אני מתרגל בן 35 ומתפרנס באופן עצמאי בשוק ירקות. מזגי תמיד היה רע מאז שהייתי קטן. בזמן בית הספר היסודי, המורה הגיע אלי הביתה לעיתים קרובות ודיבר עם הורי בגלל שהייתי תמיד מתקוטט. הציונים שלי תמיד היו גרועים. לא סיימתי את לימודי בבית הספר היסודי ונשארתי בבית. התחלתי להיסחף עם הזרם בחברה. הורי היו מודאגים מאוד לראות אותי משתנה לרעה מיום ליום, אך לא יכלו לעשות דבר.

לאחר שהתחתנתי, קיוו הורי שמזגי ישתפר. אך הוא נעשה גרוע יותר ויותר והם התאכזבו. התחלתי לקלל ולהכות את אשתי. כשהחלטתי לפתוח עסק ולמכור עופות בשוק, רבתי עם כולם, גם בשוק וגם בבית. שמי היה ידוע אצל כל הסוחרים בשוק.  לא יכולתי לדבר שלושה משפטים מבלי לקלל אנשים. לפעמים הייתי מכה אנשים כשהיו מכעיסים אותי. כל המוכרים מסביבי פחדו ממני.

באביב 2003, אשתי לא יכלה יותר לשאת את התעללותי הפיסית והמילולית. היא עזבה אותי ועברה לגור בבית הוריה. היא רצתה להתגרש. כמעט כל המשפחה היתה מאוכזבת ממני. הייתי מודאג מאוד, רצתי לבית הוריה, והבעתי את כוונתי הכנה להשתנות. כשאשתי ראתה אותי היא חשבה על ילדנו הקטן, ובאה אתי הביתה.

באביב 2003 פגשתי אישה מבוגרת בשוק. היא תמיד סיפרה לנו על פאלון דאפא. בהתחלה נשארתי אדיש. אבל יום אחד היא נתנה לאשתי ספר בשם "מאמרי נבואה של גה אן" (ספר עתיק מקוריאה). העפתי בו מבט בכל פעם שהיה לי זמן. הייתי המום ומרותק מהנבואה מקוריאה העתיקה לגבי האירועים האחרונים. בעיקר השתכנעתי מהדיוק של הנבואות האלה שהזכירו את ההתפשטות העצומה של פאלון דאפא ומה שנאמר שם על מאסטר לי. אז לקחתי את ג'ואן פאלון וקראתי אותו מהתחלה ועד הסוף בפעם אחת. בתוך כמה ימים בלבד הרגשתי שמזגי כבר לא היה רע והרגשתי קרוב יותר לאנשים שמסביבי. אשתי אמרה שיחסי לאנשים השתנה. ידעתי שכל זה היה בזכות הדאפא. נדרתי אז בליבי לוותר על המעשים הרעים ולחזור לטוב, ולתרגל ביציבות פאלון דאפא. הייתי בן אדם שמתייחס לכסף כמו החיים, ולא רציתי לבזבז כסף על בגדים לאשתי, ובכל זאת החלטתי לתת  50 יואן לאשה המבוגרת שהכירה לי את הדאפא, בכדי שתוכל להשתמש בהם בכדי לתת לעוד אנשים ללמוד את האמת על פאלון דאפא.

הבנתי שזה הפאלון דאפא שהציל אותי ואת משפחתי השבורה ואיפשר לשלושתנו לחיות תחת אור הבודהא. לחצתי שוב ושוב על האישה המבוגרת לקחת את הכסף בכדי להדפיס עוד חומרי מידע בכדי להציל את האנשים המרומים על ידי השקרים של שלטונו של ג'יאנג. לאחר מכן היא החזירה לי את הכסף ואמרה, "כולם ראו את לבך הטהור, גם המאסטר. המצב הכלכלי של משפחתך אינו כה טוב וילדך צריך את הכסף בכדי ללכת לבית הספר". בעודי מסתכל על פניה הטובות זלגו דמעות מעיני. המתרגלים הרבים בכל העולם חושבים רק על אחרים! לא האמנתי שישנם כל-כך הרבה אנשים טובים בעולם! אבל עכשיו אני מאמין! ונוסף על כך, אני מוכרח להצטרף אליהם.

