לימוד הפא בועידת הפא הבינלאומית בניו יורק 2004

לי הונג-ג'י, 21 בנובמבר 2004

עבדתם קשה. (מחיאות כפיים)

כמטפח, ובייחוד כתלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא, אתה נושא על כתפיך אחריות עצומה, ויש לך משימה אדירה שההיסטוריה העניקה לך. אבל אתם פעלתם היטב, ואני, המאסטר שלכם, יכול לומר זאת אל מול כל היצורים החיים של היקום. לומר זאת בדרך אחרת, זכיתם בהערצה שלהם. למרות שהדברים שאתם עושים בעולם הזה נראים במידה רבה כמו הדברים של היום-יום שאנשים רגילים עושים, העובדה היא שהבסיס והמטרה של מה שתלמידי הדאפא עושים הם שונים לחלוטין. משום שהעולם האנושי מתקיים פשוט באשליה, בהיותם שקועים במה שאמיתי ומוחשי עבורם, קשה לאנשים רגילים להבחין בין אמיתי ומזויף. אז בין אם אנשים רגילים מבינים זאת או לא, תלמידי הדאפא רק עושים שימוש בנוהגים של אנשים רגילים כדי להציל את כל היצורים החיים. ועבורכם המטפחים, בדיוק בגלל האשליה המצויה כאן בחברה האנושית, קיומכם בסביבה זו מאפשר לכם לטפח, ואלה שמצליחים בטיפוח הם יוצאים מהכלל.

רוב התלמידים פעלו טוב מאוד באימות הכולל של הפא. כמובן, יש כמה שלא פעלו היטב, אבל הם באו לכאן במיוחד לעשות דברים רעים; הכוחות הישנים הסדירו זאת מההתחלה שהם יעשו את הדברים האלה. אז לא משנה איך הם פועלים בסביבתם של תלמידי דאפא בזמן שגרה, רק ברגעים המכריעים אתם רואים את הצד האמיתי שלהם. לא משנה עד כמה הם מדברים היטב על דברים או עד כמה הם פועלים היטב אל מול כולם, רק ברגעים המכריעים המידות האמיתיות שלהם מתגלות.

אתם עברתם דרך זמנים קשים שהיו מלאים מבחנים וקשיים. כשמסתכלים על המצב כעת, זה שום דבר לעומת איך שזה היה בעבר. כאשר זה התחיל לראשונה לאחר ה-20 ביולי, 1999, הזעם של הרֶשַע היה כל כך חזק, ומהאופן שהם העמידו בשורה את הכוחות המרושעים שלהם היה נראה כאילו הם באמת יעמידו את תלמידי הדאפא בסכנת חיים. אבל עכשיו ראיתם, שההיסטוריה לא נוצרה עבור היצורים המרושעים האלה, אלא כדי לחשל את תלמידי הדאפא ולהציל יצורים חיים במשך פרק הזמן האחרון, האין זאת? (מחיאות כפיים) החל מלפני עידנים רבים, המין האנושי עבר דרך ציביליזציות רבות רבות בתקופות שונות. לבני האדם חלחלו דברים רבים רבים מכל מיני תרבויות היסטוריות, החל בזמנים הקדומים ועד היום. כפי שאנשים רגילים רואים זאת, כל מה שהתרחש בהיסטוריה ובתרבות המאוחרות של בני האדם, וכל מה שהתרחש עם החיים על פני כדור הארץ לפני עידנים, מרכיב את ההיסטוריה של המין האנושי, ואת תהליך התרבות החיים. כפי שהמדע רואה זאת, זהו תהליך האבולוציה של החיים. ובכן, האמת היא, שזה לא אף אחד מאלה. כל שלושת העולמות, כולל כל היצורים החיים בחברה האנושית, נבנו, גובשו, הגיעו, נולדו ונוצרו כך שהיצורים החיים יוכלו להינצל ולהישמר בתיקון הפא בשעתו האחרונה של היקום. במילים אחרות, שלושת העולמות נבנו עבור מטרה זו, עבור המטרה של הצלת היצורים החיים ביקום.

במשך עידנים מרוחקים אף יותר, בממד הזה בו המין האנושי קיים, בסביבה הזו בה המין האנושי קיים, ובמישור החומרי המורכב ממולקולות, המין האנושי פשוט לא היה קיים. באמצעות חקירה גילו האנשים המודרניים שחיים חוצניים קיימים. כן, בעבר היו אלה יצורים כאלה שהיו נפוצים על-פני מישור זה המורכב ממולקולות, והאדם אפילו לא התקיים. מדוע מאוחר יותר בראו האלוהויות את האדם? משום שהיקום עמד להיבנות מחדש, יצורים חיים היו צריכים להיות מוצלים, ושלושת העולמות היו צריכים סביבה כזו – סביבה שתהפוך לנקודת המוקד של בניית היקום מחדש, וסביבה בה כאשר החוק הגדול יילַמד בסביבה מיוחדת זו, היצורים החיים בכל התחומים יוכלו לשמוע את הפא. היה זה עבור המטרה האדירה של הצלת כל היצורים החיים ביקום, ששלושת העולמות, ובייחוד המין האנושי בשלושת העולמות, נוצרו. אז כל דבר שהתרחש בכל אחת מהתקופות ההיסטוריות, כולל ההיסטוריה האנושית המאוחרת, היה עבור המטרה של יצירת תרבות עבור האדם, עבור המין האנושי של היום, כך שהוא יוכל להבין את הפא. זה בשום אופן לא נעשה תוך כוונה שהמין האנושי פשוט יחיה, ועוד פחות מכך עבור המין האנושי שיפתח או שיעשה לעצמו סוג של חיים טובים עבור עצמו בחברה האנושית. אדם רשאי לרצות דברים טובים ורשאי לעבוד עבורם, אולם ההופעה של שלושת העולמות ושל המין האנושי בשום אופן לא נועדה לזה.

כיוון שכך, חשבו על זה: הדברים הללו שהתרחשו במהלך ההיסטוריה, אפילו המאורעות המרכזיים באמת, האם לא הייתה סיבה מאחוריהם? האם הם לא הניחו בסיס מסוים עבור המין האנושי של היום? נניח ששאקיאמוני, ישו, מריה הקדושה , לאו דזה, וכו' לא היו קיימים מעולם, אז האם אנשים היו יודעים מהי אמונה נכונה, מהי אלוהות, מהו בודהא, מהו טאו, כיצד אדם מטפח את עצמו, ומהי המשמעות של טיפוח? ומה תהיה המשמעות של גן עדן שמימי עבורם? אם לאנשים לא היה מושג מהם הדברים הללו, אז זה היה קשה באופן שלא יתואר עבורי ללמד את החוק הגדול היום. אם היה עלי להסביר לאנשים את המושגים האלה מאפס, אז זה לא היה ללמד את החוק הגדול. המצבים השונים שיצורים חיים מכל אחת מהקבוצות האתניות עברו בכל תקופה של ההיסטוריה, והשקפות העולם שלהם במונחים של הבחנה בין צודק למרושע, נכון ומוטעה, וטוב ורע, כל הדברים הללו נוצרו בכוונה תחילה על-ידי אלוהויות עבור האנשים במהלך השנים הארוכות והמתמשכות, וכך אפשרו שתהיה לאנשים הבנה בסיסית לגבי נכון ומוטעה, טוב ורע. אז כאשר הדאפא יופץ והצלת היצורים החיים תתחיל, אנשים יבינו את כל הדברים הללו ויהיו מסוגלים לומר האם הפא הזה הוא טוב והאם הוא ישר.

במהלך ההיסטוריה אנשים למדו להכיר את האלוהויות. מהי "אלוהות"? למרות שזה מובן מאוד שטחי, אנשים באמת יודעים שהאלוהויות הן קדושות ומפוארות. ולמרות שחיים שונים מכירים ותופסים "אלוהויות" בצורה שונה, הם כולם מאמינים שהאלוהויות טובות לאנשים ויכולות להציל אותם. כל הדמויות הגדולות שהופיעו בשושלות ובתקופות השונות של ההיסטוריה הסינית, כל הדמויות התרבותיות היוצאות מהכלל הללו שעשו היסטוריה, כולן ביססו למעשה דרכים עבור המין האנושי לחשוב, הקימו את המבנה ואת דרכי המחשבה המאפיינים את האנשים היום. זוהי יצירה מפוארת שבה התהוו מרכיבי המחשבה של המין האנושי. היא התרחשה במהלך עידני עידנים, בהם היה על הגזע האנושי להתנסות ממקור ראשון בדברים שונים ובתרבויות שונות, לפני שיכול היה להבין את משמעותם. אז זו הסיבה שכאשר קורה משהו אדם יכול לדעת מה המשמעות של זה, ובאמצעות אירוע זה, הוא יכול לדעת מה הוא מייצג ברמה עמוקה יותר. לדוגמה, מה זה "טוב", מה דרוש לטוב-לב, מהן משמעויות הלוואי של זה, ומהו ההיקף של המונח? או באופן דומה, לְמַה דומה "רֶשע", ומהי המשמעות של משהו שהוא "נכון" או "מוטעה"? באמצעות ההתנסויות האמיתיות מהחיים שלהם, אנשים הגיעו להבנה של כל הדברים הללו, והם יכלו באמת לתפוס את המשמעות שלהם. רק אז אנשים יכלו לרכוש הבנה עמוקה של כל זה. אלה הם אינם דברים פשוטים ובסיסיים שאתם יכולים שאנשים יבינו בן לילה.

כאשר אלוהויות יצרו לראשונה את בני האדם, לא היה שום דבר במחשבתם של האנשים, היא הייתה ריקה לחלוטין, הם לא יכלו להבדיל בין נכון למוטעה, וטוב-לב ורֶשע היו קיימים זה לצד זה. שני הקטבים [בדפוסי ההתנהגות שלהם] היו עצומים: כאשר הם היו מאושרים, הם היו אדיבים, וכאשר הם היו אומללים, הם היו מרושעים. אולם האדם המודרני הוא סיפור אחר. מדוע זה שכאשר האנשים של היום הגיעו לזמנים המודרניים הם הפכו פתאום לנבונים כל כך? זה קשור לגורם נוסף חוץ מאשר לתהליך של יצירת אנשים שדיברתי עליו זה עתה, והוא שהיצורים מרמה גבוהה התגלגלו מחדש כבני אדם. בנוגע לגזע האנושי עצמו, התהליך שלו במהלך ההיסטוריה היה למעשה מסלול של ביסוס ההתנהגות והמחשבה האנושית, או לומר זאת בדרך אחרת, היה זה מסלול של יצירת האנשים האמיתיים של היום. אז מה הייתה הכוונה של כל הדברים הללו? להפוך את זה אפשרי עבור האדם להבין את הפא כאשר הדאפא מופץ באופן נרחב היום. מה שאני אומר זה, העניין הזה תוכנן לפני עידני עידנים; הביסוס של זה כל כך מוקדם.

ויש משהו שאני רוצה לספר לכם, וזה, מי באמת מטפח ולמי באמת יש אמונה נכונה. בעבר, אנשים רבים היו מדברים על דרך הטיפוח הזו או ההיא, על שיטה כזו וכזו, או על אמונה כזו וכזו. אבל אני עומד לומר לכם שבהיסטוריה, לא משנה כמה אלוהויות או כמה יצורים מוארים הגיעו לכאן, המשימה האמיתית שלהם הייתה לבסס את התרבות של טיפוח ואמונה נכונה שהדאפא צריך שתבוסס. (מחיאות כפיים) אף אחד לא הציל אנשים, ואף אחד לא הצליח להגיע לממלכה שמימית, והסיבה היא, שיטות הטיפוח הישנות הגיעו על מנת להניח בסיס כדי שהדאפא הזה יוכל באמת להציל אנשים היום. בנוגע לאלוהויות שבאו לכאן בעבר, היו באמת כמה אנשים שכתוצאה מהפעולות של האלוהויות האלו זכו להצלה. אולם זה לא היה העצמי האמיתי של האדם שניצל, אלא הפו-יואן-שן שלו. ואפילו האלוהויות הללו שבאו לכאן, הגופים בהם שכנו בימים ההם… בן אדם, הוא עדיין חלק מהמחזור של לידה מחדש בעולם האנושי, ואפילו אלה ששכנו בגופים הללו לא זכו להינצל. אז במילים אחרות, בהיסטוריה רבים טענו שהם "מצילים אנשים", אבל אף אחד לא הציל אנשים. כאשר שאקיאמוני הפיץ את הפא שלו לפני עידנים, התלמידים שלו שאלו אותו: "מאסטר, האם זה אפשרי עבורנו לטפח לטאתגאטה מבלי להתיר את הקשרים לעולם החומר?" או במילים אחרות, האם הם יכלו לטפח לאלוהויות או בודהות מבלי להשאיר מאחור את התנאים והסביבה החברתית של האנשים הרגילים בעולם הזה? שאקיאמוני חשב על זה ואמר: "בשביל זה, אתם צריכים לחכות עד שהמלך הקדוש שמסובב את הגלגל ירד לעולם." (מחיאות כפיים) למעלה מאלפיים שנה עברו, וכל התלמידים של הדתות האמיתיות מחכים. מחכים למה? לאלוהויות למעלה שיופיעו ברוב רושם? שאלוהויות יבואו לכאן, כך שאתם לא תהיו צריכים לטפח ולא יהיה אכפת לכם מלטפח היטב, וזה לא ישנה אם מישהו הוא טוב או רע, וכולם פשוט יעלו למעלה לשמיים יחד?

כמובן, בלי קשר למי אני, אנשים יודעים שאני מעביר את הפא ומציל אנשים. אבל למאסטר שנמצא איתכם כאן היום ומלמד את הפא יש גוף אנושי פיסי של אדם רגיל. בנוגע לאופן שבו אנשים חושבים עלי, להרבה אנשים רגילים יש את הדעה שלהם. זה בסדר – זה לא משנה אם הם מאמינים בי או לא. אני לא אמרתי שאני אלוהות או בודהא. אנשים רגילים יכולים לראות בי רק אדם ממוצע פשוט, זה בסדר. כל מה שאני עושה לובש צורה של פעילות אנושית; אני משתמש באמצעים של בני אדם פשוטים ממוצעים כאשר אני מציל את תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא. אף צורת חיים מרמה גבוהה לא תשתמש רק בהתגלות אלוהית אדירה כדי להציל באורח נס אנשים בעולם האנושי, כאשר היא מצילה אנשים בסביבה החברתית הזו, בסוג זה של ממד אשלייתי. (מחיאות כפיים) אבל זה שונה אם מה שהיא עושה זה בקנה מידה קטן, או נוגע רק למעט אנשים, או אם זה משהו שנעשה בעבר כדי ליצור תרבות. אלה הם פני הדברים עבור המין האנושי. מובן, יחד עם זאת, ששום דבר איננו מוחלט. אולי כאשר הפא יתקן את העולם האנושי אני אשתמש באמצעים שמימיים, כיוון שבזמן ההוא ייתכן שיהיה צורך לעשות את הדברים בדרך זו. אבל אם סביב תחילת תיקון הפא של היקום דברים כאן בחברה היו מטופלים באמצעים שמימיים בקנה מידה גדול, זה היה מוביל לכמה החזקות מצידם של המטפחים.

יש אנשים שחושבים: "לאלוהויות יש יכולות רבות. מדוע אין הן מצילות אנשים מסכנים ומענישות אנשים רעים? מדוע אין הן באות ומציגות ניסים?" יצירת שלושת העולמות ביססה את דרך הקיום ואת המטרה של החברה האנושית. זוהי חברה רבת אשליה, והיא נועדה להיות חברה בה היצורים החיים אינם יכולים לראות את כל האמת. מי שרוצה לטפח כאן צריך לעשות זאת בתוך האשליה, ולהיות אדם טוב, לעשות דברים טובים תוך שימוש באמצעים אנושיים, ולהרפות מהחזקות. רק אז הם יכולים להימלט מכאן, ורק אז ניתן לקרוא לזה טיפוח. אם אדם עושה כאן משהו תוך שימוש מוחלט באמצעים שמימיים, זה לא טיפוח. בהיסטוריה מטפחים רבים של הטאו הציגו מעשים שמימיים בעולם האנושי, וזו הייתה יצירה של תרבות היסטורית. מדוע זה הפך נדיר בזמנים המאוחרים? זה משום שככל שזה התקרב לזמן בו הדאפא צריך להיות מופץ, כך הותר פחות לדברים כאלה להתרחש. בזמנים המאוחרים, לאחר שתיקון הפא התחיל ותלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא עמדו להתחיל בטיפוח, הדרישות עלו גבוה יותר. בייחוד כאשר הקבוצה המיוחדת הזו של היצורים של היקום התחילה לאמת את הפא ולנוע אל עבר שלמות, הסביבה כאן הפכה אף לחשובה יותר, אז הכללים הפכו ליותר חמורים אפילו ולאנשים מותר לעיתים רחוקות בלבד לראות את המצב האמיתי. קבוצה זו של יצורים נושאת על כתפיה אחריות היסטורית כבירה ועליהם לצאת מתוך סביבה מאוד קשה. (מחיאות כפיים) אז זוהי הסיבה שתלמידי הדאפא הם יוצאים מהכלל.

במילים אחרות, מצב הטיפוח בו נמצאים תלמידי הדאפא של היום שונה מכל מצב או שיטת טיפוח בהיסטוריה. תמיד אמרתי שההשתתפות של הכוחות הישנים היא צורה של רדיפה וצורה של הפרעה. אם מה שאלוהויות בעבר הצילו היה הפו-יואן-שן של האנשים ולא הגופים העיקריים הממשיים שלהם, אז חישבו על זה כולם, האם שיטה זו של הצלת אנשים תעבוד עבור הטיפוח של תלמידי הדאפא היום? הגופים העיקריים של תלמידי הדאפא, כמו גם אלה של אנשי העולם, נמצאים על-פני השטח. אם כן, אז האם מה שהם עשו היה מתאים? האם זה יעבוד? זה לא יעבוד כלל. אז זו הסיבה שאני אומר שהם יוצרים הפרעה. שיטה וצורה זו של טיפוח שאמרתי לכולם לנקוט בה היום הינה לטפח תוך התאמה לחברה האנושית הרגילה ולאמת את הדאפא תוך שימוש באמצעים אנושיים רגילים במידה רבה ככל הניתן (מחיאות כפיים), וזה חסר תקדים. האלוהויות הללו, הן לא יודעות כלום בנוגע לאופן בו יש להתמודד עם שיטת טיפוח שכזו, ומה שהן עשו לחלוטין אינו הולך בתלם, אז הן בהחלט צורה של הפרעה לטיפוח של תלמידי הדאפא. זה לא בא לומר שהיכולות שלהן לוקות בחסר, זה רק בא לומר שזהו האופן בו היקום הישן יצר ישויות כאלו, וזהו גבול התבונה של היקום הישן. במשך תיקון הפא הזה, היקום הביא לשלמות את ליקויי העבר ושינה את הדברים שהיקום של העבר לא הצליח לשנות. לכן תלמידי הדאפא יכולים להינצל ויכולים להגיע לשלמות באמצעות טיפוח. אם היו הולכים היום בעקבות גישות הטיפוח של העבר, אף לא תלמיד דאפא אחד יכול היה לטפח לשלמות.

רק כאשר אדם הולך על-פי השיטה בה עושה הדאפא שימוש היום כדי להשלים דברים, לטפח, ובאמת להציל אנשים, הוא יכול להגיע לשלמות. (מחיאות כפיים) וזו לא רק שלמות – האדם באמת ניצל, הג'ו-יואן-שן של האדם מוצל. (מחיאות כפיים) בנוגע לאלו המכונות אלוהויות המפריעות לתיקון הפא, הן רק יודעות חלק מזה אבל לא את הכל, הן רק יודעות לגבי העבר אבל לא לגבי היום או העתיד, והן רק יודעות לגבי הצורה השטחית אבל לא לגבי התכנים הפנימיים. כאשר הן מנסות לעשות דברים הן לא מסוגלות לעשות אותם, והן הביאו הפרעה חמורה לתיקון הפא עצמו ולטיפוח של תלמידי הדאפא. זו הסיבה שאני אומר שכל דבר שאני עושה היום הוא שונה לחלוטין ממה שהתרחש בהיסטוריה. כשמסתכלים על הרדיפה של תלמידי הדאפא ועל זו של הנצרות בהיסטוריה, על-פני השטח שתיהן היו נרדפות. אבל עבור המטפחים האלה, בהיותם בדרכם להיות אלוהויות, מה שלמעשה מתרחש הוא שונה. היה עליהם לשאת סבל חמור, משום שבעבר ליקום לא הייתה היכולת לפתור סוגיות היסטוריות אלו בעלות שורשים עמוקים, מה שגרם לישויות מרמות גבוהות אפילו לרדוף אלוהויות, כמו גם בני אדם שהיו בדרכם להיות אלוהויות. כל זה היה בושה, הן להיסטוריה של היקום והן מצידן של האלוהויות. היום מה שאני עושה אינו רק שונה מהדרך בה הן הלכו בעבר, זה ההבדל שבין העתיד והעבר. זוהי הדרך ששיטת הטיפוח של הדאפא העניקה לבני אדם; תלמידי הדאפא ואני מניחים בסיס לעתיד. שיטות הטיפוח של העתיד יהיו כאלה לנצח! (מחיאות כפיים) רק את זה ניתן לכנות הצלת אנשים אמיתית, ורק זה יכול באמת להציל אנשים.

שום דבר מזה לא ניתן לשנות בשרירות. כולם יודעים שכרגע זו תקופת תיקון הפא – היקום עובר חידוש, נבנה מחדש, ונוצר מחדש. רק תחת נסיבות אלה ניתן לתקן פגמים, והזמן היחיד בו ניתן לתקן פגמים הוא כאשר הרקיע השמימי עובר בנייה מחדש. אז זוהי הזדמנות. אף יצור חי אינו רשאי להפריע או לפגוע בהזדמנות הזו. כל מי שמפריע מבצע חטא, וכל מי שמפריע צריך לשאת באחריות.

מה שאמרתי כעת מסכם באופן בסיסי את ההבדלים בין שיטת הטיפוח של תלמידי הדאפא של היום והטיפוח של אנשים בעבר. אם אדם רוצה להינצל, הוא חייב להתעלות על העובדה שהוא נמצא בסביבה קשה וחווה ממקור ראשון סביבה שיש בה מצוקה, אינטרס עצמי, רגשות ותשוקות. כל דבר יהיה קשור באינטרס העצמי של המטפח, וכל דבר יכול להשפיע עליך כאדם, המחשבות שלך והרגשות, השין-שינג שלך, והדברים שיש לך אליהם החזקה בפנים. אם אתה מצליח ללכת במסלול מיוחד ולעשות בחירות מסוימות, אז אתה יוצא מהכלל. אחרת, אתה אדם רגיל. אם אתה מסוגל לצאת החוצה מהמחשבה וההחזקות של אנשים רגילים, אז אתה אלוהות. (מחיאות כפיים) זה שונה לחלוטין משיטות הטיפוח של העבר.

אנשים בעבר הלכו למקדשים ולמנזרים או להרים כדי לטפח תוך הימנעות מאנשי העולם. אנשים אלה לא סבלו באופן פיסי מבחני שין-שינג רבים מדי וההחזקות שלהן לא נעקרו באופן ישיר, ולא היה להם את המבחן הישיר ביותר של דברים חומריים. אז עבור הגוף העיקרי של האדם זה כאילו הוא לא טיפח. למרות שהאדם ויתר על חיים רגילים במשך תקופת החיים שלו, עבור אותו אדם זה לא היה יותר מאימוץ סגנון חיים אחר. אם הפו-יואן-שן שלו באמת טיפח בהצלחה ופו-יואן-שן שיצא מחוץ לגופו הפך לאלוהות, אז המשמעות הייתה ברכה עבורו. אדם זה היה מקבל ברכה בחיים הבאים שלו. הכוונה ב-"בברכה" היא שתהיה לו ברכה ארצית, ולא דבר מעבר לזה. כשמסתכלים על זה מנקודת המבט של ישות חיה המחפשת משהו באמצעות טיפוח, מי היה מטפח כדי לקבל דברים אלה? כשמדברים ברמה בסיסית, שום דבר בשלושת העולמות לא נוצר בשביל זה, ואף יצור חי לא הגיע בשביל זה. אז במילים אחרות, הטיפוח של תלמידי הדאפא של היום הוא המשמעותי ביותר, והוא מאיר דרך עבור העתיד. זו הסיבה שללכת היטב בדרך שלך זה בעל חשיבות ממדרגה ראשונה. (מחיאות כפיים)

אמרתי כל הזמן שתלמידי הדאפא אינם יכולים ללכת לקיצוניות. אתה חייב לצעוד בדרך שלך היטב. אם אתה נותן לדמיון שלך להתפרע, ויש לך הבנה עקומה בנוגע למשהו היום, ויש לך השראה פתאומית ואתה עושה משהו אחר למחרת, או שאתה ממשיך לעשות דברים מטופשים בעוד אתה מוּנָע על-ידי ההחזקה שלך להתפארות, כל הדברים הללו הינם השתקפויות ישירות של היואן-שן שלך, ושל עצמך כיצור חי. כיצד יכול אדם כזה להגיע לשלמות? הפעולות שלכם הן תצוגה של הגוף העיקרי שלכם שמטפח, וזהו אותו גוף עיקרי שיש להציל. האם ניתן למקם יצור חי כזה בין אלוהויות? לא, לא ניתן. אז אתם חייבים לעשות דברים היטב ולטפח ברציונליות, בדעה צלולה ועם מחשבות נכונות. ומותר לכם לטפח בזמן שאתם מתאימים לדרך החיים של האנשים הרגילים במידה הרבה ביותר. כל עוד המאסטר אומר שמשהו הוא בסדר, אתם יכולים פשוט ללכת קדימה ולנהוג על-פי דרכם של האנשים הרגילים לעשות זאת. בעתיד, אם אלוהות רוצה לבוא ולהציל אנשים, היא גם כן תצטרך לעשות זאת בדרך זו. זה משום שביקום של העתיד, כאשר זה מגיע להצלת בני אדם, המטרה תהיה הגופים העיקריים של אנשים. אז אל תדאגו איך היו שיטות הטיפוח של העבר, ואיך היו סוגי האמונה אז, ואל תדאגו מכמות ההשפעה שהייתה להם – אתם היחידים שבאמת מטפחים. (מחיאות כפיים) היקום עובר תיקון-פא, והאלוהויות בהן הם מאמינים ממקמות עצמן מחדש, אז לאן הם ילכו כדי לקבל הצלה? כיצד הם יכולים להגיע לממלכה שמימית? הממלכות השמימיות עוברות כעת כולן בנייה מחודשת. לאיזו ממלכה שמימית הם ילכו? אתם הישויות החיות המרשימות ביותר ואתם נעים אל עבר ממלכות שמימיות בעוד אתם באמת מצילים יצורים חיים בדרך ישרה, פתוחה ומדהימה! (מחיאות כפיים)

מה שאמרתי בדיוק עכשיו נועד עבור תלמידי הדאפא שלנו. אלו ביניכם שאינם מטפחים, או אלו שהם תלמידים חדשים, עשויים לא לגמרי להבין את מה שבדיוק אמרתי, והם מתקשים להאמין בזה. אל תדאגו, אני לא כאן כדי לפגוע באף אחד, ואין כאן שום דבר שמזיק לאנשים. אם לא הבנתם זאת, אתם יכולים להגיע להבנה באופן הדרגתי, וזה בסדר להגיע להבנה של המטפחים הללו באופן הולך וגובר.

יש דבר אחד אחרון שאני רוצה להדגיש. מספר קטן של תלמידים אינם צלולי דעת ויש להם החזקות חזקות מאוד! הם יכולים לשמוע קצת ולראות קצת, והם אפילו מרגישים שיש להם יכולות מסוימות או חושבים שהם איזושהי דמות חשובה. אז הם התחילו לפעול בדרך לא-רציונלית שנראית מטורפת, והם אומרים דברים שאין בהם היגיון. איך אתה יכול עדיין לטפח? לא משנה מי אתה, אם אני לא אוכל להציל אותך היום, אתה תהיה שד בגיהינום! מדוע אתה כזה חסר רציונליות? מדוע אתה מפיץ בין תלמידים דברים שמפריעים לטיפוח שלהם ולאימות הפא שלהם? האם העניין הוא שאתה פשוט מטפח שדים במחשבה שלך? אתה מפריע לדאפא. האם זהו חטא קטן? אם היום אני, לי הונג-ג'י, אחליט לא להכיר בך כתלמיד דאפא, לא להכיר בך כתלמיד שלי, האם אתה חושב שתוכל להישאר כאן? שלושת העולמות נוצרו עבור מטרה זו. למרות שהרקיע הזה ביקום הוא עצום, כל הישויות החיות ממקדות את תשומת הלב שלהן לכאן, וכל הישויות החיות כאן צריכות שיכירו בהן. אז אני קורא לתלמידים הללו שעדיין חסרי רציונליות: חזרו לעשתונותיכם והיו אחראים לחיים שלכם עצמכם. ההחזקות שלכם עצמכם הובילו ישויות מרושעות מבחוץ לתפוס פיקוד, להפריע, ולשלוט עליכם, והפכו אתכם לכל כך חסרי רציונליות.

המילים של המאסטר ברגעים אלה היו קשות למדי. ייתכן ושמתם לב שלאחרונה, לעיתים המילים שלי לתלמידים כאלה הן קשות למדי. זה משום שאני ראיתי את התוצאות המבעיתות המחכות להם. לא משנה איך תתייחסו למילים הללו, לא משנה איך האנשים שלא מבינים אותי או את תלמידי הדאפא רואים את הדברים, אני, לי הונג-ג'י, באתי למען כל הישויות החיות. אני מציל את כל הישויות החיות, ואינני רוצה לראות אף לא ישות אחת הורסת את עצמה, משום שבאתי בדיוק למענכם! (מחיאות כפיים) אני דואג, אני דואג לכם. הזמן הופך ליותר ויותר דוחק. אתם ראיתם זאת, והמצב הכולל השתנה רבות. אם הרדיפה תסתיים פתאום, אז לא תיוותר כל הזדמנות, והכל כבר יוחלט.

עבר זמן רב מאז שהשתתפתי באחת מהועידות שלכם, אז אני רוצה להישאר איתכם קצת יותר. (מחיאות כפיים נלהבות)

שמעתי שכמה תלמידים הגיעו מרוסיה ויש אחרים שהגיעו מכמה מדינות מזרח אירופאיות אחרות. היה זה קשה עבורם להצליח להגיע לכאן, שכן עומדים בפניהם אתגרים רבים, הן כספיים והן אחרים. יש גם כמה תלמידים חדשים שמעולם לא ראו אותי באופן אישי ותמיד רצו לראות את המאסטר. והרבה תלמידים ותיקים גם כן לא ראו את המאסטר במשך זמן רב. דומה שלכולכם יש דברים רבים לומר, ואתם תהיו מאוכזבים אם אעזוב עכשיו. (המאסטר צוחק) (מחיאות כפיים) אם כך, בואו נשתמש בשיטה הישנה שלנו – אם יש לכם משהו לומר, כתבו זאת על פיסת ניר והעבירו אותה קדימה, ואני אענה על שאלות לכולכם. (מחיאות כפיים)

אתם כולכם באמת עבדתם קשה. מזג האוויר הופך קר יותר. במשך הקיץ כאשר הבהרתם את האמת ואימתתם את הדאפא מול הקונסוליות, ברחובות, או בסביבות אחרות, למרות שהיה חם, זה עדיין היה נסבל. כאשר מזג האוויר הופך קר, האקלים מציב עבורכם אתגר ברמה מסוימת. למרות זאת, לא נתתם לתנאים הקשים לעצור אתכם. נהפוך הוא, אתם עדיין עובדים קשה ולא וויתרתם. זה באמת מדהים, והישויות החיות של העתיד ואנשי העולם בעתיד יודו לכם, משום שהאנשים שיישארו כאן בעתיד יהיו חייבים עובדה זאת לכם. (מחיאות כפיים) אנשי העולם מתקיימים באשליה. אולם בעתיד, כולם ידעו מי היו תלמידי הדאפא. כולם יכירו את הגדולה של תלמידי הדאפא, ואלה שיישארו ירגישו הכרת תודה כלפי תלמידי הדאפא.


תלמיד: אם הנסיבות מאפשרות זאת, האם אני יכול לחזור לסין כדי לעבוד שם?

המאסטר: אם הרדיפה תסתיים ותיקון הפא של העולם האנושי עדיין לא הגיע, אז אם אתה רוצה לחזור לסין לעבוד, אתה יכול לעשות זאת. אתה שואל אם אתה יכול לחזור עכשיו? עכשיו עדיף לא לחזור משום שהרדיפה עדיין נמשכת. אני יודע שיש מתרגלים שקיבלו שיחות טלפון או מסרים מפקידים מסוימים בסין או מאנשים בעלי תפקידים מסוימים. הם אמרו לך לחזור והבטיחו דברים מסוימים, הבטיחו שלא ירדפו אותך וכמה דברים אחרים. חישבו על זה כולכם, האם פקידים אלו הם אותם אלו שקבעו את המדיניות של הרדיפה? והאין עצם העובדה שהם יכולים להבטיח משהו מעוררת חשד? אז מי מנחה אותם מאחורי הקלעים? (מחיאות כפיים) איך ייתכן שהם יכולים להיות ערבים לדבר כזה? מי נותן להם את הערבות לכך? האם זה לא חשוד? מה בכלל הכוונה של "יצירת חזית מאוחדת לקרב"? כשהטקטיקות השפלות שלהם כבר לא עובדות, הם מתחילים ב"יצירת חזית מאוחדת לקרב". הם שוב חוזרים לעולל את התכסיסים הישנים שלהם, ואתם צריכים לעמוד על המשמר. אנחנו לא מהווים סיכון לאף כוח פוליטי. אנחנו פשוט רוצים שהם יפסיקו את הרדיפה (מחיאות כפיים). הם רודפים אנשים, ובאותו הזמן מנסים לגרום לאנשים האלה לעבור לצד שלהם. הם השתמשו בכל הטריקים המלוכלכים הקיימים (הקהל צוחק)

תלמיד: תלמידי הדאפא בעיר צ'ונג-צ'ינג שולחים ברכות למאסטר (המאסטר: תודה לכם!) (מחיאות כפיים). מאסטר, אנחנו מבטיחים לפעול היטב בכל רגע בדברים שאנחנו צריכים לעשות.

המאסטר: נפלא! (מחיאות כפיים)

תלמיד: תלמידי דאפא באוניברסיטת טסינג-הואה בבייג'ינג שולחים ברכות למאסטר.

המאסטר: תודה לכולכם! (מחיאות כפיים)

תלמיד: תלמידות הדאפא העצורות באופן לא חוקי במחנה (מחנות) עבודה בבייג'ינג שולחות ברכות למאסטר.

המאסטר: תודה לכן! (מחיאות כפיים)

תלמיד: תלמידי הדאפא הכלואים באופן לא חוקי בבית (בבתי) כלא בבייג'ינג שולחים ברכות למאסטר.

