בשבוע שעבר ביקרה בארץ משלחת של כ- 40 איש מסין, שבראשה בכירים במק"ס כגון ליו צ'י, שבית משפט בארה"ב פסק נגדו כפושע נגד האנושות.

יום חמישי האחרון היה בהחלט יום מיוחד. בשבילי ולהבנתי גם בשביל הקבוצה הישראלית ואולי אף יותר מזה.

מה שבלט יותר מכל ביום זה – הפחד של הרוע מתלמידי הדאפא. פחד בלתי מוסבר בממד הזה אך כנראה ברור מאוד בממדים עמוקים יותר. אולי זה כמו שהמינוס בחשמל דוחה את הפלוס.

כבר בשעות הבוקר ברחובות, המשלחת נכנסה לביקור במכון וויצמן דרך השער האחורי כדי שלא יוכלו לראות אותנו עומדים בשער הראשי. ראינו גם כיצד העוברים ושבים תומכים בנו ומתנגדים לרדיפה, לפעמים זה אפילו נשמע מוזר, שעוברים ושבים אומרים ש"תהיו בריאים" "שיברך אותכם האלוהים" אומרים תודה הרבה פעמים וכד' נראה ששוב זהו עניין שלא רואים את התמונה האמיתית בעיניים שלנו.

כששמענו שהמשלחת כבר יצאה (מהשער האחורי כמובן) התארגנו לנסיעה לנען לפגישה הבאה שלהם, אך לפתע קיבלנו מידע שתוכנית המשלחת השתנתה והיא נמצאת בדרכה למפעל לטיהור שפכים (שפד"ן) בחולות ראשון לציון. נסענו לשם. היה כביש גישה צר אחד ומתחם מגודר מכל צדדיו של המפעל, בשונה ממכון וויצמן שם יכלו להשתמש בשערים אחוריים, כאן לא היה למשלחת אפשרות כזאת. כשהגענו למקום, נפתח בפנינו שער הכניסה ונכנסנו פנימה למרות שזה שטח פרטי, החלטנו לא לנצל פרצה זו, וללכת על פי התקנות, לכן יצאנו בחזרה אל מחוץ לשער המפעל והתארגנו לתרגול. אני ומתרגלת נוספת ניסינו לסדר את השלטים כך שדלתות המכונית יחזיקו אותם, ובמהלך פעולה זו סגרתי את תא המטען של הרכב בדיוק על האגודל שלי. כשפתחנו את המכסה ראיתי שהאצבע מעוכה וכחולה. המחשבה לא הייתה של בהלה (ומצד שני אולי גם לא מאה אחוז נכונה…). המתרגלת אמרה לי – אל תחשוב על זה אפילו! פתאום התחיל להיות לי חושך בעיניים וכמעט לא יכולתי לעמוד, אבל תוך שנייה או שתיים ראיתי שוב כמו קודם. הסתכלי על האצבע ראיתי שהמצב משתפר והשקע הכחול נעלם. אחרי יומיים כבר לא היה לכך שום סימן רציני. כעת בחזרה להתרחשות החשובה באמת – ראינו שתי מכוניות שבכל אחת איש סיני נכנסות למפעל, וחשבנו שהמשלחת כבר בפנים, כי קצת איחרנו. לכן חיכינו עד אשר המשלחת תסיים את ביקורה שם.

ואז התחיל משהו שנראה לי עכשיו כמו התגלמות של עימות בין הטוב והרע. הגיעה משטרה, הגיעו 2 קציני בטחון של השגרירות. השוטר ניסה להגיד שאסור לנו לעמוד שם מכל מיני סיבות שהתבררו ככלל לא מדויקות. קצין הבטחון עשה פוזות מאיימות גם באמצעות נסיעה פראית ברכבו לכיווננו (עמדנו על החול שבשולי הכביש). אחר כך הגיע גם קצין ביטחון אחר שאמר שמותר לנו לעמוד בצד אחד של הכביש בלבד מטעמי בטיחות וכך עשינו.
עבר עוד מעט זמן ואחרי שהיינו נחושים וכנראה כולם שלחו מחשבות נכונות – כל האנשים שניסו להפריע פשוט נסעו כלעומת שבאו. עמדנו עוד זמן מה והחלטנו שנכנס למכוניות ונשנה את מקומנו. אחת המכוניות לא התניעה. אמרתי "אולי גם זה לטובה – לא בטוח שזה רע". ואז יצא רכב מהמפעל שפד"ן, עצרנו אותו וביקשנו עזרה בסידור המכונית, האדם עזר בשמחה והרכב חזר לפעולה. האדם אמר (ציטוט לא מדוייק) המשלחת הסינית לא באה בסוף, הם חיכו במרחק מהמפעל ובסוף כשראו שאתם נחושים, נסעו…הופתעתי מאוד וחשבתי אולי הוא צוחק או לא יודע. בדיעבד הסתבר שהוא צדק מאוד. וכנראה שגם זה שהרכב נתקע היה באמת לטובה, כך שמענו על המצב של המשלחת וגם נתנו לאדם נוסף לתת חלקו בסיוע לנו.