לאחר שפגשתי את הפאלון דאפא, חייתי בבריאות טובה. לפעמים האצתי באשתי לקרוא את הספר ולהבהיר את האמת יותר. תחת השפעתי, גם בני התחיל לתרגל. בנוסף לזה, דודן שלי וחבר לעסקים גם אמרו שהם רוצים לראות את הספר של הדאפא. לשינוי שעברתי היתה השפעה רבה בשוק. כמה אנשים שאלו מה גרם לי להשתנות. עניתי בקול רם, "הורי לא הצליחו לשנות אותי, אבל פאלון דאפא הצליח".

בחורף 2003 רכבתי על אופנוע עם אשתי. נסענו לאט ולא ראינו שמצב חירום עומד להתרחש. אשתי נזרקה מהמושב האחורי ואני נזרקתי מהקדמי. לפני שהספקתי להבין מה קרה, נסעה מכונית לעברנו וגלגליה עברו על השוקיים שלי. באופן מפתיע, אשתי לא נפגעה כלל. ברכי כאבו, אך אחרי ששפשפתי אותם, הם לא כל כך כאבו יותר. התעוררתי לכך שכל זה היה בגלל הקארמה מהחיים הקודמים שלי, הריגת תרנגולות ועשיית מעשים רעים בחיים האלה. הקארמה סולקה ונהפכה על ידי סבל בעזרת המאסטר בגלל שתרגלתי פאלון דאפא. לאחר שחזרתי הביתה, דיברתי עם אשתי שאולי כדאי שנפסיק את עסק הריגת התרנגולות מכיוון שגם להן יש חיים. אין על מתרגלים להרוג. למרות שחיינו יהיו מעט קשים, אני לא אהרוג למחייתי. אם זהו מחסום בדרך התרגול שלי, אז למה לא לעבור אותו?

במשך פסטיבל האביב של השנה הזאת (השנה החדשה הסינית), החלטנו, אשתי ואני, לנסוע לעיירת מולדתנו מכיוון שיש שם הרבה אנשים שלא יודעים את האמת על הדאפא. הרגשנו שאנו חייבים להביא אליהם את הטוב של הדאפא.

לפני שעזבנו, נתנו לי מתרגלים כמות גדולה של חומר להבהרת האמת, כרטיסי ברכה וסימניות. אשתי ואני הלכנו לבית הספר בעיירת מולדתנו ועמדנו בשני צידי השער. חילקנו כרטיסי ברכה וסימניות. הילדים שמחו מאוד. כמה קראו בקול "פאלון דאפא הוא טוב!" כשראיתי את הילדים התמימים האלה עיני התמלאו בדמעות. נגמרו לנו הכרטיסים והסימניות, אבל כמה ילדים עדיין עמדו וחיכו ולא עזבו. אמרתי להם באדיבות: "ילדים, אני אביא עוד בפעם הבאה. אנא זיכרו שפאלון דאפא הוא טוב, וזיכרו את האמת, החמלה והסובלנות."

בערב ראש השנה, היו כולם עסוקים מאד בהדבקת מגילות ראש השנה (שתי שורות של חרוזים הנושאים משמעות עמוקה, סוג מסורתי של קליגרפיה סינית, המודבקת על הקיר בראש השנה הסיני) ובהכנת כופתאות. החלטנו לחלק חומר מידע לכל המשפחות לאחר ארוחת הערב. לקחנו נייר אדום וחתכנו אותו לריבועים. לא סיימתי בית ספר יסודי ולא ידעתי להשתמש במכחול קליגרפיה, אבל כתבתי באופן מסודר "פו" (ברכה) על הנייר ושמתי את ה"פו" ואת חומר הדאפא בתוך שקית פלסטיק.

התחלנו. היה מאוד קר, אבל לא הרגשתי את זה. החלטנו לתת את ה"פו" לכל המשפחות, וידענו שמה שאנחנו מחלקים זאת ברכה אמיתית ונצחית. על כל אחד שחילקנו, לבי התפלל: "כל האנשים בעלי הגורל הקבוע מראש חייבים לקבל את ברכת הפאלון דאפא ביום הראשון הזה של פסטיבל האביב." חילקנו אותם לשלושה כפרים ואז חזרנו הביתה. השחר כבר עלה באותו הזמן, ואמרתי לאשתי שבכל השלושים ומשהו שנה שלי, זה היה ערב ראש השנה השמח ביותר מעולם.

זוהי התנסותי מההיכרות שלי עם הפאלון דאפא. רק לפני כמה חודשים הייתי אדם צעיר ובור. עכשיו אני תלמיד דאפא הנושא משימה היסטורית חשובה. תודה מאסטר! תודה דאפא! תודה מתרגלים עמיתים!