שמי לוטוס ואני מתרגלת פאלון גונג מעיירה קטנה בצפון מזרח סין. יום אחד כשהלכתי ברחוב עם מתרגלת עמיתה, נפגענו על ידי מכונית שעברה במקום. הועפנו כ-4 מטר משם. אני נחתי על גבי וראשי ואיבדתי את ההכרה. למתרגלת העמיתה נזל דם על כל הפרצוף, אבל היא נפגעה בצורה פחות רצינית ממני.

היא התעוררה ראשונה ומצאה עצמה מוקפת אנשים שהזעיקו אמבולנס. המילים הראשונות שאמרה היו: "אנחנו מתרגלות פאלון דאפא ומוגנות על ידי המאסטר שלנו. איננו זקוקות לאמבולנס ואיננו רוצות לסבך אף אחד בצרות". היא חזרה שוב על דבריה.

התעוררתי ויכולתי לשמוע אותה מדברת. המחשבה הראשונה שלי הייתה: "אני מתרגלת פאלון דאפא. אני חייבת לעמוד על רגליי. אנחנו מוגנות על ידי המאסטר שלנו". התאמצתי והצלחתי לשבת ואמרתי לכולם: "אנחנו מתרגלות פאלון דאפא. אנחנו לא רוצות לסבך בצרות את הנהג שפגע בנו. אנחנו נהיה בסדר ואיננו זקוקות ללכת לבית חולים".

הנהג, האנשים שצפו במקרה וארבעה שוטרים צעירים שהיו במקום נדהמו. הם אמרו שכמעט מתנו ובכל זאת כל מה שאנחנו חושבות זה על איך לא לסבך את הנהג בצרות. הם ציינו כמה טובי לב הם מתרגלי הפאלון דאפא.

כשדמעות בעיניו, נהג המכונית הפוגעת אמר: "שמעתי אנשים אומרים שפאלון דאפא הוא טוב, אבל היום נוכחתי בזאת במו עיניי. פאלון דאפא באמת טוב והמתרגלים כל כך טובי לב".

למרות כל זאת, צלצלו לאמבולנס ואני החלטתי לנצל את ההזדמנות לאמת את הדאפא ולהציל אחרים. רציתי להפוך את המקרה שלמראית עין נראה רע למשהו טוב.

לקחו אותנו למחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים. אמרתי לרופא שאיני זקוקה לטיפול רפואי. הרופא לא רצה לשמוע וביקש את מספרי הטלפון של בני משפחתי, כדי להודיע להם על התאונה. נתתי לו את מספרי הטלפון.

כשבני משפחתי שמעו על התאונה, הם מיהרו להגיע לבית החולים. הם רצו לסייע בהוצאות הטיפול הרפואי. אחד מקרוביי הציע לתרום 1000 יואן ואחר רצה לתרום 2000 יואן. אלה אינם אנשים עשירים ואמרתי להם שאיני יכולה לקחת את כספם. הצעתי להם לחסוך את הכסף ללימודי הילדים שלהם. לאחת מקרובותיי היה ילד שלמד באוניברסיטה והיא הייתה דחוקה בכסף. דמעותיה זלגו נוכח הדאגה שלי לזולת.

אחדים מבני משפחתי דרשו מהנהג לשלם את ההוצאות הרפואיות. עצרתי בעדם ואמרתי לנהג שאיני מאשימה אותו בתאונה והוא חופשי לעזוב. כשדמעות בעיניו, כרע על ברכיו ואמר: "מעולם לא פגשתי מישהו נדיב כל כך כמוך. יש לי כאן כמה אלפי יואנים, בבקשה קחי את הכסף". סירבתי והסברתי לו שאני מתרגלת ומנסה להתחשב קודם כל באחרים.

לאחר זאת שאלתי את הנהג אם הוא חבר במפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) או באחד מהארגונים המסונפים אליה. אמרתי לו שאני רוצה לעזור לו לפרוש מהמפלגה כדי שיהיה מוגן בעת שהמק"ס תסולק. הנהג הצטרף בזמנו רק לחלוצים הצעירים והסכים לפרוש מהארגון.

אחת מבנות משפחתי עבדה בבית החולים הזה ובאה לבקר אותי והציעה לי שאבוא אליה לכמה ימים כדי לשהות בביתה. הסכמתי, עזבתי את בית החולים ונסעתי איתה לביתה.

שהיתי בביתה חמישה ימים לפני שחזרתי לביתי. הרגשתי שלא נוח וכל גופי כאב. ניצלתי כל דקה כדי ללמוד את הפא ולתרגל. אחרי שחזרתי הביתה, חשבתי שעלי להסביר את העובדות לגבי הפאלון דאפא לנהגים שבחברה הזאת. לקחתי כמה חומרי מידע והלכתי לראות אותם. הם יכלו לראות שפני היו עדיין חבולות מאוד והם היו מופתעים לראות אותי על הרגלים וכבר בפעילות. הם ביקשו ממני לחזור הביתה ולנוח והציעו שיחלקו את עלוני המידע עבורי.

ניצלתי את ההזדמנות להסביר את האמת על הפאלון דאפא ועל הרדיפה להרבה נהגים, וכך להפוך את התאונה למשהו טוב לכולם.

יתר על כן הרגשתי שהתאונה הזאת פיתחה את מחשבתי. הבנתי את מה שהמאסטר מלמד על מבנה היקום, דבר שלא הבנתי בעבר. הדאפא באמת מדהימה.