אחרי שקראתי את מאמרו של המורה: "לסובב את הגלגל לעבר העולם האנושי", הייתי חרד מאוד. חששתי שעזרה לאנשים לעזוב את המק"ס אינה קלה כלל. איך אעשה זאת? למי אספר? הייתי מוטרד. מאוחר יותר חשבתי שאחותי הגדולה תוכל להבין, כיוון שקראה את "תשעת הדיונים", ומאמינה מאוד בדאפא. כך שדבר ראשון החלטתי ללכת לביתה. הבאתי את המאמר של המורה, "לסובב אל הגלגל לעבר העולם האנושי", וביקשתי ממנה לקרוא אותו. חשבתי שהיא אולי תסכים לעזוב את המק"ס וארגוניה; אולם היא לא הסכימה. התחלתי לדאוג: "מדוע אינך מבינה? את קראת את 'תשעת הדיונים'. אחותי ענתה לי: "המק"ס באמת אינה טובה, אבל היא לא לגמרי רעה". סיפרתי לה על התוצאה אם לא תעזוב. באותו הרגע גיסי התערב ואמר: "אל תגרום לנו לאבד את הפנסיה שלנו". שניהם התחילו להתווכח איתי. חשבתי שאולי אלה הם הפרעות. שלחתי מחשבות נכונות מתוך הלב, כדי לסלק את הרוח הרעה של המק"ס במחשבתם. התוצאה הייתה ברורה; התייחסותה של אחותי השתנתה מייד. היא בקשה: "תן לי לחשוב על כך במשך יומיים". הפצרתי בה לנצור את חייה. ואז עזבתי.

באותו הלילה, קיבלתי רמז מן המורה בחלומי. ראיתי לפניי נהר ברוחב מטר אחד; הוא היה מאוד עמוק. רציתי לחצות אותו אבל פחדתי מעט, כך שהלכתי לאורך הנהר ומצאתי מקום שקל לחצות בו. אך באותו המקום, בצד השני של הנהר, היה הר. הוא חסם את הדרך, כך שלא יכולתי עדיין לחצות את הנהר. התעוררתי. חשבתי שלהעיר בני אדם לעזוב את ארגוני המק"ס, זה דומה בדיוק לחציית הנהר. בגלל הפחד רציתי לחפש דרך קלה ובטוחה. אך למרות שמצאתי דרך כזאת, נתקלתי במכשול חדש: ההחזקה לרגש משפחתי, הרצון להצלחה מהירה, והלכי רוח אחרים. הפעם נכשלתי בשכנוע בני אדם לעזוב את המק"ס, אולם הבנתי בבירור כמה רבות כוח הן המחשבות הנכונות.

ב"יום סחיפת הקברים", כל אחיותיי ואחיי נפגשו בביתה של אחותי השנייה, ואחר כך נסענו ביחד לעיר הולדתנו. שלחתי מחשבות נכונות ימים רבים לפני המועד הזה: "כל אחד במשפחתי צריך להקשיב להבהרת האמת שלי. עליהם לעזוב את הארגונים המרושעים ללא תירוצים כלשהם". הרגשתי את חוזק ותקיפות המחשבות הנכונות. כתוצאה מכך, ההשפעה הייתה מאוד טובה. כול המשפחה, מן המבוגר שבהם ועד לצעיר, הסכימו לעזוב את ארגוני המק"ס המרושעים.

ההתנסות הזאת חיזקה את בטחוני. מאז, לא משנה לאן אני הולך, אני תמיד חושב על המטרה שלי: להבהיר את האמת ולהעיר בני אדם לעזוב את המק"ס. הייתי בביתה של אחותי השנייה. היא סיפרה לי שכמה אנשים יבואו למשחק קלפים. מייד הכנתי את מחשבתי לעודד אותם לעזוב את המק"ס. כאשר הגיעו, ביקשתי מאחותי לספר להם שהיא עזבה את המק"ס, שתגרום להם להיות בטוחים. אחותי אמרה שהם אינם חברי המפלגה כבר זמן רב. אמרתי: "זה לא אותו הדבר כמו לעזוב כעת. זה יגרום לחייכם להיות בטוחים אם תעזבו כעת". נתתי להם דוגמאות נוספות על התוצאות של עזיבה או אי עזיבה. אחרי שהקשיבו לי, כולם רצו להתנער מן הארגונים המרושעים. אחת מהן אפילו חששה שאולי אדלג עליה והיא התחננה אלי לעזור לה לעזוב.

בדרך זאת, בין בני משפחתי וחבריי, כל עוד אני יכול לפגוש בהם, הם מקשיבים לי ברוב המקרים ועוזבים את הארגונים המרושעים. כעת, אין לי דאגות או מחשבות אחרות כלשהם. כאשר אני מעיר אנשים לעזוב. בכל פעם שאני פוגש אנשים, בין אם אני מכיר אותם או לא, אני למעשה מדבר איתם פשוט עם לב להציל אנשים. זה פועל בצורה חלקה מאוד, לא משנה היכן, בביתם של אנשים, או בחוץ. אני מבין שכך המורה עוזר לבני אדם עם קשרים גורליים להינצל.

פגשתי בחבר ותיק לא מזמן. כשדברתי אתו על עזיבת המק"ס, הוא לא רק סירב, אלא גם העליב אותי מילולית. ללא כל האשמות בלבי כלפיו, אמרתי לו: "אני חושש לך". הוא ענה בחזרה: "אני חושש לך" ואז עזב. שלחתי מחשבות נכונות חזקות, כשאני מסלק את כל האלמנטים של הרוע מאחוריו. פגשתי בו כמה ימים מאוחר יותר והמצב היה שונה לחלוטין. אמרתי: "אני חייב להצליח לעזור לך לעזוב הפעם". המחשבה הנכונה באמת עבדה; הוא הסכים לגמרי להתנער מן הארגונים המרושעים, ואמר לי שהוא רוצה גם ללמוד איתי פאלון גונג.