המאסטר: תודה לכם! (מחיאות כפיים) לא משנה באיזה סוג של סביבה אתם נמצאים אתם חייבים לשמור על המחשבות הנכונות שלכם יציבות, משום שאתם תלמידי דאפא ואתם ישויות מיוחדות.

תלמיד: ועידת הפא האירופית תיערך בשנה הבאה בלונדון, ואנחנו מקווים מאוד שהמאסטר יכבד אותנו בנוכחותו (הקהל מחייך ומוחא כפיים). מאסטר, בבקשה ספר לנו למה "שבעה בודהות" שונה ל"שישה בודהות".

המאסטר: אדבר על זה משתי נקודות מבט. אחת היא שמספר לא קטן של בודהות ירד לעולם האנושי במהלך ההיסטוריה. יותר משישה, ולמעשה יותר משבעה. כמובן, היו גם אלוהויות אחרות. אם מדברים רק על בודהות, רבים למדי ירדו להציל אנשים, אבל כשזה נוגע לבודהות כמו שאקיאמוני שהיו להם משימות מיוחדות, היו לפני שאקיאמוני שישה. כשדיברתי עליהם, סָפַרתי את בודהא שאקיאמוני כאחד מהם, אז היו שבעה. אבל הבודהיזם תמיד דיבר על שישה, משום שתלמידיו של שאקיאמוני חשבו על הבודהות האלו מנקודת מבט של תלמידים של שאקיאמוני, אז הם לא ספרו את שאקיאמוני, והגיעו לשישה. כשאני דיברתי עליהם ספרתי בתוכם את שאקיאמוני, אז יצא שבעה. עם זאת, כשמעבירים את הפא כמובן צריכים לעשות את זה בהתאם ליכולת של האנשים לקבל דברים. אז כדי לעשות את מיטבנו להציל את מאמיני הבודהיזם, הלכנו עם מה שהם אומרים ושינינו את המספר לשישה (מחיאות כפיים).

תלמיד: ברכות למאסטר הנכבד! אבקש להעביר למאסטר ברכות בשם המתרגלים ברומניה.

המאסטר: תודה לכם! (מחיאות כפייים)

תלמיד: רוב המתרגלים ברומניה הם חדשים. הם התמודדו עם כל מיני אתגרים, אבל כולם נחושים מאוד. אני מבקש בענווה מהמאסטר לדבר על כיצד המתרגלים ברומניה יכולים לעשות עבודה טובה יותר כשהם משתתפים באימות הפא, כמו גם איך רומניה יכולה למלא תפקיד טוב יותר באימות הפא.

המאסטר: אמרתי קודם שיחסית למספר האנשים בעולם, המספר של תלמידי הדאפא כרגע הוא קטן מאוד, אבל יש לכם משימה אדירה שההיסטוריה העניקה לכם. אז לגבי תלמידי הדאפא בכל אזור, אתם באופן בסיסי התקווה של הישויות באזור הזה להינצל – התקווה היחידה שלהן למעשה. הישויות שם צריכות לשמוע את "הבשורות הטובות". הן צריכות לשמוע אתכם מבהירים להן את האמת כך שהן יוכלו להבין מהו הדאפא. זו הסיבה שהאחריות של תלמידי הדאפא היא כבדת משקל. אז אתם אולי שואלים איך אתם יכולים לפעול טוב יותר? אני חושב שעבורכם, תלמידי הדאפא, אם כל אחד מכם משתמש רק בפה שלו לספר לאנשים באזור שלו את העובדות, אז לא נוכל להגיע לכולם. לאנרגיה שתלמידי הדאפא נושאים כאשר הם מטפחים ודבקים במחשבות ובפעולות נכונות ולמוסריות האדירה שלהם מהטיפוח – יש השפעה נוספת.

עם זאת, כל מה שתלמידי הדאפא עושים וכל מה שתלמידי הדאפא אומרים כאשר הם מבהירים את העובדות, גורם לעובדות להיות מופצות בחברה האנושית הרגילה ויוצר סביבה המעודדת תקשורת בין האנשים. אז עם סביבה שכזו, השיחות שאנשים מנהלים הן דרך נוספת לאנשים אלה להינצל, דרך עקיפה. דבר נוסף הוא שישויות רבות הורעלו על ידי הישויות הרעות, ובמחשבתן יש הרבה תעמולה מכלי התקשורת המשמיצים של המק"ס. במקרה כזה, עדיף יהיה אם תוכלו לנקות אותה באמצעות הבהרת העובדות, משום שהישויות הרעות האלו שרודפות את תלמידי הדאפא יכולות לנצל את המחשבות השליליות שיש לבני אדם על הדאפא ולהשתמש בהן. אז תלמידי הדאפא יכולים לסלק אותן כשהם שולחים מחשבות נכונות ובאמצעות המחשבות הנכונות והפעולות הנכונות שלהם. למעשה, אם המחשבות שלך נכונות מאוד, אז כשאתה הולך ברחוב וחי את חייך בעיר בה אתה גר, כל הסביבה שלך תנוקה. לעצם הקיום שלך יהיה אפקט של הצלת ישויות חיות. אבל, למרות היכולות הגדולות שלכם, אתם עדיין תיתקלו במצוקות שהן למען הטיפוח האישי שלכם, משום שלכל אחד יש מסע שהוא חייב לעשות במהלך הטיפוח. בה בעת, הכוחות הישנים יצרו צורות רבות של הפרעה לאימות הפא שלכם. בנסיבות רגילות קשה מאוד לסלק את ההפרעה הזו אם המחשבות הנכונות לא מספיק חזקות.

באשר לאיך לפעול היטב, המשמעות היא לעשות היטב את שלושת הדברים שתלמידי הדאפא אמורים לעשות – זה נקרא לפעול בצורה הטובה ביותר (מחיאות כפיים). אבל כמויות המאמץ המושקע שונות. אנשים מסוימים לא משקיעים יותר מדי מאמץ בעוד שמתרגלים אחרים הם נחושים יותר ומשקיעים יותר. כמובן, המאסטר רואה שבחברה לכל אחד יש משפחה ועבודה, שלא לדבר על מחויבויות חברתיות שונות הנובעות מהקשרים שלכם בחברה, אז נשאר לכם מעט מאוד זמן. המאסטר יודע את כל זה והוא מתחשב. למעשה, שיטת הטיפוח של הדאפא לוקחת את הנושא הזה בחשבון ולא תפריע לדברים בתחום הזה.

תלמיד: תלמידים בטייוואן שולחים ברכות למאסטר (מחיאות כפיים). מאסטר, בבקשה תן לנו הכוונה בקשר לאתר "Pure Awakening " של אזור אסיה-פסיפיק.

המאסטר: צריך להפעיל היטב את אתרי האינטרנט של תלמידי הדאפא, משום שהם כלי להבהרת האמת וממלאים תפקיד בהצלת ישויות חיות. אז יש להפעיל אותם היטב. באשר למה לעשות באופן ספציפי זה תלוי בכם (המורה מחייך). מדוע המאסטר לא מדבר על דברים בפירוט יתר? המאסטר רק מוודא שלא מתפתחות בעיות במצב הכללי. אבל באשר לבעיות, לוויכוחים, ולהבדלים בהבנות בין המתרגלים – אלו דברים המשקפים את מצב הטיפוח שלכם. אז באשר לאיך אתם הולכים בנתיב שלכם ואיך לטפל בכל דבר ודבר, אלו הם דברים שעליכם לטפל בהם בעצמכם כחלק מהקמת המוסריות האדירה שלכם. אם אומר לכם איך להתמודד עם כל דבר ודבר, אז זה יהפוך למשהו שאני עשיתי, ואף אלוהות לא תכיר בכך שאתם עשיתם את זה (המורה מחייך) (מחיאות כפיים). אז אני צריך להשאיר את הדברים האלה לכם. אינני יכול לשלול מכם את ההזדמנות שלכם לטפח.

תלמיד: תלמידי הדאפא בעיר גואנג-ג'ואו שולחים ברכות למורה הנכבד.

המאסטר: תודה לכם! (מחיאות כפיים)

תלמיד: מורה נכבד, האם תוכל בבקשה לומר לנו האם זה בסדר עבור תלמידי הדאפא בסין לשלוח[לחו"ל] כסף שהם חסכו באמצעות חיים בצמצום, כדי שישמש לפרויקטים להבהרת האמת בניו יורק?

המאסטר: זה בסדר באופן עקרוני – אם אתה במצב כספי טוב מאוד, אז זו לא בעיה. אבל כאן מדובר בכסף שחסכו באמצעות חיים בצמצום, כך שהאדם לא אמיד כל כך. במקרה כזה עדיף לשמור את הכסף להבהרת האמת בתוך סין, משום שהסביבה מחוץ לסין עדיין טובה בהרבה מזו שבתוכה.

תלמיד: מאסטר, בבקשה אמור לנו האם פעילויות הבהרת האמת במנהטן יימשכו עד תום תיקון הפא (הקהל צוחק).

המאסטר: לא, הן לא. דיברתי על כך בעבר כשהמתרגלים המבהירים את האמת במנהטן ערכו מפגש. אתם תעשו את זה רק לתקופת זמן. מנהטן היא די מיוחדת: היא למעשה המרכז הפיננסי של העולם, ולתאגידים מרכזיים רבים מכל רחבי העולם יש כאן משרדים או סניפים. במילים אחרות, זו נקודת התכנסות של העולם הפיננסי והיא מחוברת מאוד לכל העולם. והאנשים שנמצאים במנהטן, בזכות הייחודיות שלה, ייחודיים בעצמם. אנשים רבים בעלי השכלה טובה מרוכזים כאן, כמו גם אנשים בעלי מידה מסוימת של כוח והון בחברה. במילים אחרות, התפקידים שהם ממלאים בחברה הם לא רגילים.

אף על פי שיחסית יש מתרגלים רבים באזור ניו יורק, כולל אזור ניו-ג'רזי, נראה שלמרות מה שנעשה במהלך מספר השנים האחרונות, אנשים רבים מאוד במנהטן הם אדישים. אחרי תקופה כה ארוכה שבה עשו דברים להבהיר את האמת, אנשים רבים עדיין לא באו במגע עם תלמידי הדאפא. המק"ס הכניסה לכאן הרבה רוע כדי לרדוף את הפאלון גונג, והתוצאה היא שלכמה אנשים בסביבה הזו כאן תמיד יש מחסומים להבין את הדאפא.

ובנוסף, יש עוד בעיה שגיליתי. יש עובדים סינים בתאגידים הגדולים הרבים הנמצאים במנהטן, ואפילו בכמה מן התאגידים והמוסדות הקטנים, ורוב הסינים האלו רומו על ידי השקרים שהפיצה מכונת התעמולה המשמיצה של המק"ס, והדברים האלו שבראשם לא נוקו כל הזמן הזה. אז הם הפכו לאנשים המפיצים ארס בחברה האמריקנית. זה לא שהאנשים האלה רעים מטבעם. אבל בזמן שתלמידי הדאפא מבהירים את האמת במקום אחד, הם למעשה מפיצים דברים משמיצים מהמק"ס במקום אחר. זה לא יזיק אם תכתבו את הדבר הבא על העלונים והכרזות, או שתדאגו שיהיו על זה דיווחים בכלי התקשורת: "הסינים בחברה שלך רומו, והם עוזרים למק"ס להפיץ את הארס שלה (מחיאות כפייים), אז כדאי לך לבדוק את העובדות בעצמך" (מחיאות כפיים).

תלמיד: איך אני יכול לעשות עבודה טובה יותר באימות הפא אם אין לי בכלל כישורים של אנשים רגילים?

המאסטר: זה בסדר שאין כישורים רגילים. מתרגלים רבים מחלקים עלונים ועיתונים ברחוב ומבהירים את האמת לאנשים רגילים פנים אל פנים. כל אלה הם דברים שאתה יכול לעשות. מתרגלים רבים מתאספים מול הקונסוליות והשגרירויות כל השנה, וגם זה באמת ראוי מאוד להערכה. יש דברים רבים שאתה יכול לעשות.

תלמיד: שלום, מורה נכבד. סימניות [2] רבות ב"ג'ואן פאלון" ובספרי דאפא אחרים שונו לאחרונה. מה המשמעות העמוקה יותר מאחורי זה.

המאסטר: אני לא עומד לדבר על המשמעות שמאחורי זה. אני אדבר על כך רק על פני השטח. הבה ניקח כדוגמה את הסימנייה [הסינית] "תרגול" מ[המונח בעל שתי הסימניות] "טיפוח-תרגול". אם הרדיפה נגד תלמידי הדאפא לא הייתה מתרחשת, הייתי נותן לכם את הנתיב שהייתם אמורים לקחת. אבל אחרי שהרדיפה החלה, שיטות הצ'יגונג המזויפות האלו וכל מיני סוגים של דברים מבולגנים החלו להשתתף ברדיפה, ואפילו עלו לשידור בטלוויזיה כדי להתקיף את הדאפא. כמובן, הסיבה שהם עשו דברים כאלו הייתה כי כל כך הרבה אנשים למדו את הדאפא – כולל האנשים שלהם – כך שהם כבר לא יכלו להרוויח כסף. כך שהם נעשו מלאי קנאה ומלאי טינה. לכן כמה מתרגלים העלו את השאלה: "מאסטר, בסימניה 'תרגול', כשאנחנו משתמשים בה לתאר תרגולי צ'יגונג אחרים, האם נוכל לשנות את החלק הזה של הסימנייה שמשמעותו 'אש' לזה שמשמעותו 'משי'? מלכתחילה הם לא מתרגלים טיפוח אמיתי".

זו רק דוגמה. בכל מיני מקומות אחרים היו גורמים רבים שנגרמו על ידי סטיות שנבעו מהתרבות הסוטה. סינית היא שפה כתובה מיוחדת, והיא דומה לשפה הכתובה בשמים. השפה הסינית שבעל-פה דומה לשפה שמדברים בשמים, משום שהיא צורה של תרבות שאלוהויות יצרו ישירות עבור המין האנושי. בנוסף, משום שמה שהוקם בסין היה תרבות חצי-אלוהית, הצורה והצליל של הסימניות הסיניות מקושרים לקוסמוס. היא שונה מאוד מהשפות הכתובות במערב ומהשפות הכתובות של קבוצות אתניות אחרות. זה משום שמנקודת מבט מסוימת, השפות הכתובות של התרבויות האחרות הן למעשה קבוצות של סמלים שהאלוהויות יצרו עבור בני האדם כדי שהם יוכלו להמתין לפא באזורים האלה אחרי שהם יצרו את הקשרים הגורליים. כך האנשים שמחכים לפא במקומות האלו יכלו לחיות חיים נורמליים ושבינתיים תהיה להם קבוצה של סמלים שבעזרתם הם יוכלו לתקשר זה עם זה. אבל אם הצליל והצורה של הסימניות הסיניות קשורים לקוסמוס, אז חישבו על זה, איזה סוג של הפרעה יכולה להיות להם על המין האנושי, על אימות הפא שעושים תלמידי הדאפא שקיבלו את הפא וטיפחו במישור הזה, ואפילו על תיקון הפא? במילים אחרות, הכוחות הישנים השתמשו בגורמים האלה כדי לנצל דברים בתיקון הפא. ניקח כדוגמה את המילה 目的 (מוּ-דִי או "יעד"). בזמנים העתיקים כשכתבו את המילה "יעד" או מילים אחרות המתארות הגעה למקום מסוים, הסימנייה "דִי" תמיד הייתה אותה "דִי" כמו זו שבסימנייה הסינית 土地(טוּ-דִי או "ארץ"). בזמנים המודרניים, ההיגיון על פני השטח הוא לעשות סטנדרטיזציה של הדקדוק ולהקל את השליטה של האנשים בדקדוק, ה-地 (דִי כמו ב"ארץ") נכתבה כ- 的 (דִי, תווית דקדוקית). אז אפילו אחרי שלכאורה הגעת ל"יעד", עדיין לא הגעת ל"מקום" (הקהל צוחק ומוחא כפיים).

יש בעיות עם גורמים רבים. בזמנים המודרניים הכוחות הישנים פגעו בתרבות הסינית והשאירו לי בלאגן גדול להתמודד אתו בזמן שאני מעביר את הפא. יש פשוט כל כך הרבה גורמים מזיקים במגוון רב כל כך של תחומים, כך שהיה צריך לתקן דברים רבים כל כך. אבל לא היה זמן לעשות זאת, אז התיקונים פשוט התייחסו לדברים ספורים. הדבר הטוב הוא, שהמשמעויות הפנימיות של הפא לא מושפעות. הספר "ג'ואן פאלון" מתבטא באופן שונה בכל ממד, וה"ג'ואן פאלון" שבשמים נראה שונה לחלוטין מזה שעל הארץ. אז הוא לא הושפע.

תלמיד: לא הצלחתי לטפח כשאני מתאים לאנשים הרגילים במידה הגדולה ביותר האפשרית. האם זה ישאיר אותי עם חרטות רבות בעתיד?

המאסטר: אז לא הצלחת לטפח בזמן שאתה מתאים לאנשים הרגילים במידה הגדולה ביותר האפשרית, ובכן, "במידה הגדולה ביותר האפשרית" פירושו לעמוד בדרישות באופן מלא. אז אם זה היה נגמר היום, לא משנה לאיזה רמה אתה שייך, זה היה מקובע. זה לא הסתיים היום, אז משום שזה לא הסתייים, באשר לסטנדרטים שעמדת או לא עמדת בהם והדברים שטיפחת בהם היטב או לא טיפחת בהם היטב, אלו הם רק חלקים מהתהליך המתמשך, אז אף אחד לא יכול להסיק שזה פשוט מה שאתה. אם הגעת להכיר בהחסרה שלך, ואני מאמין שבוודאי הגעת משום שהגשת את פתק השאלה הזה, אז תקן זאת ופעל טוב יותר (מחיאות כפיים).

תלמיד: מורה נכבד, המילה "程 度" (צֵ'נג דוּ או "דרגה") מהמהדורות הקודמות של "ג'ואן פאלון" שונתה ל- "成度" (צֵ'נג דוּ או "דרגת הצלחה"). אבל אחד מעמיתיי המתרגלים אמר שאתר מינג-הוויי לא פרסם את השינוי הזה, אז האם לשנות את זה בחזרה למקור.

המאסטר: היו כמה סיבובים של שינויי סימניות; היו פשוט דברים רבים כל כך לשנות. ברגע שמטפלים בעניין אחד, דברים רבים מתרחשים, אז מעכשיו שינוי הסימניות מסתיים ולא ייעשו יותר שינויים. כדי לגלות את השינויים שנעשו תוכלו לפנות למהדורה של "ג'ואן פאלון" שבקרוב תצא לאור, ואז תעשו את השינויים לפי המהדורה הזו. הדבר קרה משום שרק לפעמים הודיעו למינג-הוויי על שינויי הסימניות, אז זה המצב.

תלמיד: האם מבנה הקוסמוס שדיברת עליו מתייחס למבנה הקוסמוס החדש?

המאסטר: המבנה שדיברתי אתכם עליו בעבר היה כולו המבנה של הקוסמוס הישן. המצב שניתן לראות במהלך תיקון הפא הוא גם המצב המוצג על ידי הישויות של הקוסמוס הישן. אי אפשר לדבר על הקוסמוס החדש. לא רק שאי אפשר לדבר עליו, אלא שגם אי אפשר לגלות את סודות השמים (המורה מחייך) (הקהל צוחק ומוחא כפיים). כבר לא ניתן לקרוא לרבים מסודות השמים של הקוסמוס הישן סודות של השמים משום שהדברים האלו ישתנו, הם יעברו שינויים. אבל לקוסמוס הישן יש הרבה מאוד מאוד ישויות וגורמים טובים, כולל מבנים שהם טובים, אז אלו יישמרו. אז הרבה מאוד ישויות והרוב הגדול של המבנה של הקוסמוס הישן נשמרו.

תלמיד: כאשר הזמן להצלת ישויות חיות דוחק כל כך, מדוע המחשבות האנוכיות שלי מתמידות? אני מודאג לגבי עצמי.

המאסטר: אני חושב שלהיות מסוגל לראות את ההחסרות שלך זהו טיפוח.למעשה זה נורמלי מאוד. כשאתה יכול לזהות את זה, זה השלב הראשון בשיפור. אם אתה יכול להצליח לשים לב לדברים האלה באופן יום-יומי ולעשות אותם היטב צעד אחר צעד, אז אתה משתפר. אל תיתפס לחרדה, משום שזה יוביל להחזקות. כשאתה רואה בעיות, עשה שינויים, וכשאתה רואה החסרות, התגבר עליהן. יש דברים רבים שאולי לא תהיה מסוגל לעשות, ולקחתי את זה בחשבון בכל ההיבטים, וחזיתי זאת כשהפצתי את הפא. במילים אחרות, מה שאני רוצה להציל הוא בעיקר את הג'ו-יואן-שן, האדם עצמו. מה מידת היכולת שיש לאדם? אם האדם יכול לזהות את הטעויות שלו ולהתגבר עליהן, אז הוא בטיפוח, אבל מה קורה אם הגורמים שמרכיבים את הווייתו של האדם סוטים? או, ליתר דיוק, מה אם דרך החשיבה של האדם סטתה. לדוגמה: במשך שנים רבות כל כך המק"ס בכוונה חינכה את האנשים בדרך שמחזקת את הדברים שלה. אנשים רבים ראו שהמפלגה לא טובה, אבל הם מסוגלים להגיד שהמפלגה לא טובה רק מתוך התרבות שטופחה על ידי המפלגה. הם לא זיהו מהי באמת ולא יכולים לראות בבירור מי היא מנקודת מבט שהיא מחוץ לתרבות שהמפלגה החדירה בהם. זו דרך חשיבה סוטה. אז מה ניתן לעשות במקרה כזה? זו הסיבה שאני אומר שיש דברים מסוימים שאתה יכול לעשות, ואינך מטפח אם אתה לא עושה את הדברים שיש ביכולתך לעשות. אבל כל מה שאתה לא יכול לעשות, הדאפא בטוח יעשה את הדברים האלה בשבילך, ולמאסטר בטוח יש דרכים לעשות אותם (מחיאות כפיים).

במילים אחרות, אתה חייב לטפח את החלק שאתה אמור לטפח. ולגבי הדברים שאתה לא יכול לטפח, ולא יכול להבחין בהם או לזהות אותם – או לא יכול לטפל בהם אפילו לו יכולת לזהות אותם – המאסטר יטפל בהם. כמובן, זה לא אומר שכשאתה רואה החזקות שאתה לא יכול להיפטר מהן, תוכל להשתמש בתירוץ של "אין שום דבר שאני יכול לעשות לגבי זה" וכך להתנער מהאחריות שלך (הקהל צוחק). זה לא יעבוד. מה שאני מדבר עליו הוא: כשמדובר בהרכב של הישות שלך ובדרך החשיבה שלך – דברים שאתה בכלל לא יכול להבחין בהם ולא יכול לטפל בהם – המאסטר בטוח יטפל בדברים האלה.

תלמיד: מאסטר, האם הזמן בו הרדיפה תסתיים הוא הזמן שבו הפא יתקן את העולם האנושי?

המאסטר: זה בהחלט אפשרי (מחיאות כפיים). אבל עדיף שלא אדבר על הדברים האלה. ברגע שאדבר על זה המחשבה של כולם תיעשה לא יציבה. אני אותיר לכם לראות בעצמכם את הפלא וההדר של זה.

תלמיד: מאסטר, האם תוכל בבקשה לדבר על המוצא של המפלגה הפוליטית המרושעת הרודפת את תלמידי הדאפא? (הקהל צוחק)

המאסטר: לגבי איך הדבר הזה נוצר ברמה היסודית, אני חושב שעדיף שלא אדבר על זה בוועידת פא. ולגבי איך היא נוצרה בעולם האנושי, זה משהו שכולם יודעים כבר בלי שאצטרך להגיד משהו. למעשה, בין אם אתם רוצים לדבר על מפלגה פוליטית מושחתת, או על מפלגה פוליטית מרושעת או על כל סוג שהוא של מפלגה פוליטית, כמטפחים זה בכלל לא נוגע לנו. לא משנה כמה מפלגה תהיה מרושעת, זה משהו של העולם האנושי, ולא משנה כמה היא טובה, זה עדיין משהו של העולם האנושי. להיות מטפח משמעו שיוצאים החוצה מהעולם האנושי, וכשזה נוגע לטיפוח בתוך העולם האנושי, מטפחים לא מתערבים בכל הקונפליקטים והעניינים הארציים. לדברים שהם רעים, יש סיבות לקיום שלהם, ולדברים טובים גם יש סיבות לקיום שלהם. זה נקבע על ידי המצב של החברה האנושית, ותלמידי דאפא בכלל לא מתעסקים עם הדברים האלה. אבל כולם ראו באופן ברור שבשנים ההם כשראש הדמונים התחיל לרדוף אותנו הוא צעק שהמפלגה הפוליטית שלו "חייבת להביס את הפאלון גונג" וש"אני מסרב להאמין ש(המק"ס המרושעת) לא יכולה להביס את הפאלון גונג". אני יודע שהוא עשה את הדברים אלה מתוך קנאה וטינה, אבל אני גם יודע שמאחורי המילים שלו היו גורמים של המפלגה הפוליטית שלו. במילים אחרות, חשפנו אותם רק אחרי שהם רדפו אותנו. איננו מכירים ברדיפה הזו. במהלך הבהרת האמת אנחנו נספר לאנשי העולם למה הפאלון גונג נרדף, מהו פאלון גונג, ומהי המפלגה הפוליטית הזו. צריך לחשוף את כל מי שרודף את תלמידי הדאפא, וצריך לנקות את ההשפעה הממאירה שהתפשטה בלבבות אנשי העולם.

אחרי שהם מאזינים למתרגלים המבהירים את האמת, כמה אנשים עדיין אומרים שפאלון גונג הוא די טוב, אבל שהם חושבים שלמק"ס המרושעת היו סיבות. ויש אנשים רבים החושבים שמה שהמפלגה אומרת לא יכול להיות שגוי, וכך הם לא מקשיבים לאמת. אנשים אלה לא ראו את המהות המרושעת. יש אנשים שאומרים: פאלון גונג הוא טוב מאוד, אבל המפלגה לא עשתה שום דבר לא בסדר, זו אשמתו של ראש הדמונים. במקרה זה, אנחנו צריכים לספר לאנשי העולם למה היא רודפת את הפאלון גונג ואיזה מין מניע היה לה כשהיא התחילה לרדוף את הפאלון גונג; אנחנו צריכים לעזור לאנשים לראות מי היא באמת הכת הרעה, ומהי באמת המפלגה. תלמידי הדאפא הנרדפים צריכים לחשוף את העבר הידוע לשמצה שלה.

עניינים ארציים הם לא עניינם של תלמידי הדאפא, שהם מטפחים, אבל אני, לי הונג-ג'י, יודע על כל העניינים האלה (מחיאות כפיים). הסברתי את הדברים האלה כל הזמן במשך כמה השנים האלה ש[אנחנו] נרדפים, אבל עדיין הרדיפה נמשכת. המנהיגות החדשה של המק"ס כבר שנתיים בשלטון, והרדיפה נמשכת. האם זה רק עניין של אנשים בודדים שעושים מעשים רעים? אז למה שלא נספר לעולם על הרוע היסודי של המפלגה הפוליטית הזאת? אם לא הייתם רודפים אותנו, לא היינו רוצים שום נגיעה אליכם, ולא היינו רוצים להגיד שום דבר עליכם. חייהם של כל כך הרבה תלמידי דאפא נלקחו מהם, והרדיפה נמשכת. כמה מרושע! בנוסף, המפלגה השתמשה בכלי התקשורת החד-צדדים לשדר תעמולה משמיצה לכל פינה של כדור הארץ, וזה אפילו גרוע יותר מזו של המהפכה התרבותית. המטרה שלה היא קבוצה של אנשים טובי-לב כל כך. אפילו אם אני יכול לשאת את זה ולסבול את זה, אף אחת מהאלוהויות לא תסבול את זה! (מחיאות כפיים).

תלמיד: בגלל ההחזקה שלי של רגשות עשיתי טעויות. אני מרגיש חרטה על הנתיב שהלכתי בו. איך אני יכול לכפר על כך?

המאסטר: (נאנח) למעשה אלו הדברים שהכי מכאיבים למאסטר. עבור מטפח, זה פשוט מביש כל כך. זה מביש אפילו עבור אדם רגיל, אבל אתה מטפח, אז איך אתה בכלל מעלה את זה בפומבי. זה פשוט מביש כל כך. הידעתם שבטיפוח של העבר, ברגע שמטפח עבר על הכלל הקשור לזה, הוא לא היה יכול לטפח שוב לשארית חייו. הדבר הוא כה רציני.

אז מה אפשר לעשות? הדאפא הוא רחום, והמאסטר מסתכל על החיים שלך באופן כולל, ועדיין יהיו לך הזדמנויות לפני שיגיע תיקון הפא של העולם האנושי. אבל אינך יכול לעשות את הטעויות האלה שוב. אתה פשוט לא יכול. ובמיוחד במשך תקופת הזמן הזאת, הרוע ינצל את הרגש שלך כדי להחמיר את רדיפתו אותך והוא יגרום לתשוקות ולהחזקות שלך להיות חזקות במיוחד, עד לנקודה בה לא תוכל לנהל את עצמך היטב ותלך בדרך רעה. המאסטר ראה את זה. אם תוכל ללכת היטב בדרך שלך ולטפח היטב, החטא הזה יהיה שייך לרוע. אבל אם אתה עדיין לא הולך היטב בנתיב שלך, החטא הזה יהיה שלך. כמובן, הרוע שמפריע לך יושמד, ואחרי כן כל מה שתעשה יהיה שלך.

במהלך תקופת תיקון הפא, כשהפא מתקן את כל הקוסמוס, האם אתם יודעים איך המאסטר עושה את זה? לגבי כל הישויות בכל הקוסמוס, כולל אנשי העולם, הישויות שהן נמוכות יותר מהעולם הזה – אפילו אלו שהן מאוד מאוד למטה, כולל ישויות בעולם התחתון ובגיהינום – פעלתי על פי עיקרון אחד: לא משנה אילו חטאים או טעויות ישות עשתה בהיסטוריה שלה, אני מתעלם מכל זה; אני יכול להיפטר מכל הדברים האלה בשבילך וליישב הכול בדרך טובה. אף אחד אף פעם לא התייחס לישויות החיות כך. אם מקום מסוים בקוסמוס כבר לא עמד בסטנדרט, הוא היה מושמד באמצעות פיצוץ ואז נוצר מחדש. אם מקום מסוים כבר לא עמד בסטנדרט זה היה בדיוק כמו חילוף החומרים של הגוף האנושי, בו כאשר תא כבר לא עומד בסטנדרט הוא מת ונוצר אחד חדש. יחס רחום שכזה לכל הישויות הוא משהו שמעולם לא קרה לאורך כל קיום הקוסמוס (מחיאות כפיים). עשיתי זאת לאורך כל הדרך, והשגתי את זה. אבל יש דבר אחד. אם בוצע חטא נגד הדאפא או הפרעה לדאפא במהלך תקופת תיקון הפא, אז אי אפשר לסלוח על החטא הזה. קיים רק הקריטריון הזה. אם אפילו הקריטריון הזה לא יתקיים, הפא של הקוסמוס לא יתקיים עוד. לישויות העתיד לא יהיה פא ללכת לפיו ולהישמע לו, וזה יהיה אותו הדבר כמו שלקוסמוס אין פא והוא יהיה עולם מבולגן וכאוטי. זה לא יכול להתרחש! זה יהיה אותו דבר כמו להזיק לקוסמוס, כך שלגרום להשפעה שלילית בתיקון הפא פירושו שביצעו חטא כזה. לגבי ישות, זה יכול להיגרם על ידי מחשבה אחת בלבד שאינה במקומה, אבל התוצאות הן הרסניות.

תלמיד: ברכות למאסטר הנכבד. אני תלמיד קוריאני מפרובינציית היילונג-ג'יאנג. הרשה לי בבקשה לברך את המאסטר בשם כל תלמידי הדאפא מהיילונג-ג'יאנג והצוותים השונים להבהרת האמת בקוריאה.

המאסטר: תודה לכם (מחיאות כפיים). תלמידי הדאפא בקוריאה פעלו טוב מאוד. יש גם תלמידי דאפא רבים ממוצא קוריאני בסין, והם נרדפים בצורה חמורה מאוד. אני יודע על כל זה.

תלמיד: צוות הבהרת האמת שלנו ממוקד בהבהרת האמת לאזור בייג'ינג. אנחנו משקיעים 80 אחוז מהמאמץ שלנו שם, ואת 20 האחוז הנותרים בדברים אחרים, כולל במאמצים לחלץ מתרגלים. כשאנחנו מחזקים את המאמצים שלנו להבהרת האמת לאזור בייג'ינג האם הרוע המרוכז במנהטן יקטן?

המאסטר: הדרך הנכונה לנסח את זה היא כך: כשכל תלמידי הדאפא באזורים השונים פועלים טוב מאוד, הרוע לא יכול להתמודד עם כולם והוא מנוקה בכל המקומות. הרוע שבא למנהטן נמצא בתהליך של להיות מושמד לחלוטין. נכון לעכשיו, הרוע בשלושת העולמות הושמד בכמויות גדולות. אתם יכולים לראות שהמצב הנוכחי משתנה, ואפילו שמזג האוויר משתנה. תלמידי הדאפא שישבו מול הקונסוליה בניו יורק יודעים שזה היה המקום הקר ביותר, ותלמידי הדאפא שלנו באמת נשאו הרבה במהלך השנים האלה. כשמתבוננים במצב הנוכחי, תלמידי הדאפא ממקומות שונים משתמשים בכישורים ובכישרונות שלהם במלואם כדי לעשות דברים לאמת את הפא, אז הדבר גורם לרוע לפחות עוד ועוד. קשה לו מאוד לרכז את עצמו ולעשות משהו.

תלמיד: איך אני וכל האחרים יכולים לפעול ביחד כך שנוכל להסתכל על עניינים בצורה רחבה ולשים את הדאפא ראשון?

המאסטר: זו שאלה שכל תלמידי הדאפא צריכים לחשוב עליה. באשר למה לעשות, רק כשלומדים את הפא היטב ופועלים לפי מה שהמאסטר אומר לכם אז אתם יכולים ללכת בנתיב הזה בצורה ישרה.

תלמיד: לא קל לנו, תלמידים מסין, להגיע לארה"ב ולהיות בוועידות פא, ונדיר עבורנו לראות את המאסטר באופן אישי. אנחנו רוצים בכנות לבקש מהמאסטר לדבר אל התלמידים מסין שעברו לקוריאה כדי לעזור למאסטר בתיקון הפא. אנא אמור לנו איך אנחנו אמורים לעשות היטב את מה שאנחנו צריכים לעשות ולמלא את הנדרים שנדרנו לפני ההיסטוריה.

