הרצאת הפא בפגישה בנושא יצירת מוסיקה

לי הונג-ג'י, 21 ביולי 2003 – וושינגטון

רוב תלמידי הדאפא מנצלים את המומחיות ואת מה שהם למדו כדי לאמת את הדאפא, וסוללים את דרכם במהלך הטיפוח-תרגול. כל שיכבה חברתית והמקצועות השונים שבחברת האנשים הרגילים יכולים להפוך להיות סביבה לטיפוח-תרגול, ובמהלך הרדיפה ניתן להבהיר בתוכם את האמת ולהציל את היצורים החיים שהובלו לדרך רעה על-ידי המפלגה המרושעת. להיות מסוגל לפעול עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות תחת הלחץ של הרשע, זהו אימות הפא, האימות שלך עצמך. אלה שיש להם מומחיות בתחום האמנות יכולים גם כן לסלול דרך של אימות פא. היום הגיעו להשתתף בועידת הפא חלק מהמתרגלים שלא יצאו החוצה בכל הזמן הזה, זה טוב מאוד. לנוכח לחץ הנסיבות יהיו כאלה שישארו מאחור מטבע הדברים. רק אם יוכלו להבין ולפעול טוב מחדש, תהיה זו לקיחת אחריות על עצמם.

מתרגלים רבים לא עברו את האסון ההוא של "המהפכה התרבותית הגדולה", כי הם היו עוד צעירים בתקופה ההיא. לכן ברדיפה הזאת נגד תלמידי הדאפא ולנוכח הלחץ של המצב האכזרי והמרושע, לבם הושפע עמוקות. הם לא עברו דבר כזה ולפתע שטף רדיפה כזה מסתער. הזעזוע הנפשי של האדם הוא גדול מאוד. לנוכח המצאת שקרים, השמצה והפללה, שמנצלות את כל פונקציות השלטון, דיכוי ורדיפה שמערבים את כל כלי הרודנות וכלי התעמולה של המפלגה המרושעת, לגבי תלמידים חדשים שלא עברו דבר מסוג זה ומתרגלים שלא מתקדמים במרץ בלימוד הפא, חלק לא ידעו מה לעשות אז, חלק אפילו פשוט הפכו להיות פסיביים. היו גם כאלה שלגמרי שקעו בתוך אנשים רגילים. כיוון שכמות האנשים שלומדים את הדאפא היא רבה, בזמנו היו לא מעט מתרגלים כאלה. אבל לגבי רוב תלמידי הדאפא, במהלך לימוד הפא, הדאפא כבר השתרש בתוך חייהם. אם באמת אומרים להם לעזוב את הדאפא, אני חושב שלגבי יצור חי שקיבל את הפא, התחושה ההיא היא ייאוש לגבי החיים ואובדן תקווה לגבי העתיד, הם באמת לא יכולים לעזוב את הדאפא. בנוגע למתרגלים הפסיביים, למעשה זה היה בלבול זמני, מובן שהיו כאלה שהם מאוד מבולבלים, (צוחק) אבל לא משנה מה, אם תוכלו להבין ולשוב בחזרה, זה טוב. לא משנה מה, הרדיפה הזאת עדיין לא הסתיימה, עדיין יש הזדמנויות שתחזרו לתוך טיפוח-תרגול ותמשיכו לעשות את הדברים שתלמידי דאפא צריכים לעשות. באופן זה, זה נחשב למבחן שלא עברו אותו טוב במהלך הטיפוח-תרגול, אז לכו היטב בדרך ההמשך שלכם. אלה שלא פעלו היטב בעבר לא צריכים לקבל לחץ בלב. למעשה זה נבע מכך שהם לא שמו דגש על לימוד הפא, ובנוסף, כיוון שמטפחים בין אנשים רגילים, במצב כזה, לב הפחד יכול לגרום לכם לא להיות מסוגלים להדביק את קצב הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא. במשך הזמן בוודאי יהיו פערים בהבנת הפא. אבל אין דבר, תוכלו להדביק את הקצב תוך כדי לימוד הפא. לגבי מתרגלים אחרים, צריך לעזור למתרגלים כאלה ולהפגין התחשבות. כל עוד נמצאים בין תלמידי הדאפא, צריך לשתף פעולה היטב.

בתוך הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא קיימת בדיוק הדרישה של הצלת יצורים חיים ואימות הפא. מאז שהחלה הרדיפה, פעלתם היטב כגוף כולל. כל אחד ניצל את המומחיות שלו והכישורים השונים ומה שהוא למד כדי לאמת את הדאפא, וזה כולל את אמצעי האמנויות. מובן שכדי שתהיה תוצאה טובה בתחום האמנויות, צריך לייצר היטב יצירות מוסיקה ואמנויות במה. נכון, כשמדובר במוסיקה ובאמנויות הבמה, חייבים שיהיו מתרגלים שיש להם מומחיות בתחום הזה. נסו לגלות, למעשה יש אנשים מוכשרים. להלן אדבר על נושא היצירה.

כדי לחבר טוב יצירות מוסיקה ואמנויות במה, זה באמת דורש רעיונות מכולם. זה דורש מאמץ משותף כדי להעלות את רמת אופן ההופעה על הבמה, כולל תוכניות אמנות בטלוויזיה. כשמסתכלים על המצב הנוכחי, יש כמות מוגבלת של אנשים מוכשרים בתחום הזה בין המתרגלים שמחוץ לסין. בין התלמידים בסין יש את כל האנשים המוכשרים שתרצו, לא תהיה בעיה לארגן קבוצות הופעה ככל שתרצו, אבל מחוץ לסין זה די קשה. אז זה דורש מכולכם לחשוב על רעיונות. יש לי עוד רעיון, כלומר כפי שאתם ראיתם, התוכניות של NTDTV נכנסות יותר ויותר למסלול הנכון, ובהרבה תחומים זה עדיין טעון שיפור. בתחום תוכניות המוסיקה והאמנות זה עדיין לא עשיר. אל תתנו לצופים להרגיש שהתוכניות הן מונוטוניות. אז תצטרכו לחשוב על רעיונות, איך לגרום לתוכניות הטלוויזיה להיות מושכות יותר לצופים. כדי להבהיר טוב עוד יותר את האמת, צריך הרבה אנשים שיראו אותן, כך שהן צריכות להתאים לטעם של ההמונים, רק אז זה ישיג תוצאה עוד יותר יעילה של הבהרת האמת. לכן אתם צריכים למצוא דרך לתאם היטב. כלומר אתם, הקבוצה הזאת של האנשים, איך תוכלו לשחק יותר טוב תפקיד גדול יותר, בין אם מדובר בהופעות שלכם בכל פעם או בתוכניות הטלוויזיה שלכם, שיהיו יותר עשירות ובעלות רמות גבוהות יותר. בואו נשב כאן ונערוך דיון והחלפת דעות. מי שיש לו רעיונות טובים שיציע, נשקול את הדברים ביחד ונראה איך לפתור את זה.

עכשיו ישנם יחסית הרבה קשיים. אחד הוא נושא המימון, שני הוא חוסר באנשים מוכשרים, במיוחד אנשים בעלי מומחיות. אלה הם הקשיים הבסיסיים ביותר וגם הקשיים הגדולים ביותר. אבל אני חושב שאתם בכל זאת תלמידי דאפא. כשמדובר באימות הפא ובהצלת יצורים חיים, כל עוד אתם משקיעים מאמצים, כמה שתוכלו לעשות – עשו. כיוון שהתנאים שלנו מוגבלים, אז לדעתי עלינו לראות אם נוכל להפיק את המירב מהאמצעים שכן נמצאים בידינו.

