שירו של המורה, "לעורר את האלוהויות" (הונג-יין II) מאוד נגע ללבי. אני עדיין זוכר את האושר הבל יתואר שחוויתי כשהשגתי לראשונה את הפא, ואת האופן החיובי בו זה השפיע על התייחסותי לאנשים אחרים. האם לא היה זה ביטוי של הצד המטופח והשמימי שלי? זה היה החלק שלי שהתעורר וכבר לא היה יותר מבולבל. אם כן, האין זה נכון שמשימתנו להצלת יוצרים חיים היא לעורר את ההיבט השמימי של בני האנוש ולעזור להם להיות צלולים, ובכך להינצל?

עם הבנה זו, דיקלמתי במחשבתי, "לעורר את האלוהויות":

"אלוהויות, התעוררו"

"יצורים חיים, התעוררו במהרה
בג'ונג-יואן מלכודות ערוכות
הכל הגיע למען הפא
מדוע אינכם מבינים זאת
"
(תרגום זמני, לא רשמי)

היו לי אפשרויות להבהיר את האמת לצד האלוהי של יצורים חיים. ההשפעה הייתה מאוד טובה. באותו יום, 64 אנשים סיניים פרשו מהצטרפות למפלגה הקומוניסטית הסינית, וביניהם היו 20 חברים במפלגה הקומוניסטית. היה לי ברור שזה היה הכוח של הפא שדיכא את המחשבות המסיחות את הדעת של אנשים אלו ואפשר לצד השמימי שלהם להגיב לקריאה של הפא ולהינצל.

בתהליך הבנתי שהדאפא הוא רציני וקדוש, ובאותו הזמן, ליבי טוהר לרמה גבוהה יותר. בכל פעם שסיימתי להבהיר ליצורים חיים את האמת אמרתי להם בכנות בליבי: "מהרו ואל תחמיצו את ההזדמנות היקרה הזו"! הם מיד היו אומרים לי: "כן", ו-"תודה רבה". אלו היו הרגעים השמחים ביותר שלי, והרגשתי שעשיתי התקדמות גדולה בדרכי באימות הפא.