לפעמים נדרש אומץ רב לומר את האמת. דוגמה אחת היא באגדה "בגדי המלך החדשים" של אנדרסן. אף על פי שכולם ידעו שהמלך עירום, אף אחד – חוץ מילד קטן אחד – לא העז לומר לו את האמת מפחד שיינזק.

אבל בסוף ראינו שכולם הסכימו עם אותו ילד, שהיה אמיץ מספיק להצביע על הברור מאליו וזכה לכבוד מצד כולם.

אותו דבר נכון גם היום. להלן סיפור של אישה שאבחנו אצלה לימפומה בשלב סופני. היא פנתה לפאלון גונג בשל האפקט הבריאותי ובשל העקרונות שלו: אמת-חמלה-סובלנות, וזאת על אף שכל כלי התקשורת בסין [המנוהלים על ידי המשטר] משמיצים את הפאלון גונג כבר יותר מ-15 שנה.

את התוצאות ניתן להגדיר כנס.

הכול החל בעיירה קטנה בפרובינציית היי-לונג-ג'יאנג בצפון-מזרח סין. יו-יונג בת ה-46 מצאה גוש בצווארה. רופא אישש שזאת לימפומה. היא עברה סדרת טיפולים בחארבין, בירת הפרובינציה, אבל הגידול גדל עוד יותר. הרופא שקיבל את תוצאות הבדיקה הודיע לה שזה סרטן בשלב סופני, ושהוא בלתי ניתן לריפוי.

הוא הצביע על תוצאות ה- MRI (הַדְמָיַת תְּהוּדָה מַגְנֵטִית) ואמר ליו-יינג: "זה כבר התפשט אצלך בכל הגוף, כולל לידיים ולרגליים. אין שום תקווה שבעולם. אם את יוצאת מפה הביתה, אז אולי יש סיכוי שתשרדי עד שתגיעי לשם".

דבריו גרמו ליו-יינג ייאוש. היא חשבה: "אז אני פשוט הולכת למות כך סתם?"

מיד לאחר השיחה עם הרופא היא קיבלה שיחת טלפון מדודתה המתגוררת בפרובינציה אחרת. לדודה הייתה הצעה: "אול תנסי לתרגל פאלון גונג. זה עזר לי ולהרבה מחבריי. אין לך מה להפסיד, נכון?"

יו-יינג נזכרה ששמעה על הפאלון גונג מדודתה כבר קודם לכן, אבל מעולם לא התייחסה לדבריה ברצינות משום שכלי התקשורת בסין תמיד אמרו דברים רעים על השיטה כל כך הרבה שנים.

"ואם הדודה שלי צודקת?" תהתה יו-יינג. היא תמיד נתנה אמון בדודתה, וכל המשפחה ידעה שבריאותה של הדודה וגם האופי שלה השתפרו. יו-יינג חשבה "למה שיהיה לי אכפת מה שכלי התקשורת אומרים? – במילא הם מלאים שקרים".

היא הגיעה להחלטה ואמרה לרופא: "אני הולכת הביתה. דודתי אומרת שפאלון גונג יכול לעזור לי. אנסה ואודיע לך".

מיד עם הגיעה הביתה היא קראה את ספרי הפאלון גונג והאזינה להרצאות המוקלטות. בני משפחתה התרגשו מגישתה החיובית ומהאכפתיות של הדודה, ועודדו אותה. "דודתך אמרה שאדם יבורך אם הוא יתמוך במה שישר ונכון. אחד מקרוביה אמר: "מהיום אנחנו כולנו נחזור ונאמר 'פאלון דאפא הוא טוב' ו'אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'".

ההתקדמות בהחלמתה של יו-יינג הייתה מפתיעה. מדי פעם התנקז נוזל מהגידול בצווארה. היה לו ריח רע, ולפעמים הופיעו גושים קטנים. זה לא כאב, והפצע החלים במהירות. היא ידעה שהיא לא צריכה לדאוג לגבי זה.

כמה חודשים לאחר מכן, היא ובתה הלכו שוב לאותו רופא. הוא הורה על צילום MTI והניח את שני הצילומים זה ליד זה, החדש מול הישן.

"לא ייתכן שהצילומים האלה הם מאותו אדם" הוא הגיב לבסוף, "שלא לדבר על כך שהאדם מהצילום הישן כבר בטח נפטר".

"על מה אתה מדבר?" התפרצה הבת, "זאת אמא שלי. למה שאביא לכאן מישהו אחר?"

הרופא שאל בעניין רב "מה עשית אחרי שחזרת הביתה?"

"בחודשים האחרונים תרגלתי פאלון גונג", ענתה יו-יינג, "וכל המשפחה שלי אמרה 'פאלון דאפא הוא טוב' ו'אמת-חמלה-סובלנות זה טוב'".

"אה, אני מבין" אמר הרופא כלא משוכנע, "את מתכוונת שלא לקחת שום תרופה?"

"שום תרופה בכלל", היא ענתה, "התרופות לא עבדו במקרה שלי, אז הפסקתי לקחת אותן".

בריאותה של יו-יינג המשיכה להשתפר, והיא לא חזרה יותר לבית החולים. היא מסוגלת עכשיו לעשות עבודות כפיים.

"אמא שלי היא בן אדם חדש", אומרת הבת שלה בשמחה לאנשים, "לא רק שהיא בריאה, גם המזג הרע שלה נעלם!"