מתרגלת הפאלון גונג טאנג טיאן-מין (Tang Tianmin) בת ה-60 מהעיר לו-ג'ואו בסצ'ואן שוחררה לאחרונה אחרי שלוש שנות עינויים בכלא הנשים בסצו'אן. היא נשלחה לכלא ב-2012 ללא עילה חוקית וללא הליך משפטי תקין, משום ששוחחה בגלוי על הרדיפה שהמשטר בסין מנהל נגד הפאלון גונג.

לפני המאסר האחרון הזה, גב' טאנג נכלאה במחנות עבודה בכפייה למשך זמן כולל של שלוש וחצי שנים בין השנים 2004 עד 2010. ראה: The Savage Persecution of Ms. Tang Tianmin at the Nanmusi Women's Labor Camp (Sichuan Province) היא נעצרה שוב ב-2011 ונשלחה למרכז לשטיפת מוח.

בעודה כלואה בשל אמונתה, גב' טאנג הייתה עדה איך מניע המשטר הסיני את בכיריו במערכת הביטחון, במשטרה ואפילו את האסירים, כדי לרדוף מתרגלי פאלון גונג כמוה. היא חשה צער עבור מעניה המשמשים רק כלים בקמפיין של המשטר לשרש את הפאלון גונג. היא מאמינה שגם הם קורבנות הרדיפה.

היא סיפרה: "אני תמיד מתייחסת אליהם בחמלה ומנצלת כל הזדמנות לומר להם כמה רעה היא הרדיפה". די הרבה סוהרים ואסירות הפסיקו לענות אותה לאחר מכן. אחד הסוהרים התרשם מנדיבותה ומעמידותה האיתנה כשאמר: "את באמת יוצאת מן הכלל על כך שאת נושאת את כל מה שאת עוברת".

יום לפני שחרורה מהכלא מישהו שאל אותה על תכניותיה לעתיד והיא הצהירה מול סוהרים ורבים אחרים: "אני מתכוונת לתבוע את ג'יאנג דזה-מין על שפתח במסע הרדיפה נגד הפאלון גונג".

לאחרונה, כשהיא חופשייה, מספרת גב' טאנג על מה שעבר עליה בעקבות מעצרה ב-2012- צעד ראשון במאמציה להביא את ג'יאנג זמין, יוזם הרדיפה, לדין צדק.

עונש מאסר בכלא ללא הליך משפטי תקין

"באפריל 2012, בעודי משוחחת עם אנשים על פאלון גונג בעיירה צ'ו-בה במחוז נא-שי, נעצרתי ונלקחתי למרכז המעצרים במחוז.

כמה חודשים לאחר מכן, באופן בלתי צפוי, אמרו לי שמעמידים אותי למשפט באותו היום. לא ידעתי שהוגשה נגדי תביעה ואף פעם לא נתנו לי הזדמנות להיעזר ביועץ משפטי.

באולם בית הדין ראיתי יושבים בקהל 20 זרים במדים. לא הכרתי אף אחד מהם ומשפחתי לא קיבלה הודעה על המשפט.

התובע קרא במהירות את כתב האישום. התלוננתי שאיני יכולה להבין מה הוא אומר. לא קיבלתי עותק של מכתב האישום לפני המשפט ולא ידעתי במה מאשימים אותי. כשהתובע כינה את הפאלון גונג כת, הבעתי מיד התנגדות. [הערת מערכת מינג-הווי: פאלון גונג אינו נמצא ברשימת הכתות בסין וגם אינו עונה לקריטריונים של כת].

בכתב האישום תוארו שיחותיי עם אנשים על אמונתי וזכותי לחופש ביטוי ולחופש דת – כפליליים. אף אחד מבין ששת העדים שזימן התובע לא הופיע. לא הודיעו לי לפני המשפט, כנהוג בחוק, שיש לי הזכות להגן על עצמי, ואף לא נתנו לי הזדמנות לעשות זאת.

כשהשופט הודיע שאשלח ל-7 שנות מאסר בכלא, הכרזתי שאני חפה מפשע ושלא הפרתי חוק כלשהו. שאלתי את השופט: "כיצד ייתכן שזהו משפט הוגן?"

