התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!

נכלאתי פעמיים במחנה עבודה בכפייה בין השנים 2010- 2013. סכ"ה 29 חודשים. הייתה זו החמלה של המאסטר ועקרונות הפא המעמיק שאפשרו לי להחזיק מעמד במשך התהליך, ושגרמו לי להיות עליזה ונחושה להתגבר על הרדיפה. ברצוני לשתף כאן את ההתנסות שלי כדי שכולנו נוכל להתקדם במרץ בטיפוח.

המאסטר עזר לי לסלק את הפחד

כל העצורות במחנה העבודה לנשים נדרשו לדקלם פסוקים קצרים לפני ארוחת הבוקר ולפני השינה בכל יום. אנחנו, המתרגלות העצורות, ידענו שאיננו אסירות ואין עלינו לציית. אך מתוך פחד מרדיפה אכזרית, רבות בחרו לעשות זאת.

חלק דקלמו בצורה לקויה, אך השומרות הבחינו בזאת והכריחו אותן לחזור על הפסוקים פעמים רבות. כשמתרגלת אחת בת 60 סירבה לדקלם את הפסוקים, השומרות קיללו אותה ואילצו אותה לעמוד במקום עד אחרי חצות. על מתרגלת שסבלה מסימפטומים של מחלת לב חמורה הם איימו בכל יום שיאריכו את מעצרה.

כשראיתי את סבלן של המתרגלות האלו, החלטתי לעזור להן. פניתי למנהלת היחידה ואמרתי לה שאנחנו לא אסירות, וביקשתי שיפסיקו להכריח אותנו לדקלם את הפסוקים. היא שמעה את ההסבר שלי ואמרה שאינה יכולה לעשות דבר בנדון, "זוהי חלק מהמדיניות כאן. אינך יכולה להאשים אותי בזה".

ביקשתי להיפגש עם פקידים בדרגה גבוהה יותר כדי לספר להם על ההתעללות שאנחנו עוברות. אף אחד מהם לא הגיע לפגישה, ומנהלת היחידה החזיקה אותי בבידוד. שבתתי רעב ודרשתי לראות את מנהלת מחנה העבודה. השומרות שמו אותי במשרד קטן, התעללו בי מילולית והשפילו אותי בפני אסירות ומתרגלות אחרות.

בתקופת התבגרותי, לעתים קרובות שיבחו אותי על יכולותיי ועל דברים נוספים. מעולם לא חשבתי שיאלצו אותי לשבת שפופה, יחשמלו אותי באלה חשמלית, יקללו אותי וישפילו אותי. כיוון שעד שנת 2004 עדיין לא תרגלתי פאלון גונג, תמיד החשבתי את עצמי כמתרגלת חדשה. אך עכשיו הבנתי שזה הזמן להבשיל כתלמידת דאפא של תקופת תיקון הפא. שירו של המאסטר גם העניק לי הרבה כוח:

"מחשבות נכונות ופעולות נכונות"

"המואר הגדול אינו פוחד מסבל
רצונו מחושל מוצק כיהלום
ללא החזקה לחיים או למוות
הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות"
( מתוך ספר השירים של מאסטר לי "הונג יין II" )

תוך כדי עינויי מכות אלות החשמול, השגתי הבנה טובה יותר לגבי התואר הקדוש "תלמיד דאפא".

כשהנחישות שלי עזבה אותי והפחד עלה, חלמתי חלום: יד ענקית הופיעה מולי ועל אחת האצבעות היו המילים הבאות, "פחד מדבר אחד, פחד מהכול; לא תפחדי מכלום, הכול בטל". הרגשתי שזהו רמז מהמאסטר שעוזר לי להיות נחושה יותר. עם עזרה מהמאסטר ניצחנו לבסוף במערכה, ודקלום הפסוקים היומי בוטל.

כבודו של תלמיד דאפא

במחנה העבודה השתמשו בדרכים רבות כדי לשבור את נחישותם של תלמידי דאפא. למשל הכריחו אותנו ללבוש תגי אסירות, לכתוב יומן שבו נפרט את המחשבות שלנו, לעשות תרגלי התעמלות מפרכים, להשתתף בשיעורי האידאולוגיה [של המפלגה הקומוניסטית] כולל שיעורי בית. וכל זאת בנוסף לעבודת הכפייה. בהתחלה לא הבנתי שאני צריכה להתנגד בצורה מוחלטת לתכנונים האלו. במקום זאת, רק רשמתי ביומן את העינויים שעברתי, וזה הרגיז מאוד את השומרת. השתמשתי בתירוצים כדי להתחמק מההתעמלות ולא הכנתי את שיעורי הבית.

