זיכרונות יקרים מכנס שיתוף התנסויות שנערך בבייג'ינג בשנת 1996

מאת צ'ן לונג

כנס בינלאומי של פאלון דאפא לטיפוח ושיתוף התנסויות נערך בבייג'ינג בחודש אוקטובר 1996. באותה עת הגיעו כמה מתרגלים מסינגפור, לאתר התרגול החלפנו בינינו הבנות, ושיתפנו את כולם בהתנסויות שעברנו מאז התחלנו ללמוד פאלון דאפא.

מתרגלת שהחלה לטפח בפאלון גונג בשנת 1993 סיפרה על השתתפותה בהרצאות המורה לי. היא עבדה במחלקת הבריאות, ותרגלה במשך שנים רבות סוגים שונים של צ'י-גונג לפני שהחלה לטפח בפאלון גונג. כשהקשיבה להרצאות המורה, חשה כי המורה שונה ממאסטרים אחרים של צ'יגונג. לא רק שחשה בעוצמת האנרגיה שהיתה למורה, אלא גם הבינה שאף פעם לפני זאת לא שמעה על העקרונות אותם לימד. מילות המורה שכנעו אותה, והיא נתנה לו כבוד.

בעת אחת ההרצאות, המורה החל לטהר את מקור בריאותם הלקויה של המתרגלים. הוא ביקש מכולם לעמוד ולחשוב על חלקי גופם החולים. מאחר וחשה כאב בעיניה ולא היתה מסוגלת לראות דברים בבהירות, היא חשבה על עיניה, וחשבה אך ורק על עינה הימנית. כאשר מילתה אחר הוראות המורה לדרוך על רגל אחת, ברגע קט, חשה כיצד משהו מסולק מעינה הימנית. היא פקחה את עיניה, וגלתה כי היא יכולה לראות בבירור עם עיינה הימנית והכאב בעין זאת גם נעלם. אך שום דבר לא התרחש עם עינה השמאלית. היא חשבה על זאת, מדוע לא היה כל שיפור בתסמיני עינה השמאלית. או כן, היא הבינה, זה קרה היות והיא חשבה רק על עינה הימנית ולא התחשבה כלל בעינה השמאלית. אך טיהור בריאותם הלקויה הסתיים כבר. היא חשבה על זאת שלעולם לא תתרכז יותר בריפוי מחלותיה, ומעתה והלאה תתמקד אך ורק בטיפוח ובתרגול.

באותו יום כאשר הסתיימה ההרצאה, חשה תחושה נעימה שמעולם לא חוותה כמותה. כשהגיעה לביתה, השעה היתה 10 בלילה, וכל בני משפחתה כבר ישנו. היא הלכה לישון בשקט, בלי להדליק את התאורה. כשפסעה למיטתה חששה פן תעיר את האחרים, והחליטה לישון על הרצפה, על סדין. ברגע שעצמה את עיניה, חשה בקרן אור לפני עינה השמאלית. כשפקחה שוב את עיניה ראתה שהחשכה שררה בכל מקום, ללא תאורה עצמה את עיניה שוב פעם. היא חשה שוב בקרן האור המופיעה בעינה השמאלית, והאור הסתחרר כל הזמן. עינה השמאלית חשה מאד בנוח. היא הבינה שהיה זה פאלון שטיהר את מחלתה בעינה השמאלית, ובאותו רגע ליבה מלא רגש. למחרת בבוקר כשפקחה את עיניה גילתה שאינה סובלת כל כאב שהוא בעינה השמאלית, וכי היא יכולה לראות דברים בבהירות גם עם העין הזאת.

1. מתרגלים נזכרים בהרצאות המורה בעיר גואנג-ג'ואו

זוכר כשהקשבתי להרצאות המורה בעיר גואנג-ג'ואו

מאת מתרגל מפרובינציית הו-נאן

אחדים מאתנו, מצ'ן-שי, היינו מספיק ברי מזל ויכולנו לעבור מכשולים שונים כדי להשתתף בסדרה החמישית של הרצאות פאלון דאפא שנערכו בגואנג-ג'ואו, מחוז גואנג-דונג. זאת היתה העונה האחרונה בה המורה ערך את לימוד הפא בסין. נאבקתי בהפרעות מקיפות לפני שיכולתי לקחת חלק בסדרת ההרצאות זו. הייתי בר מזל לראות את המורה בכבודו ובעצמו. הרגשתי בעל זכות מיוחדת להיות תלמיד פאלון דאפא באותה עת.

ההרצאות נערכו בין התאריכים 21 עד ה-28 בדצמבר 1994, באולם ספורט קרוב לפארק יוה-שיו בעיר גואנג-ג'ואו. המורה הוזמן על ידי אגודת הצ'יגונג של העיר, ולימד במשך שעתיים כל יום. שילמתי רק 80 יואן עבור הסמינר בן שמונת הימים. אנשים רבים מכל קצוות המדינה השתתפו בסמינר. רוב הצופים שמעו על זאת מבני משפחתם או מחברים. נכחו בסמינר גם כמה מתרגלי פאלון גונג ותיקים.

אולם הספורט של פארק יוה-שיו (שנהרס בשנת 2003 כדי לבנות את הרכבת התחתית) יכול היה להכיל רק 4900 אנשים, אבל הגיעו בין 5000 ל- 6000 אנשים. וזה יצר בעיה. מאות משתתפים לא יכלו להיכנס לאולם הספורט, ולכן לא יכלו להקשיב להרצאות. אך אף אחד מאלה שלא יכלו להיכנס להרצאות, לא התלונן לפני אף אדם, והם ישבו בחוץ בשקט. בדרך זו הם הראו למורה את הכבוד וההוקרה שהם רוחשים לו ואת כנות רצונם להיות מתרגלי פאלון דאפא.

לאחר שהמורה הרצה כשעה, הוא נעשה מודע למצב. הוא החל מיד לדון בכך עם אגודת הצ'י-גונג. והתכוון למצוא דרך לאלה שלא הצליחו להיכנס ולשמוע את ההרצאה. המארחים מצאו חדר כנסים בו הוקמה מערכת טלוויזיה במעגל סגור. כולם יכלו לשמוע את ההרצאה משודרת בשידור חי!, לבסוף כולם יכלו לראות את המורה ולשמוע את ההרצאה. המתרגלים הוותיקים המקומיים שהצליחו להיכנס לאולם הספורט ויתרו על מקומות הישיבה שלהם למען המתרגלים החדשים שלא השיגו מקום ישיבה. במקום זאת הוותיקים הלכו לחדר הכנסים השני וצפו במסך. בעת ההרצאה המורה הדגיש במיוחד

"אף אדם שעומד מעבר לדלתות אלה (בחוץ המת') לא יושאר בחוץ",

ההתרחשות הזאת גרמה לאנשים לחוות את מלוא חמלתו של המורה, כאשר המורה לימד את הפרק "מה המורה נתן לתלמידים".

