התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

אני בת 77 ומטפחת בפאלון דאפא (פאלון גונג) במשך יותר מ-10 שנים. מטפחים עמיתים באזורי ואני עברנו דרך 700 כפרים בארצנו.

בכל  בית אמרנו ״פאלון דאפא הוא טוב״ והצענו להם לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), ומהארגונים המסונפים אליה. אמונתנו במאסטר ובפא עזרה לנו להתמיד בדרך במשך שנים כה רבות. בכך שנהגננו לפי דרישות הפא ועזרנו לאנשים, כשאנחנו מתנגדים לרדיפה בדרכי שלום, הייתי עדה לחסדיו של הבודהא שבאו לידי ביטוי מהמאסטר.

ברצוני לחלוק כאן כמה סיפורים של תלמידי דאפא במחוזי. הייתי רוצה להציע את השיתוף הזה לוועידה הקדושה של הפא-הווי המקוונת (ועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות טיפוח). בשם המטפחים באזורי, היינו רוצים להביע את תודתנו הכנה למאסטר.

אנחנו גם מקוים שדרך הסיפורים שלנו, יותר אנשים ילמדו את האמת על הפאלון גונג, ויתייחסו באהדה למתרגלי פאלון גונג. אולי תהיה להם גם הבנה מסוימת של הקשיים עליהם התגברו המאסטר ותלמידי הדאפא כדי להציע הצלה לישויות החיות. לכן, כשההזדמנות תצוץ, אנשים יוכלו לעשות את הבחירה הנכונה לעתידם.

להביא את האמת לכל בית

בתחילת הרדיפה, כל המתרגלים הצעירים במחוזי נעצרו. לא יכולנו להשיג חומרי הבהרת אמת כדי לספר לאנשים על הרדיפה ולטהר את השקרים אודות הפאלון גונג.

ישבתי מודאגת בביתי, כשאני יודעת שישויות חיות מורעלות על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית ושהן שונאות מתרגלים בגלל השקרים שהמפלגה מנציחה. מתרגל אחד קיבל עלון של פאלון דאפא מהעיר הגדולה. לקחתי אותו וניסיתי להכין עותקים עבור האזור שלנו.

כמה שירותי צילום סירבו לצלם עבורי את העלון. הם קיבלו איומים מהמק״ס. לכן הכנו את העותקים ביד. זה נמשך עד שאחד המתרגלים קנה מדפסת.

הרוע הגיע והשתרע בכל דרגי השלטון בכל אזור. כל הסוכנויות היו צריכות להקצות כוח אדם כדי לתצפת על כל הרחובות והסימטאות במחוז. כל המחוז היה תחת פיקוח 24 שעות ביממה. כל משרד ממשלתי הקצה סוכנויות ועצמאיים שהיו אחראים לבצע את ההנחיות.

כתוצאה מכך, תלמידי דאפא רבים היו תחת מעקב, או נעצרו כאשר חילקו חומרים להבהרת אמת בלילה.

חילקנו עלונים כדי לספר לאנשים את העובדות על הפאלון גונג והרדיפה. אחרי שסיקרנו את הערים פעמים רבות, פנינו לכפרים. לפעמים אם לא מצאתי מישהו ללכת איתו הייתי הולכת לבדי. הברכיים שלי היו קצת מעוותות בגלל דלקת מפרקים שגרונית, מחלה שסבלתי ממנה לפני שהפכתי למתרגלת פאלון גונג. לכן, היה לי קשה ללכת. לפעמים כשחזרתי מהכפרים הייתי מותשת.

שני מתרגלים ראו את הקושי שלי, ולכן ביקשו ממני להכין את העלונים בבית. הם רכבו על אופניים כדי לחלק את החומרים. הם יצאו בדרך כלל ללילות שלמים. בחורף היו עוזבים ב-5 אחה״צ וחוזרים אחרי 7 בבוקר. לאחר זמן מה, הם נעצרו כשחילקו חומרים. לפיכך לקחתי את המשימה על עצמי שוב.