יש לי עוד מחשבה, האם תחנת הטלוויזיה יכולה לערוך השנה גאלה לראש השנה? כי בתקופת ראש השנה, בתוכניות הטלוויזיה של הסינים בצפון אמריקה וברחבי העולם אין אווירה של ראש השנה. במיוחד מופע ראש השנה של הטלוויזיה בסין, הרבה אנשים קוראים לתחנה הזאת "תחנת האסון". התרבות המפלגתית המאובנת והנוסחאות הסטריאוטיפיות, ההלל המגוחך למפלגה ה"כבירה-זוהרת-צודקת" כביכול, בִיום של "מצב הנפלא" בקביעות במשך כל העשורים – כולם מרמים בגמלוניות את העם הסיני. הפעם הזאת, מה דעתכם לעשות תוכנית אמנותית שבאמת שייכת לבני אדם ושבה אין את תרבות המפלגה, אין את הבדיחות הנמוכות? לפחות זה יאפשר לצופים הבסיסיים של תחנת הטלוויזיה NTDTV להיות יותר מרוצים מהצפייה. זה יועיל לאיכות התוכניות של תחנת הטלוויזיה. למרות שעכשיו יש מעט אנשים מוכשרים, זה לא אומר שאין יכולת. למעשה חלק מהפעילויות האמנותיות שערכתם הן די טובות בעיני. מה שהכי חסר בזמן הנוכחי זה אנשים שיצרו מוסיקה ואנשים שיתזמרו. הליווי המוסיקלי בחלק מהפעילויות האמנותיות הוא די פשוט. למעשה יש אנשים בתחום הזה, העניין הוא איך ניתן לאפשר לתלמידי הדאפא שיש להם את היכולות בתחום הזה להשתתף ולשחק את תפקידם.

אלה הנושאים בעיקר, בואו נחשוב ונדון יחדיו. למעשה הדברים הספציפיים האלה הם מה שאתם צריכים לעשות בעצמכם. הנושאים האלה באמת יותר מדי ספציפיים. בדרך כלל אני לא מדבר על נושאים ספציפיים. ברגע שתלמידי הדאפא עורכים ועידה, הם תמיד רוצים שהמורה יבוא להגיד כמה מילים. בנוסף, הפעם זה נוגע לנושא של סלילת דרך של טיפוח-תרגול, הצלת יצורים חיים ואימות הפא בתחום האמנות. כדי לאפשר לכם להיות ברורים לגבי חשיבות הדברים שאתם עושים במהלך אימות הפא, אני אגיד כמה מילים. למעשה כבר פעלתם די טוב לאחרונה, אבל צריך לפעול בהיקף נרחב עוד יותר. אם תוכלו לתאם עוד יותר טוב ביניכם ולהעצים את הכוח שלכם עוד יותר, התוכן של העבודות שתיצרו יוכל, בכל המובנים, להשתפר עוד יותר. זאת המחשבה. לפני שהגעתי כבר הייתם בפגישה, אז נמשיך. (צוחק)

תלמיד שואל: המורה, האם אני יכול לשאול משהו?

המורה: תשאל.

תלמיד שואל: יש לי חבר ותיק שמנגן באר-הו, בפסנתר, וגם מלחין. אני מכיר אותו טוב מאוד. הוא לא אוהב את הסביבה ההיא בסין. אני רוצה להזמין אותו לצאת [מסין] ואחרי שישתחרר מהסביבה ההיא, אבהיר לו קודם את האמת.

המורה: למעשה מזמן חשבתי על הרעיון שאתה מדבר עליו. למתרגלים בסין יש את התנאים לארגן כמה קבוצות הופעה שהם רוצים, אין בעיה לארגן אפילו משהו בסדר גודל גדול, אפילו אין בעיה לארגן תזמורת ענק. אבל מחוץ לסין עדיין אין את התנאים. רעיון הוא עדיין רעיון. צריך גם לשקול היטב אם זה מעשי להזמין אנשים. צריך גם לוודא איזה תפקיד הם ישחקו אחרי שיגיעו. מה הגישה שלהם כלפי פאלון גונג. מובן שלנוכח העובדות לא תהיה בעיה. אפשר רק להגיד שתנסה ותראה.

תלמיד שואל: לדעתי חסרה לנו היכולת להלחין יצירות מוסיקליות.

המורה: לגבי הלחנה, למעשה יש לא מעט בין היושבים כאן, אולי יש גם את אלה שלא הגיעו. עכשיו אני חושב שהלחנה היא לא הבעיה הגדולה, אלא התזמור.

תלמיד שואל: בין האנשים הרגילים יש הרבה אנשים מוכשרים בתזמור. האם אפשר להזמין אותם לעזור?

המורה: זה רעיון. אפשר לנסות.

תלמיד שואל: אני מלא בושה כשאני נמצא מול המורה היום. אתמול בוועידה דמעותי זלגו כמו גשם, כי אני עסקתי בעבר באופן מקצועי בהלחנה ובתזמור. אחרי שהרדיפה התחילה לא יצאתי החוצה כל הזמן ולא טיפחתי בנחישות כל הזמן. כל הזמן לא הייתי מסוגל להניח את הדברים שהיו לי לפני כן. בבקשה המורה סלח לי. מעכשיו אשתתף, מהיום אני באמת אצא החוצה. (מחיאות כפיים) בנוגע לקונצרט של מוסיקת שושלת טאנג, יש לי רעיון. באנגליה יש אנשים שבמיוחד חוקרים את המוסיקה של שושלת טאנג העתיקה וארגנו חלק מהפרטיטורות של מוסיקת טאנג. אני חושב שבחלק הקלאסי [של הקונצרט] אפשר לכתוב פרטיטורות לפי מוסיקת טאנג העתיקה.

המורה: מדוע אני כל הזמן מדבר על התרבות של שושלת טאנג? תרבות שושלת טאנג היא התרבות האנושית האמיתית, והיא גם השיא שלה. בין אם מדובר באמנות או בתרבות שהייתה לאנשים, היא הייתה השיא הגבוה ביותר. אחרי שושלת טאנג התחילו הדברים להתדרדר. מובן שאתם רואים שבשושלות מינג וצ'ינג חלק מהדברים גם-כן טובים, למעשה הם כבר נכנסו למצב נדוש, גם אנשי הרוח וגם האמנים מקדישים מאמצים לדברים קטנים והמחשבה כבר הפכה להיות די קטנונית ויותר מדי מקפידים על הפרטים, כבר אין את הביטוי של אמנות עדינה אך בעלת רוח הגדוּלה של תקופת טאנג. אבל לא משנה מאיזו תקופה הדברים, ביצירת אמנות אפשר לקחת אותם כדוגמא, אבל צריך לשלב את האופי התרבותי שהדאפא מעניק לאנושות ולסלול דרך נכונה שתלמידי דאפא החלו בה כדי להעניק לאנושות, ולא לגמרי להעתיק מתקופת טאנג הגדולה. כשלוקחים כדוגמא את תרבות טאנג או תרבות של כל השושלות, במוסיקה אפשר להתבסס על האווירה ועל הסגנון העתיקים כמנגינה בסיסית, ולהפיק את המיטב על פי הייחודיות של העם הסיני כדי ליצור.

תלמיד שואל: שלום המורה! יש לי בדרך כלל אי ודאות לגבי מוסיקת רקע. למשל למוסיקה של ילדים, בדרך כלל יש תחושה של שמחה. בעבר חיברתי שתי יצירות שיש להן תחושת ג'אז, נכון שזה לא כל-כך טוב?

