במשך הימים האחרונים, כשקראתי מאמרים שנכתבו על-ידי מתרגלים עמיתים הנזכרים בתשומת הלב העדינה אותה קבלו מהמורה, חשתי את החמלה העמוקה שיש למורה כלפי תלמידיו, את הקשיים והסבל שעברו עליו בעת שהפיץ את הפא, ואת הנטל שהמורה נושא עבורנו.

בסוף הרצאה שנתן המורה בגואנג-ג'וֹאוּ, הוא אמר

"הגעתם ממרחקים ללמוד את הפא, יותר מ- 3000 אנשים הגיעו מחוץ לעיר, כולל מהיי-לונג-ג'יאנג ומשין-ג'יאנג. הגעתם ממרחקים, ועברתם סבל רב. לחלק מהאנשים לא היה מספיק כסף והיה עליהם להסתפק רק באינסטנט נודלס וביסקוויטים".

מאחר ואני מהיי-לונג-ג'יאנג, פיסקה זו של הפא השאירה עלי רושם מאד עמוק.

פעם במקרה, הזכרתי למתרגלת עמיתה את הפיסקה הזו מהפא של המורה. להפתעתי היא ידעה לאיזו מתרגלת המורה התכוון. היא סיפרה שמתרגלת א' השתתפה בהרצאת הפא הזו בגואנג-ג'וֹאוּ וקנתה הרבה אינסטנט נודלס וביסקוויטים.

מאוחר יותר פגשתי את מתרגלת א' ושאלתי אותה בקשר לכל הסיפור הזה. היא אישרה שזה נכון. בעת ההפסקה, היא ציינה באוזני אחד העוזרים כי קנתה הרבה אינסטנט נודלס וביסקוויטים. העוזר, באופן בלתי צפוי, סיפר למורה, והמורה הזיל דמעות כששמע על כך. ולכן בסוף ההרצאה אמר המורה את הרשום לעיל.

ממתרגלים שונים אנחנו יודעים שהמורה סבל סבל רב מאד מאז הזמן בו החל להפיץ את הפא. כאשר היה במסעותיו ללמד את הפא, מה שאכל היה אינסטנט נודלס. מאחר שחברי הצוות שהיו עם המורה בנסיעות להפצת הפא אכלו כל כך הרבה אינסטנט נודלס, הם נבהלו מעצם הזכרת האינסטנט נודלס. המורה שלנו, שאף פעם לא התלונן על הקשיים אותם נשא, הזיל דמעות למשמע הקשיים שתלמידיו עברו. איני מכירה שום שפה או מילים, היכולות לבטא את ההצלה השקדנית ואת תשומת הלב העדינה של המורה כלפינו.