אני בר מזל שהשתתפתי בלימוד הפא בשיעורי הלימוד של המאסטר בעיר הא-פיי שבפרובינציית אן-הוי. אחר-כך מאסטר לי הוזמן לעיר לינג-יואן בליאו-נינג כדי ללמד את הפא. כאן אני רוצה לשתף כמה מהזיכרונות על הימים בהם מאסטר הגיע ללינג-יואן ללמד את הפא.

1. פגשתי את המאסטר עוד לפני שהתחלתי לטפח

יום אחד ביוני 1993, היה חם מאוד, עדרתי את האדמה והוספתי דשן לחמניות על הגבעה. כשהרמתי את מבטי, ראיתי אדם הולך לקראתי מאמצע הגבעה. הוא לבש בגדי תרגול וחבש כובע מקש. הרגשתי באותו רגע שהוא שונה כל כך, וחשבתי שהוא בטח מאסטר כלשהו. כשהגיע אליי אמרתי: "מאסטר, לאן אתה הולך?" המאסטר ענה לי: "הבט כמה עייף אתה". אמרתי לו: "מאסטר, יש כאן אדמה פנויה, אתה יכול לעבד אותה". הוא אמר: "אם ארצה לעבד, אלך למקומות הגבוהים יותר". כשהבטתי שוב למעלה, לא ראיתי אותו יותר.

בסוף ספטמבר 1993 ראיתי את החדשות בעיתון הספורט של סין, שהאגודה המדעית למחקר הצ'י-גונג בסין (רשות ממשלתית – המת') פותחת סמינר של פאלון גונג בבייג'ינג החל מה-8 באוקטובר. הגעתי לבייג'ינג ב-7 באוקטובר. מאחר ואין רשות להתאסף בקבוצה בבייג'ינג, השיעורים בוטלו, אבל מתרגלים שהגיעו ממקומות אחרים רצו כולם לראות את המאסטר. גם אחרי ניסיונות תיאום עם חברי האגודה עדיין לא נתקבל היתר, כך שמאסטר לי ביקש את הצוות לתת את הספר "הפאלון גונג הסיני" למתרגלים שהגיעו מחוץ לעיר. כשפתחתי את הספר וראיתי את תמונתו של מאסטר, ראיתי שזה אותו האדם שראיתי על הגבעה. ראיתי את מאסטר עוד לפני שהתחלתי לטפח.

2. מאסטר יודע את רצוננו

ב-21 בנובמבר 1993 השתתפתי בסמינר שמאסטר קיים בהא-פיי. המורה נתן תשע הרצאות ואני הקשבתי בזהירות לכל אחת מהן. כשהקשבתי להרצאה אחת, הרגשתי שכבר שמעתי אותה במקום כלשהו בעבר. כמה מתרגלים רצו להצטלם עם מאסטר ביחד והוא הסכים. כשהבנתי שמאסטר יצטלם עם מתרגלים בשעת ארוחת הצהרים עמדתי ליד שולחן הקבלה והבטתי לכיוון המדרגות מבלי למצמץ אפילו. לפתע ראיתי את גופו של מאסטר מגיח ממיקום מרוחק ומגיע לשולחן הקבלה בצעד אחד, ואז הלך לקראת המתרגלים צעד אחר צעד כאדם רגיל. הרגשתי שמאסטר הוא כל כך מלא חמלה ועצום. אמרתי רק משפט אחד: "מאסטר מגיע".

במשך ההרצאות אנחנו המתרגלים כתבנו מכתב למאסטר, והבענו את תקוותנו שיוכל להגיע לתת הרצאות בלינג-יואן. בסוף ההרצאות שמענו שמאסטר יאכל במסעדה מסוימת ומייד הלכנו למסעדה לחכות לו שם. מישהו אמר: "מאסטר ממתין לכם". הלכנו לחזית והבטנו בכבוד במאסטר. באותו זמן הרגשתי שזה המאסטר אותו חיפשתי. מאסטר שאל אותנו בחמלה: "האם יש לכם מקום? האם הקצינים שלכם יתמכו בכך? אם זו אינה בעיה ואתם יכולים למצוא מקום ל-200 איש אני מוכן לתת הרצאות במשך החופשות של השנה החדשה". ענינו שאין בעיה. מאסטר מימש את תקוותינו.

3. המורה מלא חמלה והגיע בסופו של דבר

ב-20 בפברואר 1994 מאסטר הגיע במכונית לחברת המתכת בלינג-יואן. ב-21 בחודש הוא נתן הרצאות בתיאטרון התרבות של הפועלים בחברת המתכת בלינג-יואן. המתרגלים הגיעו משאן-דונג, בייג'ינג, ג'ילין ומקומות אחרים. היו שם למעלה מ-800 אנשים.

מאסטר הוא אדם מאוד חסכן. הוא שהה במלון של חברת המתכת בלינג-יואן. בתחילה ארגנו לו חדר מפואר, אבל אחרי לילה אחד הוא עבר לחדר רגיל ואז עזב את המלון בעצמו. אני הייתי אחראי לארוחות הצוות ולארוחותיו של מאסטר. הוא לא רצה משהו מיוחד ואכל כל מה שמתרגלים אחרים אכלו.

מאסטר היה אחראי לכל מתרגל שהשתתף בשיעורים. כל המתרגלים נרשמו על-ידי הצוות. כשהשיעור החל בבוקר, מאסטר הצביע על שני אנשים ואמר שאין להם כישורים לשיעורים וביקש מהצוות להחזיר להם את הכרטיסים שלהם. לאחד מהם הייתה מחלת נפש והשני השתתף בכיתת צ'י-גונג אחרת וכבר סבל מהתמוטטות נפשית.

ב-28 בפברואר 1994, מאסטר סיים את שיעוריו בחברת המתכת בלינג-יואן והשאיר שיר יקר למתרגלים בלינג-יוא

"הרמוניה צלולה"

"כשאמת-חמלה-סובלנות מקננים בתוך הלב,
טיפוח עצמי, בעתו, משפר את החברה.
עם דאפא תמיד במחשבה,
לבטח תתעלו מעל אחרים בבוא הזמן."

28 בפברואר 1994 (הונג יין) (תרגום זמני)