אני תלמיד בחטיבת הביניים, שנוהג לתרגל פאלון גונג מזה שנים רבות. סיפרתי לכל ידידיי, חבריי לכיתה, מוריי, ולכל מי שאני מכיר או לא מכיר אודות ההשפעה הפלאית של הדאפא.

כיוון שכל בני משפחתי מאמינים ומתרגלים  בדאפא, כולנו בריאים ומלאי אנרגיה, וחיים באושר כזה שאנשים רגילים היו שמחים מאד להשיג אך לא יכולים. כתוצאה מכך, אנשים רבים מעריצים אותנו.

אני נזכר שכולנו היינו לא בריאים לפני שהתחלנו לתרגל את הדאפא. כשהייתה לנו שנת קציר ברוכה, הוצאנו את כל הכסף שהרווחנו על קניית תרופות. לאמי היו מחלות שונות ומשונות, ועיניה תמיד דמעו בזמן שהייתה רוקחת את התרופה הסינית שקנינו בחסכונותינו הדלים. במצב הקשה הזה, אמא התוודעה לדאפא והחלה לתרגל. מאז אותו יום היא נעשתה בריאה יותר ויותר, וכל מחלותיה נעלמו במהרה.

כשבני משפחתי ראו את אמי השדופה והחולנית קורנת בבריאות, וללא הוצאות רפואיות, הם הופתעו לטובה. הם סיפרו לאנשים רבים אודות ההשפעה הפלאית של הדאפא. גם אני התחלתי לשים לב לחשיבות של הפאלון דאפא לכל אחד ואחד מאתנו וגם בחיי המשפחה שלנו. השתוקקתי ללמוד את הפא, זכרתי תמיד את הרצאות המורה בספר "ג'ואן פאלון, וחינכתי את עצמי בהתאם לפא.

נהגתי "לעשות צרות" עם תלמידים אחרים בבית הספר. לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, הבנתי שזה עשוי לגרום לי לאבד מהמוסריות שלי. המורה לימד אותנו שכמתרגלים עלינו לשמור על המוסריות שלנו, ולכן למדתי בהדרגה כיצד לסלוח לאחרים עם לב של חמלה, לחשוב על צרכיהם של אחרים בכל המצבים, ולחפש את הסיבות בתוך עצמי כשמתעוררים קונפליקטים. למדתי כיצד להסתכל על דברים מזווית אחרת:

"אנחנו אומרים שכשאתה לוקח צעד אחורה בזמן קונפליקט, תגלה שהים והשמים הם ללא גבולות ובטוח יהיה מצב אחר." (ג'ואן פאלון – הרצאה תשיעית).

חוויתי באמת את יופייה של הסובלנות.
לעיתים קרובות הרגשתי מתוסכל בלימודים. בכל פעם שזה היה קורה, הייתי נזכר במה שהמורה לימד:

שקשה לסבול, אתה יכול לסבול את זה." (ג'ואן פאלון).

לא משנה כמה זה קשה, ברגע שאתה מתגבר על זה – תתקדם. דבר לא מרתיע מתרגלים! שוב ושוב התגברתי על הקשיים, והייתי נחוש בדעתי להשתפר בתוך הסביבה המסובכת הזאת. כפי שאומר הפתגם: "הסביבה עוזרת לעצב את האדם". וזה גם נזקף לזכותה של התרבות הסינית.

בואו ניקח לדוגמא כמה מקרים שקרו לאחרונה. לפני כמה חודשים עמדנו בפני מבחני אמצע הסמסטר.  כל בני כיתתי מתאמצים מאוד להשיג ציונים טובים. ראיתי את התחרות הקשה שבין בני כיתתי תחת הלחץ ממוריהם. הם התחרו בפראות, וכתוצאה מכך תש כוחם. רבים מהם חטפו תנומות במהלך הבוקר ובכיתות הלימוד העצמי בערב . לחלקם אפילו היו בעיות בריאותיות, שלדעתי נבעו מתשישות.

