לאחרונה, נתן לי המאסטר רמזים כל הזמן. כשתרגלתי את תרגיל המדיטציה, ראיתי שדה גדול של דורה (סוג דגן) בשלה. הבנתי שהמאסטר קיווה שאגיע לבשלות מהר ככל האפשר. חשבתי על כך מנקודת מבט של הפא והבנתי שהייתה לי משימה שלא השלמתי.

על בעלי שגם הוא מתרגל, נגזר עונש כבד על הפרעה לאותות שידורי הטלוויזיה של המשטר הקומוניסטי בשידורי התעמולה שלו נגד הפאלון גונג. לאחר שהיה כלוא בבית סוהר במשך 10 שנים, ידעתי שהגיע הזמן שאשחרר אותו.

סילוק תרעומת ומנטליות תחרותית

ב-4 באוגוסט 2013 נסעתי לבית הכלא בעיר בה היה בעלי כלוא. מזג האוויר היה חם ולוהט עם טמפרטורות של 36 עד 38 מעלות כל יום. ברגע שנכנסתי לעיר התקשיתי לנשום.

המאסטר אמר:

"בגלל הגוף הזה אנשים רגילים ייתקלו בבעיות הללו: הם לא יוכלו לסבול שקר להם, חם להם, צמא, רעב או עייפות, בנוסף, יש להם גם לידה, זִקנה, מחלה ומוות. בכל מקרה לא יהיה לך נוח." ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית, "אנשים עם טבע מולד גדול")

חשבתי לעצמי אני "מטפחת הצועדת על הנתיב של ישות שמימית!" עם המחשבה הזאת חשתי ברוח קרירה נושבת.

ב-5 באוגוסט, אחרי ששלחתי מחשבות נכונות, הלכתי לבית הכלא. דיברתי עם הסוהר בשער וביקשתי לשוחח עם מנהל בית הכלא. לא משנה מה שאמרתי, השומר סירב להתקשר אליו, לכן עזבתי את המקום. למדתי את הפא, שלחתי מחשבות נכונות וחיפשתי פנימה כדי להבין מדוע זה קרה. הבנתי שיש בי תרעומת.

למרת היום הלכתי שוב לבית הכלא. כשהשומר סירב שוב להתקשר למנהל בית הכלא אמרתי: אם תסרב להתקשר למנהל בית הכלא, מחר אעמוד כאן עם שלט גדול". לאחר זאת הוא כיוון אותי לאדם האחראי על חדר המבקרים.

במקום להודות לו התרגזתי ואמרתי לו: "מזג האוויר כל כך חם, מדוע לא אמרת לי זאת ישר מהתחלה?" ברגע שהמילים יצאו מפי, הבנתי ששכחתי שאני מתרגלת. האם קשיים אינם דברים טובים? כיצד אני יכולה להציל חיים אם אין בי חמלה? ברגע שנזכרתי בזאת, נרגעתי.

האישה האחראית על חדר המבקרים התקשרה למנהל בית הכלא, אבל הוא סירב לראות אותי. הכעס גאה בי שוב. ניסיתי להירגע, אבל הכעס המשיך לבעבע. הייתי כל כך כעוסה שהיה עלי לעזוב ולהסדיר את מחשבותיי.

מדוע נתקלתי בכל כך הרבה תסכולים? כשבחנתי את עצמי גיליתי שלא העמדתי את הצלת  ישויות החיות בעדיפות הראשונה שלי ולא היו לי מחשבות נכונות. עקב כך, הכוחות הישנים הפריעו לי. בגלל זה לא ניתן לי לבקר את בעלי ומנהל הכלא לא רצה לראות אותי.

המאסטר ראה בבירור את מצבי ונתן לי רמז. הבנתי שהמאסטר תכנן שאנשים יעזרו לי.

בעת ששלחתי מחשבות נכונות של השעה 6 בערב, ראיתי משהו שחור מתקרב לעברי. כשהגיע לחלוני זה הפך למערבולת אוויר ונכנס לחדרי, כשהוא נושא עמו חול ואבק. החול דקר אותי כמו מחטים. ביקשתי את עזרתו של המאסטר והמשכתי לשלוח מחשבות נכונות. צעקתי בקול: "הפא מתקן את היקום, הרוע מסולק לגמרי". לקח בערך שתיים עד שלוש דקות לפני שהמערבולת הפסיקה. גופי ומיטתי היו מכוסים בחול. הדבר המרושע הזה באמת בא אלי מיד חיפשתי פנימה לסיבה. גיליתי שעדיין יש בי תרעומת ושנאה.