מאוחר יותר עבדתי עם מתרגלים אחרים. לפעמים יצאנו ביום ולפעמים בלילה. לפני יציאתנו היינו לומדים את המפה. אם לא היה אוטובוס לשם, היינו לוקחים מונית. מוניות עולות מעל ל-100 יואן בכל פעם. לכן היינו חסכניים, רצינו להיות בטוחים שאנחנו מוציאים את המשכורת שלנו על הצורך להצלת אנשים.

קשה לאנשים בגילי להסתובב באזורים הכפריים. במיוחד שבדרך כלל המרחק בין הכפרים הוא כ-5 ק"מ. היה עלינו ללכת מכפר אחד לשני. לעתים הייתי עייפה מדי לעמוד והיה עלי לשכב כאשר חיכינו לאוטובוס. פעם חילקתי חומרים במשך לילה אחד עם מתרגלת אחרת שגילה היה מעל 80 שנה. הלכנו מעל 50 ק"מ ברגל. למחרת בבוקר בקושי יכולתי לזוז.

לפעמים בחורף הגוף שלנו הפך לחסר תחושה בגלל הקור, ושלפוחיות צצו על כפות רגלינו. לפעמים בקיץ, הזיעה זרמה מפנינו כמו מים.

אז היינו מצטטות:

״כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה.״ (ג׳ואן פאלון)

היינו מאושרות למרות העייפות.

בינואר 2001 אחד עשר תלמידי דאפא כולל אותי שכרנו שלוש מכוניות כדי לנסוע לכפרים כדי להבהיר את האמת. נעצרנו באופן בלתי חוקי והוחזקנו במעצר. משרד הביטחון הציבורי המחוזי שלח יותר מ-20 שוטרים שעינו אותנו באופנים שונים.

לאחר שהתעייפו, הם הזמינו יין ומזון ללילה והמשיכו להכות אותנו בעוד הם אוכלים ושותים. כמה מתרגלים צעירים נתלו. השוטרים היכו בכפות רגליהם בעזרת שרפרפים, דקרו אותם בדוקרנים, חנקו אותם עם מיתרים דקים והכו את ראשיהם במטאטאים.

כתוצאה מכך, מתרגלת צעירה הקיאה דם. ראש משרד הביטחון הציבורי המשיך לצעוק ״יותר חזק! יותר חזק!״ הוא לא חשב שהשוטרים האחרים עינו את המתרגלים מספיק. הוא בא ודרך עם נעליו הכבדות על ידו של אחד המתרגלים.

כולנו ידענו את מקורם של החומרים להבהרת האמת, אבל איש לא גילה את המידע. איש לא בגד במתרגלים האחרים. בגלל שכולנו ידענו, האתר להכנת החומרים הזה היה היחיד באזורנו. המתרגלים הקימו אותו תוך סיכון חייהם. הוא ייצר את האספקה הבסיסית עבורנו להצלת ישויות חיות – הוא היה יותר חשוב מחיינו. העדפנו למות מאשר לגלות את המידע.

העינויים והחקירות התחילו ב 8:30 בערב והמשיכו עד 5 בבוקר המחרת. חלק מהמתרגלים הגברים נישאו החוצה על אלונקות ונשלחו למרכז מעצר.

שבעה ימים מאוחר יותר, משרד הביטחון הציבורי שלח שישה מתרגלים פצועים למחנה עבודה. אחד מהם עונה למוות.

מתרגלות מבוגרות כולל אותי נשלחנו הביתה לאחר מספר ימים של מעצר. אף אחת מאיתנו לא בגדה במתרגלים העמיתים במשך הרדיפה הזו או במקרים אחרים.

ב-2001 כמעט כל המתרגלים הצעירים באזורנו נאסרו באופן בלתי חוקי והוחזקו במעצר. רק אנחנו, המתרגלות המבוגרות, נשארנו. למרות זאת, לא פחדנו. נרגעתי במהירות והחלטתי לעזור ליותר אנשים לדעת את האמת. יצרנו גוף אחד כדי לייצר ולהפיץ חומרים. חסימת המידע המרושעת לא עבדה.