המורה: בין אם מדובר במוסיקה מודרנית או במוסיקה עתיקה, העניין הוא לסלול דרך על בסיס הבנת תלמידי הדאפא. מדוע אני אומר כך? כי כל אדם בעולם, לא משנה כמה הוא בעל יכולת או בעל כשרונות, אם תבקש ממנו ללכת בדרך טהורה, הוא לא יהיה מסוגל. זה לא טוב שיש רק טכניקה וכשרונות. תלמידי הדאפא כבר טוהרו למצב די טהור במהלך הטיפוח-תרגול האישי ואימות הפא, ותחום המחשבה ואופן ההסתכלות על דברים הם כבר שונים, לכן אתם מסוגלים לעשות את זה, מסוגלים באמת לנווט את האנשים המודרניים-כביכול למסלול אמיתי של בני אדם. לכן אתם יכולים למלא תפקיד כזה, ויכולים להניח למין האנושי בסיס כזה. אמרתי שגם תחנת הטלוויזיה שהקמתם, גם העיתון והרדיו שהקמתם, בהיבטים רבים נראה שבאמת יש הרבה קשיים, והקשיים האלה ייפתרו בהדרגה. הדבר העיקרי ביותר הוא להעניק למין האנושי תרבות טובה. אתם תראו שבכל התחומים, אנשי העתיד יחקו את הדברים שתלמידי הדאפא עושים, והם יהפכו להיות הגוף העיקרי של תרבות המין האנושי העתידי. לכן העניין הקריטי הוא האם אתם היום יכולים להציג דברים טובים. הדברים הבסיסיים האלה יכולים להיקבע ואנשי העתיד ילמדו בהתאם. לכן מה שאתם עושים והדברים שאתם מציגים הם בעלי חשיבות עליונה. דברים של אנשים רגילים, דברים עתיקים, דברים מודרניים – ניתן לקחת את הכל כדוגמא בהתאם לצורך. אבל אתם חייבים ליצור דברים נכונים, להיות אחראיים על בני האדם. (צוחק) תירגעו, זה לא לבקש מכם לעשות משהו מאוד קשה עבורכם. למעשה הדברים שאתם עושים במצב נורמלי כבר שונים מאלו של אנשים רגילים, אם מוסיפים מעל זה את הכשרונות שלכם זה יהיה בלתי רגיל.

אמרתי זה עתה שבין אם מדובר במוסיקה של תקופת טאנג או מוסיקה עכשווית, אם תשלבו את החלק הטוב של הדברים האלה, תיצרו דברים משלכם, זה בוודאי יהיה שונה מהדברים האלה של האנשים הרגילים, כי התחום שלכם והמשמעות העמוקה שלכם יגרמו לכך שהתוכן של המוסיקה שאתם יוצרים יהיה שונה. אבל יש נקודה אחת, שזה איך תוכלו לאפשר לטון הבסיסי של המוסיקה להיות עוד יותר טוב. אם תוכלו לעשות את זה, אתם לגמרי הולכים בדרך טובה מאוד.

תלמיד שואל: המורה, קיבלתי השכלה במוסיקה המערבית, עכשיו אני לעתים תכופות בא במגע עם מוסיקה סינית. לגבי שילוב הסינית והמערבית, מה דעתך בנושא הזה?

המורה: אין בעיה בעניין עצמו, אפשר לקחת כדוגמא משתיהן, המפתח הוא שצריך לסלול דרך. למשל הנושא הזה של תזמור. בימים קדומים בסין לא שמו דגש על תזמור מוסיקלי. בימים ההם פחות או יותר נקטו בצורה של להקה אינסטרומנטאלית, לכל היותר נקטו בצורה שבה כלים שונים הובילו או ניגנו סולו בקטעים שונים, ולא יישמו שילוב של כלים. התזמור המוסיקלי הזה שמדברים עליו עכשיו למעשה הועבר מתרבות המוסיקה המערבית, ובסופו של דבר היה גם כן דבר שהועבר לאנשים על-ידי אלוהויות. זה גם אחד הדברים הטובים ביותר של מחזור התרבות האנושית הזה. הדברים האלה מועילים למין האנושי.

תלמיד שואל: המורה, ההבדל שבין המוסיקה הקלאסית הסינית לבין המוסיקה הקלאסית המערבית גדול מאוד. איך ההבדל בשמיים?

המורה: לפני הרנסנס, סוגי כלי הנגינה והמוסיקה עצמה של המערב היו די פשוטים. לאחר הרנסנס, המוסיקה המערבית הגיעה בהדרגה לשיאה והאמנות התרבותית של המין האנושי עשתה קפיצה ענקית. באותה התקופה ההבדל מהאמנות התרבותית של המין האנושי הקודם היה כבר מאוד גדול. כשמדברים על מוסיקה שבשמיים, מובן שישנם סוגים רבים וכולם נוצרו בהתאם למצב ולאופי של יצורים חיים שונים. במוסיקה המערבית הנוכחית, בין אם מדובר בתזמור ובשימוש בכלי הנגינה או בתפיסה עצמה של יכולות כלי הנגינה, גרמו לכל תיאורית המוסיקה ליצור מערכת מורכבת של מוסיקה. יחסית למוסיקה המקורית של המין האנושי, זה כבר תחום מורכב וכרוך בדרגת קושי רבה. מנקודת מבט אנושית, המוסיקה המערבית היא כבר מערכת די שלמה. זה מה שהאלוהויות העבירו בכוונה לאנשים בתקופות האחרונות. המוסיקה האוריינטלית היא סוג של תרבות תקינה שהאלוהויות העבירו ללא הרף לבני האדם במהלך ייסוד התרבות בכל ההיסטוריה האנושית. זה לא רק ההבדל שבין שתי התרבויות של המזרח והמערב, אלא גם משום שאלה הם דברים שהועברו למטה מתוך מערכות יקום שונות, ובתוך מערכות יקום אחרות רבות מאוד, יש להם דברים ייחודיים משלהם, בנוסף, הם מאוד שיטתיים, מאוד קדושים ומופלאים. אלה הם רק דברים שאלוהויות העבירו לבני האדם וביטאו באמצעים של בני האדם. וזה כולל אמנויות במה וציור. אנשים יודעים רק שקיימים ציור בשמן וציור בסגנון סיני. למעשה אלה הם רק מאפיינים תרבותיים שהאלוהויות של מערכות שונות העבירו אל היצורים החיים שברמות הנמוכות ביותר של המערכות השונות. כלומר, האנשים מהגזע הצהוב מקבילים לאלוהויות שברמות השונות שבמערכות הגופים השמימיים, עד לאלוהויות הגבוהות ביותר. במערכות האלה קיימים המצבים של המאפיינים שלהם עצמם. אותו דבר אצל האנשים מהגזע הלבן, יש להם את מערכות היקום שהם מקבילים אליהן. בכל המערכות האלה יש את מאפייני היצורים החיים השונים ואת צורת החיים שבתוך יקום מסוים. כשזה מגיע לעולם האנושי, אלה הם בעצם מאפייני התרבות של העמים השונים. לכן המאפיינים והסגנונות של כלי הנגינה והמוסיקה הם כולם שונים. אבל מערכת המוסיקה בתקופות האחרונות במערב הנוכחי, כולל כלי הנגינה, גם היא לא מה שיש במקור בעולמות השמימיים של האלוהויות של האנשים מהגזע הלבן, אלא דברים שבתוך מערכות רחוקות של יצורים חיים. רק שהם הועברו לחברה המערבית וגם הם באו למען הפא. במשך תקופה ארוכה, התרבות האנושית שנוצרה למען תיקון הפא כבר עשירה מאוד עבור היצורים החיים שברמה הזאת של בני האדם.

תלמיד שואל: שלום המורה! אני סטודנט שלומד ג'אז כמקצוע ראשי, (הקהל צוחק) לכן לפעמים אני שוקל אם אני יכול לעשות את זה.

