אף על-פי שאני משתתפת בפרויקטים רבים של הבהרת אמת, לא ידעתי בבירור איך לטפח את עצמי. אחרי שמעדתי פעמים רבות, למדתי בסופו של דבר כיצד להסתכל פנימה באמצעות עבודה עם עמיתיי המתרגלים בפרויקטים של הבהרת אמת.

עבדתי בעיצוב חוברות ביחד עם מתרגלת עמיתה שאני מכנה בשם "אחותי". היה עלינו להכין עיצוב גרפי חדש לעטיפה. מתרגלת נוספת עזרה לנו לעצב כריכה לחוברת, והיה עלינו לשלוח זאת למתרגלת אחרת כדי שתדפיס אותה. ביקשתי מ"אחותי" ללכת במקומי. לפני שהיא יצאה אמרתי לה: "העיצוב הגרפי החדש נראה יפה מאוד. בואי נשתמש בו לכריכה הקדמית, ובעיצוב הגרפי של השנה שעברה נשתמש לכריכה מאחור".

לאחר יומיים היא הביאה את ההדפסות. התברר שהכריכה הקדמית והאחורית הודפסו באותו עיצוב של שנה שעברה. אמרתי באכזבה: "השקענו עבודה קשה לחינם". "אחותי" קלטה פתאום ואמרה: "נכון. איך קרה שמחשבתי הייתה ריקה כשהלכתי לראות את המתרגלת האחראית על ההדפסה? כל מה שאני זוכרת שאמרתי שהתרשים הגרפי נמצא כבר על דיסקון הזיכרון הנייד". האשמתי את עצמי שלא הלכתי בעצמי. ניסיתי לנחם את "אחותי" ואמרתי: "זה בסדר. כל אחד מהעיצובים הגרפיים יעשה את פעולתו כדי לעורר ישויות חיות".

הסתכלתי פנימה וחשבתי: "האם יש לי החזקה חזקה מדי לרעיון שלי? ביקשתי את 'אחותי' לעשות את עבודתי ובסופו של דבר האשמתי אותה". בכל זאת לא חפרתי החוצה את שורש ההחזקה שלי וגם לא סילקתי אותה. פשוט הסתכלתי פנימה כנוהל שגרתי.

אחרי שהחוברות אזלו, אמרתי לאחותי: "אנחנו לא צריכות לבזבז זמן לעצב כל פעם עיצוב גרפי חדש. בואי נבחר שניים טובים משנה שעברה ונדפיס אותם". "אחותי" מהירה בעשיית דברים. כך ששלחתי אותה שוב להביא להדפסה. היא הביאה את ההדפסות חזרה באותו היום.

הפעם גיליתי שהדפיסו עיצוב זהה לכריכה הקדמית והאחורית. ידעתי מיד שעלי לשפר את עצמי. אסור לי להאשים את אחותי. התגברתי על מושג אנושי באמצעות הסתכלות מנקודת מבט של עקרונות הדאפא.

באותו לילה לא יכולתי להירדם. התחלתי להסתכל פנימה מהתחלה. "בהכנת חומר העוזר להעיר אנשים לעובדות אין שום טעות, אז איך קרה שפעמיים הייתה טעות? אכן גיליתי את טעותי כשזה קרה קודם: ביקשתי מאחרים לעשות את עבודתי וגם לא קניתי מדפסת משלי כפי שהייתי צריכה לעשות. הייתי תלויה יותר מדי במתרגלים אחרים".

כשחשבתי על מתרגלים אחרים, לא יכולתי שלא לראות את החלק של "אחותי" בזה: "היא איננה אחראית וזהירה דיה. אם אני אומרת לה לעשות דבר אחד, זה מסתיים בכך שהיא עושה דבר אחר. פעם קבענו להיפגש במקום אחד, אבל היא הגיעה למקום אחר. היא אינה שמה לב כשאני אומרת לה לעשות משהו". המחשבות שלי שמאשימות אותה הסתחררו סביב סביב בראשי.

אחרי שהתהפכתי מצד אל צד במיטה במשך חצי הלילה, הבנתי בסופו של דבר שמצאתי מה שחיפשתי. התלונות שלי לגבי אחותי היו בדיוק הסיבה העיקרית לכך ששתינו עבדנו ביחד בסופו של דבר. שורש הבעיה היה הלב שלי.

