ב-5 ביולי, 1994, מורנו, מר לי הונג-ג'י, היה במשך סיבוב שני של הרצאות פאלון גונג בעיר דאליאן, בפרובינציית ליאונינג, כששני צרפתים, שנראו מודאגים, ביקשו להיפגש עמו. הם הציגו את עצמם כאב ובנו מצרפת ואמרו שהאלוהים שלהם ביקש מהם מפורשות לנסוע לסין ולבקש מהמורה לרפא את בנו של האיש הצעיר יותר. הילד היה בן שבע או שמונה וטופל בבתי חולים רבים ללא הצלחה. הילד לא יכול היה לדבר או לזוז והיה צריך לשכב כל הזמן.

המורה שאל על מצבו של הילד. כיוון שהילד לא היה נוכח, המורה ביקש משני הצרפתים להעלות את תמונתו של הילד במחשבתם. אז, המורה השתמש בידו כדי לדמות את הצורה של הילד והתחיל לטפל בילד, מסיר את המחלה כאילו הוא היה מושך חוט משי מתוך פקעת. אחרי זמן מה, המורה אמר שהילד נרפא וביקש מהצרפתים להתקשר הביתה ולברר על מצבו.

המלון שבו המורה התגורר לא היה מלון מפואר ולא היה בו שירות של שיחות טלפון בינלאומיות, אז שני הצרפתים חזרו למלון שלהם והתקשרו מייד הביתה. אשתו של הצעיר אמרה לו שהיא מייחלת שהוא היה מתקשר קודם כי נס התרחש בביתם. היא אמרה לו שענן של אור מוזהב הופיע בביתם, והילד פתאום יכול היה ללכת ולדבר. הילד שאל, "מה קרה אימא?", הילד נרפא – -איזה נס!