אחד משותפי לחדר הלך לישון מוקדם מאוד והתעורר למחרת מאוחר מאוד, אך נותר עייף. בניגוד  אליו, תודות לדאפא, הייתי מלא אנרגיה ולא הרגשתי בשום הבדל, למרות עומס העבודה הבלתי רגיל. בבדיקת בריאות שגרתית התגלה שרבים מבני כיתתי איבדו משקל, אך אצלי המשקל לא השתנה במיוחד.

שותף לחדר אחר שאל אותי: "איך אתה נראה מאוד בריא ואנרגטי, בזמן שאנו חולים לעיתים קרובות?" הם לבטח לא ידעו שמדי לילה, לאחר שהאורות כבים, אני נוהג לשבת במדיטציה במשך 10 או 15 דקות. כשאני עושה את התרגיל החמישי – חיזוק הכוחות השמימיים – עייפות יום העבודה שלי נעלמת. בתוך רק כ- 10 דקות אני נטען ומתחזק, והחומר הרע שבגופי מושמד. כך אני חווה את הדברים.

היה סימן מוזר בין הבוהן לאצבע המורה שלי, שלא התפשט. זה הגעיל אותי, אז ניסיתי לחתוך ולהסיר אותו מדי יום. בדרך כלל הוא היה מדמם לאחר שהייתי חותך אותו. ככל שחתכתי אותו יותר, כך הוא גדל יותר. כפי שאמר המורה:

"דברים הולכים לכוון ההפוך אחרי שהם מגיעים לקיצוניות!" ("ג'ואן פאלון" הרצאה שלישית, "פוּ-טִי")

הפסקתי להקדיש לו תשומת לב ושחררתי את ההחזקה הזו. במקום זה, התמקדתי בלימוד הפא. לא עבר זמן רב והכתם נעלם והעור שלי הבריא.

האף שלי נהג לדמם בקלות רבה. הוא היה מדמם מכל שריטה קטנה. הוא היה מדמם אפילו אם הייתי מחטט בו מעט. הדם היה פורץ אז החוצה בכמויות. אין ספק שזה לא היה נורמלי. לאחר שהתחלתי לתרגל בדאפא, הבנתי שזה כתוצאה מהקארמה שלי. הייתי נחוש בדעתי לתרגל בדאפא. ככל שתרגלתי, המורה סילק את הקארמה שלי, והאף חיש מהר הפסיק לדמם.

פעם אחת סחבתי סולם ארוך, אחרי שסיימתי לקטוף שזיפים. מכיוון שלא היה לי את מפתח הבית, השענתי את הסולם כנגד הקיר, ישבתי עליו, וחיכיתי לאמא שתחזור הביתה.

בהתחלה זה היה בסדר, אך לפתע נפל הסולם ונחתתי על גזע עץ למרגלות הסולם. הירך שלי כאבה מאוד והרגשתי סחרחר, עומד להתעלף. השתדלתי מאוד להישאר עומד על הרגליים. תוך שאני נשען כנגד הקיר, ניסיתי להיכנס לתוך הבית. בעודי יושב בחדר שבו הייתה תלויה תמונתו של המורה, קראתי למורה ולחשתי בשקט: "פאלון דאפא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!" גופי התחיל לפתע להתחמם והתכסיתי בזיעה קרה. הבגדים שלי היו רטובים. הידיים שלי היו חיוורות, רדומות וקרות. נראיתי נורא. תוך כמה רגעים, התחלתי בהדרגה לחזור אל עצמי, וגופי חזר לחיים, חוץ מהירך שלי שעדיין כאבה קצת. אך לאחר כמה ימים הכאב נעלם.

שוב חוויתי אישית את נס הדאפא. עמוק בליבי ידעתי שזו הייתה תוצאה של חמלתו העצומה של המורה. המורה סידר לי את החיים, ואני מודה למורה בעבור כל היצורים החיים שהוא מציל.

אני כותב את החוויה האישית שלי כדי לייעץ לכל חברי לכיתה, מורים וחברים שמולכים שולל ע"י הכפשות המק"ס: דעו נא שפאלון דאפא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב! הדאפא שאינו יודע גבולות יגמול לכם  במזל טוב. עם חסד הבודהא האינסופי שבפאלון דאפא, יום חגיגת השמיים והארץ לבטח יגיע.