למחרת היום הצלעות הימניות שלי היו נפוחות וכואבות וכל גופי היה מכוסה בנקודות אדומות. הרגשתי כאילו שנפצעתי. לא יכולתי להרים את ראשי או את רגליי. ביקשתי את המאסטר לחזק אותי והתנגדתי לרדיפה. אמרתי: "באתי להציל חיים ואני מסרבת להכיר בכל רדיפה הנכפית עלי".

שלחתי מחשבות נכונות במשך זמן רב ואז התחלתי ללמוד את הפא. חיפשתי שוב פנימה וגיליתי שאני עדיין חסרת סבלנות ולפעמים אני נוהגת בקיצוניות. האם לטפח תרעומת אינו מעיד על היעדר חמלה? עלי לתקן את עצמי. עלי לצעוד היטב בנתיב שתוכנן על ידי המאסטר ובאמת לשנות את עצמי מבפנים. עלי לבחון כל מחשבה, ואני חייבת לטפח את עצמי כדי להשיג את החמלה היכולה להמיס את הרוע.

עם מחשבות נכונות הדברים יזרמו בצורה חלקה

ב-7 באוגוסט חזרתי שוב לחדר המבקרים. האחראית אמרה לי: "האם לא אמרתי לך שאין לך רשות לראותו? מדוע חזרת שוב?" עניתי לה שבאתי ממרחק רב ואם היא לא תאפשר לי לראות אותו, אני לא אעזוב: "אם תסרבי לאפשר לי לראות אותו אני אעמוד בחוץ עם שלט גדול".

האחראית שאלה: האם את מתרגלת פאלון גונג?" ובעודי תוהה איך לענות לה בצורה עקיפה היא שאלה שוב "אני שואלת אותך, האם אני מתרגלת פאלון גונג?" עניתי לה בקול רם "כן אני מתרגלת פאלון גונג!" לפני שהוספתי משהו, היא הרימה את שפופרת הטלפון וצלצלה ואמרה לאדם מעבר לקו: "היא כל כך קשישה, מדוע אסור לה לראות את בעלה? אתם צריכים לאפשר לה לראות אותו".

ידעתי שכל עוד אנחנו מוסריים, הפא-שן של המאסטר ואלוהויות מוסריות יעזרו לנו. כ-10 דקות לאחר מכן, הם הרשו לי לראות את בעלי.

הוא נראה במצב טוב. הוא סיפר לי שהוא נמצא עם עוד שלושה מתרגלים בשנות השבעים שלהם, שחידשו את התרגול בפאלון גונג. למרות שהרשויות הציעו להם להפחית את עונש המאסר שלהם אם יפסיקו לתרגל, הם סירבו. משום שהשוטרים נמצאו שם והאזינו לכל מה שאמרנו, יכולתי רק לומר לו להתייחס בטוב לב לכולם.

כשהסתיימה שעת הביקור, השוטרים החזירו קודם כל את טלפון הציתות למקומו. אמרתי לבעלי במהירות: "אתה צריך להשתחרר מבית הכלא. עליך לכתוב דו"ח כדי לדרוש את שחרורך". הוא ענה שלדעתו זה יהיה חסר טעם. אמרתי לו "כתוב זאת בכל מקרה. עליך להשתחרר". נראה שהוא הבין.

כשתרגלתי באותו לילה, המאסטר הראה לי סצנה שנראתה ממש מציאותית. ראיתי את בעלי עומד בפתח מערה עמוקה מאוד מחזיק בידיו גור כלבים בעל שיער זהוב. השמש הקרינה אור לתוך המערה והאירה עליו. במערה היו מדרגות שהובילו לפתח וכשהוא מחזיק בגור הכלבים, עמד לרדת במדרגות. המראה היה ברור מאוד.

תהיתי "מהו הרמז שהמאסטר נותן לי". חשבתי שכוונתו של המאסטר לומר לי להציל את בעלי מהר. הרמז היה שיש שם מתרגלים רבים הכלואים ועלינו לשתף פעולה במאמצינו להבהיר את האמת ולהציל את המתרגלים מהכלא.

