לעתים קרובות ההחזקה לנוחות מוסתרת היטב וקשה לגלותה. היא מסוגלת לנגוס בַּרצון של המטפח, נתח אחר נתח, בכל היבט בחיים. כמתרגלת חדשה של פאלון דאפא, מאז יולי 2012, הייתי רוצה לשתף את ההבנה המוגבלת שלי בנושא הזה.

אני לא אדם שקדן, וקשה לי מאוד להתמיד בעשיית כל דבר. אחרי שהתחלתי לתרגל הבנתי שחוסר השקדנות שלי נובע מההחזקה לנוחות.

כשהתחלתי לתרגל התרגשתי מאוד. במשך יותר מ-20 יום תרגלתי כל יום. אבל אז הבזיקה במוחי מחשבה: "אף פעם לא התמדתי בעשיית משהו, האם אוכל להמשיך בתנופה הזאת?"

למחרת היום לא תרגלתי כלל. להתחיל מחדש התגלה כקשה ביותר, כאילו איזה כוח משך אותי לכיוון אחר. אפילו עם שקדנות מאומצת לא הצלחתי לתרגל יותר מיומיים רצופים.

ב"הוראת הפא ותשובות על שאלות בגואנג-ג'ואו" מתוך Zhuan Falun Fajie – The Law of Zhuan Falun Explained המאסטר אמר: (תרגום זמני, לא רשמי)

"יש אנשים שעושים טיפוח-תרגול, אבל הם עושים זאת באקראיות – יום אחד כן ולמחרת לא. הם לא עושים את זה ברצינות והם לא עומדים בדרישות השין-שינג שלנו. אנשים אלה אינם תלמידים המטפחים בפאלון דאפא, וכל מיני דברים יכולים לקרות להם."

נראה שאפילו בצורה אקראית לא הצלחתי לבצע את התרגילים. ידעתי שזה לא בסדר, אבל לא ראיתי מוצא לכך. עדיין החשבתי את עצמי למטפחת מפני שהלכתי על-פי עקרונות הפא בהעלאת השין-שינג שלי.

לילה אחד חלמתי חלום. הייתי חסונה וחזקה כברזל והכוחות הרעים לא יכלו לעשות לי דבר. אבל לפתע הפשלתי חולצתי וחשפתי את צלעות בית החזה שלי. נראה שהכוחות הישנים שמחו מאוד. לא הבנתי שזה היה רמז הנוגע לתכנית של הכוחות הישנים לנצל את חולשתי.

למחרת היום התעוררתי בשעה 8 בבוקר. כשראיתי כמה חמוד נראה בני בשנתו, רציתי להתכרבל איתו. ברגע שנשכבתי, שמעתי בת קול: "אל תירדמי, אל לך להירדם".

לא הקדשתי לכך מחשבה נוספת וישנתי כשבני בזרועותיי. נראה שההפרעה התייחסה לכך כהזמנה. באותו ערב בקושי החזקתי את עיניי פקוחות, אף על פי שהיה ממש מוקדם, הרבה יותר מוקדם מזמן השינה הרגיל שלי.

התחלתי לדאוג. הכרחתי את עצמי לקום ב-03:50 בבוקר כדי להצטרף לקבוצת התרגול של הבוקר. בעבר נהגתי לישון שלוש וחצי שעות בלילה. עתה לעתים קרובות נמנמתי במהלך התרגיל החמישי ואחריו הייתי נשכבת  לתנומה ממשית.

התוצאה הייתה שעשיתי רק ארבעה תרגילים כל יום וחיזקתי את ההחזקה שלי לנוחות כשחטפתי תנומה בבוקר. למרות שהמאסטר נתן לי רמז בחלום שכאשר מכונית דוהרת מהר מדי גלגליה מסתובבים, לא הוארתי לכך. רציתי להתנגד לתנומה, אבל כל יום חזרתי למיטה אחרי תרגול ארבעת התרגילים. ההחזקה שלי הלכה והתחזקה.