שי דה-פא, כומר צעיר, ואני ישבנו בשורה האחרונה. אולם הספורט היה דחוס. אי אפשר היה למצוא אפילו מקום ישיבה אחד. גברים או נשים צעירים או זקנים, כולם קיוו לטפח באיתנות בפאלון דאפא. אולם הספורט היה מלא בחמלה ללא גבול, והסביבה הקרינה שדה אנרגיה גדול. רבים מאתנו בכו מבלי להבין את הסיבה.

המורה לבש חליפה פשוטה שחורה ונעל נעלי עור. הוא היה לבוש בצורה פשוטה והגונה. הוא נראה מאד טוב לב, צנוע ועדין, ושפע אצילות ונועם. באמצע מגרש הכדור-סל עמד שולחן פשוט ולידו כיסא. בד בצבע מוזהב היה תלוי על הכיסא. ושם היה המורה כשהוא מלמד פאלון דאפא. זה היה כה פשוט וכה מעורר כבוד. הסביבה הייתה מלאה באנשים בעלי מחשבה נכונה המקשיבים לפא.

זמן קצר לאחר שהגיע, ברך המורה לשלום את הקהל בקולו המהדהד. לאחר מכן הרים את שתי ידיו באוויר, הסתובב ונופף לכולם בברכה. ראיתי חיזיון בו עצמים יפיפיים מתעופפים כלפינו כאשר המורה נפנף בידיו וצעד כשהוא מסתובב.

המורה לימד את הפא ללא רשימות עזר מקיפות. הוא הציץ כמה פעמים בפתק נייר שנראה שקופל פעמים רבות. שיערתי לעצמי שעל הפתק היו רשומים כמה נושאים. המורה לימד עקרונות כה מעמיקים בצורה כל כך פשוטה. הלימוד היה כה מעשי וקולע לעניין, קל להבנה, צנוע אך גם מלא הומור. הלימוד היה נמרץ וכלל את תמצית כל הדברים מכל הזמנים ומכל העולם. הקהל היה לפעמים מבודר וצחק בקול רם. רבים מהקהל, שהיו תלמידים אמיתיים, טוהרו והחלימו ממחלותיהם באווירה כה רגועה.

המורה הסביר בבירור שפאלון דאפא מדריך אנשים בטיפוחם, ומטרת יציאתו לציבור לא היתה לרפא את מחלותיהם של אנשים. פאלון דאפא אך ורק יטהר את גופם של אלה שהם תלמידים אמיתיים. אנשים אחדים שסבלו ממחלות מסוכנות ובלתי ניתנות לריפוי גם נכחו בהרצאות. הם לא סיפרו לחברי הסגל על מצבם האמיתי, אלא הגיעו כדי לרפא את מחלותיהם ולא כדי ללמוד את הפא. המורה אמר לאנשים אלה כי הוא מודע לנוכחותם, וביקש מהם במקרה וירגישו רע, שיפנו מיד לבית החולים.

יותר מאוחר, כמה מתרגלים שאלו את המורה על חייו הקודמים. חשבתי שהמורה חייב היה להיות שאקיאמוני. שמעתי את המורה עונה

"אני לי הונג-ג'י, ולא שאקימוני"

ואז המורה הביט לעברי. חשתי בזרם חום החולף בכל גופי. במשך זמן ממושך חשתי בחמימות כאילו עמדתי באורה של השמש. הייתי כה מאושר. ידעתי שזה המורה שמחזק את החלטתי.

כל פעם כשהמורה לימד את תנועות התרגול, הוא הסביר את תמצית התנועות. אחדים מעמיתינו המתרגלים הראו לנו את תנועות התרגול, בסוף ההרצאה כמה מתרגלים ביקשו מהמורה את חתימתו, הוא חתם בחן ובנועם.

שני דברים הרשימו אותי עמוקות בזמן ההרצאות בגואנג-ג'ואו. מתרגל אחד קנה זה עתה מצלמה חדשה. יום אחד כשפסענו לאולם הספורט, הוא ראה את המורה שהגיע באותה עת. המתרגל הזה צילם מיד את המורה. המורה ראה זאת והסתכל עליו בטוב לב. עוזר מאגודת הצ'י-גונג של העיר גואנג-ג'ואו, ראה זאת וצעק בקול רם "אסור לצלם תמונות של המורה", בזמן שצעק, הוא רץ לעבר המתרגל ודחף אותו הצידה בגסות. המתרגל כמעט ונפל, התרגז מאד והיה מוכן לגמול לעוזר חזרה. באותו הרגע נגש אליו המורה וטפח לו על כתפו, "שמור על מזגך!", המתרגל הזה הזניח את מחשבתו על נקם. יותר מאוחר אמר לי "אם המורה לא היה מזכיר לי, אני משוכנע שהייתי מתחיל במריבה עם הברנש הזה".

הדבר השני שהרשים אותי היה בערב השישי או השביעי של ההרצאות. עמדנו ליד המכון לרפואה הסינית המסורתית, שם התאכסנו. התפעלנו מהנוף הלילי של גואנג-ג'ואו. לפתע נראה עיגול ענק לבן בשמים מעל גואנג-ג'ואו, העיגול הסתובב קדימה ואחורה. העננים שהקיפו את העיגול היו בעלי צבע עמוק. היה זה מראה כה מרשים. מתרגלים וסטודנטים רבים מהמכון לרפואה הסינית המסורתית באו גם הם לראות זאת לאחר ששמעו על זה. אחדים צילמו זאת. מתרגלים אחדים שהעין השלישית שלהם פתוחה אמרו לי כי היה זה פאלון (גלגל החוק). מתרגלים שהתבוננו במחזה עשו את מחוות ההיא-שי (תנועת ברכה, המת') כדי להראות את הכבוד שרוחשים למורה. יותר מאוחר כמה מתרגלים שאלו את המורה בעת ההרצאה אודות האירוע הזה. המורה ענה

"אם ראיתם זאת, אתם לא צריכים לקבל זאת כהפתעה"

המורה גם הוסיף ואמר

"שדה האנרגיה כסה את כל העיר גואנג-ג'ואו, והביא תועלת לכל האנשים הגרים כאן".