ב-2002 שמנו דגש מיוחד על שליחת מחשבות נכונות. עשינו זאת באופן אינטנסיבי לפני כל פעם שיצאנו לחלק חומרים. פעלנו כקבוצה וסיימנו את היציאות שלנו עם עוד סיבוב אינטנסיבי של שליחת מחשבות נכונות. עשינו זאת כדי לנקות את ההפרעות של הרוע.

המשכנו בהליך המאמצים הללו עד שנת 2005. עד אז יותר מתרגלים באזורי השתפרו בטיפוח. הקמנו מחדש כמה אתרים ללימוד קבוצתי של הפא. למרות שהמשטרה ניסתה לחבל מספר פעמים באתרים שלנו, הם אף פעם לא הצליחו. שיתפנו בינינו והגענו להסכמה שלימוד הפא בקבוצה היא צורת הטיפוח שהמאסטר השאיר עבורנו. אם נעשה זאת בצורה נכונה, איש לא יוכל לפגוע בנו.

במאי 2005 נערך שוב מעצר בקנה מידה גדול . כוחות משטרה גדולים היו מעורבים. הם ערכו חיפוש בעיר כולה. אתר אחד להכנת חומרים ניזוק. שבעה מתרגלים ואני נלקחנו למרכז המעצרים המקומי. שני מתרגלים נשלחו למחנות עבודה. הטרור והפחד נשארו כצל במוחם של מתרגלים רבים. זה עיכב אותנו. לא חזרנו להבהרת האמת בקנה מידה גדול ורק חילקנו עלונים בערים.

ב-2007 ערכנו דיון בין המתרגלים המקומיים, כדי לשבור את המחסומים ולסלק את הרוע. מתרגל מעיר אחרת עודד אותנו והחלטנו לחלק חומרי הבהרת אמת לכל בית באזורנו. החומרים כללו עותקים של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית", עלוני הסבר על הפאלון גונג, חוברות ותקליטורים.

אף פעם לא היה לנו מבצע מסודר לחלוקת חומרים בקנה מידה גדול שכזה . ניצבנו בפני קשיים מסוגים שונים: זמן מוגבל, ייצור כמות גדולה של חומרים, ניהול כספי, תיאום מתרגלים, שינוע וכדומה. בינתיים היה עלינו לעזור למתרגלים העמיתים שהתרשלו בטיפוח, ולהתמודד עם ההפרעות מצד בני המשפחה שלנו. הפתרון לכל בעיה הצריך מאמצים עצומים מצד המתרגלים, ולא יכולנו להשיג זאת בלי ללמוד את הפא. לכן כולנו התייחסנו ללימוד הפא כדבר החשוב ביותר.

ארך לנו 8 חודשים לסיים את הפרויקט הגדול הזה. במשך התהליך, לא היו לנו שום עימותים. כולם שיתפו פעולה זה עם זה באופן הרמוני, ושיחקו תפקיד חשוב בפרויקט. שיתוף הפעולה שנוצר בפרוייקט הזה הניח יסודות מוצקים לפרויקטים שהיו לנו בהמשך. מאוחר יותר, בחורף 2009 ובקיץ 2013, השקנו פרויקטים דומים, שאותם סיימנו תוך חודשיים, ושהצריכו כמות פחותה של כוח אדם.

להבהיר את האמת פנים אל פנים באזורי הכפר

התחלנו להבהיר את האמת פנים אל פנים בשנת 2004. מדי יום שוחחתי עם האנשים ברחוב. מאוחר יותר, יותר ויותר מתרגלים יצאו והצטרפו אלינו, מבהירים את האמת בכל מיני מקומות ציבוריים ואזורי מגורים. שתי קבוצות שלנו ביקרו כמעט בכל בית באזור אחד של העיר.