זמן קצר לאחר מכן שמעתי את המילים האלו מהרצאתו של המאסטר:

"גם אתם לא מכירים בהם, עשו את הדברים בגלוי ובאופן מכובד, הכחישו אותם ושיהיו לכם מחשבות נכונות חזקות. 'אני תלמיד של לי הונג-ג'י, אני לא רוצה שום תכנונים אחרים ולא מכיר בהם' – אז הם לא מעזים לעשות את זה ואפשר לפתור את זה. אם אתה באמת יכול לעשות את זה, ויכול לעשות את זה לא רק בדיבור אלא גם בפעולה, המורה בוודאי ידאג לזה עבורך."
(ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב)

המילים האלו נתנו לי כוח והרגשתי כאילו כל גופי התמלא באנרגיה. במקום לחפש תירוצים כדי לחמוק מהמטלות, דיברתי ישירות עם השומרת, "אני תלמידת דאפא, וכל מה שאנחנו עושים הוא הישר ביותר. לכן הכללים והמדיניות במחנה העבודה הזה לא חלים עלינו".

מנהלת מחנה העבודה שמעה על כך והגיעה לפגוש אותי, "אני מבינה את הנקודות שהעלית חוץ מדבר אחד: למה את מחשיבה את תרגילי ההתעמלות כרדיפה?" עניתי לה בשלווה: "אנחנו המתרגלות יכולות להשיג בריאות באמצעות חמשת הסטים של תרגילי פאלון גונג. לא נבצע שום תרגילים נוספים הנכפים עלינו".

האחראיות מרשויות המחנה החלו לגרום לאסירות לשנוא אותי, ואמרו להן שהן צריכות לעשות עבודה נוספת כי אני מסרבת לעבוד. כמה אסירות סיפרו עלי דברים שליליים בפומבי, אך באופן פרטי אמרו לי, "אנחנו מעריצות את האומץ שלך. האחראיות האלו רעות מדי – אך אנו לא מעזות לסרב להן".

ההתעללות נמשכה. מנהלת היחידה הכריחה אותי לעמוד בחוץ בימי החורף המקפיאים, עמדתי שם עם גב זקוף וחזרתי במחשבתי על כתבי המאסטר.

20 מעלות מתחת לאפס, אבל אני, בעזרתו של המאסטר, עמדתי בחוץ מעל לשעתיים בכל יום והייתי בסדר גמור.

אז האחראיות הכניסו אותי פנימה והכריחו אותי לעמוד בפינה במשך כל היום. התייחסתי לזה כתרגיל עמידה, ועמדתי שם 10 ימים ברציפות כששתי כפות ידי יוצרות מעגל לפני בטני.

האחראיות הופתעו לראות שאני בסדר, "את מסתדרת יופי! איך זה יכול להיות?" אז הן אמרו לי לשבת על "שרפרף קטן" למשך זמן ארוך. ישבתי זקופה, רגל אחת על השנייה, והתחלתי לתרגל את מדיטציית הישיבה.

השומרת התפוצצה מכעס ולא ויתרה. היא קראה לי לעלות למעלה ולנקות את החדרים, "את טוענת שאתם המתרגלים אנשים טובים מאוד. עכשיו עצורות אחרות צריכות לנקות בשבילך את התא ואת השירותים. איך את יכולה עדיין להחשיב את עצמך אדם טוב"?

הסתכלתי עליה ואמרתי, "כולנו מכירים את הסיפור 'מסע למערב'. הנזיר טאנג היה ידוע בטוב ליבו. הוא עבר קשיים רבים במסעו להודו להביא את הכתבים הבודהיסטיים. הוא נתפס על ידי שדים פעמים רבות. אך, האם הוא עזר להם לנקות את מערות השדים שלהם?"

הוספתי, "לא אעשה זאת. ואף תלמיד דאפא לא צריך לעשות זאת".

השומרת הראשית ניסתה לאלץ אותי לעבוד כשהיא משתמשת באלות חשמליות. אמרתי לה, "מה שעכשיו אמרתי הוא מה שהבנתי מעקרונות הפא. אף אחד לא יכול לשנות זאת. השיטות שלך רק מתווספות לפשעים שלך. הן לא יכולות לאיים עלי".

