בספר "מאמרות קונפוציוס", הקיסר של וויי הצפונית שיאן-וון (454-476), מתאר את הקיסר של שושלת שיאן-ביי הסינית של וויי הצפונית, אשר השיב על שאלות יסוד בנושא חוק.

שיאן-וון אמר: "אדם נדיב אינו דואג, בר אוריין אינו אובד עצות, ואדם אמיץ אין בו מורא". אומץ הוא סגולה מהותית לכונן ממלכה מושלמת רישומי ההיסטוריה מעידים על אנשים אמיצים רבים בתרבות המזרח והמערב.

סיפורי עָם מספרים על כ- 100 תלמידים מוהיסטים (תלמידי תורתו של מו-דזה הסיני) שהאמת עבורם הייתה מעל הכל גם אם יצטרכו לוותר על חייהם למענה. בתקופת המדינות הלוחמות (221-475 לפנה"ס) חי לוחם בשם ג'ינג קה שמשימתו הייתה להתנקש בחייו של מלך משושלת צ'ין. וכך נכתב עליו בשיר: "רוח קרה מאוד נשבה בחוזקה לכיוון מערב בעת שהלוחם האמיץ יצא למסע שממנו אין דרך חזרה". לוחם בשם שיאנג יו היה כה מוכה צער ויגון מאובדן חייהם של חיילים רבים כל כך שהוא עמד בוש ונכלם בפני מפקדיו. כולם היו אמיצים וללא מורא. דזי-לו, אחד מתלמידיו האהובים של קונפוציוס, היה עז נפש, אמיץ וישר לב. אולם קונפוציוס אמר עליו: "הוא עשוי לבלי חת אך זה אינו משהו הראוי לציון". למעשה קונפוציוס הוקיר סוגים אחרים של אומץ.

מנציוס אמר: "האם אתה רוצה להיות איש אמיץ? שמעתי מקונפוציוס כיצד להיות אמיץ: ״אם אני מסתכל פנימה ובוחן את עצמי ומוצא שאיני צודק גם אם היריב שלי הוא אדם כנוע, אני לא אאיים עליו. אם אחרי התבוננות פנימה נוכחתי לדעת שהצדק עמי, אעמוד על כך בחירוף נפש גם אם יריבי הוא בעל עוצמה". (מתוך: "עבודותיו של מנציוס – כרך ראשון" מאת גונג-סון צ'וּאוֹ)

מאמציו של קונפוציוס למען האנשים

קונפוציוס הורה לתלמידיו את עקרונות הדרך שהוא עצמו הלך בה כל חייו. האגדה מספרת שקונפוציוס היה גבוה וחזק ותמיד נהג בכולם בנדיבות ובטוב לב. הוא היה סובלני מאוד עם תלמידיו, צנוע מאוד ושקול. אם שגה, הוא  חזר בו והתנצל בפני תלמידיו.

כאשר שושלת ג'ו נחלשה, קונפוציוס ניסה להעיר את החמלה בקרב כל האנשים ושכנע את המלך לקדם זאת באמצעות כללי התנהגות ובאמצעות מוסיקה.

 כאשר קונפוציוס ביקר במדינת לו הוא ניסה להקים אותה לתחייה אך נכשל. הוא יצא למסע במרחבי המדינה במטרה לקדם את השקפותיו הפוליטיות. הוא הגיע למדינות ג'ו, צ'י, וויי, צאו, צ'ן, צאי, סונג, יה וצ'ו, אך השלטונות דחו את השקפותיו ובזו לו. הוא היה מוקף באנשים שלעגו לו ואיימו עליו. הוא סבל מרעב והרגיש ללא מוצא. אנשים אמרו לו שיוותר.

אולם ההידרדרות ברמה המוסרית לא הפילה את רוחו. השמצות ויחס גרוע לא יכולים לשנות את שאיפותיהם של הקדושים. הוא תמיד התייחס למורשת התרבות שלו כאל ייעוד, ולקח אחריות על יישום דרך חיים של יושר. הוא אמר לתלמידו: "אם היה קיים בימינו מוסר, לא הייתי מנסה לשנות אותו".

