(התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא האוסטרלית לשיתוף התנסויות ב-2016)

ברכות למאסטר הנכבד ולעמיתיי המטפחים!

התלבטתי רבות לגבי כתיבת התנסות לוועידת הפא הזאת. חשבתי שמצב הטיפוח שלי אינו עומד ברמה המצופה משום שמבחני שין-שינג רבים לא הצלחתי לעבור. כמו כן, לא הצלחתי להעלות בדעתי משהו שאוכל לשתף בו, ולא האמנתי שאשפיע באופן חיובי על חייהם של מתרגלים.

בשבועות האחרונים היו כמה ועידות פא קטנות לשיתוף התנסויות בסידני. התרגשתי מאוד ממה ששמעתי. מתרגלים עמיתים חשפו את ההחסרות וההחזקות שלהם מבלי לנסות כלל להגן על עצמם. יכולתי להרגיש שהלב של כולם רוצה להתמלא בחמלה ורצון לטפח באמת.

הבנתי שההסתייגות שלי לשתף באה מההחזקה למוניטין, שהיא צורה של אנוכיות. רציתי להגן על התדמית הציבורית שלי. הייתי מודאג שאם אשתף בהחזקות שלי, מתרגלים עמיתים עלולים לדבר עליהן. היו לי ללא ספק כמה מבחני שין-שינג שלא עברתי, וגם לא גיליתי את ההחזקה הבסיסית שלי. אולם התחלתי להבין ששיתוף בהחזקות שלי יכול להיות אמצעי לחשיפת ההחסרות שלי. זה בתורו יוכל לעזור לי לשפר את מצב הטיפוח שלי.

שיתוף פעולה הוא בעל חשיבות עליונה

בהרצאות האחרונות, המאסטר הזכיר שהאחריויות של מתאם הן עצומות. בהיותי מתאם, דבריו של המאסטר הדאיגו אותי. חששתי שאינני יכול לעמוד באחריויות האלה או לעמוד בסטנדרט של המאסטר.

המאסטר אמר:

אני אומר לכם, אם אתה, כאחראי או כמתאם של פרויקט, לא משתף פעולה היטב עם מישהו, יש לך פרצות בטיפוח, ואתה צריך לסגור אותן. אם לא תוכל לסגור אותן יהיו לך פרצות, וזאת תהיה בעיה בדרכך לשלמות המלאה. האם אינך מאמין לזה? הדגשתי כל הזמן שאתם צריכים לשתף פעולה זה עם זה." ( הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016)

לאחרונה, נראה היה כאילו הקונפליקטים בין פרויקטים שונים הפכו רציניים יותר ואני פשוט לא יכולתי לעבור את המבחנים.

לפעמים, רציתי לעזוב את עבודתי כמתאם וחשבתי שפרויקטים של הבהרת אמת יהיו קלים יותר לטיפול עבורי. כמובן, כשנרגעתי ובחנתי את הסוגיה על בסיס הסטנדרטים של הפא, ידעתי שאני טועה. לעזוב פירושו יהיה, להפר את שבועותיי האין זאת? ובכל זאת איך אוכל לעשות פריצת דרך? אבל לצערי, לפעמים לא יכולתי להתגבר על קונפליקטים של שין-שינג וצלעתי לאורך נתיב הטיפוח שלי.

החלטתי אז, שהדבר הטוב ביותר הוא פשוט להתעלם מכמה בעיות ופשוט לעשות כל מה שאני יכול ולטפח את השין-שינג שלי. בדרך זאת, אעמוד לנוכח קונפליקטים מועטים יותר עם מטפחים עמיתים.

לעמוד במילה

לאחרונה, די הרבה מתרגלים שיתפו איך שחררו את תרבות המק"ס ששטפה לנו את המוח.

ביטויים של תרבות המפלגה כוללים: עבודה שעושים בחצי לב, חשיבה שלילית וביצוע מעשים רעים. תהיתי אם אני עובד בחצי לב, בלב לא שלם. אם זה נכון, לא אוכל להגיע לסטנדרט של ישות מוארת.