מר ג'אנג היה אחד המתרגלים שבא לגואנג-ג'ואו איתי. הוא נבדק בבית החולים לפני הנסיעה, והאבחנה היתה: הנ"ל סובל מלחץ דם גבוה וממחלת לב. לאחר שהקשיב וביצע את התרגול בזהירות במשך שמונה ימים, נמצא לאחר בדיקה נוספת כי הוא בריא לחלוטין. אשתו, הגב' אואו-יאנג, ספרה כי לאחר שהקשיבה להרצאות נקודת מבטה על העולם השתנתה לחלוטין. הבנתי כי מצאתי את שיטת הטיפוח הנשגבת ביותר. מאותה עת ואילך הייתי בטוח כי אתרגל בפאלון גונג עד השלמות המלאה.

2. מתרגלת מסין מעלה זיכרונות מהתקופה בה המורה לימד את הפא בעיר גואנג-ג'ואו

מאת מתרגלת מסין

בדצמבר 1994, הצלחתי לבסוף לגבור על כל המכשולים והייתי מסוגלת להשתתף בסמינר הרצאות הפא שהמורה לימד. לקח לי שלושה ימים ושני לילות להגיע ברכבת לעיר גואנג-ג'ואו. לאחר שעזבנו את תחנת הרכבת, הגב' סון, מתרגלת מהקבוצה, אמרה לפתע בקול רם "אני חשה משהו מסתובב בבטני!" המורה התקין את הפאלון עוד לפני שכיתת הלימוד החלה. המורה אומר באחת מהרצאותיו,

"כל מי שיושב כאן זה בגלל הגורל שנקבע מראש".

כשבסופו של דבר ראיתי את המורה זה היה בסביבות ה-20 בדצמבר. חיכיתי לזאת תקופה כה ארוכה. המורה היה כה אצילי, טוב לב ומתון. חשתי שלווה ובטוחה. זה היה כמו ילד שאבד מזמן וחוזר להוריו. בכיתי משמחה. מתוך עמקי לבי אמרתי לעצמי "בסופו של דבר אני פוגשת את המורה!" לא ידעתי כמה אנשים באו לשמוע את הרצאות לימודי המורה. לא היו יותר מקומות עמידה או ישיבה באולם הספורט. אנשים עמדו אפילו במעברים ובשטחי הכניסות לאולם. המורה סיפר לנו כי מתרגלים מהעיר גואנג-ג'ואו ומתרגלים ותיקים אחרים שנכחו בהרצאות הקודמות, ויתרו על מקומות הישיבה שלהם עבור אלה שבאו לכאן ממקומות אחרים, ועבור אלה שהייתה זו ההזדמנות הראשונה שלהם לשמוע את המורה באופן אישי. וכי המתרגלים שויתרו על מקומותיהם צפו בהרצאת המורה בטלביזיה בשידור חי בחדר כנסים אחר. במשך היום הראשון, מיד לאחר שהמורה החל בהרצאתו, אנשי הסגל סיפרו לו כי מתרגלים רבים מבצעים את התרגול מחוץ לאולם הספורט היות ולא יכלו להשיג כרטיסי כניסה, הם הגיעו לכאן בטיסה ממרחק של אלפי מיילים לאחר ששמעו כי המורה נותן את ההרצאות בעיר גואנג-ג'ואו. אחדים מהם לא יכלו לשלם עבור חדר במוטל, ויכלו להרשות לעצמם לאכול רק אינסטנט נודלס. לאחר שהמורה שמע זאת הוא הורה להכניסם מיד, והם ישבו כולם על הרצפה לפני הבמה. הם עשו את מחוות ההא-שי כלפי המורה מתוך כבוד אליו. מחיאות כפיים נלהבות נשמעו באולם הספורט.

במשך שלושת או ארבעת הימים הראשונים שמענו קולות מוזרים. אדם אחד שישב מאחורי, השתעל לעיתים תכופות כשהוא משמיע קולות מוזרים. הוא השתעל בצורה איומה וזה נשמע כאילו ריאותיו עומדות להתפוצץ. הסתכלתי למעלה וראיתי כמות גדולה של חומר אטום (לא שקוף, המת') על התקרה. נראה כאילו כל התקרה מכוסה באבק ועשן כבד. שמתי לב שהמורה ניקה מפעם לפעם משהו בתנועת הברשה מבגדיו. יותר מאוחר הבנתי את הסיבה. זה נראה כמו מה שהמורה כתב בהרצאה החמישית של ג'ואן פאלון:

" בכל פעם שהוא הביא דברים רעים אני רק ניקיתי אותם. אחר-כך הייתי ממשיך בהרצאות שלי".

ביום הרביעי המורה אמר לנו כי הוא יטהר את גופנו. המורה בקש מאתנו לעמוד ולחשוב על המחלות שלנו או של בני משפחתנו ולרקוע ברגלנו הימנית. עשינו בדיוק כפי שהמורה בקש מאתנו לעשות ורקענו ברגלנו הימנית. כאשר המורה הרים את ידיו ולחץ כלפי מטה, הרגשתי בבירור שאיזשהו חומר איום וקר יורד למטה ויוצא החוצה בעת שרקענו ברגלנו. המורה טיהר אותנו! ומאז אני חש שעזבתי מאחורי את ההיסטוריה של כל מחלותיי, והתחלתי את דרך טיפוחי כאדם בריא. לאחר שהמורה טיהר את גופנו לא שמעתי יותר כל שיעול מהאדם שישב מאחורי. כשהסתכלתי שוב למעלה, האוויר נראה כה צלול כאילו שטפו אותו. ישבנו על המושבים מאחורי המורה. המורה סובב את ראשו לפרקים לעומתנו ואמר לנו,

"היחס שלי לכולכם יהיה שווה, אני מסתכל לעברכם לעיתים תכופות. לא אזניח אף אחד מכם יושב או עומד מאחורי".

המורה גם אמר לנו שיהיו לנו תגובות לאחר שגופנו יטוהר. לאחר שחזרנו למקום בן התאכסנו, אחדים מאתנו חשו מצוננים בלווי חום ונפיחויות, ואפילו גם שלשולים. כמה אנשים חשו כאבים בכל גופם. אחרים סבלו מכאבי ראש רציניים. הם לא יכלו לקום ממיטתם ולאכול דבר מה. אבל למחרת היום כולם קמו ממיטותיהם ובאו להרצאה כרגיל. זה נמשך כך כיומיים עד שלושה ימים. לאחר זאת כולם חשו בריאים. כולם חשו בנוח. כשהתהלכנו חשנו כאילו מישהו דוחף אותנו.