פסק הדין ניתן לי רק כעבור יותר מחודש. כך נודע לי שנגזרו עלי 3 שנות מאסר. פקידי בית הדין שמסרו את המסמך לא הזכירו דבר על זכותי לשכור עורך דין שיגיש בשמי ערעור על עונש המאסר. כתבתי על המסמך: "המפלגה הקומוניסטית הסינית היא כת. פאלון דאפא היא דרך טיפוח ישרה".

הועברתי פתאום לכלא הנשים ביאנג-מא-הה בעיר ג'יאן-יאנג. ושוב, לא נמסרה כל הודעה למשפחתי. למשפחתי נודע שהועברתי לכלא ושהייתי על סף מוות רק כשקראו מאמר שפורסם כמה חודשים לאחר מכן באתר מינג-הווי.

עינויים בכלא הנשים בסצ'ואן

הכניסו אותי לאגף מספר 4. החלטתי לא לשתף פעולה משום שלא ביצעתי פשע ואינני צריכה להיות בכלא. לא משנה כמה רע הם התייחסו אלי, סירבתי לשתף פעולה עם הוראות הסוהרים.

סירבתי להעתיק וללמוד בעל-פה את הוראות הכלא וחוקיו. לא עניתי כשקראו בשמי. לא ביקשתי אישור להשתמש בחדר הרחצה כפי שהם דורשים, אפילו שנאלצתי להשתין במכנסיים. אף פעם לא שרתי ביחד עם האסירות האחרות את שירי התעמולה המהללים את המשטר הקומוניסטי.

הסוהרים הסיתו את האסירות לענות אותי בניסיון "לשנות" אותי ולגרום לי לוותר על אמונתי. בעינויים של מתרגלי פאלון גונג הם לא היו חובבים. סבלתי רבות בחמשת החודשים הראשונים.

1. מניעת שינה

פיקחו עלי במשמרות סביב השעון ומנעו ממני שינה. במשך חמשת החודשים הראשונים נותרתי בתא כשהאסירות האחרות עבדו בסדנאות העבודה במשך היום.

בלילה, העמידו אותי או הושיבו אותי במסדרון או על גרם המדרגות ולא הרשו לי לישון. לפעמים הייתי ישנה כמה שעות ובשאר הזמן לא ישנתי כלל. פעם אחת הייתי כל כך רדומה, שנרדמתי תוך כדי ירידה במדרגות ונפגעתי בראשי.

2. כתונת משוגעים

במקום אזיקים היה לבוש מיוחד עשוי עור עם שרוולים ארוכים כדי לתלות מתרגלים בכלא. כשלבשת אותו היו מרימים את הזרועות למעלה וקושרים את השרוולים למיטה צרה. אחרי זמן קצר הזרועות מתחילות לכאוב וסובלים גם כאבים חמורים בחזה.

פעם אחד תלו אותי כך במשך לילה שלם משום שלא עניתי כשקראו בשמי. הסוהרת דנג לא הרשתה לשאר האסירות, כ-200 במספר, לישון במשך הלילה, כדי ליצור עליי לחץ נוסף מצד האסירות. ביקשתי אותה לא לערב אחרים. היא הלבישה אותי בכתונת המשוגעים ותלתה אותי למשך כל הלילה. היא סירבה לתת לי את מספר תעודת השוטר שלה כשביקשתי זאת.

3. התעללות פיזית

פעם אחת כמה אסירות תפסו אותי בכוח ולקחו אותי למשרד, שם הצמידו אותי לדלפק. הם פישקו את רגליי ובעטו בי במקומות הצנועים. נחבלתי כל כך קשה שהרגשתי כאילו עצמותיי נשברות. פעמיים הן משכו בשערי ודחפו את ראשי לתוך דלי עם מים. היו אלה הדקות הארוכות בחיי. זה היה כל כך נורא שרציתי למות.

סטירות ומכות היו דברים שבשגרה. פעם אחת אסירה בשם האי-שיה דחפה אותי לחדר הרחצה וסטרה לי 10 פעמים. אחת הסוהרות הורתה לכל האסירות בתא להכות אותי. כשאחת מהן סירבה, האסירה שהיא המנהיגה בתא כפתה זאת עליה.