למעשה, התנהגות האנשים בזמנים העתיקים התעלתה על ההתנהגות שלי. בעבר, ברגע שאנשים הבטיחו הבטחה או לקחו על עצמם עבודה, הם היו משקיעים בכך את מיטבם. הם היו עומדים במילתם, אפילו אם זה היה במחיר חייהם. כתלמידי דאפא, אם אנחנו לוקחים על עצמנו ניהול של פרויקט, עלינו לעמוד בסטנדרט גבוה יותר.

קונפליקטים חושפים החזקות חבויות

כשהקונפליקטים לא ניכרו בבירור על פני השטח, חשבתי שמצב הטיפוח שלי בסדר. למעשה כבר שחררתי החזקות רבות, כמו החזקה למוניטין, לרווח אישי ולרגשות. אבל, כשהקונפליקטים הפכו רציניים יותר, והגישה שלי הפכה שלילית יותר, גיליתי שבסיס הטיפוח שלי אינו איתן מספיק, ושיש שם עוד החזקות חבויות.

לדעתי הייתי תמיד צודק ורציתי שאחרים יחמיאו לי. לא יכולתי לסבול לשמוע דעות אחרות ובמיוחד ביקורת. לפני שהתחלתי את הטיפוח הייתי אדם שקט ופסימי. מאז היותי ילד הרגשתי נחות. הייתי תמיד מצטיין בלימודים ובעבודה, אבל רציתי תמיד לשמוע מחמאות, ופחדתי שיעבירו עליי ביקורת.

עקב הטיפוח נעשיתי יותר ויותר לאדם חברתי, אבל לנוכח הקונפליקטים האחרונים נוכחתי לדעת שההחזקות שלי לא סולקו ביסודיות. בכל פעם שמתרגלים עמיתים לא הסכימו עם החלטותיי ומעשיי, או הטילו בהם ספק, נכנסתי לוויכוח, או נעשיתי עצוב. לא רציתי לתקשר עימם יותר.

הקנאה גורמת לעימותים

ההחזקה שלי לקנאה הייתה די בולטת. היא גרמה לי להיות עצוב כשסיפרו לי שלאחד המתרגלים היה רעיון טוב או שזה פעל היטב. הרגשתי שזה לא הוגן שלא מכירים בעבודה ובמאמצים שלי. ההערכה העצמית שלי קרסה, ופיתחתי רגישות גבוהה לגבי המוניטין שלי.

היו לי עימותים עם מתאמים אחרים ונוצרה בינינו מחלוקת. היו מתרגלים ותיקים שאמרו לי שמתרגלים ותיקים ומתרגלים מוכשרים אינם רוצים להצטרף לפעילויות או לפרויקטים שאורגנו על ידי האגודה, מפני שהם לא אהבו את האישיות שלי ואת הדרך שלי לעשיית דברים. הם חשבו שיש לי יכולת לתאם מספר מועט של מתרגלים, אך לא את הקבוצה כולה.

הקונפליקטים האלה והביקורת הזאת הממו אותי. זועזעתי, הרגשתי שנגרם לי עוול ונכנסתי לדיכאון. חשבתי: "למרות כל מאמציי ועבודתי הקשה הם מתייחסים אלי כך? מתרגלים נהגו לשתף פעולה היטב. מדוע הם לא יכולים להעריך את עבודתי הקשה ואת מאמציי?"

זה חשף עוד מההחזקות שלי ובכלל זה לחפש מאחרים כבוד, מנטליות של תחרותיות והחזקה לנוחות. נעשיתי פסימי כדי להגן על עצמי מפגיעה. לא היה אכפת לי עוד, סירבתי לתמוך בכל פרויקט שהוא, ולא השקעתי עוד את לבי בעבודה כמקודם.

