באמצעות התנסות אישית למדתי שכל עוד רמת הטיפוח שלנו עומדת בדרישות של הדאפא, האשליה של קארמת מחלה תיעלם. אני כותבת את מה שחוויתי ומקווה שזה יוכל לעזור למתרגלים המתנסים במצוקות דומות.

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-24 ביוני 1996. כאבי הראש שלי, בעיות בכתפיים ובעיות נשימה נעלמו כולם זמן קצר לאחר מכן. נעצרתי ב-2002 על הפצת חומרי מידע לגבי הרדיפה שהחלה ביולי 1999 ונגזרו עלי באופן בלתי חוקי 5 שנות מאסר בכלא.

באביב 2004 , בשנה השנייה לשהותי בכלא, התחילו להופיע אצלי תסמינים של קארמת מחלה חמורה. השתן שלי נעשה אדום ורגליי התנפחו. היו לי קשיי נשימה עד שלפעמים הרגשתי כאילו אני נחנקת. כיבים נפוחים הופיעו על צווארי, על הזרועות, הבטן ופנים ירכיי. סבלתי מכאב מתמיד.

זכרתי את דבריו של המאסטר:

"למטפחים אמיתיים אין מחלות, כיוון שהפא שנים שלי סילקו אותם." ("הסבר הפא לסייעים של הפאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון", 18 בספטמבר 1994)

אם כך האין גופי צריך להרגיש קליל? האין קארמת המחלה אשליה שכפה עליי הרוע?

המאסטר אמר לנו:

"כתלמיד הדאפא, עליך להתנגד באופן כולל לכל מה שמתכננים הכוחות הישנים הרעים." ("יסודות להתקדמות במרץ "II, "הדאפא הוא מוצק ולא ניתן להשמדה")

אבל איך לעשות זאת?

לשלוח מחשבות נכונות, ללמוד את הפא ולהסתכל פנימה

מחשבה אחת התקבעה במוחי: "אני תלמידה של מאסטר לי הונג-ג'י. איני מכירה בתכנונים אחרים כלשהם ואינני משתפת עימם פעולה".

הבנתי שאין עליי לשלוח מחשבות נכונות כדי להקל על הסבל שלי עצמי, כך שעשיתי זאת כדי לסייע למאסטר בתיקון הפא וכדי לאמת את הפא. הכוחות הישנים אינם מוסמכים לבחון אותנו מפני שגם הם ישויות שצריכות לעבור תיקון על ידי הפא.

לשנות מושגים של אנשים רגילים

מאחר שלמתרגלים אין מחלות, אסור לנו להיות תלויים באחרים כדי לדאוג לנו. עלינו לעשות כל מה שאנו אמורים לעשות ולא לתת ל"מחלה" להסיט אותנו מהתכניות שלנו.

עלינו להקדיש תשומת לב לכל מחשבה ומחשבה ולהתנגד לרדיפה. כשהתנסיתי בקארמת מחלה, גיליתי שאינני יכולה לאכול, כך ששלחתי מחשבות נכונות כדי לשלול את הרדיפה. אנחנו צריכים לאכול כדי לקיים את הגוף שלנו ולסייע למאסטר בתיקון הפא.

התחלתי בכך שאכלתי לחמנייה אחת וקצת דייסה. מאוחר יותר, יכולתי לאכול ארבע לחמניות ומנת דייסה.

סירבתי לחשוב שיש משהו לא בסדר עם הגוף שלי, כמו הכיבים הנפוחים שהתפוצצו. לא נגעתי בהם ולא שמתי לב לצבע השתן שלי. סירבתי להכיר במצבים הלא נכונים האלה והאמנתי בנחישות שאני בריאה.

המאסטר אמר:

"אנחנו מדגישים נקודה אחת: אם אינך יכול לוותר על הלב ההוא ואינך יכול לוותר על המחלה ההיא, לא נוכל לעשות שום דבר ולא נוכל לעזור לך." ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, " באמת להביא אנשים לרמות גבוהות")

בלי לשים לב החלמתי תוך זמן קצר. ברגע שאנו עומדים בסטנדרטים של הפא, המאסטר יעזור לנו.

לתקן עצמנו בעזרת הפא

אם אנו הולכים בהתאם לפא ומוותרים על ההחזקות האנושיות שלנו, נתנסה בכוח של הדאפא. באמצעות הסתכלות פנימה גיליתי את הבעיה שלי.

כשהייתי בכלא, פגשתי אסירות עם רמה מוסרית נמוכה. התרעמתי עליהן ועל הסוהרים המוציאים לפועל את הרדיפה. בזתי להם והתייחסתי לרדיפה כמאבק של קבוצה אחת בשנייה.

לאחר שגיליתי את ההחזקות שלי, הייתי המומה. איך אוכל לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות כשאני מחזיקה במחשבות שליליות כאלה? אם לא הייתי מתרגלת פאלון דאפא האם לא הייתי מתנהגת בדיוק כמותם?

ברגע שהבנתי זאת, הכאבים, הכיבים הנפוחים וכל שאר התסמינים של קארמת המחלה נעלמו. המאסטר סילק הכול ממני.

המחשבה שלי השתנתה, כך שיכולתי להפגין חמלה ואהדה כלפי הסוהרים והאסירות שרדפו אותי. שוחחתי איתם ועזרתי להם לראות כמה נפלא הוא הפאלון דאפא. עוררתי את המצפון שלהם.

תודה רבה למאסטר. גופי החלים לחלוטין. גם סביבת הטיפוח שלי השתפרה. במהלך ששת החודשים לפני ששוחררתי, יכולתי ללמוד את הפא, לתרגל, ולשלוח מחשבות נכונות.