למרות זאת, האזורים הכפריים בקרבת המקום לא כוסו. להפיץ חומרים לבתים אינה דרך טובה להבהיר את האמת באזורים הכפריים, מכיוון שאנשים רבים אינם יודעים לקרוא, ולאנשים רבים אין מכשירי די.וי.די בביתם. הצעתי למתרגלים שנלך לאזורים אלו ונדבר עם האנשים באופן אישי. למרות זאת, כמה מתרגלים עמיתים חשבו שזה מסוכן.

היו להם הסיבות שלהם. לשוחח עם האנשים דורש יותר זמן מאשר להפיץ חומרים. זה לוקח שעות או אפילו ימים לעבור ולכסות כפר אחד. זאת אומרת שהסיכון של החשיפה והמעצר גם יגדלו. אפילו הפצת חומרים הסתיימה לעתים במעצר. בשנת 2003, מתרגלת מקומית נעצרה כשחילקה חומרים באזור כפרי. מאוחר יותר היא עונתה למוות.

הייתי מודאגת לגבי הכפריים שמעולם לא שמעו על הפאלון גונג. המאסטר אמר:

״הכוחות הישנים לא מעזים להתנגד להבהרת האמת ולהצלת היצורים החיים. המפתח הוא לא לאפשר להם לנצל פרצות כשעושים דברים.״ ("הרצאת פא בועידת הפא בבוסטון 2002")

החלטתי בלבי: אני חייבת לעשות זאת, לא משנה כמה קשה זה נראה.

ביקשתי ממתרגלת מבוגרת ללכת איתי. הלכנו לאזורים הכפריים עם כל מיני חומרים בתוך שני תיקים גדולים, ושוחחנו עם כל מי שראינו שם. בהתחלה, לא היה לנו כל ניסיון לכן התקדמנו באטיות – לקח לנו חמישה ימים לעבור דרך כפר של 300 בתים. בסוף, מישהו דיווח עלינו למשטרה, ונעצרנו.

הוחזקנו במרכז מעצר, שם המשכנו לשלוח מחשבות נכונות ולספר לפושעים העצורים ולשוטרים את האמת על פאלון גונג. מתרגלים עמיתים מאזורנו חשפו את המקרה שלנו לציבור, והפעילו לחץ על המשטרה. 15 יום מאוחר יותר, שוחררנו.

ניסינו לחפש פנימה כדי למצוא את ההחסרות שלנו. אני מצאתי שהייתי פזיזה ונמהרת מדי. תמיד דאגתי שאין מספיק זמן לדבר עם אנשים רבים, ולא הייתה בי מספיק חמלה כשדיברתי עם אנשים. המתרגלת המבוגרת, שנאסרה איתי, גם מצאה שהיא היתה לפעמים מרוכזת מדי בעצמה. כשאנשים לא רצו להקשיב לה, היא התחילה לכפות את עצמה על האחרים, דבר שהציק לאחרים. היא מצאה אצלה עוד פִרצה. פעם, כמה אנשים שאלו אותה: ״גברת קשישה, האם אינך מפחדת להיעצר?״ היא ענתה, ״נעצרתי כבר חמש פעמים. אני יכולה להיכנס ולצאת ממרכז המעצרים כרצוני, מתי שאני רוצה״. ההתפארות הייתה פרצה שהכוחות הישנים ניצלו.

שיפרנו את מצב הטיפוח שלנו ויצאנו שוב לדרך של הבהרת האמת באזורים הכפריים. הפעם, שתי מתרגלות עמיתות הצטרפו אלינו. אחת מהן הייתה בת 80. התחלקנו לשני צוותות וביקרנו בכל בית בכפר. כדי לחסוך זמן ולשוחח עם יותר אנשים, דילגנו אפילו על ארוחת הצהרים.

בעיר אחת, אנשים עברו שטיפת מוח קשה על ידי הממשלה, והגישה שלהם כלפינו היתה שלילית מאד. נעצרנו שלוש פעמים והוטרדנו על ידי המשטרה המקומית חמש פעמים בעיר הזו. המתרגלת בת ה-80 אפילו הוכתה ונפצעה על ידי הכפריים המקומיים. ביקשנו ממתרגלים עמיתים לשלוח מחשבות נכונות עבורנו, כתבנו מכתבים וחילקנו חומרים לבתים המגורים בעיר הזו.