שכחתי באיזה לילה זה התרחש. שמעתי תרועות רמות בבניין בו התאכסנתי. בשמי גואנג-ג'ואו, ובמיוחד מעל המקומות בהם שהו המתרגלים, ראיתי פאלונים רבים, קטנים וגדולים. המראה היה כה נפלא. מתרגלים ומבקרים רבים ששהו באותו מלון ראו את המחזה הזה. מתרגלים רבים שהייתה בידם מצלמה היו עדים לפלא של פאלון דאפא וצילמו את המראה הנפלא הזה.

במשך הימים האלה הקשבנו ללימוד הפא, אמצעי התקשורת של גואנג-ג'ואו דיווחו על מזג האוויר היפה והבלתי רגיל ששרר. הם גם דיווחו על שיפור בביטחון הציבורי. ידענו שזה היה המורה שהביא שלווה והרמוניה לגואנג-ג'ואו. כדי לחסוך לנו הוצאות, המורה סיים את עשרת ימי ההרצאות במשך שמונה ימים.

כל אימת שאני נזכרת בימים מאושרים אלה שהיינו עם המורה, אני נזכרת במה שהמורה לימד בג'ואן פאלון,

"אני חושב שאלה שיכולים לשמוע ישירות את העברת שיטת התרגול וההרצאות שלי, אני אומר שבאמת… אתה תדע בעתיד ותחשוב שהתקופה הזאת היא מקור רב לשמחה".

לימודי המורה גרמו לי להבין מה היא מטרת החיים האמיתית, שהיא חזרה למוצא המקורי של האדם. התחלתי והמשכתי ללכת בדרך הטיפוח שלי, לאחר שמצאתי את "אמת-חמלה-סובלנות", העקרונות העיקריים של היקום שלהם חיכיתי כל חיי. אני חוזרת למקור האמיתי שלי.

התנסותי האישית לאחר שראיתי את המורה ב וו-האן בשנת  1993

באביב 1993 המורה הגיע לעיר וו-האן כדי להעביר סמינר באולם המכון לחקר המדע, שהיה סניף של משרד הממשלה הסינית. כיוון שזו היתה הפעם הראשונה שבה לימד את פאלון גונג בוו-האן, וכדי שיותר אנשים יכירו את פאלון גונג, המורה הביא שלושה תלמידים מבייג'ינג, ובילה שלושה ימים בטיפול במחלות של אנשים חולים. במשך שלושה ימים אלה, כל יום באו יותר ויותר אנשים. במיוחד ביום השלישי הם הגיעו בזרם בלתי פוסק. אנשים רבים לא היו מוכנים לעזוב עד רדת הלילה. אנשים עם מחלות שונות הגיעו מכל מקום. באופן פלאי הם הבריאו כולם אחרי הטיפול של המורה. אנשים רבים הגיעו להבנת מסתרי הפאלון גונג וחמלתו האדירה של המורה מתוך מקרים אלה.

הסיפור הבא הרשים אותי מאד:

אשה קשישה הובאה לאולם על ידי בן זוגה וכלתה. היא הייתה משותקת במשך 5-6 שנים ולא יכלה לדאוג לעצמה. הם הרימו אותה כלפי המורה. היא נשענה על כסא היות ולא יכלה לעמוד בצורה יציבה. המורה רק הסתכל עליה מבלי להזיז את ידיו. זמן מה לאחר זאת, המורה בקש ממנה לעמוד ישר. בתחילה פחדה, אבל המורה עודד אותה שלא תפחד, ואז היא יישרה את גופה במהירות. לאחר מכן הוא ביקש ממנה לצעוד קדימה. היא היססה קמעה, ולבסוף בעזרת עידוד מכולם פסעה צעד קדימה. לאחר זאת היא צעדה קדימה בביטחון. לאחר מכן היא התבקשה לעלות במדרגות, אבל לא העיזה לעשות צעד. והמורה אמר לה,

"אין בעיה! תעלי למעלה!"

ואז היא עלתה במדרגות. לבסוף היא פסעה הביתה לבדה. לאחר זמן מה יצאתי מהאולם, וראיתי אותה מסתובבת לבדה, שאלתיה מדוע אינה הולכת לביתה לנוח קצת. תשובתה היתה "אני לא יודעת למה, אני רק רוצה לטייל ברגל. לאחר שהלכתי הביתה עדיין חשתי שאני רוצה ללכת לטייל. כך שפסעתי בביתי הלוך ושוב וגמרתי בזאת שחזרתי לכאן. לא טיילתי כך כבר כמה שנים. אני מאד מאושרת.

יש עוד מקרה שלעולם לא אשכח:

סדרת ההרצאות המיוחדת הזו ארכה עשרה ימים. המורה בילה מעל שעה וחצי כל יום בלימוד הפא ואחר כך לימד אותנו את התרגילים.

יום אחד לאחר שהשיעור החל, גבר בשנות ה-40 רצה להיכנס לשיעור ללא כרטיס נוכחות, אך איש סגל עצר אותו והסביר לו שהוא חייב בכרטיס נוכחות כדי להיכנס לאולם. הגבר לא שמע לקולו ובמקום זאת החל להקים מהומה כשהוא אומר "באתי לתת לו (למורה) אתגר. המורה שלי הוא בגיל למעלה ממאה, אבל הוא (המורה לי) הוא כה צעיר!" הוא גם התבטא בהרבה מילים לא נאות. באותו יום מאוחר יותר, זה נודע למורה והוא הרשה לאדם זה להיכנס. לאחר ששמע את הרצאת המורה, יצא בשקט גמור. הוא מצא את איש הסגל ואמר לו " שוב לא אעשה צרות, הוא מורה אמיתי!"

כל פעם שאני נזכר בימים המאושרים כששפר עלי מזלי לשמוע את הרצאות המורה, אני חש הכרת תודה ויראת כבוד עמוקה למורה. עם כל נס שחוויתי חשתי בחמלתו האדירה של המורה, ודרך חוויות אלו אמונתי במורה ובפאלון דאפא נעשתה יותר איתנה.

