור ואמר "אני לא רואה אף אחד". המורה חייך ולא אמר דבר. לאחר מכן רווי הבין שהיו בעקבותיהם 500 אלוהויות שומרות פא.

רווי המשיך לעלות למעלה לצד המורה, כשמאחריהם דאי וליו. זמן קצר לאחר מכן רווי ראה נערה כבת 15 ההולכת בעקבות הקבוצה. היא נשאה סל עם 15 בקבוקים של מי מעיין. המתרגל דאי ראה את דמותה של אותה אישה אבל הדמות שהוא ראה הייתה של אישה בגיל העמידה. רווי לא רצה שהנערה תלך בעקבותינו, אך המורה אמר,

"תנו לה ללכת מאחורינו".

בדרכנו למעלה ולמטה המורה שתה שני בקבוקי מי מעיין מסלה של הנערה, ורווי שילם עבורם. לאחר שירדנו מההר הנערה נעלמה ללא זכר והמורה אמר לנו

"זו אלת אדמה מקומית".

לאחר ביקורנו בהר הלכנו לראות את פגודת בי-ג'י. פגודת בי-ג'י הוקמה בשנה ה-12 לתקופת שלטון טיאן-באו בתקופת שושלת טאנג – שנת 753 לספירה. היא ממוקמת בצידו המערבי של ארמון אלף הבודהות, ציון דרך למקדש לינג-יאן. לפי בקשתו של רווי המורה הצטלם עם כל המתרגלים ותמונה נוספת רק עם רווי. כבר היה מאוחר והגיע הזמן לארוחת הערב אז הלכנו למסעדה הממוקמת למרגלות ההר. אחד מאיתנו ניסה להזמין מנה שנקראת "יד בודהא מטוגנת" והמורה אמר:

"אתם תאכלו את זה, אני לא".

הוא נראה עצוב. לא הזמנו את המנה הזאת בגלל שהמורה רמז לנו שאדם זה היה חסר כבוד כלפי הבודהות. מאוחר יותר המורה אמר זאת בהרצאתו:

"בעבר, אנשים התמלאו בהערכה חסרת גבולות כשהם הזכירו את הבודהא, והם דיברו על בודהות, בודהיסאטוות וארהאטים רק באירועים מפוארים. אולם האנשים של היום זורקים את שם הבודהא ללא מחשבה וכלאחר יד באופן קיצוני. זה נובע מכך שחוסר האמונה של האנושות בקיומן של אלוהויות הגיעה לנקודה הזו. מאחר שבני אדם לא אמורים להזכיר בודהות בשמן כבדרך אגב, זהו נושא עיקרי שקשור באם מישהו מפגין או לא מפגין כבוד לבודהא. אך כיום אנשים מתבדחים כבדרך אגב על בודהות, ואפילו מכפישים בודהות כשהם אוכלים. רבים מהשמות של המאכלים שלהם למעשה מכפישים בודהות. שמות מאכלים כמו 'אוכל ארהאט', 'בודהא קופץ מעבר לקיר' וכדומה מופיעים. וזה כמו לקלל ולהשמיץ את הבודהא. גרוע יותר, כמה מהמסעדות הצמחוניות האלו הן בבעלות בודהיסטים חילוניים או נזירים שנראה שאף אחד מהם לא יודע שהם למעשה מעליבים את הבודהא". (מתוך לימוד הפא בוועידה הבין-לאומית לשיתוף התנסויות בבייג'ינג – נובמבר 1996)

ממערב למקדש לינג-יאן היו 167 מגדלי קבורה ובתוכם היו גופותיהם של אבות המנזר של מקדש לינג-יאן מתקופת שושלת טאנג (907-618 לספירה) ועד לתקופת שושלת צ'ינג (1912-1644 לספירה). זה היה כבר די מאוחר ביום ה-23 בחודש ולכן לא עצרנו שם לזמן רב. מוקדם בבוקר המחרת, רווי שאל את המורה באם הוא רוצה לבקר במגדלי הקבורה, והמורה ענה בחיוב. לרווי היו כרטיסי כניסה מהיום הקודם, אך הסגל סירב לתת לנו להיכנס ודרש מאתנו לקנות כרטיסי כניסה חדשים. המורה אמר:

"תנו לי לדבר אתם".