הבהרת האמת הראשונית הניחה יסודות טובים, ומאוחר יותר גילינו שהיה קל יותר לדבר עם האנשים פנים אל פנים.

כך עברו שלושה חודשים וביקרנו בכל בית ביותר מ-50 כפרים.

ב-2009, מתרגל מעיר אחרת שמע על הפרויקט שלנו. הוא השקיע את כל חסכונותיו כדי לקנות מכונית עבורנו. מתרגלת מקומית למדה לנהוג והוציאה רישיון נהיגה. אמצעי התחבורה המשופר שיפר בהרבה את היעילות שלנו. במשך התקופה ההיא, היו לנו 8 מתרגלות ב-4 צוותות שיצאו לאזורים הכפריים מדי יום. בצורה זו יכולנו בכל יום לשכנע כמה מאות אנשים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית.

התנגדות לרדיפה: אמונה במאסטר ובפא, שמירה על מחשבות נכונות ופעולות נכונות

פעם אחת, ארבעה מתרגלים נעצרו באזור שלנו. כל המתרגלים שלחו מחשבות נכונות, חשפו את המקרה לציבור, וכתבו למשטרה דרישה לשחררם. המתרגלים העצורים סירבו לשתף פעולה עם המשטרה. שבוע מאוחר יותר, כולם שוחררו.

ב-20 ביוני 2009, מתרגל מקומי נעצר. ביום השני למעצרו ברח מתחנת המשטרה, דבר שהפחיד את המשטרה המקומית. הם יצאו בחיפוש רחב מימדים. כשלא מצאו את המתרגל, המשטרה עצרה את אחיו, שאינו מתרגל, והורתה למשפחתו להסגיר אותו תמורת אחיו.

לא נתנו לזאת תשומת לב מספקת . לא ניסינו לחשוף את המקרה לציבור, וגם לא נקטנו בצעדים כדי לשחרר את אחיו. לא רק זאת, גם לא הבנו שכמות עצומה של גורמים מרושעים הצטברו ויצרו לחץ על האזור שלנו. שישה ימים מאוחר יותר, כששישה מאיתנו שוחחו עם כפריים בכפר אחד המרוחק כ-60 ק"מ, נעצרנו.

בתחנת המשטרה, שמרנו על שתיקה וסירבנו לספר למשטרה דבר. המשכנו לשלוח מחשבות נכונות ולספר לשוטרים מה הוא באמת הפאלון גונג. השוטרים לא ידעו מה לעשות איתנו. הם דרשו מבני המשפחה של ארבעה מתרגלים עצורים לשלם כסף כדי לשחררם בערבות. אך, הם שחררו אותי ועוד מתרגלת קשישה. באותו הלילה הגענו הביתה בשלום. התקרית יצרה לחץ אצל כמה מהמתרגלים המקומיים, ובמשך זמן רב הם לא העזו להבהיר את האמת לציבור.

בספטמבר, הממשל המקומי התחיל במערכה בקנה מידה גדול אף יותר כדי למצוא ולעצור מתרגלים לפני אירוע שנערך על ידי הממשל. אני ומתרגלת נוספת לא רצינו להפסיק את פרויקט הבהרת האמת שלנו, והמשכנו ללכת לאזורים הכפריים. אבל, לא ייחסנו מספיק חשיבות לשליחת מחשבות נכונות. בכפר אחד, דיווחו עלינו ונעצרנו.

נשלחנו למחלקת המשטרה המחוזית. המפקד זיהה אותנו. הוא כעס, וקילל אותנו. הוא צעק ״אתם כל כך עקשניים, ולא מתייאשים! אתם מעזים לעשות את זה בזמן שכל כוחות המשטרה מחפשים אחריכם!״. הוא קרא לממונים עליו, ואיים עלינו בעונשים חמורים. הוא ניסה לשלוח אותנו למחנה עבודה. אך מאחר ששתינו היינו מעל גיל 70, שזה מעל הגיל המותיר לשלוח אדם למחנות עבודה, הוא דיווח בניירת שגילנו 69. הוא גם ביקש ממשרד 610 באזורנו להפעיל לחץ על מקום העבודה הקודם שלי כדי שיפסיקו לשלם לי את קצבת הפרישה.