האסירות שהיו ממונות על הפיקוח עליי, תפסו אותי פעם בצווארי וחנקו אותי כמעט למוות. פעמים רבות נהגו למשוך בשערי והיו מטיחות את ראשי שוב ושוב בקיר. אני סובלת עדיין מתגובות לוואי. אני עדיין חשה סחרחורות וקשה לי לזכור דברים. מחשבתי אינה מהירה כפעם.

לפעמים הן היו רומסות את בהונותיי על הרצפה. פעם אחת שתי אסירות הרימו אותי והטילו אותי בכוח על הרצפה. הייתי משותקת כמה רגעים עקב הפגיעה בחוט השדרה.

אני זוכרת יום אחד קר בנובמבר, כשהאסירות שפיקחו עלי לקחו אותי לחדר הרחצה והתיזו מים קרים על כל גופי. כעשר עשירות עמדו בתור להתיז עלי שוב ושוב. אנשים רבים בבניין עמדו וצפו מן הצד.

על-פי חוקי הכלא אסור היה לאסירות להתעלל פיזית באסירות אחרות. כל האסירות היו צריכות ללמוד בעל-פה את החוקים, ובכל זאת באופן גלוי כל כך הן הפרו את הכללים. אחת האסירות אמרה לי פעם: "אם הסוהרים לא היו נותנים הסכמתם לכך, אף אחת לא הייתה מעזה לעשות זאת".

4. הרעבה

אחרי שהגעתי לכלא הרעיבו אותי במשך חודש ימים. אחת הסוהרות שאלה אותי אם אני רעבה ואמרה: "המפלגה מספקת את כל האוכל. עבורך אין להם דבר". השבתי שהאוכל משולם בכספי המיסים.

נתנו לי רק שתי ארוחות ביום: שתי אונקיות אורז ללא ירקות. משקלי צנח מ-45 קילוגרם ל-27 קילוגרם. הייתי עור ועצמות. הייתי צריכה לאמץ את כל כוחותיי כדי לקום מהמיטה ולהתרחץ. בנקודה מסוימת הייתי כל כך חלשה שלא יכולתי אפילו להתלבש או ללכת. אפילו בכירים בכלא העירו שאני רזה להחריד.

ביום של ראש השנה הסינית החדשה לא נתנו לי אוכל ומים במשך כל היום. אחת האסירות שעזרתי לה במרכז המעצרים כשהייתה חולה, הגניבה לי חתיכת ממתק כשהסוהרים לא שמו לב.

כדי למחות על ההתעללות בי, פתחתי בשביתת רעב וזה למעשה שם קץ להרעבה שלי. לאחר חמישה חודשים, כשכפו עלי ללכת לעבוד בסדנת העבודה, לא הייתי מסוגלת ללכת. שלוש אסירות נשאו אותי לשם כל יום.

5. דגימות דם

די הרבה פעמים לקחו ממני דם, כביכול לבדיקות פיזיות. חרף התנגדותי הם תפסו בי חזק ולקחו ממני דגימות דם. [הערת מערכת מינג-הווי בעברית: ראה קצירת איברים].

6. פיתויים כספיים

פעם, אחד מהבכירים ברשות העיר בא לדבר איתי בכלא. הוא סיפר לי שעומדים להרוס את הבניין בו גרתי ואם אכתוב הצהרת ערבות שלא אתרגל עוד לעולם פאלון גונג, יתנו לי דירה גדולה יותר ופיצוי של 25,000 יואן. הודעתי לו שלא אכתוב הצהרה כזאת.

אף פעם לא נכנעתי לניסיונות השידול לשנות אותי. נשארתי איתנה ויציבה ותמיד שיננתי את הפא. לא משנה כמה כאבים סבלתי, או כמה מבולבלת או אפילו חסרת הכרה הייתי באותם זמנים, נותרתי נחושה באמונתי בדאפא.

כששלוש שנות מאסרי הסתיימו, סירבתי לחתום על המסמך מפני שהמאסר שלי היה מלכתחילה בלתי חוקי.

כתבתי את מה שעברתי כדי להעיד על הרדיפה הפראית חסרת המעצורים של הפאלון גונג.