בשל היותי מתרגלת פאלון גונג נאלצתי לגור מחוץ לעיירת מגוריי כדי להימנע מהטרדה מתמדת של הרשויות המקומיות.

במארס נודע לי בטלפון שחמותי (מתרגלת אף היא) חוותה קושי בהליכה במשך כמעט חצי שנה, מה שהשפיע ישירות על התרגול השגרתי שלה. בנוסף לכך היו לה דימומים בעיניים, היא סבלה ממיגרנות, ולא יכלה ללכת ישר. היה לה קושי בהליכה בתיאום הידיים והרגליים. לפעמים היא בקושי יכלה לאחוז במשהו בידיה. היא גם הרגישה כאילו היא חובשת קסדה כבדה על ראשה. היא המשיכה ללמוד את הפא אבל לא ידעה מה היא קוראת. היא המשיכה לשלוח מחשבות נכונות אבל לעתים קרובות שכחה את המילים. לעתים קרובות היה לה קשה להישאר במחשבה צלולה, והיא סבלה מחוסר שינה עקב כאבי ראש בלילה. אולם כששוחחה עם קרובי משפחה בטלפון היא יכלה לשוחח על דברים רגילים ללא כל בעיה.

בעלי, שגם הוא מתרגל, הצטרף אליה מדי יום ללימוד הפא. היא לא זכרה אפילו איך לדלג לדף הבא כשקראה את הספר במחשב. ללימוד הפא בדרך כזאת הייתה השפעה זעירה ביותר.

חמותי, בשנות ה-70 לחייה היא אישה גלוית לב, בעלת רצון חזק, והשתתפה באופן פעיל בהבהרת אמת כשהרגישה בריאה. לא הייתה לה בעיה כלשהי לעלות ולרדת מדרגות מספר פעמים ביום.

כשניסיתי להבין את מצבה, חשבתי שמותו של חמי עקב קארמת מחלה ארוכה לפני שלוש שנים, היה מכה קשה לבריאותה הנפשית למרות שהיא מעולם לא אמרה דבר על כך למשפחה.

ידעתי שמצבה קריטי ביותר, כך שלמחרת בלימוד הפא הקבוצתי העליתי לדיון את המצב שלה. שיתוף של מתרגלת אחת לכד את תשומת לבי. היא אמרה שחמותי תוכל להתגבר על המצב בכמה ימים ספורים אם אחרים ילוו אותה בלימוד הפא ובשליחת מחשבות נכונות – הדברים היחידים שהיא יכלה לעשות מלבד אכילה ושינה. היא אמרה שברגעים קריטיים בטיפוח של אדם, אפשר רק להתחנן למאסטר לעזרה. בה בעת, להחזיק ברצון חזק להמשיך בטיפוח. לאחר מכן הביאה שתי דוגמאות.

הראשונה היא על מתרגלת שסבלה מבעיות בריאות חמורות דומות ומג'ו-יואן-שן חלש. מתרגלים אחדים ישבו לידה והמשיכו לקרוא את הפא, שלחו מחשבות נכונות וצפו בהרצאות הווידיאו של המאסטר שלוש פעמים. במשך התהליך המתרגלת הייתה צלולה לחלוטין, והאחרים לא שמו לב אליה יותר מדי ורק דבקו במה שעשו. אחת המתרגלות עם עין שלישית פתוחה, ראתה שבהתחלה ראשה היה שחור כולו, אבל אחרי שהמשיכו לקרוא את הפא, האנרגיה המשיכה לזרום לראשה שהפך במהירות בהיר יותר ויותר. המתרגלים העמיתים לא פחדו שמא דעתה לא צלולה והיא לא תוכל להתמוסס בפא. כל עוד הם המשיכו פשוט לקרוא, האנרגיה החיובית המשיכה לכוונן את גופה. המאסטר דאג לכול דבר והמתרגלת התגברה על המצוקה ממש בכמה ימים.

בדוגמה השנייה היא הביאה את אמה שלה עצמה שלא התקדמה במרץ בטיפוח שלה ורדפה אחר ריפוי המחלות שלה. אחרי שהחלה הרדיפה ב-1999 בריאותה התדרדרה. הגרוע ביותר היה כשהיא נעשתה משותקת ורתוקה למיטה למשך שנה וחצי. המאסטר המשיך לתת לה הזדמנויות והאריך את חייה.

לבסוף, אחת המתרגלות אמרה לה: "עלייך לבקש מהמאסטר הזדמנות אחרונה אחת לעזור לך להשיג מעט כוח, כדי שתוכלי לעמוד ולתרגל את התרגילים". היא עשתה כך והחלה לנסות לתרגל בעמידה. בתחילה היא פחדה ליפול, אבל המתרגלים עודדו אותה ואמרו לה: "אפילו אם תאספי את כל כוחך לעמוד רק דקה אחת, עלייך לעשות זאת. המאסטר מסתכל על הלב שלך. אם יש לך רצון חזק לטפח המאסטר יעזור לך". כך היא החלה, נשענת על המיטה כשבתה עוזרת לצידה. מאוחר יותר קנתה לה הבת עגלת יד שתוכל לדחוף סביב כדי לתרגל. כשניסתה לתרגל, היא לא יכלה להחזיק בתנוחת היד הימנית בהתחלה, אבל אחרי זמן מה לא הייתה לה כלל בעיה בכך. למשפחה של בעלת הבית שלה לא הייתה דעה חיובית על הפאלון דאפא בהתחלה, אבל אחרי שהיו עדים להחלמה הפלאית שלה, הם שינוי לגמרי את השקפתם.