המורה: חשבתי כך, באשר לזמן הנוכחי זה רק שלב שבו תלמידי הדאפא מטפחים במהלך אימות הפא, ולא תיקון של הפא את העולם האנושי. אז כשמטפחים בחברה של אנשים רגילים אתם חייבים לאכול, וגם חייבים לעבוד. חלק מהעבודות לא כל-כך מתאימות, אז מה לעשות? כלומר, בחברת אנשים רגילים אתם יכולים ללכת לעשות את העבודות שלכם בהתאמה מירבית למצב של חברת האנשים הרגילים. הרבה דברים של חברת המין האנושי למעשה כבר לא טובים עוד, אבל החברה האנושית היא כבר כזאת, ואנשי העולם כבר קיבלו את כל זה והחברה היא כבר ככה. לפני תיקון הפא את העולם האנושי, האנושות נמצאת בדיוק במצב כזה, איננו מטפלים בו עכשיו. את העבודה אפשר לעשות כמו שהיא, אבל במהלך הטיפוח-תרגול אתם חייבים להבחין מה נכון ומה לא נכון. אתה אומר שאתה לומד את הדברים האלה, אז לפחות יש הישגים במובנים של ידע בתיאוריות המוסיקה והישגים במוסיקה עצמה, תפסת את הידע. אז באותו הזמן שאתה תופס את הבסיס של המוסיקה, אתה יכול לעסוק במקצוע שלמדת למען המחייה. אבל זה מספיק טוב אם תשתדל לעשות את זה מה שיותר טוב, ובאותו הזמן אפשר ליצור דברים מסורתיים סטנדרטיים. אם התנאים מאפשרים, אפשר לגעת ביצירות מוסיקליות אחרות סטנדרטיות, אפשר לבחור ללמוד דברים שלדעתך הם ישרים, זה ניתן לעשייה. למעשה במה שאתה לומד, הצורה שבה התווים באים לידי ביטוי, היא רק עניין של סגנון. במובן של תפיסת ידע מוסיקלי זה אותו הדבר.

תלמיד שואל: מאז שהוקמה קבוצת המוסיקה, היה לי מכשול גדול מאוד מתזמור ועד ליצירה. בדברים שאני יוצר או בתזמור עבור אחרים יש פער מבחינת רמה. אבל לכאורה כולם כבר עשו את המיטב ונראה שכבר הפקנו את כל מה למדנו. אני באמת לא יודע איך לעשות פריצת דרך ועוד לשפר. (הקהל צוחק)

המורה: אני דווקא חושב שזה לא בהכרח כך. למעשה שמעתי את היצירות שניגנתם. בעניין הרמה, אני חושב עכשיו שזה לא עניין שהרמה נמוכה. המפתח הוא שהדברים שתיצרו יוכלו להיות מסורתיים, מה שאנשים אוהבים, ושתסללו דרך נכונה. האם אנשים רגילים לא מדברים על כך ששיר מסוים מאוד קליט כששרים אותו? ברגע שאתה שר אותו, אנשים לידך ירצו ללמוד ויוכלו לעקוב אחריך ולזמזם. כלומר העניין הוא איך תוכלו להיות נכונים וגם להתאים לטעם של הקהל. למעשה, במילים פשוטות, באשר לאיכות היצירות של תלמידי הדאפא, הרמה היא לא הבעיה. המפתח הוא איך תסללו דרך משלכם.

תלמיד שואל: לאחר שנת 49' בסין כמעט ולא הייתה מוסיקה. כשאנשים ממוצעים פותחים את הפה ושרים זה בוודאי היה שיר של התרבות המפלגתית, גם המילים וגם הלחן. עכשיו יש לנו את ההזדמנות הזאת. בעזרת הכוח והתזמון של הדאפא, אנחנו באמת יכולים ליצור שדה רחב עבור המין האנושי. אני חושב שהיצירות המוסיקליות שהמתרגלים יצרו, נוטות בזמן הנוכחי בכלליות להיות רכות ונעימות ומאוד שלוות. אולי חסרה תחושה של פאר וגדולה.

המורה: בין כל מילות התיאור שהשתמשת בהן זה עתה, אחת נאמרה היטב, שהיא "שליו". (הקהל צוחק) כל התלהבות היתר וטבע הלחימה החזק של המין האנושי הם לא המצב האנושי הנורמלי. למעשה יצרו אותם במצב של טבע דמוני. אצל האדם, הטוב והרע קיימים בו-זמנית, לכן כשאדם הוא מאד נלהב, וכאשר פעולותיו אף חוצות את תחומי הרציונל, זה נובע בעיקר מהדברים שבתוך המוסיקה המודרנית. התלהבות ללא הרציונל, טירוף ללא תבונה – למעשה אלה כבר מעוררים דברים שליליים. ואילו מצב שליו הוא דבר רחום, למעשה הוא מצב אמיתי של בני אדם. בתוך השלווה יש גם שיאים, עליות ומורדות. זה לגמרי רציונלי. בתוך שלווה יש גם ביטוי של פאר, אבל הבסיס הוא שלווה. (מחיאות כפיים)

אני רואה שלכם יש את היכולת. אין צורך להשוות עם הרמות הגבוהות האלה כביכול של התקופה המודרנית. למעשה כשמדברים על זה, רבים מהם הם דברים מאוסף הדברים של המודרניזם. כמה אנשים מסוגלים לחבר פרקים במוסיקה באמת מכובדת וכמו שזה צריך להיות. כולם הלכו בדרך של המוסיקה המודרנית. בתקופה האחרונה כל השירים בסין הם דברים של התרבות המפלגתית, אין משהו שאפשר להציג. עכשיו בסין אין מישהו שמסוגל להציג דברים כמו שהמוסיקאים המערביים יצרו במאה הקודמת. מובן שגם במערב של עכשיו לא יהיה את זה, כי השיא שלהם כבר חלף, והוא הושלך לתוך הגיא הנמוך ביותר על-ידי הדברים המבולבלים של המודרניזם. אבל במערב בכל זאת היה את זה, בסין עדיין לא היה. בסין, חלק מהדברים במוסיקה מהימים הקדומים ומהתקופות האחרונות הם גם די טובים. נקודת הבסיס והלחן הבסיסי הם דברים של המצב האנושי האמיתי. אם באמת רוצים ליצור, אפשר להציג מרחבים מאוד גדולים ונרחבים, רק שאין אנשים שמשקיעים מאמץ בתחום הזה, וקשה עוד יותר שזה יתפתח למערכת. מובן שיחד עם התחלפות השושלות, התרבות גם כן משתנה. הדברים של השושלת הקודמת ילכו לאיבוד כתוצאה מהשפעת התרבות של השושלת החדשה. זאת גם אחת הסיבות, לכן לא הייתה אפשרות לרשת את תמצית המוסיקה שבתוך התרבות בת חמשת אלפי השנה. באף אחת מהשושלות לא היה מי שעשה את הדבר הזה. לציור ולמוסיקה של המערב רק בשתי המאות האחרונות היו בתי ספר, היו תכניות לימודים והיו סטנדרטים. אז אלה שלמדו ידעו איך לעשות את זה. ההשכלה שמקבלים באופן זה היא שיטתית וסטנדרטית וזה יצר מערכת שלימה. ואילו בסין אף פעם זה לא היה כך בכל השושלות. כמובן, לאחר תחילת שלטון הרפובליקה, היו אנשים בסין שהתחילו לייחד חשיבות לדברים האלה, בהדרגה צצו אנשים שחזרו מלימודים במערב, אשר תפסו חלק מהמוסיקה של המערב. האנשים בעלי הכשרונות האלה הופיעו בהדרגה רק החל מסוף שושלת הצ'ינג. אבל מה שבאמת יכול להפוך, את המוסיקה של התרבות, האווירה והסגנון של האנשים הסיניים, לשיטתי, וליצור דברים מכובדים שהם באמת התרבות של המגמה השלטת – אף אחד לא עשה את זה. המפלגה המרושעת צעקה כל-כך הרבה שנים "מאה פרחים פורחים" כביכול. כל זה היה למען השלטון של המשטר המרושע הזה. למעשה הם לא יצרו כלום, כי תרבות מפלגתית כזאת שמשרתת את המטרה הרודנית של המפלגה המרושעת היא התלהבות אלימה ונמרצת. בנוסף, מטרתה הייתה להרוס את תרבות העם וזה דבר שאינו משתלב עם האופי השליו האמיתי של המין האנושי. אין לה את האנושיות, שלא לדבר על האווירה והסגנון של התרבות הקלאסית של חמשת אלפי השנים. הדברים הבסיסיים ביותר שהמפלגה המרושעת יצרה נלקחו מברית המועצות.