כדי להפיץ את רעיונותיו ולחנך אנשים קונפוציוס פתח את בית הספר הפרטי הראשון, בית הספר היה פתוח בפני כל מי שרצה ללמוד: עני או עשיר, אינטליגנטי או קשה תפיסה.  בהיותו בן 70 הוא התרכז בהשלמת כתיבתם ותיקונם של מספר ספרים עתיקים. הקונפוציוניזם הטביע את חותמו על ההיסטוריה והתרבות הסינית ועל האישיות והמחשבה של העם הסיני, ואף יותר מזה.

סוקרטס – החכם של יוון הקדומה

בשנת 594 לפנה"ס, המדינאי האתונאי סולון יסד פוליטיקה רפובליקנית באמצעות בחירות אזרחיות והליכי משפט. אולם, אתיקה, מוסריות ואמונה היו חסרי חשיבות באותה תקופה. קטגורים ושופטים רבים שנבחרו מבין איכרים ואנשי עסקים שמו מבטחם רק בחוק ובמדע. לא היה להם לב צנוע שהאמין באלוהים.

התכלית של הפילוסופיה על פי סוקרטס  היא "דע את עצמך". סוקרטס עורר את המודעות לחיים של אמת ומוסר. הוא האמין שאלוהים תכנן וסידר את כל הדברים בעולם. הוא הדגיש אתיקה והאמין כי "מוסריות היא ידע". הוא בילה את כל חייו בדיאלוג עם אנשים וניסה למנוע מהם לעשות טעויות. הוא רצה לפנות לכבוד העצמי שלהם.

בשנת 404 לפנה"ס, שלטון הרודנות החליף את הדמוקרטיה. הרודן הורה לסוקרטס לאסור אדם עשיר כדי שיוכל להפקיע את רכושו. סוקרטס סירב. הוא העז לא רק לסרב להוראה הבלתי הוגנת, אלא אף לגנות אותה בפומבי. סוקרטס התעקש לחיות על פי עקרונותיו ועל פי הצדק שלו, מבלי להתחשב בכוח הפיזי או בכוח השליטה של האדם האחר. הוא לא נכנע לשום כוחות חברתיים בלתי הוגנים, ורבים הרגישו נפגעים מכך.

כאשר עמד בפני האשמה של "השחתת הנוער", סוקרטס מסר את נאומו, כפי שנרשם על ידי אפלטון, לחבר המושבעים האתונאי: "וכך הולך אני בדרכי, מציית לאלוהים וחוקר את חוכמתו של כל אחד, אזרח או זר, הנראה כחכם. אני אומר לכם כי מוסריות אינה נרכשת בכסף, אלא שהכסף בא מהמוסריות, וכן כל דבר טוב אחר של האדם, בין אם הוא איש ציבור או אדם פרטי. זוהי תורתי, ואם זו דוקטרינה שמשחיתה את הנוער, השפעתי אכן הרסנית. אך אם מישהו אומר שזו אינה תורתי הוא אינו אומר את האמת. לכן, אזרחי אתונה, אני אומר לכם, לא משנה לי אם תפעלו או לא תפעלו על פי הצווים של אניטוס, או אם תוציאו אותי זכאי או לא, מה שלא תעשו, דעו לכם כי לעולם לא אשנה את דרכיי אפילו אם אצטרך למות מיתות רבות".

השפעתם של גדולי החכמים מהעבר ניכרת במידה רבה גם בימינו. אומץ אמיתי הוא לא תוקפנות, אלא דבקות ותמיכה באמת. אדם לעולם לא יתייאש או ייכנע אפילו כשהוא עומד בפני כוחניות ואלימות, כל עוד הוא תומך באמת.

בתקופתם של קונפוציוס וסוקרטס נראה שאמות המידה המוסריות היו ירודות אך שניהם דבקו בדרך המוסר והאמת. בסופו של דבר, למחשבותיהם הייתה חשיבות גדולה במשך אלף השנים הבאות. האומץ שלהם בנה את אישיותם ויצר תרבות אשר קיימה את המוסריות למשך דורות רבים.