נסיוני ביציאה מתחנת משטרה עם מחשבות נכונות כמה שעות אחרי שנעצרתי

ב30 בינואר 2004 בשעה תשע בבוקר, נשאתי הרבה חומרי הבהרת האמת ו- VCD למקומות שונים בכדי לחלקם או להדביקם על קירות. כאשר פגשתי עוברי אורח סיפרתי להם את העובדות אודות רדיפת מתרגלי הדאפא. כאשר עברתי ליד בתיהם של מתרגלים עמיתים נתתי להם את המאמרים החדשים של המורה.

בזמן שהלכתי, דיברתי ונתתי חומרי הבהרת האמת, החשיך היום במהרה. בעקבות הרדיפה המרושעת נאלצתי לעזוב את ביתי, בכדי להמנע מהטרדות נוספות. רציתי לסיים את הפצת החומרים לפני שאמצא מקום לשהות בו. בדיוק כשסיימתי להדביק פוסטרים של "פאלון דאפא הוא טוב" ו"הביאו את ג'יאנג זמין למשפט ברחבי העולם" במקום מסויים, הבחנתי שעקבו אחרי שני סוכנים חשאים מסוכנות הבטחון הלאומי, אחד מהם גבר והשניה אישה. הגבר רץ לתפוס אותי, באומרו שהם עקבו אחרי זמן רב. הוא הצביע על פוסטרים על חוט חשמל, ואמר "יש לך הרבה אומץ". באותה עת,שוטר נוסף הגיע, כך שלושתם עצרו אותי. הם גררו ודחפו אותי אל ניידת המשטרה ואז שלחו אותי אל תחנת המשטרה באיג'וילואן.

ברגע שנכנסנו פנימה הם החלו לקלל אותי בקול רם וניסו להכריח אותי למסור מה שהיה בכיסי. סירבתי והתחלתי לספר להם את האמת אודות פאלון דאפא. נשלחתי אל תחנות משטרה כמה פעמים לפני כן. אולם הפעם הרגשתי שהאנשים בתוך תחנת המשטרה משתנים. בעבר המשטרה לא ידעה את האמת. אולם כעת כאשר הבהרתי להם את האמת, המשטרה הגיבה בצורה שונה. כמה צפו, כמה לא אמרו דבר, כמה המשיכו להקשיב והיו כמה שעזרו בחשאי למתרגלי הדאפא. הרגשתי שהסביבה השתנתה עקב תיקון הפא. אולם, היו עדיין כמה שוטרים רעים. כאשר הם ראו כמה סוגים של חומרי הבהרת האמת נשאתי עימי ושהייתי כה נחוש, הם הרגישו שהם תפסו אדם חשוב, ויחד עם מאסרי הם רצו לקבל את הפרס שמציע משטר ג'יאנג – 5,000 יואן [יואן הוא המטבע הסיני. המשכורת הממוצעת של עובד עירוני בסין היא 500 יואן] עבור כל מתרגל דאפא שהם תפסו.

הם בעטו וקיללו אותי והשתמשו בסיגריות כדי לשרוף אותי, בנסיון להכריח אותי לספר להם את שמי. אמרתי ברוגע, “פאלון גונג". הם דחפו אותי אל הניידת וניסו לקחת אותי אל אתר המעצר בכדי לצלם תמונות, בכוונה לחקור אותי יחד עם פקידים מ"משרד ה610” ומהאגף המדיני- בטחוני, בכדי לקבל ממני משהו שימושי. חשבתי "אני תלמיד דאפא ואם אבקש מהמורה לעזור לי עם מחשבה נכונה, בוודאות המורה יעזור לי". ברגע שמחשבה זאת הגיעה, הרגשתי מיידית את גופי הופך ענק ללא השוואה. רציתי לצאת החוצה לאמת את הפא ולחשוף את הרשע, והייתי חזק כעשרה או מאה אנשים. המורה שלי אינו מכיר ברדיפה הזאת כלל, ואני רציתי ללכת בעקבות מילות המורה. אני חייב לחזק את אמונתי במחשבות הנכונות, להתכחש לכולם ולצאת ממאורת שדים זאת.

השעה היתה כבר 2 אחרי חצות. האדם מ"משרד ה610” הורה לעצור אותי ללילה אחד בתחנת המשטרה ולחקור אותי למחרת. הם השאירו חמישה שוטרים לשמור עליי. הם סגרו את החלון ונעלו את הדלת.

ידי היו כבולות מאחורי גבי, המשכתי לשלוח מחשבות נכונות. מלבד שוטר אחד, כל האחרים היו ישנים. היה כבר אחרי 4 בבוקר. שלחתי מחשבות נכונות וביקשתי מהמורה שיגרום לשוטר להרדם. רציתי לצאת והייתי חייב לצאת. אז ראיתי שהשוטר הזה הסתובב סביבי פעמיים ובחן את האזיקים שלי. הוא גם יצא החוצה ובדק שהחלון והדלת היו סגורים בבטחה. הוא הגביר את עוצמת המנורה לידי. ואז הלך אל האפלה וצפה בי משם.

כעבור חמש דקות מאוחר יותר, עם הכוח של מחשבותי הנכונות, הצלחתי לזוז מהכיסא אל הרצפה ועשיתי כמה רעשים. אולם השוטרים לא הראו שום תגובה. עמדתי והם עדיין לא הראו שום תגובה. רצתי אל החדר וראיתי שהחלון היה סגור כה בחוזקה שלא יכולתי לפתוח אותו. רצתי אל הדלת והדלת החשמלית היתה גם היא נעולה בבטחה. כיוון שהיתי עם אזיקים, לא היתה לי דרך לפתוח אותה. רצתי אל חדר בקומה השניה. בראותי חלון שיכול היה להפתח, מיידית עליתי על שולחן וניסיתי להשתמש ברגלי ובראשי כדי לבעוט או להכות את החלון בכדי לגרום לו להפתח. כיוון שלא יכולתי לזוז באופן חופשי עם ידי הכבולות, ירדתי אל הרצפה ושלחתי מחשבות נכונות, ביקשתי מהמורה שיעזור לי לפתוח את האזיקים. ברגע שמחשבה זאת הגיחה, תוך שלוש-ארבע שניות האזיקים נפתחו בקליק. קפצתי מהחלון בקומה השניה.

כך שעם ההגנה של המורה רחב הלב, יצאתי מתחנת משטרה עם מחשבות נכונות.