אף על-פי שקראתי מאמרים לשיתוף התנסויות של מתרגלים עמיתים, המזהירים אותנו לא לחזור לישון בבוקר, חשבתי שאני בת מזל מפני ששום דבר רציני לא קרה לי. בסופו של דבר זה הפך להרגל. אפילו כשלא הייתי כל כך עייפה, עדיין נרדמתי ושעתיים חלפו להן ביעף.

המצב הלך והתדרדר. ככל שישנתי יותר, הייתי עייפה יותר. ידעתי שעלי לעשות שינוי, אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי. הייתי נרדמת ברגע שהרגשתי עייפה. הייתי מכבה את צלצול השעון וממשיכה בשינה. לבסוף, כבר לא הייתי מסוגלת לקום בבוקר לתרגל.

כרעתי ברך לפני התמונה של המאסטר והבטחתי לסלק את ההחזקה שלי לנוחות. לאכזבתי, הבעיה חזרה על עצמה שוב ושוב.

הרגשתי כל כך מבוישת שלא העזתי להביט בתמונה של המאסטר, או לבקר באתר מינג-הווי. שאלתי את עצמי: "מדוע כל כך קשה לי בזמן שזה כה קל לעמיתיי המתרגלים לתרגל מדי יום? האם אינני כשירה לכך? האם עלי לוותר? האם יהיה לי עדיין עתיד אם אוותר? אם אוותר, אני אפול למלכודת של הרוע  ואשמח אותו".

החלטתי להמשיך בטיפוח שלי על אף כל החולשות שלי. אף אחד מלבד המאסטר לא ידע כמה קשה נאבקתי עם ההחזקה לנוחות.

בוקר אחד שוב נאבקתי לקום מהמיטה וגופי הרגיש כבד מאוד. חשתי כאילו הייתי דבוקה למיטה. חשבתי שהמאסטר כנראה כועס כשהוא רואה אותי כך.

פתאום ראיתי את פניו של המאסטר עם חיוך רגוע ומלא חמלה. ידעתי שהוא מופיע לפניי כדי לעודד אותי. דמעות שטפו את לחיי. המאסטר רב החסד סילק את הקארמה שלי וסבל עבורי. הוא מעודד כל אחד  כולל מישהו עם החסרות כמוני. איך אאכזב אותו כך בגלל שאינני מתקדמת במרץ?

לילה אחד הייתי עייפה מאוד כתוצאה מהמאבק בהחזקה שלי לנוחות ובכיתי וחשבתי: "אני מטפחת לבד ואיני יכולה לשאת זאת עוד. היה יכול להיות נהדר אם הייתה לי מתרגלת עמיתה שתוכל לעזור לי".

למחרת היום הכרתי מתרגלת עמיתה. היא הייתה יפה כמו פרח לוטוס. למרות שלא היה לנו זמן רב לשוחח, ידעתי שגם היא מתרגלת. אני מודה למאסטר על שחיזק אותי להמשיך במסע הטיפוח שלי.

ככל שהזמן עבר, העצלות יצרה גלי התקפה והפכתי מאוכזבת מאוד מעצמי. שמעתי קול האומר לי: "כל הזדמנות מגיעה רק פעם אחת". זה היה קולו של המאסטר. הוא ידע שהרמתי ידיים אפילו טרם שמחשבתי התגבשה. המילים האלה שינו את מחשבתי.

נראה כאילו היו שתיים כמוני. אחת רצתה ללמוד את הפא, לתרגל, לשלוח מחשבות נכונות חזקות ולאמת את הפא, השנייה בזבזה את זמני, חסמה אותי מלתרגל, גרמה לי לישון ולשכוח דברים.

נראה כאילו כובע כבד כיסה את ראשי ועפעפיי נדבקו זה לזה. המשכתי לעלות במשקל וחוויתי בחלומותיי הפרעות של שד התאווה. זה הראה שהיו לי הפרעות רציניות עקב ההחזקה שלי לנוחות.