המאסטר: תלמידי דאפא הם כולם אותו הדבר, ועליכם לפעול היטב לא משנה היכן אתם. בין אם אתם מחוץ לסין ובין אם אתם בסביבה שבה אתם נרדפים ישירות על ידי הרוע, אתם צריכים להפגין את המחשבות הנכונות ואת הפעולות הנכונות של תלמידי דאפא, כי זה מה שמכה את הרוע בפחד. הרוע הוא פרוע על פני השטח, אבל בפנים הוא מפחד. אתם תלמידי דאפא, ולא יכול להיות לכם פחד בפנים. אם מטפח באמת יכול לוותר על כל [הפחד מ]המוות, אז המוות הזה יהיה לעד מרוחק ממך. אבל זה לא משהו שאתם יכולים לגרום לו לפי הרצון – זו נקודה שאתה מטפח אליה בפא, שבה אתה הופך להיות סוג כזה של ישות. כשהרדיפה בסין החלה, אם כל תלמידי הדאפא היו מצליחים לפעול בצורה ישרה למדי כמו עכשיו, אז הרדיפה אף פעם לא הייתה מצליחה להתרומם, והדברים הרעים האלה היו מושמדים מיידית. העולם האנושי אינו מקום לתצוגת הרוע שלהם.

עכשיו הפכתם בהדרגה להיות צלולים, רגועים, ויותר רציונלים, ואתם יודעים מה לעשות, ואפשר לומר שרבות מההחזקות שלכם טופחו החוצה. ובכן, למעשה, לגבי כמה מתרגלים, זה לא שההחזקות שלהם טופחו החוצה אלא שהמתרגלים האלה פחדו מכדי לעשות משהו לא הולם, ואם הסביבה תיעשה קצת יותר נוחה הם יעזו לעשות את הדברים ההם שוב. זה לא הולך. אם מישהו לא יכול לטפח בפא, אז הוא לא יכול להבין באמת את הפא. רק כשמישהו באמת הבין את הפא אז הוא יכול ללכת בצורה ישרה בנתיב, ואפשר להבטיח סיום מוצלח לישות שלו. אחרת ישות כזאת היא במצב המסוכן ביותר, משום שבכל רגע הרוע יכול לנצל את ההחסרות שלה. אם הישות הייתה אדם רגיל, לא משנה כמה רעה היא הייתה, הרוע לא היה מקדיש לה תשומת לב בכלל. אבל משום שהיא רוצה לטפח, הרוע ינסה לעצור אותה מלטפח. כשאתם לא מטפחים ביציבות אתם הופכים למטרה לרדיפה של הרוע.

תלמיד: מתרגלים מסוימים נלהבים מאוד לגבי הבהרת האמת, אבל אף פעם לא הצליחו לעבור מעבר לגבולות הצרים של ההחזקה לעצמי. הם לא פעלו היטב בשיתוף פעולה ובתיאום באופן כולל, וחמור מזה, הם השפיעו על כמה מתרגלים אחרים. אם הם עדיין לא יכולים לפעול היטב כשמתרגלים עמיתים עוזרים להם, הייתי רוצה לשאול את המאסטר, איזה מין תוצאות מחכות למתרגלים האלה בעתיד.

המאסטר: לדעתי, כרגע אתם לא יכולים לדעת איך הם המתרגלים האלה, או להסיק מסקנות לגביהם, משום שיש ביטויים שונים מכל הסוגים בתהליך הטיפוח, וכל ההחזקות של אנשים רגילים יראו את עצמן, וכל עוד המתרגל לא מסלק אותן הן בטוח יראו את עצמן. ובאשר לחלק שטופח היטב, לא רואים אותו בשום מקום, משום שלא ניתן להראות את החלק שלו שטופח היטב. והחלק שלא טופח היטב ייראה על ידי אחרים בכל פעם שהוא עולה על פני השטח. המפתח הוא איך הוא מתמודד עם זה והאם הוא יכול לזהות את ההחסרות שלו כשאחרים מצביעים על החלק הזה שלו או כאשר ההחזקות שלו עולות בקונפליקטים – זה מה שקריטי. ברגע שאתם מזהים משהו אתם צריכים להתגבר עליו, ורק זה הוא טיפוח. בסופו של דבר, הייתי אומר שזו שאלה של נחישות.

אם מישהו שאינו מטפח היטב משפיע על תלמיד דאפא אחר או על תלמידי דאפא רבים אחרים, וגורם לטיפוח שלהם להיכשל, זהו החטא החמור של הפרעה לטיפוח של תלמידי הדאפא, שלא ניתן למחילה אפילו אחרי שישות יורדת לרמה ה-18 של הגיהינום. כמה מתרגלים לא מצליחים לסלק את ההחזקות שקיימות מזה זמן רב, דבר המוביל לכך שהרוע מפריע להם. כולכם חושבים שהאנשים האלה גמורים ולא יכולים להצליח. כרגע אתם לא יכולים להתייחס לזה כך. כמה מתרגלים נפטרו למעשה מרבות מההחזקות האחרות שלהם, והחזקות רבות כבר לא קיימות ולא יראו את עצמן, אבל ההחזקות האלו שהם לא טיפחו החוצה, עדיין יעלו. המאסטר בטוח יגרום להן לעלות ולהיות מושפעות בקונפליקטים, ובטוח יגרום לכולם לראות את זה, והמטרה תהיה לגרום להם להיפטר מהן. כשאתה רואה אחת, צריך להצביע להם עליה. אם לא תצביע עליה, זה משום שיש לך החזקה של פחד להעליב אחרים. במקרה כזה, יגרמו להם להיות בהתנגשויות ובקונפליקטים אתך כדי שגם אתה וגם הוא תזהו את ההחזקות האלה. והמטרה היא לטפח החוצה את ההחזקות האנושיות האלה. אבל כשאתם מתבוננים במתרגלים שיש להם החזקות המראות את עצמן, אתם לא יכולים לחשוב שהם לא טובים. אז אי הבנות וטעויות בין תלמידי הדאפא הן בלתי נמנעות. המפתח הוא שלא יכולים להיות לכם קונפליקטים והתנגשויות אמיתיים ביניכם או שתתחילו לא לתת אמון זה בזה.

לאחרונה הדגשתי פעמים רבות את נושא שיתוף הפעולה והתיאום הטוב זה עם זה. בין אם ההחזקות הרעות האלה שלכם סולקו או לא, עליכם בכל מקרה לשתף פעולה זה עם זה. למה לפעמים אתם רואים שוויכוחים רבים עולים, ולפעמים הוויכוחים נמשכים ונמשכים? למה באימות הפא, שוב ושוב דעות התלמידים אינן מאוחדות? זה משהו שלאחרונה בולט למדי בסין. מה הבעיה האמיתית? זה פשוט מאוד – זו השאלה אם אתה מאמת את הפא או מאמת את עצמך. אם אתה מאמת את הפא, לא משנה מה מישהו אחר אומר עליך, זה לא ישפיע עליך בפנים. אם מישהו סותר את דעתך ואתה מתרגז ולא אוהב את זה, אם כשאחרים מעלים דעה המנוגדת לשלך על בסיס בעיה כלשהי שיש לך, או שהם לא מסכימים לדעתך ואתה לא אוהב את זה, ואתה קם להתנגד לזה וטוען להגנתך, וכשזה מוביל לכך שאתה סוטה מהנושא ולא מקשיב לאחרים, [בכל המקרים האלה] – אפילו אם אתה מגן על עצמך ומסביר את עצמך מתוך הכוונות הכי טובות – אתה עדיין רק מאמת את עצמך (מחיאות כפיים). זה משום שלא שמת את הדאפא במקום הראשון, ובאותו זמן הדבר שהכי לא יכולת לוותר עליו היה העצמי.

אבל מחשבות האנשים מורכבות ולפעמים קשה להבדיל. יש אנשים החושבים באמת על הפא, הם באמת מרגישים שדרך כזו וכזו היא נכונה, ואין להם החזקה לעצמם. הם פשוט אוחזים בעמדותיהם בצורה כזאת. יש כאלו שיגידו: "אתה עקשן כל כך, האם אתה לא מאמת את עצמך?" אז ברגעים כאלה אתם צריכים להיות רגועים ולשלוט בעצמכם. למעשה, כשכולם חושבים על הפא, הבעיה של חוסר שיתוף פעולה לא קיימת. אנחנו צריכים להיות אנשים טובים לא משנה היכן אנחנו – האם אנחנו לא אמורים קודם לחשוב על אחרים כשאנחנו עושים דברים? למה תלמידי הדאפא לא חושבים קודם על אחרים כשהם נמצאים בקשר זה עם זה? אתם חושבים: "כולנו מטפחים וכל אחד מטפח, אז כשאנחנו עם תלמידים אחרים לא צריך לחשוב על איך אנחנו מדברים זה עם זה". האם זה לא מה שאתם חושבים? ובכן, זה לא בסדר. אל תשכחו את הנקודה הזאת: אתם בני אדם בתהליך הטיפוח, אתם לא אלוהויות שמטפחות, אז אתם חייבים להתחשב באחרים.

תלמיד: מתרגלים בקוריאה משתמשים בכל מיני דרכים להגביר את המאמצים להבהיר את האמת לאנשים מסוגים שונים, והם בהדרגה מקבלים את תשומת הלב והתמיכה של האנשים. הבהרת האמת קוצרת תוצאות טובות יותר ויותר, ובה בעת, בכל רחבי המדינה מספר גדול של מתרגלים חדשים נכנס. אבל לאחרונה, בזה אחר זה, למתרגלים מסוימים היו תאונות והם מתו באופן טראגי. אחד מת כשהאוטובוס שבו הוא נסע התהפך, אחד טבע, ואחר מת בתאונה בעבודה. כמה מתרגלים חדשים התערערו מפני שהתרחשו מספר תקריות כאלה.

המאסטר: בדיוק דיברתי על ההפרעה של הכוחות הישנים לתיקון הפא ולתלמידי הדאפא. אז מדוע הכוחות הישנים עושים דברים כאלה? מה המטרה שלהם? הם חושבים: "כולכם באתם לכאן כדי לטפח ואתם חושבים שהדאפא הוא טוב. האם ההבנה שלכם של הטוּב של הדאפא מבוססת באמת על האמיתוֹת של הפא? או שאתם הולכים עם זה רק כשאחרים אומרים שזה טוב? או שאתם אומרים שהפא הוא טוב כשאתם מרגישים שהוא הביא לכם תועלת?" הטיפוח והדאפא הם רציניים, והם יכולים להפוך בני אדם לאלוהויות. הכוחות הישנים לא יכולים לסבול את זה, אז הם רוצים לבחון אתכם. הם רוצים לראות אם עדיין תגידו שהדאפא הוא טוב ותישארו ותטפחו כשהם יגרמו לאנשים שהגיעו לסוף תוחלת החיים שלהם למות. הכוחות הישנים עשו את זה, אז כשמתרגל עומד בפני סכנת חיים, אתם לא יכולים להגיד שהוא לא טוב או שיש לו כמה בעיות רציניות. אלו למעשה הכוחות הישנים שיוצרים הפרעה באמצעות ניצול החזקות אנושיות. נקודה אחת היא שלכמה מתרגלים קל להתערער, ואם כל המתרגלים מהסוג הזה היו מטפחים טוב מאוד וביציבות, אז הבעיות האלו לא היו מתרחשות. אם מתרגלים מסוימים לא מצליחים להיפטר מהחזקות ממושכות שבתוכם, ייתכן שירדפו אותם ויפריעו להם. [הם אולי חושבים:] "אני עושה את התרגילים והמחלות שלי התרפאו. אני מרגיש טוב כל כך. החיים שלי נעשו קלים יותר". ההבנה שלהם תמיד נשארת ברמה הזו והם לא יכולים להבין את הפא על בסיס הפא, ולכן קל לבעיות לעלות. כמובן, הדברים האלה לא תמיד נובעים מהסוג הזה של בעיה. הכוחות הישנים כבר עושים את זה לאורך זמן רב, וסוגי הדברים האלה כבר הופיעו בעבר בטיפוח של המתרגלים בסין. לפיכך חיוני בטיפוח להבין דברים עם מחשבות נכונות ולהכיר באופן ברור בכך שטיפוח הוא הרציני ביותר מבין כל הדברים.

כמובן, דברים מסוימים התרחשו. מתרגלים באזורים שונים נעשו צלולים למדי, והם מסוגלים להבין דברים על בסיס הפא, ולכן הם יכולים להתייחס לדברים האלה בצורה נכונה. בעבר היו כמה מתרגלים שלעתים קרובות היו אומרים: "זה וזה באתר התרגול שלנו פועל כה טוב! כל מה שהוא יעשה אנחנו נעשה גם". אומר לכולכם שלחלוטין אין עליכם לעשות את זה, ואתם לחלוטין חייבים לא לחשוב כך, מטפחים לא יכולים לאמץ בני אדם אחרים כמודלים לחיקוי. הם חייבים לקחת את הפא בתור המורה! (מחיאות כפייים). ברגע שאתם מתחילים לעשות דברים [כמו שתיארתי] ולחשוב בצורה כזאת, שתי בעיות יצוצו. האחת היא שסביר שתדחפו את המתרגל הזה למצב שאין ממנו מוצא בשבילו. וסביר שהכוחות הישנים יגרמו לכך שיהיו לו בעיות ואפילו יגרמו לו לעזוב אותנו מוקדם כדי לבחון מתרגלים אחרים. [הם יחשבו:] "אתם כולכם לוקחים אותו כדוגמה. תחת נסיבות כאלה האם עדיין תלמדו, והאם עדיין תטפחו?" בנסיבות כאלו יש באמת כמה מתרגלים שחושבים: "אם אפילו הוא לא יכול היה להצליח, האם אני אוכל?" הם מתערערים. האין אלו הכוחות הישנים המנצלים פרצות? [במצב הזה] אפילו אני, המאסטר שלכם, לא יכול להגיד שום דבר! הכוחות הישנים אומרים: "הבט. אתה רואה מה הייתה התוצאה של המבחן הזה? מה שעשינו היה נכון, הלא כן?" אז כאשר המחשבות הנכונות לא חזקות, לב האנשים מתערער. אתם חייבים לעמוד על המשמר נוכח זה. אתם צריכים לקחת את הפא כמורה. אתם לא יכולים להסתכל כמה היטב מישהו מסוים טיפח וכתוצאה מכך ללמוד מהאדם הזה במקום מהפא.

האם לא היו מתרגלים כאלו כשהרדיפה בסין רק החלה? מתרגלים רבים לקחו את הסייעים כדוגמה ועשו כל מה שהסייעים עשו. כשהסייעים נכנעו [לרוע], הם הלכו בעקבותיהם ונכנעו גם כן. כמובן, המתרגלים הם מתרגלים אחרי הכול, אז כשמאוחר יותר הם נרגעו, הם הבינו שהם טעו. הם החלו שוב ללמוד את הפא, והבינו שההבנה הזו שהייתה להם הייתה מוטעית ושמה שהם עשו היה מוטעה. אבל כשמסתכלים על הפרק האחד הזה, האם הוא אינו מביש עבורם? הם אכן עשו את הדבר הזה בזמן מסוים, אז עבור מטפח, האם זה לא כתם? לכן, לגרום ללב האנשים להתערער יביא צרות לסביבת הטיפוח. אתם חייבים להיות עירניים לזה.

כל מיני דברים יכולים לקרות במהלך הטיפוח. כמה אנשים ראו שהמחלות של האנשים האלה והאלה נרפאו אחרי שהם התחילו לתרגל. הם חשבו: "וואו, אפילו מחלות רציניות כאלו התרפאו", או: "וואו, הסרטן של האדם הזה התרפא אחרי שהוא התחיל לתרגל". "אני גם אתרגל". אבל לָמה האדם הזה בא? הוא בא בגלל הסרטן ומטרתו הייתה להבריא. הוא לא בא לכאן כדי לטפח באמת. אבל אני מבין שכל אחד צריך להתחיל להבין את הפא במקום כלשהו. אחד אולי יתחיל להבין את הפא בנקודה מסוימת, ומישהו אחר בנקודה אחרת. אבל ברגע שמישהו נכנס [לטיפוח] הוא חייב לשים את לימוד הפא במקום הראשון – רק אז זה טיפוח. במקרה כזה, כשאתה באמת יכול להבין את הפא במהלך הטיפוח, תוכל להיפטר מכל החזקה. אתה תחשוב: "קיבלתי את הפא, ואני לא מפחד משום דבר. אם אמות, ניחא. אפילו אם אמות, אני קיבלתי את הפא. מה יקרה לי אחרי שאמות? אני לא אגיע לגיהינום. אחרי הכול קיבלתי את הפא". מישהו כזה לא ייתקל בשום דבר שיסכן את חייו ולא יהיו לו כלל בעיות בריאות (מחיאות כפיים). זה משום שהלך המחשבה שהוא מפגין הוא כזה של מטפח אמיתי. הוא באמת הבין [מהו טיפוח] ובאמת הרים את עצמו, והוא באמת ויתר על כל ההחזקות. לפחות בהיבט האחד הזה הוא התעלה על האנושיות, הוא עבר מעבר לתחום של האנושיות. רק לבני אדם רגילים יש בעיות בריאות. ברגע שהוא ויתר על ההחזקה שלו להירפא, בעיות הבריאות שלו ייעלמו.

אנשים מסוימים לא הצליחו במשך זמן רב לוותר על ההחזקות שלהם להירפא. בנסיבות רגילות, כשאדם סובל ממחלה סופנית, הוא למעשה הגיע לסוף תוחלת חייו. הוא סובל ממחלה סופנית והחיים שלו אמורים להסתיים, אבל עכשיו הוא למד את הדאפא. למרות שהוא בא כדי להירפא, עדיין מרשים לו להמשיך ללמוד את הפא כדי להבין את הפא. הוא גם רואה דוגמאות של ההשפעה [של הפא] בחיי האנשים, אבל הוא עדיין לא מצליח להבין את הפא על בסיס הפא. הוא לא לומד את הספרים, אז הוא לא יכול להבין דברים על בסיס הפא. הוא רק הולך בעקבות האחרים ועושה את התרגילים. הוא עדיין חושב: "הפכתי למתרגל של פאלון גונג. אני מתמיד בעשיית התרגילים. למה לא נרפאתי?" טיפוח הוא עניין רציני. המבחן הזה של הלב הוא סוגיה של שחור ולבן. ככל שאתה קשור לזה יותר, כך תרגיש רע יותר. כשתלך לבית החולים לבדיקה יגרמו לך לראות שהמחלה שלך התדרדרה. אבל אתה עדיין לא מתעורר לזה. משום שאתה עדיין לא מתעורר לזה, היא נעשית יותר ויותר רצינית, ובסוף אתה באמת לא יכול לעבור את זה. זה קורה משום שאתה לא מתרגל אמיתי, אתה לא לומד את הפא, ואתה לא מצליח לוותר על ההחזקה שלך למחלה שלך. אתה רק אדם רגיל שרוצה שהמחלה שלו תירפא. המטרה של העברת הדאפא שלי היא להציל אנשים ברמה היסודית של הקיום שלהם, לא כדי לעזור לאנשים רגילים להירפא. אם תוכל באמת לטפח, אז כשבאמת תוכל לוותר על ההחזקה שלך לחיים או על הפחד שלך מהמוות – ולא רק להתנהג כך בשביל להראות לאחרים בזמן שאתה כל הזמן חושב על זה בפנים – אז לא משנה איזה סוג של מחלה יש לך, היא תירפא. בטיפוח, ההבדל בין אנושיות לבין אלוהיות, הוא רק ההבדל של מחשבה אחת. ההבדל הזה של מחשבה אחת נשמע קל, אבל ניתן להשיג אותו רק באמצעות בסיס עמוק ויציב בטיפוח. אם תוכל באמת להשקיע רבות בלימוד הפא, אז תוכל להשיג זאת.

כמובן, בכל פעם שמצב כזה קורה, בדרך כלל נותנים לאדם הזדמנות אחר הזדמנות בדאפא במשך תקופת זמן ארוכה, משום שאחרי הכול הוא קיבל את הפא. נותנים לו כל הזמן הזדמנויות והוא לא מת, ונותנים לו הזדמנות אחר הזדמנות. אבל אם האדם הזה איננו מבין את זה אחרי שנותנים לו הזדמנויות לאורך זמן כה ארוך, אפילו אם הוא טיפח במשך שנים והלך בעקבות אחרים ועשה עבודת דאפא, אם הוא עדיין לא יכול לוותר באופן יסודי על ההחזקה שלו להירפא, אז באופן יסודי הוא עדיין לא מתרגל, וכשהוא יגיע לסוף תוחלת חייו הוא יעזוב. גם אנשים רגילים יכולים לעשות עבודת דאפא ומה שהם מקבלים הוא מזל טוב. כשמטפחים עושים עבודת דאפא, הם לא מבקשים מזל טוב רגיל או חיים טובים; הדבר החשוב ביותר [עבורם] הוא להעלות את הרמה שלהם. מטפחים לא מבקשים אחר הדברים של העולם הזה. האם להיות קשור למחלה שלך זו לא רדיפה אחר משהו בעולם האנושי? כמה אנשים אומרים: "ברגע שהמחלה שלי תירפא אוכל לעשות כל כך הרבה דברים טובים בשביל הדאפא! למה עדיין לא נרפאתי?" זה שאתה תבריא, זה שאתה תטפח, וזה שתהפוך לתלמיד דאפא – כולם יהיו על תנאי. רק כשהמחלה שלך תירפא אתה תטפח ותכיר [בעצמך כתלמיד דאפא]. אבל טיפוח נעשה ללא תנאים, ומשיגים דברים באופן טבעי, ללא רדיפה.

שום דבר אינו מוחלט, כמובן. מה שדיברתי עליו הן אמיתוֹת פא. המצבים של אנשים הם שונים, ואני רק נתתי דוגמה. אם לכולם תהיה הבנה טובה, הדברים ילכו בצורה חלקה. אבל כשמישהו לא יכול לוותר על ההחזקות שלו, זה נעשה קשה מאוד.

תלמיד: תלמידי דאפא מאירלנד שולחים ברכות למורה הנכבד. כבר זמן רב לא הצלחתי לפעול היטב בהפצת הפא או בטיפוח האישי. האם נותר עדיין זמן עבורי להשלים את החסר?

המאסטר: אז אתה צריך לקום ולעשות את זה. היות שזה עוד לא נגמר, כן, נותר עדיין זמן (כולם מחייכים ומוחאים כפיים). אפילו אם לא פעלת היטב, לא משנה מה, המאסטר עדיין לא רוצה להותיר מאחור אף אחד מכם (מחיאות כפיים).

אמרתי בעבר שתיקון הפא של הקוסמוס הוא שלב אחד, ושתיקון הפא של העולם האנושי הוא שלב אחר. משמעות הדבר היא שהמאסטר עושה את זה בשני שלבים. אז לא לימדתי אתכם את הפא של שלושת העולמות, לימדתי אתכם רק את הפא של הקוסמוס. לא דיברתי על המבנים של החיים השונים בשלושת העולמות, על מקור החיים, על המבנה של החיים, על ההיסטוריה של העולם, או על התיאוריות בעולם הזה מדת ועד מדע, כמו למשל מהיכן הדברים האלה באו, מה המטרות שלהם, הסיבות מאחורי הקונפליקטים השונים המתרחשים בעולם האנושי – ולמעשה, כל דבר בהיסטוריה. ובאשר למצב המבנה של שלושת העולמות והגופים השמימיים השונים בשלושת העולמות, לא דיברתי אתכם על הדברים האלו משום שהם כל כך חסרי משמעות בקוסמוס. שלושת העולמות לא ראויים להילמד בדאפא, משום שהם נמוכים מדי. כשאני מלמד אתכם את החוק הגדול הוא כולל את שלושת העולמות. בעתיד אתם תדעו הכול ולא יהיה שום צורך שאספר לכם על דברים של שלושת העולמות. בעתיד אני אטפל בדברים הקשורים לבני אדם, ואז אדבר על הפא של שלושת העולמות. כשבעתיד יגיע הזמן לעשות דברים בשלושת העולמות, אז זה יהיה הזמן בו הפא מתקן את העולם האנושי.

כיוון שהדברים נעשים בשני שלבים, תופעה מסוימת קרתה בקוסמוס. איזה סוג של תופעה? שלושת העולמות נחסמו במשך כל הזמן הזה – הישויות בתוך שלושת העולמות לא יכולות לצאת, והישויות מחוץ לשלושת העולמות לא יכולות להיכנס. אני הוא זה שחסמתי מההתחלה את הדברים. הגורמים שנוצרו מוקדם על ידי הכוחות הישנים היו ועדיין נמצאים שם ולא נוקו לחלוטין, ולפני שייעשו הדברים בפני השטח של העולם האנושי, לחלק הזה של הגורמים של הכוחות הישנים יש עדיין השפעה שלילית. אז משום שתיקון הפא ותיקון הפא של העולם האנושי נעשים בשני שלבים נפרדים, היה צריך להפריד את שלושת העולמות מהקוסמוס. מאז תחילת תיקון הפא שלי – במהלך יותר מעשר השנים האחרונות – הם כל הזמן מתרחקים מהקוסמוס. אסטרונומים ראו שהגופים השמימיים בקוסמוס כבר אינם הגופים הקוסמיים של הזמנים המוקדמים, ומיקום שביל החלב כבר אינו זה שהיה בעבר, ושאר מערכות הכוכבים שהיו מסביב למקום בו שביל החלב התקיים בעבר הן כבר לא אותו הדבר. זה קרה משום ששלושת העולמות הם בתהליך היפרדות מהקוסמוס. תוך כדי תהליך ההזזה מדענים גילו את זה, והם אומרים שהקוסמוס מתרחב. למעשה, אלו הגופים השמימיים שמפרידים את עצמם משלושת העולמות, כמו גם שלושת העולמות המתרחקים יותר ויותר מהמיקום המקורי שלהם. במהלך יותר מעשר השנים האחרונות, שלושת העולמות הם ב[תהליך של] יציאה מן היקום ללא הפסקה. בזמן שזה קרה, מדענים גילו שהגופים השמימיים עברו שינויים עצומים. כוכבים שלא התקיימו לפני כן הופיעו, גופים שמימיים שלא התקיימו לפני כן הופיעו, ומערכות כוכבים שלא התקיימו לפני כן הופיעו. אז לאן נעלמו הכוכבים ומערכות הכוכבים שהיו שם במקור? מדוע הקוסמוס עבר שינויים כה עצומים? הדברים האלה למעשה התרחשו כחלק מהתנועה של שלושת העולמות. בשעה שהם בתהליך של היפרדות מהקוסמוס.

האם אתר "פיוריאנסייט" לא דיווח על כך? הקוסמוס מתרחק עוד ועוד בקצב מהיר יותר ממהירות האור, ושביל החלב מופרד מהקוסמוס. כיוון שהגיע מצב שבו אפילו בני אדם יכולים לראות את השלב הזה, זה אומר שההפרדה הגיעה לרמה הכי חיצונית של פני השטח. בשלב ההתחלתי, כשהתחלתי לעשות את זה, כמה אלוהויות אמרו לי: "בעתיד, בני האדם יוכלו לראות את הדברים שעשית, ובסוף הם יבינו שאתה הוא זה שעשה אותם". זה כך משום שביטויים מסוימים יתכנסו בהדרגה למקום שבו אני נמצא.

ברגע שההפרדה תושלם, הממדים שמחוץ לשביל החלב אפילו לא יתקיימו. הריקנות תהיה מפחידה מאוד עבור בני האדם. הכוכבים שהתקיימו מחוץ לשביל החלב וכל הגופים השמימיים שהיו פזורים בכל מקום מחוץ לשביל החלב ייעלמו. אתר "פיוראינסייט" כתב כי שביל החלב שלנו יהפוך ל"נשמה הבודדה והרוח המשוטטת" של הקוסמוס. אתם אולי תוהים: "מה הסיבה לתופעה הזו?" נראה שאנשים – כולל מדענים – אדישים לה, אבל זה רק משום שהם לא מבינים אותה. אם דבר כזה היה מתרחש בקוסמוס בעבר, אז שביל החלב כבר לא היה קיים. אם הוא [שביל החלב] היה מופרד מהיקום, הוא לא היה מסוגל להתקיים, והוא היה מתפורר. תיקון הפא של הקוסמוס ותיקון הפא של העולם האנושי נעשים בשני שלבים, אז יש להפריד את שלושת העולמות מהקוסמוס. אם כאשר תיקון הפא של הקוסמוס יושלם – והכול יהיה חדש וטהור – אבל שלושת העולמות יהיו עדיין כל כך מזוהמים, הם יזהמו את הקוסמוס. אי אפשר שיהיה מקום כה מזוהם בתוך קוסמוס כה נפלא, אז צריך להוציא אותם החוצה ולטפל בהם בנפרד. לכן הם יופרדו (מחיאות כפיים). מדענים גילו כיום את מה שתיארתי.

תלמיד: מה לעשות בנוגע לתיקון הסימניות הסיניות ב"לון יו" שכמה מתרגלים תלו על הקירות שלהם…?

המאסטר: כן, אתם יכולים לתקן את הטקסט של ה"לון יו" שתלוי על הקיר שלכם. רק תעשו את התיקונים בצבע המתאים. טוב, למעשה, כל דרך תהיה בסדר.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעזור למתרגלים חדשים בסין לצעוד קדימה?

המאסטר: בנוגע למתרגלים חדשים, אתם לא יכולים להיחפז אתם יותר מדי משום שהם צריכים לעבור תהליך של שיפור ההבנה שלהם. אם הם מציעים לעשות משהו מיוזמתם, תנו להם. אבל אם הם לא רוצים לעשות משהו מיוזמתם, אני לא חושב שאנחנו יכולים להכריח אותם לעשות משהו, משום שהם אחרי הכול מתרגלים חדשים.

תלמיד: איך עלינו להתייחס לתאגידים הגדולים מחוץ לסין השוקלים להשקיע בסין, ואיך אנחנו צריכים להתייחס לבני המשפחה שלנו שרוצים לחזור לסין?

המאסטר: אם בני המשפחה שלך אינם מטפחים והם רוצים לחזור לסין אז זה בסדר. אם אתה מטפח עדיף שלא תחזור – האם אינך מביא את עצמך למצב בו תהיה נתון לרדיפה? כתלמיד דאפא, אם לא תעשה את מה שתלמידי דאפא אמורים לעשות אתה עצמך לא תוכל לשאת זאת, אבל אם תעשה את הדברים האלה אז ירדפו אותך. ובנוסף, יש דברים כאן שאתה אמור לעשות.

ובאשר לתאגידים רבים המתכננים השקעות בסין, אל תעשו דבר בנוגע לזה כרגע. אתם רק צריכים להבהיר את העובדות ולספר לאנשים מהו הדאפא ומדוע הוא נרדף. חישפו את הפארסות המתועבות ואת כל המעשים השפלים שבוצעו על ידי הממשלה כשהם המציאו שקרים והשמצות, חישפו את הדיכוי מצד הרוע, ספרו לאנשי העולם על הדברים האלה ועיזרו להם לראות את כל זה בצורה ברורה – אז תשיגו את המטרה שלכם. כשאתם מבהירים את האמת פשוט דברו על הדברים ברמה הזאת ואל תעלו גבוה יותר. באשר לחברה כלשהי שרוצה להשקיע במקום כלשהו, אם יש לכם הזדמנות, כל מה שאתם יכולים להגיד הוא: "רק בזכות השקעות מכם יש לקבוצת האנשים הזו שמבצעת רוע כסף לממן את הרדיפה. אתם יכולים לראות כמה זה מפחיד כשהם מפגינים את הרשעות שלהם, נכון? האם החברה שבבעלותכם לא הייתה נתונה לכפייה שלהם?" אנחנו לא נתערב בסוגייה אם הם משקיעים שם. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לדבר אתם באמצעות עקרונות ברמה נמוכה מאוד.

אבל אני חושב שכשרווח חומרי הוא ממש מול עיניהם, יש אנשים המוכנים להקשיב ויש אנשים שלא, אז הנושא הזה הוא לא העיקר. העיקר הוא לספר לאנשים מדוע הפאלון גונג נרדף וכמה רעים הם הרודפים, וזה יהיה מספיק. ברגע שאנשים יראו את הדברים הרעים האלו בצורה ברורה, זה יסלק מלבם את האלמנטים הרעילים שבאו מהתעמולה שהפיקו כלי התקשורת המשמיצים של המק"ס. זה אומר שאתם הצלתם את האנשים האלה, והמעשה האחד הזה איפשר להם להצליח לעבור לשלב הבא. אחרת, כשתיקון הפא של העולם האנושי יגיע והגונג רב העוצמה הזה יגיע, לתיקון הפא יש סטנדרטים, ובשלב ההוא בטוח לא יישארו עבורם כל הזדמנויות אחרות להבין [את האמת]. הסטנדרטים תקפים מהמקום הגבוה ביותר בקוסמוס ועד לנמוך ביותר. איך שישות תהיה בשלב ההוא זה מה שיהיה, וכל דבר יטופל במהירות הגבוהה ביותר. אלו שצריכים להיות מנופים החוצה ינופו החוצה, אלה שצריכים להישאר יישארו, אלו שצריכים להתרומם יתרוממו, ואלה שצריכים לרדת ירדו. זה יושלם בהרף עין. מה שיהיה בלב של ישות יקבע מה יהיה [המצב שלה], כך שלא יהיו יותר הזדמנויות בשלב ההוא. אם יסולק הרעל שיש לאדם הנובע מהכנופייה המרושעת והמתועבת הזו, אז הוא יצליח לעבור אל מעבר לשלב ההוא. אז לכל הפחות הוא יוכל לחזות בשינויים שיתרחשו בעתיד.

תלמיד: אני תלמיד צעיר מטייוואן. בשם המתרגלים הצעירים מטייוואן, אני רוצה להעניק למאסטר פרח לוטוס (המאסטר מחייך) (הקהל מחייך ומוחא כפיים). אנחנו מודים למאסטר הנהדר שלנו.

המאסטר: תודה לכם. פרח הלוטוס הקטן הזה באמת עשוי יפה מאוד (מחיאות כפיים). זה מאפיין את תשומת הלב והמחשבה שתלמידי הדאפא משקיעים בהבהרת האמת. באמת עבדתם קשה, והעליתם כל כך הרבה רעיונות איך להציל אנשים. קשה מאוד להציל את האנשים של ימינו. [נראה ש]הם יקשיבו רק אם מה שאתם מספרים להם עולה בקנה אחד עם הרעיונות שלהם, והם יקשיבו רק אם תדברו אליהם בדרך שהם אוהבים. במילים אחרות, אם אתם רוצים להציל אותם, יש להם תנאים שהם מציבים לכם לעשות זאת (המאסטר מחייך).

תלמיד: מאסטר, אחד מבני משפחתי מתרגל ואומר שהוא מיוחד. הוא לא שולח מחשבות נכונות ולא מבהיר את האמת, ולעתים נדירות הוא לומד פא מעבר ל"ג'ואן פאלון". כרגע בתקופת תיקון הפא אנחנו עסוקים בכל מיני פרויקטים. אם אשקיע זמן רב בלעזור לו, יהיה לי קשה למצוא מספיק זמן לדברים אחרים.

המאסטר: זה נכון. אם הוא מתרגל חדש, אז אתה צריך לגלות כלפיו הבנה מסוימת. אם הוא מתרגל ותיק, אז הוא בטוח עושה טעות. באשר לאיך לעזור לו, אין שיטה מיוחדת לעשות את זה. תסתכל ותראה איפה הוא סטה מהמסלול ותנקוט בדרך הפעולה המתאימה לטפל בזה. סלק את המשוכה בלבו ומצא את ההחזקה שלו.

