בקידום השן יון השנה, נראה שהשיטות שהשתמשנו בהן בשנים הקודמות אינן עובדות. בשנים הראשונות התייחסתי בתשומת לב לשיטות הקידום שהשתמשו בהן במקומות אחרים. אם השתמשו בשיטה יעילה יותר באזור אחר, אימצנו אותה באזור שלנו כדי להמריץ את מכירות הכרטיסים. אם השיטה עבדה, המשכנו בה בביטחון גמור והתוצאות היו נהדרות.

ב-2010 נודע לנו שכמה ערים בחוף המערבי קידמו את השן יון על ידי פרסומות אקורדיון שהוכנסו לתוך עיתונים [דף מקופל בעיתון שכשפותחים את הקיפול נפתח פרסומת גדולה על נייר משובח, בד"כ צבעונית ומרשימה מאוד]. זה הביא למכירות כרטיסים גבוהות.

הניסיון שותף עם אחרים ומהר מאוד נפוץ בעולם. מתאמים בערים רבות שמו פרסומות מסוג זה בעיתונים וזה היה יעיל מאוד.

בעיר קטנה כשלנו לא יכולנו לשים פרסומות ענק כאלו, אז החלטנו לעשות במקום זאת מודעה פנימית בצורת אינסרט (דף נפרד שמכניסים לתוך העיתון). העיתון הסכים להוסיף פרסומת בראש עמוד השער: "אנא ראו את מודעת השן יון בפנים". האפקט היה גדול והעלות נמוכה יחסית.

ההבנה שלי הייתה שפרסומות האקורדיון עבדו משום שהן פורסמו בעיתון ראשי של הזרם המרכזי של החברה. המוניטין של העיתון עזר להציג את השן יון כאירוע מקומי רב חשיבות. שנית, במודעות הגדולות האלו יש מספיק מקום לפרסם היבטים שונים של השן יון ולשתף מתגובות הקהל כדי לתת לאנשים להבין את השן יון ברמה העמוקה יותר.

מכיוון שתפוצת העיתון המקומי שלנו היא רק 20,000 עד 30,000, הרגשתי שאנחנו לא צריכים ללכת בצורה עיוורת אחרי מה שאחרים עשו מבלי להבין מדוע פרסומות האקורדיון עובדות. אם היינו הולכים בעקבות האחרים עם המחשבה של סתם להשלים משימה, זה לא היה עובד למרות העלות הגבוהה. זה היה אחד האזורים שבו נדרשה חשיבה נוספת.

הייתה עוד תופעה. השן יון הוא מרהיב מאוד ובעל השפעה גדולה בהצלת אנשים. במשך הזמן, מתרגלים רבים רצו להשתתף בפרויקט הזה. כולל אלו שהגיעו לאחרונה מסין, או אלו שלא צעדו קדימה בעבר. בד בבד דבר אחד צף ועלה. חלק מהמתרגלים באו עם החזקה גדולה לאמת את עצמם.

במקומות מסוימים הם השתמשו בתירוץ שלמתאם הקודם היו כמה בעיות שין-שינג, וכך ניסו להרים את ערך עצמם על חשבון אחרים. זה גרם לכך שמכירות הכרטיסים נעשו איטיות יותר ויותר.

בעבר, לא משנה כמה קשה זה היה, כל עוד עשינו כמיטב יכולתנו, הצלחנו למכור כרטיסים. מדוע? כפי שאני מבין זאת, זה בגלל שחשנו דחיפות למכור כרטיסים ולהציל יותר אנשים. המחשבה שלנו לעזור למאסטר בתיקון הפא הייתה צלולה מאוד.