אני חושב שנראה שלכולכם יש שאיפות נשגבות ואידאלים גבוהים. אם אתם רוצים לעשות את זה, אז נסו. אני רואה שבסין, מהימים הקדומים ועד היום, הרבה יצירות מהשירה העממית הועברו. רבים מהן הם הטעמים של השושלות השונות. בדברים שיוצרים האנשים הסינים היום יש גם חלק מהאלמנטים של השושלות השונות, עם תבלינים סובייטים שהוספו. בשנחאי הישנה היו הרבה שירים פופולריים בזמנה. בדברים האלה, למרות שחלק מהמילים לא טובות כל-כך, הדברים האלה בכל זאת מכילים בפנים סגנון עשיר של סין הקדומה ואת התודעה של האנשים הקדומים. לכן הבסיס של הלחן הוא בסגנון המסורתי של האנשים הקדומים הסיניים. אם אתם יכולים להתבסס על סגנון הלחן של המוסיקה הסינית הקדומה, לבטא אותה בעזרת הטכניקה של המוסיקה המערבית, לסלול את הדרך הזאת, זה יכול להיות מאוד מפואר. האם הבנתם את הכוונה שלי? כי בתחום הזה אתם המקצוענים.

תלמיד שואל: לכלי הנגינה המערביים יש את הצלילים העיליים שלהם. אני חושב שאני יכול להרגיש את התוכן שמאחורי הצלילים העיליים האלה. לצלילים העיליים של כלים מערביים וכלים סיניים יש את האופי והמאפיינים משלהם.

המורה: אלו הן התחושות הספציפיות שלך. כשמדברים על תוכן, לתרבות האנושית כבר היה תהליך היסטורי מסויים. לכל תו שמנגנים יש את התוכן של האופי האתני ושל הרגשות של חיי אדם. לכל קטע מוסיקלי יש את האווירה שהנגן רוצה להביע, אז בשימוש בתו כמובן יש את ביטוי התוכן, כולל שימוש בצלילים עיליים. אלה הן התחושות האישיות שלך במובן הזה.

תלמיד שואל: אני מתרגל מאוסטריה. באוסטריה אנחנו ארגנו להקה, יש לנו ארבעה אנשים. אני לומד פסנתר קלאסי, שלושת האחרים עוסקים בג’אז. יש לנו בעיה עכשיו, הם אומרים שהמוסיקה שהם יוצרים מאוד טהורה, למעשה זה עדיין ג’אזי יחסית.

המורה: יכול להיות שהמושגים שהפכו אצלם להרגל חושבים שזה טהור. אם לגמרי לא הייתה עליהם השפעה הנובעת מהמושגים של המוסיקה המודרנית, הדברים שהם היו יוצרים בוודאי היו שונים. כמו שאמרתי, בזמן הנוכחי אין זאת בעיה שתופיעו עם הדברים האלה למען מחייתכם. אבל ביצירה אמיתית של מוסיקה של תלמידי הדאפא, יש לסלול דרך משלכם. בתהליך הזה בוודאי יהיו בעיות בהבנה.

תלמיד שואל: הם עוסקים בג’אז בבית הספר. אם ננגן ברחובות האם זה טוב או לא?

המורה: אם אתם באמת מסוגלים לסלול דרך טובה מאוד, תמשכו הרבה אנשים לבוא ולשמוע את הנגינה שלכם, זה בטוח. זכרו את דבריי: האנושות מסתובבת מסביב לדאפא, כל פעולה של תלמידי הדאפא היום תשפיע על המין האנושי. ביום אחר ערכתי פגישה במיוחד לאלה שמתמקצעים בציור ודיברתי על הסיבה מדוע צריך ללכת בדרך ישרה של אמנות מסורתית. בעבר הם הלכו לחפש מקום להציג תערוכת אמנות והיה להם מאוד קשה. אחרי שאמרתי שהמין האנושי צריך לחזור למסלול האמנות המסורתית, אפשר היה לחוש שגישת אנשי העולם כבר שונתה. האלוהויות רוצות לפנות דרך לפא. אבל אם אינכם פועלים היטב יהיו מכשולים, כי כל דבר שתלמידי הדאפא עושים הוא בלתי נפרד מהטיפוח-תרגול. למעשה המין האנושי מסתובב מסביב לדאפא. תראו שאחרי שתציגו את הדברים שלכם עצמכם, כולם ירצו לשמוע, כולם ירצו לראות, אפילו הרבה ירצו ללמוד.

תלמיד שואל: יש נושאים שקשורים לעיקרון היצירה שהייתי רוצה שהמורה יסביר. אחד הוא שאני כותב קונצ'רטו. האם אפשר להכניס את המוסיקה של הדאפא, "פודו", כפרק בפנים? השאלה השנייה היא, כיוון שחסר כוח אדם בלהקה, לפעמים מספר אנשים מנגנים על הבמה ואין את האפקט של להקה. האם אנחנו יכולים לעשות תקליטור של מוסיקת רקע, ויהיו אנשים שינגנו יחד עם זה? השאלה השלישית היא, ששמעתי בעבר דברים מממדים אחרים, האם ניתן להשתמש בדברים האלה?

המורה: יש את העניין הזה בנושא של תיאום טוב שדיברנו עליו קודם. אין את העניין של קונפליקט של זכויות יוצרים ביניכם. העניין הוא איך לתאם היטב ולסלול דרך שהדאפא ישאיר לאנשי העתיד. המטפחים לא רודפים אחרי רווחים והפסדים שבעולם האנושי, האנשים הרגילים מייחסים חשיבות רבה לרווח והפסד ואפילו לתהילה ותועלת. מה שתלמידי הדאפא רוצים להשיג הוא הפרי האמיתי בטיפוח-תרגול, לכן תלמידי הדאפא בכלל לא שמים דגש על הדברים האלה. מי שעשה משהו למען הדאפא, האלוהויות רושמות את זה באופן מדוקדק. זה מה שיושאר לעתיד. מה רוצים להשיג כאן אצל בני האדם? לא רוצים שום דבר. לכן אתם יכולים רק, ראשית, לטפח את עצמכם, שנית, לפעול למען היצורים החיים. אתם מצילים את היצורים החיים, וגם סוללים את הדרך של האנושות עבור היצורים החיים. עם זאת, אם רוצים להשתמש ב"פודו" בתוך היצירה זה לא שאי אפשר לעשות את זה. המפתח הוא שלא ממש הבנתם את התוכן של "פודו". הוא התהליך השלם של המורה, מתקופה פרה היסטורית ועד תיקון הפא. איזה קונצ'רטו יכול להכיל אותו?