התנסות אישית מפליאה, כשהמורה לימד פאלון דאפא בעיר וו-האן

מאת מתרגל מוו-האן

סבלתי מכמה מחלות. עברתי כמה ניתוחים והכאבים שסבלתי אינם ניתנים לתיאור. לאחר שבית החולים לא הצליח להביא מרפא למחלותי, תרגלתי כמה סוגים של צ'יגונג. למרות זאת לא ראיתי כל שיפור במצבי.

בחודש מרץ 1993 הפאלון גונג התפשט והגיע גם לעיר וו-האן. הייתי בר מזל והצלחתי לקנות מאגודת הצ'יגונג העירונית כרטיס השתתפות בסמינר פאלון גונג. הכרטיס שקניתי היה עבור השתתפות ב-10 פגישות לימוד, והמחיר היה 50 יואן להשתתפות בסמינר בפעם הראשונה ו-25 יואן להשתתפות בפעם השנייה או לאלה שאחריה, סמינר של חצי יום שמורה אחר נתן עלה 100 יואן. לאחר ששמעתי את ההרצאה הראשונה המעמיקה של החוק הגדול שהמורה נשא באולם בניין העירייה, התעניינתי כל כך, עד כדי כך ששכחתי כליל ממחלותי. מה שחיפשתי במשך רבבות שנים היה החוק הגדול הזה! הפלא היה, שלא ראיתי את המורה מרפא עבורי את מחלותי, אבל כל המחלות שגרמו קשיים להשרדותי נעלמו לפתע. זה היה כאילו שרשרת בה הייתי כבול הוסרה לפתע. כשחזרתי לביתי על אופני לאחר יום הלימוד, זה היה כאילו מישהו דוחף אותי מאחורי. זכרתי את דברי המורה כשאמר שגוף החוק שלו יגן עלינו, וזה באמת נכון.

שמחת גופי בהרגשת הקלות והשחרור ממחלות עודדה אותי לקחת יוזמה ולהעביר את נפלאות הפאלון דאפא לעוד אנשים בעלי קשרים שנועדו מראש.

דבר לא רגיל התרחש בעת הסמינר. כולנו חשנו שפאלון דאפא זה דבר כה כביר, בקשתי ממתרגל שהיה אתי בסמינר שילך אתי לקנות רשם-קול חדש וקלטות להקלטת עשרת ימי ההרצאות. רצינו להקליט את המורה כאשר הוא מלמד את הפא. ביום הלימודים השני לחצנו על כפתור ההקלטה, ואז שמענו את המורה אומר

"כיוון שאינני רוצה שתעשו הקלטות, רשמי-הקול שלכם לא יפעלו"

המורה לא עשה שום סימן שהוא עומד לעצור בנו להקליט את ההרצאה. הוא המשיך בהרצאת הפא שלו. תכונות ההארה שלנו היו מאד נמוכות באותו זמן, כך שהמשכנו להקליט. כאשר הגענו הביתה והוצאנו את הסרט גילינו שהסרט היה קרוע להרבה פיסות. כל המתרגלים שחזו באירוע היו בהלם.

לאחר זמן מה, כשהמורה התראיין לתחנת הרדיו הכלכלית צ'אנג-ג'יאנג וענה על שאלות, הוא נשאל אם אפשר להקליט את המופע. המורה חייך ואמר

"כן".

כך הקלטנו את ההקלטה שלנו.

מכרה שלנו סבלה ממחלה רצינית ונפלה למשכב. כאשר בני משפחתה הלכו לעבודה, הם הפעילו את הרדיו כדי שתוכל להקשיב למורה. זה קרה בדיוק בזמן שהמורה שמע את שאלתו של חולה אחר ברדיו. המורה ביקש מהחולה לתמוך את גופו בידיו כשהן מונחות על השולחן ולרפות את כל גופו. כשהיא ממלאה אחר הוראות המורה, היא הניחה את ידיה על הארון ליד המיטה וריפתה את כל גופה גם כן. מיידית לאחר מכן היא היתה מסוגלת לרדת מהמיטה ולדאוג לעצמה. כשמשפחתה שבה הביתה הם היו מאושרים כולם. לאחר מכן רבים מבני משפחתה החלו לטפח בפאלון דאפא.

מתרגל פאלון דאפא מהעיר וו-האן נזכר בפלאים שהתרחשו בעת שהמורה נתן את הרצאות הפאלון דאפא

1. בחודש מרץ 1993 המורה ערך את סדרת ההרצאות של פאלון דאפא השנייה שלו בעיר וו-האן. חשתי שפאלון דאפא היה משהו כה כביר עד כדי כך שקראתי לחברים רבים ואמרתי להם לבוא ולהקשיב להרצאות. הם כבר הפסידו את ארבעת ההרצאות הראשונות. המורה הורה לתלמידים שאין עליהם להפסיד אף הרצאה.

איש צבא וותיק זוהם עם תולעי דם והכבד שלו ניזוק בעת הטיפול הרפואי. וכתוצאה מכך הוא סבל ממיימת (הצטברות נוזלים בגוף, המת') ומשחמת (מחלת כבד קשה – המת'). לאחר כמה הרצאות, החלו רגליו שהיו נפוחות בצורה רצינית (עקב המיימת – המת') להתאושש ולהחלים, ומאז הוא הבריא.

2. בספטמבר 1993 המורה ערך שלושה סמינרים רצופים של פאלון גונג בוו-האן. יום אחד אמר לי אדם שטען כי טיפח לרמה גבוהה: "כל אימת שמורי צ'יגונג באים לוו-האן לערוך סמינרים, אני משתמש בכוחות העל טבעיים שלי כדי למחוק את המילים מעל הכרזות שלהם. היוצא מכלל זה הוא זה של הסמינר בן עשרת הימים של המורה שלך. המילים שעל הכרזה הזו אינם יכולים להימחק כלל". הוא הוסיף ואמר, "התחום של המורה הזה הוא גבוה במיוחד".

3. בשנת 1994 המורה ערך סמינר בעיר ג'ין-אן, מחוז שאן-דונג. בגלל שהיה מאד חם, חבר מתרגל העביר לי מניפה. מיד כשהתחלתי לנענע את המניפה שמעתי את המורה אומר "כולכם, אנא הניחו את המניפות". הנחתי את המניפה, ומיד חשתי ברוח איטית וקרירה נושבת עלינו.