תלמיד: איך אנחנו יכולים באמת לשבור את התכנונים של הכוחות הישנים, לעבור מעבר לאנוכיות, ולהפוך להיות תלמידי תיקון פא אמיתיים?

המאסטר: בעבר הקוסמוס התבסס על אנוכיות. ניקח לדוגמה את האדם: ברגעים קריטיים באמת לא היה אכפת לו מאחרים. כשהתחלתי את תיקון הפא כמה אלוהויות אמרו לי: "אתה היחיד שמתעסק בענייניהם של אחרים". אתם מרגישים שזה לא מתקבל על הדעת, משום שאתם ישויות אלטרואיסטיות שנוצרו על ידי הדאפא שיש להן תפקידים בתיקון הפא ושבאמת התעוררו. אם לא הייתי עושה את זה, עם סיום ההיסטוריה כל החיים היו נגמרים. כאשר ישות מתחשבת באחרים כשהיא עושה דברים וכשהיא מפגינה סובלנות תוך כדי התהליך, זה משום שנקודת המוצא שלה היא נטולת אנוכיות.

כשמטפחי דאפא מגלים בעצמם אנוכיות, עליהם לעבוד בהדרגה כדי להתגבר עליה. להיעשות מודע לכך משמעו שעשיתם צעד נוסף קדימה בטיפוח, משום שמישהו שאינו מתרגל לא יכול להיעשות מודע לכך ולא עולה על דעתו לחשוב אם הוא אנוכי. רק מטפחים נוהגים לבחון את עצמם ולהסתכל פנימה.

תלמיד: תלמידי דאפא מפושון שולחים לך את ברכותיהם (המאסטר: "תודה לכם"). יש לי אישיות שהקצב שלה איטי. לרוב אני איטי כשאני עובד, ולעתים קרובות אני מקבל ביקורת על כך. האם עלי לשנות את דרכיי כשאני עובד?

המאסטר: באמת יש אנשים שיש להם אישיות בעלת קצב איטי. אני יודע שלי יש אישיות בעלת קצב מהיר ואני עושה כל דבר מאוד מאוד מהר. אם אומרים שצריך לעשות משהו, אני אהיה מחוץ לדלת לפני שהאחרים בכלל מוכנים (המאסטר צוחק) (מחיאות כפיים). במילים אחרות, פיתחתי את הקצב המהיר הזה, ואני ממהר וממהר בכל דבר שאני עושה. כמובן, אני לא אומר שאישיות בעלת קצב איטי היא לא טובה. יש אנשים שפשוט התרגלו לעשות דברים כך. אבל אני חושב שיהיה טוב יותר אם נוכל להאיץ קצת כשזה נוגע להצלת אנשים (המאסטר מחייך) (הקהל צוחק ומוחא כפיים). אבל זה לא אומר שאתה צריך לשנות את האישיות שלך.

כך הן הישויות בקוסמוס. כל אחת שונה: כמה ישויות הן איטיות בעוד שאחרות הן מהירות, כמה נוטות להיות חרדות בשעה שאחרות הן יציבות. לאחדות יש פשוט קצב איטי בכל דבר שהן עושות, ולא ניתן לקרוא לזה החזקה. אבל עליכם להזדרז בדברים הקשורים להצלת אנשים ובדברים שתלמידי דאפא אמורים לעשות. אינני חושב שיש לזה איזה שהוא קשר לאישיות שלכם. עליכם לדעת מה משמעות "להזדרז" ולא משנה כמה איטית האישיות שלכם.

תלמיד: אני תלמיד חדש יחסית. אני חפץ מאוד ללכת היטב בנתיב תיקון הפא, אבל אני לא בטוח, האם זה גם סוג של החזקה? איך אוכל לדעת?

המאסטר: מתרגלים שקיבלו את הפא לאחרונה, אל תהיו לחוצים יתר על המידה. בדברים רבים אי אפשר להעמיד בפניכם אותן הדרישות כמו מול המתרגלים הוותיקים. אבל יש באמת כמה מתרגלים חדשים שבאמת פועלים טוב מאוד, והם נעשו מעורבים מאוד בעניינים של הדאפא והם עושים את הדברים שתלמידי דאפא צריכים לעשות. הם באמת יוצאים מן הכלל. לפעמים אני באמת חושב שלאלה שהגיעו מאוחר יש יכולת התעוררות עצומה. הטיפוח מבוסס על שיפור צעד אחר צעד, ולא ריאלי לצפות ממך להתרומם לרמה גבוהה בבת אחת ולהיות כמו המתרגלים הוותיקים, משום שגם הם הגיעו למקומם הנוכחי באמצעות טיפוח ושיפור צעד אחר צעד. עכשיו כשקיבלתם את הדאפא שום דבר לא צריך להדאיג אתכם. פשוט לכו ותעשו באופן שיטתי את מה שצריך לעשות, ותעשו את מה שתלמידי דאפא אמורים לעשות – עשו עד כמה שאתם מבינים ביחס לדברים. אין בעיה באף אחד מהדברים האלה.

תלמיד: האם המאסטר יכול להסביר מה תהיה ההשפעה על העבודה שלנו אם תלמידי הדאפא יתאמו ביניהם וישתפו פעולה היטב, ומה תהיה התוצאה אם לא נעשה את הדברים האלה טוב כל כך?

המאסטר: אם לא תתאמו ותשתפו פעולה היטב הרוע ינצל את זה ויגרום לצרות. בנוגע לדברים רבים של תיקון הפא זה לא שאין שום דרך לעשות אותם. לא משנה כמה זה קשה, יש נתיב עבורכם ללכת בו, גם אם הוא די צר. עליכם ללכת בנתיב הזה בצורה הנכונה, וזה לא יעבוד אם חסר אפילו מעט, או אם תסטו אפילו קצת. עם כל זאת, יש נתיב עבורכם. במילים אחרות, עליכם ללכת בו בצורה נכונה. אם לא תעשו זאת, הרוע שקיים כרגע ינצל את זה ויגרום לצרות. למעשה מה שדיברתי עליו עכשיו הוא השאלה של אימות עצמי מול אימות הפא כשאתם עובדים ביחד על משהו – זה העניין.

כשכולם דנים במשהו, יכול להיות שתתעצבן כשמישהו יביע אי הסכמה לרעיון שלך, אבל אם אף אחד לא יעלה התנגדויות וכולם יגידו: "זה רעיון די טוב, וגם הרעיון ההוא לא רע" – כדי שאף אחד לא ייעלב – הייתי אומר שהמתרגלים האלה לא מאוד אחראים לדאפא או לטיפוח שלהם. הם לא מעזים לעמוד בפני קונפליקט ולא מעזים להתייחס לדברים ישירות, והם לא מעזים להשמיע את קולם כשהם רואים בעיה. זה להיות יותר מדי קשורים לעצמי, וזו אנוכיות. אם אתה מטפל בבעיה בלי ההחזקה לעצמי ובאופן רגוע מציג רעיונות איך להתמודד היטב עם הבעיה, אני לא חושב שאחרים ירגישו חוסר נוחות כשהם שומעים את זה, משום שאתה עושה את זה למען הפא. זו נקודה אחת.

נקודה נוספת היא שאם הצעה של מישהו נדחית והוא מתעצבן, אז באמת יש לו בעיה. בדרך כלל המקרה היחיד בו דיונים על ענייני אימות הפא סוטים מהמסלול הוא כאשר מאותגרת החזקה כלשהי לעצמי. אז היו עירניים להופעת דבר כזה – אם אתם לא מאמינים לי, כשתצאו מכאן ותלכו הביתה היו עירניים להופעה של הדבר הזה. כשאתם משוחחים על משהו התבוננו מי מסיט את השיחה מהמסלול, ולאדם שעושה את זה בטוח יש בעיה (הקהל צוחק ומוחא כפיים). לאדם שסטה מהנושא יש החזקה לעצמי, או שמאתגרים את המושגים שלו, אז כשהוא מונע על ידי חשיבה אנושית ומתרגז, הוא מניח הצידה את הדברים של הדאפא ולא מתייחס אליהם. ברגעים האלה הרוע ינצל אותו – בזמן שהוא מתווכח הוא יסטה מהנושא המקורי יותר ויותר, וככל שהוא מתרגז יותר, כך למעשה הרוע מחזק את החשיבה האנושית שלו והוא פחות ופחות במצב של טיפוח, וכך הרוע ינצל את זה אפילו עוד יותר. מאיפה אתם חושבים נובעות הבנה רעה או "התעוררות" בדרך רעה? האם הן לא נובעות מזה? הרוע מנצל את ההחזקות שלו וגורם למחשבות מזויפות להופיע בלבו, אבל הוא חושב שהן אמיתיות וחושב שהן די הגיוניות. הוא חושב: "אף אחד מכם לא מבין אותי, אבל בסופו של דבר רמות הטיפוח שלכם אינן גבוהות כמו שלי, ואף אחד מכם לא מבין את הפא היטב כמוני". (המאסטר צוחק קלות) זה איך שזה נגמר.

תלמיד: המאמצים של תלמידי הדאפא בניו יורק שינו מאוד את המצב, וללבם של אנשים רגילים רבים נגע מה שהם ראו במצגות האנטי-עינויים שלנו. אבל עוד ועוד מערביים אמרו לנו שהם רואים יותר מדי את המראות המזעזעים האלה וזה גורם להם לאבד את האהדה שלהם כלפינו. האם המאסטר יוכל בבקשה להאיר את עינינו בנושא?

המאסטר: אולי הם אומרים שמצגות האנטי-עינויים שאתם עורכים להבהיר את האמת הן מזעזעות מדי, אבל אני יכול לומר לכם שהפעולות שלכם חיוביות, והאנרגיה היא ישרה וחומלת, אז זה לחלוטין לא יזעזע אנשים בדרך שלילית כלשהי. אלא שחוסר הנוחות שכמה אנשים מרגישים, לבטח נגרם ממחשבות רעות שיש לאנשים האלה בלב. האם אנשים לא תולים בכל מקום את התמונה המראה באופן מוחשי את צליבת ישוע כשמסמרים תקועים בידיו וברגליו והן מדממות? האם אנשים לא מסתכלים בתמונה הזו במשך מאות או אלפי שנים? אז הבעיה לא נמצאת במה שמוצג. האם תלמידי הדאפא לא נתונים למצוקות דומות במשך הרדיפה? אתם לא מנסים להשתמש באמנות כדי לתאר מעשים רעים, אתם מצילים אנשים. לבטח יש סיבה מדוע לכמה אנשים יש תגובות שליליות, לבטח יש בעיות בהלך המחשבה שלהם. אולי הרוע שולט במחשבה שלהם, או שאם לא, אז המושגים שלהם לא נכונים. אפילו לאנשים המזדהים עם תלמידי הדאפא יש מושגים שבאו מהחברה הרגילה, ומבחינת הבנה הם אולי ירגישו לא נוח בגלל זה. אבל אל תדאגו, ניתן לפתור את זה עם הסבר קצת יותר יסודי.

אדם עשוי ליצור מושגים שונים בעולם. יש אנשים שחושבים שאוכל חריף הוא טוב, יש שחושבים שאוכל חמוץ הוא טוב, יש האוהבים אוכל מתוק, וכמה אוהבים אוכל תפל. כל אלו הן נטיות שהאדם יוצר לעצמו. אפילו אם קומדיה מציגה במנהטן, יש עדיין אנשים רבים שלא אוהבים אותה ומבקרים אותה. כך הם בני האדם. יש אנשים משני הצדדים, חיובי ושלילי, ובני אדם פשוט חיים בתוך העיקרון של יצירה הדדית וריסון הדדי. הם לא יכולים כולם להיות אותו הדבר. אולי יש יותר אנשים שחושבים שתצוגות האנטי-עינויים הן טובות, רק שהם לא אמרו את זה. אנחנו לא יכולים להמשיך להתפשר כדי להתאים לאלו שיש הרבה מכשולים בלבם על חשבון הצלת אנשים טובים. אנחנו מצילים את אנשי העולם. יש כאלה שאינם יכולים לשאת את מראה הדברים האלה, אבל יש יותר אנשים שיכולים, או שזה נוגע ללבם, שמתעוררים וניצלים (מחיאות כפיים).

אם מישהו חושב שהוא לא יכול לעמוד בזה, ובכן, בואו נחשוב על זה. כשיש שדה ישר כזה וכשהרוע נחשף בצורה ברורה כזאת וכל מה שמוצג אכן מתרחש במציאות, ועדיין האדם הזה מעלה דברים כאלה, האם אין לאדם הזה בעיות. בטוח שיש לו. לא משנה כמה קשה אתם עובדים וכמה אתם משקיעים בהבהרת האמת, אומר לכם, תמיד יהיו אנשים בעולם הזה שאתם לא יכולים להציל. תמיד יהיה חלק שלא ניתן להציל. לא נוכל לרפות את ידינו או להתייאש בגלל האנשים ההם. איך נוכל להיות מושפעים ממה שכמה אנשים אולי יגידו ואז ללכת לפי זה? אנחנו פה כדי לשנות אנשים, לא כדי שהם ישנו אותנו (מחיאות כפיים).

כל מה שאנחנו נותנים לאנשים הוא נפלא, ואנחנו מצילים אנשים. לא נוכל להתפשר כדי להתאים לאלו שהם לא טובים ושמפריעים להצלת האנשים, דבר שיוביל לכך שאנשים טובים לא יינצלו. כמובן, כשאנחנו מדברים על אלו שהם כבר לא טובים, הם לא בהכרח רעים לגמרי, ואולי זה נגרם בגלל המושגים שלהם. אבל אתם צריכים להישאר קרי רוח ורציונליים כשזה נוגע לזה. אל תתנו לאנשים המעטים האלה להסיט אתכם ואל תושפעו מאנשים. אתם צריכים להיות ברורים מאוד בלבכם לגבי מה שאתם עושים: אתם מצילים אנשים, אתם עושים את הדבר הישר ביותר והאדיר ביותר! (מחיאות כפיים) המתרגלים שלנו התאמצו מאוד והתגברו על כל כך הרבה קשיים בהקמת תצוגות האנטי-עינויים. אין זה עניין קל.

המפתח הוא שאנחנו בעצמנו נהיה צלולים. אנחנו צריכים לפעול עם הכוח של האמונה, לא בצורה מבוישת או מהוססת. אינכם יכולים לראות את זה שאתם ישויות ההולכות בדרך לאלוהות (מחיאות כפיים). אז אתם שונים מאנשים רגילים ואתם לא יכולים להיות מושפעים מהם. כל האלוהויות מתפעלות מכם בהקשר לדברים שאתם עושים במנהטן, הן באמת מתפעלות מכם. גם האלוהויות הממלאות תפקידים חיוביים וגם אלו הממלאות תפקידים שליליים, כולן מתפעלות מכם. גם אנשי העולם. הערכים האוניברסליים של מה טוב ומה רע לא השתנו.

תלמיד: האם הסוגיה של סדר עדיפויות רלוונטית בעבודת הדאפא שאנחנו עושים בתיקון הפא? אם יש מתרגלים שרוצים לעשות עבודת דאפא הקשורה ללאום מסוים או לשפה מסוימת בגלל הלאום או שפת האם שלהם, האם הם לא צריכים להניח את זה בצד בינתיים ולהתמקד בעבודת הדאפא העומדת על הפרק עכשיו?

המאסטר: זה לא מוטעה לרצות לעשות עבודת דאפא הקשורה ללאום או לשפה של אדם. המאסטר לא יכול לתת לכם תשובות ספציפיות לשאלות האלה, משום שכל מתרגל עושה דברים להבהיר את האמת ולהציל ישויות חיות. אולי לאנשים האלה יש דברים שהם צריכים לעשות. אבל כשנדרש מכם לעבוד ביחד על משהו כקבוצה, תלמידי הדאפא צריכים לשתף פעולה היטב.

תלמיד: יש לי שאלה. אמרת קצת קודם שברגע שהרדיפה תיגמר הכול ייקבע. הייתי רוצה לשאול האם לאנשים הרגילים שעדיין יהיו מרומים יהיו הזדמנויות נוספות?

המאסטר: ישות תהיה לפי מה שהראש שלה מכיל, וגם עבור ישות שתושמד וגם עבור ישות שיהיה לה סוף טוב זה ייגמר בו ברגע באיבחה אחת. אולי יש אנשים שאומרים שהם פשוט מאמינים במפלגה פוליטית מסוימת או שהם רק רוצים לעבוד עבור המפלגה ההיא. אם החוק של הקוסמוס מחשיב את המפלגה הזו כטובה, אז הם יישארו כשהבזק הרגע הזה יגיע; אם החוק של הקוסמוס מחשיב את המפלגה הזאת כרעה, אז הם יימחו כשהרגע הזה יגיע. בשלב ההוא כבר לא תהיה הבהרת העובדות וכבר לא יתנו לאנשים עוד הזדמנויות להגיע לאיזו שהיא הבנה. בשלב ההוא כבר לא יהיו דברים כאלו, ואנשים יהיו שייכים למה שהם מכילים ויראו בהם חלק של הדבר הזה. האדם יהיה חלק של הדבר שהראש שלו מכיל, והכול ייגמר בהרף עין.

תלמיד: לעתים קרובות אנחנו משתתפים בצעדות קהילתיות בארה"ב, וקבוצות רבות קיבלו אותנו היטב. האם המאסטר יכול לומר לנו איך נוכל לעזור לאנשים להכיר את הדאפא תוך כדי שאנחנו מתאימים את עצמנו לדרך של האנשים הרגילים במידה הגדולה ביותר האפשרית? כשיש לנו אי הסכמות, האם נדון בהן בעצמנו או נדווח עליהן למאסטר?

המאסטר: כשאתם נתקלים בבעיות עליכם לדון עליהן ביחד, משום שאתם מטפחים. אי אפשר שכל פעם שיש לכם בעיה, תשלחו את המאסטר לטפח (הקהל צוחק ומוחא כפיים). האם זה לא כך? אז כשאתם נתקלים בבעיות עליכם לגלות איך לטפל בהן, ואם אתם מצליחים להתגבר על האתגרים האלו או לפתור אותם כשאתם מסכימים על פתרון, אלו הן הזדמנויות בשבילכם להקים מוסריות אדירה. התהליך הזה הוא למעשה תהליך ההבשלה, תהליך של התקדמות לעבר העתיד, והוא אחד מהצעדים שאתם צריכים ללכת בדרך לאלוהות (מחיאות כפיים). אתם בטוח לא צריכים להשאיר את הפרטים למאסטר (הקהל צוחק).

אז איך עליכם לעזור לכל הישויות להכיר את הדאפא? ברגע שהבהרתם את העובדות ובאמת עזרתם לאנשים להבין את הרדיפה ולדעת שהדאפא הוא דבר חיובי, אז זה מספיק טוב. אם מישהו חושב שהפאלון גונג הוא באמת טוב והוא מביע שאיפה לדעת יותר על הפאלון גונג, אז אתם יכולים להסביר לו ברמה בסיסית מאוד שהפאלון גונג מבקש מהמתרגלים שלו להיות טובים, ובסוף אתם יכולים להגיד לו שאנחנו שואפים להיות אנשים יותר ויותר טובים ולהגיע לשלמות רוחנית. זה כל מה שאתם יכולים להגיד לו, ואתם לא יכולים לעבור מעבר לזה. אתם תפחידו אותו אם תתחילו להגיד לו דברים ברמות גבוהות יותר.

ורמות החשיבה של האנשים הן שונות. לדוגמה, אם תתנו שיעור של האוניברסיטה לתלמיד של כיתה א', הוא יסרב ללכת לבית הספר והוא לא יבוא יותר לשיעורים (מחיאות כפיים). אתם הגעתם לתחומים ולרמות שלכם צעד אחר צעד באמצעות טיפוח, ואם אתם רוצים להגיד לו הכול בבת אחת, פירושו של דבר שאתם רוצים להרים אותו מבן אדם רגיל למקום שבו אתם נמצאים בבת אחת (המאסטר צוחק קלות). אפילו אני, המאסטר שלכם, לא עושה את זה (הקהל צוחק). אני יכול לגרום לישות, לאחר שמסולקים ממנה כל הגורמים של הרמות הנמוכות, להגיע לרמה בכל גובה שהוא, ואני יכול ליצור ישויות בכל גובה. אבל אם אתם רוצים שישות ברמה נמוכה תבין דברים ברמות גבוהות כאלו, בנסיבות רגילות הישות הזו לא יכולה לשאת את זה. אז אנשים צריכים להבין צעד אחר צעד. מדוע אני מבקש מכם לא לדבר על דברים ברמות גבוהות? מדוע אני מבקש מכם להבהיר את העובדות בצורה רציונלית? זו הסיבה. אז כשיש מתרגלים שאינם לגמרי רציונליים ומדברים על דברים ברמות גבוהות מאוד ישר מההתחלה כשהם מבהירים את העובדות, וכשהם אפילו מדברים על אלוהויות כאלה ואלוהויות אחרות עם פקידי ממשלה ומספרים להם שהמאסטר שלהם הוא כזה וכזה (הקהל צוחק), אנשים חושבים שאתם מדברים שטויות (הקהל צוחק). זו לא הדרך להבהיר את העובדות. ההבנה של המטפח נרכשת צעד אחרי צעד באמצעות טיפוח, וככלל יהיה קשה מאוד לאנשים להבין אם אתם תרצו שהם יבינו דברים ברמות גבוהות כאלו ישר מההתחלה. אם הם לא יוכלו להבין, אז זה יהיה הפוך ממועיל, ובאופן מהותי יהיה לזה אפקט מזיק.

תלמיד: במהלך השנתיים האחרונות נכנסו מספר מתרגלים חדשים לטאו וקיבלו את הפא בסן-דייגו, קליפורניה, ואנשים עם קשר גורלי ממשיכים להגיע מדי שבוע ללמוד את השיטה. אחדים מהמתרגלים החדשים האלו הם מוכשרים למדי ומתאימים להשתתף בפרויקטים לאימות הפא. האם עלינו לגרום להם מיד ללכת לעשות את שלושת הדברים, או שעלינו לבקש מהם רק ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים ומאוחר יותר לערב אותם בפרויקטים לאימות הפא?

המאסטר: חסר לכם מאוד כוח אדם ואתם לחוצים לגרום לכמה מתרגלים חדשים בעלי יכולת להיעשות מעורבים. אבל אני עדיין חושב שעדיף לא להיות פזיזים. ומדוע? משום שכאשר המתרגלים הוותיקים מדברים ביחד על דברים, והם במצב הזה בו הם לא כל כך שמים לב לדרך שבה הם מתבטאים, זה יפחיד את המתרגלים החדשים. [בגלל] האנרגיה שלכם, למרות שהמילים שלכם הן אולי לא חריפות, עבורם הן נשמעות חריפות. ולמרות שאתם אולי לא מרימים את קולכם, להם זה נשמע כמו רעם (הקהל צוחק). כך הם באמת מרגישים את זה. אז עליכם לחכות ולא לערב את המתרגלים החדשים עד שהם ישיגו רמה מסוימת של הבנה וידע, ועד שתהיה להם ההזדמנות להשתפר בהדרגה – לפחות עד שתהיה להם איזו תובנה עמוקה יותר בדאפא. באופן זה הדבר לא יגרום להם לוותר על הטיפוח מתוך חוסר הבנה של משהו.

תלמיד: מאז שהרדיפה החלה אני שקוע בקורסים במכון למחקר ואין לי זמן לדברים אחרים. לא היה לי הרבה זמן לעניינים של דאפא ובטוח שלא הקדשתי מאה אחוז מהזמן שלי לעניינים של דאפא. האם אגיע לרמה שאני אמור להגיע אליה?

המאסטר: אם העבודה שלך באמת לא משאירה לך זמן אז אין זו בעיה. במקביל לזה שאתה עושה את עבודתך היטב פַנה זמן ללמוד את הפא ונצל כל הזדמנות לעשות את הדברים שתלמידי הדאפא אמורים לעשות, כמו להבהיר את העובדות. תמיד יהיו תקופות עסוקות ותקופות פחות עסוקות, ולא יכול להיות שכולם עסוקים באותו זמן, או שכולם לא עסוקים באותו זמן. חלק עסוקים בזמן שחלק לא עסוקים. אבל עבור מטפח, שום דבר אינו קבוע לתמיד. בין אם כרגע אתה עסוק או לא, פשוט עשה את מה שאתה אמור לעשות, ואולי הכול ישתנה במשך הזמן. אז זה מה שאני חושב: אל תשתמש בהיותך עסוק כתירוץ לעצמך לא לעשות שום דבר או להזניח את לימוד הפא. ויש כאלה שנעשים מודאגים מאוד כשהם עסוקים, וזה גם כן לא בסדר. עשה מה שאתה יכול בהתאם למצב שלך.

מה שעכשיו אמרתי חל גם על הבהרת העובדות במנהטן. אלו שיש להם היכולת לבוא ושהנסיבות שלהם מאפשרות זאת, יכולים לבוא, ואלו שהנסיבות שלהם לא מאפשרות זאת, לא צריכים לבוא. זה לא שכולכם צריכים לעשות את הדברים באותה הדרך. כשכולכם עושים דברים מתוך לבכם, אז זה אמיתי. המאסטר אף פעם לא ציווה עליכם לעשות משהו. כל מה שעשיתי הוא להגיד לכם מה אתם אמורים לעשות, ויש מתרגלים ההולכים ועושים זאת. פשוט עשו את מה שתלמידי הדאפא אמורים לעשות בהתאם למצב שלכם וליכולת שלכם לעשות זאת. זה לא יעבוד אם תנסו לעשות דברים בכוח כשהמצב שלכם לא מאפשר את זה. אם תעשו זאת, תביאו בעיות גם לחיי היום יום שלכם וגם לטיפוח שלכם, וזה לא טוב.

תלמיד: תלמידי הדאפא בטורקיה שולחים לך את ברכותיהם. האם תוכל לשקול לבקר מתי שהוא בטורקיה? מה אתה חושב על טורקיה?

המאסטר: החלק העיקרי של האוכלוסייה בכל אומה בא למען הדאפא, אז אני לא רוצה להותיר אף אומה מאחור כשהדאפא מופץ. וזאת הסיבה שאני מבקש מכם ללכת להבהיר את העובדות. תלמידי הדאפא באזורים השונים באמת צריכים לעשות היטב את הדברים שצריך לעשות. הישויות החיות מחכות לכם.

ובאשר למועד בו אבקר בטורקיה, אני בטוח אבוא כשתגיע ההזדמנות (מחיאות כפיים). בעתיד אני אגיע לכל פינה בעולם (מחיאות כפיים נלהבות), משום שעליי לדאוג לכל אדם שהצלתם בזמן שהבהרתם את האמת.

תלמיד: ראיתי כמה מתרגלים עמיתים שלאחר שמילאו פעמים רבות את תפקיד השוטרים הרעים במצגות האנטי-עינויים הם מפגינים יותר טבע דמוני מבעבר. האם יש קשר? (הקהל צוחק)

המאסטר: אין קשר. זה רק במחשבה שלך. (המאסטר מחייך). זה יהיה בסדר ברגע שהם ילכו הביתה, ילמדו את הפא, ויסדירו קצת את הלך המחשבה שלהם.

תלמיד: לאחרונה כמה תלמידי דאפא פתחו מרכז ובית ספר לאמנויות הפתוחים לציבור. הייתי רוצה לבקש את עצתו של המאסטר איך עלינו למלא את התפקידים שלנו לפני שהפא יתקן את העולם האנושי, כשלוקחים בחשבון שקיימים כל כך הרבה פרויקטים של דאפא ושההון מוגבל.

המאסטר: בין אם תלמידי הדאפא מנהלים חברות או פותחים בתי ספר, אני חושב שאלו פעילויות רגילות שהם עושים כשהם חלק מהחברה האנושית. אלו אמצעים להתפרנס ואולי גם יִצרו מקומות עבודה למתרגלים עמיתים. בנוסף, ניתן יהיה להגיע לכמה אנשים רגילים באמצעות קשר מסוג זה עם החברה, והם אולי יפיקו מכך תועלת.

שאלתם איך עליכם למלא את התפקידים שלכם לפני שהפא יתקן את העולם האנושי. אתם יכולים לעשות זאת בהתאם ליכולת שלכם. ניהול בית ספר לאמנויות שונה ממקצועות אחרים. בית ספר לאמנויות יכול ללמד את התלמידים להיות אנשים טובים בכך שיתנהגו על פי "ג'ן, שן, רן". ובית הספר יכול להשתתף במופעים שתלמידי הדאפא יארגנו שיעזרו לאנשים לראות צד נוסף של תלמידי הדאפא ולראות בעצמם את הניגוד בין הרוע של המפלגה הפוליטית הזו וראש הדמונים הזה לבין הטוּב של תלמידי הדאפא. אז זה אמור להיות באמת דבר טוב. ה"גאלה לכבוד השנה הסינית החדשה" שבחסות רשת הטלוויזיה "שושלת טאנג החדשה" מכוונת להגיע ליותר אנשים סינים ולמשוך אותם כדי להבהיר להם את האמת ולהציל אותם. אם ההופעות לא יהיו מוצלחות אז אף אחד לא יצפה בהן, ולא נשיג את המטרה שלנו להציל ישויות. הופעות טובות ישרתו את המטרה הזו, או לפחות ישמשו כגשר. אם בית הספר באמת יהפוך להצלחה אז הוא יוכל להשתתף במופעים שלנו. אז כל זה הוא טוב.

תלמיד: כמה מתרגלים מטפחים במשך זמן רב ונראה שהם מבינים את החשיבות של אימות הפא, אבל הם לא היו נחושים מאוד. איך נוכל לעזור להם?

המאסטר: אין תרופות פלא. כל אחד צריך לטפח את עצמו ביציבות לפני שהוא עולה לרמות גבוהות יותר. לגבי אלו שאינם נחושים, תסתכלו איפה המחשבות שלהם תקועות. חייבת להיות סיבה להבנה הלא מספקת שלהם באשר למה שתלמידי דאפא חייבים לעשות – נסו לגלות מה הכי חשוב להם כרגע. משום שהם המתרגלים שלנו, עלינו לקחת עליהם אחריות ולדבר אתם. אם הם היו אנשים רגילים לא היינו צריכים לדאוג. זה בסדר שאנשים רגילים יבחרו מה חשוב להם בחיים. הם לא רוצים לטפח, אז לא נטריד אותם. אבל ברגע שמישהו מתחיל לטפח, הוא יהיה בסכנה בזמן הרדיפה של הרוע אם הוא לא מסוגל לעמוד בקצב, אז אתם צריכים לקחת עליו אחריות.

תלמיד: "תשעת הדיונים" שפורסמו בעיתון שמפעילים תלמידי הדאפא הם מצוינים, אבל אני מודאג שאנשים רגילים שלא מבינים אותנו יגידו שאנחנו נעשים פוליטיים.

המאסטר: זה לא יקרה. כולם יודעים שהמפלגה הפוליטית הזאת רודפת את הפאלון גונג. כל מה שאנחנו עושים הוא לספר לאנשים מדוע המפלגה הפוליטית הזו רודפת את הפאלון גונג, ובאותו הזמן, מספרים להם מה המפלגה הזו מקווה להשיג באמצעות הרדיפה שלה, מדוע המק"ס רודפת את הפאלון גונג, ומה ההבדלים היסודיים שיש בין הפאלון גונג לבין המק"ס. אז אנחנו נדבר רק על מה היא המפלגה הפוליטית הזו ומדוע היא מתנגדת ל"ג'ן-שן-רן". אבל ככל שזה נוגע לטיפוח, אחד מן העקרונות שלנו של טיפוח אישי ושל הבהרת העובדות הוא שאנחנו לא מתערבים בדברים האלה. קיים קשר חשוב בין חשיפת הרדיפה של המק"ס נגד תלמידי הדאפא בתקשורת לבין הצלת כל הישויות. רדיפת הפאלון גונג בוצעה בשם המפלגה הפוליטית המסוימת הזו שהרעילה אנשים רבים במהלך הרדיפה שלה. כדי להציל את האנשים האלה חשוב לעזור להם לראות מהי באמת המפלגה הזאת.

אתר "מינג-הוויי" לא דיווח על זה, משום שמנקודת מבט הקרובה יותר לטיפוח בדאפא, זה אינו נושא מרכזי. דיווחי התקשורת הם דרך נוספת להציל את כל הישויות.

בנוגע למי ימשול בסין בעתיד, מי שרוצה לשלוט – שישלוט. אין לזה כל קשר אלינו. בין אם הוא טוב או רע, זה עניין אנושי, ואנחנו מטפחים. אם לא הייתם רודפים אותנו אז לא היינו צריכים לחשוף אתכם. יש לכם החוצפה לעשות את הדברים הנוראים האלה, אז למה אין לכם האומץ להתמודד עם זה?

תלמיד: מתרגלים רבים שהיו מעורבים בהפקת תוכניות הטלוויזיה של FGM כבר לא עושים אותם יותר משום שהם עסוקים במאמצי הבהרת האמת של הזמן האחרון במנהטן ובהכנת ה"גאלה לשנה החדשה".

המאסטר: המאסטר לא יכול להגיד שום דבר על זה משום שאלו דברים שאתם צריכים לפתור בעצמכם. כולם חשובים. אני צופה בכל התוכניות ש- FGMעושים – בכל אחת מהן (מחיאות כפיים) אז הם כולם חשובים, ואין עליכם להתעלם מאף אחד מהם. למעשה, אני רואה שכולכם באמת עסוקים, וכל אחד עובד על מספר פרויקטים. תאמו ביניכם, המאסטר לא יכול לומר שום דבר ספציפי.

תלמיד: (שאלה מתורגמת) כיוון שהרקיע הגדול נוצר על ידי הדאפא, איך הוא יכול להיות היום במצב כל כך לא הולם שהוא צריך שהמאסטר יתקן אותו? תלמידים מהמילטון, ניו זילנד, שולחים את ברכותיהם למאסטר.

המאסטר: תודה לכם (מחיאות כפיים). מאפייני העבר של הקוסמוס קבעו את המחזורים שהוא עבר. אז מה היו המאפיינים? הם היו "יצירה-התייצבות-התנוונות-הרס-ריקנות", וכך היה הקוסמוס הישן. הקוסמוס הוא עצום, וכשהתנוונות והרס התרחשו בקנה מידה קטן ובאזור מסוים, אותו אזור היה עובר פיצוץ, ואז הייתה ריקנות. אחרי שהוא היה הופך לריקנות, החומר עדיין היה קיים, אז האלוהויות היו משתמשות בחומר המת הזה כדי ליצור מאפס שכבה חדשה בקוסמוס. התהליך דומה מאוד לחילוף החומרים האנושי. אם בעיות היו מופיעות באזור גדול יותר, אז היה צריך לפוצץ את האזור הגדול יותר הזה ולאחר מכן היו נוצרות ישויות חדשות. אף אחד לא חושב אם חילוף החומרים שלו קשור לחמלה (צְה-בֵּיי). ובכן, אלוהויות ברמה גבוהה בקוסמוס מסתכלות על תהליך ה"יצירה-התייצבות-התנוונות-הרס" באותו אופן בו בני אדם מסתכלים על חילוף החומרים – לא קיים אצלם מושג אם זה חומל או לא. הקוסמוס חי, ואם התאים בחלק הזה של הגוף האורגני כבר לא עמדו בסטנדרט, אז היה צריך לנקות את החלק הזה ולהחליף אותו. זו הסיבה שתהליך דומה מתרחש אצל בני אדם: לידה-הזדקנות-מחלה-מוות.