המורה אמר להם מספר מילים, הם חייכו ואמרו "בואו, היכנסו פנימה!" רווי אמר למורה, "אני לובש מדי שוטר אך אינני יכול להשתוות לך!" המורה חייך ולא אמר דבר. איננו יודעים מה המורה אמר לחברי הסגל.

המורה עבר לפני כל פגודה ולפעמים הרים יד ועשה תנוחת ברכה. לפעמים נשאר לעמוד קצת במקום. המורה אמר,

"לכל פגודה דמותו של האדם המקורי הקבור בה. כולם מדברים אלי".

לאחר שעזבנו את מקדש לינג-יאן, רווי שאל את המורה באם הוא חפץ לנסוע להר אלפי הבודהות בעיר ג'י-נאן והמורה הסכים. באמצע הדרך במעלה ההר הוצב פסל גדול של בודהא והיו שם תיירים. המתרגלים האחרים הדליקו מקלוני קטורת והשתחוו לפני הבודהא. אך רווי לא רצה להביך את עצמו היות ונשא מדי שוטר. המורה אמר,

"אתה יכול להדליק מקלון קטורת ואני אניח אותו עבורך במקומו".

רווי הקשיב למורה, הדליק מקלון קטורת ונתן אותו למורה ששם אותו במבער הגדול לפני האנדרטה של הבודהא.

המשכנו לעלות והגענו למקדש שינג-גוּאוֹ. נזיר טאואיסטי כבן 60 הזמין את המורה לחדר האורחים והכין למורה קומקום תה. המורה לא שתה ממנו ונפרד לשלום לאחר שיחה קצרה.

לאחר הר אלף הבודהות נסענו לרחוב שון-ג'ינג. רווי בקש מהמורה שיעזור לו לבחור מספר ספרי צ'י-גונג לקניה, אך המורה לא נתן לו לקנות אף ספר של צ'י-גונג. מאוחר יותר רווי קנה ספר צ'י-גונג מזויף מליאו-צ'נג. הוא פגש מתרגל דאפא אחר על אוטובוס והמתרגל האחר סבל מיד מכאב ראש כשראה את ספר הצ'-גונג הזה. ספרי צ'י-גונג מזויפים מזיקים לאנשים!

לאחר ארוחת הצהריים הלכנו לתחנת הרכבת היות והמורה היה צריך לחזור לבייג'נג. כשהגענו לתחנת הרכבת המערבית של ג'י-נאן, כל כרטיסי הנסיעה לבייג'נג אזלו. רווי רצה להשיג כרטיס נסיעה במחלקה שנייה אפילו אפילו במחיר גבוה מאוד, אך הוא לא הצליח. הוא היה מאוד מוטרד מכך אך לא הצליח לעשות מאום. המורה אמר לרווי

"אתה יכול לקנות לכולם כרטיסי נסיעה ללא מקומות שמורים".

לאחר שהמורה עזב, רווי הרגיש עדיין לא נוח מכך שלא הצליח להשיג למורה מקום ישיבה. בערב, הגב' לי התקשרה וסיפרה, "הקרון בו נסע המורה היה כמעט ריק, על אף שיתר הקרונות היו מלאים בנוסעים. הם (המתרגלים שנסעו עם המורה לבייג'ינג) ישנו כל הדרך". רווי היה מופתע ושמח כששמע זאת.

המורה זכר תמיד את המתרגלים במחוז גואן. בינואר 1993 המורה שלח איגרת ברכות למתרגלים במחוז גואן. האיגרת נפתחה במילים:

"תלמידים בעיר מולדתי: שנה טובה! מחוז גואן, מחוז מס' 1 סין". (משמעותו המילולית של השם "גואן" היא אלוף).

(הערה: תרגום ציטוטי דברי המורה הוא תרגום שדיוקו לא נבדק. המת')