ב-8 באוגוסט הגעתי שוב לחדר המבקרים. האחראית שאלה אותי "מדוע את שוב פעם כאן?" עניתי לה שרציתי לשוחח עם מנהל האגף. היא חייגה למנהל האגף ומסרה לי את הטלפון. מנהל האגף אמר שאינו רוצה לפגוש אותי. אמרתי לו שאני רוצה למסור לו מכתב. הוא אמר שאני יכולה למסור את המכתב לאחראית על חדר המבקרים והיא תעביר לו אחר כך את המכתב.

רציתי לתת גם מכתב למנהל בית הכלא. עם קצת מאמץ גיליתי את שמו ופניתי שוב לחדר המבקרים. האחראית שאלה מדוע חזרתי ואמרתי לה שהפעם אני רוצה לשוחח עם מנהל בית הכלא. היא ענתה שהוא הועבר רק עכשיו לבית כלא זה ואינו רוצה עדיין לפגוש אף אחד.

ואז ביקשתי לדבר עם מנהל האגף במקום עם מנהל בית הכלא. האחראית חייגה למנהל האגף והוא אמר שאין לו זמן כעת, אבל הוא כבר קרא את המכתב שהשארתי לו. הוא אמר שהוא מאמין שמה שכתבתי הוא אמיתי.

ב-11 באוגוסט כששלחתי מחשבות נכונות בחצות, הרוע שוב החל להפריע. בחוץ היו רעמים וברקים. ראיתי את הברקים נכנסים דרך החלונות והרעמים הרעימו מעל ראשי. עם עיניי סגורות המשכתי לשלוח מחשבות נכונות. לפתע התפוצץ מעל ראשי ברק עצום והרגשתי כאילו הוכתי. ביקשתי את הגנתו של המאסטר. כמה שניות עברו ואז הרגשתי שהמאסטר עזר לי וסילק את הקארמה שלי. הודיתי למאסטר בכנות. המאסטר שוב סבל עבור תלמידתו.

הסבב הראשון של עבודת ההצלה נעשה ולצעד הבא נדרש עוד זמן, לכן שבתי הביתה.

החוויה הזאת גרמה לי לסלק מושגים רגילים שהשפיעו עליי במשך עשרות שנים: "בְּנֵה את הסכר טרם מגיע השיטפון". עבור אדם רגיל המושג הזה הוא דבר רגיל ונכון, אך עבור מטפח הוא אינו נכון.

המאסטר לימד אותנו:

"לפעמים כשאתם חושבים על דברים, פיתחתם מין הרגל: "אני רוצה לעשות משהו. אני אעשה את הדבר הזה כך ואעשה את הדבר ההוא כך. אתה שוקל, עד שתרגיש שזה מאוד מקיף ומושלם. ברגע שאתה עושה את זה, המצב הריאלי האמיתי משתנה מאוד וזה דווקא לא עובד. (צוחק) אם זה לא עובד, אתה שוקל מחדש. לא עושים את זה כך. אם משתמשים במחשבות נכונות, אם אתה חושב שצריך לעשות את זה באופן מסוים, אז לך תעשה את זה ותדע באופן טבעי איך לטפל בזה כשתתקל בבעיות. אם המחשבות הנכונות, הכול ילך חלק ואתה בודאי תפעל היטב." ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי")

מההתנסות הזאת הבנתי שלא משנה מה אני עושה, אסור לי לשכוח להציל חיים ולטפח בעצמי. באמצעות ההתנסות הזאת הבנתי שלהאמין באמת במאסטר ובפא פירושו לעשות כל דבר כפי שהמאסטר לימד אותנו.

הסיבה שאלוהות מסוגלת להזיז הר זה מפני שאין לו מושגים של אנשים רגילים. אלוהות הוא כל יכול ואינו חושב כאדם רגיל. כשהתבוננתי בעצמי, הבנתי שהמנטליות של אנשים רגילים עיכבה אותי. כדי להשיג מחשבות נכונות עלי לטפח את עצמי ולסלק את המושגים של אנשים רגילים! ועליי לשאוף קדימה כדי להיות ראויה להצלתו מלאת החמלה של המאסטר.

אנא ציינו כל שגיאה שלי.