הקוסמוס של העתיד יהיה שונה מהבחינה הזו. ברגע שמשהו יגיע לשלב של התנוונות, הוא ייעשה שלם, הרמוני ומחודש, כך שהוא ייעשה טוב. אז זה ההבדל מהקוסמוס הישן (מחיאות כפיים).

כל ישויות העתיד יהיו נטולות אנוכיות, בעוד שישויות העבר היו אנוכיות (מחיאות כפיים). כמה ישויות בכלל לא מתחשבות באחרים כשהן רודפות להשיג את הדברים שהן רוצות, וזה התבטא באופן מלא בעולם הזה. כדי להוכיח משהו או כדי לשמור על כבודם העצמי, כמה אנשים בעולם יעשו כל דבר לפגוע באחרים ואף פעם לא יתחשבו באחרים. האנוכיות של אנשים מסוימים מתבטאת בצורה מרושעת מאוד – כמה מהם בכוונה מחפשים אנשים לנצל אותם, ותמיד מזלזלים באחרים. אף אחד לא נתן להם את הזכות לעשות זאת. אין עליכם להיות כך, אף מטפח בדאפא לא צריך להיות כך.

תלמיד: תודה לך, מאסטר נכבד, על ההצלה הרחומה שלך. בבקשה עזור לנו להבין כיצד עלינו להשתמש בהבהרת האמת בכישורים שרכשנו בחברה.

המאסטר: אני חושב שכל תלמיד דאפא משתמש בכישורים וביכולות שלו כדי להציל את כל הישויות ולאמת את הדאפא. תלמידי הדאפא מפעילים אתרי אינטרנט וכלי תקשורת כמו תחנות רדיו ותחנות טלוויזיה, והכול למען המטרה היחידה של הבהרת העובדות. בזמן הנוכחי המק"ס, והכנופייה המרושעת והמנוולת של ראש הדמונים ההוא, השתמשו באמצעים כספיים כך שעכשיו כלי התקשורת שבחברה נתונים בכף ידם. אף אחד לא מדווח על הרדיפה שאנחנו עוברים, אז ללא מוצא אחר, תלמידי הדאפא עבדו ביחד כדי לעשות את הדברים האלה. מה שאני מתכוון הוא שאתם לקחתם על עצמכם לעשות את הדברים האלה, המאסטר לא הוביל אף אחד מהדברים האלה. זה נכון שהמאסטר אישר את מה שעשיתם, או שאמרתי לכם מה שהרגשתי שאתם צריכים לעשות – את זה אני יכול להגיד. אבל ביחס למה שכל אחד צריך לעשות, המאסטר לא יכול להגיד לכם באופן ספציפי מדי. זה משום שברגע שהמאסטר יגיד משהו, אחרים יחשבו: "המאסטר ביקש ממנו לעשות את זה", ואתם גם תחשבו: "המאסטר ביקש ממני לעשות את זה", אז אתם לא תעשו או תטפלו בשום דבר אחר. וכשיצטרכו אתכם בדברים אחרים יהיה לכם תירוץ: "המאסטר ביקש ממני לעשות את זה" (המורה צוחק). אז הייתי נותן לכם החזקה, וזה לא הולך. אז אתם צריכים לעשות דברים רבים בעצמכם. אתם צריכים להקים את המוסריות האדירה שלכם בעצמכם, וזה מה שבאמת אדיר.

תלמיד: כשאנחנו מבהירים את העובדות, אם כמה אנשים מכירים בכך שהרדיפה היא רעה אבל הם לא מזדהים עם הדאפא, ואין לנו זמן להבהיר את העובדות באופן יסודי יותר בינתיים, מה עלינו לעשות? האם עלינו לשים בעדיפות הראשונה את העזרה לאנשים לדעת על הרדיפה ולעשות את זה בקנה מידה גדול?

המאסטר: זה לא משנה אם הם מזדהים עם הדאפא או לא. אבל אם יש להם השקפה שלילית על הדאפא, אז זו תוצאה מכך שהם הורעלו על ידי הרוע, ואז צריך שתבהירו להם את הדברים. בדרך כלל, כשזה נוגע להבהרת העובדות, הכוונה היא לדבר על הרדיפה – אתם לא צריכים לדבר על דברים הקשורים לטיפוח בדאפא. זה בסדר אם אנשים לא רוצים לטפח. עליכם להגיד להם שאנחנו קבוצה של אנשים טובים, ושהדאפא שלנו מלמד אנשים להיות טובים. [יכול להיות שכדאי לכם לאמץ גישה כמו:] "לא משנה אם אתם מזדהים אתו או לא, אני לא מנסה לשכנע אתכם ללמוד את הדאפא. אני רק מנסה להגיד לכם שהרדיפה היא מרושעת ושמה שידוע לכם הוא מידע כוזב ארסי". וזה יספיק. אלו שבאים ללמוד את הפא עושים כך מרצונם החופשי, ולא כי גררו אותם לכך. אתם בהחלט חייבים לזכור את זה: אנחנו לא רוצים לכפות שום דבר על אף אחד.

תלמיד: אנחנו שולחים הרבה אימיילים לסין. צוות האימיילים מתמודד עם אתגרים עצומים, גם מבחינת הטכנולוגיה וגם מבחינת כוח אדם. האם זה כך בגלל בעיות שין-שינג שיש לאנשים שנותרו בצוות שלנו, או שזה משום שהכוחות הישנים חסמו אותנו?

המאסטר: לכל אחד מכם יש המסלול שלו. אני חושב שיש שתי סיבות מאחורי מה שהעלית: הראשונה, יש פשוט כל כך הרבה דברים לעשות וכתוצאה מכך חסרים אנשים; והשנייה, אולי התעלמתם מדברים בטיפוח האישי שלכם, אז הרוע ניצל את הפרצות, משום שתלמידי דאפא צריכים לעשות את כל אחד משלושת הדברים. כמה אנשים אמרו: "מאסטר, בשנים האחרונות, במיוחד אחרי ה-20 ביולי 1999, גיליתי שהשיפור שלי באמצעות קריאת הספר הואט. זה לא כמו פעם, כשהייתה לי התחושה המאוד טובה של פריצת דרך כל יום ושההבנה שלי השתפרה מהר מאוד". מדוע כשאתם קוראים את הספר אתם לא מרגישים עכשיו טוב כמו פעם? זה לא שהפא כבר לא בעל עוצמה. אלא שהדרישות גבוהות יותר, ותלמידי הדאפא חייבים לעשות את כל שלושת הדברים היטב לפני שהם יראו שיפור (מחיאות כפיים).

כמה אנשים שהתחילו ללמוד את הפא בתקופה המוקדמת יותר אומרים שהם קוראים את הספר בבית ושהם לא יצאו החוצה לעשות את הדברים שתלמידי הדאפא חייבים לעשות. אני חושב שהאנשים האלה לא מאוד רחוקים מכך שתהיה להם הבנה מרושעת, ושיש להם מזל אם הם לא התחילו לסטות. במהלך מספר השנים האחרונות, תלמידי הדאפא מאמתים את הפא בעיצומה של הרדיפה ומצילים ישויות באמצעות הבהרת האמת. האנשים האלה לא ישתפרו בכלל לא משנה כמה הם יקראו את הספר בבית. אם אתה לא עושה את הדברים שתלמידי הדאפא צריכים לעשות, לא רק שלא תשתפר, אתה גם תחליק למטה. "תלמיד דאפא"… "תלמיד דאפא", מה המשמעות של להיות "תלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא"? זה התואר הגבוה ביותר והישות המפוארת ביותר בקוסמוס. אם אכפת לך רק מהישועה של עצמך, האם זה יספיק? איך אפשר לקרוא לזה להיות "תלמיד דאפא"? מהו "תלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא"? האם אימתת את הפא? כשהדאפא הועיל לך באת, אבל כשהדאפא עמד בפני סכנה התחבאת ולא העזת לדבר בשבילו. הראית שאתה פחות ראוי מאדם רגיל, אז מה הטעם "ללמוד את הפא בבית"? כל הישויות מורעלות ברדיפה, אז איך אתה יכול להרגיש נוח להיות במחבוא? מדוע תלמידי הדאפא מבהירים את האמת ומצילים ישויות? משום שזו החובה של תלמידי הדאפא. זה סוג הישות שאני, לי הונג-ג'י, רוצה, ותלמיד דאפא הוא סוג כזה של מטפח.

תלמיד: נראה שהמתרגלים העמיתים ככלל לא מקדישים הרבה תשומת לב להתגבר על הרדיפה הכלכלית של הרוע, אז מתרגלים רבים נמצאים כבר זמן רב בעבודות עם משכורת נמוכה, וכך הם מוגבלים מבחינת הזמן והכסף באימות הפא.

המאסטר: הבעיה הזו אכן קיימת, אבל לעתים היא מעשה ידינו, או החסרה שלנו שלא לקחנו את כל הדברים בחשבון, שגורמים לדברים האלה להתרחש. תלמידי הדאפא צועדים בנתיב ישר באימות הפא והם מצילים את כל הישויות, אז כל ההיבטים של הנתיב הזה, כולל התנאים הכספיים, כולם צריכים להיכלל בזה. אם אתם לא פועלים היטב בהיבט מסוים, הרוע ינצל את הפרצה. בכל דבר, כל עוד אתם עושים אותו היטב הכול ישתנה.

תלמיד: האם תוכל לומר כמה מילים לתלמידים העוסקים בהלחנת מוסיקה? לא פעלנו היטב כמו התלמידים שהם אמנים.

המאסטר: איננו עוסקים בהשוואה בין התלמידים האמנים והתלמידים המוסיקאים ומי פועל יותר טוב ממי (הקהל צוחק). אלו רק דברים של שיפור עצמי והבדלים ברמה. לתלמידי הדאפא המלחינים מוסיקה יש חובה מיוחדת לעשות זאת, וזה בנוסף להבהרת האמת. כדי להציל את כל הישויות תלמידי הדאפא הכינו כמה שירים, כולל כאלה שבוצעו בגאלה. השירים האלה הולחנו על ידי תלמידי הדאפא עצמם, וזה ממש יוצא מן הכלל. ביום בו לימדתי את הפא לתלמידי הדאפא האמנים, נכחתי גם בפגישות של התלמידים האחראים להלחנת מוסיקה ולאמנויות הבמה ולימדתי שם את הפא. אבל זה לא הוקלט אז. אומר יותר על הנושא בעתיד כשתגיע ההזדמנות (מחיאות כפיים).

תלמיד: יש תלמידים רבים שלא מקדישים תשומת לב למראה החיצוני שלהם ולאיך הם מתנהלים, למשל לדרך בה הם נראים, מדברים ומתנהגים.

המאסטר: אומר לכם משהו נוסף עכשיו. באופן מסורתי לאלוהויות שונות היו השקפות שונות על צורת ההופעה של בני אדם שונים. אתם אולי יודעים שהיו בעבר אנשים שטיפחו בטאו שלא ממש ייחסו חשיבות לאיך הם נראים. לפחות הטאואיסטים שטיפחו בעולם הזה היו כאלה, ובמיוחד אלו מדרכים קטנות, שהיה להם אפילו פחות אכפת מההופעה החיצונית. הם היו די מרושלים ולא טיפחו את המראה שלהם. מספר קטן מהם אפילו טיפחו בכוונה במקום מלוכלך. מדוע? הם חשו שעבור מטפח, להיות קפדן מדי לגבי אופן הלבוש זו החזקה, ושעדיף לא להקדיש לזה יותר מדי תשומת לב. ואיזה תופעה נוספת הם ראו? צורות הטיפוח בעבר טיפחו את הפו-יואן-שנים, אז הם גילו משהו במהלך הטיפוח שלהם, והוא שבמשך הזמן שהאדם מטפח, כל דבר שעל גופו החל לקבל אנרגיה. האנשים האלה נראו רע בצד הזה, אבל בעיני הפו-יואן-שנים שהשלימו את הטיפוח בצד ההוא, כל הדברים האלו נראו טוב. זה התרחש משום שהחומר בממד הזה משתנה כשהאדם מטפח, והוא משיג אנרגיה. אז כשהאנרגיה גדלה מה שרואים בצד ההוא הוא אוצר על-טבעי העשוי מאנרגיה, בצד ההוא הלכלוך והבוץ שיש על גוף האדם נראים כמו אוצרות המכסים את הגוף, זוהרים ומסנוורים. אבל בצד הזה – העולם האנושי – מה שראו היה לכלוך שמכסה את הראש ואת כל הגוף של האדם, הוא פשוט היה מלוכלך מכף רגל ועד ראש, עם פשוט המון לכלוך ובוץ על הגוף. טיפוח עקבי הוביל לכך שהבוץ והדברים המלוכלכים חוזקו על ידי האנרגיה שהושגה באמצעות טיפוח, כך שהדברים שהפו-יואן-שנים לקחו אתם היו כולם טובים. הם ראו את זה, אז הם בכוונה נמנעו מלטפח את ההופעה שלהם.

עכשיו בואו נסתכל על זה מזווית אחרת. כפי שאתם יודעים, בחברה המערבית אנשים מחשיבים מאוד את ההופעה ואת ההתנהגות. היות שהתרבות הזו של טיפוח-תרגול לא קיימת אצלם, אז אין להם המושג של הדברים האלה. הטיפוח בבודהיזם מלמד שכל מה שיש למטפח ניתן לו על ידי הבודהא – הוא יקבל כל סטטוס פרי שהבודהא ייתן לו, והוא יקבל את כל מה שהוא אמור לקבל, ולא יקבל את מה שהוא לא אמור לקבל. אותו דבר נכון לגבי האלוהויות במערב. אבל כמובן, הדאפא שונה מכל צורות הטיפוח הקודמות.

לפני שנות השישים, כפי שהמתרגלים המערביים אולי זוכרים, הגברים היו ג'נטלמנים, תרבותיים ובעלי הליכות נאות. הנשים היו נעימות וייחסו חשיבות רבה להיות מחונכות היטב ותרבותיות. בני אדם אולי חשבו שזה טוב, ולמעשה אלוהויות גם לא חשבו שזה כל כך גרוע. אבל זה גרם לכך שהיה קל מאוד לבני אדם להיות אובססיביים בנושא הזה. זה הגיע למצב בו עֶרכּו של האדם נמדד על ידי צורת הדיבור וההתנהגות שלו. החשיבו אדם כאצילי – או לא – על פי זה, בִמקום על פי האופי המהותי שלו. מאוחר יותר, כיוון שכל בני האדם באו לכאן כדי לקבל את הפא, היה צריך לסלק את כל הפעולות והנטיות שהיו עלולות לעמוד בדרכו של הטיפוח, וכך הכוחות הישנים התערבו, והם עשו את זה בגישה של להשתמש בדבר רע כדי להילחם בדבר רע. האם אתם יודעים מדוע מרגע ששנות השישים החלו' הופיעו היפים ואמני רחוב, לאנשים החלה להיות הופעה מרושלת והם החלו להתנהג בניגוד לערכים המסורתיים, ובאשר לבגדים, כמה שזה היה פחות פורמלי, ככה זה היה אופנתי יותר? שכבת הבגד העליונה הייתה קטנה יותר משכבת הבגדים התחתונה, השרוולים שלהם כיסו את כפות הידיים ורק קצות האצבעות נותרו חשופות, חגורות המכנסיים נעשו נמוכות יותר וקצות המכנסיים שלהם השתפלו עד גב כפות הרגליים שלהם – ככלל, ככל שזה היה מרושל יותר כך זה היה טוב יותר. אני יכול לומר לכם שזה בטוח לא הייתה רק אופנה. הכוחות הישנים עשו את זה כדי לסלק את הקיבעון האנושי על ההופעה החיצונית באמצעות שימוש בדבר רע כדי להילחם בדבר רע. למעשה אין טעות בלהתלבש בצורה מסודרת, אבל שום דבר לא צריך להפוך לקיבעון. ברגע שמשהו הופך לקיבעון, הלב האנושי סוטה, וזה מוביל את בני האדם האלו ללכת לקיצוניות.

לפני המהפכה התרבותית בסין, הסינים היו די מסודרים, נקיים ותרבותיים, עם חמשת אלפי שנות תרבות מאחוריהם. אתם יודעים שהיפנים תמיד היו נקיים ומסודרים מאוד, נכון? לפני כמה מאות שנים, כשהדברים לא היו לגמרי מפותחים כמו היום, היפנים היו מתרחצים כל יום בחבית מעץ עם מים שהיו מחממים בסיר גדול. הם עשו זאת אפילו במהלך תקופות שהיו מאוד לא מפותחות. ואתם יודעים? כך חיו אנשים בתקופת שושלת טאנג גם כן – זה היה בדיוק אותו דבר עם האנשים בתקופת שושלת טאנג. זה לא שאנשים בזמנים העתיקים לא היו נקיים. אלא שהאנשים של ימינו לא יודעים איך חיו האנשים בזמנים העתיקים. האנשים בשושלות השונות ובתקופות השונות היו כולם אותו דבר, הם לא השתנו. ההבדל היחיד היה באופן בו התלבשו. האנשים של ימינו מתארים את האנשים של הזמנים העתיקים כנחשלים, אבל הדבר למעשה נובע מאופן חשיבה המבוסס על תיאוריית האבולוציה. המהפכה התרבותית סילקה את "ארבעת המיושנים [3]" והחשיבה ניקיון וסדר כ"מנטליות בורגנית" – אם לצטט את המילים האבסורדיות של מפלגה פוליטית מסוימת, זו הייתה "מנטליות בורגנית". הם היו מקצצים את הצמות של הנשים, אם הם היו רואים מישהי הולכת ברחוב עם עקבים גבוהים הם היו מורידים לה את הנעליים ומקצצים את העקבים, והם היו משתמשים במספריים כדי לקרוע לגזרים כל בגד יפה שמישהו לבש. המפלגה הפוליטית הזו בסין פרסמה את הסיסמה "הידיים מלאות ביבלות, להתגולל עד שמכוסים בבוץ, ולחיות עם 'פשפשים מהפכניים' על כל הגוף" (הקהל צוחק). תוך שנים ספורות התרבות הסינית נהרסה לחלוטין.

אני יודע שמספר מתרגלים לבנים מחמיצים פנים על ההופעה של כמה מתרגלים סינים. [סוג זה של הופעה] הוא תוצאה של החיים בחברה ההיא, ובמשך הזמן הם התרגלו לזה וזה הפך להיות הרגל, והם לא מודעים לכך שהפעולות וההתנהגות שלהם אינם הולמים. כמובן שום דבר לא צריך ללכת לקיצוניות, אז דיבקו באורַח בני האדם עד כמה שאפשר, והתנהגו כאדם נורמלי ומכובד. אינכם יכולים להיות יותר מדי מרושלים, מתנהגים כלאחר יד, לא מתייחסים לנימוסים, או לא פורמליים.

למעשה, מנקודת המבט של הטיפוח, אף על פי שזה לא משנה אם אתה מקדיש תשומת לב לדרך שבה אתה נראה או לא, וזה לא ישפיע על הטיפוח שלך, המפתח הוא שאתה לא יכול להיות קשור לאף צד. הסינים יגידו: "אני פשוט אוהב להיות נינוח. כמה שיותר נינוח וכלאחר יד כך יותר טוב. זה הרבה יותר קל להיות מרושל ולא מסודר". הייתי אומר שזה לא טוב. תלמיד דאפא צריך להיות מודל לחיקוי לאחרים ולהיראות כבן אדם המכבד את עצמו. כשלימדתי את הפא והעברתי סמינרים בסין, תמיד התלבשתי באופן פורמלי, וזה היה כדי לתת לכם דוגמה (מחיאות כפיים). וזה משום שיש אנשים החושבים שהמעשים משמעותיים יותר ממילים. בין אם אנשים אלה צודקים או לא, כמה מתרגלים פשוט רוצים להעתיק את מה שהמאסטר עושה – "אני אתלבש כמו שהמאסטר מתלבש" (הקהל צוחק). אז אני מקדיש תשומת לב לאיך אני נראה וכך גם עליכם לעשות. המהפכה התרבותית באמת הרסה את התרבות הסינית באופן כה נורא, היא הרסה חמשת אלפים שנים של תרבות תוך שנים ספורות. אז הסינים צריכים להקדיש יותר תשומת לב למראה ולהתנהגות שלהם, המתרגלים המערביים צריכים להימנע מלשפוט אנשים על בסיס המראה שלהם, והמתרגלים האסייאנים ככלל צריכים יותר להקפיד על ההתנהגות שלהם (הקהל מוחא כפיים). אף אחד לא צריך ללכת לקיצוניות.

תלמיד: איך עלינו להתייחס לדברים שהייתה להם השפעה שלילית על אנשים רגילים בתקופת תיקון הפא?

המאסטר: אתם אולי מבהירים את העובדות בצורה טובה מאוד, אבל אם לאנשים לא נעים להסתכל עליכם והם שומעים שאתם מדברים בשפה לא הולמת, הם לא יחשבו שאתם אמינים. אם לא תפעלו היטב בהבהרת האמת, תהיה לכם השפעה שלילית. עליכם לזכור את כל הדברים האלה.

תלמיד: איך אנחנו, כתלמידים, צריכים להתייחס לתקרית שהתרחשה בארגנטינה?

המאסטר: כשמדובר בדבר כזה, אני חושב שאם מישהו רודף את תלמידי הדאפא, עלינו להתייחס אליו כחייב לתת דין וחשבון על מעשיו. אנחנו נסביר את העובדות אם זה מה שנדרש, ואם מישהו נפצע, אז נלך עם זה לבית המשפט אם צריך. יש תקדימים לכל הדברים האלה, ואתם יכולים לעשות את מה שאתם צריכים לעשות.

תלמיד: אם המחשבה שלי לא נקייה או רגועה כשאני עושה את התרגילים, האם אני יכול לנקות את עצמי כפי שאנחנו עושים במהלך 5 הדקות לפני שאנחנו שולחים מחשבות נכונות?

המאסטר: אתה יכול לשלוח מחשבות נכונות בכל פעם שהלב שלך לא נקי ורגוע או שיש לו הפרעות. אם אתה רוצה לכוונן את עצמך או לשלוח מחשבות נכונות, אתה לא צריך להיות מוגבל על ידי הזמן, אתה יכול לעשות את זה בכל זמן, ואתה יכול פשוט להפסיק כאשר אתה מרגיש שהראש שלך התנקה ושהמחשבות הנכונות שלך חזקות.

תלמיד: האם הדרישות לביצוע שלושת הדברים שתלמידי הדאפא עושים הן זהות עבור תלמידים שהם ילדים ותלמידים שהם מבוגרים?

המאסטר: לא, הן שונות. התלמידים הצעירים שונים מבחינת הכישורים שלהם, יכולת התקשורת שלהם, ותשומת הלב שהם יכולים לקבל מהחברה. אז הדרישות לא יכולות להיות זהות. ילדים ומבוגרים הם לא אותו דבר – ילדים הם ילדים. דיברתי על כך פעמים רבות בעבר.

תלמיד: אתה מדבר כבר כמעט שלוש שעות. המאסטר עובד כל כך קשה. תלמידים רבים רוצים שהמאסטר ישתה קצת מים (מחיאות כפיים).

המאסטר: זו לא בעיה. אני חושב שכיוון שיש עדיין כל כך הרבה פתקים עם שאלות, אני לא אתייחס לאלו שכבר נגענו בהם.

תלמיד: יש מתרגלים האומרים שבזמן הנוכחי אנחנו יכולים ללכת פחות לקונסוליות ולשגרירויות, משום שמנהטן יותר חשובה.

המאסטר: כולם חשובים, ואי אפשר להתעלם משום מקום (מחיאות כפיים).

תלמיד: אנחנו זוג נשוי ושנינו תלמידים, ויש לנו ילד בן 10. הוא הולך לבית הספר של מינג-הוויי כבר שלוש שנים, אבל הוא עדיין לעתים קרובות נאבק עם אנשים, משקר, ומציג נימוסים גרועים.

המאסטר: ילד, ובכן, לפעמים עדיין יש לו התכונות של ילד, והאנשים שהוא במגע אתם גם ישפיעו על זה. המין האנושי הוא חבית צביעה גדולה, ואם יש מישהו שחבית הצביעה לא נוגעת בו אז הוא אלוהות. אפילו תלמידי הדאפא שמטפחים צריכים לעתים קרובות לנקות את עצמם, וזה אפילו יותר כך עבור ילד.

ובנוסף, אם להורים יש בעיות בהיבטים מסוימים, הילד ישקף את זה. בכוונה יראו אותן לתלמידי הדאפא ולהורים. בואו לא נדבר על זה יותר מדי. הוא ילד אחרי הכול.

תלמיד: בעבר היו בשפה הקוריאנית הרבה סימניות סיניות, אבל מאז תחילת הזמנים המודרניים השתמשו ככלל רק בקוריאנית, זה מפריע במידה מסוימת להתפשטות של הפאלון גונג באופן נרחב. בבקשה הסבר זאת.

המאסטר: אני זוכר שבעבר כל האזור של אסיה, ואני לא מתייחס למדינות במזרח התיכון או להודו, השתמשו בסימניות הסיניות או לכל הפחות השתמשו בהן באופן חלקי, משום שהיו שם הרבה אנשים סינים. הסינים עשו שם עסקים, ואפילו הפכו להיות פקידי ממשל שם, אז היו גם די הרבה בתי ספר סינים. בעבר השתמשו באופן נרחב בשפה הסינית באזור של אסיה, בין אם בעסקים או בחילופי תרבויות. זה הקל על הדברים בהיבטים שונים. אבל הכוחות הישנים פשוט חסמו את אנשי העולם מלקבל את הפא ובאותו זמן הם יצרו קושי עבור תיקון הפא שלי. אז הם ביקשו מהמפלגה הפוליטית ההיא לעשות דבר איום.

הכוחות הישנים חשבו: "אם [בכל המדינות האלה] משתמשים בשפה הסינית, יהיה קל מדי לאנשים לקבל את הפא, וקל מדי לפאלון גונג שלך להתפשט ברחבי העולם". במקרה כזה לכוחות הישנים לא תהיה שליטה כשיגיע הזמן לעשות את מה שהם רוצים לעשות. כדי לעשות את מה שהם רצו הם ניצלו את מושג הלאומנות שיש לאנשים כדי לגרום להם לקדם את התרבויות המקומיות שלהם, וליצור [בשפה] סמלים שהאלוהויות לא מחשיבות כסימניות. פעם אחת בוועידה של מדינות קומוניסטיות בברית המועצות לשעבר, המק"ס הצהירה באופן פומבי: "בדרום מזרח אסיה יש כל כך הרבה סינים שלנו, מספר עצום. בקריאה אחת לדגל מאתנו, כל המקומות האלה יהפכו להיות מדינות של המפלגה הפוליטית שלנו". ואתם יודעים, היו הרבה עיתונאים שנכחו בוועידה הזאת, והם הפיצו את החדשות האלו במהירות לכל העולם. הוועידה אפילו לא הסתיימה כשכל האזור של דרום מזרח אסיה החל במערכה נגד סינים. האם אתם יודעים איך החלה ה"דחייה של הסינים"? היא באה משם. בדרום אסיה במיוחד, אילצו את בתי הספר שסינים ניהלו להיסגר, הסינים שם היו צריכים לאמץ שם משפחה ושם פרטי מקומיים, ונאסר השימוש בשפה הסינית. יתרה מכך, מדינות רבות חוקקו חוקים, או תיקונים לחוקה שלהן, שאסרו על השימוש בשפה הסינית. אז זה גרם לאתגרים רבים עבור אנשים באזורים מסוימים במה שנוגע ללימוד הפא ולקבלת הפא היום.

כמובן, הכוחות הישנים לא יכלו לחזות את העוצמה של הדאפא. אנשים לא רק באסיה, אלא בכל מקום בעולם, יכולים לתרגם את החוק הגדול לשפות שונות, והמשמעות הפנימית של החוק הגדול לא משתנה ולא משנה באיזו שפה. אבל המכשולים היו עצומים עבור הקבוצה הראשונה של תלמידי הדאפא שנכנסה במהלך תקופת תיקון הפא. ההפרעה לאלו שקיבלו את הפא מוקדם נותרה די עזה.

תלמיד: החומרים שתלמידים מפיצים בהונג קונג כוללים מספר סיפורים סביב הנושא "שננו בלב 'דאפא האו' [4] ובעיות הבריאות שלכם יתרפאו". זה הוביל כמה תיירים מסין לחשוב בטעות שאנחנו מקדמים את הרעיון שאם לאנשים יש בעיות בריאות הם לא צריכים לקחת תרופות והם יתרפאו רק על ידי כך שהם יגידו לעצמם שהדאפא הוא נהדר.

המאסטר: להגיד "דאפא האו" אפקטיבי לא רק עבור אנשים רגילים, אלא גם עבור תלמידי דאפא, משום שזה מנקה את הדברים הרעים במחשבה. כשכל תא בגוף שלך יגיד שהדאפא הוא נהדר, תגלה שכל הגוף שלך מרגיש את ההדהוד (מחיאות כפיים). הפא הוא זה שהמחשבה שלך פונה אליו, וזוהי הסיבה שזה כל כך בעל עוצמה. אבל אני חושב שצריך להבהיר את האמת בחוכמה. מחוץ לסין אתם לא צריכים לעשות את זה או להבהיר את האמת בצורה כזו. הסביבה היא יותר רגועה ואתם יכולים להבהיר את הדברים לאנשים בהתבסס על ההיגיון. בסין הסביבה היא שונה, והמידה בה אנשים הורעלו על ידי התעמולה המשמיצה שונה, ולכן יהיו להם השקפות שונות על הפאלון גונג, ולאנשים בסין יש מידה מסוימת של רקע והֶקְשר תרבותי באשר לצ'יגונג, אז אתם יכולים לעשות את זה כך עם האוכלוסייה הכללית בסין. אבל אתם לא צריכים לעשות זאת באופן זה באזורים העירוניים או אם אתם מחוץ לסין. אתם גם לא צריכים לעשות זאת באופן זה בהונג קונג. פשוט ספרו להם את העובדות בצורה פתוחה ומכובדת, וזה יהיה בסדר.

תלמיד: בזמן שאנחנו מפיצים את הפא ומבהירים את האמת, זה נגע ללבם של כמה אנשים רגילים מערביים, והם הביאו לנו עוגיות, פירות ודברים אחרים. היינו רוצים לשאול אם זה הולם לקבל אותם. דיברנו על זה מספר פעמים ולמתרגלים יש דעות שונות.

המאסטר: זה תלוי במצב. אם אנשים נותנים לכם משהו מתוך כנות אמיתית אבל אתם מסרבים, זה באמת קצת לא מנומס. הדברים האלה אינם יקרים מאוד, אז זה בסדר לקבל אותם אחרי שאתם מודים לאדם הזה. אבל אתם צריכים לבחון כל מקרה לגופו. אם מישהו רוצה לתת לכם כמות עצומה של אוכל, אז זה באמת לא יהיה הולם לקבל אותה. טפלו בזה כל מקרה לגופו, וכחלופה אתם יכולים להציע להם תשלום עבור הדברים האלה. אבל יש אנשים שבאמת עושים זאת מתוך טוב לבם. הם רואים שקר לכם, והם מביאים לכם קפה או אוכל, אז אתם יכולים להודות להם על זה. זה גם בסדר אם אתם רוצים להציע תשלום. אם הם לא רוצים לקבל אותו, אז פשוט תודו להם מאוד. טפלו בדברים האלה בהתאם למצב.

תלמיד: יש כמה כלי תקשורת של אנשים רגילים ומפיקי טלוויזיה שרוצים עכשיו לעשות תוכניות על הדאפא, הם מבקשים חלקים מסרטים שצילמנו. היינו רוצים לשאול את המאסטר איך עלינו לטפל בזה.

המאסטר: זה תלוי איזה סוג של תוכניות הם רוצים לעשות. אם הם רוצים לצלם את הצעדות שלנו ואת תצוגות האנטי-עינויים שלנו, אז הם יכולים לעשות זאת באופן חופשי משום שמלכתחילה אלו אירועים פומביים. אבל אם הם רוצים לעשות תוכניות על ההיבטים המיוחדים של החיים שלכם, על איך אתם לומדים את הפא ומטפחים, אז הייתי אומר שתסרבו להם. מדוע לסרב להם? משום שאינכם יודעים מה המטרה שלהם וכמה רחוק הם מוכנים ללכת אתה. בנוסף, לימוד הפא והטיפוח הם דבר רציני מאוד, וזה לא רציני לשלב אותם בתוך פרשנות של אנשים רגילים. זו הסיבה שאתם צריכים לסרב להם, ובנוסף, זה ממש קשה לאנשים להבין אותנו באמת.

קצת קודם דיברתי על איך מטפחים בעבר היו מרושלים ומוזנחים. אני רוצה להדגיש שוב שאין עליכם לפתח לזה החזקה. כמה מכם חושבים: "וואו, הדברים המוזנחים והמלוכלכים האלה יכולים להפוך לדברים טובים. אז גם אני אהיה מלוכלך" (הקהל צוחק). אני רוצה להבהיר לכם את זה: זה כך כשהפו-יואן-שנים הם שמקבלים דברים! אז אתם לא צריכים לחקות את הדברים האלה. אפילו אם הדברים האלה באמת יכולים להפוך לדברים טובים, והג'ו-יואן-שן היה יכול לקבל אותם, זו לא הדרך שאנחנו מטפחים בה בדאפא. תלמידי הדאפא, אומר לכם, בעתיד יהיה לכם הכול (מחיאות כפייים).

תלמיד: (שאלה מתורגמת) לא פעלתי היטב בהבהרת האמת למשפחה שלי, ולפיכך לא הסברתי בברור את הדברים שאני עושה באימות הפא. אני רוצה שהם יבינו שפאלון דאפא הוא טוב ושאני לא עושה שום דבר קיצוני. הייתי רוצה לשאול את המאסטר, איך עלינו להסביר למשפחה שלנו את מה שאנחנו עושים? כמו כן הייתי רוצה למסור דרישת שלום למאסטר בשם המתרגלים במדינות דוברות הספרדית!

המאסטר: תודה לכם! (מחיאות כפיים) למעשה החברה המערבית לא ממש מכירה את סוג הטיפוח שהסינים עושים. כשהתחלתי ללמד את הפא חשבתי: "לאיזה גובה של רמת הבנה הם יוכלו להגיע? ואיך הציבור יסתכל על זה?" למעשה, אף על פי שההבדלים בתרבות גורמים לכך שהדרך [הסינית] לבטא מחשבות ושהמושג של אדם ההופך לאלוהות יהיו זרים להם, הטוּב והנדיבות שהמטפחים מפגינים והאנרגיה החיובית שהדאפא מקרין יכולים להוביל כל אחד לחשוב שהוא טוב. בדיוק כמו בהבהרת האמת, עליכם לדבר עם המשפחה שלכם צעד אחר צעד לגבי הטיפוח בדאפא. בהתחלה עליכם לספר להם מהו בעצם הדאפא, ואז לאט לאט לספר להם שאתם לומדים אותו. למעשה אני לא חושב שזה עניין גדול – פעמים רבות אלו רק המחשבות האנושיות שלכם.

