לאורך מספר שנות קיומו של הפייסבוק נמנעתי מלקחת בו חלק. לא הרגשתי שייכות לתרבות פופולארית זאת. אך פניות רבות חוזרות ונשנות מחברים וותיקים מבית הספר ואנשי קשר שלי מהעבר, עוררו בי את המחשבה שזו יכולה להיות דרך טובה להבהיר את האמת. לפיכך יצרתי לי חשבון בפייסבוק.

במהלך השנה הראשונה בערך, הקדשתי את רוב זמני לחיפוש וקשירת קשר עם אנשים מהעבר שלי והבהרתי להם את האמת ישירות. גיליתי שהפלטפורמה הזאת היא כלי חיובי מאוד.

ככל שעבר הזמן, הלך והתרחב מעגל החברים המתרגלים, ותוך כמה שנים היו לי יותר מ-1,000 חברים מתרגלים ברשימה, בהשוואה לכמה מאות בלבד של חברים שאינם מתרגלים. מאגר החדשות שלי היה מלא בפוסטים על פאלון גונג, אפוק טיימס, שן יון וכדומה, ורק תוכן שטחי מאנשי קשר שאינם מתרגלים.

הנחתי שאנשי הקשר שלי שאינם מתרגלים גם הם הגדילו את מספר אנשי הקשר שלהם ושהם ראו פחות ופחות את הפוסטים ששלחתי להבהרת אמת מפני שההיענות שלהם נפסקה לאיטה. הבחנתי שרבים מהם נעלמו לגמרי, וגיליתי מאוחר יותר שזה היה חלק ממגמה חברתית של אנשים שיוצאים מהפייסבוק.

המשכתי להשתמש בפייסבוק למרות שנוכחתי לדעת שאין הוא משמש יותר עבורי כלי להבהרת האמת. הייתי מבודד בחיי ובעבודתי וביליתי אין ספור שעות מול מחשב כל יום.

בכל פעם שהשתעממתי מצאתי את עצמי מבלה מול הפייסבוק, גולש ומחפש עניין וקשרים חברתיים. רגשות רבים נוצרו סביבי. בדקתי בתשומת לב את תגובת האנשים לפוסטים ששלחתי. התמלאתי שמחה כשראיתי מספר גדול של תגובות או "לייקים". והייתי מלא אכזבה כאשר הפוסטים שלי לא זכו לתשומת לב.

עם קומי בבוקר ולפני לכתי לישון בדקתי את הפייסבוק. אף אמרתי לבני משפחתי שאני עסוק מדי בעבודה ולא יכול להתפנות אליהם. בכל יום הקדשתי כשעתיים לעיסוק בפייסבוק.

מעבר לשימוש האישי שלי, השתמשתי בפייסבוק גם ככלי רשמי לשיווק פרויקט הבהרת האמת שלי והקדשתי שעות רבות ואף סכומי בסף לא מבוטלים כדי לקדם את הדף שלי. בתחילה חשתי תחושה גדולה של הישג כשמספר ה"לייקים" שלי עלה והרגשתי שאני משיג באמת את המטרה של הצלת אנשים.

רק מאוחר יותר הבנתי שמספר הלייקים לא מייצג בהכרח את ההשפעה האמיתית של פרויקט הצלת הישויות שלי. כמו כן, פייסבוק גם התאימה את המדיניות שלה כך, שללא השקעה כספית נוספת, לא יכולתי לשמור על קשר עם אנשים שכבר יצרתי איתם קשר. למעשה, לא יכולתי לשמור על קשר עם אלה שבאמת תמכו בפרויקט שלי, קיבלו עליו מידע והיו מעורבים בו. לא הייתי בטוח שהזמן והכסף שהשקעתי בפייסבוק אכן מוצדק.

החלטתי להפסיק להשתמש בפייסבוק. הבחנתי שכל צילום או עדכון קשור להתפארות של אדם ולניסיון שלו להיראות טוב, כאילו הוא חי באמת את החיים הטובים.

הבחנתי כמה קנאה הרגשתי כשראיתי את בתיהם היפים של האנשים, המכוניות היוקרתיות והמשפחות המאושרות שלהם. בעיקר הרגשתי שיש לאחרים חיים טובים יותר משלי, מפני שכל הזמן הם עושים כל מיני דברים מרגשים ואני רק עושה כל יום אותם דברים. תודה לאל שראיתי מבעד לדברים והבנתי כמה זה רחוק מהאמת.

לאחרונה, אחרי שעשיתי פסק זמן של חודשים רבים מהפייסבוק, החלטתי להעלות סטטוס מעודכן. תוך כמה שעות קיבלתי כ-10 תגובות וכמה לייקים. מה שהיה עצוב מאוד הוא שכל התגובות, מלבד אחת, היו ממתרגלים.

רוב אנשי הקשר שלי שאינם מתרגלים מבלים כיום מעט זמן בפייסבוק ומשתמשים בו בעיקר ליצור קשר עם משפחה וחברים קרובים. אבל כשעברתי על מאגר החדשות שלי, ראיתי שעמיתיי המתרגלים פעילים כמו תמיד, מתמידים להחמיא אחד לשני, מעירים על פוסטים אחד לשני ומשתפים עדכוני סטטוס וצילומים, אפילו צילומי אוכל שהם אוכלים מדי יום. אבל לא היו כמעט אנשים שאינם מתרגלים המעורבים בשיחות האלה.

האם כמתרגלים אנחנו באמת צריכים שיהיו לנו כל כך הרבה רגשות בינינו? ככל שמתרגלים מבלים זמן רב יותר בפייסבוק, יש להם פחות זמן להצלת ישויות חיות. האם לא טוב יותר שנצלצל למתרגלים מקומיים לבדוק אם הם זקוקים לתמיכה, או שנצא לתרגל וללמוד את הפא עם מתרגלים עמיתים? אלה הם הקשרים המשמעותיים שלנו, אלה שבאמת חשובים.

כתבתי את השיתוף הזה בתקווה שזה יעודד מתרגלים לשקול בזהירות את המניעים שלהם להשתמש בפייסבוק, ולוודא שזה אכן למטרת הצלת אנשים. הזמן קצר מאוד. אין זמן לבזבז.