כשהשן יון הפך ידוע יותר, המצב השתפר והדרך נפרצה בערים רבות. מצד שני, הלב שלנו נעשה חסר מנוחה ואיבדנו את המיקוד. להלן כמה ממחשבותיי בנושא:

1. הרפייה של הסטנדרט ומצב-מחשבה של רק לעשות את הדברים

המתרגלים שלקחו חלק לאורך כל הדרך התחילו להרגיש עייפים מאוד. זהו תהליך שחוזר על עצמו כל שנה שוב ושוב. הם רק רוצים ללכת במסלול. מה שחסר זה הבסיס שלנו כמתרגלי פאלון דאפא, "להציל ישויות חיות". במקום זאת זה הפך ל"פשוט לעשות דברים", או במקרים מסוימים, "פשוט להתמודד עם זה". לכן כמה מתרגלים הרפו. אבל המתרגלים האלו הם דווקא אלה שבאמת יש להם נסיון בעל ערך רב ומשאבים לקדם את השן יון.

2. אימות ה"עצמי"

כמה מתרגלים שלא השתתפו הרבה בעבר, ראו שהשן יון מתפתח מהר כל כך ומובל על ידי המאסטר. הם רצו להיות מתאמים ולעשות רושם על המאסטר. חלק מהסיבה שלהם לקחת חלק פעיל מקורה אכן במחשבות נכונות, אך חלק גדול מהסיבה  מקורו בעיקר מההחזקה שלהם לאמת את עצמם. הם חשבו שזה יהיה קל מאוד, ושהמתאם הקודם אינו חכם. הם, רצו לקחת שליטה על העניינים.

הם התנגדו בזה אחר זה להצעות של אחרים ודחקו אותן הצידה. אך למרות שהם חשבו על עצמם כחכמים יותר, לא היה להם ניסיון מעזרה למאסטר בתיקון הפא בשנים קודמות, כשהמצב היה מאתגר. הם ידעו רק קצת. אם המתרגלים האלו היו ממלאים תפקידים של אחראים, התוצאות היו ברורות.

3. האם נעשינו יהירים וכפויי טובה?

כמה מתרגלים הפכו להיות יהירים בעקבות הישגיהם. הם התייחסו לאחרים בהתנשאות, ושכחו שכל יכולת שיש לנו ניתנת לנו על ידי המאסטר. זו כפיות טובה. המאסטר מוביל את השן יון. בתהליך הזה, המאסטר גם נתן למתרגלים דברים רבים, כולל לאמני השן יון ולמתרגלים שמקדמים את השן יון. כל היכולות שלנו ניתנות לנו על ידי המאסטר.

הרבה מההצלחות נבנו על ידי המאסטר בממדים אחרים. אך מתרגלים רבים התייחסו להישגים הקטנים שלהם כתוצאה של היכולת שלהם. הם הפכו יהירים והתנהגו כאילו שמה שהמאסטר עשה עבורם צריך היה להיות. האין זה כמו להשתמש במה שהמאסטר נתן לך כדי להשיג תהילה וכבוד? האם המאסטר יפיק תועלת ממתרגלים עם שין-שינג לא ישר?

כמה מהמתרגלים האלו מרגישים שהם אלו שקידמו את השן יון ומכרו את הכרטיסים. כשהם שכחו שזה המאסטר, מכירות הכרטיסים פסקו. אם הייתה להם מחשבה לבקש מהמאסטר לתת להם יותר הזדמנויות לספק את התהילה שלהם, אז זה היה לנצל את הדאפא. מי מכר את הכרטיסים, ומי הציל את הישויות החיות האלו? כשאנחנו מתמודדים עם אתגרים במכירת הכרטיסים, האם התבוננו פנימה ובחנו את עצמנו בנושאים של טיפוח? האם זכרנו שבעצם הכל נעשה על ידי המאסטר? אנחנו רק עוזרים למאסטר בתיקון הפא.

אין עלינו לייחס את המעלות וההקרבה של המאסטר לעצמנו לאחר שהשגנו הישגים. אנחנו עוזרים למאסטר, אין עלינו לבקש ממנו לעזור לנו. אין עלינו לפעול מבלי להתחשב במאסטר ובדאפא.

מנקודת המבט של התרבות הסינית המסורתית, כשמישהו עוזר לך כשאתה נמצא בקשיים, אז אם לאחר מכן שאתה קוצר הצלחה, המחשבה הראשונה שלך צריכה להיות איך אתה גומל לאדם ההוא, ולא להיות משולהב מההצלחה שלך. אם מישהו מבקש דברים למען התהילה והרווחים שלו בלבד, זה נחשב ככפיות טובה.