הלב שלי לא זז. המתרגלת העמיתה גם שמרה על מחשבות נכונות מוצקות. המשכנו לספר לשוטרים את האמת על הפאלון גונג. אמרתי להם ״רק המאסטר שלי יכול לעשות תכנונים עבור חיי. מה שאתם אומרים לא נחשב״. השוטר שאל, ״מה שאנחנו אומרים לא נחשב? בסדר. אנחנו נראה. תשכחי מהשחרור. אנחנו, מפלגה כזו גדולה, ולא יכולים להתמודד איתך? אני לא מאמין לזאת. אנחנו נודיע למקום העבודה שלך להוריד אותך מתלוש המשכורת. נראה איך תצליחי להתקיים בלי קצבת הפרישה שלך״. עניתי לו, ״המאסטר שלי ידאג לי. התכנונים שלך יהיו לשוא״.

לא הייתה בי אפילו טיפונת של החזקת פחד. מאוחר יותר, נשלחנו למרכז מעצר, שם המשכנו לשלוח מחשבות נכונות ולתרגל לאורך כל היום. דיברנו שם עם כולם על הפאלון גונג. איש לא האמין שישחררו אותנו, לפחות לא בקרוב. אמרתי לעצמי ״איש לא יכול לעשות עבורי תכנונים, חוץ מהמאסטר. יש עדיין הרבה אנשים בחוץ שמחכים שאציל אותם. זהו אינו מקום שבו אני אמורה להישאר. אפילו אם יש לי פרצות, הכוחות הישנים לא אמורים לרדוף אותי. אני אלך בנתיב שהמאסטר ארגן עבורי ואתקן את עצמי בעזרתו של המאסטר״.

המשטרה הורתה לבתי לשלם כסף כדי לשחרר אותי בערבות. גיסי אמר שאין להם כסף. המשטרה איימה לשלוח אותי למרכז לשטיפת מוח ולאסור אותי שם למשך שנה. גיסי אמר ״עשו כרצונכם״. המשטרה לא ידעה מה לעשות לכן הם דרשו מבני 3,000 יואן. בני השיב להם ״אל תדברו איתי על כסף. אני מובטל, ואיני יודע מתי תהיה הארוחה הבאה שלי. אתם מבקשים ממני כסף?״ המשטרה ענתה, ״אם לא תשלם, אמך תלך לכלא״. בני ענה, ״אל תשלחו אותה לשם. אתם יכולים לשלוח אותי לשם. אני אעשה זאת עבור אימי״. השוטרים היו אובדי עצות. אחד מהם צלצל למשרד 610 המקומי: ״אנחנו לא מצליחים להשיג מהם כסף. אולי אתם רוצים לנסות? אנחנו לא יודעים מה לעשות״.

תחת השגחתו של המאסטר ובזכות עמידתה האיתנה של משפחתי ופעולותיהם של מתרגלים העמיתים להציל אותי, שוחררנו לאחר 19 יום. אבל, כמה ימים מאוחר יותר הגיעו שוטרים והממונה ממקום העבודה הקודם שלי לדבר איתי בביתי, וניסו להקליט את השיחה. ידעתי שהם מנסים לאלץ אותי לוותר על הפאלון גונג באיומים על כך שהם יפסיקו לשלם לי את קיצבת הפרישה. לבי לא זז. במקום זאת סיפרתי להם על היופי של הפאלון גונג וכמה שהשיטה מאומצת ברחבי העולם. הממונה הקודם שלי שאל ״האם את עדיין מתכוונת לתרגל? כל מילותיך נרשמות.״ אמרתי, ״כן, אני אמשיך לתרגל, ולא אכפת לי אם מילותי מוקלטות״.