המתרגלת ששיתפה בהבנה שלה אמרה: "המאסטר נותן לך הזדמנות ומשקם את בריאותך. אבל אין פירוש הדבר שכל הקארמה שלך והמצוקות שלך סולקו לחלוטין. צריך להתגבר עליהם בנשיאת קשיים ובשיפור השין-שינג."

למרות שהאם החלימה במהירות, השין-שינג שלה לא השתפר הרבה והיא רצתה לחיות חיים רגילים. היא נהנתה מיחסים טובים עם כל בני משפחתה מלבד כלתה. אחרי שהחלימה מקארמת המחלה, היא חיה כמו בעבר, ללא ששיפרה דבר בנושא הזה. כשכלתה דחקה בה ללמוד עוד את הפא, היא הייתה עונה בכעס: "אני כבר קוראת את הספר. מה עוד את רוצה שאעשה?"

היא התחננה למאסטר שייתן לה הזדמנות אחרונה נוספת והמאסטר נענה לה. אך היא לא הוקירה את ההזדמנות האחרונה הזאת ולא טיפחה היטב את השין-שינג שלה. בסופו של דבר היא נפטרה.

השיתוף של אותה מתרגלת נגע מאוד ללבי. נוכחתי לדעת שאמונה במאסטר ובפא היא קריטית בטיפוח שלנו. כמו כן נחוץ מאוד הרצון החזק שלנו להמשיך בטיפוח. קיוויתי שחמותי תרכוש מחדש את הרוח של אותה מטפחת שהחלה לתרגל חרף המאמץ. קיוויתי שהיא תחשוב: "התכנונים של הרוע לא רוצים שאתרגל. אז דווקא אשלול את ההפרעות של הרוע ואתרגל בכל מחיר ואבקש מהמאסטר לעזור לי". המאסטר מסתכל רק על הלב שלנו. כל עוד הלב שלנו מגיע לרמה הנדרשת, בטוח שהמאסטר יעזור לנו.

באותו הלילה כתבתי את ההתנסות של אותה מתרגלת ואת ההבנה שלי ושלחתי זאת במכתב לבעלי. כמו כן הוספתי קטע בו כתבתי: "אני חושבת שעליך לתת גם לאימא שלך לקרוא את המכתב הזה. אל תפחד מפני אפשרות שהיא לא תשמח לביקורת. כמתרגלים עלינו להחליף דעות ולשתף התנסויות והשקפות במטרה להשיג הבנה ברורה של הפא. אינני חושבת שהיא מטפחת רק כדי שמחלותיה יתרפאו. בוא ונחזיק במחשבות נכונות חזקות יותר ונשלול לחלוטין את ההפרעות של הרוע. כל עוד הלבבות שלנו יציבים והאמונה שלנו איתנה, המאסטר לבטח ידאג לנו. המאסטר הוא כל יכול". נוסף לכך שלחתי מחשבות נכונות בעבור חמותי.

בעלי כתב חזרה שלמחרת הוא יעשה זאת. למחרת הוא האיץ באמו לקום ולתרגל. היא סירבה ואז הוא הראה לה את המכתב. אחרי שקראה אותו רוחה שבה לתחייה והיא קמה ותרגלה במשך שעתיים. בזמן ארוחת הצהריים היא החליטה שהיא רוצה ללכת לפארק הסמוך להשתתף בפעילויות הבהרת אמת.

מאוחר יותר, בעצתה של אותה מתרגלת ששיתפה בסיפור על אמה, חמותי החלה לתרגל פעמיים ביום, פעם בבוקר ופעם בלילה. היא החלימה במהירות. בימים הבאים של לימוד הפא היא הבינה מהן ההחזקות והחסרים שלה כמו להיות שטחית, החזקה שלה לפורמליות בלימוד הפא, חוסר תשומת לב בשליחת מחשבות נכונות ועוד. במשך כעשרה ימים היא חזרה שוב לבריאותה ויכלה שוב לצאת לעבודת הבהרת אמת. כמו כן היא יכלה לעשות את הפעילויות הרגילות שלה כמו בישול. היא חשה שמחה כל כך ואסירת תודה למאסטר ולמתרגלים שעזרו לה לאורך כל הדרך. כעת היא ובעלי מתאמים היטב זה עם זו וצועדים בנחישות על הנתיבים שלהם בסיוע למאסטר בתיקון הפא.

למתרגלים האלה שנמצאים במצוקות במשך זמן רב, זכרו בבקשה שהתסמינים הכביכול חמורים של בעיות בריאות הם על פני השטח, וצריך לשמור על אמונה. כל עוד לבך בטיפוח, המאסטר ינחה אותך וידאג לך. יש גבול דק בין האנוש לאלוהי. אם תעשה מאמץ, תוכל לחוות נסים גם כן.