פיתחתי עצלות והחזקה לנוחות. לא הצלחתי לקום מוקדם בבוקר כל יום כדי ללמוד את הפא ולתרגל. במקום זאת צפיתי בסרטי ווידיאו וטענתי שזה כדי להקל את הלחץ. לא בזבזתי זמן, מפני שצפיתי בסרטי הווידיאו תוך כדי אכילה. אולם תוכן הסרטים הפך אותי לאדם רגיל, וזה השפיע על לימוד הפא שלי ועל התרגילים. כמו כן המחשבה שלי לא הייתה כבר טהורה, וגם לא יכולתי להתרכז בזמן שליחת מחשבות נכונות. כבר לא היו לי מספיק חמלה וסובלנות מול מתרגלים, כך שקונפליקטים התעוררו ביתר קלות.

כמה מתאמים סבלו לפתע מקארמת מחלה. זה גרם לי להבין שהטיפוח הוא רציני. הסתכלתי פנימה לראות כיצד אוכל להשתפר בטיפוח ולשתף פעולה עם מתרגלים אחרים. שוחחתי, שיתפתי ושלחתי מחשבות נכונות עם מתרגלים שסבלו מקארמת מחלה. כאב לי לראות מתרגלים עמיתים סובלים עינויים מידי הכוחות הישנים ונחלשים.

שאלתי את עצמי: "האם אני טוב יותר מהם?". "מדוע עליהם לעמוד בפני הפרעות כאלה? אחרי שהשגנו כל כך הרבה הישגים, האם אנחנו באמת מבינים מהו טיפוח ואיך לטפח? האם אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים מתוך תשוקה אנושית ורואים זאת כהתקדמות במרץ? האם אפשר להנמיך את הדרישות של הפא עבורנו רק משום שאנחנו עושים עבודת דאפא? כאשר הפא מתקן את העולם האנושי האם נעמוד בסטנדרט ונהיה טהורים מספיק כדי להגיע לשלמות?"

כשנזכרתי בעבר, הבנתי מדוע יכולתי אז לשתף פעולה היטב עם מתרגלים עמיתים ומדוע היו לי פחות קונפליקטים. זה משום שלא הייתי מתאם, וההחזקה ל"עצמי" לא אותגרה. לכן, היא גם לא נחשפה. בהתחלה דברים הלכו חלק. אולם במשך התהליך ההחזקה ל"עצמי" גדלה. במיוחד כשהתקדמנו מעט, ההחזקה להוכיח את עצמי והמחשבה שאני תמיד צודק גדלו. חשבתי שההתקדמות של הפרויקט היא בגלל המאמץ והיכולת שלי. שכחתי שהמאסטר אמר:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר." ("ג'ואן פאלון")

שכחתי שההצלחה שלי היא הודות לחיזוק של המאסטר ומהמוסריות האדירה של הדאפא. כשהייתי צריך לשתף פעולה עם מתרגלים עמיתים לא יכולתי לשתף עוד פעולה ללא תנאי. במיוחד הפריע לי כשלמתרגלים עמיתים היו דעות שונות או שהם רצו להשתמש בשיטה אחרת.

חשבתי: "על-פי הפא, עליכם לשתף פעולה איתי מפני שאני המתאם. מדוע המתאם צריך לשתף פעולה איתכם?"

כשכמה מהשיטות לא עלו בקנה אחד עם ההבנה שלי את הפא, או שחשבתי שההשפעה תהיה קטנה, הרגשתי גרוע אף יותר. אפילו השתמשתי בפא כדי לכסות על ההחזקות שלי. ראיתי עצמי כאחראי לפא, כאחראי לגוף האחד וכאחראי להצלת ישויות חיות. לפיכך, שכחתי להסתכל פנימה, לטפח, ולגלות את ההחזקות וההחסרות שלי.

לעודד, לא לדחות או לפסול

לבסוף הבנתי שלא משנה מה אני חושב לגבי מה שקורה, או מה אני מבין ברגע מסוים, עלי להשתפר ולעלות בטיפוח. הפא דורש ממני להשתפר ברמות. לכן, איננו יכולים שתהיה לנו החזקה להארה של רמה אחת, או להצלחה של פרויקט.