יום אחד קראתי מאמר לשיתוף התנסות באתר מינג-הווי, כשהבנתי פתאום כמה קדוש הוא הטיפוח. הבנתי שאני בת מזל להשיג את הפא, אז איך יכולתי אפילו לחשוב לוותר על כך? דמעות שטפו את פניי.

לחמלה של המאסטר יש הכוח למוסס כל דבר שאינו נכון. קראתי למאסטר בקול מתוך עומק לבי: "מאסטר, אני אלך אחריך". חשתי ששוב חזרתי לנתיב הטיפוח שלי.

למדתי בעל-פה את הפא, שלחתי מחשבות נכונות חזקות, עשיתי כמיטבי כדי לתרגל ודחיתי כל המחשבות השליליות שעלו במוחי. שאלתי את עצמי: "מדוע איני מתייחסת לטיפוח ברצינות? הרי זו שבועתי. מדוע התמכרתי לנוחות ורדפתי אחריה?"

"כתלמידת דאפא אני חוד החנית במאבק בין הטוב לרע. הרוע ינצל אותי אם לא אזהר. זה יביא צרות או טרגדיה. כיצד יכולתי להיות חסרת זהירות כל כך? זהו חוסר אחריות כלפי הישויות החיות שלי וכלפי עצמי".

המאסטר לימד אותנו ב"תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא" ב"יסודות להתקדמות במרץ II":

"הטיפוח-תרגול ותיקון הפא הם רציניים. השאלה האם תוכלו להעריך את התקופה הזאת, היא למעשה השאלה האם תוכלו לקחת על עצמכם אחריות. התקופה הזאת לא תהיה ארוכה, אבל היא יכולה לעצב  מוארים אדירים, בודהות, טאואים ואלוהויות של רמות שונות ואפילו את המוסריות האדירה של השליטים שברמות השונות. היא יכולה גם לגרום למטפח, שמרפה את עצמו, ליפול בין-לילה מרמה גבוהה מאוד שהוא כבר הגיע אליה. תלמידים, התקדמו במרץ! כל דבר שהוא האדיר ביותר והנפלא ביותר ייווצר בתהליך שאתם מאמתים את הדאפא. הנדרים שלכם יהפכו להיות העדות של עתידכם."

במבט לאחור נוכחתי לדעת שנכנסתי לצרה בלא יודעין. השארתי הכול למזל ולא התייחסתי לטיפוח ברצינות. המנטליות שלי היא שאפשרה את ההחזקה שלי לנוחות ולעצלות לצמוח.

תנומה קטנה כביכול הייתה נקודת ההתחלה במסע המתדרדר מטה. זה פעל בדיוק כמו באמרה: "דליפה קטנה תטביע ספינה גדולה".

הבנתי גם שההחזקה לנוחות חבויה תחת תשוקות אנושיות רבות אחרות כמו התשוקה לתאווה, אוכל טוב, שינה, אושר, תחושת הישג, גאווה, התפארות, אימות עצמי ועוד.

רדיפה אחר אהבה, ידידות ועוד, מסתכמים גם כן ברדיפה אחר נוחות. אנו חשים בנוחיות כשחם לנו במזג אוויר קר וקריר לנו בימים חמים. להישען על משהו נוח יותר מאשר לעמוד. לנסוע במכונית נוח יותר מאשר ללכת.

אפילו כשלומדים את הפא אנו מחפשים דרכים נוחות יותר לשבת. ההחזקה לנוחות קיימת בכל פרט שולי. העולם כולו הוא מקום בו אנשים מחפשים נוחות. איזו אשליה! ככל שאנו מנסים יותר להשיג נוחות, אנו נכנסים עמוק יותר למלכודת וקשה יותר להשתחרר ממנה.

כתלמידי דאפא המטפחים בעולם הזה, לגוף הבשר ודם שלנו יש הפרעות בכל רגע על ידי החזקה לנוחות. היא קשה לזיהוי מפני שהיא מחלחלת כל כך עמוק. היא עלולה להרוס אותנו טרם נדע זאת.