השאלה השנייה היא נושא הלהקה. לארגן באופן מידי תזמורת גדולה שתנגן זה בלתי אפשרי עכשיו. אבל עכשיו יש כמה דרכים. את המוסיקה של התוכניות על הבמה כגון ריקוד אפשר לעשות באמצעות סינתזה ממוחשבת. כינור אחד יכול להפוך להיות כמה כינורות דרך הסינתזה. מספר כלי נגינה יכולים להפוך להיות תזמורת גדולה עם הרבה כלי נגינה דרך הקלטה וסינתזה. בפסקול של הרבה סרטים, הם עושים את זה כדי להפחית בהוצאות. זאת דרך אחת. דרך אחרת היא להשתמש ישירות במחשב כדי להדמות ביצוע של תזמורת. זה גם אפשרי, רק שחלק מהדברים הוא באיכות לא טובה. מיד כששומעים ידעו שאלה הם כלים אלקטרוניים. אם כבר מדמים, צריך להדמות בצורה דומה מאוד. אלה מביניכם שעוסקים במוסיקה מבינים את הדבר הזה, כי אתם צריכים להכיר במידה מסוימת את האופי של הכלים. מובן שלא משנה כמה זה דומה, אנשים מקצועיים יוכלו להבחין בזה, אבל הקהל הממוצע עדיין לא יכול להבחין. (הקהל צוחק) כל אלה הן דרכים. השלישי זה דברים ששמעת בממדים אחרים. אם אתה באמת מסוגל להציג אותם, תציג. אבל אני חושב שבדרך כלל זה די קשה לעשיה. הסיבה היא שאם לא נמצאים בממדים של רמות גבוהות, לא קיימים כלי נגינה כאלה שמורכבים מחומר מיקרוסקופי יותר, כך שאי אפשר להוציא צלילים כאלה. בנוסף, הצליל עצמו הוא תמסורת של שדה חומרי. ללא השדה החומרי שמורכב מממדים של רמות גבוהות, לא תהיה התחושה הקדושה ההיא.

תלמיד שואל: האם ניתן להכניס את "פודו" או "ג'ישי" לתוך יצירה כפרק?

המורה: באשר ל"פודו" ו"ג'ישי", הנושא הראשון שדיברתי עליו זה עתה היה הנושא הזה, אין בעיה של זכויות יוצרים. חוץ משתי המנגינות שמיועדות לתרגול שלא ניתנות לשימוש, אפשר להשתמש בכל השאר. הם בדיוק מיועדים לשימוש שלכם בעת הצורך, אין בכך בעיה. המוסיקה של התרגול בהחלט לא ניתנת לשימוש, כי היא כבר קשורה מאוד לטיפוח-תרגול, אי אפשר לשלב אותה במוסיקה אחרת. למרות שיצירות אחרות גם כן נוצרו על-ידי תלמידי הדאפא, הן בכל זאת מיועדות להישאר לאנשים הרגילים. באשר ל"פודו" ו"ג'ישי", אתם צריכים לדעת מהו התוכן שהם מבטאים. לשים את היקום בתוך ביצה זה לא נכון.

 

תלמיד שואל: אם איכות המוסיקה של התרגול אינה טובה עוד, האם אנחנו יכולים להקליט אותה מחדש?

המורה: אין בכך בעיה. אין בעיה בשיפור האיכות.

תלמיד שואל: במוסיקה מסונתזת עדיף שהצלילים יהיו מה שיותר אמיתיים. אז זה כרוך בכך שנצטרך לקנות ציוד טוב יחסית וצריך הרבה מימון.
המורה: לא בהכרח. ישנן תוכנות מחשב פשוטות מאוד שהן די זולות, אפשר לקנות אותן גם בסין. (הקהל צוחק) האיכות של חלק מהן סבירה, אבל הן מאוד זולות.

תלמיד שואל: כשחושבים לטווח הארוך, אפשר לקחת הלוואה ולקנות מחשבים טובים יותר.

המורה: אתם יכולים לחשוב על דרכים לעשות את זה. אבל יש נקודה אחת. המורה אף פעם לא אמר לכם לעשות דברים בכוח למרות שאין לכם את התנאים. חייבים לעשות את זה לפי היכולת שלכם. אחרת, למרות שנקודת המוצא שלך טובה, אתה נוהג בקיצוניות. זה יגרום לקשיים בחיים ויגרום לבעיות במובנים שונים, כך שיהיה לך עוד יותר קשה לעשות את הדברים שתלמידי הדאפא צריכים לעשות. אין ליצור קשיים לעצמכם.

תלמיד שואל: לקונצרט הזה קנינו ג'ונג-רואן ודא-רואן. כשקנינו אותם ראינו בחנות כלי הנגינה פּיפּא משושלת צ'ינג. רק אחרי ששמענו את ההסברים ידענו שבימים הקדומים המיתרים של כלי הנגינה שונים מאלה של עכשיו. עכשיו משתמשים במיתרים מחוט פלדה. גם המבנה שהיה בימים הקדומים שונה מזה של היום. אלה של היום עושים קול חזק יותר.

המורה: בימים הקדומים השתמשו במיתרי משי ובמיתרי גיד בקר. הסביבה האנושית בימים הקדומים לא הייתה רועשת, גם לב האדם היה שקט. כשהשתמשו במיתרי משי בסביבה ההיא לא היו מרגישים שהקול חלש. כיוון שבזמנים קדומים לא היו כלי הנגינה המערביים המודרניים, ביצירה בתקופה הנוכחית צריכים להתחשב במצבים הנוכחיים האלה. בזמנים קדומים כולם השתמשו במיתרי משי או מיתרי גיד בקר. העניין הוא לא רק שלא היו להם מוצרי האמנות המודרניים, זה קשור מאוד גם לסביבה שבתקופה הקדומה. עכשיו מדברים על כך שצריך לסלול דרך משלכם, ולא מדובר בכך שגם כלי הנגינה צריכים לחזור לזמנים קדומים. סביבת האנשים של עכשיו היא כבר כזאת, אפשר רק לנצל את כלי הנגינה הקיימים היום.

תלמיד שואל: אם רוצים לשדר בשידור חי את הגאלה של ראש השנה, ייתכן ועדיין אין את התנאים בזמן הנוכחי מבחינת הציוד. אבל אם אנחנו מתכננים עכשיו לקראת שידור חי בראש השנה …

המורה: זה מה שאני חושב: אם אין את התנאים אי אפשר לעשות שידור חי. בנוסף לזה, אם מביאים את כולם לארצות הברית כדי לרכז את בעלי הכשרונות כדי לעשות גאלה זה קשה, כי חלק מהאנשים צריכים לעבוד ולא יכולים להשתחרר מהמשפחה. יש גם את אלה שלא יכולים לשאת את זה כלכלית. יש קשיים בכל מיני היבטים. אם אפשר לשלב את התוכניות האמנותיות של כל אזור ולעשות דיסק ומשדרים אותן לסירוגין זה גם בסדר. לכן עכשיו אפשר באמת לעשות דברים שנראים מאוד ריאליים בעזרת מחשבים.

תלמיד שואל: אפשר להשתמש במוסיקה שלנו בינינו, אבל האם קיים נושא של זכויות יוצרים כלפי חוץ? לדוגמא, לפני ארבע שנים כשעשיתי תוכנית של פאלון גונג השתמשתי ב"פודו" ו"ג'ישי". מנהל תחנת טלוויזיה מאוד אהב את המוסיקה. הוא שאל איך זה שהמוסיקה הזאת כל-כך טובה? האם אפשר לתרום אותה? אז בזמני תרמתי אותה.

המורה: זה לא כל-כך מתאים. אנשים גם לא יידעו להעריך את זה. מה נעשה אם הם משתמשים בה באופן פזיז? עכשיו עדיין אין לנו זמן לטפל בעניין של יצירת דברים עבור אנשים רגילים. זה לא מתאים לתת את "פודו" ו"ג'ישי" לאנשים רגילים שישתמשו בהם כרצונם, יצירות אחרות זה בסדר. חוץ משתי היצירות האלה, בדרך כלל אין בעיה עם שירים אחרים שתלמידים יוצרים.