דברו אתם באופן פתוח וגלוי, אבל בהחלט אל תדברו אתם ברמה גבוהה מדי. הם אולי בני המשפחה שלכם, אבל אם אתם אומרים: "אני לא רוצה להסתיר שום דבר, אז אני אספר להם כל מה שאני יודע"… (הקהל צוחק) המאסטר לא אומר לכם לשקר. אני אומר שאין עליכם לדבר אתם על הדברים ברמות גבוהות, אחרת זה יפחיד אותם. משום שהבנת הפא נעשית צעד אחר צעד, אם תדברו ישר בהתחלה על דברים ברמה גבוהה זה יכול לערער אותם. מה שאתם יכולים להגיד הוא: "השיטה הזו היא ממש טובה והיא מצוינת לבריאות, זה טוב לנפש ולגוף, וזה מעלה את אמות המידה המוסריות של האנשים. הספר הזה הוא מצוין. אתם רוצים לקרוא אותו? האם תהיו מעוניינים לדעת על זה יותר?" פשוט תתחילו לדבר על זה ברמה הבסיסית ביותר ותנו להם לגלות על זה יותר בעצמם ולקרוא זאת בעצמם. היות ש"ג'ואן פאלון" מתחיל מהאמת ברמה של הישויות הנמוכות ביותר, הרמה האנושית, אז אנשים יכולים להבין את הפא באמצעות קריאת "ג'ואן פאלון". אם תתחילו לדבר על זה מהרמה הנמוכה, בני המשפחה שלכם שלא יודעים על זה הרבה לא יתנגדו לזה. אם תדברו על דברים ברמות גבוהות ותזכירו ישר מההתחלה בודהות ויקומים גדולים יותר, הם יתהו אם הכל בסדר אתכם (הקהל צוחק). וזה משום שהם באמת לא יכולים לקבל את מה שאתם אומרים. חוץ מזה, הדתות המערביות מלמדות שיש רק אל אחד; ההבנה שלהם היא שיש רק אל אחד בקוסמוס. אז קשה להם מאוד לקבל דבר כזה. ההבנה צריכה לבוא טיפין טיפין.

תלמיד: שלום, מאסטר! הייתי רוצה לשאול אם בעתיד הסימניות הסיניות יעברו סטנדרטיזציה לכיווון של שימוש בסימנויות המסורתיות. תודה לך.

המאסטר: בעצם, לא חשבתי על זה. למעשה, הסימניות המסורתיות שאנשים משתמשים בהן בימינו הן עצמן משהו שהתפתח מהסימניות העתיקות ביותר, והן עברו שינויים הדרגתיים עד שהגיעו למה שהן היום. אנשים במחזור הנוכחי של הציוויליזציה האנושית התחילו עם שימוש ברישומים על עצמות ושריונות צב. משם זה התפתח לכתב החותמות הגדול וכתב החותמות הקטן, ומאוחר יותר היה הכתב הרשמי, ואחריו הכתב הרגיל. אחרי הכתב הרגיל לא היו שינויים משמעותיים. וכמובן בזמנים האחרונים, צורות שונות של כתב דקורטיבי הופיעו, כמו הסגנון העבה, צורת הכתב של סונג וכולי. לגבי הכתב המסורתי לעומת הכתב המפושט, שניהם בסדר כל עוד תלמידי הדאפא יכולים לקרוא את זה ולהבין את הפא. אל תדאגו לגבי זה משום שזה עניין לאנשים של העתיד. אפילו [אם מה שתיארת] הוא משהו שהמאסטר יעשה בעתיד, אין לו כל קשר עם תלמידי הדאפא. אחרי שתגיעו לשלמות המלאה, מדוע שיטריד אתכם מה שמתרחש כאן בעולם האנושי? אין שום טעם בזה. בואו נפסיק לדאוג לדברים האלה. אם תחשבו על זה יותר מדי, זאת תהיה עוד החזקה. מה שבעתיד תשאירו לעתיד.

תלמיד: איך נאזן עד כמה שאפשר בין לעשות הכול באופן ישר לבין התאמה לחברה? מה אתה חושב לגבי לקיחת הלוואות כדי לפתח את כלי התקשורת? מה לגבי "שיטות פירמידה" שעוררו מחלוקת רבה בין מתרגלים עמיתים גם בסין וגם מחוצה לה?

המאסטר: תלמידי הדאפא לא יכולים לעשות דברים רעים. בחברה המערבית כבר לא נוקטים בשיטות פירמידה. זה לגמרי לרמות אנשים. זה מנשל אנשים מכספם נדבך אחר נדבך, והאחרונים להצטרף הם המנוצלים ביותר.

[אתה שואל לגבי] מעורבות של תלמידי דאפא בשיטות פירמידה? האם זה בסדר להיות אובססיבי להרוויח כסף על חשבון אחרים? לא, זה לא. אם אתם עושים את זה, אז אתם לא עושים עסקים לגיטימיים. צריך להיות הפסד עם כל רווח, וסחורה המחליפה ידיים, אבל מה אתה עושה? מאמץ את מוחך כדי לנשל אנשים. אתם לא יכולים לעשות את זה! אמרתי לכם זאת מזמן. אתם לא יכולים להיכנס לשיטות פירמידה, ומי שעושה זאת עושה משהו שגוי. בין תלמידי הדאפא בסין, מי שנכנס לשיטות פירמידה משבש את צורת הטיפוח שתלמידי הדאפא עושים. הם יצטרכו לשאת בכל התוצאות של זה מאוחר יותר (מחיאות כפיים).

ובאשר לנטילת הלוואות מבנקים כדי לפתח כלי תקשורת, אני לא תומך בזה. זה משום שלגבי תלמידי הדאפא, אם אתה מבקש מהם לעשות עבודת תקשורת או לכתוב כתבות, העבודה שבקו הראשון, הם יכולים לעשות זאת. אבל זה באמת קשה לכם לנהל עסק כלשהו או למכור מודעות פרסומת, כי אתם כבר קצת לא רגילים להיות בקשר עם אנשים רגילים. אז איך תחזירו את ההלוואות אחרי שתקחו אותן. קשה לכם להשיג פרסומות, אבל אתם רוצים לקחת הלוואה כשאתם לא יכולים להשיג פרסומות עבור כלי התקשורת? כדי להחזיר את ההלוואה תצטרכו הכנסות מפרסום ורווחים של העיתון. אני לא תומך בזה שתקחו הלוואות – אף פעם אל תיכנסו לחובות. אתם לא צריכים להיכנס לחובות.

תלמיד: מאז שהמאסטר אמר לנו להקדיש יותר מאמץ לעזור למתרגלים בסין, אני לעתים קרובות עושה שיחות טלפון למתרגלים בסין שנשארים בבית לטפח. אבל הם עדיין לא צועדים קדימה. אני מודאג מאוד לגביהם, במיוחד משום שתיקון הפא נכנס לשלב הסיום. אבקש לשאול את המאסטר מה עלי לעשות כדי לעזור להם?

המאסטר: עזרה למתרגלים עמיתים היא דבר שיש לעשותו, ואין שום פגם בכך שלא רוצים להשאיר אף אחד מאחור. אבל אם הם באמת לא יכולים לצעוד קדימה, ובכן, עשיתם את מיטבכם. למעשה אתם יכולים לנסות לגלות מה המשוכות המנטליות שלהם ואיפה ממוקמות החסימות שלהם. ברגע שתגדירו מה הן המשוכות והחסימות שלהם, סביר שניתן יהיה לפתור אותן. אבל באשר לאנשים רבים, אני חושב שהם פשוט מפחדים. אלוהות או מטפח מתייחסים לפחד כהחזקה עיקרית, וזה באמת לא ילך אם לא מסלקים אותה. אז עשו מה שאתם יכולים בהתאם למצב שלהם, למרות שאם הם באמת מסרבים אז אתם לא יכולים לעשות דבר. יש אנשים שבאמת יותירו אתכם מאוכזבים בכך שהם לא ממצים את הפוטנציאל שלהם ולא עומדים בציפיות. לא היו דברים כאלה אצל המטפחים של העבר, משום שהם היו פשוט חושבים: "למי אכפת ממך. אם אתה לא יכול להצליח ולא יכול לעמוד בציפיות אז אתה גמור. פשוט לך הביתה וזהו, זה לא שאני יושב פה ופשוט נורא משתוקק להציל אותך". רק תלמידי דאפא יעשו את מה שאנחנו עושים (מחיאות כפיים).

תלמיד: במהלך החודשיים האחרונים, נוכחנו לראות שאנשים רבים מהמעמד הבינוני או הנמוך קיבלו את העלונים שלנו, בעוד ש-70 אחוז מהאנשים מהזרם המרכזי של החברה לא קיבלו את החומרים שלנו. איך אנחנו יכולים לפרוץ את זה? אם נתלבש באופן רשמי, כמו היום, האם זה יוכל לשנות?

המאסטר: זו לא הבעיה. הבעיה היא מה שהסברתי קודם: הסינים שעובדים בחברות כאן הורעלו על ידי התעמולה המשמיצה של הקבוצה המרושעת והנבזית הרודפת את הדאפא, והאנשים האלה שלא יודעים את האמת הם שעוזרים לרוע להפיץ את הרעל שלו. הם הגורם העיקרי [של הבעיה]. אתם צריכים להתחיל שם אם אתם רוצים לפתור את הבעיה. האמריקנים חושבים שהאנשים האלו הם אמינים משום שהם עמיתים שלהם, וכך הם מקשיבים להם בלי לדעת שהאנשים האלו, בעצמם, הם גם קורבנות.

תלמיד: מדינות רבות באסיה הקרובות לסין סובלות מהפרעות גדולות. הייתי רוצה לשאול את המאסטר הנכבד, האם תלמידים מערביים יכולים לנסוע לשם לעזור לשפר את המצב?

המאסטר: ביסודו של דבר המתרגלים במדינות האלה עושים זאת. אבל מספר קטן של ממשלות באמת מפחדות מהמשטר הקומוניסטי של סין, אז כמה ממשלות פעלו באופן רע מאוד. אם אתם עסוקים במשהו אחר, אתם לא צריכים לעבוד על העניין הזה כרגע. אבל אם יש לכם זמן, אתם יכולים לנסות לראות אם אתם יכולים לעשות משהו. כל מה שאני יכול לומר הוא שתנסו ותראו איך זה הולך. כשאתם מסתכלים על ההתנהגות של המדינות האלה, התייחסו לזה כפי שהייתם מתייחסים למישהו שלא עומד בציפיות.

תלמיד: תלמידי הדאפא מאוסטרליה שולחים את ברכותיהם למאסטר.

המאסטר: תודה לכם (מחיאות כפייים).

תלמיד: האם אוכל לשאול את המאסטר איך עלינו לאזן בין הבהרת האמת במדינות שונות ובאזורים המקומיים, לבין הבהרת האמת לאנשים בניו יורק ובבייג'ינג?

המאסטר: כולם חשובים. עליכם לעשות את זה במקום בו הנסיבות שלכם מאפשרות באופן הטוב ביותר.

תלמיד: ברכות למאסטר מכל תלמידי הדאפא בסינגפור. תלמידי הדאפא האינדונזיים גם כן ביקשו ממני להעביר את ברכותיהם למאסטר כשאראה אותך.

המאסטר: תודה לכם (מחיאות כפיים).

תלמיד: מאסטר, האם הקונפליקטים בין אנשים הם כמו קונפליקטים בין מטפחים? למה נדמה לי שתמיד קשה לפתור קונפליקטים בין מטפחים? על פני השטח הם מסתדרים זה עם זה, כשהם למעשה לא מרוצים זה מזה. אם זה נמשך זמן רב, מה עלינו לעשות בעניין? (הקהל צוחק)

המאסטר: מה עליכם לעשות בעניין? (הקהל צוחק) באמת, מה עליכם לעשות בעניין? אתם מטפחים, אז איך אתם יכולים להיות כך? אבל אני יודע, ואגיד לכם שוב אותו הדבר: אף על פי שבעיות מסוימות נראות בולטות מאוד אצל אנשים מסוימים, הם למעשה טיפחו טוב מאוד דברים אחרים שלא רואים. אינכם יכולים להשוות אותם לאנשים רגילים, וקל וחומר שאין עליכם לחשוב שהקונפליקטים שיש להם הם פשוט קונפליקטים. אלו הזדמנויות בשבילם לשפר את עצמם.

אם כולכם הייתם קבוצה אחת גדולה והרמונית, אם הכול היה ממש רגוע וטוב אצל כולכם, אם אף אחד לא היה מעצבן מישהו אחר וכולם היו גורמים שמחה זה לזה, אז זה יהיה רע (הקהל צוחק), זה באמת יהיה רע, משום שאז לא תוכלו לטפח. אם התנגדויות לא היו עולות אל פני השטח ולא הייתם יכולים לעזור זה לזה להשתפר, אז זו לא תהיה קבוצת טיפוח. הדבר שמבדיל אותנו ביותר מאנשים רגילים הוא שכשקונפליקטים ומתחים מופיעים, אנחנו יכולים לבחון את עצמנו (מחיאות כפיים). זה לחלוטין לא כך שקונפליקטים לא יופיעו אצלנו. כשהיבטים מסוימים שלנו שלא טיפחנו היטב יוצאים לאור, יהיה חיכוך, ויהיו ריב וחילוקי דעות. אז חפשו איפה נמצאות הבעיות. כל אחד צריך לבחון את עצמו מהן הסיבות: "האם עשיתי משהו בצורה גרועה וזה מה שגרם לאנשים לא להסכים אתי?" והצד השני גם צריך להקדיש לזה מחשבה: "האם הייתה בעיה בדרך שבה העליתי את העניין וזה מה שגרם לאנשים לא לקבל את זה?" אם כל אחד יכול לבחון את עצמו אז זהו טיפוח. אם לא בחנת את עצמך אז לא טיפחת, או לפחות ביחס לנושא האחד הזה.

[אכן] יש מקרים בהם הקונפליקטים נמשכים זמן ארוך למדי, אבל במוקדם או במאוחר הם יצטרכו לראות איפה הבעיות שלהם. עדיף להיפטר מהן מוקדם מאשר מאוחר. לא צריכים לצפות להשיג את השלמות המלאה כשעדיין לכודים בתוך קונפליקטים והחזקות (מחיאות כפיים).

תלמיד: מקור הבודהיזם הוא בהודו, אבל מאוחר יותר הוא נעלם מהודו. בימינו יש בהודו תרבויות ושפות רבות, וזה גורם לכך שקשה לדאפא להתפשט שם. האם זה בגלל התכנונים של הכוחות הישנים? מורה נכבד, הדרך אותנו בבקשה לגבי העניין הזה.

המאסטר: מבחינה זאת זה אותו דבר כמו בסין. סין היא אזור כה נרחב, והדיאלקטים של אזורים רבים לא מובנים לאנשים באזורים אחרים. אבל כולם מדברים מנדרינית, השפה הלאומית, וכך אנשים יכולים להבין זה את זה. בהודו זה למעשה אותו הדבר. גם להודו יש שפה רשמית, והודים רבים מדברים אנגלית. הבריטים היו שם במשך זמן די ארוך, אז אנשים מבוגרים רבים מדברים אנגלית. להודו יש אוכלוסייה גדולה ושטח גדול, אז ברור שיהיו הבדלים בשפה. אינני חושב שזה עוצר אותם מלקבל את הפא. זה ודאי הכוחות הישנים שמונעים מהם. תלמידי הדאפא בסין הצליחו לפתור את העניין הזה, וגם אלו שבהודו יכולים.

האנשים בהודו עברו שינוי גדול מאז שהם אימצו דתות אחרות ומגוון של אמונות. בעבר, ההודים היו עם בעל פשטות ראשונית; הגזע ההודי נוצר על ידי בודהא.

בני האדם על הארץ נוצרו על ידי אלוהויות שונות. הדבר הוא כאילו כפות הרגליים של כמה אלוהויות בקוסמוס דורכות כאן, בשלושת העולמות – יש כפות רגליים של בודהות, כפות רגליים של טאואים וכפות רגליים של כל מיני אלוהויות. בתחתית כפות הרגליים שלהם – החלקיקים ברמה הנמוכה ביותר – נמצאים שלושת העולמות וכדור הארץ, שעליהם נמצאים העמים השונים של העולם, ועמים שונים מתאימים למערכות של אלוהויות שונות. שאקיאמוני היה אומר לעתים קרובות שכפות הרגליים מלוכלכות. למעשה מה שהוא התייחס אליו היה שהמקום האנושי הזה נמצא ברמה נמוכה. במילים אחרות, ברגע שאלוהות יצרה מישהו, הוא היה הופך לחלק מהמערכת של האלוהות הזו, וזו הסיבה שאלוהויות דאגו לאנשים. אבל מאוחר יותר, משום שתיקון הפא החל, האלוהויות שיצרו את בני האדם נטשו את שלושת העולמות ואת המין האנושי; כל האלוהויות שיצרו את האדם הפרידו את עצמם משלושת העולמות, אז האדם הפך להיות מבודד. צורת פני השטח האנושית הזו, שגם נקראת העור האנושי, עדיין מאמצת את הדמויות של קבוצות אתניות שונות, אבל כבר אין לה כל קשר עם האלוהויות שלמעלה. במילים אחרות, כבר אין לה קשר עם האלוהויות שיצרו בעבר את האדם. האם אלוהויות מרמות גבוהות בקוסמוס לא באו לכאן בזו אחר זו ואימצו צורה אנושית כדי לקבל את הפא? במילים אחרות, רוב הגופים האנושיים היום משמשים ישויות שירדו מרמות גבוהות יותר כדי להפוך להיות בני אדם כאן. את הבגד הזה לובשות ישויות שבאו מרמות גבוהות יותר. ברגע שהן מגיעות למקום האנושי הזה כבר אי אפשר לקרוא להן אלוהויות, משום שבעבר ישויות שירדו למקום האנושי הזה לא היו יכולות לעולם לחזור; ברגע שמישהו הגיע לתחום הזה, הוא היה הופך לישות של התחום הזה. אז במילים אחרות הוא היה הופך לבן אנוש, כשההבדל היחיד הוא שהוא בא מרמות גבוהות. ובכן, בנקודה הזו בדיון, מה שאני אומר הוא שהאלוהויות לשעבר שלא יכולות להינצל כשהחוק הגדול שלי מופץ בצורה נרחבת, אבל שאינן רעות כל כך שחייבים לנפות אותן, יהיו לנצח בני אדם כאן. ואנחנו מדברים על אלו שלא חטאו נגד הדאפא והן לא רעות מדי. הן יהיו בני אדם בתקופה הבאה, כשהמין האנושי של העתיד באמת יתחיל.

המין האנושי של ימינו לא נועד להיות רמה שתישאר לנצח בקוסמוס. שלושת העולמות נוצרו למען תיקון הפא, ולא משנה כמה ארוכה ההיסטוריה שלהם, הישויות כאן נועדו למטרה של תיקון הפא ונועדו להתקיים לצד תיקון הפא. האלוהויות כיוונו את המין האנושי על ידי כך שעיצבו את התרבויות שלו, את ההתנהגות שלו ואת דרכי החשיבה שלו, כמו גם את המבנה הביולוגי שלו. התהליך הזה היה חלק מההיסטוריה שנועדה לסייע לתיקון הפא, שהתרחשה למען תיקון הפא, והיה זה למען תיקון הפא שהשושלות השונות של המין האנושי כל הזמן התחלפו. במילים אחרות, בני האדם הם למעשה לא באמת ישויות ששייכות לרמה הזאת של הקוסמוס. הרמה הזאת של הישויות שהן בני אדם והחברה הזאת נוצרו עם מטרה. אם במהלך תיקון הפא הזה בני אדם יתנהגו בצורה טובה אז המין האנושי יבורך. כיוון שהחוק הגדול הופץ כאן, ההיסטוריה האמיתית של הרמה הזאת של ישויות – בני אדם – באמת תתחיל בעתיד, והחוק הגדול יכונן את החיים של בני האדם עבור הרמה העתידית הזאת. לומר זאת אחרת, בעתיד המין האנושי באמת יתקיים, והרמה הזאת תהפוך להיות לנצח חלק מהרכב הקוסמוס, הרמה הזו לנצח תהיה רמה של הקוסמוס (מחיאות כפיים). אז בעתיד האנשים שלא חטאו נגד הדאפא אבל לא טיפחו בדאפא יהיו לנצח בני אדם כאן.

העולם האנושי של ימינו הוא באמת מפחיד, ואף אחד לא העז לבוא לכאן בעבר. ברגע שהם היו מגיעים לכאן הם היו נכנסים לאשליה, וכשמוחקים לגמרי את מוחם, לא משנה כמה גבוהה הייתה הרמה שהאלוהות באה ממנה, היא לא תדע שום דבר ברגע שהיא תגיע לכאן. אחרי שהם שוקעים לתוך העקרונות ההפוכים של העולם הזה, ונעשים מונעים על ידי האינטרס האישי האנושי והצ'ינג של העולם הזה, אנשים מסוגלים לעשות כל דבר. כל מה שישות יכולה לעשות כאן זה ללכת לכיוון הרס, וזה קשה לה לחלץ את עצמה. ברמה האנושית הזו, הצ'ינג מתבטא כמו מים; הוא קטן יותר מחלקיקי המים שאנשים יכולים לראות, ודחוס מאוד. הוא אלוהות, אבל הוא חסר צורה, והוא נקרא "צ'ינג". הוא אלוהות שנוצרה כששלושת העולמות נוצרו, והוא פשוט ממלא את התפקיד שהוא ממלא. כאן, כל ישות המורכבת מחלקיקים שבתוך שלושת העולמות שקועה כאן. כשמסתכלים מרמה מיקרוקוסמית, המולקולות בגוף האנושי הן גרגרים גדולים, ויש רווחים בין הגרגרים האלה. אז כאשר בני האדם שקועים כאן, והרווחים בין המולקולות בגוף האנושי – ואפילו הרווחים בתוך המולקולות – טבולים בצ'ינג, זה כאילו שהם שקועים לחלוטין במים. מי יכול להגיד שהוא לא מושפע מהצ'ינג? אם מישהו יכול להשתחרר מהצ'ינג, אז המישהו הזה הוא אלוהות (מחיאות כפיים). כשאתם שמחים, כשאתם לא שמחים, כשאתם אוהבים משהו, כשאתם לא אוהבים משהו, כשאתם כועסים – כל תגובה רגשית שלכם – כשאתם אוהבים חפצים מסוימים, כשאתם אוהבים עבודה מסוימת, כשאתם רוצים לאכול מאכלים מסוימים… כל הדברים האלה באים מצ'ינג.

גוף פני השטח של האדם – למרות העובדה שהישות הזאת באה מרמות גבוהות – גוף פני השטח של בן האדם מורכב מסוגי האוכל השונים של הממד הזה, אבל בה בעת, פני השטח שאתם רואים הם מורכבים למדי. לבני האדם יש גוף אמיתי – כמובן, את הפא הזה יש ללמד בעתיד כי הוא פא שבתוך שלושת העולמות – מבנה הגוף האנושי הוא מורכב. כשמישהו נולד, האלוהויות ברמות נמוכות שאחראיות על ההתגלגלות של בני האדם צריכות לתת לו עור אנושי. העור האנושי הזה הוא קטן מאוד באותו זמן; הביטוי שלו בממד ההוא הוא קטן למדי. מהרגע שהוא עוּבָּר, החומר מהממד הזה שההורים שלו מספקים לו – מה שהאנשים קוראים לו "תזונה" – כל הזמן ממלא אותו וגורם לו לגדול. התהליך הזה של למלא אותו ולגרום לו להיות גדול יותר הוא תהליך הגדילה. הוא מתמלא ומתרחב משום שהוא כל הזמן מוזן על ידי החומר של הממד הזה, שכל הזמן ממלא ומרחיב את העור האמיתי. אותו הדבר נכון לגבי תהליך הגדילה של האדם אחרי הלידה: לא משנה איזה אוכל אנושי אתה אוכל, הגוף שלך יגדל, והגדילה הזו היא למעשה העור האמיתי שלך שמתמלא ומתרחב על ידי התאים שנוצרים כתוצאה מהאוכל שאתה אוכל אחרי הלידה. אז כשהאדם מת בדרך כלל מחלצים ומוציאים את העור האמיתי שלו. הוא יותר מיקרוקוסמי מהחומר של פני השטח החיצוניים ביותר, אז אלוהויות יכולות להוציא אותו בקלות. ברגע שמוציאים את העור האמיתי, הגוף שבפני השטח מתחיל להירקב ולהתפורר. כיוון שהוא מורכב מחומר של הארץ של הממד הזה, הוא צריך לחזור לארץ, אז הוא צריך להירקב כאן.

אני מדבר על הפא בשלושת העולמות (המאסטר מחייך) (הקהל צוחק ומוחא כפיים). פני השטח האנושיים שלכם אוהבים לשמוע את זה, אבל זה לא משרת שום מטרה בטיפוח ברמות גבוהות. במילים אחרות, כפי שאמרתי קצת קודם, ישויות שבאו מתחומים גבוהים לובשות עכשיו למעשה את חליפת הבגדים הזו – העור האנושי, כלומר הגוף האנושי שבפני השטח. היות שדמויות פני השטח של בני האדם נוצרו פעם על ידי האלוהויות, בעבר הן תמיד היו קשורות לאלוהויות האלה, אז באופן בסיסי הייתה להן הדמות של האלוהויות האלה. באופן בסיסי הן היו זהות, עם הבדלים קטנים בלבד. אמנם לכל אחד יש המראה שלו, אבל בסך הכול יש לו הדמות הבסיסית של האלוהות הזו. אז אלוהויות שונות יצרו בני אדם שונים. אבל משום שהחלה תקופת תיקון הפא כולן נטשו את המין האנושי. יש אנשים האומרים שהם שייכים לקבוצה אתנית, אבל בעיני האלוהויות הם לא שייכים לאף קבוצה אתנית. זה רק שלגוף שלהם שבפני השטח יש הדמות של הקבוצה האתנית הזו; האתה האמיתי הוא לא חלק ממנה. בהחלט יכול להיות שהם התגלגלו מקבוצות אתניות אחרות, וישויות רבות באו מן השמים.

כשאלוהויות יצרו את האדם, הן לא עשו זאת בשמים, הן עשו זאת על האָרץ. כלומר, הן השתמשו בחומר שעל הארץ כדי ליצור את האדם. בתנ"ך נראה שיש אמירה כזו שיהוה ברא את האדם מעפר מן האדמה. למעשה, מולקולות הן סוג אחד של חלקיק שקיים בפני השטח של הרמה הנמוכה ביותר של הקוסמוס. במילים אחרות, בעיני האלוהויות שכבת החלקיקים הזאת היא האָרץ, העפר מן האדמה. [הן רואות זאת כך] משום שהחומר שלהן הוא החומר הטוב ביותר בקוסמוס, וככל שיורדים יותר למטה בקוסמוס, כך הדברים נמוכים יותר וכך החלקיקים נעשים גדולים וגסים יותר, ומשמעות הדבר היא שהדברים גרועים יותר, ובעיניהן הדברים מלוכלכים יותר. אז בעיניהן השמים והארץ שונים מהדרך בה בני האדם תופסים אותם. כשאנשים אומרים שמישהו עלה לשמים, הוא למעשה רק עלה גבוה יותר והתקדם יותר בתוך המולקולות. הוא עדיין לא עזב את הממד הזה של מולקולות, אז הוא לא באמת בשמים. השמים שהאלוהויות מתייחסות אליהם, מורכבים מחלקיקים מיקרוקוסמייים – אלו הם השמים האמיתיים.

מדענים שואלים: "איפה נמצאות האלוהויות? ראינו את השמים עם הטלסקופים שלנו – איפה האלוהויות?" אלו לא השמים האמיתיים, אלא רק השמים כפי שבני האדם מבינים אותם. הם לא ה"שמים" האמיתיים שדיברו עליהם הישויות בקוסמוס. ו"כדור הארץ" כפי שאנחנו מבינים אותו לא מקיף באופן מלא את הרעיון האמיתי של "אָרץ". בני אדם מסתכלים על כדור הארץ וחושבים: "או, כדור הארץ הזה, זה ה"אָרץ" שלנו. אנחנו עומדים על האָרץ. האָרץ הוא עגול". אלוהויות אומרות שהוא לא עגול. [אנשים אולי יכולים לחשוב:] "איך הוא לא עגול? אנחנו יכולים לראות אותו יותר ברור מהאלוהויות". אבל חישבו על זה, האלוהויות מתייחסות למולקולות כאל עפר שעל האדמה, והאם החומר של הממד הזה אינו מורכב ממולקולות? האם האוויר, שהעיניים האנושיות שלנו לא יכולות לראות, אינו מורכב ממולקולות? ובאוויר יש חומרים שהם בדיוק כמו האוויר, ויש מאות מיליונים מהם, אשר פזורים בכל רחבי שלושת העולמות. פשוט העיניים אינן יכולות לראות מולקולות ואת החלקיקים הקטנים יותר, אף על פי שכל דבר בממד הזה גדוש עד גדותיו בהם. המין האנושי קבור בערימות של המולקולות ושל החלקיקים הקטנים יותר. הצורות בפני השטח בעולם האנושי הן צורות שונות העשויות מחומר פני השטח המורכב ממולקולות. חלק מהצורות נוצר על ידי אלוהויות וחלק נוצר על ידי האדם. אלו שנוצרו על ידי האדם הן דברים כמו הבניין הזה. אלו שנוצרו על ידי אלוהויות הן: מים, סלעים, אדמה, האוויר, מתכות, צמחים, חיות ובני אדם, כמו גם האָרץ והכוכבים שבשמים. בני אדם פשוט תופסים את העולם מתוך הממד העשוי מהשכבה הזאת של החלקיקים, ותופסים את היקום מתוך הממד המאוד צר הזה. השמים והארץ שבמחשבתם של בני האדם הם לא השמים והארץ האמיתיים. כדור הארץ, כמו האוויר, מורכב ממולקולות, אז בעיני האלוהויות כל זה הוא האָרץ. [כשמסתכלים על זה] מהרמה המיקרוקוסמית, הממד העשוי מהרמה הזו של החלקיקים הוא למעשה הארץ, בעוד שהתחום העשוי מחלקיקים יותר מיקרוקוסמיים הוא השמים האמיתיים.

לפני רגע אמרתי שההודים נוצרו על ידי בודהא. הדרך שבה הם מדברים ומתנהגים דומה מאוד לזו של בודהא. בעבר הדמיון היה אפילו גדול יותר. בחברה המודרנית הדברים קצת התבלגנו בגלל סוגיות הקשורות לגזע. הערבים והסינים קרובים להודו, אז חלק גדול מההודים של הזמנים האחרונים הם מגזע מעורב. בעבר הגזע ההודי היה טהור מאוד. אתם יכולים לראות את מה שדיברתי עליו בריקוד ההודי האתני. תנוחות ותנועות הידיים שלהם דומות מאוד למודרות ולתנוחות של בודהא. אני מוצא שהן דומות מאוד מאוד (מחיאות כפיים).

תלמיד: ברוסיה היו לאחרונה מספר תקריות של התקפות טרור על תיירים, אז אנשים רבים לא רוצים לשמוע על הרדיפה בעלת האופי הטרוריסטי המתרחשת בסין.

המאסטר: זו, גם כן, צורה של הפרעה. זה לא משנה – הבהירו את האמת כפי שהייתם עושים באופן רגיל. [הרוע] נחוש לנסות להפריע לכם. אבל אל תתנו לו להפריע לכם ופשוט תמשיכו לעשות את מה שהייתם עושים באופן רגיל. בינתיים זה קשה, אבל זה לא יהיה קשה לאורך זמן.

תלמיד: בנוגע לתיקונים של הסימניות הסיניות, האם יש לעשות זאת רק בספרי הדאפא? משום שבעבודת כלי התקשורת…

המאסטר: ביחס למאמרים שאתם כותבים לאנשים רגילים, אל תשנו בהם את הסימניות. אם אנשים רגילים לא יוכלו להבין אותם, זו תהיה בעיה, נכון? בזמן הנוכחי בואו לא נערב את הדברים האלה בעניינים של אנשים רגילים.

תלמיד: יש לי קארמת מחשבה רעה. לכל אורך הדרך סירבתי להכיר בה וניסיתי להיפטר ממנה. אבל כבר עבר זמן רב ועדיין לא הצלחתי להיפטר ממנה. אני מסוגל להבחין שהיא לא אני.

המאסטר: אם זה משהו שהוא באמת רע, אז חסל אותו. ולפעמים יש גישה נוספת שמביאה לתוצאות טובות, והיא לא בהכרח גישה קיצונית לטפל בזה. יכולה להיות לכם המחשבה הזו: "במהלך תיקון הפא של הקוסמוס, אני יכול לעשות תכנון הגיוני בשביל אלו מכם שלא מפריעים לאימות הפא שלי; אני יכול לגרום לכם להפוך להיות ישויות בעתיד. אלו מכם השואפים לפתרון של יישוב בדרך טובה, צריכים לעזוב אותי ולחכות בסביבה שלי. אם אתם באמת לא יכולים לעזוב אותי, אז בכלל אל תהיו מעורבים בלהפריע לי. בעתיד אני אוכל להשיג את השלמות המלאה ואני אציע לכם פתרון של יישוב בדרך טובה. אלו שהם לגמרי רעים, שעדיין מפריעים לי ושלפי הסטנדרטים אי אפשר שהם יישארו, צריך יהיה לחסל אותם. אפילו אם אני לא אחסל אתכם, החוק של הקוסמוס לא יאפשר לכם להישאר". אם יש לכם המחשבה הזו, היא רחומה מאוד מאוד כלפי כמה מהישויות מהרמה המאוד נמוכה, וזה יקל לחסל את אלו שעדיין מפריעים.

לתיקון הפא של היקום יש סטנדרטים. אם תפעל בדרך הזאת אז לאף אחד לא יהיה מה להגיד. העקרונות הם ברורים, ואלו שאמורים להיות מסולקים – יסולקו. באשר לדברים רבים ברמות הנמוכות, אתם יכולים לסלק אותם לחלוטין – אין עם זה בעיה מבחינת העקרונות. אבל כשתטפלו בזה כפי שתיארתי זה עתה, אף ישות לא תוכל לומר שום דבר נגד זה. לאלו שימשיכו לעשות דברים רעים בכלל לא תהיה הצדקה, ומה שאמור לקרות יקרה (מחיאות כפיים).

תלמיד: בזמן שמתרגמים את הוראת הפא שלך, כמה מתרגלים חושבים שיש לעשות זאת מילה במילה לפי הטקסט המקורי, ואחרים חושבים שהתרגום צריך להתאים למוסכמות של השפה הזרה.