זה לא חשוב אם הרגלים או שיטות של מתרגלים אחרים לא מוצאים חן בעיניי. זה לא חשוב אם אנו עושים כמה טעויות או הולכים בדרך ארוכה יותר, מפני שכל מתרגל או מתאם הולך על הנתיב שלו או שלה לאימות הפא.

המאסטר שומר על כל תלמיד ומגן על נתיב הטיפוח שלו. אני מאמין שאם מישהו לא צועד בנתיב שלו היטב, חסרה לו אמונה במאסטר ובפא. המתאם אינו בהכרח האחד שמטפח בצורה הטובה ביותר או זה שהוא החכם ביותר. לכן, כשמתרגלים עמיתים מציעים תכניות שונות ורעיונות שונים, צריך לעודד אותם ולא לדחות אותם.

הבנתי גם מדוע כמה מתרגלים וותיקים ומתרגלים מוכשרים לא רוצים להשתתף בפרויקטים הנוכחיים. אולי זה בגלל שההבנה שלי והפעולות שלי מגבילות את ההתפתחות של מספר פרויקטים להבהרת אמת, ואז היכולות של מספר מתרגלים לא מגיעות לידי שימוש ומבוזבזות.

כמתאם, עלי למלא את האחריות שלי לגוף האחד, להיות בעל מחשבה פתוחה ולעודד עוד מתרגלים, להבין את הפוטנציאל שלהם ואת ההתלהבות שלהם להציל אנשים ולאמת את הפא טוב יותר.

פעילויות לקידום השן יון

בתחילת קידום השן יון של 2016 חשבתי שזה יהיה קל, משום שמתאמים ומתרגלים הכירו זה את זה טוב יותר. כמו כן, כל שיטות הקידום והצוותים היו בשלים יותר והגוף האחד כבר שיתף פעולה טוב יותר.

במהלך עונת שן יון של 2015 הקידום הלך בצורה חלקה, כך שחשבתי שנוכל לפעול היטב במכירת כרטיסי שן יון ב-2016. ביססתי את לוח המכירות של 2016 על סמך הקידום ותכנית המכירות של 2015.

אולם ב-2016 היו דרישות שונות, במיוחד משום שהתבקשנו לקדם את המופע לפלח היוקרתי של החברה הגבוהה. מכירת הכרטיסים התבצעה ממש לאט. מכרנו רק מחצית הכרטיסים בהשוואה לאותה תקופת זמן ב-2015. שיטות הקידום שהשתמשנו בהן בשנה שעברה לא היו יעילות השנה.

המתרגלים נראו מותשים ושווי-נפש. הם נראו חסרי חיות, ולא רצו לשתף כששיתפנו התנסויות. נראה היה כאילו משהו מדכא אותם. הייתי מודאג והתלונות שלי גדלו.

מכירות הכרטיסים לפני חג המולד במרכזי הקניות היו נמוכות אף יותר מהשכירות ששילמנו עבור הדוכנים, מה שגרם לי להתרגז יותר. אמרתי למתאם מרכז קניות שעליו להסתכל פנימה ולבחון ביסודיות את המצב.

מה שלא הודיתי בו היה שחשבתי שזו אשמתו שלא בחר במקום הנכון ולא הכשיר היטב את אנשי המכירות. למעשה, לא היה נכון למכור כרטיסים לפני חג המולד, הזמן בו השכירות יקרה כל כך. האווירה בין מתאמים ומתרגלים עלתה על שרטון. אמרתי לעצמי שזה עדיין מוקדם מדי ושהמכירות ישתפרו לאחר חג המולד. אמנם אחרי ראש השנה המכירות השתפרו במעט, אבל עדיין היה נמוך מדי בהשוואה לשנה הקודמת.