כשמדברים על זכויות יוצרים, האם אתם יודעים איך עשיתי את זה כשלימדתי את הפא בזמני? כדי להוציא את "ג'ואן פאלון" לאור באופן חוקי, עברתי הרבה מכשולים.  ההוצאה אכן הוציאה אותו. כעבור זמן מה, בית ההוצאה חש בלחץ והפסיק. אבל הם ידעו שהספר הזה יותר מדי רווחי, וגם לא רצו לחדש לי את החוזה. אחר-כך היו הרבה מתרגלים שהיו צריכים ספרים ומאוד נלחצו. מה אפשר היה אז לעשות בעניין? היו כל-כך הרבה מתרגלים שלמדו את התרגול, באתרי התרגול המתרגלים הגיעו בכמויות גדולות ולא היו ספרים. אבל ברגע שהספר הזה היה חסר, ספרים פירטיים כבר התחילו ברחבי המדינה, עשו את זה בכל מקום. כל עוד לא שינו לי מילה כלשהי והבטיחו איכות, לא התייחסתי לזה. אנשים רק רצו להרוויח כסף, המצווה והחטא נטרלו אחד את השני. בכל מקרה זה בסדר שהרוויחו כסף. הרבה דברים של תלמידי הדאפא בדיוק מיועדים להישאר לבני האדם. כל עוד אנשים יוכלו להעריך את זה, לא ישתמשו בו בצורה פזיזה ולא ישנו דברים. אם הם משנים דברים, צריך לאתר אותם, כי ככלות הכל יש לנו זכויות יוצרים.

תלמיד שואל: שירים טובים יכולים להשפיע על כמה דורות של אנשים, שרים אותם עד היום.

המורה: באשר למוסיקאי שיש לו כישרון, מדוע הוא יכול לחבר יצירה כזאת? מדוע הוא יכול לזכות בשבח לדורי דורות. זה לא רק בגלל שהמנגינה יפה. משמעות המוסיקה מקורה באופי טוב של אדם, בניסיון חברתי עשיר ובכשרון מולד, זה לדבר על זה מנקודת המבט של אנשים רגילים. חיי המטפח הם שונים, יתר על כן, הם מעבר לרמה של אנשים רגילים. תלמידי דאפא, כשאתם באמת מסוגלים לסלול דרך משלכם, הדברים שלכם יזכו בכבוד יותר אפילו מהמוסיקאים בעלי השם שבין אנשים רגילים, יזכו בשבח למאה דורות, או לאלף דורות, כי אתם תלמידי דאפא, הדרך שלכם ישרה. המין האנושי ילמד וישתמש לעולמי עולמים בדברים שאתם יוצרים. (מחיאות כפיים)

תלמיד שואל: המורה אני רוצה לשאול, סגנון השירה הפופולרית, האם יש בו טבע דמוני?

המורה: סגנון השירה הפופולרית הוא בעצם שירה עממית של ההמונים. הוא לא דורש צורת שירה כלשהי. השירה העממית הקדומה של כל מדינה הועברה כל הזמן באופן זה, זה נכון לגבי כל עם. אבל עכשיו אנשים הגדירו אותה בתוך מערכת המוסיקה העכשווית. יחד עם השפעת המודרניזם, היא הפכה להיות משהו עלוב, שחרור הטבע הדמוני, אפילו ערבוביה עם דברים מגונים. הרבה אנשים צעירים רודפים אחרי הדבר הזה. לא משנה באיזו צורת שירה מדובר, אפשר לקחת כדוגמא את ההיבטים הטובים, אבל צריך לסלול דרך משלכם.

תלמיד שואל: המורה, אני חושב שביצירות שאנחנו יוצרים עכשיו ישנן שתי נטיות. סוג אחד שר על הדברים של טיפוח-תרגול שלנו, סוג אחר הוא, שכדי לאפשר לאנשים רגילים להבין, אפילו אי אפשר להזכיר את "פאלון דאפא הוא טוב". אני מרגיש שזה לא נכון.

המורה: זה שתלמידי הדאפא מאמתים את הפא זה מובן מאליו, לכן ביצירה שלכם, המטרה צריכה להיות הצלת יצורים חיים, הבהרת האמת ושבח לתלמידי הדאפא. מובן שאם למשל, כשאתם מצלמים סדרת טלוויזיה, בסיפור של הסדרה או בביצוע על הבמה, צריך להוסיף מוסיקה ששייכת לסיפור, זה בסדר. סדרת טלוויזיה היא, כשלעצמה, תוכנית אמנותית והיא מיועדת לצפייה על-ידי קהל מגוון, במיוחד קהל של אנשים רגילים. מובן שבנוגע לתוכן של היצירות המוסיקאליות, חלקן, בשל הצרכים של מהלך העלילה או ספורי החיים של אנשים רגילים רבים, אין לו קשר עם תלמידי הדאפא. אז תגיד אתה, האם לכתוב או לא? עדיין צריך לכתוב, צריך לעשות את זה. למעשה לא משנה מה, זה בכל זאת דבר שתלמיד דאפא עשה, והוא שונה. כשבאמת מתארים את הדאפא ואת תלמידי הדאפא באופן חיובי, עדיין משתמשים בדברים של הדאפא כעיקריים. כתלמיד דאפא, אם אתה לא חושב על דאפא בכלל ורק אוהב לעשות דברים של אנשים רגילים, אז אתה אדם רגיל. האחריות של תלמידי הדאפא היא להציל יצורים חיים, לאמת את הדאפא. מאוד קל לשים דברים בפרספקטיבה.

תלמיד שואל: המורה, רציתי לשאול, לא יודע אם זה מתאים. מאז שהמק"ס כבשה את סין, נדמה שהמפלגה המרושעת השתמשה לעתים תכופות בתופי מותן.

המורה: אני אומר לך שלתופי מותן יש היסטוריה של קרוב לאלף שנה בסין. זוהי צורת אמנות עממית שמועברת באזור המערבי ובמישור שאאן-שי של סין. כשמדברים על תופי מותן, אני יודע שיש עוד סוג של תוף. אתם רואים שבשאאן-שי יש תוף בגודל כזה, בקוטר של 1.5 צ'ה. כולם גברים שמתופפים עליו ויש לזה ממש אווירה. מי מבין היושבים שעוסק בריקוד יודע עליו? אפשר להשתמש בדבר הזה, זה גם די טוב. האם אתם יודעים? בפעם הראשונה שהשתמשתם בתופי מותן בצעדה בניו יורק, הרבה אנשים אמרו: "הסינים הגיעו". הם הרגישו שהאנשים הסינים האמיתיים הגיעו. המפלגה המרושעת ההיא מנצלת את הדברים שבתרבות הסינית כדי להלל את עצמה. אלו הם בוודאי לא דברים של המק"ס המרושעת. המפלגה הזו היא רוח שבאה מהמערב, רוח רעה. (צוחק)

תלמיד שואל: נניח שרוצים להוציא לאור מוסיקה נאה, למשל אלבום מיוחד לכלי אר-הו. האם זה מתאים לערבב דברים מסין ומהמערב בתזמור?

המורה: מה שהתכוונתי זה לקחת כדוגמא את כל הדברים הטובים. מובן שניתן להשתמש בשיטות תזמור ובדברים בתחום תיאורית המוסיקה מהמערב. אם אתה לגמרי מביא את הכל, חצי סיני חצי מערבי, זה לא כך. העניין הוא איך לסלול דרך משלכם. אני חושב, שגם המוסיקה המערבית וגם המוסיקה הסינית הן דברים יחסית טובים במחזור הזה של התרבות האנושית. לא משנה איזה גזע, כשירדו למין האנושי ונכנסו לעולם האנושי, קודם כל נולדו בסין. לאחר שנסתיימה שושלת, עברו מסין לרחבי העולם. מי השאיר את הדברים של סין? אלה האלוהויות, התרבות של כל השושלות, האנשים של כל העולם, שהשאירו אותם. דיברתי כבר על הדברים האלה. אתם בעצם בוחרים, בוחרים את הדברים הטובים מתוך הירושה שההיסטוריה השאירה.