למעשה, עלינו לשאול את עצמנו, האם השן יון היה קיים היום לולא המאסטר? עם היכולת שלנו, האם היינו יכולים להתמודד עם השן יון? מדוע שאפילו נחשוב שאנחנו האחראים לכך? מדוע אנחנו כרוכים אחר המחשבות והרעיונות שלנו? כשאנחנו עושים דברים בדרך שלנו, האין אנו מתערבים בתיקון הפא של המאסטר?  המאסטר אמר:

"לא משנה מה יקרה, צריך לשמור על השין-שינג. רק אם נוהגים לפי הדאפא זה באמת נכון. בין אם מדובר ביכולות העל-טבעיות שלך או בקאי-גונג שלך, השגת אותם באמצעות טיפוח-תרגול בדאפא. אם תשים את הדאפא במקום משני ואת הכוחות השמימיים שלך במקום החשוב, או כאדם שהגיע להארה אתה מאמין שההבנה הזאת שלך או ההבנה האחרת שלך הן נכונות, או אם אתה אפילו מתייחס לעצמך כיוצא מן הכלל ומעבר לדאפא, הייתי אומר שכבר התחלת ליפול מטה. זה יהיה מסוכן ואתה תיעשה אפילו גרוע יותר ויותר. בזמן זה אתה תהיה באמת בצרות והטיפוח שלך יהיה לשווא. אם דברים לא נעשים היטב אתה תיפול וטיפחת לשווא." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שישית)

כשמכירות הכרטיסים אין טובות, האם זה לא אומר שנכשלנו בטיפוח שלנו?

4. חוסר חמלה

לכמה מטפחים יש הנטייה לדחוף את עצמם לחזית. הם משתתפים בפרויקטים שהם מחשיבים כמאפשרים השגת יותר מוסריות אדירה. בכך הם משאירים את הפרויקטים הפחות בולטים מבחינת תהילה ורווח, אך הדורשים מאלו שעושים אותם עבודה קשה יותר. האם לא אמרנו שכשנבוא לעולם האנושי, אם מישהו ילך כאן לאיבוד אז נעיר אותו? חלק מאיתנו למעשה הפרו את הנדר הזה.

יש את אלה שהחליפו אחרים במטרה להפוך למתאמים. האם באנו לכאן כדי להיות בכירים רמי דרג או כדי לטפח? אם אין לנו חמלה כלפי מתרגלים עמיתים, איך נוכל לעזור לאחרים לקבל את הפא?

נראה שההבנה שלנו לגבי השן יון עדיין רדודה מאוד ושטחית. על כולנו להיות יותר צנועים. רק המאסטר יודע מהי תרבות סינית מסורתית אמיתית. איזה מתרגל מעז לטעון שהוא יודע? האם דבר זה לבדו לא ישמור על הענווה שלנו?

האם הכיוון העתידי של השן יון אינו תלוי במאסטר? אם אנחנו לא יכולים אפילו להצהיר בבירור מהו באמת השן יון, איך אנחנו יכולים להרגיש שהשגנו הרבה? כשאנחנו חושבים על זה ברוגע, אם אימתנו את עצמנו תוך כדי קידום השן יון, האין אנו סוטים מהתרבות המסורתית וערכיה? האין עלינו לתקן את עצמנו?

אנו אומרים שאנחנו עוזרים למאסטר בתיקון הפא. האם באמת חשבנו על מה שעשינו? איך המאסטר והאלוהויות מסתכלים עלינו? אם אנחנו רוצים להשתתף בפרויקט השן יון, עלינו באמת לחפש פנימה ולשקף על ההתנהגות והטיפוח שלנו, ולוודא שהמחשבה שלנו צלולה. האם באמת שמנו שם את ליבנו? איזה מחשבות היו לנו? כששמתי לב שלמתרגלים עמיתים יש בעיות שין-שינג כאלו, נחרדתי מאוד. בבקשה הצביעו על כל דבר שאינו הולם.