ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ

לאדם יש מבחנים רבים שעליו לעבור במהלך הטיפוח-תרגול. הסיבה שגורמת לכך היא שמאז שהאדם נולד, הוא יוצר ללא הרף כל מיני מושגים במהלך הבנתו את החברה האנושית, כך נוצרות החזקות, כיוון שהחברה האנושית היא בדיוק עולם שבו סבל הולך יד ביד עם תועלת והנאה. חיי אדם בדיוק כרוכים במצוקות רבות, בלי קשר לכמות הכסף שיש לך, או איזה מעמד חברתי יש לך. כיוון שסבל גורם קושי לאדם, כך שהוא מתנגד למצוקות במודע ובחוסר מודע, המטרה היא לחיות בצורה יותר נעימה. בגלל זה, במהלך הרדיפה אחרי האושר, האדם יוצר [דרכים] איך למנוע מעצמו להיפגע, איך לחיות טוב, איך אפשר להתקדם יותר מהאחרים בחברה ולהשיג תהילה והצלחה, איך להשיג יותר, איך להיות יותר חזק וכו'. בשביל זה, באותו הזמן שהוא רוכש את הניסיונות האלה, האדם יוצר את המושגים של החיים האנושיים, ותוך כדי החיים המעשיים, הניסיונות גורמים למושגים להתקבע.

למעשה העקרונות של החברה האנושית הם עקרונות הפוכים בתוך היקום. זה שלבני אדם יש קשיים וסבל זה כדי שהם יוכלו לשלם קארמה, כך שיהיה להם עתיד של אושר. אז מטפח צריך לטפח לפי העקרונות הנכונים. אכילת מרורים ונשיאת סבל הן הזדמנות יוצאת מן הכלל לסילוק קארמה, להתנקות מחטאים, לטיהור הגוף, להעלאת תחום המחשבה ולעליה ברמה – זהו דבר טוב מאוד וזהו עיקרון נכון. אבל במהלך הטיפוח-תרגול המעשי, כשמגיע הסבל, כשהקונפליקטים פוגעים בעומק הלב – במיוחד כשזה מתנגש עם המושגים העקשניים – עדיין קשה מאוד לעבור את המבחן. אפילו כשיודעים בבירור שזהו מבחן, עדיין לא מסוגלים להניח את ההחזקות. יתר על כן, תלמידי הדאפא מטפחים בחברה הכביכול מעשית הזאת שהיא מלאת פיתויים, זה עוד יותר קשה ועוד יותר חשוב לשנות את המושגים. לכן אני לעתים תכופות אומר לכם ללמוד הרבה את הפא במהלך הטיפוח-תרגול, ובאותו הזמן אני גם מדי פעם מפרסם מאמרים שמצביעים על בעיות שקיימות באופן כללי, ומתקן את הכיוון. למרות זאת, עדיין צצות בעיות חדשות מדי פעם בדרך הטיפוח-תרגול. באשר לזמן הנוכחי, מצב הרדיפה שהופיע במסלול הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא כבר עבר שינוי עצום במהלך תיקון הפא של היקום ואימות הפא של תלמידי הדאפא. בין אם מדובר בסביבת הטיפוח-תרגול או בהבנה של אנשי העולם, הכל משתנה באופן מהותי. מלכתחילה, זו כבר תופעה של השלבים האחרונים של תיקון הפא ושל הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא. אבל יש עדיין חלק קטן מהמתרגלים, אפילו מתרגלים ותיקים, שהופיע אצלם ברגע זה מצב מדוכדך במידות שונות, והם הרפו את הנחישות להתקדם במרץ. הם לא קלטו שזה נובע מההחזקה לגבי הזמן של תיקון הפא או מהפרעות של המושגים הנרכשים שאינם נכונים, כך שהם איפשרו ניצול פרצה על-ידי יסודות מפריעים שהכוחות הישנים השאירו לפני כן בשכבת פני השטח של ממד המין האנושי, רוחות מרושעות ושדים רקובים – אשר הגדילו וחיזקו את ההחזקות האלה ואת המושגים האנושיים – כך שנגרם המצב המדוכדך הזה.

למעשה חישבו על זה, המטפחים של העבר לא העזו להרפות לרגע, אפילו כשהם היו צריכים להשקיע את כל תקופת חייהם כדי לסיים את המסע. אז איך יכולים תלמידי הדאפא – שהולכים להגשים סטטוס פרי של יצורים חיים שהוצלו על-ידי הדאפא ושיש להם את דרך הטיפוח-תרגול הנוחה ביותר – לא להתקדם עוד יותר במרץ במהלך פרק הזמן הקצר הזה לטיפוח-תרגול, שבו הכבוד הכביר ביותר של הטיפוח-תרגול הזה של אימות הפא חולף בהרף עין? אתם כבר יודעים שצורת הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא היא טיפוח-תרגול בעולם, בין האנשים הרגילים, והטיפוח מכוון הישר ללב האדם. כל ההחזקות האנושיות ומושגים שמפריעים לאימות הפא ולהצלת יצורים חיים חייבים להיות מסולקים. לגבי המטפחים שהולכים בדרך האלוהית, האם זה כל-כך קשה לסלק את ההחזקות האלה של הלב האנושי ולשנות את המושגים האלה? אם מטפח לא רוצה לסלק אפילו את הדברים האלה, אז איך הוא משקף את היותו מטפח? מובן שרוב התלמידים שנמצאים במצב כזה הם ככה כי בהתחלה הם לא קלטו שהייתה להם החזקה עדינה או הפרעות ממושגים, כך שהרוע ניצל את הפרצה והגדיל את היסודות האלה. אני יודע שאחרי שתבינו את זה, תדביקו במהרה את הקצב, אבל עליכם להיות מסוגלים ללכת פחות בדרכים עוקפות בדרך האלוהית הכבירה הזאת, לא להשאיר חרטות לעצמכם בעתיד, ולא להישאר מאחור מבחינת רמות. זאת התקווה שלי, שלכם, ושל היצורים החיים שבונים את תקוותם עליכם.

לי הונג-ג'י
8 באוקטובר 2005