ככל שהסביבה שלנו רגועה יותר, אנו נוטים יותר להחזקה לנוחות. אני חשה שהמבחנים הופכים קשים יותר כשהטיפוח שלנו מתקרב לשלב האחרון. עלינו להישאר ערניים להחזקה לנוחות ולתוצאותיה. לא משנה כמה שנים אנו מטפחים, קיימת עדיין סכנה שמאמצנו יהיו לשווא אם לא נעמוד על המשמר.

המאסטר אמר ב-"יסודות להתקדמות במרץ II":

"אם עד עכשיו אתם לא ברורים בקשר למה שהוא תלמיד תיקון הפא, לא תוכלו לצאת החוצה בזמן המצוקה הנוכחית ותהיו מובלים על-ידי הרדיפה של העולם האנושי אחרי הנוחות, כך ש"תתעוררו" בדרך הרעה. תמיד כאב למורה הלב בגלל האנשים שנפלו. רובם נהרסו בגלל הרדיפה הזאת."

הייתי רוצה לסיים בציטוט ארבעה קטעים מכתבי המאסטר. בואו נעודד זה את זה להתקדם יותר במרץ.

"אתם נרדמים בזמן לימוד הפא, אתם נרדמים בזמן קריאה בספר, אתם נרדמים בזמן שאתם מתרגלים. לא פרצתם עדיין אפילו את תחילת השלב הראשון. מדובר על כוח רצון. כפי שאתם יודעים, במהלך הטיפוח שלכם, לא רק האלמנטים הכוללים את האנושיות שלכם מנסים לעצור אתכם להתנתק מלהיות אנושי, אלא גם כל דבר הכולל את הסביבה האנושית לא מאפשר לכם לעזוב. עליכם לפרוץ דרך כל דבר ולהתגבר על כל מיני מצוקות. הביטוי הגדול ביותר הוא הסבל שהם יוצרים עבורכם." (ללמד את הפא בוועידת הפא של הסייעים בצ'אנג-צ'ון")

"למעשה העקרונות של החברה האנושית הם עקרונות הפוכים בתוך היקום. זה שלבני אדם יש קשיים וסבל זה כדי שהם יוכלו לשלם קארמה, כך שיהיה להם עתיד של אושר. אז מטפח צריך לטפח לפי העקרונות הנכונים. אכילת מרורים ונשיאת סבל הן הזדמנות יוצאת מן הכלל לסילוק קארמה, להתנקות מחטאים, לטיהור הגוף, להעלאת תחום המחשבה ולעליה ברמה – זהו דבר טוב מאוד וזהו עיקרון נכון." ("ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ")

"החיים שלך הגיעו לעולם הזה רק בשביל זה. איך אתה יכול לא להתקדם במרץ ולהיעשות נרפה? זוהי השעה הגורלית שלך, ההזדמנות שחיכית לה כל הנצח! משום שלא משנה כמה זה היה ארוך, כל הדרך אתה התכוננת לזה, סובל ומשיל קארמה. אבל עכשיו, אחרי כל הקושי והכאב, כשכבר הצלחת להגיע ליום הזה, איכשהו נעשית לא חרוץ. לא חבל?! אבל הצומת הזה הוא קריטי, ואם אינך מתקדם במרץ עכשיו, אתה גמור. האם לא היה זה בדיוק בשביל הרגע הזה שהחיים שלך הגיעו לכאן?" ("הוראת הפא ביום הפאלון דאפא העולמי")

"אז בשביל מה החיים שלך עשו את המסע דרך ההיסטוריה ועד ליום הזה? בשביל רגע חטוף אחד בלבד. בנהר הארוך של הזמן, קטע הזמן הזה הוא באמת רק רגע אחד. אל תהיה כה פסיבי ומדוכדך – צא לדרך! אתה מטפח. ישויות חיות ממתינות לך שתציל אותן!" ("הוראת הפא ביום הפאלון דאפא העולמי").