המאסטר: אני חושב שתרגום מילה במילה, למעט במקרים של כמה שפות אסיאתיות בהן זה עשוי לעבוד, נראה שלא יהיה קל כל כך לעשייה; וזה במיוחד כך עם השפות המערביות. זה בסדר פשוט לתרגם את הרעיונות שהם הכי על פני השטח כאשר משתמשים במילים בעלות משמעות דומה. אם גורמים לתרגום להיות מתאים למשמעות המקורית עד כמה שאפשר, אז זה מספיק טוב. השאלות האלה עולות פעמים רבות לגבי תרגומים. התרגום צריך להיות קרוב מאוד למשמעות על פני השטח וזה יהיה בסדר.

דבר נוסף הוא שכמה אנשים הרגישו שזה יהיה טוב יותר לעשות את התרגומים דומים יותר לשפה המדוברת. ניקח את האנגלית לדוגמה. ספר אחד תורגם לגמרי בסגנון של השפה המדוברת. יש אנשים שאומרים שלאנשים קל יותר להבין סוג כזה של תרגום. כמובן, אין פסול לפעול כך, אבל למעשה אני חושב שעדיף להשתמש במבנה ובסגנון התקניים וגם להתאים את התרגום למשמעות המקורית כמה שאפשר. מלומדים של השפה האנגלית ושל שפות אולי לא יוכלו לקבל דיאלקט שהוא יותר מדי ספציפי לאזור מסוים. אם תשתמשו במבנה ובסגנון התקניים, אז כולם יוכלו ללמוד את זה וכולם יוכלו לקרוא את זה. אל תדאגו שאנשים אולי לא יוכלו להבין אותו. האם אין לנו כבר עכשיו כל כך הרבה מתרגלים דוברי אנגלית? וכולם הבינו אותו, נכון? זאת לא בעיה.

אתם עורכים ועידת פא, אבל אני לוקח את כל הזמן – זה לא טוב, נכון? (מחיאות כפיים המביעות שזה טוב) יש ברכות רבות.

תלמיד: ברכות למאסטר מכל תלמידי הדאפא שבספרד, אוסטריה, הונגריה, פורטוגל, וייטנאם, אינדונזיה, ניו זילנד, צרפת, יפן, הולנד, בלגיה, גרמניה, איטליה, בריטניה, אוסטרליה, לטביה, אירלנד, סינגפור, אזור המטרופולין של ניו יורק, סקוטלנד, לאוס, איראן, רוסיה, הודו, צ'כיה ודרום אפריקה!

המאסטר: תודה לכולכם (מחיאות כפיים). הנה כמה מסין.

תלמיד: ברכות למאסטר מכל תלמידי הדאפא בגואנג-דונג, ג'יאנג-מן, הנאן, ג'נג-ג'ואו, שו-ג'ואו, פינג-דינג-שאן, שי-אן, היי-נאן, וֶון צ'אנג, טאנג-שאן, ג'יא-מו-סי, הה-דזא שבשאן-דונג, חארבין, הונאן, הוויי-הואה, שאן-דונג, גאו-טאנג, פינג-שיאנג שבהה-ביי, שין-שיאנג, סאן-היי-יאן-ג'ייאו, טיאן-ג'ין, אוניברסיטת בייג'ינג, אוניברסיטת טסינג-הואה, האקדמיה הסינית למדעים, ג'י-נאן שבשאן-דונג, שי-ג'יאה-ג'ואנג, ליי-יאנג שבהונאן, נאן-צ'אנג, הונג-דו, ג'א-ג'יאנג, פו-יאנג, נינג-בּוֹ, צ'יצ'יהאר, הו-ביי, הונג קונג, שאנגחאי, גואנג-ג'ואו, ליַאו-נינג, שאן-האי-גואן, שאן-דונג, גואנג-שי, שן-יאנג, הה-פיי, דאן-דונג, יאן-ג'י, דאליאן, ג'אן-ג'יאנג, גוויי-ג'ואו, צ'ונג-צ'ינג, צ'נג-דו, וו-האן, ג'ין-ג'ואו, יונאן, מקאו, ג'ו-האי, לאן-ג'ואו, הה-ביי וג'ילין!

המאסטר: תודה לכולכם (מחיאות כפיים). כיוון שיש הרבה פתקים עם שאלות, אם אני אקריא את כולם אז אני אהיה היחיד שאדבר בוועידת הפא של היום (מחיאות כפיים המביעות שהם רוצים שהמורה ימשיך). אקריא כמה שאפשר (מחיאות כפיים).

תלמיד: היינו רוצים להקים קרן צדקה למען הילדים של תלמידי הדאפא שהתייתמו. האם המאסטר יוכל בבקשה לתת לנו עצה בעניין?

המאסטר: זה יהיה דבר טוב, ואתם יכולים לעשות את זה. לכל אורך הדרך אני חושב על העניין הזה. אחרי שתלמידי דאפא נרדפו למוות, הילדים שלהם הפכו לחסרי בית והם גודלו בבתים של אחרים. אינני יכול לשבת בחוסר מעש לגבי העניין הזה, אז חשבתי שאנחנו יכולים לאסוף את השמות שלהם, ואז למצוא דרך לחלץ אותם מסין (מחיאות כפיים). אנחנו נגדל אותם, ונוכל להקים בתי ספר בשבילם (מחיאות כפיים).

תלמיד: השאלה שאני נתקל בה היא: איך אני יכול לדעת איזה פרויקט יותר חשוב ושעלי להתמקד בו ולפעול בו היטב?

המאסטר: אתה הוא שצריך להגיע להבין את זה (הקהל צוחק). זה ספציפי מדי. אל תשאל את המאסטר לגבי זה, בסדר?

תלמיד: יש מתרגל שסבל לפני שנים ספורות מהפרעה נפשית קשה והיה צריך להיות בבית חולים, אבל בכמה השנים האחרונות לא היו לו בעיות. כיום הוא משתתף בעבודה לאימות הפא. האם עלינו לייעץ לו להופיע כמה שפחות בציבור, לשמור על פרופיל נמוך ולעשות עבודה של מאחורי הקלעים?

המאסטר: זו הצעה טובה. אם כמה מתרגלים לא יכולים להתנהל כהלכה, או שסבלו מהפרעה נפשית קשה לפני שלמדו את הפא, אז זה בסדר שהם יטפחו בבית. בעבר כשהעברתי את הפא, תמיד אמרתי שאלו שהייתה להם הפרעה נפשית קשה לא מורשים להיכנס לסמינרים. כשאנשים [אלו] התחילו לתרגל בשיטה, הייתי דואג להם, ואם הם לומדים בבית אז גם אותם אני אציל. אבל הם לא הורשו להיכנס לסמינרים. היינו צריכים להגן על סביבת הטיפוח של תלמידי הדאפא ולמנוע הפרעה, וזו הסיבה שלא הרשיתי לחולים במצב קריטי, או לאלו שהייתה להם הפרעה נפשית קשה, לבוא לסמינרים. מתרגלים שהייתה להם הפרעה נפשית קשה יכולים לעשות דברים שהם ברקע, וזה בסדר אם הם יעשו פחות או לא יעשו דבר כשזה נוגע להבהרת האמת.

תלמיד: הדאפא דורש מהמתרגלים לא לשבת באפס מעשה ולהתבונן, ולא להתעלם מדברים כמו רצח והצתהבסין המתרגלים עכשיו מאבדים את החיים. אני פשוט לא יכול לשבת באפס מעשה ולחכות בבית. אני רוצה ללכת לכיכר טיאננמן ולומר לאנשים "פאלון דאפא הוא טוב" ושהדאפא הציל את חיי.

המאסטר: עדיין מאוד מרושע שם כרגע. אמנם אתה לא יכול לשבת באפס מעשה ולראות את המתרגלים הסינים נרדפים, אבל אני גם לא רוצה שירדפו אותך. עבוד קשה יותר בהבהרת האמת כדי לעצור את הרדיפה. כמאסטר שלך, אני צריך קודם כל לחשוב על בטיחותך (מחיאות כפיים).

תלמיד: כשאנחנו יוצרים אמנות, איך עלינו לאזן ולהתייחס בצורה ראויה ליצירה של אמנות שהאנשים של היום יכולים לקבל, ולאמנות שצריכה להיות בעתיד? האם אנחנו מייסדים אמנות חדשה?

המאסטר: עליכם לעשות את מיטבכם כדי להפוך את מופעי התרבות שתלמידי הדאפא מפיקים לישרים יותר וטובים יותר. מה שעבודת אמנות מתארת זה רק עניין של הנושא שלה, ואילו מה שלרוב קובע אם הקהל יכול לקבל את היצירה הוא האמנותיות והאיכות שלה.

תלמיד: יש לי נטייה לשקוע למצב רוח מדוכדך. אני חושב שהדבר הכואב ביותר בחיי הוא הבדידות, משום שאין לי החום של משפחה. אני מוצא קושי להיפטר מהצל הרובץ עלי כתוצאה מתחושת הבדידות. איך עלי להבין את הבעיה הזו? האם היא תוצאה של קארמה מהעבר שלי, או שאולי אלו הם גורמים שעלי להיפטר מהם בטיפוח שלי?

המאסטר: אם זו קארמה או הפרעה אז סלק את זה. כישות חיה, מדוע כבר אין לך ההתרגשות שהייתה לך בתחילה כשקיבלת את הדאפא, הגאווה על קבלת הדאפא הזה, והתחושה שיש לך משהו שאחרים לא יכולים להשיג? האם אינך מתקדם במרץ יותר? האם זו הסיבה? במילים אחרות, אפילו אם היית עסוק מדי בהבהרת האמת מכדי להרהר ברגשות שלך, זה היה משום שאתה עושה דברים של הדאפא או עובד על הצלת ישויות חיות. מדוע אתה מרגיש בודד? אם תלך לעשות דברים למען ישויות חיות ודברים שתלמיד דאפא אמור לעשות, אתה בטוח לא תרגיש כך. אם היית לומד את הפא ומתקדם במרץ, האם היית יכול להרגיש כך? רק כאשר אתה לא מתקדם במרץ יהיה לך הפנאי להרהר ברגשות האנושיים הרגילים האלו, נכון? (מחיאות כפיים).

תלמיד: בתקופה האחרונה מטפח עמית נותן לי תמיכה כספית, דבר המאפשר לי להישאר בניו יורק ולעשות יותר עבודת דאפא. אינני חושב שזה ממש נכון לקבל עזרה של אחרים. מאסטר, האם ההבנה שלי נכונה?

המאסטר: כן, אני חושב שמשום שכל תלמידי הדאפא נותנים מעצמם, וגם אתה נותן מעצמך ומבהיר את האמת, אם אתה מסתמך על תרומות כספיות של אנשים אחרים, אז האם אתה לא עושה דברים על תנאי? אם אחרים לא יפרנסו אותך, אז לא תעשה את זה? כשאנחנו לוקחים מאחרים, האם אין לנו הרגשה שאנחנו חייבים לאחרים? האם אנחנו מרגישים בסדר עם זה? כמובן, יש נסיבות מיוחדות, ואנחנו לא יכולים להיות אבסולוטיים בכך. כאשר מתרגלים שהם בעלי עסקים נותנים יותר ותומכים בפרויקטים מסוימים של מתרגלים, ניתן להבין את זה. אבל בנסיבות רגילות אינני חושב שזה נראה בסדר. אפילו שזה כדי לעשות דברים בשביל הבהרת האמת אינני חושב שזה ממש בסדר. אם אתה יכול להישאר כאן לטווח ארוך, אז מצא עבודה ועשה את הדברים [של הדאפא] בזמנך הפנוי – גם זה בסדר. בכל מקרה, בסופו של דבר עליך לפתור את המצב הכספי שלך בעצמך. אינך יכול להיות תלוי במישהו אחר שיפרנס אותך – זו תהיה בעיה.

אני מדבר על זה במונחים של עקרונות הפא. למעשה, האלוהויות שמתבוננות נועצות בך מבט כועס, אז אתה לא צריך ללוות מאנשים. אם הנסיבות באמת לא מאפשרות זאת, אז עשה דברים אחרים של תלמיד דאפא בבית. מה שאמרתי היה שאלו שהנסיבות שלהם מאפשרות זאת יכולים להישאר כאן כדי להבהיר את האמת. אם הנסיבות שלך לא מאפשרות זאת, אז חזור לעיר שלך ועשה שם דברים של הבהרת האמת, וזה אותו דבר.

תלמיד: האם תוכל בבקשה לדבר על חברים מסוימים בחבורה שמחוץ לסין של ג'יאנג המתועב, שמרעילים את הלב של האנשים הסינים שמחוץ לסין?

המאסטר: דברים אלו אינם ראויים לדיון בוועידת הפא שלנו. ישות אחראית לתוצאות של כל נתיב ונתיב שבו היא הולכת. הנתיב שהאנשים האלו הלכו בו הוא הבחירה שלהם. אפילו כאשר, בעזרתכם, הם מבינים את הדברים, הם עדיין צריכים לשלם בחזרה את מה שהם חייבים. על אדם לשלם על כל דבר ודבר שהוא עשה. זה בהחלט לא מורשה שהוא לא יחזיר. אבל חישבו בכמה הרבה אנשים הם פגעו עם הרעל שהם הפיצו. החטא הזה הוא גדול כמו ההרים והשמים, אז הם לא יכולים לשלם אותו, משום שהם הרעילו את הלב של יותר מדי ישויות. אז אם גוף תקשורת עושה דברים רעים, החטא שלו הוא עצום; מה שאני מתייחס אליו הוא כאשר הוא פוגע בדאפא.

תלמיד: איך התלמידים בפולין יכולים לעזור לתלמידים בסין? ברכות למורה הנכבד מתלמידי הדאפא בפולין!

המאסטר: תודה לכם! (מחיאות כפיים) ביחס לתלמידי הדאפא בפולין, אני חושב שלא משנה היכן אתם, אתם יכולים להבהיר את האמת, ואם יש לכם הזמן לכך, אתם יכולים לעשות את זה גם באזורים אחרים. כל זה בסדר, וזה עוזר למתרגלים בסין. כרגע המתרגלים מחוץ לסין יצרו [בסין] מצב טוב יותר במידה מסוימת, וריסנו את הרוע [שם] באופן אפקטיבי. ובנוסף, הם עוזרים למתרגלים שם להבין שעליהם לצעוד קדימה, ואת החשיבות בכך. יש כל מיני דברים כמו אלו שאתם יכולים לעשות, ואם יש לכם רעיונות אחרים, זה גם בסדר.

אבל באשר למשלוח כסף אליהם, אל תעשו את זה. הכסף אולי לא יגיע אליהם, והם, גם כן, מטפחים. אם הכסף יצטבר לכמות גדולה, המחשבות האנושיות שלהם אולי יעלו, וזה למעשה יוביל להחזקות. הם נמצאים בסביבה מרושעת, וזה באמת קשה באזורים מסוימים. אבל כל עוד הם יכולים לנהל את עצמם היטב, המאסטר ידאג לכולם. הם צריכים ללכת בנתיבים שלהם עצמם. המאסטר לוקח את הכול בחשבון; הדברים האלה אינם בעיות מהותיות.

תלמיד: כשמתרגלים מסוימים קיבלו את הפא הם לא באמת הבינו את הדברים מהפא והם לא היו קפדנים עם עצמם. כתוצאה מכך, ההתנהגות המזיקה שלהם השפיעה על המתרגלים החדשים שמסביבם וגרמה למתרגלים האלו לאבד את השאיפה שלהם לטפח. האם האנשים האלה יכולים להינצל? והאם המתרגלים שהשפיעו עליהם יכולים לפצות על הנזק שהם עשו?

המאסטר: בכל פעם שמתרגל גורם לכך שאחרים לא יכולים להינצל זה עניין רציני מאוד. כמטפח, אתה יכול רק להציל ישויות חיות, אתה לא יכול להרוס אותן. בעולם האנושי אתה יכול לטפח לאלוהות, ובעולם האנושי אתה יכול להרוס אחרים. דברים אלו הם באותה דרגת חשיבות, אז אינכם יכולים להתעלם מהחשיבות של זה. באשר לדברים שהייתם חייבים לפני שהתחלתם לטפח, הדברים האלו הופרדו והם עניין נפרד. אז מה שאתם עושים במהלך הטיפוח הוא פשוט עצום. אם אתה באמת גורם למישהו להיהרס, להיות לא ניתן להצלה, או אפילו שלא יהיה מסוגל להיכנס לעתיד, אז זה יגרום לכך שלעולם לא תהיה מסוגל להפוך לאלוהות. זה כזה רציני. אז בהחלט בהחלט לא יכולים לעשות דברים כאלה.

כמובן, אפשר להתייחס באופן שונה אם זה נעשה בכוונה או לא בכוונה, אבל האם לא באנו לכאן למען הישויות החיות? כשההשפעה השלילית שלך גורמת לנזק רציני, מה קרה למחשבות הנכונות שלך של הצלת ישויות חיות? איך יכולת שלא לשקול כיצד אחרים ירגישו? האם אתה לא מטפח כדי להפוך לישות מוארת ישרה של פא ישר, ישות השָׂמה את האינטרסים של האחרים לפני האינטרסים שלה וקודם כל מתחשבת באחרים? כשיש לך קונפליקטים עם אחרים זה משפיע על המתרגלים החדשים, אז מדוע עשית זאת מול המתרגלים החדשים? האם אין זה שהיית מרוכז בעצמך ולא חשבת על אחרים? כן, יכול להיות שזה לא היה בכוונה, אבל האם בפועל זה לא דחף מתרגלים חדשים החוצה?

ביחס לעניינים רבים אתם צריכים לשים לב, ואתם צריכים לפצות על מה שלא טיפלתם בו היטב בעבר. אל תחשבו שפשוט "זה מתרגל חדש, הוא בא מפני שהפצנו את הפא, ואם הוא לא רוצה לתרגל הוא יכול ללכת". אל תסתכלו על זה כך. אתם יודעים, המאמצים שלכם להפיץ את הפא רק מספקים את הנסיבות, בעוד שאם הוא מתקבל או לא תלוי במאסטר. זה המאסטר שבאמת הביא אותו, אז אם אתם דוחפים אותו החוצה, זה לא עניין טריוויאלי. מלבד זה, ברגע שמישהו למד את הדאפא, הוא כבר תלמיד דאפא, ודברים רבים צריכים להיעשות בשבילו. כשהרבה דברים נעשים בשבילו והוא מפסיק לתרגל, האם יש לכם מושג מה יהיו התוצאות?

תלמיד: אם הרדיפה של הכוחות הישנים לא הייתה מתרחשת, איך היו נראים נתיבי הטיפוח שתכננת עבורנו במקור?

המאסטר: דברים התרחשו והמצב השתנה, אז למה לשאול על זה?

תלמיד: האם נוכל עם המחשבות הנכונות והפעולות הנכונות שלנו, להביא לסיום הרדיפה לפני שהפא יתקן את העולם האנושי?

המאסטר: האמת היא, תלמידי הדאפא, שבתמיכתכם בתיקון הפא, המחשבות הנכונות שלכם והפעולות הנכונות שלכם כבר הביאו לכך שהרדיפה תתקרב לסופה (מחיאות כפיים). חישבו על זה, כיום הישויות הרעות כבר הרפו את אחיזתם מאוד. אם לא הייתם חזקים, אם לא פעלתם היטב, אז מדוע שהם ירפו מכם? כשמתרגלים מסוימים כן נופלים לידיהם, האנשים המרושעים כבר לא מעזים לרדוף אותם קשה כל כך. מדוע לא? האין זאת משום שהם מפחדים שתלמידי הדאפא יביאו אותם לדין צדק בהמשך? האין זאת שלאיזה פינה שלא ינסו הרעים האלו שרדפו את תלמידי הדאפא לברוח, בסוף יאתרו אותם? אם במהלך הרדיפה הזו כל תלמידי הדאפא היו מוכים עד שתיקה והיו נעלמים בשקט, אז האם הרוע היה מפחד? הם לא היו מהססים כלל [לעשות דברים רעים]. הדברים שאתם עושים יכולים להמם ולהפחיד את הרוע היום, הם יכולים להפחית מאוד את הרוע ולרסן אותו, הם יכולים לגרום לרוע לפחד, לפחד עד כדי כך שלא יהיה לו הכוח להמשיך את הרדיפה, ובסופו של דבר הם יכולים לגרום שהרדיפה המרושעת הזו תהיה חייבת להסתיים. זה מה שתלמידי הדאפא עושים בזמן הזה לפני שהפא מתקן את העולם האנושי, וזה אדיר.

תלמיד: יש מתרגלים שאינם משתתפים בלימוד או בתרגול הקבוצתי. האם המתרגלים האלה בסיכון? איך אנחנו יכולים לעזור להם להיפטר מהפחד שלהם?

המאסטר: אני חושב שאינכם צריכים להיות נמהרים מדי עם מתרגלים חדשים. זה בסדר שהם יקחו את הזמן שלהם. אבל אתם צריכים לעשות את מיטבכם לייעץ להם להשתתף בפגישות הלימוד הקבוצתי משום שהסביבה של הלימוד הקבוצתי היא חיונית לכך שתעזרו זה לזה להשתפר, היא הכרחית. מדוע בזמן ההוא ביקשתי מהאנשים לקיים אותן? משום שצורת הטיפוח שהפא הזה מאמץ מכתיבה שיש לעשות את זה כך. מדוע האנשים בעבר היו צריכים לעזוב את העולם החילוני כדי לטפח? הם ידעו שיש בעיה: כשהם נמצאו בעולם החילוני והיו בקשר עם אנשים רגילים, אז הם היו הופכים להיות כמו אנשים רגילים ולא היו יכולים להישאר נחושים. יתר על כן, הם טיפחו את הפו-יואן-שנים שלהם. זו הסיבה שהם היו עוזבים את העולם החילוני ומתאגדים ביחד. המטפחים היו יכולים לעזור זה לזה להשתפר והיו יכולים לראות איך הם בהשוואה זה לזה, היו להם תמיד דברים לשתף שהם ספציפיים למטפחים, והם יצרו סביבה של מטפחים.

אז בלי הסביבה הזאת… חישבו על זה, זה אותו דבר עם תלמידי הדאפא היום: כשאתם יוצאים חזרה לחברה הרגילה אתם בסביבה של החברה הרגילה. אם לא תדע לנצל את הזמן, אז יכול להיות שהיום בא לך לקרוא ואז אתה קורא קצת, אבל מחר אולי תתעצל ותקרא פחות… אז בלי הסביבה הזאת קשה להישאר נחושים. אחרי הכול, אלו בני אדם שמטפחים. אז עם העצלות האנושית ועם כל מיני סוגים של הפרעות המשפיעות על אנשים בעולם הזה, קשה לכם מאוד לראות בעצמכם איפה יש לכם החסרות. ובמיוחד אם נוסף על כך אתה לא נחוש, לא קורא הרבה את הספר, או שאינך מבין טוב מאוד את הפא, אז לא תוכל בכלל לראות את ההחזקות שלך. זו הסיבה שאתם חייבים להשתתף בלימוד הקבוצתי ובתרגול הקבוצתי.

היום אנחנו בתקופה בה מתרחשת הרדיפה, אז יש כל מיני סיבות מדוע מתרגלים לא יכולים לעשות, או לא יכולים לעשות לעתים קרובות, את התרגילים בקבוצה. בעתיד בטוח יהיו לכם תרגולים קבוצתיים. מחוץ לסין מתרגלים ותיקים רבים עסוקים בעשיית דברים רבים כדי לאמת את הפא. אבל למען המתרגלים החדשים, על המתרגלים הוותיקים ליצור עבורם סביבה כך שהם יוכלו ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים ביחד.

תלמיד: (שאלה מתורגמת) אני מתרגל מערבי. מורה נכבד, האם תוכל לומר דבר מה כדי לעודד יותר מתרגלים מערביים לצעוד קדימה? פרויקטים רבים של דאפא צריכים כרגע מתרגלים דוברי אנגלית.

המאסטר: זה נכון שהם צריכים להיות נחושים. חשבתי על כך של"אפוק טיימס" [בסינית], שהוא עיתון שתלמידי דאפא מפעילים, הייתה השפעה די גדולה בקהילה הסינית. למעשה, עיתון "האפוק טיימס" הוא כבר גוף התקשורת הגדול ביותר בעולם; הוא מכסה מדינות רבות, כולל את כל ארצות הברית. ראיתי אותו אפילו בערים קטנות בארצות הברית. הוא מכסה אזור גדול מאוד, ונוסף על כך ישנה גרסת האינטרנט. אבל, למרות זאת, הוא מגיע רק לסינים. מחוץ לסין הזרם המרכזי האמיתי של החברה, החלק העיקרי של החברה… למשל, ארצות הברית היא חברה דוברת אנגלית, וזו השפה שרוב האנשים מדברים בה. אז איך יכול להיות שלא נוציא לאור משהו שיבהיר להם את האמת? אם מסתמכים רק על שיחות בהבהרת האמת, זה עדיין יהיה מוגבל. ואפילו אם זה היה אפשרי, עדיין עלינו לנסות כמיטב יכולתנו להוסיף דרכים אחרות כדי לעזור לאנשים לראות טוב יותר את האמת. האם זה לא יהיה טוב יותר? אז חשבתי כל הזמן על כך שכאשר הגרסה האנגלית של "האפוק טיימס" שאתם מנהלים באמת תתחיל להצליח, זה יהיה מצוין. ולמעשה, זה נכון גם לגבי מדינות אחרות (מחיאות כפיים).

לרבים מכלי התקשורת בזרם המרכזי של החברה יש קשרים עסקיים עם סין, וחלק מן המנהלים והעורכים אפילו שוחדו על ידי כנופיית הגנגסטרים המרושעת של סין. בימים אלו מתרחשת רדיפה כזו חמורה – דבר כזה משמעותי – אבל עדיין הקהילה הבין-לאומית עוצמת עין כלפי זה. האין זה מוזר? האם זה מתקבל על הדעת? זה פשע! כנופיית הגנגסטרים הזאת היא פשוט כל כך מרושעת. אם לתלמידי הדאפא יהיה כלי תקשורת מקומי, זה אולי יפתור את הבעיות האלה. אבל כדי שכלי התקשורת האלו [שאנחנו מעורבים בהם] ישיגו אפקט טוב, הם צריכים להתגבר על האתגרים של משאבי אנוש ומשאבים חומריים, כלומר שעליהם להגדיל את צוות העובדים שלהם. אז מנקודת המבט הזאת מספר המתרגלים המערביים שכרגע מעורבים באמת לא עונה על הצורך. המתרגלים המעורבים בזה מודאגים גם כן לגבי העניין הזה.

כמובן, בהדרגה הכול ישתפר. יהיו מתרגלים חדשים שייעשו מעורבים; יהיו מתרגלים חדשים שבמשך הזמן יגיעו להבין את הפא וייעשו מעורבים. הכול ישתפר. המצב עם העיתון בסינית היה בעבר גם כזה. הם עברו ממצב שבו היה חוסר בכוח אדם למצב שבו יש יותר אנשים, ממצב שלא ידעו מה לעשות למצב שבו יודעים, מזה שלא יודעים איך הדברים עובדים למצב שבו יודעים איך הדברים עובדים, ממצב שבו לא בשלים הופכים להיות בשלים בסופו של דבר. אז אני חושב שלגבי מתרגלים חדשים היכולים לטפח את עצמם בהתאם לפא, אתם יכולים לתת להם להיות מעורבים ביותר דברים. אבל, אם הם עדיין לא יכולים להבין את הדברים מהפא, אז אתם באמת לא יכולים לתת להם להיות מעורבים, משום שהם לא יבינו דברים רבים והם עדיין לא מבינים שאנחנו אלו שצריכים לעשות דברים לאמת את הפא. זו דרך נוספת להציל ישויות חיות, אז אם אנחנו לא נעשה את זה, אז מי יעשה את זה?

כשמתרגל חדש לא מבין, זה אולי אפילו ישפיע עליו באופן שלילי או יהרוס אותו. אז אתם צריכים לשקול את ההיבט הזה של הדברים. ספרו להם שהדברים שאנחנו עושים מצילים ישויות חיות, מבהירים את העובדות וחושפים את הרדיפה. אני חושב שכל מתרגל ותיק היה פעם גם מתרגל חדש. בהדרגה המתרגלים החדשים האלו גם כן ייעשו בשלים.

תלמיד: כשעברתי קשיים ומבחנים, בכל פעם גיליתי החזקות מלוכלכות הנובעות מאנוכיות. אני מטפח כבר זמן כה רב אבל עדיין לא סילקתי אותה לחלוטין, אבל תיקון הפא מתקרב לסופו.

המאסטר: אל תחשוש בקשר לעניין הזה. מסלקים את הדברים האלו שכבה אחר שכבה וזו הסיבה שהם עולים. לגבי דברים מסוימים, אם אתה באמת לא יכול לעשות אותם, המאסטר יעשה אותם בשבילך.

החברה הרגילה היא פשוט חבית צביעה אחת גדולה, וברגע שאתה מרפה את עצמך היא מאכלת אותך. אז אתם צריכים לטפח ללא הפסקה ולהתנגד לזיהום. ברגע שאתם מרפים זה יבוא. אתם מטפחים, והמאסטר איפשר לכם לשמור את הדברים שמאפשרים לכם לטפח בין אנשים רגילים. זו אחת הסיבות [למה שתיארת] – זה כדי שתוכלו להתאים כמה שאפשר לדרך של החברה הרגילה במהלך הטיפוח שלכם. כאשר אתם לא נחושים, הדברים האנושיים האלה שלכם ינוצלו. אבל כמטפחים אתם מסוגלים כל הזמן לתקן את עצמכם וכל הזמן להיפטר מדברים רעים באמצעות הטיפוח שלכם. עם זאת, אולי עדיין נשארו לכם כמה. אבל אל תחשבו שלא הצלחתם לטפח היטב, וקל וחומר שאין עליכם לאפשר לזה להפוך לנטל. כי אז זה יהפוך להחזקה. כשיש [דברים רעים], פשוט סלקו אותם. טפחו באופן אצילי ובטוח, ואל תתנו לדברים האלה להפריע לפעולות שלכם. כשהם יופיעו במחשבות שלכם חסלו אותם במהרה.

תלמיד: כיוון שזמן תיקון הפא נע קדימה במהירות, [אני מודאג] שזה עדיין קשה מאוד להבהיר את האמת למשפחה שלי. קשה לי להבין איך להבהיר להם את האמת.

המאסטר: כמה מתרגלים מרגישים שבאמת קשה מאוד להבהיר את האמת למשפחה שלהם. אני חושב שלמעשה זה בעיקר נובע מכך שאתם עדיין רואים אותם כאנשים במשפחה שלכם ומתייחסים אליהם אחרת מאנשים שבחוץ. עליכם לזכור שהם גם כן ישויות חיות בעולם האנושי, ולא לחשוב עליהם קודם כל כעל המשפחה שלכם. ועליכם לגלות מה לא פתור במחשבה שלהם. ברגע שתטפלו בדברים האלה ניתן לפתור את הכול. בנסיבות רגילות כשאתם מבהירים את האמת, אל תחשבו על לגרום לאנשים ללמוד מיד את הפא, והתוצאות יהיו טובות יותר.

תלמיד: למרות שאני מבין שכולנו בני מזל ביותר, לפעמים אני נעשה מדוכדך. האם תוכל בבקשה לומר לי, האם זה קורה בגלל הצד שלי שעוד לא טופח לגמרי, או שזה תוצאה של סילוק קארמה, כלומר קארמה?

המאסטר: למעשה, זה נורמלי להיעשות מדוכדך. מתרגלים חדשים יצרו הרבה מושגים בעולם האנושי, והמושגים שלהם תופסים את הדברים אחרת. אתם אולי תראו דבר מסוים כטוב, דבר אחר כרע, וכן הלאה – לאנשים יש הרגשות כאלה. אלו התגובות של המושגים האנושיים. אי אפשר לסלק בבת אחת את כל המושגים שלך ברגע שאתה מתחיל לטפח, אז תגובות המבוססות על מושגים ישפיעו על הרגשות שלך ויגרמו לך להיות במצב רוח רע או במצב רוח טוב.

אלו דברים המתרחשים במשך הטיפוח שלכם. בהדרגה ההבנה שלכם של הפא תיעשה בהירה יותר ויותר, המחשבות הנכונות שלכם ייעשו חזקות יותר ויותר, אתם תסתכלו על הישויות החיות עם יותר ויותר טוב לב וחמלה, והדברים יהיו שונים.

תלמיד: עכשיו כשה"ג'ואן פאלון" החדש יצא לאור, מה עלינו לעשות עם הספרים שיש בהם סימניות [סיניות] לא מתוקנות, כלומר, ה"ג'ואן פאלון" הישן? האם להמשיך להשתמש בהם?

המאסטר: זה הספר,זה הפא, ובגלל כמה מילים בודדותהאם אינכם יכולים פשוט לתקן את הסימניות? נכון? אתם לא יכולים לעשות משהו שאתם לא אמורים לעשות, נכון?

תלמיד: התרבות הסינית בת חמשת אלפי השנים היא [שילוב של] התרבויות של גופים קוסמיים שונים בקוסמוס. אז האם התרבויות המערביות הן גם כן תרבויות של גופים קוסמיים מלפני עידנים? האם יש להן קשר להפצת הדאפא?

המאסטר: אלוהויות מערביות בראו את המערביים. בין אם אלו קבוצות אסיאניות או קבוצות אתניות אחרות, כולן נבראו על ידי אלוהויות שונות, אז בטוח שיש בהם המאפיינים של המערכות האלו. באשר לתרבות, צריך לומר שהאלוהיוות יצרו את התרבויות האנושיות עבור בני האדם ולא שהתרבויות האלו הן תרבויות של השמים. אם תאמרו שגורדי השחקים של מנהטן הם אותו דבר כמו אלו שבשמים, אז זה לא נכון, משום שהם תוצר של המדע המודרני, והמדע המודרני הובא על ידי חוצנים. לתרבויות של השושלות השונות בסין אכן היו מאפיינים של הממלכות השמימיות שבאו כדי ליצור קשרים קארמתיים. אבל, האלוהויות קבעו מה יישאר מאחור במקום האנושי הזה מתוך מחשבה על מטרות מסוימות כיוון שההיסטוריה האנושית הניחה את היסודות לתיקון הפא. התרבות המערבית היא תרבות של פני השטח שנוצרה עבור בני האדם בזמן שהם חיו וחיכו לתיקון הפא.

תלמיד: אני מגלה שקשה לי מאוד לחזור לג'ן-שן-רן. מאסטר, האם תוכל בבקשה לומר לי מהי המשמעות של לסלק באמת החזקות באופן יסודי?

המאסטר: אתה מתרגל חדש, אז אל תהיה בלחץ. בהדרגה אתה תתפוס ותבין דברים רבים במשך תהליך הטיפוח שלך. הגישה הטובה ביותר היא לקרוא הרבה את הספר/ים עליך לקרוא את הספר/ים שוב ושוב. מה שהמאסטר אומר לך הוא בהחלט טוב בשבילך.

