עברתי אין-ספור מחזורי חיים במשך אלפי שנים על פני כדור הארץ. גרמתי לקארמה רבה וסבלתי המון מצוקות. בעולם של פיתוי ואשליה, המורה מלא החמלה העיר אותי ואני הולכת בעקבותיו כדי להתחיל את מסעי הביתה.

כילדה, לעתים קרובות ראיתי מחזות בממדים אחרים. יום אחד הופיע מסך דמוי טלוויזיה ובו אורות מהבהבים. מתוכו, הופיעו שמים כחולים נהדרים ואחריהם התגשם בפני פרח לוטוס; טיפות מים קריסטליות הותזו על עלי הכותרת הורודים, כשהם מנצנצים תחת אור השמש. הייתי המומה מיופיים הטהור. לפתע, ילדה קטנה קפצה מתוך פרח הלוטוס, לובשת סינר אדום ותסרוקת זנב סוס לראשה, היא עשתה סלטה באוויר ואחזה בעלה כותרת כמו בנדנדה. היא זינקה לאוויר והסתובבה כמו סביבון סביב פרח הלוטוס. זה היה כול כך חי ונחמד. בהדרגה, פרח הלוטוס והילדה נעלמו וזוג ידיים גדולות אך עדינות הופיעו, כשהן מציגות תנועות ידיים. לא עבר זמן רב והידיים עצרו בתנוחה מסוימת. נאלמתי דום.

מספר שנים לאחר מכן, בחודש מארס 1999, הגיע הרגע המאושר בחיי, אחרי שאחי וגיסתי סיפרו לי על הפאלון דאפא, הפכתי למתרגלת. מאז המורה אחז בידי והנחה אותי במשך שמונה שנים של טיפוח. אני, אדם מלא בקארמה, הפכתי לתלמידת דאפא של תקופת תיקון הפא.

כשהתחלתי ללמוד את המדיטציה בישיבה בפעם הראשונה, ראיתי את הפא-שן של המורה עומד מולי מימני, כשהוא צופה בי. ראיתי גם את הנשמה המשנית שלי בתנוחת הלוטוס יושבת מולי כשפניה אלי. היא נראתה כבת 15. דמעותיי זלגו. לפני כמה ימים כשסיימתי את המדיטציה, ראיתי קרני אור מוזהבות המגיעות ממרחק ולפתע הופיע בודהא מוזהב יושב על משטח הלוטוס. הצצתי מקרוב; זה היה המורה! כל כך התרגשתי שפרצתי בבכי. המורה! המורה היה כולו חיוכים. באותו הרגע, שמעתי את המוסיקה השמימית, פודו, אני לא אשכח לעולם את ההתנסות המרשימה הזאת.

פעם במהלך המדיטציה הופיע בפני הספר "ג'ואן פאלון". הדפים נפתחו. המורה הגיע אלי, לבוש בגלימת נזיר ועטוף באור זהוב. הבנתי שהמורה מזכיר לי ללמוד את הפא בחריצות. בעמדו מול מתרגלת ילדותית כמוני, המורה היה כמו אב המלמד את ילדו. הוא אחז בידיי והוביל אותי לנוע קדימה.

לאחר שמונה שנים של טיפוח מלא אירועים, התבגרתי בהדרגה. בכול פעם שהתקדמתי במשהו קטן, המורה היה מגלה לי סצנות מרהיבות מממדים אחרים. בכול פעם שהתרשלתי, המורה היה משתמש בשיטות אחרות להזכיר לי, כמו צלצול טלפון וצלילי פעמוני רוח. פעם אחת קול אמר לי: "אם תוכלי לנטוש את העצלות שלך, תשלימי כול דבר". הבנתי שבדרכי "הביתה", עלי ללכת בעקבות נתיב הטיפוח האמיתי. אין קיצורי דרך. עלי להשגיח על כול מחשבה ומחשבה וללמוד את הפא לעתים קרובות והיטב.

כול עוד אנחנו רוצים להציע הצלה לאנשים, המורה יביא אלינו אנשים עם יחסים גורליים. לעתים קרובות אני נתקלת ברחוב בחברים מבית הספר שלא ראיתי זמן רב או בשכנים מימים עברו. אני מספרת להם את האמת על הדאפא ומשכנעת אותם לעזוב את המפלגה הקומוניסטית הסינית. יש אין-ספור דוגמאות כאלו. אולם כול הזדמנות כזאת מאוד חשובה. בני האדם עברו אלפי שנים של גלגולים והם חותמים את גורלם הסופי כשהם פוגשים בנו. כשראיתי שהאנשים האלו ניצלו, הייתי כול כך מאושרת עבורם. פעם אחת אנשים רבים ששמעו את האמת הודו לי שוב ושוב. אדם אחד היה כול כך נרגש לאחר ששמע את האמת, שהתקשה למצוא את המילים להביע את תודתו ופניו הפכו אדומים. לבסוף הוא הניח את ידיו ביחד, העלה אותן אל מעל לראשו וצעק: "השמים מברכים אותנו".

חברה אחרת שלא ראיתי במשך שנים הייתה מאוד מאושרת לאחר ששמעה את האמת. בבוקר המחרת כשישבתי במדיטציה, היא באה אלי ואמרה: "עלי להודות לך". יש אנשים שמשתחווים ומודים לי על הצלתם. אמרתי להם שזה המורה שלי שהציל אותם.

עמיתיי המתרגלים, ברגע יקר זה עלינו ללמוד את הפא בכול לבבנו. עלינו להשלים את שלושת הדברים, להציל יצורים חיים ולהביא למורה בשורות טובות.