משם הם עברו לביתה של המתרגלת שנאסרה איתי. המתרגלת העמיתה לא הייתה מפוחדת כלל. היא הבהירה להם את האמת, ואפילו ניסתה לשכנע אותם לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית. אחדים מהשוטרים אפילו הסכימו איתה לגבי הדברים שאמרה על המפלגה. מאוחר יותר, כל האיומים פשוט נגוזו. איש לא הזכיר אותם יותר. עד היום אנחנו עדיין מקבלות את קצבת הפרישה שלנו.

לאחר מקרים כה רבים, המתרגלים המקומיים ערכו פגישת שיתוף. כולנו חיפשנו פנימה ומצאנו החזקות ופרצות רבות. החלטנו להמשיך את הפרויקט של הבהרת האמת באזורים הכפריים, ואלה שלא יוכלו לצאת לכפרים ישלחו מחשבות נכונות עבורנו. כך, ניצור גוף אחד בפרויקט הזה.

הצלת אנשים מצריכה מחשבות נכונות וטהורות

הוארתי לכך שכאשר מדברים עם אנשים פנים אל פנים על פאלון גונג, אסור שיהיו לנו מחשבות לא טהורות. רק מחשבות נכונות יכולות לעזור ברגע המכריע. הנה כמה דוגמאות:

פעם, דיברתי עם אדם. הוא הוציא טלפון סלולרי, וניסה לדווח עלי למשטרה המקומית. חייכתי אליו, ואמרתי, ״הטלפון שלך מקולקל, ואתה אינך יכול להתקשר״. הטלפון שלו באמת הפסיק לפעול. המשכנו להבהיר את האמת, וביקרנו בכל בית באותו כפר.

בפעם אחרת, ארבע מאיתנו הלכנו לכפר סמוך. לאחר שביקרנו בחצי מבתי הכפר, התחיל לרדת גשם שוטף. מתרגלת אחת רצתה להפסיק וללכת הביתה. אמרתי לה, ״ כשיורד גשם כל כך חזק, כולם יישארו בבתיהם. זו הזדמנות טובה עבורנו לדבר עם יותר אנשים״. החלטנו להמשיך. כדי לחסוך בזמן, לא ניסינו אפילו לחפש מטריות. כל מה שהיה לנו היו רק המחשבות הנכונות שלנו, ושכחנו מהגשם. כשסיימנו, ראיתי שהשיער שלי ובגדי כמעט ולא היו רטובים. גם עלוני ההסברה שלנו מנייר לא נרטבו. ידעתי שהמאסטר ניפה את טיפות הגשם עבורנו.

בפעם אחרת, סיימנו בכפר אחד, והחלטנו ללכת לכפר אחר, שהיה במרחק מספר ק"מ משם. חשבתי ״זה יהיה נהדר אם תבוא מונית תעבור כאן" ואז בדיוק עברה מונית עם מספר נוסעים. הנהג שאל, ״גבירותיי הקשישות, לאן אתן הולכות?״ אמרנו לו. הוא ביקש משני אנשים לצאת מהמונית והסיע אותנו לכפר ההוא. באותו יום הטמפרטורה הגיעה ל-38 מעלות. היינו חמש שעות בכפר הגדול ההוא, והיינו ספוגות בזיעה. כשסיימנו היינו מותשות, ולא יכולנו ללכת רגלית חזרה. ואז הופיעה מונית שנסעה חזרה לעיר, ולקחה אותנו הביתה. המאסטר ארגן הכל בשבילנו.

הפרויקט פעל בצורה חלקה. בשנה אחת ביקרנו בכמה מאות של כפרים, ושכנענו יותר מ-10,000 איש לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית. עוד ועוד מתרגלים הצטרפו לפרויקט הזה. בדרך כלל בילינו את הבקרים בכפרים, מדברים עם אנשים, ואחרי הצהרים בילינו בלימוד הפא. בלילה, שיתפנו ההתנסויות וההבנות וחיפשנו את ההחסרות שלנו כדי להתקדם בעתיד.