המשכנו את היום ונסענו לתל אביב אל מול המלון בו התקיים כנס פגישות בין המשלחת הסינית לבין ישראלים העוסקים בעיקר בעסקים. כשבאנו הפעילות במקום כבר הייתה בעיצומה והכל היה די מסודר. אני לא מרגיש ולא רואה דבר בממדים אחרים אך ביום זה היה משהו מיוחד. איזה הרגשה של עימות עם הרוע. לא זוכר שהרגשתי יותר מדי לוחמני או משהו אבל הורגש שהרוע קיבל מכה חזקה והוא מנסה להתנגד בכל מחיר ואמצעי זדוני.

חילקנו עלונים, תרגלנו ושלחנו מחשבות נכונות. ואז ראינו איך המשלחת הסינית שוב מתחמקת ונוסעת בכיוון אחר מאתנו. בעודנו עוזבים את המקום ראיתי אדם לבוש בחליפה ועניבה, חשבתי אולי כדאי לתת לו עלון ולהבהיר לו את האמת. רציתי לגשת אליו אך כשהסתכלתי חשבתי שהוא בטח לא יהיה מעוניין לשמוע והוא גם נראה כלא ישראלי. אך בכל זאת ניגשתי אליו. הסתבר שהוא הנהג של שגריר רוסיה בישראל. וגם ששנינו נולדנו באותה עיר, מוסקבה. הוא היה מנומס מאוד והתעניין. הוא אמר גם שימסור את המידע לשגריר ואף ישאיר עלונים בשגרירות הרוסית. שוב למדתי שיש להבהיר את האמת לכולם ולא לחשוב במושגים אנושיים, הרבה פעמים כוחות הרוע כנראה משתמשים בכך כדי שנפספס אנשים מסוימים בגלל החזקות שונות שלנו. במקרה זה התגברתי על כך. כשמשהו הוא חשוב, ייתכן שיש קושי לעשות אותו. מצד שני לעיתים גם צריך לקחת צעד אחורה ולא לרצות לעשות הכל באותו הרגע.

אחר כך נסענו ליעד הבא – פגישה בבית שגריר סין בישראל, בהרצליה פיתוח. כשהגענו המקום היה די שקט, היו רק הרבה מכוניות משטרה ושל המשלחת. איש טלוויזית NTDTV ומתרגלים אחדים הותקפו על ידי אנשי המק"ס ובתחילה המשטרה לא ממש עשתה את תפקידה. אחר כך נרגעו הרוחות, ואנו עמדנו בשורה מול הבית והחזקנו שלטים. צוות NTDTV שהותקף קודם לכן צילם. פתאום ראינו קבוצת סינים יוצאים במהירות מהבית, נכנסים למכוניות שלהם ונוסעים מהמקום. אנחנו נסענו זמן לא רב אחר כך, טעינו בכיוון הנסיעה והגענו לבית המלון. ראינו שהמשלחת עומדת שם, ואחר כך הם נסעו מהמקום במהירות. נראה שהעימות של אותו יום הוכרע, וזה שהגענו לשם ב"טעות" איפשר למחשבות הנכונות שלנו לנקות את שאריות הרוע. כמובן שאת תהליך תיקון הפא עושה המאסטר ואנו רק עושים את הדברים הקטנים יחסית.
היה זה יום לא רגיל עבורי, הייתי כשבע עשרה שעות שעות בפעילות. כמעט לא אכלתי. לא הרגשתי רעב, גם לא הרגשתי עייף. הרגשתי שעשינו הרבה בעבודה של גוף אחד. חשבתי שלא צריך לשמוח בגלל מה שקרה. ראיתי שיש עוד הרבה ללמוד ולעשות לעתיד הקרוב. מחשבה נכונה אחת יכולה לסלק המון רוע.

קטגוריה: מצעדים ומחאות