4. בדצמבר 1994 ערך המורה את הסמינר האחרון בו הוא לימד את הפא בסין בעיר גואנג-ג'ואו. אנשים רבים מרחבי המדינה הגיעו לשם, ורבים מהם לא השיגו כרטיסי כניסה והיה עליהם לחכות מחוץ לאולם. המורה לא רצה להשאיר מחוץ לאולם תלמידים שהגיעו ממרחקים. ולכן בתחילת כל הרצאה המורה אמר " אותו הדבר יקרה גם לגבי התלמידים מחוץ לאולם; אתם לא תחמיצו מאומה!" לאחר זאת, לאור דרישת המורה, המארגנים הסכימו להוסיף עוד אולם וועידות ולשדר את הרצאת המורה בשידור חי בטלוויזיה במעגל סגור.

5. בעלה של רונג-ליאן סבל ממחלת לב חמורה ולא יכול היה לשכב ולישון בלילה. לאחר ששמעה על ההשפעה הפלאית של פאלון דאפא, היא ניסתה להשיג שני כרטיסים יקרי ערך (הכוונה לא לערך הכספי – המת') והם השתתפו בהרצאה הפא האחרונה שנערכה בעיר גואנג-ג'ואו. לאחר שובם מהסמינר מחלת בעלה נעלמה, ושערה שנשר עקב מחלה גדל חזרה.

6. כאשר המורה ערך את הסמינרים בערים ג'י-נאן וגואנג-ג'ואו, לאחדים מהתלמידים לא היו מטריות. כל אימת שהיינו צריכים להגיע לסמינרים הגשם פסק, ולאחר שהגענו לאולם הגשם החל לרדת שוב. לאחר סיום ההרצאה, עזבנו כדי לשוב לביתנו, לא משנה איזה מרחקים היה עלינו לעבור כדי להגיע ליעדנו, לא נרטבנו ע"י הגשם, הגשם החל לרדת לאחר הגיענו ליעדנו. היה רק מקרה אחד יוצא מהרגיל. פעם כשההרצאה הסתיימה והלכנו לקניות, הגשם החל לרדת מיידית.

המורה נתן לי לחיות בשנית

מאת מתרגל מהעיר גואנג-ג'ואו

בין ה- 19 וה- 25 בחודש יולי 1994, המורה הגיע שוב לעיר גואנג-ג'ואו כדי לערוך את המושב הרביעי של סמינר פאלון גונג בגואנג-ג'ואו.

הייתי בר מזל להשתתף בהרצאות המורה. המורה נראה צעיר מאד, גבוה ונאה. מתרגל אחד שעינו השלישית כבר הייתה פתוחה אמר כי יש טבעת אור זוהר מעל ראש המורה, והיא פולטת אור. בזמן שהמורה הרצה הוא הפגין את ההוכחות. לפעמים גם טיהר עבור המתרגלים את מחלותיהם. כל אימת שאני נזכר בטיהור המחלות אצל המתרגלים, אינני יכול לעצור את דמעות שמחתי, ואני מודה למורה על שנתן לי חיים בשנית.

מימי ילדותי סבלתי ממחלות רבות. במיוחד היו רציניות מחלות הלב והכבד שלי. זמן לא רב לפני שהתחלתי ללמוד את הפא, מחלותיי החמירו מאד, הכבד היה נפוח וכואב, ולעיתים קרובות חשתי בכאבים בחזה.

אני זוכר שב- 21 ביולי, כשההרצאה היומית עמדה להסתיים, המורה אמר ,כשהוא עומד ליד דוכן הבמה,

"מתרגלים, אנא שימו לב! היום אטפל במחלות הלב שלכם. שבו על מקומותיכם ואל תזוזו. אל תחשבו על שום דבר!"

כמה אלפי המתרגלים שישבו באודיטוריום מחלקת הלוגיסטיקה הצבאית המחוזית של גואנג-ג'ואו נעשו שקטים מיד. שנייה עברה, והמורה אמר כי זה נעשה. באותו הרף עין לא חשתי כל כאב באיזור החזה שלי, לא היה כל כאב בחלק הקדמי והאחורי של החזה שלי, ולא חשתי יותר ברטיטות. אושרי היה מעבר לכל תיאור. הרופאים אמרו שאוכל לחיות לכל היותר עוד שמונה שנים, וכי אצטרך לקחת תרופות לשארית חיי. אבל המחלה הזו נעלמה באותו הרף עין.

לאחר כמה ימים המורה אמר שוב בעת ההרצאה שלו

" אלו עם מחלות כבד אנא שימו לב! היום אטפל במחלות שלכם עבורכם".

ברגע שהמתרגלים נהיו שקטים המורה אמר,

"זה נעשה".

מחלת הכבד שלי שגרמה לי סבל במשך למעלה מעשר שנים נעלמה. רק אז ידעתי איך אדם יכול לחוש כשאין כל מחלות. מאותו יום ועד עכשיו עברו שמונה שנים. לא חזרתי להשתמש בתרופות כדי להאריך את חיי, ומאז אני מנהל חיים בריאים ומאושרים. איך דבר כזה לא ייקרא פלא?

ישנה אמרה עתיקה "הוא שיהיה מורה של מישהו ליום אחד, יהיה אביו לכל החיים". כשהייתי כלוא במרכז לשטיפת המוח, אלו שניסו לשטוף את מוחי שאלוני מדוע אני כה נחוש בדעתי לתרגל פאלון גונג. ספרתי להם על התנסויותי. לאחר זאת הוספתי משפט "זהו משהו שחוויתי באופן אישי". לאחר זאת לא היה להם יותר מה לומר. לא משנה איך כנופייתו של ג'יאנג תנסה להשמיץ ולהפליל את פאלון גונג, אמונתי לא יכולה להשתנות, מאחר ואפילו חיי ניתנו לי ע"י המורה ופאלון דאפא. כאן אני רוצה לספר זאת לכל אלה שיש להם את ההזדמנות להכיר את פאלון דאפא, ואני עושה זאת כדי להציל אנשים.

הייתי עד כיצד המורה טיהר את גופה של מתרגלת

ב- 27 במרץ 1994 הגיע המורה בפעם הראשונה לעיר דא-ליאן מחוז ליאו-נינג, כדי להעביר הרצאת פא. לפני אולם ההרצאה ראינו אשה בשנות החמישים לחייה. הייתה לה בעיה ללכת בכוחות עצמה, ולכן בעלה נשאה לאולם על גבו. היא התיישבה על כסא נוח שהם הביאו אתם, בשורה הקדמית, דבר שמשך את תשומת הלב של מתרגלים רבים.

