אני מתרגלת פאלון גונג במשך יותר משנתיים. אינני מעזה להרפות אפילו לדקה, מפני שהבנתי שהמאסטר מאריך את חיי כדי שאוכל לטפח ולהבהיר את האמת לגבי הדאפא.

אני לומדת את הפא כל יום, מתרגלת ושולחת מחשבות נכונות ומתקשרת בטלפון לאנשים בסין עד השעות המאוחרות של הערב. נוכחתי לדעת שבין אם האדם עונה לטלפון שלי או לא, כל עוד הטלפון מצלצל, הצליל מסלק את הרוע בממד אחר.

כעס מאותת על החזקות

אחרי שסיפרתי לאחת המתרגלות ששחררתי החזקה אחת, היא עודדה אותי ואמרה שזה טוב, אבל שיש לי החזקה נוספת. היא אמרה שעליי לשנות את המושג שיש לי לגבי בעיה בשמיעה שלי, מפני שהמאסטר ניקה כל דבר המשפיע על השמיעה שלי.

היא שוחחה עמי מספר פעמים על המושג שלי לגבי בעית השמיעה. אמרתי לה שכיוון שאין לה בעיה כזאת אז קל לה לדבר על כך במקום לעזור לי לסלק את ההחזקה.

אחרי שהנחתי את הטלפון, כעסתי. מאוחר יותר נוכחתי לדעת שלכעוס זה לא בסדר. זו אינה הדרך בה אדם צריך לטפח. לא משנה אם מה שאמרה אותה מטפחת נכון או לא, אינני צריכה להרגיש כך. מדוע כעסתי כל כך?

המאסטר אמר:

"ומדוע אני אומר את זה? אתם יודעים, כשמדובר במטפחים, לעתים קרובות נאמר כך: רק כשיש לך החזקה הלב שלך יזוז; אם אין לך החזקה, אז זה יהיה כמו בריזה שנושבת מעליך – אתה לא תרגיש דבר. אם תשמע מישהו שאומר שאתה רוצה לבצע פשע איום, אז אתה רק תחשוב שזה משעשע (המאסטר צוחק). אתה תחשוב: "איך זה יכול להיות?" ותתייחס לזה בביטול. אתה לא תיקח את זה ברצינות בכלל. משום שאין לך אפילו המחשבה הזאת, המילים האלו לא יכולות לגעת בך. אם אין לך מחשבה מהסוג הזה, הן לא יכולות לגעת בך. כשזה כן נוגע לך בלב, הדבר אומר שכן יש לך [החזקה]! ואם באמת יש לך הרגשה חזקה שהתנהגו כלפיך בצורה לא הוגנת, אז [ההחזקה שלך] היא גדולה למדי (מחיאות כפיים). אז האם אין עליך לטפח את עצמך?" ("הוראת הפא בוועידת הפא של שנת 2014 בסן פרנציסקו" 16 באוקטובר 2014)

הפא של המאסטר פתח את מחשבתי ונגע בלבי. מאחר שכעסתי על המצב, הייתה שם באמת החזקה שצריך לשחרר.

הסתכלות פנימה היא כלי קסם

היות שמדובר בהחזקה, הסתכלתי מייד פנימה. גיליתי לא רק אחת, אלא החזקות אנושיות רבות, כמו תחרותיות, חשדנות, התפארות, אמונה שאני צודקת כל הזמן ואומללות בכל פעם שחשתי מאותגרת על ידי אחרים. אין פלא שהמחשבות הנכונות שלי נעלמו עם כל כך הרבה מושגים רעים. היה ברור לי שהמאסטר נתן לי רמזים כדי שאוכל לשחרר את ההחזקות האלה.

למחרת היום יצאתי ושוב הרגשתי שמשהו תוקף אותי. כשזה קרה נהגתי לחוש מתוחה או אי נוחות, כאילו משהו רע מתקיף את המוח שלי.

הפעם, לא הרגשתי עצבנית. אמרתי לעצמי שאני רק צריכה לשנות את המושגים שלי, שהמאסטר ידאג לי ושאהיה בסדר גמור. לא הקדשתי לכך מחשבה נוספת ותיכף ומיד שכחתי לגבי זה.

באותו אחר הצהריים המתרגלת העמיתה שלי ביקשה ממני שוב לשנות את המושג שלי לגבי שמיעה. לא הוארתי לכך באותו זמן ואף עניתי לה בחזרה בתוקפנות. כעת אני מבינה שהמאסטר השתמש במתרגלת הזאת לתת לי רמזים לגבי מושגים שעלי לוותר עליהם.

כשנקטתי בגישה של לשֹושֹ לקרב לא רק שהעלבתי אותה, אלא גם את המאסטר, והרגשתי רע מאוד. אמרתי בלבי למאסטר: "אני ממש מצטערת. לא הבנתי מה שעשיתי והייתי חצופה כלפיך. בבקשה סלח לי".

דמעות כיסו את עיניי. בפעם הבאה כשישבתי במדיטציה, רגליי לא כאבו מפני ששחררתי את ההחזקות.

המאסטר תכנן את נתיב הטיפוח הטוב ביותר עבורי. בעתיד, לא אעשה כל מה שבא לי. אני אקשיב למאסטר ואעשה כל דבר שהמאסטר מבקש מהמתרגלים שלו: ללמוד את הפא במרץ, לשלוח מחשבות נכונות ולספר לאנשים על הדאפא. אני רוצה להיות תלמידת דאפא אמיתית בתקופת תיקון הפא.