ביולי 1994, הייתי בר מזל  להיות נוכח בהרצאות הפא של המורה ב גואנג-ג'ואו. תקופת הזמן הזו הייתה יקרת ערך ובלתי נשכחת.

המורה כתב:

"פא אמיתי מופץ שדים רבים מפריעים." ("חיים חדשים", הונג-יין) (תרגום זמני)

זה היה כביכול עקב השינוי הקבוע של המיקום, בזמן ההרצאה בגואנג-ג'ואו. בתחילה נקבע המיקום באולם האיגוד הכללי של ציבור הפועלים בגואנג-ג'ואו. בכל אופן, ביומו הראשון של הסמינר, המיקום שונה למקום אחר. ביום השני של הסמינר, המיקום שונה שוב, וההרצאה נערכה באולם השייך לצבא ברח' לינג-יואן-שי. לאחר מכן כשנזכרתי בזאת, חשתי בעמקי לבי בקשיים שהמורה נתקל בהם כאשר העביר לראשונה את פאלון דאפא.

כאשר המורה העביר הרצאות פא (חוקי היקום, או עקרונות היקום) הוא הגיע לכיתה לפני הזמן. כשאני השתתפתי בסמינר, מאחר והיו הרבה משתתפים בקהל, השגתי לי מקום למעלה. מאחר והשיעור עדיין לא החל, יצאתי ונעמדתי בקומה השנייה של אולם הכניסה והסתכלתי החוצה. באותו רגע ראיתי מחזה אותו לא אשכח כל חיי: המורה נכנס לבדו, כשהוא לובש חולצה בעלת שרוולים קצרים פשוטה ונאה. באותו רגע הייתה לי הרגשת הפתעה נעימה. במחשבה: "המורה כאן!" וכשאני נועץ מבט ללא הבעה, אפילו שכחתי לרדת למטה כדי לברך את המורה לשלום.

המחזה זה שהמורה נכנס לבדו, הרשים אותי מאוד. מדוע?, התעניינותי בצ’יגונג החלה כבר בשנת 1984 או 1985, והתעניינותי בזה הלכה וגברה. תמיד קיוויתי למצוא מורה בעל עוצמת גונג ( סוג אנרגיה הנובעת מתרגול טיפוח ברמה גבוהה ) גבוהה,  ובעל מוסר גבוה, אבל לא מצאתי. מסוף שנות ה-80 לתחילת שנות ה-90 צ’יגונג (שיטת טיפוח תרגול סינית מסורתית) הגיעה לשיאה בסין, ומורי צ'יגונג רבים ואנשים בעלי יכולת על-טבעית הופיעו בכל רחבי סין. הייתי במכללה אז, וכתבתי לכמה מהם אבל מעולם לא קבלתי מהם תשובה. במשך חופשות החורף והקיץ נסעתי לחפש אותם אבל לא יצא מזה כלום. בשנת 1988 הוקמה אגודת צ’יגונג במכללה שלי. האגודה הזמינה כמה מורי צ’יגונג מקומיים שיציגו כמה ביצועי צ’יגונג. האנשים האלה נסעו תמיד  למכללה וחזרה ממנה במכונית, וסטודנטים רגילים לא יכלו אפילו להתקרב אליהם. בפעם שפגשתי את המורה הוא כבר היה מורה כלל ארצי ידוע  לצ’יגונג, בכל אופן הוא לא נסע במכונית וכמו כן לא היה לו ליווי. המורה פשוט צעד ביציבות לאולם להעביר את ההרצאות שלו בצורה טבעית ובנועם, עדינותו מופגנת בהופעתו היוצאת מן הכלל.

אני חושב שכל המתרגלים שראו אישית את המורה, כל מילה או מעשה שלו נגע בלבם. משפט, חיוך, או נפנוף יד, כולם גילו ישות מוארת עצומה בחמלתה ובחוסר אנוכיותה. כל אלה יהיו חקוקים בזיכרון כל אדם לנצח וישמר כדבר בעל ערך רב ביותר.