התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

אני מתרגלת פאלון דאפא. באמצעות לימוד הפא הבנתי שזה דחוף מאוד להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות. במשך השנים ביקרתי כפרים הממוקמים במרחקים די גדולים מביתי, בחלקים השונים של האזורים הכפריים.

אני עושה זאת בכל מזג אוויר, בקור החורפי ובחום הקיץ. כשאני נתקלת במבחנים ובמצוקות המאסטר שולח לי רמזים שידריכו אותי. המאסטר הגן עלי ועודד אותי להתקדם במרץ.

המאסטר נתן לי מצפן

במשך שנים רבות בעת שהפצתי חומרי הבהרת אמת והבהרתי את האמת, הייתי במקומות רבים. אינני מכירה אפילו את שמותיהם. כשהפצתי חומרי הבהרת אמת במקומות שלא היו מוכרים לי, לעתים קרובות הייתי טועה והולכת לאיבוד ולא ידעתי לאיזה כיוון אני הולכת.

בפעמים אלה המאסטר היה תמיד דואג שמישהו ינחה אותי או יעזור לי למצוא את דרכי כך שאוכל לסיים את הפצת החומר.

לילה אחד נסעתי להפיץ חומרי הבהרת אמת במרחק מעל 50 ק"מ ממקום מגוריי. באותו לילה איבדתי את דרכי. היה לילה שקט מאוד ולא היה אדם שיוכל להדריך אותי בכיוון שעלי ללכת.

לא חשבתי רבות על זה והמשכתי להפיץ את החומר. המאסטר ראה שאני משתוקקת להציל אנשים וארגן שאדם בעל יחסים גורליים ידריך את דרכי חזרה הביתה.

בפעם אחרת נסעתי עם עוד מתרגלת באוטובוס לכפר הממוקם בהר הסמוך אלינו כדי להפיץ חומרי הבהרת אמת. בדרך הפצנו חומרי הבהרת אמת והגענו לשם בסביבות השעה 10 בבוקר.

כשהמשכנו מהכפר הלאה ראינו שיש פחות כפרים. בסופו של דבר אבדנו את הדרך ביער סבוך ולא יכולנו למצוא את הדרך לצאת מהיער. בשעה 9 בלילה עדין שוטטנו בהר המיוער.

מצאנו בית נטוש ונשארנו בו למשך הלילה. בתחילת האביב קר מאוד באזור ההררי ואנחנו רעדנו מקור. לא אכלנו ולא שתינו במשך כל היום ולא יכולנו להירדם.

לכן שיננו את הפא ושלחנו מחשבות נכונות חזקות כשאנחנו מבקשות מהמאסטר להדריך אותנו כיצד לצאת מהאזור ההררי. בבוקר המחרת האדמה והעצים היו מכוסים בכפור כבד. ראינו מהיכן השמש זורחת, הלכנו בעקבות השביל שביער ובסופו של דבר מצאנו את הדרך לצאת מהאזור.

בוקר אחד ראיתי בחצרי משהו עגול וקטן. לא נתתי לזה תשומת לב מיוחדת, אבל יומיים לאחר מכן אותו דבר העגול והקטן נראה על קצה השולחן בביתי. היה זה מצפן. הייתי בהלם "המאסטר ראה שאיבדתי את דרכי מספר פעמים כה רב ולכן העניק לי מצפן". לא יכולתי להביע את הכרת תודתי למאסטר במילים.

מכשיר פא בעל אינטליגנציה

לפעמים רכבתי מביתי וחזרה על אופניים מעל 160 ק"מ כדי להבהיר את האמת באזור הכפרי. כשהייתי מתעייפת הייתי טופחת על אופניי והייתי אומרת "הו אופניים, אתם המכשיר שלי לעזור למאסטר בתיקון הפא והצלת ישויות חיות. גם אתם דבר חי. עליכם לעזור במילוי צרכי הדאפא. למרות שזה קצת מעייף אנחנו מצילים אנשים".