אלוהויות ובודהות סוללות את הדרך

מספר מתרגלים הגיעו לביקור מארצות אחרות כדי לשתף במה שהם למדו מניסיונם. ההתנסויות שלהם בנוגע למופע המיוחד של ה"שן יון" ובנוגע לחסויות עוררו אצלי השראה רבה. היו מתרגלים שהקצו זמן של כמה ימים עד שבוע, כדי לעבוד על קידום ה"שן יון". זה הראה לי שלא הקדשתי תשומת לב מספיקה ולא הענקתי לכך את התמיכה המלאה שלי.

מתאם נוסף ואני החלטנו לקחת שני ימי חופשה בכל שבוע כדי לקדם את השן-יון ביחד עם מתרגלים אחרים. למרות שלא היו לנו כל כך הרבה מתרגלים כרגיל, שיתפנו מידע. היו לנו גם פריצות דרך בחסויות של כלי תקשורת. בינואר ובפברואר קיבלנו הנחה של 80 אחוז בעלות של לוחות מודעות אחדים ופרסומות על אוטובוסים, ובכלל זה שני לוחות מודעות בחינם, כך שחסכנו כמה אלפי דולרים. זה תגבר את פרסום-החוצות שלנו באופן דרמטי.

בינואר הכרטיסים נמכרו מהר יותר, אבל נגמר לנו כמעט הזמן. שלושה שבועות לפני המופע מכרנו רק מחצית מהכרטיסים.

ערכנו ועידת שיתוף דחופה ודנו במה שמדינות אחרות עשו. הבנו כמה חשוב הוא ה"שן יון" להצלת אנשים, וכל אחד חשב כיצד למכור עוד כרטיסים.

כשבועיים לפני ואחרי המופע, הרגשתי שתיקון הפא דוחף אותי ואת הגוף האחד קדימה. לא היה מדובר בכמה כרטיסים מכרנו או מה שעשה כל אחד. היה מדובר בכך שברגע שזה נעשה מהלב של המתרגלים, אלוהויות ובודהות יסללו את הדרך עבור ה"שן יון", ושאר הכרטיסים יימכרו כולם.

מכרנו את כל הכרטיסים למופע הקרוב והייתי אסיר תודה מאוד למאסטר. לגבי הקידום של ה"שן יון" 2016 התוצאה כבר תוכננה. היה עלינו רק לעשות כמיטבנו ולפתוח את הלבבות שלנו. המצבים הקשים האלה רק בחנו אותי כמתאם ובחנו את הגוף האחד לראות אם עדיין נאמין במאסטר ובפא במהלך הזמן הקשה ביותר, ואם נצעד בנחישות על הנתיב שלנו.

הקידום ל"שן יון" של שנת 2017 החל עתה. אני מקווה שאוכל להאמין במאסטר ובפא במאת האחוזים ואפעל בכל הפרויקטים בצורה טובה יותר. אני מקווה שיהיו לי מחשבות נכונות חזקות. עלי לעמוד בציפיות של המאסטר, כדי שהסבל העצום שלו למען התלמידים והישויות החיות לא יהיה לשווא.

הייתי רוצה לסכם בשיר של המאסטר:

"לטפס על הר טָאי" (הונג יין)

"מטפס במדרגות הגבוהות, דרך בת אלפי מטרים,
מתפתלת, תלולה, אפילו להתחיל לצעוד בה קשה;
כשמסתכלים לאחור זה כמו טיפוח בפא אמיתי,
אם עוצרים באמצע הדרך – קשה להשיג הצלה.
היו נחושים, הרימו את כפות הרגליים, את הרגליים הכבדות כמו אלפי קילוגרם,
שאו את הקשיים, התקדמו במרץ, סלקו את ההחזקות;
תלמידי דאפא – אלפים, מיליונים,
משלימים את הטיפוח, מגיעים לשלמות במקומות גבוהים."

תודה רבה לך המאסטר! תודה לכם עמיתיי המתרגלים!