כשניגשנו אליה, גילינו שהיא עבדה בתחום המחקר המדעי. בשנת 1991 עברה ניתוח רציני בחוליה הצווארית ולא הייתה מסוגלת לחזור לעבודה אלא שנתיים לאחר הניתוח. מיד לאחר חזרתה לעבודה היא חטפה הצטטנות בעת נסיעה עסקית וחלתה באופן חמור. היא ניסתה שיטות שונות, אך לא יכלה לרפא את מחלתה. לאחר מכן, מתרגלת שנכחה בהרצאות של המורה ספרה לה על פאלון גונג והציעה לה לקרוא את הספר פאלון גונג הסיני. מתרגלת זו גם סיפרה לה שהמורה יגיע בקרוב לדא-ליאן כדי להעביר הרצאות פא. היא קראה את הספר והחלה להבין את פאלון גונג, לכן קנתה כרטיסי כניסה ובאה להשתתף בסמינר של המורה.

המורה ראה אותה לפני התחלת ההרצאה. המורה בקש מכמה מתרגלים שהיו סייעים בסמינר, ומאחדים מחברי הסגל של אגודת הצ'יגונג של דא-ליאן, לשכנעה להחזיר את כרטיסי ההשתתפות בסמינר ולעזוב. בעלה ניגש לדבר עם המורה. המורה אמר לבעל כי אינו עומד לטפל במחלות של המשתתפים. והבעל אמר "לפני שבועיים, קראנו את ספרך והקשבנו לקלטות השמע של הרצאותיך. אנחנו נמצאים כאן כדי לטפח". המורה אמר,

"למתרגלת זו יש איכות הארה טובה".

ואז ניגש לפגוש את האשה.

כשהמורה ניגש אליה, היא נעמדה. המורה ביקש ממנה לשבת וטפח פעמיים על ראשה ופעמיים על צווארה. לאחר זאת טיהר המורה את כתפה. ואז ביקש ממנה לקום ולהלך. כשהיא הגיעה למרכז האולם, המורה ביקש ממנה לעצור. ואז טיהר המורה את רגליה. לאחר זאת המורה אמר

"בסדר, נסי שוב ללכת".

היא הלכה הלוך ושוב. מתרגלים רבים נעמדו ומחאו לה כפיים.

לאחר ההרצאה היא חשה כמה קלות רגליה. היא פסעה מחוץ לאולם בכוחות עצמה ונסעה באוטובוס לביתה. לאחר מכן לא רק שיכלה להלך בכוחות עצמה, אלא יכלה גם לעלות ולרדת במדרגות בעצמה. היא לא הייתה זקוקה יותר שאחרים ישאו אותה. זה היה פלא! המורה טיהר את גופה של המתרגלת מהמקור.

על ידי השתתפותה בהרצאות ודרך ניסיונה האישי, היא הגיעה להכרה שפאלון דאפא נפלא ועל טבעי. היא החליטה להיות חרוצה ולטפח בפאלון דאפא בהתמדה. כדי להודות למורה על הצלתה, הם הכינו כרזה בעלת כותרת "פאלון דאפא היא אבן-חן מדעית". הם הציגו את הכרזה למורה עם סיום ההרצאות.

[..........]

[..........]

זיכרונותיי כיצד טיהר המורה את גופם של מתרגלים בראיון בשידור חי בתחנת הרדיו של טיאן-ג'ין

מאת ליו יי, וולינגטון, ניו-זילנד

במרץ 1994 המורה העביר את הרצאת הפא השנייה בטיאן-ג'ין. בוקר אחד הזמינו אותו לראיון בתחנת הרדיו של טיאן-ג'ין. אני עדיין זוכר את הפרטים.

המורה ענה לקריאה טלפונית של אחד המאזינים, שנשמע כאדם באמצע שנות חייו, וספר כי הוא סובל ממחלה מסוימת שלא נרפאה לאחר טיפולים בבתי חולים רבים. המחלה גרמה לו לכאב רב. הוא שאל אם המורה יכול לרפא את מחלתו. המורה ספר לו על הטבע ועל הגורמים האמיתיים של המחלות, ואמר לו שאם הוא רוצה לתרגל פאלון גונג, הוא חייב להניח למחלתו.

לאחר ששמע את המורה, שאל האיש "המורה לי, האם תוכל לטהר את גופי?" המורה שאל

"האם הכאבים חזקים מאד עכשיו?"

והוא ענה "כן, הם חזקים מאד".

המורה אמר,

"בסדר, כל המאזינים שמקשיבים, אם יש לכם איזו שהיא מחלה, עשו מה שאני אומר לכם. עמדו והירגעו. רכזו את מחשבותיכם בחלק גופכם בו נמצאת המחלה. הירגעו, והירגעו עוד יותר…"

לאחר חמש או שש שניות המורה אמר,

"בסדר, הסתובבו קצת".

לאחר מכן שאל

"האם אתם מרגישים יותר טוב?"

אותו איש ענה "כן, אינני חש יותר בכאבים, רוב תודות! אני קד לכיוון תחנת הרדיו"

המורה צחק ואמר,

"אנא, אל תעשה זאת".

באותה עת שמענו את האיש בוכה ואומר "אינני יכול להביע את הכרת תודתי במילים. זה כל כך כאב שנים רבות כל כך. תודה רבה". והמורה ענה "בבקשה".

כל אימת שאני נזכר באירוע זה אני תוהה איזה קשר גורלי היה לאיש הזה, שזכה לקבל טיפול כזה. אני תוהה היכן האיש הזה עכשיו. ההתנסות שלו תהיה ראייה מוצקה לגדולה של הפאלון דאפא.

לקבל את הפא על ידי גורל שנקבע מראש: 11 שנים חלפו כהרף עין

מאת שוי דונג מקנדה

זיכרונותיי משני סמינרים של המורה

משנת 1993 – הפעם הראשונה בה ראיתי את המילים "פאלון גונג" – חלפו אחת-עשרה שנים. אני רוצה לחלוק אתכם כמה מזיכרונותיי היקרים ביותר.

בשנת 1993 למדתי במכללה בעיר ווּ-האן, שבפרובינציית הּו-ביי. קראתי מאמר בירחון שהציג את הפאלון גונג. מיד נמשכתי לזה. לא ידעתי מדוע, אך חשתי התרגשות ושמחה שאין לתאר. באוגוסט מצאתי סוף סוף את אתר התרגול באזור האן-קוֹאו, בעיר ווּ-האן. במחשבה לאחור, כשקיבלתי את העותק הראשון של ה"פאלון גונג" מהסייע המתנדב של אתר התרגול, לא באמת ידעתי מה אני למעשה מקבל.

