מפעל הקרמיקה ג'יא-פאי במחוז הונאן היה בעבר מפעל בבעלות המחוז. כמו מפעלים רבים בבעלות המדינה, הוא פשט את הרגל ונסגר, מה שגרם לעיר ג'יא-פאי לאבד את התמיכה הכלכלית העיקרית שלה. בשנת 1990, מחוז הונאן תכנן לבחור את 100 הערים המתקדמות ביותר בהתבסס על תעשיה חזקה ותעשיה חקלאית. כאשר חוקרים באו לעיר ג'יפאי, הנהגת העיר קנתה טונות של אורז שוטה מכפר קרוב והזמינה עובדים כדי לשרוף אותם בכל ארובה. כאשר ראו את העשן הכבד, חשבו עיתונאים מצוות החקירות שהמדד התעשייתי של ג'יא-פאי הוא מהגבוהים במחוז, והם בחרו את העיר ג'יא-פאי כאחת מ-100 הערים המתקדמות ביותר. המנהיגים בג'יא-פאי היו מרוצים מאוד.

ב-16 בפברואר 2000 התקיים מפגש במפעל, וסגן יושב ראש אחד ממחלקה ממשלתית מסוימת הוביל קבוצת אנשים עם מצלמות למקום העבודה שלי. נשיא בית הספר שלי ביקש ממני לשאת נאום בהתייחס לפאלון גונג. אמרתי שאין דבר שאני יכול להגיד, חוץ מזה שאני ממלא אחר העקרונות של "אמת, חמלה, וסובלנות". הוא אמר לי שיש נאום מוכן ואני רק צריך לקרוא אותו. שוב סירבתי.

כאשר דחיתי את בקשותיו, המצלמות הסתובבו לעברי. בזמן שדיברתי, הם המשיכו לצלם, אבל רצו לשנות את התוכן של מה שאמרתי.