תלמיד שואל: השירים המקומיים העממיים של אזור שאן-שי ואזור שאאן-שי למעשה מהווים 80% מהשירים העממיים של סין. המנגינה הבסיסית של המוסיקה שם מאוד יפה. חלק מהמילים עוותו אחרי שנת 49. אבל למעשה המוסיקה המקורית והמנגינות מאוד טובות. אני לא יודע אם זה נכון, האם צריך שהמורה יגיד משפט ורק אז ארגיש בטוח.

המורה: בשירים עממיים של הצפון, באזורים שאן-שי ושאאן-שי, הרבה מהלחנים הם דברים של סין הקדומה.

רוב הדברים שדיברנו עליהם זה עתה הם נושאים של מוסיקה. צריך להדביק את הקצב גם בהיבטים אחרים של אמנויות הבמה. בדרך כלל  רוב תוכניות הגאלה הן מחול קבוצתי. אם יש מעט, זה יהיה מאוד בודד ומונוטוני. אם אין מחול בגאלה אמנותית, היא לא יכולה להיחשב לגאלה. איך לפתח עוד בתחום הזה, ולסלול דרך? בעבר ראיתי גאלה של להקות שירה וריקוד מהאזור המערבי של סין שמציגות את התרבות העתיקה, היו הרבה תוכניות של תרבות היסטורית. ניתן לקחת אותן כדוגמא, אבל לא לגמרי לחקות אותן. סללו דרך משלכם.

תלמיד שואל: איך נוכל לשתף פעולה טוב יותר עם תחנת הטלוויזיה? כי כולנו חיים במפוזר בכל רחבי העולם.

המורה: זה לא קל לרכז את כולם וגם קשה לתאם. אבל אפשר להשתמש במחשבים, בפקסים, בטלפונים – אפשר לתקשר לגבי הרבה דברים. נצלו את התנאים האלה עד המקסימום. אתם נמצאים במקומות שונים, בטווח של כל העולם, להיות כולם ביחד זה מאוד לא קל. הדבר הטוב הוא שאחרי המפגש היום אתם כבר יודעים איך לעשות את הדברים. אז מצאו באופן זה דרך ולכו בה. למעשה יש לכולכם פוטנציאל.

תלמיד שואל: הלהקה שלנו רוצה לנסוע לרחבי אוסטריה להופיע. אם אין לנו מספיק יצירות, האם אנחנו, תלמידי הדאפא, יכולים לנגן יצירות קלאסיות של אנשים רגילים? למשל יצירות של מוצרט או שופן.

המורה: אין בעיה בכך. אמרתי מזמן שאין בעיה במוסיקה קלאסית. בדברים מלפני "המהפכה התרבותית הגדולה" אפשר להשתמש בזהירות. חייבים להיות דברים שאין בהם תרבות מפלגתית. ברוב הדברים מלפני שהמפלגה המרושעת הגיעה אפשר להשתמש. אין להשתמש בדברים מהתקופה הזאת של ראש הדמונים, הם מלאים בדברים מרושעים. בתקופה ההיא האנושות נשלטה על-ידי דמונים.

תלמיד שואל: אם אי אפשר להשתמש ביצירות מוסיקליות שנכתבו בעשורים של תקופת ראש הדמונים, אז האם גם בטלוויזיה ובסרטים שבתקופה הזאת אי אפשר להשתמש?
המורה: אני חושב שכל הדברים של התקופה הזאת לא טובים. מאחוריהם יש את האלמנטים של שליטה על אנשים על-ידי רוחות רקובות שונות.

תלמיד שואל: יש לנו כבר שירים עכשיו. באיזה שיר אפשר להשתמש כמנגינה בסיסית ליצירת סימפוניה או אנסמבל קטן?

המורה: באשר לעניינים ספציפיים, תדונו ביניכם. לא צריכה להיות בעיה.

תלמיד שואל: לאחרונה מתרגלים מערביים בתחנת הטלוויזיה שלנו עשו שני קטעי MTV, אבל הם השתמשו בצורת מוסיקה מודרנית עם גיטרה מודרנית וגיטרה חשמלית.

המורה: זה בסדר. תחנת הטלוויזיה קיימת בחברת האנשים הרגילים ופונה אל הקהל הרחב הרגיל. אפשר גם להשתמש בכלים חשמליים. תלמידי הדאפא צריכים ללכת היטב ובאופן ישר את דרך הטיפוח-תרגול, אבל בעבודה שבין אנשים רגילים השתדלו לפעול טוב. תוכניות טלוויזיה מיועדות לצפייה על-ידי אנשים רגילים. עכשיו זה לא תיקון הפא את העולם האנושי אלא תקופה שבה תלמידי הדאפא מטפחים, מבהירים את האמת וחושפים את הרדיפה. אין בעיה בזמן הנוכחי.

אם כך, מי מביניכם יכול לעסוק בתזמור? הרימו יד רגע, הסתכלו. במיוחד אלה מתחנת הטלוויזיה, כשאיזה סרט שלכם צריך מוסיקה, אפשר למצוא אותם. כל אלה שיכולים לתזמר יכולים גם להלחין.

הסתכלו, אפילו לא מעט. אני יודע שבקהל יש עוד הרבה בעלי רמה גבוהה, שחקו תפקיד. מובן שאי אפשר לעשות טוב בבת אחת, כך שאל תבואו בטענות. תוכלו לדון ביניכם באופן אדיב, תלכו לקראת בשלות בדרך הזאת שלכם. בהתחלה לא בהכרח הולכים היטב. אז לא רק שצריך להפיק את הדברים שלכם, מאוחר יותר צריך עוד להגביר את התפוקה (צוחק). למשל, "עשיתי דבר אחד, מספיק לי, עשיתי את זה". זה לא בסדר. האם זה בסדר שתלמיד דאפא יציל אדם אחד? זה לא בסדר, צריך להציל הרבה.

תלמיד שואל: המורה, אני רוצה לשאול שאלה במובן הפא. בודהא שאקיאמוני טיפח והשיג את הטאו לפני מאות מיליוני ג'יא. אבל לכדור הארץ שלנו היו רק שני מחזורים של כדור הארץ וכל מחזור היה מאה מיליון שנה, האם זה אומר ש…

המורה: בודהא שאקיאמוני לא טיפח על כדור הארץ לפני כן. (הקהל צוחק) שאקיאמוני בא לעולם האנושי כדי להציל אנשים. בשמיים הוא אלוהות, הוא השיג את הטאו מזמן. הפעם הזאת הייתה כדי לאמת את סטטוס הפרי של טאתאגאטה ולהשאיר למין האנושי את התרבות של בודהא. הרבה סיפורים ממה שבודהא שאקיאמוני סיפר הם דברים שבשמיים ולא דברים שעל הארץ. האם לא אמרתי את זה בעבר, כשאדם רואה בודהא יושב שם, זה מאוד קדוש. אבל כשבודהא רואה בודהא זה כבר אחרת. מה שיש להם זו קבוצה חברתית של אלוהויות.

בשל סיבות של זמן, בואו נדבר עד כאן. אתם תלמידי דאפא, אני מאמין שתוכלו לפעול היטב. אני מחכה לבשורות טובות מכם.


הערה: בשל סיבות של הקלטה, ניתן היה לארגן רק את החלק הזה.