למרות זאת, עם הזמן פיתחנו פרצות. לא הקדשנו מספיק תשומת לב למתרגל שהסיע אותנו לאזורים הכפריים. העסק הפרטי שלו גזל זמן רב. בימים הוא הסיע אותנו, ובלילות היה עליו לטפל בעסק שלו. נשאר לו מעט זמן ללמוד את הפא ולתרגל. כתוצאה מכך, מצב הטיפוח שלו התדרדר, וזה הוביל למאסר של כמה מאיתנו בדרכנו חזרה מאחד הכפרים בחורף 2011.

אני שוחררתי אחרי שהייתי עצורה 15 יום. כמה מתרגלים אחרים גם שוחררו בערבות על ידי משפחותיהם. למרות זאת, המתרגל הנהג נשפט ונדון למאסר במחנה עבודה. חיפשתי פנימה כדי לחפש את הפרצות שלי, ובכיתי – חשבתי רק על התכניות שלי ועל הצלת אנשים, אבל התעלמתי ממצב הטיפוח של המתרגל העמית הזה. לא חשבתי עליו ועל כמה הוא יכול לשאת, ולא הזכרתי לו בעיתוי המתאים לתקן כמה מהמחשבות השגויות שלו.

רצוננו הוא לאפשר לכולם לדעת את האמת

בלי מכונית, עמדנו בפני קושי גדול. אבל היו עדיין כל כך הרבה כפרים שהיה עלינו לבקר. אחרי תקופת התאוששות החלטנו ללכת לכפרים האלו ברגל. כל יום, ניסינו לא לבזבז אף דקה. הזמן יקר, כי המאסטר צריך לשאת הרבה כדי שיהיה לנו מספיק זמן להציל אנשים. אני חיה חיים פשוטים מאד. כל יום, כל מה שאני עושה הוא לקרוא את הפא ולהבהיר את האמת. כשמזג האוויר גרוע אני מבהירה את האמת לאנשים בעיר, ובמזג אוויר טוב אני הולכת לעשות זאת באזורים הכפריים. למרות שעלינו לסבול הרבה, דבר לא יכול לעצור אותנו מלהציל אנשים.

היו לנו חוויות רבות הנוגעות ללב באזורים הכפריים. לפעמים, אחרי שדיברו איתנו, הכפריים הלכו איתנו למרחק-מה, ולא רצו שנעזוב. היו שאמרו, ״אתם אנשים כל כך נחמדים, באמת נהניתי להקשיב לכם. בבקשה בואו לביתי שוב.״ אחדים הזמינו אותנו לארוחת ערב. אחדים רצו לשלם לנו עבור חומרי הבהרת האמת. אחדים נתנו לנו פירות. לפעמים, אחרי שעזבנו את הכפר, אנשים השיגו אותנו וביקשו מאיתנו עוד חומרים או מדליונים. כמה כפריים היו מוכנים אפילו לעזור לנו להפיץ חומרים.

עברו יותר מ-10 שנים. התמדנו במזג אויר קשה ורדיפה מרושעת, ואף פעם לא ויתרנו. עד כה, ביקרנו בכמעט 700 כפרים במחוז שלנו ודיברנו עם מאות אלפי אנשים. שאיפתנו היא לאפשר לכולם לדעת את האמת.

כשאני מסתכלת לאחור על מסע הטיפוח שעברתי, לעתים קרובות עולות דמעות בעיני. כל כך הרבה התנסויות, שמחות ועצובות, מתוקות ומרירות. אי אפשר לתאר במילים את ההערכה שלי כלפי המאסטר, ואת הכבוד והנעלות שבעזרה למאסטר לתקן את הפא. המתרגלים העמיתים המקומיים הפכו בשלים. אנחנו נלמד את הפא יותר טוב ונסיים ביציבות את המשך המסע עם מחשבות נכונות. לא ניתן למאסטר לדאוג בגללנו.

תודה, מאסטר! תודה, מתרגלים עמיתים!