היא חִשמלה את ידי באלה חשמלית כמה פעמים ודרשה שאשב כפופה. חייכתי ואמרתי, "זאת רדיפה. איך תשלמי את החוב הזה?"

היא לא ידעה מה לעשות ועזבה מהר.

מאותו רגע, שום תקנות מתקנות מחנה העבודה לא חלו עלי, כולל לומר בקול רם את מספר האסיר שלי. פשוט ישבתי שם, שיננתי את הפא, ושלחתי מחשבות נכונות.

הדברים של המטפחים הם הדברים שלי

כל עוד אני רואה מתרגלים עמיתים בתוך מצוקה, אני לא רק צופה מהצד: אני לוקחת צעד קדימה כדי לעזור להם. לא יכולתי לשאת ששומרות מחנה העבודה רדפו מתרגלות.

שומרת אחת לעגה לי, "את חושבת שאת מריה הקדושה? את רוצה להציל את העולם?" אחרת איתגרה אותי, "את תמיד מגינה על המתרגלות כמו תרנגולת זקנה. למה שלא תבחני אם היא מתנהגת כמו תלמידת דאפא?"

פעם אחת ראיתי את מנהיגת צוות השומרות של מחנה העבודה סוטרת למתרגלת עמיתה כי היא לא דקלמה את כללי מחנה העבודה. עצרתי את מנהיגת הצוות. היא אמרה, "מה ראית?" הגבתי, "ראיתי שסטרת למישהי".

"איזו עין שלך ראתה את זה?" היא שאלה. " שתי עיניי ראו זאת. מצלמת הביטחון ראתה את זה. השמים גם כן מתבוננים", עניתי.

"אז מה?" היא אמרה.

"אני אחשוף אותך ואגרום לך להפסיק".

היא חייכה ואמרה לי שהיא תמתן את מזגה.

מתרגלת שאני מכירה היא אדם מאוד פשוט. היא עבדה קשה עבור שומרות מחנה העבודה. אך לפקודתן של השומרות, אסירה בת 20 קיללה אותה ודחפה אותה לעיתים תכופות. האסירה הזאת גם היכתה אותה פעם ואפה דימם. המתרגלת לא אמרה דבר.

מיד ביקשתי מהאסירה להפסיק וחשפתי את זה בפני מנהלת מחנה העבודה. תוך כדי כך האסירה למדה מהו הפאלון גונג והפסיקה להציק למתרגלת.

למתרגלת נוספת נאמר ביום השחרור שלה שתקופת המאסר שלה הוארכה ב-10 ימים. היא פתחה בשביתת רעב ואני הצטרפתי אליה. לאחר יום אחד היא התחילה לאכול, אך אני המשכתי בשביתה.

כדי להכריח אותי לאכול, השומרות דיברו איתי וכלאו אותי בתא קטן על במת ברזל. הן רצו לשבור את הרצון שלי ולאלץ אותי לכתוב הצהרת ויתור על פאלון גונג. הם שמו אותי ב"כיסא ברזל" למשך שבעה ימים ולילות.

לבסוף, הם קדו לכוח הרצון שלי והתחננו בפני לקום מכיסא הברזל. לאחר מכן, הן לא העיזו לכפות עלי שום דרישות.

אנשים מתפעלים מאופיים של תלמידי דאפא

בעזרתו של המאסטר והגנתו, הצלחתי לפורר את התכנונים של הרוע, להתנגד בתוקף לרדיפה ולאמת את הפא.

כתוצאה מכך, אנשים רואים את העוצמה של הדאפא ומתפעלים מאופיים של תלמידי דאפא.

שומרת במחנה העבודה אמרה למנהלת שאני טהורה וטובה מאוד, ותמיד מתחשבת באחרים.

שומרת אחרת ביקשה את עזרתי כדי לפתור ריב: "את האדם ההוגן ביותר. מה דעתך?"

אסירה שהייתה כלואה בשל נוכלות שאלה אותי, "איזה מלפפון טוב יותר?" אמרתי לה ששניהם בסדר. היא שאלה, "אם את היית אני, איזה מהם היית בוחרת?" בחרתי אחד; היא אמרה שתיקח את השני: "את תמיד משאירה את הטוב יותר בשביל האחרים".

כשהשתחררתי, שומרת נתנה לי ביצים קשות בסתר. אחרת אמרה שתקרא את ספרי הדאפא (הספרים של הפאלון גונג).

יש כל כך הרבה מה לשתף; אני רק כותבת כמה אנקדוטות. בבקשה הצביעו באדיבות על כל מה שאינו הולם.