בערב ה- 25 ביולי, 2002 נעצרתי בביתו של מתרגל עמית ע"י המשטרה המקומית שהייתה במארב. הם הכו ובעטו בי כשהם מתמקדים בייחוד על החזה והבטן שלי, גורמים לחבורות סגולות כהות. בראשי היו פצעים מדממים פתוחים, וגם פניי היו נפוחות בצורה נוראה כתוצאה מההכאות.

"Hanging a barrel" torture method – illustration

לאחר מכן, הסיעו אותי השוטרים למקום מרוחק כדי להמשיך להתעלל בי. הם מצאו כמה חבלים קשים וחזקים מניילון שהשתמשו בהם במיוחד בהפלגות ובתעשיית הדייג. הם תלו את החבל על צינור של תנור בגובה הגג, תלו אותי עם שתי הזרועות קשורות ושפכו מים על פניי. אז המשטרה איתרה שתי "חביות" מלבניות מפלסטיק שהיו מלאות במים, כל אחת מהן יכלה להכיל 40-50 ג'ין (20-25 קילו). הם אמרו: "מאחר ואת נקבה, נמלא אותם טיפה פחות". כמה ימים לפני הם תלו שתי חביות מלאות במים על מתרגל אחר. הם השתמשו ברצועת בד ארוכה כאשר כל קצה נקשר מסביב לכל ידית של חבית ותלו אותם על כתפיי. לאחר זמן מה, כשהבחינו שהכל איתי בסדר, המשטרה הרטיבה את רצועות הבד. מאחר וכבר הזעתי ממזג האוויר החם, רצועות הבד הרטובות נתקעו בתוך העור שלי. כל אחד משני השוטרים תפס בחבית אחת, כשאחד עומד מלפנים והשני עומד מאחור ומשכו את החביות לאחור ולפנים בתנועת מסור. העור של הכתפיים והצוואר שלי השתפשף ודימם לאחר שנוסר בצורה כזאת כמה פעמים. הייתי עייפה וכואבת, נושאת על כתפי שתי חביות מים ששקלו כמעט 45 ק"ג. הבד אפילו חתך בצורה כואבת את גידי הכתפיים שלי. לאחר זמן מה החלו ידי להתנפח. בנוסף לכך, אחד השוטרים החל לחבוט בבית השחי שלי כדי להגדיל את הכאב מהעינוי הזה.

עוד חצי שעה עברה, הזרועות שלי איבדו כל תחושה. לאחר מכן, הרגשתי בחילה ונשמתי בכבדות. עוניתי בצורה הזאת כמעט ארבע שעות. כשכבר לא הייתי קשורה, לא הייתה תחושה כלל בזרועות שלי ולא יכולתי להחזיק בשום דבר. רק לאחר שבועיים הזרועות שלי יכלו לאחוז שוב במשהו, ועברו ששה חודשים לפני שהם החלימו בהדרגה.