המאסטר אמר:

"הידעתם? כל עוד אתם אנשים שמטפחים, לא משנה באיזו סביבה ובאיזה מצב, כל צרה ודבר לא נעים, אפילו אם זה בגלל עבודה של הדאפא, לא משנה כמה הדבר הוא טוב או קדוש לדעתכם – אני אנצל אותו כדי לסלק את ההחזקה שלכם ולחשוף את הטבע הדמוני שלכם כדי לסלק אותו. זה בגלל שההתקדמות שלכם היא במקום הראשון בחשיבותו. 

אם אתם באמת יכולים להשתפר באופן זה, מה שתעשו עם לב טהור יהיה הדבר הטוב ביותר והקדוש ביותר." ("יסודות להתקדמות במרץ", "הבנה נוספת")

המאסטר השתמש בשני המקרים האלה ללמד אותי כיצד להסתכל פנימה, לטפח את עצמי ולהשתפר. הוא אמר לנו בהוראת הפא שלו כיצד לטפל בנושאים האלה. אבל לא למדתי בקפדנות את הפא ולא השתמשתי בהוראת הפא שלו כמדריך עבורי. "היסח הדעת" של אחותי סיפק לי הזדמנות אחר הזדמנות לחשוף את ההחזקה שלי ולסלק אותה. החמצתי כל כך הרבה הזדמנויות. כנראה שהמאסטר רוצה מאוד לראות אותי משתפרת.

המאסטר אמר:

"כך יהיו העניינים עבורכם החל מעכשיו. האם אתה צודק או לא, כמטפח זה לא חשוב בכלל. אל תתווכח עוד ועוד, ואל תשים דגש על מי צודק ומי טועה. כמה אנשים תמיד מדגישים את זה שהם צודקים, אבל אפילו אם אתם צודקים, אפילו אם אתם לא טועים, אז מה? האם השתפרתם על בסיס הפא? להשתמש בחשיבה אנושית כדי לשים דגש על מי צודק ומי טועה זה כשלעצמו שגוי. זה משום שאתם משתמשים אז בהיגיון של אנשים רגילים כדי לאמוד את עצמכם, ומשתמשים בהיגיון הזה כדי לדרוש מאחרים. כפי שאלוהויות רואות את זה, עבור מטפח, להיות צודק או טועה בעולם האנושי זה לא חשוב כלל וכלל, בעוד שלסלק את ההחזקות שהשתרשו בחשיבה האנושית זה חשוב, ומה שחשוב זה בדיוק ההצלחה שלכם לסלק בטיפוח-תרגול את ההחזקות האלה של הלבבות האנושיים שלכם." ("הרצאת הפא במנהטן" 26 במארס 2006)

דבריו של המאסטר פוררו הר גדול במוחי. למרות שטיפחתי את עצמי די קשה בשנים האחרונות, לבי היה עייף וכבד. כעת הלב הפך פתאום קל וחופשי ממעמסה. סוף סוף למדתי כיצד להסתכל פנימה וכיצד לטפח את עצמי. הייתי מאושרת מכדי להירדם. הלכתי לישון אחרי שליחת מחשבות בחצות וקמתי ב-3:50 לפנות בוקר כדי לתרגל. חרף זאת לא הרגשתי עייפה כלל. הרגשתי מצוין במהלך התרגיל החמישי – תרגיל המדיטציה.

כשבמהלך המדיטציה צצה שוב מחשבת תלונה על "אחותי", הבנתי תיכף ומיד שזו לא המחשבה שלי. היו אלה הפרעות משדים. במקום להדחיק אותן, סילקתי אותן בנחישות. אמרתי בלבי: "מאסטר, המתרגלת העמיתה שלי נהדרת. התלונות אינן המחשבות שלי. אינני רוצה אותן".

אחרי שחזרתי על כך שוב ושוב במשך שלוש או ארבע פעמים, נכנסתי לשקט (דינג) וראיתי מול עיניי דרך רחבה. צעדתי קדימה במהירות וטיפסתי על גרם מדרגות רחב כרוחב הדרך. הנוף מקצה המדרגות היה כמו להביט מטה מגג של בניין. ראיתי שדות ואיכרים קוצרים. למרות שהאנשים נראו רחוקים וקטנים, יכולתי לראות אותם בבירור רב. חשבתי לעצמי: "נהדר, יש כאן אנשים רבים. עלי להעיר אותם ולומר להם לזכור ש"פאלון דאפא הוא נהדר".

הרגשת הנוחות שחוויתי במהלך המדיטציה הייתה בדיוק כפי שהמאסטר תיאר ב"ג'ואן פאלון". ידעתי שהמאסטר עודד אותי כשהסתכלתי פנימה ושיפרתי עצמי כמו מטפחת אמיתית. תודה רבה לך מאסטר.