ראיתם שתוך שנים ספורות בלבד מהרגע שהעברתי את הפא בסין, מאה מיליון איש באו ללמוד אותו. מאז שעזבתי את סין לא לימדתי ישירות את התרגילים או את הפא, והמתרגלים הם אלה שהעבירו אותו הלאה, ערכו סמינרים של תשעה ימים, וסיפרו הלאה על הפא הזה. אף על פי שהכוחות הישנים שלטו בדברים מסוימים, הם לא היו מסוגלים לחסום אותו, ואנשים רבים באו ללמוד אותו. מדוע? משום שהפא הזה יכול באמת להדריך את הטיפוח של האנשים, הוא יכול באמת לעזור לאנשים להשתפר, והוא יכול באמת לשנות את המצב של ישות. הרוע בסין ביצע רדיפה כה חמורה והלחץ של הרוע שהרגישו תלמידי הדאפא בקהילה הבין-לאומית גם היה עצום. אז מדוע הם הצליחו לעמוד בפני הרוע ולצלוח זאת? זה משום שהם למדו להכיר את הפא הזה והם באמת שיפרו את עצמם באמצעות הפא הזה ובאמצעות הטיפוח שלהם. כמובן שאין זה ריאלי אם רוצים להגיע לרמה גבוהה מאוד של הבנה ישר בהתחלה. אבל, בהדרגה תגיע לדעת את הכול באמצעות לימוד הפא.

באשר להחזקות, אם המאסטר היה אומר לך היום להיפטר מההחזקה הזו או ההחזקה ההיא זה יהיה משהו כפוי, וכל שאיפה להיפטר ממנה לא הייתה באה מהלב שלך. ובחלוף הזמן, כשכבר לא תוכל לשאת את זה אחרי שהמאסטר אמר הרבה מהדברים האלה, תחוש תרעומת ותחשוב: "למה שאני אעשה את זה?" אבל כשאתה מבין את הדברים מתוך עקרונות הפא וכשאתה מבין את ההשפעה שיכולה להיות למעשה כזה על הקיום שלך, רק אז אתה באמת משתפר, ורק אז אתה באמת מסוגל לעשות את זה. שום ריסון הבא מבחוץ אינו נובע מתוך הרצון שלך או מתוך שיפור אמיתי מצדך. הגבלה וכפייה לעולם לא יוכלו לשנות מישהו או לגרום לו להשתפר. וברגע שמסירים את ההגבלות, האדם יחזור לאיך שהוא היה קודם, אז זה לא עובד.

תלמיד: מאז שהחל הדיכוי ב-1999, כמה מתרגלים שיצאו ממחנות העבודה עברו לתרגל בודהיזם. האמת היא שהם כולם פחדו.

המאסטר: אני חושב שאם הם מלאים בפחד, לא משנה לאן הם ילכו הם לא באמת יטפחו, והם לא יוכלו להגיע לשלמות המלאה. ברגע שהם ייכנסו לבודהיזם הם יראו איך זה שם. בהשוואה למתרגלים שפעלו היטב, הם, כמובן, פעלו בצורה גרועה. הם באו כשהדאפא הועיל להם, אבל כשהדאפא נרדף הם ברחו. הם קצרו את התועלות, אבל בזמן שאנחנו מתנגדים לרדיפה, הם לא משמיעים את קולם בעד הדאפא ולא רוצים לאמת את הפא. בעיני האלוהויות סוג כזה של ישות הוא הגרוע ביותר. בנוגע למה לומר להם במונחים של טיפוח, כל מה שאתם יכולים לעשות זה להציע להם לעשות את מה שטוב בשבילם; אין איזו שיטה מיוחדת. מה שאדם רוצה תלוי בו עצמו.

תלמיד: המזרח התיכון סובל כל הזמן ממלחמות, ולאנשים שם אין הזדמנות לקבל את הפא. האם תוכל לומר לנו בבקשה איך על תלמידי הדאפא להפיץ את הפא באזור הזה?

המאסטר: זה באמת קשה. כל זה הוא מעשה ידיהם של הכוחות הישנים.

ממשלת ארה"ב יודעת שהרדיפה של מתרגלי הפאלון גונג חמורה מאוד. ארה"ב נוסדה על בסיס חופש האמונה, והם מקדמים את זכויות האדם. המהגרים הראשונים לארה"ב היו הפוריטנים שבאו לארץ הזאת בשביל חופש האמונה. הרדיפה של תלמידי הדאפא קשורה ישירות לאינטרסים היסודיים ביותר של ארה"ב ולעקרונות היסוד שלה, אבל מדוע ממשלת ארה"ב לא מתערבת? אם מנסים להתייחס בהבנה למצב שלהם, הייתי אומר שזה משום שהכוחות הישנים מעוררים צרות במזרח התיכון, וכך ארה"ב כל הזמן עסוקה ואין לה אנרגיה להתמקד בסין ולעשות משהו בקשר לרדיפה של תלמידי הדאפא.

אם היא לא הייתה עסוקה עכשיו עם נושא הטרוריסטים, אני מאמין שממשלת ארה"ב בטוח לא הייתה מוכנה לסבול רוע משתולל שכזה בעולם של ימינו. זה משום שהתפקיד של ארה"ב בעולם הוא לשמור על הסדר – היא למעשה המשטרה הבין-לאומית. מדוע האלוהויות הפכו אותה לחזקה ועשירה כל כך? האלוהויות רצו שהיא תמלא את התפקיד הזה בעולם. סין היא הבמה המרכזית במחזה הזה של המין האנושי, היא המקום בו מתרחש המחזה המרכזי. אבל מישהו צריך לשמור על הסדר בתיאטרון – אי אפשר לתת לו להפוך לכאוטי, נכון?. אז האמת היא שהאלוהויות באמת רוצות שארה"ב תעשה את זה. המק"ס תמיד מבקרת את ארה"ב שהיא "המשטרה הבין-לאומית". ובכן, היא אכן המשטרה הבין-לאומית, וזה מה שהאלוהויות רוצות שהיא תהיה. אם ממשלת ארה"ב באמת לא תממש את האחריות הזאת ולא תמלא את התפקיד הזה, אז האלוהויות לא יתנו לה להיות חזקה או עשירה כל כך. אין זה שהאמריקנים אמורים להיות מיוחדים, אלא שהאלוהויות תכננו את זה כך (המורה מחייך).

תלמידה: אני וכמה תלמידות דאפא סביבי ילדנו לאחרונה. נראה שאין לנו זמן כמו בעבר להבהיר את העובדות, וזה קצת מטריד אותנו.

המאסטר: אני חושב שאין זאת בעיה. לתלמידי דאפא רבים יש ילדים. אם הילד צעיר מאוד, זה בסדר לבלות יותר זמן בטיפול בו. כשיש לכן זמן אתן יכולות לעשות עבודה להבהיר את העובדות, וכשיש לכן זמן מועט אתן יכולות לעשות מעט בתפקיד תומך, וזה גם בסדר. כשהתינוק יגדל ואתן תתפנו, אז תוכלו לעשות יותר, וזה בסדר.

תלמיד: (שאלה מתורגמת) כשאנחנו מקיימים תצוגות אנטי-עינויים, אנשים רגילים רבים עוברים על פנינו פעמים רבות באותו היום, והם כבר לקחו את חומרי הבהרת האמת שלנו, אבל יש מטפחים עמיתים סינים שעדיין הולכים אליהם ודוחפים את החומרים לידיהם.

המאסטר: אולי אלו מתרגלים אחרים והם לא ידעו שהאנשים האלו כבר לקחו את החומרים, אז הם נתנו להם שוב את אותם החומרים. אתם צריכים להיות מודעים לדברים בהיבט הזה. עם הזמן, כשאנשים מסוימים כבר מכירים אתכם וכבר למדו את האמת, אם אתם דוחפים לידיהם את אותו חומר שנתתם להם בעבר, למעשה זה מבזבז את המשאבים. אל תתייחסו לזה כפי שאנשים רגילים מתייחסים כשהם מפיצים חומרים, שכאשר גמרתם לחלק את הכול אז זה אומר שסיימתם את עבודתכם. אתם מצילים ישויות חיות. אחרת, למה אתם פה [בניו יורק]?

תלמיד: העיר אטלנטה והסנאט של מדינת ג'ורג'יה דוחפים להקמת קונסוליה סינית. האם זה קורה משום שהבהרת האמת שלנו לא הייתה מספיק בעלת עוצמה או שזה בגלל ההפרעה של הכוחות הישנים?

המאסטר: הם יכולים לבנות את מה שהם רוצים לבנות, זה לא משנה. אם הם מקימים קונסוליה או לא, זה אינו קשור אלינו. ומי יודע של מי הקונסוליה הזו תהיה בעתיד (הקהל צוחק). אכן כך, אנחנו לא מתייחסים לעניינים של אנשים רגילים. אנחנו רק מטפחים. תסתכלו איך סין היום. המק"ס עכשיו באמת יושבת על לוע הר געש, מתנדנדת על הקצה. על פני השטח היא נראית גרנדיוזית ומצליחה, אך למעשה היא כבר חשוכת מרפא. הבגדים שלה על פני השטח זוהרים, אבל בפנים הכול רקוב.

תלמיד: נכון להיום, לאיזה שלב הגיע תיקון הפא בניו יורק?

המאסטר: אין שלבים. פשוט הבהירו את האמת, עיזרו לאנשים להבין על ידי כך שאתם מספרים להם [את העובדות] ועיזרו לעולם להיות מודע לאמת. מה שאתה למעשה רוצה לדעת הוא מה המצב הכללי עכשיו. למעשה, במשך הזמן מאז שהתחלתם להבהיר כך את האמת, אנשים רבים הגרים בניו יורק הגיעו להבנת האמת. למעשה, יותר ממחציתם. הם הבינו את הדברים במהירות. אבל אלו שרק עובדים בניו יורק ולא גרים בה מהווים רק חלק קטן מהם. זה מצב הדברים.

תלמיד: בשל שיקולי בטיחות, יש דברים מסוימים שאנחנו רוצים לשמור בסוד. אבל אם הולכים עם זה רחוק מדי אז זה פוגע בשיתוף ובתקשורת בין המתרגלים וזה מוריד מההתלהבות של האנשים. איך אנחנו יכולים לטפל בזה בצורה טובה יותר?

המאסטר: כפי שאתם יודעים, מטפחים צריכים לחשוב על אחרים לא משנה במה הם עוסקים, ואפילו יותר עליהם לחשוב על הדאפא. אז אל תתרגזו שמישהו לא מגלה לכם משהו. יש פרויקטים שאי אפשר לדון בהם בפגישות גדולות. אי אפשר שכולם ידעו עליהם. כשמספר גדול יותר של אנשים יודע על פרויקט כזה אז אנשים נוטים לא לעמוד על המשמר. מישהו אחד מדבר על זה, ומישהו אחר מדבר על זה, ולפני שאתם שמים לב הסוכנים החשאיים של כנופיית הגנגסטרים של סין גם כן יודעים על זה. אמצעי המעקב וההאזנה שלהם על מה שאתם עושים יוצאים מכלל שליטה. בין אם הטלפון שלכם דולק או כבוי, הם יכולים [להשתמש בו] כדי להאזין לכם. אז למען הבטיחות, דברים רבים שאתם עושים כדי להציל ישויות חיות לא יכולים להיות ידועים באופן נרחב לפני שאתם עושים אותם. נקודה זו צריכה להיות ברורה לכם: אתם צריכים להתחשב במתרגלים [כשהם לא משתפים אתכם בדברים]. הם לא מנסים להסתיר מכם דברים – הם מנסים לשמור עליהם בפרופיל נמוך. לדוגמה, נאמר שאתם רוצים לערוך תערוכת אמנות כדי להבהיר את האמת, ולפני שהיא מתחילה הקונסוליה מתקשרת כדי להפחיד את הגלריה, ואומרת: "אם תתנו להם להשתמש בגלריה, אז אתם צריכים להיזהר: יהיה פיצוץ". הם לא בוחלים בשום התנהגות שפלה. אז בדברים מסוימים אנחנו לא יכולים לערב אנשים רבים. כמתרגלי דאפא עליכם להתייחס בהבנה לכל מתרגל.

תלמיד: יש מתרגלים שעשו עבודה רבה והשקיעו הרבה בשביל הדאפא, אבל בזמן שהם עושים את העבודה הם מאבדים את מזגם. האם מישהו כזה יוכל לטפח לשלמות המלאה?

המאסטר: אינני חושב שזה ישפיע על משהו משמעותי כמו השלמות המלאה. למה שהוא יאבד את מזגו? כמובן, אם זה רק עניין שהוא מתרגז, אז אנחנו לא יכולים להסיק שהוא לא טיפח היטב. אבל כשמאבדים את המזג יש לזה באמת השפעה איומה. הרושם על מתרגלים חדשים הוא פשוט גדול מדי, זה כמעט מספיק כדי להבריח אנשים. כולכם עדיין מטפחים – אחרי הכול אלו בני אדם שמטפחים, לא אלוהויות – אז [כשאתם מתרגזים] אתם תגרמו לאי הבנות ותגרמו להפרעה. אפשר שיהיו לכם דעות שונות, ואפשר שתהיו במצב רגשי לא נוח כמה שאתם רוצים, אבל עדיין עליכם ללבן את הדברים בצורה רגועה. האין על תלמידי הדאפא שלנו לא להחזיר מכה כשמכים אותנו ולא להשיב כשמקללים אותנו אפילו מול הרוע?האם אין עליכם לשאת?להבהיר את האמת בסבלנות? אז כשאתם מאבדים את מזגכם, למה עשיתם את זה? איזה סיבה יש למטפח להתעצבן? והאם לא צריך להיות אפילו פחות מזה כשאתם עם מטפחים אחרים? לא משנה מי אתה, אתה עדיין מטפח. למה אתה תמיד מתעצבן על התלמידים שלי? האם הסכמתי שתתנהג כך כלפי התלמידים שלי?

תלמיד: בשל ההחזקות החזקות שלי, צילמתי בזמן ועידת פא כמה תמונות של המאסטר בחופזה והן לא יצאו טוב כל כך. הגעתי להבנה שלעשות את זה היה חוסר כבוד למאסטר.

המאסטר: ובכן, זו הסיבה שאני אומר לכם לא לצלם תמונות. יש תלמידים שברגע שהם רואים אותי, "קליק-קליק-קליק" הם מתחילים לצלם תמונות. אני לא מוטרד מזה, ובאופן אישי זה לא משנה לי אם התמונות לא יוצאות טוב. אבל אחרי שתצלמו את התמונות אתם לא תרגישו טוב כל כך בקשר לזה. פשוט זיכרו את זה מעכשיו. במקרים כמו שתיארתי עכשיו, כשקשה לטפל בזה, פשוט תנו לי את כל התמונות ואני אטפל בהם.

תלמיד: (המאסטר: פה יש הרבה מילים) רואים הבדלים באופן שבו סינים ומערביים מפיצים חומרים להבהרת האמת. לדוגמה, המתרגלים המערביים שלנו כל הזמן מחזיקים את העלונים בידיהם ועומדים בשקט בצד, מחכים שהאנשים יקחו אותם. אבל אנשים מעטים מאוד לוקחים את היוזמה ובאים לקחת אותם. בה בעת, [המתרגלים הסינים], במיוחד אלו מטייוואן, תמיד מחלקים אותם בנימוס ובהתלהבות, והם בדרך כלל מצליחים לחלק הרבה מהם. אבל פעמים רבות המתרגלים המערביים מבקשים מהם לא לעשות את זה, במיוחד כשאנחנו מבהירים את האמת בתצוגות האנטי-עינויים. התקווה שלנו, מסיבות רבות, היא שהמתרגלים המערביים יוכלו להיות יותר פעילים בהבהרת האמת, ולא ירגישו כאילו הם צריכים לחכות לאנשים [שיבואו אליהם].

המאסטר: אני חושב שהמתרגלים המערביים שלנו בהחלט מחזיקים בנקודת המבט הזאת, כלומר, הם מרגישים שמשום שאנחנו מטפחים ג'ן, שן, רן, עלינו להיות מנומסים ועלינו להראות לאנשים את ה"שן" של תלמידי הדאפא. זה בטוח מה שהם חושבים, אז הם לא פונים ישירות לאנשים והם מעדיפים לחכות שהם יבואו לקחת את העלונים בעצמם. אינני חושב שיש פגם בנקודת המבט הזאת, עם זאת, הצלת אנשים היא באמת עניין דחוף מאוד. תלמידי הדאפא ויתרו על הנוחות של הבית שלהם, הקריבו את הקריירות שלהם והתגברו על כל מיני אתגרים, ונוסף על כך הכסף שלהם מוגבל. אז באמת לא היה להם קל לבוא לכאן להבהיר את האמת ולהציל אנשים. אז כיוון שמדובר בהצלת אנשים, זה יהיה טוב להיות קצת יותר פעילים. אבל אתם כן צריכים להיות מנומסים.

תהיו גם קצת יותר מנומסים וגם קצת יותר פעילים. כך גם האנשים לא יירתעו וגם נוכל לתת להם חומרים – אני חושב שזה יהיה טוב יותר. אם תחכו שאנשים יבואו לקחת אותם, יכול להיות שהמחשבות שלכם הן להציל את האנשים האלה, ואתם אומרים להם [במחשבתכם] לבוא ולקחת את זה, אבל כשהצד האנושי של האנשים נעשה חזק, הצד היודע לא יוכל להיכנס לפעולה. אנשים במנהטן, לדוגמה, כולם עסוקים מאוד. מחשבתם יכולה להיות עסוקה במחשבות על לעשות כסף, ללכת לפגישה עם מישהו או לסגור עיסקה כלשהי, ואז הם עוברים לידכם בחיפזון. אז בזמן שהם חושבים על משהו, המחשבה הזו ששלחתם יכולה לגרום לצד היודע שלהם לרצות לבוא ולקחת את החומרים שלכם, אבל הצד האנושי שלהם עדיין חזק, ואז הם אולי יחמיצו את ההזדמנות. אז, מה שאני חושב הוא, שזה יהיה נהדר אם נוכל לברך אותם בנימוס ולהיות קצת יותר פעילים.

אני יודע שהגישה הזו קשה למתרגלים המערביים שלנו. תמיד יש להם תחושה לא נוחה להטריד אנשים, להטריד אותם באופן פעיל. אבל לא כך פני הדברים. מה שאתם צריכים לזכור הוא שאתם מצילים אנשים, ולא יהיו בעיות (מחיאות כפיים).

תלמיד: כשאנחנו מבהירים את האמת במנהטן לאנשים העובדים בגורדי השחקים, אנחנו עדיין נתקלים במכשולים רבים. איך נוכל לפעול טוב יותר לפרוץ דרך השכבות על גבי שכבות של המכשולים והמחסומים שהכוחות הישנים הקימו, וכך להביא הצלה לישויות החיות הנמצאות בבניינים האלה? האם המאסטר יוכל בבקשה…

המאסטר: כן, למעשה כשאנחנו הולכים לבניינים האלה כדי להבהיר את האמת זה באמת קשה להיכנס, משום שכל מי שנמצא שם עובד. בזמן שכולם עובדים, אם נבוא לשם להבהיר את האמת הבוסים שלהם בטוח יתרגזו, והם יראו אותנו בעין לא יפה. כמובן, אני לא אומר שזה תמיד כך. כשהנסיבות מאפשרות זאת אנחנו יכולים לעשות את זה. ולגבי העובדים בחברות האלו, יש בדרך כלל שלוש פעמים ביום בהן אתם יכולים לבוא אתם במגע. האחת היא בשעה שהם באים לעבודה, השנייה היא כשהם יוצאים מהעבודה, והשלישית היא כשהם אוכלים ארוחת צהריים. רובם יוצאים לארוחת צהריים. אז אנחנו יכולים לכוון את מאמצינו להגיע אליהם בשלוש הפעמים האלו, ואולי התוצאות יהיו טובות יותר.

תלמיד: אני תלמיד דאפא מבייג'ינג. לפני שיצאתי [לארה"ב], המטפחים העמיתים אמרו לי לוודא שאני מעביר את דרישת השלום שלהם למאסטר. (המאסטר: תודה לכם. אני מודה למתרגלים של בייג'ינג) (מחיאות כפיים). אף על פי שכולם מרגישים שהמאסטר כל הזמן לצדם, הם לא יכולים שלא להתגעגע מאוד למאסטר – דמעות נקוות בעיניהם כשרק מזכירים את השם של המאסטר. ביומיים האחרונוים הצטרפתי לפעילויות שארגנו תלמידי הדאפא שמחוץ לסין, וזה היה מרגש מאוד. אף על פי שאנחנו [בבייג'ינג] נמצאים בנקודת המוקד האחרת של הרוע, יש מטפחים עמיתים שנכנסו למצב שבו הם פועלים לפי שיגרה מיכנית, משום שהרדיפה נמשכת כבר זמן כה רב. שלא כמו תלמידי הדאפא שמחוץ לסין שהם כל כך נחושים ושומרים על תחושת דחיפות. כאן מרגישים באמת שהקצב של הדברים הוא מהיר כל כך, וכל תלמיד דאפא עובד קשה. אני יכול לחוש את ההבדל בינינו לבין תלמידי הדאפא שמחוץ לסין. אני לבטח אביא אתי בחזרה ואחלוק עם המטפחים העמיתים בסין את מה שחוויתי בעצמי במנהטן ואת ההדר של ועידת הפא של ניו יורק. אנחנו באמת צריכים להגביר את הקצב וכל הזמן להיות נחושים. תנוח דעתו של המאסטר: אנחנו נשיג את זה, אנחנו בטוח נשיג את זה.

המאסטר: אני מאמין לכם (מחיאות כפיים). למען האמת הרוע שבסין מפוחד מאוד מתלמידי הדאפא שם וברחבי העולם העושים דברים כפי שתיארת ועושים מאמצים שכאלו. הדבר עשה רבות לריסון הרדיפה, וכמויות עצומות של רוע הושמדו תוך כדי כך. אז כשהמצב הוא כזה, אם עדיין יש לנו תלמידים שלא צועדים קדימה ולא עושים דברים בגלל הפחד שבלבם, אז הם באמת מאבדים את ההזדמנות שלהם. יש אנשים שאומרים: "אנחנו יודעים שהמאסטר טוב ואנחנו יודעים שהדאפא הוא טוב. אנחנו לומדים [את הפא] בבית ועושים שם בחשאי את התרגילים". אבל למעשה הדאפא הועבר לכם, והוא ניתן כדי שאתם תוכלו להציל את כל הישויות, זה כדי שאתם תקימו מוסריות אדירה אפילו גדולה יותר ותהיו אחראים על כל הישויות. האם לא אמרתי זאת בעבר, שהחיים של העתיד יעשו דברים למען אחרים ולא למען עצמם? התהליך הזה הוא בדיוק כזה שבו התכונות האלה מחושלות בכם, אז אתם לא יכולים לחשוב רק על עצמכם. מה הדבר שאתם מפחדים ממנו? נראה שמהכול. כשמתרחשת רדיפה כזו אכזרית, גם אני לא רוצה לראות מתרגלים סובלים מהרדיפה. אבל המצב הנוכחי משתנה בהדרגה, וזה אומר שעלינו לפעול אפילו טוב יותר. למעשה, באשר למתרגלים שפעלו היטב לכל אורך הדרך, האם הם לא היו צריכים לצלוח דרך הרדיפה החמורה והאכזרית?

אז אני מקווה שהמתרגלים בסין באמת יוכלו ללמוד מהמתרגלים שמחוץ לסין ולהתאמץ להשתוות להם. כדי להפחית את הרדיפה של הרוע כלפיכם הסתכלו על מה שהם עושים. הם עבדו קשה כל כך. יש כאלו שכמעט לא ישנים יום אחר יום, כל אחד עושה דברים רבים, וכולם לוקחים על עצמם פרויקטים רבים. ואינני מדבר רק על מעטים מהם – מדובר ברובם, והם באמת עובדים קשה. אז כשאנחנו משווים דברים באור זה, אפילו שהסביבה שלהם רגועה ונוחה, כתלמידי דאפא, עדיין העניין הוא להיות נחוש. אם בנסיבות חמורות ואכזריות מאוד לא הצלחתם לעשות דברים, או לא הצלחתם לעשות אותם היטב, אולי זה באמת היה התוצר של הנסיבות. אבל עכשיו המצב השתנה ואתם צריכים לצעוד קדימה ולפעול היטב.

בעבר, כשכל כך הרבה רוע נדחס למטה, לכאן, שלושת העולמות היו רוויים בו, והוא מילא את האוויר. כששאפת אוויר זה נשאב לבטן שלך – זה היה רב עד כדי כך. הרוע היה בכל מקום. וכל דבר ודבר קטן היה נשלט על ידי הרוע הזה. הדשא היה מכשיל אתכם וענפי העצים היו מצליפים בפניכם. כשהייתם הולכים ליד קיר הוא היה מכה בראשכם. כל הדברים האלה נראו לכם טבעיים – אבל הם לא. בדיוק כה מרושע זה היה אז. עכשיו כשהרוע נוקה הסביבה שלנו נעשית יותר ויותר רגועה וקלה. באזורים רבים הרוע בורח ברגע שהוא רואה תלמידי דאפא. הוא בכלל לא מעז לבקר באזורים האלו משום שתלמידי הדאפא שם עשו עבודה טובה. אז כשיש כל כך הרבה תלמידי דאפא כאן במנהטן איך הרוע מעז לבוא לכאן? זה משום שהגורמים של הכוחות הישנים דוחפים את הרוע לכאן– כאילו הם מטאטאים זבל, גורפים אותו לכאן, ואוספים אותו כאן, כך שתלמידי הדאפא והמון האלוהויות יוכלו להשמיד אותו. אחרת הרוע לחלוטין לא היה מעז לבוא לכאן עכשיו.

אז כשאנחנו מתבוננים בסין כאשר הסביבה היא כפי שהיא בהווה, אם יש מתרגלים שעדיין לא יכולים לצעוד קדימה אז הם באמת עומדים לאבד את ההזדמנות שלהם. כמובן, מתרגלים רבים עשו שם עבודה מצוינת, והם עשו דברים לכל אורך הדרך. זה באמת נהדר.

תלמיד: לאנשים יש הבנות שונות לגבי שליחת מחשבות נכונות ליד הקונסוליה. יש המאמינים שאם אנחנו שולחים מחשבות נכונות אחרי כל תרגיל, לרוע לא תהיה הזדמנות אפילו לנשום. האם חשיבה כזאת היא מנוגדת ל"שן"?

המאסטר: הרוע שרודף את תלמידי הדאפא פשוט צריך להיות מנוקה. ובאשר לפרטים הספציפיים, אני אשאיר לכם להבין אותם בעצמכם.

התלמיד שואל עוד: יש אנשים שמבינים שאם עושים זאת כמו [שתיארתי] זה להשתמש בחשיבה אנושית. שליחת מחשבות נכונות היא משהו רציני, ועקרונות הפא מכתיבים שמשיגים דברים רק כאשר אנחנו ללא רדיפה, שעלינו לתת לדברים לקרות באופן טבעי. רק כאשר אנו שולחים מחשבות נכונות אחרי שעשינו את תרגילי העמידה, ושוב אחרי שעשינו את תרגיל הישיבה, זה לא ישפיע על הטיפוח שלנו. האם תוכל לומר לנו אם יש בעיה בעשיית הפסקות בתרגול ופרישׂתו על פני כמה שעות?

המאסטר: אל תפתחו החזקה. פעלו לפי הדרישות שנקבעו כאשר אתם עושים את התרגילים. ובאשר לשליחת מחשבות נכונות, אתם יכולים, למעט כשזה נעשה באופן קולקטיבי, לעשות זאת בכל זמן שאתם בוחרים. מה שאני חושב הוא שלעשות את התרגילים זה לעשות את התרגילים, אז פשוט תעשו אותם באופן רגיל. באשר לשליחת מחשבות נכונות, אתם יכולים לעשות זאת בכל זמן ובכל מקום. כל עוד לא התשתם את עצמכם, אתם יכולים לשלוח אותן, וזה יהיה בסדר. כל מה שאתם מוציאים יתמלא מחדש. לעשות את התרגילים רק בשביל לעשות את התרגילים זה לא הרעיון – התרגילים מחזקים את המנגנונים שלך, ואלו הם המנגנונים האוטומטיים שבאמת מרוממים אותך וממלאים מחדש את האנרגיה שלך. 24 שעות ביממה אתה מזוקק על ידי הגונג ועל ידי הפא, אז לא משנה כמה אנרגיה אתם שולחים החוצה כשאתם שולחים מחשבות נכונות, שום דבר ממנה לא הולך לאיבוד. ובאשר ליכולות העל-טבעיות שלכם, הן יחזרו מעצמן. דברים אחרים שמתכלים יתמלאו גם כן מחדש במהירות, וזה משום שאמת-המידה שלך היא בגובה הזה. זה כמו שאמרתי: כמה שהגונג שלך גבוה, זה משום שהשין-שינג שלך הוא בגובה הזה, וזה משום שיש מקל מדידה. כשמקל המדידה הוא שם בגובה הזה, לגונג אין ברירה אלא לעלות לגובה הזה, ולפיכך הדברים מתמלאים מחדש במהירות. להגדיל את הגונג זה למעשה ממש קל. מה שקשה הוא להעלות את השין-שינג. אז זו הסיבה שכל כך קשה לפתח גונג (מחיאות כפיים).

עכשיו קראתי את כל הפתקים עם השאלות (מחיאות כפיים). תלמידי הדאפא שלנו באמת עבדו קשה במשך מספר השנים האחרונות של אימות הדאפא, הבהרת האמת והצלת ישויות חיות; לגבי רבים מתלמידי הדאפא זה עד כדי כך שהם מרגישים באמת עייפים, ואנשים רבים התגברו על אתגרים מכל סוג לאורך הדרך בזמן עשיית הדברים האלו. אי אפשר שלא לומר שתלמידי הדאפא הם מדהימים. למעשה, אף על פי שאני הוא שאומר שאתם מדהימים, אני רק חוזר על המילים שהאלוהויות אמרו. הן אלו שאומרות שאתם מדהימים. אם רק אני הייתי אומר שאתם מדהימים, ובכן, אני המאסטר שלכם, אז ברור שאני קצת מוטה לטובת התלמידים שלי. הטווח הרחב יותר של החיים היו צריכים להשתכנע, וזו הסיבה שלא משנה איך זה נראה, בסך הכול המצב משתפר עבור תלמידי הדאפא שלנו אפילו אם תיתקלו אולי בצרות ובעיכובים רבים בזמן שאתם מאמתים את הפא.

תיקון הפא של הקוסמוס בטוח יצליח. אפילו הדברים האלה שתוכננו על ידי הכוחות הישנים לא יעזו [לגרום] שהוא לא יצליח. פשוט התוכניות שלהם הפריעו לתיקון הפא ופגעו בדברים רבים בתיקון הפא, וזו הסיבה שיש להשמיד באופן יסודי את כל הגורמים של הכוחות הישנים. תלמידי הדאפא לא יאמתו לנצח את הפא כאן בעולם האנושי, משום שהמועד שבו הפא יתקן את העולם האנושי בטוח יגיע. בקרוב תיקון הפא שהדאפא עושה בקוסמוס יגיע לסיומו. אנשים היום יודעים שהקוסמוס מתרחק יותר ויותר משביל החלב. במילים אחרות, כל הדבר הזה הוא לא משהו שרק אני אומר, והוא לא משהו שרק תלמידי הדאפא יכולים לדעת עליו: בני אדם גם כן בהדרגה יגיעו לדעת עליו.

כל הדברים שהאדם לא מאמין בהם יתגלו בקרוב מול עיניו. כל התעלומות הלא פתורות של העבר יופיעו כאן בעולם האנושי, וכשזה יקרה, אז זה יהיה הזמן שבו הפא מתקן את העולם האנושי. באמצעות כל הדברים שאתם, תלמידי הדאפא, עשיתם, הוכחתם שאתם ראויים לכל מה שהדאפא נתן כדי לחשל אתכם. אני יכול לומר שאימות הפא של תלמידי הדאפא, ככלל, השיג את מה שהוא היה אמור להשיג, ושהם מילאו את האחריות שלהם (מחיאות כפיים). ואף על פי שעדיין נותר ללכת את שארית המסע, ואף על פי שנותרו עדיין כמה דברים לעשות. אני חושב שאף אחד מאלה לא יהווה בעיה, משום שהזמן הקשה ביותר עבר, והתקופה המרושעת ביותר הסתיימה (מחיאות כפיים). הדרך שלפניכם צריכה להפוך רק ליותר רחבה, בזמן שכל הדברים צריכים להפוך לצלולים יותר ויותר, ואתם תהפכו להיות בשלים יותר ויותר. וכמטפחים אתם צריכים לגלם באופן אדיר יותר את היציבות וההתנהגות של תלמיד דאפא. בעתיד תלמידי הדאפא יפוצו על כל מה שהם נתנו במשך כל תהליך תיקון הפא. ואפילו כשזה נוגע לרדיפה ולהפסדים שהמין האנושי סבל, בעתיד המין האנושי יפוצה גם כן (מחיאות כפיים). הדאפא יקים עתיד למין האנושי, וכשמישהו יכול לפעול בצורה ישרה במשך התקופה הזו שבה הדאפא מופץ, שבה תלמידי הדאפא נמצאים במצב הקשה בו הם נרדפים, אדם כזה צריך להיות מבורך. אדם כזה עשה את מה שאדם אמור לעשות, ולכן בעתיד, תכונן עבורם סביבה אמיתית לאורח חיים אנושי.

בעוד זמן לא רב הכול ישתנה, אבל כתלמידי דאפא אתם לא יכולים להתנדנד בשום צורה לפני ההגעה לשלמות המלאה. עליכם לעשות את מה שאתם צריכים לעשות, בדיוק כפי שעשיתם לכל אורך הדרך. אם אפילו מחשבה או רעיון אחד שלכם הוא קיצוני, ואם אתם לא לוקחים בחשבון את התוצאות, או אם אתם לא חושבים על טובת הדאפא, אומר לכם, אז לא הלכתם היטב בנתיב שלכם. היות שהנתיב שלכם מיועד להישאר לעתיד, אתם חייבים להצליח להתוות אותו. מטרת הטיפוח שלכם היא מעבר להגעה העצמית לשלמות המלאה, משום שאתם אמורים להציל ישויות חיות ואתם עוזרים לחיים של העתיד לכונן את העתיד הזה. האחריות שלכם גדולה, אבל הגמול שמחכה לכם הוא עצום. מה שתשיגו בהמשך עובר בהרבה את מה שאתם משקיעים, לא משנה כמה הרבה זה יהיה. אז אני מקווה שבשום נסיבות אתם לא תתנדנדו. בין אם אנשים יתקנו את העוולה בנוגע לדאפא או לא, בין אם מצב חדש יופיע או לא, לא משנה מה, על תלמידי הדאפא עדיין להציל את הישויות החיות שצריך להציל. המשיכו לעשות את מה שאתם צריכים לעשות כל הדרך עד ההגעה לשלמות המלאה! (מחיאות כפיים ממושכות ונלהבות).

[1]  הערת המתרגם לאנגלית: זוהי מילה דומה שמשמעותה "להיפטר", "לסלק" או "להוציא".

[2] סימנייה סינית –מילה בסינית המורכבת מתווים

[3] "ארבעת המיושנים" – מוגדר כ"רעיונות ישָנים, תרבות ישָנה, מנהגים ישָנים והרגלים ישָנים"

[4] דאפא האו – בסינית "הדאפא הוא טוב"