השתתפות בסמינר של המורה בפעם הראשונה

כחודש לאחר מכן, ב-25 בספטמבר 1993, נכחתי בהרצאה של המורה, שנערכה באולם ההרצאות של אוניברסיטת ג'ונג-נאן לכספים וכלכלה.

היה זה סמינר בן 8 ימים, וזו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי את המורה. הרושם שקיבלתי היה שהמורה היה מאד אדיב ולבוש בפשטות. הוא לבש חולצה לבנה בעלת שרוולים קצרים ומכנסיים ארוכות. המורה הרצה על הבמה ללא הפסקה. אני עדיין זוכר מה חשתי כשהקשבתי לפא. המורה דיבר על דברים רבים שמעולם לא שמעתי עליהם לפני כן. הבנתי חלק מהדברים, אך לא את הכל, והאמנתי לחלקם, אך לא לכולם. אף על פי כן, הייתה לי מחשבה אחת בראשי: הפאלון גונג הוא אדיר, ואני אטפח בחריצות. כל יום לאחר ההרצאה, המורה לימד את חמשת התרגילים או חזר עליהם. הוא גם ירד מהבמה כדי לתקן באופן אישי את תנועות המתרגלים.

אני זוכר שבהרצאה אחת המורה רצה לאפשר לכל משתתף לחוות את סיבוב הפאלון. הוא בקש מאתנו להניח את כפות ידינו מול החזה, ואז ראיתי שהמורה מנופף לעברנו בידיו מהבמה. הרגשתי שמשהו מסתובב במרכז כף ידי. התחושה הייתה נהדרת.

תהליך טיהור הגוף לא היה עז מאד עבורי. אולי זה בגלל שלא סבלתי מבעיות גופניות רבות. אך במשך החצי השני של הסמינר בן שמונת הימים, הייתה לי הפרעה חמורה של קארמת מחשבה (כמובן שגיליתי לאחר מכן מה זה בעצם). לעתים קרובות עלו במחשבתי ספקות בקשר למורה ולדאפא. נראה כאילו לא ניתן היה לדכא אותן, ולא משנה מה עשיתי. בכל אופן, הן נעלמו ברגע שנכנסתי לאולם ההרצאות.

ב-2 באוקטובר,  ביום האחרון של הסמינר, ראיתי את המורה עושה את סימני הידיים הגדולים, והייתה לי הרגשה נהדרת שקשה לתארה. כולנו כתבנו על התנסויותינו מהסמינר ומסרנו אותן למורה.

ב-3 באוקטובר אחר הצהריים, המורה רצה לבוא ולהצטלם עם כל המתרגלים שהשתתפו בסמינר. התחלקנו מחוץ לאולם לפי אתרי התרגול כדי להצטלם עם המורה. כל השנים האלו שמרתי את התמונה היקרה הזו לצדי.

השתתפות בסמינר של המורה בעיר ג'י-נאן, פרובינציית שאן-דונג

הייתי בר מזל מספיק כדי להשתתף בהרצאות המורה פעם נוספת בשנת 1994 בעיר ג'י-נאן, שבפרובינציית שאן-דונג. נסעתי עם שני מתרגלים אחרים מאתר התרגול שלי ברכבת מוּו-נאן לג'י-נאן. התחלנו את הנסיעה קצת באיחור, אך על הרכבת פגשנו מתרגלים נוספים רבים מוּו-נאן. כשהיינו יחדיו הרגשנו חמימות ונוחות. שיתפנו בהתנסויות כל הזמן. כשלא היו מקומות ישיבה עמדנו ודברנו, וכשהיו מקומות ישיבה פנויים אפשרנו למבוגרים ולילדים לשבת. לבסוף, הגענו לג'י-נאן ביום בו החל הסמינר. כשספרנו, מצאנו שהיו יותר מ-100 מתרגלים על הרכבת הזאת. אך עדיין לא היו לנו כרטיסי כניסה לסמינר. כשהתחלנו לדאוג בקשר לזה, מתרגל שהיה אחראי על מכירת הכרטיסים אמר לנו כי ישנם יותר מ-100 כרטיסים שמורים. עדיין לא ברור לי כיצד ידעו כי היו יותר מ-100 תלמידים שמיהרו להגיע מוּו-נאן, ומי אמר להם זאת.

השיעורים בהם השתתפתי היו המחזור השני של סמינרי הפאלון גונג בג'י-נאן. הם נערכו באולם ספורט שיכל להכיל כמה אלפי אנשים. בסרטי הוידיאו שפורסמו עם ההרצאות בג'י-נאן אנחנו עדיין יכולים לראות את המראות מאז.

העובדה שיכולתי להשתתף בשיעורים ולהקשיב למורה מרצה על הפא מילאה אותי חמימות, וידעתי שזה בעל ערך רב. בעת הסמינר הרגשתי שגופי מטוהר פעם נוספת. הפעם חשתי בכך. היו לי תסמינים של חום והצטננות, אך חשתי טוב כשהסמינר הסתיים. במשך הסמינר התרחשה אפיזודה אחת אותה אני עדיין זוכר בבירור:

בעת שהרצה, המורה בקש מהמתרגלים שהשתמשו במאווררים להפסיק להשתמש בהם. מזג האוויר בג'י-נאן היה חם, ובאולם ישבו כמה אלפי מתרגלים. היה די מחניק ומאוד חם באולם הספורט, ולכן כמה מתרגלים השתמשו במאווררים. לאחר שהמורה בקש מהמתרגלים להפסיק להשתמש במאווררים, רוח קלה וקרירה נשבה מעלינו, שגרמה לנו לחוש מאד בנוח. אולם הספורט הכיל אנשים רבים כל כך ולמעשה כל הדלתות והחלונות היו סגורים. תהיתי מהיכן הגיע משב הרוח הקריר.

עד כה, כבר צעדתי 11 שנים בדרך הטיפוח שלי. במשך הזמן הזה עשיתי הרבה מעקפים, אך חשתי כי המורה מעולם לא ויתר עלי, ותמיד הדריך אותי ושמר עלי. המורה, הייה בטוח כי למרות שמעדתי ונכשלתי, כל צעד אחרון בדרך הטיפוח אפסע היטב, ולא אאכזב אותך.