נראה שהאופניים הבינו אותי. הרושם היה שזה שהרכיבה הייתה יותר קלה ויותר מהירה. כמה פעמים לאחר שהגעתי חזרה הביתה ראיתי שהשרשרת נותקה. לפעמים הייתי מסוגלת לרכב חזרה הביתה בלי אוויר בגלגלים.

כשהייתה בסביבה סכנה, גיליתי שאופניי החלו לעשות רעשים, קולות של זמזום. והייתי יורדת מהדרך מיד.

פעם אני ועוד מתרגלת רכבנו על קטנוע לכפר די רחוק כדי להפיץ חומרי הבהרת אמת. בדרך חזרה שמענו קולות שחיקה וכתישה מתחת לגלגלי הקטנוע. בדקנו פעמיים מה זה, ולא מצאנו שום דבר שלא היה כשורה. לאחר שהמשכנו ורכבנו עוד כ-60 ק"מ הקטנוע עצר ולא יכול היה להמשיך לנסוע אפילו לאחר שמלאנו את המכל בדלק. היה עלינו לדחוף אותו.

למרבה המזל מצאנו בכפר בית מלאכה לתיקון קטנועים. החגורה שחיברה בין הגלגלים השתפשפה כמעט לגמרי. האדם שתיקן את הקטנוע נראה מפוחד ומלא יראת כבוד. הוא סיפר לנו שבדרך כלל אין אפשרות לרכב על קטנוע כשהחגורה משופשפת עד כדי כך. אבל אנחנו המשכנו לנסוע למרחק של קילומטרים רבים למרות שהחגורה הייתה משופשפת לחלוטין.

ישות אלוהית ליוותה אותי בירידה מההר

פעם נסעתי באוטובוס לאזור סמוך כדי להפיץ חומרי הבהרת אמת, היה עלי לעבור בהליכה מעל הר גדול. משני צידי הדרך, ההר היה מיוער בעצים גבוהים ועשב גבוה. אורכו של הכביש היה כ-שלושה ק"מ.

מאנשים הגרים בכפר הסמוך שמעתי שבכביש הזה הסתובבו פושעים ואנשים רעים שבצעו פשעים. אף אחד לא הלך בכביש זה לבדו; רק בעלי מכוניות העזו לעבור בו בנסיעה. לאחר שסיימתי להפיץ את חומרי הבהרת האמת בכמה כפרים המאוכלסים בצפיפות, עדיין נשארו לי כארבעים עלונים לכן עברתי מעל ההר הגדול לצידו השני.

בעת שהלכתי בדרך חזרה אדם קשיש טייל לפניי, בהתחלה לא שמתי לב אליו. לפעמים הלך לפניי ולפעמים מאחוריי. הקשיש היה לבוש בצהוב ונשא אבן עגולה בקוטר של כ-30 ס"מ שעליה היו חרוטים דיאגרמות טאואיסטיות.

אוטובוס מאזור סמוך עבר בדרך. הקשיש לא עלה לאוטובוס. הוא חייך אלי ושאל: "מדוע אינך עולה לאוטובוס?" הוא נראה אדם טוב לב. פניו היו סמוקים ושערו וזקנו היו כסופים, אך הוא היה מאוד אנרגטי. עניתי: "עלי לבצע משהו". לאחר זאת הרכנתי את ראשי והמשכתי ללכת.

כשעמדתי לעזוב את האזור הקשיש עצר מלכת ואמר לי "כשאת יורדת מההר, יש אוטובוסים בכפר אל תחמיצי אותם". ואז הוא נעלם. עמדתי שם נדהמת. אז הבנתי שהמאסטר דאג שאלוהות ההר תהפוך לקשיש שיעזור לי.

אור זוהר עקב אחרי לכל מקום

אחה"צ אחד, ביום חורפי, נסעתי באוטובוס לאזור הררי במרחק של כ-60 ק"מ כדי להפיץ חומרי מידע. כשהגעתי למחוז חפצי עדיין לא היה חשוך אבל שלג החל לרדת.

נכנסתי למקום מיוער כדי לשלוח מחשבות נכונות חזקות להרחיק הפרעות, נזקים, וגורמים אחרים שיכלו למנוע הצלת ישויות חיות בשדה הממדי אליו עמדתי להיכנס. לאחר שהחשיך התחלתי לחזור ובדרך הפצתי חומרים.

בגלל שהייתי חסרת זהירות, השארתי את החומרים במקומות בולטים, עקב זאת השוטרים החלו לחפש אחריי. לכן התחבאתי מהר בעשב הגבוה. הם נסעו במכונית הלוך ושוב כשהם מחפשים אותי. לאחר שהמכונית עברה אותי והמשיכה קדימה, התחלתי ללכת בכביש ולהפיץ את החומרים. כשהמכונית נסעה לכיוון שלי התחבאתי. ניצלתי את החשכה כדי להתחבא ואחר כך להמשיך ללכת ולהפיץ חומרים.

היו לי שלפוחיות בשתי הרגלים , וכשפסעתי חשתי בכאבים, לכן הורדתי את נעליי והלכתי יחפה. אבל הכאבים החריפו כשחלוקי אבנים חדרו לשלפוחיות. למרות הכאבים המשכתי ללכת ולא עצרתי לאורך הדרך.

בסביבת חצות ראיתי אישה קשישה הולכת לבד, ושמעתי ציוצים מוזרים של ציפורי פרא. זה היה מפחיד.

על ההר שהיה מצד ימין שלי ראיתי מנורה זוהרת באור אדום. כשצעדתי האור נע. כך האור המשיך לעקוב אחרי עד שעברתי מרחק של כ-30 ק"מ. כשעזבתי את האזור האור נעלם. הבנתי שהמאסטר יצר את האור שידריך את דרכי וייתן לי אומץ.

הכפר בקרבת הנהר והנהר הקרוב הכפר

בסתיו של שנה אחת נסעתי עם עוד מתרגלת עמיתה לכפר סמוך כדי להפיץ חומרים. לאחר שהגענו ליעדנו התחלנו לצעוד לכיוון חזרה הביתה. הלכנו מדרום לצפון והפצנו חומרי הבהרת אמת לאורך הדרך. הלכנו בכיוון הצפון-מזרחי.

לאחר שעברנו כ-שישה ק"מ הגענו לנהר גדול. היינו נבוכות ושאלנו אדם קשיש שדג בנהר היכן אנחנו נמצאות. הוא אמר לנו שאנחנו נמצאות בפינה הדרום מערבית של הכפר.

הבנו שהלכנו בכיוון ההפוך לכיוון שבו רצינו ללכת לכן הסתובבנו חזרה. ראינו כפר גדול נכנסנו אליו וגילינו שהכפר ממוקם בצומת של שלושה אזורים מקום שבו אף פעם לא היינו קודם.

לכן חלקנו חומרים, הבהרנו את האמת ושכנענו את כל מי שפגשנו לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית ומהארגונים המסונפים לה. כשחזרנו לכביש הראשי גילינו שאנחנו נמצאות שוב פעם בצידו הצפון מזרחי של הכפר. הבנו שהמאסטר שינה את המבנה הגאוגרפי של האזור כדי שנוכל להציל ישויות חיות.

בקיץ אחד לאחר שירד גשם שוטף, למחרת היום רכבתי על אופניי כדי להפיץ חומרים. הכביש היה בוצי, ומכנסיי נעליי והאופנים היו מכוסים בבוץ. אמרתי לעצמי שההופעה שלי לא תעזור לתדמית של תלמידי הדאפא.

תוך זמן קצר הגעתי לנחל זורם. ירדתי לנחל וניקיתי את מכנסיי נעליי ואת האופניים ואחר כך המשכתי להפיץ את החומרים בכפר הקרוב. לאחר תקופה מסוימת עברתי באותו מקום שוב פעם אבל הנחל לא היה שם. שאלתי את אנשי הכפר על הנחל, אך והם אמרו לי שמעולם לא היה שם נחל. נראה ש המאסטר יצר את הנחל כדי לעזור לי לנקות את הבוץ.

אין מילים בפי היכולות לתאר את הערכתי למאסטר. אני חשה שהדרך היחידה בה אני יכולה להביע את הערכתי היא להמשיך בשקידה בנתיב שהמאסטר ארגן עבורי ולטפח ביציבות.